1. לפניי בקשה לביטול אישור פסק בורר מיום ז' בטבת תשס"ז, של הבוררים הרב לינדר והרב ברוורמן, במחלוקת שבין המשיב אהרן רוזנהאן לבין מרדכי קניג (להלן: "קניג") והמבקש מאיר סירוטה (להלן: "סירוטה"). בבקשה עותר המבקש לביטול האישור שניתן לפסק הבורר, וכן לביטול פסק הבורר עצמו.
2. הבקשה לאישור פסק בורר הוגשה בתיק 57855-01-11 ביום 14.2.11. ביום 22.3.11 אישר בית המשפט (כב' השופט ד' מינץ) את פסק הבורר ללא התנגדות.
3. ביום 10.5.11 הגיש המבקש (להלן גם: "סירוטה") את הבקשה שלפניי.

רקע עובדתי

1. ביום 11.11.99 חתם רוזנהאן על חוזה לרכישת שלוש דירות מחברת מ. קניג בע"מ (להלן: "החברה"), במסגרת פרויקט בנייה שנבנה ע"י החברה באזור זנוח, בית שמש. מדובר בדירות 2, 3 ו-4 בבנין 1, בפרויקט הבנוי על חלק מחלקות 2, 6 ו-7 בגוש 34296 וחלק מחלקה 5 בגוש 5177.
2. לאחר חתימת הסכמי הרכישה נתגלעו מחלוקות בין רוזנהאן לבין החברה באשר להשלמת הדירות שרכש, תשלום התמורה בגין הדירות וקבלת טופס 4 והעברת הזכויות.
3. הסכסוך בין רוזנהאן לבין החברה וקניג הועבר לבוררות בדין תורה לפני הרב אפרים וינגוט, לפי שטר בוררות מיום ה' בניסן תש"ס. ביום ל' בניסן תש"ס נתן הבורר שני פסקים/החלטות:

באחד ("הפסק הראשון" כהגדרת המשיב, נספח ב' ל"הודעה בהתאם להחלטה מיום 24.5.11" שהגיש המשיב ביום 31.5.11), הנושא כותרת "פסק בוררות", קבע הרב וינגוט כי רוזנהאן יסיים בעצמו את הבנייה בדירות 2 ו-4 במקום החברה, וכנגד זה יקוזז מחובו לחברה סך של 20,000$; ואילו החברה תסיים את הבנייה בדירה 3 ותמסור אותה לרוזנהאן עם טופס 4, תיתן לרוזנהאן ערבות בנקאית ותשלם לו שכר דירה על דירה 3 לפי ההסכמים שנחתמו ביניהם. כן נקבע כי החברה פטורה מלתת את המחסנים.

במסמך השני ("הפסק השני" לפי הגדרת המשיב), גם הוא מיום ל' ניסן תש"ס (נספח ג' להודעה הנ"ל), בין רוזנהאן לבין חברה ולקניג (המופיעים כצד ב') נאמר, שצד ב' מאשרים כי מתוך החוב המקורי של רוזנהאן לצד ב' בסך 60,000$, קיבלו ממנו 20,000$, ולכן יתרת החוב היא 40,000$; שרוזנהאן יסיים את הבנייה בדירות 2 ו-4 ובשל כך מקוזז חובו ב-20,000$ נוספים; כן נקבע שצד ב' מתחייב לסיים את דירה מס' 3, והיות והחברה לא בנתה את הדירה עצמה, החוב הנותר של רוזנהאן, בסך 20,000$, יקוזז מול היעדר הבנייה, כך שחובו נמחק לגמרי. כן נקבע כי באשר לדברים הנוספים, כגון שכ"ד, בנייה חיצונית של הבניין, טופס 4 ורישום הדירות, חייב צד ב' לפעול מיידית.

בהערת אגב אציין כי בהפ"ב 50306-03-11, "בקשה לביטול פסק בורר" שהגיש קניג על "הפסק השני", נטען כי פסק זה ניתן ביום ה' ניסן תש"ס (נספח ו' לבקשה) ולא בל' ניסן.

1. לדברי המשיב, הצדדים החלו לקיים את פסקי הבוררות. המשיב השלים את בניית הדירות, והחברה הוציאה אישור זכויות לדירה מס' 2.
2. לאחר מכן, החברה נקלעה לקשיים כלכליים. לבקשת בנק דיסקונט למשכנתאות, ביום 17.11.02 מונה עו"ד יובל כהן ככונס נכסים על פרויקט הבנייה ועל זכויות החברה בקרקע.
3. ביום ה' חשון תשס"ג, חתמו רוזנהאן, קניג וסירוטה על שטר בוררות בבית הדין של הרב לינדר והרב ברוורמן. פסק הבורר ניתן ביום ז' טבת תשס"ז (להלן: "הפסק השלישי"), אותו עותר סירוטה לבטל, ותוכנו כדלקמן:

פסק הדין שניתן בבוררות שהתקיימה לפנינו החותמים מטה בדו"ד שבין ר' אהרן רוזנהיים [כך במקור - ב.ג.] [להלן התובע] לבין הרה"ג ר' מאיר סירטא ור' מרדכי קיניג [להלן הנתבע]

תביעת התובע מהנתבע לרשום ולהעביר ע"ש את שלושת הדירות שנרכש ע"י מחברת קיניג בע"מ שמספריהם 2.3.4 בעירית ב"ש. הנתבע מודה על מספרים 2 - 3 שנרכשו ע"י התובע ושולם במלואו. ועל דירה מס' 4 טוען הנתבע שלא שולם עליו הסכום במלואו, ולא בזמנים שסוכם עליהם.

אחרי שמיעת הצדדים ועיון במסמכים שהוגשו על ידם מתברר שכבר נידון העניין לפני בוררות מוסכמת לפני א. וינגורט בתאריך ה' ניסן תש"ס ושם נפסק שעל קיניג להעביר את שלושת הדירות 2.3.4 ע"ש התובע.

לכן אנו חוזרים ופוסקים שעל הנתבעים להעביר מיידית את שלושת הדירות הנ"ל ע"ש התובע.

