1. הצדדים הרלוונטיים הם נתבע 5 (עו"ד יובל כהן, כונס נכסים שמונה לפרויקט ביום 17.11.02), נתבע 7 (מאיר סירוטה) ונתבעת 9 (מ. קניג בניה בע"מ).
2. לפניי תביעה למתן צו הצהרתי. תביעה זו היא חלק מהליכים רבים בעניין דירות 2, 3 ו-4 בבניין 1 שבמתחם 16 ברח' רבי אלעזר 51 בבית שמש, כפי שהוגדר בכתב התביעה, במגרש שכונה בעבר מספר 16 ומכונה כיום מספר 302-305 ו- 347-348, המהווים חלק מחלקות 2667 בגוש 34296 וחלק מחלקה 5 בגוש 5177.
3. ביום 11.11.99 חתמו התובעים על חוזים לרכישת שלוש דירות מחברת מ. קניג בע"מ, (נתבעת 9; להלן - "החברה"). לאחר חתימת הסכמי הרכישה נתגלעו מחלוקות בין אהרון רוזנהאן (להלן - "התובע" או "רוזנהאן") לבין החברה, באשר להשלמת הדירות שנרכשו, תשלום התמורה בגין הדירות, קבלת טופס 4 והעברת הזכויות.
4. בכתב התביעה דורשים התובעים את הסעדים הבאים:

א. להצהיר כי על הנתבעים לרשום על שם התובעים את הדירות המסומנות 2,3 ו-4 ואת השטחים הצמודים להם בפרויקט של מכירת 99 דירות במגרש (שכונה בעבר מספר 16 ומכונה כיום מספר 302-305 ו- 347-348) המהווים חלק מחלקות 2667 בגוש 34296 וחלק מחלקה 5 בגוש 5177;

ב. להצהיר כי הדירות המסומנות 2,3 ו-4 והשטחים הצמודים להן בפרויקט של מכירת 99 דירות במגרש (שכונה בעבר מספר 16 ומכונה כיום מספר 302-305 ו- 347-348) המהווים חלק מחלקות 2667 בגוש 34296 וחלק מחלקה 5 בגוש 5177..... (חסר במקור – ב.ג.; כנראה חזרה בטעות על א');

ג. כי התובעים לא חייבים סכום כלשהו ("אףלא אגורה שחוקה אחת") למי מהנתבעים או מי מטעמם.

1. לחילופין, וככל שלא ירשמו הדירות על שם התובעים, מבוקש להצהיר כי על הנתבעים לשלם לתובעים את שווי אותו החלק במקרקעין שלא עבר על שם התובעים.
2. התביעה מבוססת על העילה כי קיים מעשה בית דין המחייב את הנתבעים ליתן את הסעדים המבוקשים. מעשה בית דין הנטען מבוסס על פסק בוררות מיום ו' ניסן תש"ס, הקובע כי התובע אינו חייב כספים לחברה וכי על הנתבעים להעביר את הבעלות בדירות על שם התובעים. כן מסתמך הוא על פסק בוררות מיום ז' טבת תשס"ז, המורה להעביר את הבעלות בדירות בהתאם לפסק מיום ו' ניסן תש"ס (להלן, ובדומה להחלטתי מיום 11.11.13 בתיקים 57855-01-11, 10952-02-11, בקשות לאישור ולביטול פסק בורר– יכונו פסקים אלו להלן "הפסק השני" ו-"הפסק השלישי" בהתאמה). הפסק השני והשלישי אושרו בבית המשפט.
3. התובע הגיש את התביעה נגד צדדים נוספים (בנק דיסקונט למשכנתאות, מנהל מקרקעי ישראל, משרד השיכון, הכונס הרשמי, עו"ד דורון לנגה וישראל רוטמן – נתבעים 1-4, 6 ו-10), אותם מחקתי בהחלטתי מיום 28.4.14. הצדדים הרלוונטיים הם נתבע 5 (עו"ד יובל כהן, כונס נכסים שמונה לפרויקט ביום 17.11.02), נתבע 7 (מאיר סירוטה) ונתבעת 9 (מ. קניג בניה בע"מ).
4. בתיק שלפניי הוגשו כתבי הגנה. הטענה המרכזית של כונס הנכסים ושל נתבעים 7-9 היא כי הפסק השלישי ניתן לאחר שמונה כונס הנכסים, ומכיוון שהכונס לא צורף כצד להליך הבוררות, הפסק האמור אינו מחייב אותו. עוד נטען כי התובעים ביצעו בנייה נרחבת על שטחים משותפים ללא היתר בניה וסיפחו לעצמם מחסנים, בשטח של 740 מ"ר.
5. הואיל ונפתחו תיקי בקשות לביטול הפסקים, איחדתי את הדיון בתיקי הבוררות בהחלטתי מיום 26.6.11. בהחלטה מיום 22.3.12 קבעתי כי הדיון בתביעה האזרחית יושהה עד לאחר הכרעה בבקשות שהוגשו לאישור/ביטול פסקי הבוררות.
6. הליך נוסף התקיים בבית משפט השלום. ביום 13.2.05 הגיש כונס הנכסים תביעה בסד"מ בבית משפט השלום בירושלים נגד רוזנהאן לפינוי דירה מס' 2, בטענה שרוזנהאן לא שילם כלל עבורה, וכן, כי ביצע בנייה נרחבת ללא אישור כדין (תא"ק 2443/05).

