ת"צ - 42864-07-10

08 דצמבר 2016

לפני:

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

נציג ציבור (עובדים) – מר אברהם ברגר

נציג ציבור (מעסיקים) – מר אבי פרלה

החלטה

בפנינו בקשת המועצה הישראלית לצרכנות (להלן – המועצה), לפסוק הוצאותיה בגין התובענה דנן.

1. עסקינן בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, אשר עסקה בעיקרה בטענה לזכאותם של ניצולי שואה, להחזר כספים ששילמו למשיבה (להלן – הקופה), כחבריה בגין טיפולים רפואיים. הליך דומה מקביל נוהל בבית המשפט המחוזי בחיפה ובו אושר הסדר פשרה ביחס לתקופה לגביה לא חלה סמכותו של בית דין זה. לאחר אישור הסדר הפשרה ע"י בית המשפט המחוזי, פנו הצדדים לתובענה, לבית דין זה בבקשה לאשר את ההסדר גם ביחס לתקופה שבסמכותינו.

2. ביום 28.12.14 ביקשה המועצה למסור עמדתה ביחס להסכם הפשרה ובקשתה נעתרה (6.1.15). המועצה אכן מסרה עמדתה המפורטת והתייצבה לדיונים שהתקיימו ביום 13.7.15 ו-8.2.16. המועצה אף מסרה עמדותיה ביחס לסוגיות שונות שעלו תוך כדי ההליך, עד למתן פסק דין אשר אישר את הסדר הפשרה, לאחר שתוקן.

3. ביום 25.5.16 הגישה המועצה את עמדתה ביחס לפסיקת שכר הטרחה של המייצג בהליך ובמסגרתה עתרה אף לתשלום הוצאותיה. המועצה ציינה בבקשתה כי היא התייצבה בהליך כבר בבית המשפט המחוזי, כאשר כבר אז עיקר טענותיה התקבל ואוּמץ לתוך הסדר הפשרה. לטענתה, התייצבותה בהליך תרמה תרומה משמעותית לחברי הקבוצה, לבתי המשפט ולציבור בכללותו, כאשר הסדר הפשרה המקורי תוקן לפי הערותיה, באופן שבין היתר הקל על ביצועו כלפי חברי הקבוצה; הביא למינוי ממונה שיפקח על ביצוע ההסדר; שיפר את הסדרי היידוע של חברי הקבוצה ועוד.

המועצה ציינה כי השקיעה זמן רב ומשאבים בטיפול בתיק, דבר שניתן ללמוד מההודעות המפורטות שהוגשו לבית המשפט ולבית הדין ומהתייצבותה בדיונים, בהם נטלה חלק פעיל ומועיל.

4. הקופה הגיבה לבקשה והזכירה כי הסדר הפשרה הושג בעזרתו של המגשר עו"ד יצחק מרציאנו, כאשר דווקא ההתנגדויות להסדר, לרבות זה של המועצה, עיכבו את יישומו של ההסדר, בעוד שמרבית ההתנגדויות לא התקבלו בסופו של דבר. הקופה ציינה כי מלכתחילה הכירה בזכותם של חברי הקבוצה לפטור מתשלום ולהחזר תשלום על שירותים רפואיים עבור מחלותיהם המוכרות, כאמור בהסדר, כאשר השינויים שהוכנסו להסדר בעקבות עמדת המועצה הינם מזעריים ולא מהותיים. לבסוף ציינה הקופה, כי מדובר בגוף ציבורי העוסק בכספי ציבור, דבר שיש לקחת בחשבון בבחינת הבקשה, אל מול המקרים שהמועצה הפנתה אליהם.

הכרעה

5. אין בידינו לקבל את העולה מעמדת הקופה, לפיו תרומת המועצה להליך היתה שולית ולא משמעותית. כפי שטוענת הקופה עצמה, הרי שבין הצדדים לבקשה הושגו בשלבים די מוקדמים של ההליך הסכמות בדבר הסדר פשרה, כאשר מלכתחילה עמדת הקופה בהליך הכירה בזכאותם של חברי הקבוצה להחזר כספים, בתנאים מסויימים.

לא יכול להיות חולק שעמדת המועצה היא שהניעה בראש ובראשונה את מינויו של הממונה בתיק, שלא היה חלק מהסדר הפשרה. בנוסף, פעלה המועצה להרחיב ולהדק את דרכי היידוע של חברי הקבוצה, במיוחד בשים לב לכך שככלל, מדובר בקבוצה מבוגרת מאוד שקיים קושי להניע אותה לממש את זכויותיה.

6. הן המסמכים שהוגשו על ידי המועצה והן החלק הפעיל שנטלה בדיונים שהתקיימו, מעידים על תשומת לב מירבית שניתנה לתיק על ידי המועצה ולירידה לפרטי פרטים, בכדי לסייע בהשגת ההסדר המיטבי ביותר. העובדה שלא התקבלו כל הסתייגויות המועצה אינה מורידה מכך דבר, כאשר ברור כי התחליף להסדר פשרה הינו ניהול ההליך, דבר שהיה עשוי לעכב את מימוש זכאותם של חברי הקבוצה, ולאו דווקא מיטיב עימם מבחינת היקף הזכויות.

7. אשר על כן אנו סבורים כי המועצה תרמה תרומה משמעותית להשגת הסדר הפשרה, כפי שאושר לבסוף בפסקי הדין מיום 6.4.16 ו-27.9.16 ועל כן מקובלת עלינו עמדת המועצה כי היא ראויה לפסיקת הוצאותיה בגין ההליך דנן, וזאת בהתאם לסע' 22(ג)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006.

8. בשים לב לכלל ההליכים שהתנהלו בתיק משלב התייצבות המועצה; לעובדה כי עיקרו של הסדר הפשרה הושג באמצעות גישור בין הצדדים, עוד טרם התייצבות המועצה; ולמהותה של המשיבה, אנו מחייבים את המשיבה לשאת בהוצאותיה של המבקשת בסך 35,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ז, 08 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.