1. עוד קודם לכן, ביום 20.1.04, במסגרת ה"פ 1291/02 בש"א 2877/09, מונה ב"כ המבקש וב"כ החברה וקניג, עו"ד לנגה, כב"כ החברה, לבצע תפקידי חברה משכנת – לרישום זכויות רוכשי הדירות.
2. ביום 13.2.05 הגיש כונס הנכסים תביעה בסד"מ בבית משפט השלום בירושלים נגד רוזנהאן לפינוי דירה מס' 2, בטענה שרוזנהאן לא שילם כלל עבורה, וכן, כי ביצע בנייה נרחבת ללא אישור כדין (תא"ק 2443/05).
3. ביום 3.1.11 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, ובאותו מועד גם דחה בית משפט השלום את בקשת רוזנהאן לבטל את פסק הדין שניתן נגדו בהיעדר הגנה. רוזנהאן הגיש ערעור על החלטה זו, וברע"א 20697-02-11, בהחלטה מיום 12.7.11, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, והשיב את הדיון לבימ"ש השלום, משום שהגיע למסקנה שלרוזנהאן קיימות טענות הגנה הראויות להתברר, וכן מאחר שסבר שטענת התביעה כי רוזנהאן הינו "פולש", אשר לא שילם דבר עבור הדירה, מוטלת בספק ומחייבת בירור.
4. במקביל הגיש רוזנהאן לבית המשפט המחוזי תביעה אזרחית לקביעת הזכויות בדירות (ת"א 23019-04-11), שגם היא נדונה לפניי. לאור תביעה זו, הורה בית משפט השלום על סגירת התיק שלפניו, עד אשר יוכרע עניין הבעלות או עד למתן החלטה אחרת.
5. מלבד התיק שלפניי, הפ"ב 32663-05-11, בקשה לביטול אישור פסק הבורר השלישי שהגיש סירוטה, נפתחו תיקים נוספים באותה סוגיה: הפ"ב 57855-01-11 – בקשה לאישור הפסק השלישי, אשר - כפי שצוין לעיל - התקבלה ללא התנגדות; הפ"ב 16185-03-11 – בקשה לאישור פסק הבורר השני שהגיש רוזנהאן נגד קניג; הפ"ב 10952-02-11 – בקשה לאישור פסק הבורר השני שהגיש רוזנהאן נגד החברה, בו ניתן כבר פסק דין המאשר את פסק הבוררות ללא התנגדות, והתיק סגור; הפ"ב 50306-03-11 – בקשה לביטול פסק הבורר שהגיש קניג נגד רוזנהאן (מהבקשה משתמע שמדובר בביטול שלושת פסקי הבוררויות).

בנוסף, וכאמור לעיל, רוזנהאן הגיש תביעה אזרחית (23019-04-11), נגד בנק דיסקונט למשכנתאות, ונגד הכונס עו"ד יובל כהן, קניג, החברה, סירוטה, ואחרים, לקביעת הזכויות בדירות שרכש והשטחים הנוספים. לפי החלטתי מיום 22.3.12, ההליכים בתיק זה מעוכבים עד להכרעות בתיקי הבוררות.

בהחלטה מיום 26.6.11 הוריתי לאחֵד את חמשת תיקי הבוררות, וכן קבעתי כי אשמע בתחילה את התיק שלפניי, בקשת ביטול פסק הבורר, שהגיש סירוטה. בתיק זה התקיימו דיוני הוכחות והוגשו סיכומי הצדדים.

נימוקי הבקשה לביטול אישור הפסק השלישי

1. בתחילה נדרש המבקש לתרץ מדוע לא הגיש את הבקשה לביטול פסק הבורר בסמוך לאחר מתן הפסק, וכן מדוע לא הגיש התנגדות לבקשה לאישור הפסק, בדרך של בקשה לביטולו. לטענתו, נודע לו על קיומו של הפסק השלישי רק לאחר שהומצא לבא כוחו כתב התביעה בת"א 23019-04-11 ביום 8.5.11, לה צורף הפסק. באשר לבקשה לאישור הפסק מיום 14.2.11, טען כי זו הומצאה לו ללא מספר ההליך, ועל גביה מצוין שהצדדים הם גם קניג והחברה. מבירור שערך עם קניג, התברר למבקש שנפתח הליך כנגד קניג בגין אותו פסק בורר, אך בא כוחו בדק בתיק זה וגילה שההליך נפתח כנגד קניג בלבד, ונאמר לו שהבקשה היא "פשקוויל". עוד פנה סירוטה לבורר הרב ברוורמן למחרת קבלת הפסק, ולטענתו זה אמר לו שהפסק אינו מופנה כלפיו. לאור דברים אלו, טוען המבקש, לא הגיש התנגדות לאישור הפסק.
2. בגוף הבקשה לביטול פסק הבורר, טוען המבקש כי הבקשה לאישור פסק הבורר הוגשה באיחור ובשיהוי רב, וזאת רק כדי לעקוף את פסק דינו של בית משפט שלום, אשר דחה את טענות רוזנהאן המבוססות על פסקי הבוררות (אציין כי במועד הגשת הבקשה לביטול, ערעורו של רוזנהאן על פסק דינו של בימ"ש שלום היה תלוי ועומד - ב.ג.).
3. העילות לביטול הפסק לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק") מוצגות בבקשה כדלקמן:
4. ס' 24(1) לחוק הבוררות – לא היה הסכם בוררות בר תוקף – פסק הבורר לא ניתן לביצוע ע"י המבקש כיוון שהוא אינו המחזיק בזכויות, אלא הכונס, והכונס לא השתתף בבוררות ולא היה צד לה, ולכן יש לבטל את הפסק.
5. ס' 24(3) לחוק – הבורר פעל ללא סמכות וחרג מהסכם הבוררות – הבורר לא היה רשאי לדון בזכויות להן טוען המשיב, ללא השתתפות הכונס, וכאשר זכויות הבנק אינן נדונות. לטענת המבקש, לא ניתן להכריע בבוררות בעניין בעלות במקרקעין במקרים בהם עלולות להיות השלכות לזכויות של צדדים שלישיים, ומכאן גם שפסק הבורר אינו אכיף.
6. ס' 24(5) לחוק – הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו – לטענת המבקש, הבוררים לא דנו למעשה בסכסוך, אלא רק אישרו את פסק הבוררות הקודם; ופסק הבוררות הקודם נדון בין רוזנהאן לחברה, כאשר סירוטה לא היה צד להליך. אי לכך, יש לבטל את הפסק. המבקש מוסיף וטוען כי הסכסוך נמסר להכרעת הבוררים רק ע"י המשיב, ולא ע"י שאר הצדדים.
7. ס' 24(9) לחוק – תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור – פסק הבורר הכריע בנוגע לצדדים שלא באו לפניו, שלא הסמיכו אותו לדון ולא הביאו ראיות, ועל כן פסק זה, שניתן ללא סמכות, מנוגד לתקנת הציבור.
8. ס' 24(10) לחוק – קיימת עילה שלפיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד – פסק בורר הדן ופוסק בזכויות צדדים שלישיים ללא הרשאה מחייב את ביטולו.
9. בסיכומיו טוען המבקש כי יש לבטל את פסק הדין שאישר את הפסק השלישי, מכיוון שלא בוצעה המצאה כדין; ובאם בית המשפט יקבע שהתקיימה מסירה כדין, אזי קמה עילת ביטול, לאור הגנתו שלא נפרשה בפני בית המשפט, כפי שפורט לעיל.