ביום 3.1.11 ניתן בבית משפט השלום פסק דין בהיעדר הגנה, ובאותו מועד גם דחה בית המשפט את בקשת רוזנהאן לבטל את פסק הדין שניתן נגדו בהיעדר הגנה. רוזנהאן הגיש ערעור על החלטה זו, וברע"א 20697-02-11, בהחלטה מיום 12.7.11, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, והשיב את הדיון לבימ"ש השלום, משום שהגיע למסקנה שלרוזנהאן קיימות טענות הגנה הראויות להתברר, וכן מאחר שסבר שטענת התביעה כי רוזנהאן הינו "פולש", אשר לא שילם דבר עבור הדירה, מוטלת בספק ומחייבת בירור. לאור ההליך המתנהל לפניי, הורה בית משפט השלום על הקפאת התיק שלפניו, עד אשר יוכרע עניין הבעלות או עד למתן החלטה אחרת.

1. ביום 11.11.13 הכרעתי בבקשה לביטול אישור הפסק השלישי, ודחיתי את הבקשה. אם כן, אישור הפסק השלישי עומד על כנו.
2. באשר לפסק השני, הפסק אושר בהחלטת כבוד השופט מינץ מיום 7.3.11. הוגשה בקשה לביטול האישור, ברם נוכח ההחלטה האמורה מיום 11.11.13, הודיע ב"כ הנתבעים כי אין טעם לדון בתיקי אישור וביטול פסק הבורר, ובהתאם הוריתי על סגירת התיק כך שאישור הפסק עומד על כנו.
3. כיוון שהתביעה שלפניי מבוססת אך ורק על טענת מעשה בית דין, והבקשה לביטול אישור הפסק השלישי נדחתה, בהחלטתי מיום 11.11.13 הוריתי לתובע להגיש את עמדתו באשר להשלכות אישור פסק הבורר על התביעה הנוכחית. התובעים הודיעו כי הם סבורים שלאור ההחלטה מיום 11.11.13 יש לקבל את התביעה. כונס הנכסים הודיע כי הוא מוכן להעביר את הרישום בדירות, בתנאי שהתובעים יקיימו את הפסקים ויחזירו את המחסנים שסיפחו לעצמם ויפנו את השטחים המשותפים עליהם בנו והשתלטו. זאת, תוך שציין כי בחוזי המכר, התובעים לא רכשו מחסנים מהחברה. כך גם הודיעו הנתבעים 7-9, וכן ציינו כי לדירה מספר 2 אין שטחים מוצמדים; לדירה מספר 3 מוצמדת חצר בשטח של 30 מ"ר; ולדירה מספר 4 מוצמדת חצר בשטח של 50 מ"ר. מלבד זאת, טוענים הנתבעים כי התובעים השתלטו על שטחים נוספים, ובית המשפט אינו יכול להכשיר השתלטות זו.
4. על דברים אלו הגיבו התובעים, כי על בית המשפט להורות להעביר את הדירות על שם התובעים, ולגבי השטחים הנוספים שהנתבעים טוענים כי התובעים השתלטו עליהם – יתכבדו ויגישו תביעה נפרדת.
5. קיימתי דיון בו חזרו הצדדים על עמדותיהם, כאשר ב"כ התובע ציין כי הכונס מחויב לפסק השני שניתן עוד לפני שמונה לתפקידו. ב"כ הנתבעים 7-9 הבהיר כי רוזנהאן לא החזיר את המחסנים, הגם שלפי הפסק הראשון הוא נדרש לעשות כן. מנגד טוען רוזנהאן כי כל השטח שהוא מחזיק שייך לתובעים וכי שולם עבורו כסף מלא, והוא לא השתלט על שום שטח.

