1. עניינה של החלטה זו בבקשה מכח פקודת בזיון בית המשפט.

2. לאחר עיון בפסק הדין שנתן תוקף להסכם פשרה, במה שצוטט (בסעיף 2 לבקשה) מע"א 3399/15 ובמכלול טענות הצדדים, הגעתי מסקנה כי אין הצדקה במקרה דנן להליכים ולסנקציות מכח פקודת בזיון בית המשפט ולכן דין הבקשה להידחות.

3. לצורך הקביעה דלעיל די בכך שאין לומר כי במקרה דנן מדובר בהפרה של הוראה ברורה ומפורשת לגבי עניין ספציפי ועולה דווקא כי קיימות מחלוקות של ממש בנוגע למצב הדברים העדכני ולחיובים הנגזרים ממנו. בקשר לכך יצוין כי במה שצוטט מע"א 3399/15 (בסעיף 2 לבקשה) מתייחסים הצדדים לאפשרות של הליכים נוספים ביניהם ויתכן שאת מה שבמחלוקת עתה יהיה מקום לכלול במסגרתם. מכל מקום, המצב רחוק מלהיות פשוט וברור, בשונה ממה שהמבקשים מנסים להציג, תוך נסיון לבודד את מה שהם מעוניינים בו עתה במגמה לזכות לסעדים מכח פקודת הבזיון.

4. בהמשך למצוין לעיל דין הבקשה בכללותה להידחות, גם מבלי להיזקק לטענתו של המשיב 4 כי כלל לא ניתן היה להגיש נגדו את הבקשה דנן.

5. כאמור, הבקשה נדחית.

6. למרות דחיית הבקשה לא אחייב את המבקשים בהוצאות בגינה ואסתפק בקביעה שאם יהיו הליכים נוספים בין הצדדים בקשר לעניינים שביסודה, ניתן יהיה לשקול במסגרתם גם את שאלת ההוצאות בקשר אליה (וראו והשוו: בג"ץ 7541/08 גולדשטיין נ' פרקליטת מחוז המרכז, פס"ד מ-8.3.10).

ניתנה בהעדר הצדדים היום, י"ט בכסלו תשע"ז, 19 בדצמבר 2016.

רפאל יעקובי, שופט