טענות המשיב

1. המשיב הגיש בקשה לדחייה על הסף של בקשת ביטול פסק הבורר, לאור סעיף 27(ג) לחוק, בו נקבע כי "לא יזקק בית המשפט לבקשה לביטול שהוגשה אחרי שפסק הבוררות אושר". לדבריו המבקש קיבל את הבקשה לאישור הפסק וחתם על אישור מסירה, כך שהיה עליו להגיש התנגדות במועד, תוך 15 יום מקבלת הבקשה, ולא כחודשיים לאחר שהפסק אושר. יתירה מזאת, המבקש היה צריך להגיש בקשה לביטול הפסק בתוך 45 יום מקבלתו (סעיף 27(א) לחוק), ברם המבקש לא עתר לביטול הפסק במהלך חמש שנים לאחר הפסק. לפיכך, אין להזדקק לבקשה לביטול הפסק.
2. המשיב מוסיף וטוען כי סירוטה חתום יחד עם קניג על שטר הבוררות, קבע בעצמו את זהות הבוררים והשתתף בדיונים לפניהם, ועל כן מופרכת טענתו כאילו ש"סתם" נכח בבוררות וכי היא אינה מחייבת אותו. כן טוען כי לא ייתכן שסירוטה לא ידע על פסק הדין לאחר נתינתו, לאור קשריו עם הבוררים. בסיכומיו אף מצביע המשיב על סתירות בטענותיו של המבקש בכל הקשור לאיחור בהגשת הבקשה לביטול, וכן הפנה לתצהירים מטעמו של שלום ורטהיימר ושמואל זלמן אידנסון, אשר הצהירו על מסירת הפסק השלישי לסירוטה חודשים רבים קודם לכן. לדבריו, המבקש בחר שלא לזמן את המצהירים לעדות, ולכן תצהיריהם לא נסתרו.
3. כמו כן טוען המשיב, כי בניגוד לטענת סירוטה שהבוררים לא קיימו דיון לגופו של עניין, הרי שלפי דברי סירוטה בחקירתו, הבוררים קיימו עשרות ישיבות עוד לפני עריכת הבוררות, ולאחר מכן ישבו בדין לפחות ארבע ישיבות ארוכות. הבוררים מכירים את סירוטה ואת הסכסוך לפני ולפנים, וקבעו במפורש כי סירוטה מסוגל לקיים את הפסק ולבצע את רישום הדירות.
4. המשיב מוסיף וטוען כי גם לו יבוטל הפסק השלישי ביחס לסירוטה, הרי שקניג והחברה עדיין יהיו מחויבים לו .
5. באשר לטענה כי הפסק אינו בר מימוש, טוען המשיב, ראשית, כי מדובר בטענה שצריכה להיטען בשם הכונס ותמוה מדוע טוען זאת המבקש במקומו. לשיטת המשיב, אין זה מעניינו של בית המשפט לדאוג האם הצד המצליח יכול להוציא לפועל את הפסק. המשיב מוסיף כי הפסק אכיף הואיל וסירוטה כשיר ומורגל לתת הוראות לכונס ולעו"ד לנגה, וברצותו יכול לקיים את הפסק על אתר.
6. להוכחה, הגיש המשיב מסמכים אודות הקשר בין סירוטה לכינוס/לפרויקט, ובראשם, הסכם מיום 10.6.02, בין סירוטה לחברה. על פי ההסכם, סירוטה נקרא "המממן" והבא בנעלי החברה בכל הקשור להשלמת בניית הפרויקט ורישום הזכויות, השגת אישורים תכנוניים ומימון (סעיף 6 להסכם). יתירה מזאת, בסעיף 10 להסכם ציינו הצדדים את התכנון להמשך ההליך המשפטי, ובו נקבע כי עו"ד לנגה יגיע להסדר עם בנק דיסקונט לגבי סילוק חוב החברה, אותו ישלם סירוטה, וכן נקבע "המממן (סירוטה) באמצעות הכונס יממש את הדירות ושאר הזכויות שנותרו בפרויקט".
7. לטענת רוזנהאן, הסכם זה בין סירוטה לחברה התממש במלואו – סירוטה רכש את חוב החברה מהבנק, ומממש את הדירות באמצעות הכונס. סירוטה והחברה הסתירו את ההסכם ביניהם מבית המשפט, ולטענתו, נדהמו עת נחשף ההסכם באולם בית המשפט. לדבריו, ההסכם החושף את הקשר בין סירוטה לכונס הוסתר אף מבית המשפט לכינוס אשר מינה את הכונס.

בהקשר זה אציין כי בסיכומי תשובה מטעם סירוטה נטען, כי ההסכם בין סירוטה לחברה אינו מחייב את הבנק ואת הכונס.