דיון והכרעה

1. התביעה מבוססת על טענת "מעשה בית דין" מכוח פסקי הבורר השני והשלישי. בסעיף 21 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968, נקבע כי פסק בוררות מחייב את בעלי הדין וחליפיהם כמעשה בית דין; ועל כן, פסקי בורר אלה, השני והשלישי, מחייבים את הצדדים להם כמעשה בי"ד. לאחר שפסקי הבורר הפכו חלוטים, נשאר רק לבחון האם הסעדים המפורטים בתביעה תואמים את האמור בפסקי הבורר האמורים, והאם פסקי הבורר מחייבים את הנתבעים בתביעה שלפניי.
2. בפסק השני, מיום ו' ניסן תש"ס, הצדדים הם רוזנהאן כצד א', והחברה ומרדכי קניג, בעליה של החברה (להלן: "קניג"), כצד ב' (הגם שבשטר הבוררות צוין כי צד ב' היא "החברה ע"י מרדכי קניג"). בפסק נקבע כדלהלן:

א. צד ב' מאשרים כי מתוך החוב המקורי של רוזנהאן להם בסך 60,000$, קיבלו ממנו 20,000$, ולכן יתרת החוב היא 40,000$;

ב. רוזנהאן יסיים את הבנייה בדירות 2 ו-4, ובשל כך יקוזז חובו ב-20,000$ נוספים;

ג. צד ב' מתחייבים לסיים את דירה מס' 3;

ד. היות והחברה לא בנתה את הדירה עצמה, החוב הנותר של רוזנהאן, בסך 20,000$, יקוזז מול היעדר הבנייה, כך שחובו נמחק לגמרי.

ה. באשר לדברים הנוספים, כגון שכ"ד, בנייה חיצונית של הבניין, טופס 4 ורישום הדירות, חייבים צד ב' לפעול מידית.

1. מן הפסק השני נלמד כי התובע אינו חייב דבר לחברה, וכי החברה וקניג חייבים לפעול להעברת הבעלות בדירות וטופס 4. הפסק השני ניתן לפני שניתן צו הכינוס, ועל כן הכונס אשר בא בנעלי החברה, מחויב לפסק זה.
2. הפסק השלישי ניתן בבוררות בבית הדין של הרב לינדר והרב ברוורמן, בין הצדדים רוזנהאן, קניג ונתבע 7, מאיר סירוטה (להלן: "סירוטה"). פסק הבורר ניתן ביום ז' טבת תשס"ז, ותוכנו כדלקמן:

פסק הדין שניתן בבוררות שהתקיימה לפנינו החתומים מטה בדו"ד שבין ר' אהרן רוזנהיים [כך במקור - ב.ג.] [להלן התובע] לבין הרה"ג ר' מאיר סירטא ור' מרדכי קיניג [להלן הנתבע].

תביעת התובע מהנתבע לרשום ולהעביר ע"ש את שלושת הדירות שנרכש ע"י מחברת קיניג בע"מ שמספריהם 2.3.4 בעירית ב"ש. הנתבע מודה על מספרים 2 - 3 שנרכשו ע"י התובע ושולם במלואו. ועל דירה מס' 4 טוען הנתבע שלא שולם עליו הסכום במלואו, ולא בזמנים שסוכם עליהם.

אחרי שמיעת הצדדים ועיון במסמכים שהוגשו על ידם מתברר שכבר נידון העניין לפני בוררות מוסכמת לפני א. וינגורט בתאריך ה' ניסן תש"ס ושם נפסק שעל קיניג להעביר את שלושת הדירות 2.3.4 ע"ש התובע.

לכן אנו חוזרים ופוסקים שעל הנתבעים להעביר מיידית את שלושת הדירות הנ"ל ע"ש התובע.