1. רוזנהאן מוסיף וטוען כי לפי ההסכם בין סירוטה לבנק, סירוטה ישלם לבנק 4.5 מליון ₪, במקום החוב המקורי של החברה שעמד על כ-7.5 מיליון ₪, ובאם התקבולים אשר יגיעו לכונס ויועברו לבנק יעלו על סכום הפיקדון שהפקיד סירוטה, הכספים הנוספים יועברו לקבוצת הדיירים – שעל פי ההסכם זהו סירוטה. מכאן, שסירוטה הוא זה שיקבל את הכספים הנותרים מרוזנהאן ולא הבנק, ולא בכדי הוא אשר גובה כספים מהדיירים.
2. רוזנהאן אף הגיש מספר מסמכים בהם מצהיר סירוטה כי הוא הבעלים על הפרויקט, וביניהם, מכתב לבד"ץ העדה החרדית מיום כט' שבט תשס"ח, פרוטוקול דיון בבי"ד בין צדדים אחרים בו העיד סירוטה מיום 6.7.11, וכן מכתב ששלח סירוטה לדיינים ברוורמן ולינדר בתביעה שתבע אותו דייר אחר בפרויקט (שמואל אהרן וייס) מיום כא' כסליו תש"ע, בו כתב כי הוא מונה כנציג הדיירים לכונס הנכסים, וכי "הנתבע עשה טובה בכך שהכיר בתובע כבעל נכס למרות שלא היה בידיו חוזה קביל וזכויות וקבלות כנדרש, באם היה כונס נכסים רשמי, לא היו מכירים בתובע..." (כך שסירוטה בעצמו הכיר בזכויות של וייס בנכס), וכן וייס העיד מטעמו.
3. באשר לטענה כי הבוררים לא דנו לגוף העניין, מפנה רוזנהאן לפרוטוקול דיון הבוררות שהוגש לבית המשפט.
4. באשר לטענה כי לא פינה את המחסנים לפי פסק הבורר השני אלא השתלט עליהם ובנה, טוען רוזנהאן בסיכומיו כי המחסנים פונו ונמסרו לקניג, ובאשר להרחבת הבנייה הוכח בדיון כי מדובר בחמישים מטר בלבד על הגג שרכש יחד עם דירתו, ולטענתו, דווקא הכונס הוא אשר ביצע בנייה פראית ללא היתרים. באשר לטענה כי לא שילם את כל התמורה, משיב רוזנהאן כי התשלום היחיד החסר בסך 60,000$ הוא זה שעמד במחלוקת והוכרע על ידי הבוררים שאינו צריך לשלם (בפסק השני והשלישי), והוא מפנה להודעת סירוטה בעניין זה.
5. רוזנהאן טוען כי סירוטה וקניג הם העומדים מאחורי תביעת הפינוי "השקרית" שהוגשה כנגדו בבית משפט שלום.
6. באשר לטענת השיהוי, לדבריו חלפו רק ארבע שנים ממועד פסק הבורר ועד למועד הבקשה לאישור, ואין מדובר בשיהוי.
7. בסיכומי התשובה ביקש ב"כ המבקש להוציא מסיכומי המשיב את נספחים 8 - 10, שלא הוגשו קודם לכן לבית המשפט (סעיף 9 לסיכומי התשובה). ברם אציין כי נספח 9, מכתב המבקש לבד"צ העדה החרדית מיום כט' שבת תשס"ה, הוגש כנספח ט' ל"תגובה בהתאם להחלטה" שהגיש המשיב ביום 10.7.11, והמבקש נשאל עליו בחקירתו; ונספח 10 לסיכומי המשיב, תמליל דיון שנערך אצל הבוררים הרבנים סנהדראי, קרויזר ופרץ מיום 6.7.11, ממנו מצוטטים דברי סירוטה, הוגש כנספח ו' לתגובה הנ"ל. לפיכך, המסמך היחיד שצורף לראשונה לסיכומים הוא נספח 8, מכתב מעו"ד רונן כהן, ב"כ בנק דיסקונט לב"כ המשיב. הואיל ומכתב זה צורף לראשונה לסיכומים וללא כל בקשה להתרת צירופו, איני מקבלו כראיה.

בקשות שהוגשו לאחר הגשת הסיכומים

1. ביום 17.4.13 הגיש רוזנהאן בקשה להגשת ראיות באיחור, אשר התקבלו בסמוך לפני הגשת הבקשה, והמוכיחות, לטענתו, שסירוטה הוא הבעלים בפרויקט, ובכוחו לקיים את פסקי הבוררות. מדובר במסמכים הנוגעים למרדכי ואסתר ווייס: פסק בורר של הרבנים ברוורמן ולינדר בדו"ד בינם ובין סירוטה, כאשר לאחר שמילאו את התשלומים שנקבעו בו, הועברו הזכויות על שמם; וכן, העתק תלונה של נפתלי אנשין, דייר הפרויקט, נגד ב"כ המבקש והחברה וכונס הנכסים בגין התנהלותם, המחזקת את גרסת רוזנהאן. רוזנהאן ביקש לזמן לעדות את מרדכי וייס ונפתלי אנשין.
2. סירוטה התנגד להגשת ראיות המצריך קיום הליך הוכחות נוסף לאחר הגשת הסיכומים.
3. ביום 27.8.13 הגיש רוזנהאן בקשה נוספת להגשת התכתבויות בין הדיירים שמעון ופרידה רוזנפלד לכונס, ותמלילי שיחות בין רוזנפלד לקניג וסירוטה (כל אלה נערכו בחודשים יולי-אוגוסט 2013), אשר לטענתו מוכיחות את גרסתו באשר למעורבות סירוטה בפרויקט. גם לבקשה זו התנגד סירוטה.
4. ככלל, אין להגיש ראיות חדשות לאחר שלב ההוכחות והגשת סיכומים, אלא אם כן יהיה סבור בית המשפט כי הראיות הנוספות הינן הכרחיות לבירור האמת (רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח (2001)). הגם שלכאורה הראיות שצורפו לבקשות מחזקות את גרסת המשיב, היה עליו לעשות מאמצים ולהשיגן עוד לפני הגשת הסיכומים (זאת בעיקר לגבי הראיות נשוא הבקשה הראשונה, הואיל ואלו שבבקשה השנייה נוצרו לאחר הגשת הסיכומים). מכל מקום, איני סבור שראיות אלו הכרחיות לבירור האמת או משנות את מסקנתי בפסק הדין, ובמצב זה בוודאי שאין הצדקה לקיים דיון הוכחות נוסף ולהאריך את ההליך שלא לצורך.
5. אשר על כן, אני דוחה את הבקשות להגשת ראיות לאחר הסיכומים.

דיון והכרעה

1. סעיף 27(ג) לחוק קובע כי בית המשפט לא יזדקק לבקשה לביטול פסק בורר לאחר שזה אושר. הוראה זו מסויגת בסעיף 27(ד), במקרה שעילת הביטול מבוססת על עובדות אשר בגינן היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד, היינו עילת הביטול שבסעיף 24(10).
2. הנסיבות המובהקות לשימוש בסעיף זה הן: כשתיגרם אחרת פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; בנסיבות המקבילות ל"משפט חוזר" (נתגלו עובדות חדשות שלא היו ידועת למבקש בשעת הברור); במקרה של תרמית שהשפיעה על פסק הדין; ובמקרים של חוסר סמכות להיזקק לבוררות, כאשר הנסיבות קשורות לעילות הביטול שבסעיפים 24(1) ו- 24(3) לחוק (ראו אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, כרך ב', עמ' 1102 - 1113 (2005)).
3. בנדון דנן, העילות הרלוונטיות הן פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי וחוסר סמכות, ולפיכך, אין להידרש לעילות הביטול האחרות שהעלה המבקש. ויצוין, כי טענתו המרכזית המבקש היא שהבוררים לא היו מוסמכים לנהל בוררות וליתן פסק ללא השתתפות הכונס, וטענה זו מופיעה בוריאציות שונות בעילות הביטול שהציג.
4. בפגיעה בעקרונות הצדק הטבעי נכללת האפשרות שכתבי בי-דין לא הומצאו לצד שכנגד, וכי על כן, לא עלה בידו להתנגד בעוד מועד. המבקש טוען שכך ארע בענייננו, ברם, אין בידי לקבל טענה זו. הטענה של סירוטה כי לא היה מספר תיק על הבקשה וכי בא כוחו בדק בבית המשפט לפי מספר התיק כנגד קניג, ומצא שסירוטה אינו צד לו, כמו גם טענתו של סירוטה כי למחרת פנה לדיין הרב ברוורמן וזה אמר לו שהפסק אינו מופנה כלפיו – אינה יכולה להתקבל.

המבקש קיבל בקשה שהוגשה לבית המשפט. גם אם לא ראה את מספר התיק, אינו יכול להתייחס אליה כאל "פשקוויל". לכל הפחות, יכול היה בא-כוחו ליצור קשר עם ב"כ המבקש ולקבל את מספר התיק, או לערוך בירור מעמיק יותר, שהרי התיק ישנו בבית המשפט.

כן במהלך עדותו הוצג לסירוטה אישור המסירה עליו חתם ועליו מופיע מספר התיק, וסירוטה לא יכל להכחיש זאת. המבקש קיבל יחד עם הבקשה את הפסק השלישי, אותו התבקש לאשר, והיה עליו להגיש בקשה לביטול פסק בורר מייד לאחר מכן.

1. כל זאת, בהנחה שאני מקבל את טענתו של סירוטה כי לא ידע על פסק הבורר לפני כן, שהרי עליו להגיש בקשת ביטול בתוך 45 יום לאחר מתן הפסק. המשיב העלה ספיקות רציניים לגבי טענה זו. תשובותיו של סירוטה לשאלה אימתי נודע לו על מתן הפסק היו מתחמקות ותמוהות, ובין היתר טען כי "לא עניין אותו" האם ניתן פסק דין (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 22-30, עמוד 7 שורות 3-19).

יתירה מזאת, בבקשה לביטול נכתב שהמבקש ידע על קיומו של הפסק רק לאחר שקיבל את התביעה האזרחית על נספחיה, כחודשיים לאחר הגשת הבקשה לאישור. ברם, בעדותו השיב כי יום לאחר שקיבל את הבקשה לאישור, פנה לרב ברוורמן לשוחח עימו על הפסק. יוצא שהמבקש הפריך בעצמו את הטענה כי ידע על הפסק רק מאוחר יותר.

1. מכל מקום, גם אם אניח כי פסק הבורר נודע למבקש רק לאחר המצאת הבקשה לאישור, הרי שבקשתו לביטול הוגשה באיחור ניכר ולאחר שאושר הפסק, והתירוצים שהעלה להסבר האיחור אינם מספקים בכדי לבטל את אישור הפסק. לפיכך אני דוחה את הטענה בדבר פגיעה בכללי הצדק הטבעי.
2. כעת יש לבחון, האם טענות המבקש כנגד הפסק מקיימות את עילת הביטול 24(10), הקשורה לעילות 24(1) ו-24(3) לחוק:

באשר לסעיף 24(1) לחוק, אין בידי לקבל את טענת המבקש. סעיף זה עוסק בהיעדר קיומו של הסכם בוררות; ובמקרה דנן, שטר בוררות עליו חתומים סירוטה, רוזנהאן וקניג, קיים כדת וכדין.

העילה המרכזית לביטול נעוצה בשאלה האם הבוררים היו מוסמכים לקיים את הבוררות ללא הכונס, כשהעדר סמכות מקימה עילה לביטול מכוח סעיף 24(3) לחוק. בפסק דינו של כב' השופט דנציגר ברע"א 4198/10 איבגי נ' גבאי (25.12.12), נדונה מהותו של ביטול פסק בורר מחוסר סמכות, ונקבע כדלקמן:

23. הנה כי כן, פסק בוררות שניתן בחוסר סמכות הינו פסק שניתן לביטול ולא בטל מעיקרו. טענת הביטול כפופה לדרישות הקבועות בחוק הבוררות בדבר צורת הגשתה ועילותיה (כבקשת ביטול בהתאם לעילות הקבועות בסעיף 24 לחוק) ובדבר מועד הגשתה (תוך ארבעים וחמישה יום ממועד מתן פסק הבוררות או מסירתו, ובכפוף לאפשרות הארכת המועד מטעמים מיוחדים שיירשמו, בהתאם לסעיף 27(א) לחוק). בנוסף כפופה טענת הביטול בגין חוסר סמכות לעקרונות כלליים של מניעות ותום לב, אשר עשויים להביא לדחייתה בנסיבות מסוימות – כאשר מדובר בטענה אופורטוניסטית אשר נטענת לראשונה בתום ההליך – על אף שאין חולק בדבר החריגה עצמה [ראו והשוו לשאלת סמכותו של בית הדין הרבני, שחורגת מסוגיית הבוררות: בג"ץ 488/12 פלונית נ' פלוני ([פורסם בנבו], 5.6.2012); כמו כן השוו: רע"א 4766/11 חברת סילבר טאוארס נ' קסירר ([פורסם בנבו], 7.3.2012) בפסקה י"ח].