1. הפסק השלישי חוזר על קביעת הפסק השני וקובע, כי הנתבעים – קניג וסירוטה, נדרשים להעביר מידית את שלושת הדירות על שם התובע רוזנהאן.
2. על פניו, פסקי הבורר עוסקים אך ורק בדירות עצמן וכפי שנמכרו בחוזה המכר, ואין התייחסות לשטחים נוספים אליהם פלשו התובעים כטענת הנתבעים.
3. אמנם, בפסק הראשון, אף הוא מיום ו' ניסן תש"ס, מתייחסים הבוררים לשאלת המחסנים, אך קובעים בו כי החברה פטורה מלתת את המחסנים לתובע. בכל אופן, פסק זה לא אושר ולא הוגשה בקשה לאישורו, והתביעה שלפניי מבוססת רק על הפסק השני והשלישי. (יוער, כי לטענת רוזנהאן, קניג הגיש בקשה לביטול הפסק הראשון, ורוזנהאן מסכים לה. ברם, אין בפני בית המשפט בקשה כזו. אף שבה"פ 50306-03-11 התייחס בית המשפט לבקשה לביטול כאילו שהיא מתייחסת לשלושת הפסקים, היא מקושרת בגוף הטקסט רק לבקשה לאישור הפסק השני (16185-03-11) והוא הסעד המבוקש בה).
4. עוד יוער בנושא המחסנים, כי בדיון שהתקיים ביום 29.6.14 התייחסו הצדדים לכך שבפסקי הבורר אין התייחסות למחסנים והשטחים המצורפים, ובתום הדיון ציין ב"כ רוזנהאן כי אכן בחוזה המכר של הדירות לא נאמר דבר אודות המחסנים, אבל הוא מחזיק בידו "פתק" המעיד על כך. אותו "פתק" לא הוזכר קודם לכן, ולא נטען בכתב התביעה כי קיימת הסכמה כתובה כלשהי מחוץ להסכמי המכר המתייחסת להעברת הרישום בשטחים הנוספים.
5. הואיל והטענה היחידה לביסוס התביעה הינה מעשה בית דין מכוח פסקי הבורר, אין אלא להורות כי קיים מעשה בי"ד כלפי נתבעים 5, 7 - 9, במובן זה שניתן להעניק לתובעים את הסעד המבוקש כי יוצהר שהתובעים אינם חייבים תשלום כלשהו לנתבעים, וכן, שהנתבעים יחויבו להעביר את הדירות על שם התובעים. אך בהינתן כי בפסקי הבוררות המאושרים לא התייחסו הבוררים ל"שטחים הצמודים" לדירות, ובהינתן כי התביעה שלפניי מבוססת במוצהר אך ורק על מעשה בית דין הנובע מפסקי בוררות אלה, הרי שגם בית המשפט לא יתייחס לשטחים אשר אינם מפורטים בפסקי הבוררות ואף לא בכתב התביעה, אלא רק בכתבי ההגנה.
6. האם כונס הנכסים מחויב לפסקי הבורר הנ"ל? כאמור לעיל, הפסק השני ניתן עובר למינויו, בעוד שפסק השלישי ניתן לאחר שמונה. אין חולק כי הפסק מחייב אך את הצדדים להסכם הבוררות ולחליפיהם, ואינו מהווה מעשה בין דין כלפי צדדים אחרים; ומשום כך, הכונס לא יחויב בהוראות שבפסק השלישי, לגביו הוא אינו צד. ברם, כאמור, הינו מחויב לקיים את חיובי החברה כפי שנפסקו לחובתה בפסק השני, עובר למינויו, דהיינו, כי יש להעביר את הבעלות בדירות על שם התובע, וכן כי התובע אינו מחויב לשלם כספים נוספים, וניתן לפסוק סעדים אלו גם כלפיי הכונס.
7. באשר לשטחים הנוספים, עליהם נטען בכתב ההגנה כי בנה התובע, לא ניתן להורות על העברת הרישום בהם מכוח מעשה בית דין. מסיבה זו גם לא ניתן לחייב את התובע לפנות שטחים נוספים כלשהם, באופן חלקי או מלא, כתנאי לקיום פסקי הבורר ולהעברת הדירות על שמו, כפי שדורש הכונס. מאידך גיסא, הכונס רשאי להמשיך ולפעול באשר לשטחים הנוספים במסגרת התביעה שהגיש בבית משפט השלום.

סיכום

1. התביעה מתקבלת באופן חלקי, כדלהלן:

א. ניתן בזה צו הצהרתי לפיו על נתבעים 5, 7-9 להעביר את הבעלות ע"ש התובעים (בהתאם להסכמי המכר) בדירות מספר 2,3,4 בבניין 1 שבמתחם 16 ברח' רבי אלעזר 51 בבית שמש, במגרש מספר 302-305 ו-347-348, המהווים חלק מחלקות 2667 בגוש 34296 וחלק מחלקה 5 בגוש 5177.

ב. ניתן צו הצהרתי לפיו התובעים אינם חייבים לנתבעים כספים כלשהם בגין דירות אלו.

ג. התביעה נדחית באשר לשטחים הנוספים הצמודים לדירות.

1. נתבעים 5, 7-9 יישאו בהוצאות התובעים ושכ"ט בסך כולל של 10,000 ₪.
2. החלטות בבקשות התלויות ועומדות לחיוב הוצאות (שהגישו עו"ד לנגה ופרקליטות המדינה, תינתנה בהחלטה נפרדת.

ניתן היום, י"ב ניסן תשע"ה, 01 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.