1. אין מחלוקת בעובדה שכל הצדדים לבוררות הסכימו לה מתוך ידיעה כי כבר מונה כונס לפרויקט. יתירה מזאת, מתברר כי הבוררים התגייסו למציאת פתרון כולל למצב שנוצר עקב הקשיים הכלכליים של החברה הקבלנית. בשל כך, כפי שהודה המשיב, הבוררים קיימו איתו עשרות פגישות עוד לפני תחילת הבוררות בין המבקש למשיב. כמו כן, המבקש אישר כי התקיימו בוררויות נוספות באותו בית דין בינו ובין דיירים נוספים, במחלוקות שעיקרן דומה למחלוקת שלפנינו, היינו, העברת רישום על הדירות ותשלום התמורה. בעניין זה טען סירוטה בעדותו (עמוד 3 שורות 4-25):

ש. שאלתי אותך בתור מה חתמת על שטר הבוררות

ת. בתור עסקן בשכונה.

ש. אתה יכול להסביר מה זה עסקן. בתור איש עסקים

ת. בתור איש חסד שעוזר לאנשים

...

ש. כתוב בשטר הבוררות שאתה מקבל עליך את כל מה שהבוררים יכריעו, אם הבוררים יגידו שהדירות שייכים לדייר

ת. אני מקבל עלי מה שאני יכול לעשות. מה שאני לא יכול לעשות אני לא מקבל עלי

ש. אתה מסכים אתי שהתחייבת לקיים כל מה שיחליטו הבוררים

ת. אם אני יכול.

ש. כלומר אתה אומר שיכול להיות שאתה דנת עם דיירים, עם כמה דיירים דנת אצל הבוררים, עשרות?

ת. לא. שלוש ארבע. ייתכן שיש יותר. לא זוכר.

ש. אתה מנהל בוררויות עם אנשים ואתה בסוף הבוררות יכול לומר התדיינתי אתכם והכל טוב ויפה אבל אין ביכולתי לבצע

ת. הבוררים ידעו מה מעמדי וגם יתר המשתתפים

ש. אני מספר לך שאת ההסכם עם הבנק אתה עשית חודש לפני הבוררות

ת. יכול להיות

ש.למה אתה לא אומר לבוררים כמו שאתה אומר עכשיו בבית המשפט חבל על הזמן שלכם, תדונו עם הרבה דיירים, למה זה מיועד

ת. אמרתי להם וידעו את זה ורצו לעשות שלום, בהתחלה זה התחיל שאני איתם ביחד נעשה סדר בין השכנים ובין הקבלן, אני איתם ביחד, הייתי שותף איתם ביחד בכל ההליכים, לאחר מכן החלטתי איתם ביחד יותר טוב שאני אחתום על ההסכם עם הבנק ושלא יהיה בעיות

1. בהתאמה, בסיכומי המבקש נטען כי למען הסדר והשקיפות בהליך גיוס הכספים מהדיירים, הוסכם על מנגנון בוררות בין דיירי הפרויקט - וביניהם המשיב - לבין הרב סירוטה, בעניין ההסדר שנחתם עם הבנק וגיוס הכספים מהדיירים המעורבים. המבקש נתבקש על ידי הבוררים לחתום על הסכם בוררות, על מנת שההליך יזכה לאמון הדיירים, והוא הבהיר לבוררים כי יעשה כמיטב יכולתו על מנת לדאוג לדיירים, ככל שהדבר ניתן, אם בכלל. למותר לציין כי בבקשה לביטול הפסק לא הוזכר דבר על "מנגנון בוררות" זה.
2. טענה זו סותרת במקצת את הטענה כי הבוררות נוהלה למעשה "לחינם", היות והכונס לא השתתף בה, בעוד שהוא היחיד שמוסמך לפעול: שהרי, במה היה סירוטה מסייע לדיירים, אם לא בביצוע עניינים שבסמכויות הכונס? מכל מקום, לא אוכל לקבל את הטענה כי "מנגנון הבוררות" עליו הוסכם נועד רק לקבל את אמון הדיירים בהליך בכללו, בעוד שהוא ריק מתוכן וללא כל אפשרות להניב סעד עבורם דה פקטו. נראה כי ההסכמה על מנגנון הבוררות התבססה על הידיעה כי סירוטה הוא בר סמכא בפרויקט, ומסוגל ליישם את קביעות הבוררים.

לכן, אבחן כעת את גרסאות הצדדים באשר לתפקידו של סירוטה בפרויקט.

1. כאמור, בבקשה לביטול הפסק טוען סירוטה כי הוא משמש אך ורק כ"רב השכונה", אשר ניסה לסייע לדיירים ולהביא למינימום פגיעה בהם עקב מינוי כונס נכסים על הפרויקט (סעיף 3א' לבקשה). לטענתו, אין לו "אפשרות או זכות משפטית בפרויקט" וכך גם אין לחברה ולבעליה, אלא לכונס הנכסים בלבד.
2. לעומת זאת, במהלך הדיון התברר כי דברים אלה אינם מדויקים כלל וכלל. בבקשה לביטול הסתיר סירוטה מבית המשפט את ההסכמים שבינו לבין החברה, ובינו לבין בנק דיסקונט למשכנתאות. לפיהם, למעשה רכש סירוטה את החוב לבנק, והוא זה שגובה את הכספים מהדיירים. כן הסתיר כאמור את התקיימותן של בוררויות נוספות באותו בית דין, בהן נתבע ע"י דיירים להעברת הזכויות, ללא מעורבות הכונס.
3. כן יש להפנות להסכם שבין סירוטה לחברה מיום 10.6.02, ל' סיוון תשס"ב (צורף כנספח ח' לתגובת המשיב מיום 10.7.11), בו הוגדר סירוטה כ"נאמן עבור מממנים שונים שהתגייסו לסייע בסיום הפרויקט (להלן: "המממן")". בהסכם זה נקבע כי המממן לוקח על עצמו את התחייבויות החברה הנוגעות לפרויקט, וישלם לבנק דיסקונט 4.3 מליון ₪ תמורת חוב החברה, כאשר המממן והחברה מייפים את כוחו של עו"ד לנגה למו"מ עם הבנק למיצוי החוב. עוד נקבע בסעיף 2ב' להסכם כי:

"המממן לוקח על עצמו לממן ולהשלים את בניית הפרויקט, השגת האישורים תכנוניים להשלמת הפרויקט, לפיצול יחידות דיור, רישום הזכויות על שם דיירים שנמכרו או יימכרו להם דירות בפרויקט וכל תשלום לכל גורם שיידרש על מנת להשלים את הפרויקט".

ובסעיף 2ג' נאמר:

"החברה מתחייבת לסייע בהשלמת הפרויקט ככל שיידרש וכו' וכן מסכימה החברה כי המממן יוכל לבצע את גביית הכספים ותשלום המיסים מתוכם על פי דין תוך שהדירות ימכרו בשם החברה והכספים יגבו בשמה תוך הוצאת חשבונית נמצא".

סעיף 10 להסכם קובע את המשך ההליך המשפטי, ובו נקבע:

"א. עו"ד לנגה בשם הצדדים יפנה לבנק דיסקונט למשכנתאות ויגיע עמו להסדר אודות סילוק חוב החברה.

ג. לטובת המממן ירשם שיעבוד על הפרויקט ...

ד. ימונה כונס נכסים על הפרויקט לצורך רישום הזכויות על שם הדיירים והחזר ערבויות חוק מכר לבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ.

ה. המממן באמצעות הכונס יממש את הדירות ושאר הזכויות שנותרו בפרויקט.

ז. המממן ישלים את בניית ומסירת הדירות לכל הרוכשים."

לפי הסכם זה, ברור כי סירוטה הוא זה שיממש את הדירות ויטפל ברישום הזכויות וכיוצ"ב באמצעות הכונס, כך שסירוטה הוא הבר-סמכא בפרויקט.

1. על פי ההסכם שנחתם בין בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ לבין סירוטה (אשר הוגדר כך "בשמו ובשם אחרים או בנאמנות עבור אחרים (להלן: 'הקבוצה')") ביום 17.9.02, חוב החברה לבנק, בצירוף ערבויות שנדרשה להחזיר, עמד על למעלה מ- 7.4 מיליון ₪. כאמור בהסכם, הקבוצה פנתה אל הבנק בבקשה כי יפעל למימוש זכויותיו בפרויקט בדרך של מינוי כונס נכסים מטעמו, בכפוף לכך שהקבוצה תפקיד בידי הבנק 4.3 מליון ₪ ובנוסף 245,880 ₪ עבור הערבויות שמומשו, לסילוק חובה של החברה.

סעיף 6 להסכם קובע כי לאחר קבלת הסכום, יגיש הבנק לביהמ"ש המוסמך בירושלים בקשה, בהסכמת החברה, למינוי עו"ד יובל כהן ככונס נכסים על כל זכויות החברה בפרויקט.

בסעיף 11 נקבע כי כל סכום אשר יגיע לידי הכונס יועבר לבנק, והבנק יזכה את חשבון החוב של החברה בסכום שנתקבל וישחרר לטובת הקבוצה, מתוך חשבון הפיקדון, סכום שווה לסכום בו זוכה חשבון החברה בבנק. במידה וינוצל במלואו סכום הפיקדון כך שיופקדו כספים נוספים, ימשיך הבנק להעביר לקבוצה – קרי, לסירוטה - כל תקבול שיקבל מידי הכונס.

אציין כי בעדותו טען סירוטה כי אין לו מושג מה כתוב בהסכם, וכי הוא סומך על עורך דינו שערך את ההסכם. כן טען כי לא ידע שעל פי סעיף 11 הוא אשר אמור לקבל את התקבולים, וטען "עכשיו אני יודע" (עמוד 10 שורות 29-33). תשובה זו אינה מתקבלת על הדעת, ונסתרה ע"י סירוטה בעצמו, כפי שנראה להלן.

1. אם כן, מתברר כי סירוטה אינו רק "מסייע לדיירים", אלא היה בעל תפקיד של ממש בפרויקט. לאור ההסכם בינו ובין החברה, כי סירוטה יטול על עצמו את תפקידי החברה ביחס לפרויקט וכי ימונה כונס אשר סירוטה יפעל באמצעותו, ולאור העובדה כי לאחר מכן, בהסכם עם הבנק מצוין שם הכונס המוסכם על החברה אשר מונה בפועל – יש יסוד לטענת המשיב כי למרות מינוי הכונס, למעשה סירוטה הוא הבר-סמכא בפרויקט.
2. מסקנה זו מתחזקת לאור הראיות הנוספות שהביא המשיב. במכתב ששלח המבקש לבד"צ העדה החרדית מיום כה' שבט תשס"ה (ת/1), באשר לתיק אחר שהתנהל מולו, כתב סירוטה כי: "אני היום הבעלים של הפרויקט של חברת מ. קניג בע"מ בבית שמש. בעלות זו היא משנת תשס"א. כונס הנכסים, עו"ד יובל כהן, פועל למעני ובשמי. ולכן ברור שאין למרדכי קניג שום אפשרות להעביר שום דירה בפרויקט הנ"ל במנהל מקרקעי ישראל." כשהוצג מכתב זה לפני סירוטה, השיב כדלקמן (עמוד 9 שורות 28-33)):

ש. אני מציג בפניך מכתב שאתה כותב בכ"ט שבט תשס"ח לכבוד בית דין צדק העדה החרדית ירושלים, אתה רושם "אני היום הבעלים של הפרויקט של חברת מ. קניג", איפה אמרת את האמת או לפני דקה

ת. אמרתי את האמת בבית משפט, ומה שאמרתי לבית הדין שאם רוצים לחייב את מ. קניג הוא לא שייך, הוא פושט רגל, מי ששייך כאן זה אני שאני יכול לעזור. אני לא ניסחתי את המכתב בצורה מדויקת.

מוגש ומסומן ת/1 .

ש. אתה כותב במכתב הזה "עורך דיני יובל כהן פועל למעני ובשמי ... " מצטט. האם שיקרת

ת. זו טעות. אני מבקש להסביר: הוא החותם על ההסכם עם הבנק בשמי ומייצג אותי בענין הזה. מי מייצג אותי? מה שיובל כהן מוציא כסף מהשכנים מוסר את זה לבנק, ואז הבנק מחזיר לי את החוב, אז למי פועל יובל כהן, לבנק?

בתשובתו האחרונה נראה כי יצא המרצע מן השק, וסירוטה הודה כי הכונס פועל עבורו. למעשה, סירוטה לא הכחיש את המכתב עצמו, אלא טען שניסח אותו בצורה לא מדויקת. אולם, נוכח האמירות הברורות במכתב, לא ניתן לקבל תירוץ בלתי מוסבר זה.

1. במכתב ששלח סירוטה לדיינים ברוורמן ולינדר בתביעה שתבע אותו דייר אחר בפרויקט (שמואל אהרן וייס), מיום כא' כסליו תש"ע (נספח י' לתגובה מיום 10.7.11), כתב כי הוא מונה כנציג הדיירים לכונס הנכסים, וכי "הנתבע עשה טובה בכך שהכיר בתובע כבעל נכס למרות שלא היה בידיו על חוזה קביל וזכויות וקבלות כנדרש, באם היה כונס נכסים רשמי, לא היו מכירים בתובע...". במכתב זה סירוטה אף מודה כי שולמו כל התשלומים לכונס בגין החוב לבנק וכי הוא מקבל את התשלומים הנוספים המתקבלים מהדיירים, שנועדו לדבריו להוצאות נוספות להסדרת טופס 4 והוצאות נלוות. למעשה, מכאן גם ניתן ללמוד שפסק הבורר אכיף, וברצונו של המבקש הוא מכיר בזכויות הדייר ומביא לרישומן. בהקשר זה אצטט מדבריו של סירוטה, מהם גם ניתן ללמוד על יכולותיו, לפחות לשיטתו (עמוד 7 שורות 30-33, עמוד 8 שורות 1-4):

ש. את אדון שלום ורטהיימר אתה מכיר

ת. כן

ש. זה נכון ששוחחת איתו כבר שלוש שנים על הפסק

ת. הוא בא כמה פעמים לדבר אתי שאני ארחם על רוזנהאן.

ש. איך אתה יוכל לרחם עליו, אתה אחד הדיירים?

ת. אני עסקן, יש לי קשרים עם האנשים. אני יש לי קשרים על כל העוזרים וכל אלה שמתערבים כאן

ש. אתה יכול לגרום לכך שהדירות יעברו על שמו

ת .לא. אני יכול לדבר עם אנשים ולהשתדל.

1. המשיב אף הגיש פרוטוקול מאחד הדיונים שנערכו בבוררות שלפנינו, בו אמר קניג: "הנני מקדים כי איני צד בענין. חברת מ. קניג אינה שלי. הבעל דבר פה זה רמ"ס (ר' מאיר סירוטה, ב.ג.) אני רק מביא העובדות והטוען שלו." קניג טען בעדותו שמתחילת הבוררות השלישית מונה כונס נכסים, והפרויקט היה תקוע – "היה פה התלבטות אם לתת לזה להתמוטט לגמרי או שיתכנסו כמה רבנים שהם עסקנים כדי להציל את מה שניתן להציל. מי שהתגייס לזה לראשונה היה הרב סירוטה, כרב השכונה, וביקש מהרב ברוורמן והרב לינדר שיצטרפו... הרב סירוטה הבטיח שהוא יגייס את הכספים כדי להגיע להסדר עם הבנק ואומנם הוא לווה מליון דולר וגייס כספים... כל דייר היה צריך לתת כ- 2,000 – 3,000 דולר ועשו חשבון שעם זה יוכלו להציל את הפרויקט" (עמוד 14 שורות 24-27, עמוד 15 שורה 1).

על דברים אלו נשאל סירוטה בעדותו, והוא לא השיב לעניין (עמוד 4 שורות 27-31):

ש. אני מציג בפניך פרוטוקול בוררות שצורף לתצהירינו, הפרוטוקול הוא מיום ... בכתב ידו של הבורר "הנני מקדים כי..." (מצטט), מה אתה אומר על זה. מי המוציא והמביא אתה או קניג?

ת. יש לי הסכם עם הבנק שכל הכסף שנכנס חוזר אלי, אז יש לי משהו בגלל זה, אבל בעל הבית זה הכונס נכסים ולא אני.

ש. איפה זה כתוב?

ת. אני לא אמרתי שום דבר בבוררות.

1. שמואל אהרון וייס, אחד מדיירי הפרויקט, העיד מטעם המשיב כדלקמן:

אחרי שאדון קניג הפסיק לנהל את הפרויקט, הייתה אסיפה של הדיירים והגיע הרב סירוטה והוא אמר שהוא קנה את החוב מהבנק, ואמר שהוא בעל הזכויות והמשפיע, ואמר שהוא מינה את הכונס והוא עובד אצלו והוא אמר מי שרוצה את הדירה שייתן לי את הכסף. אני הייתי חייב למר קניג 70,000 דולר שלא רציתי לשלם כיון שלא הסכים לתת לי ערבויות ואז אדון סירוטה אמר לי אם אתה רוצה את הדירה, הכונס עובד אצלי ותן לי את הכסף ונתתי לו את הכסף. הוא איים עלי שאם לא אתן לו את הכסף אזי יזרוק אותי מהדירה ומאז הוא מתעלם ממני, אני מתנצל שכן הוא תלמיד חכם אבל הוא אמר שזה לא מספיק מה ששילמתי לו.

(עמוד 19 שורות 1-7)

על הבוררות שנערכה בינו ובין סירוטה בבית דינו של הרב ברוורמן, העיד כדלקמן:

ש. ספר לי מה הייתה ההשתתפות של הרב סירוטה בבוררות שלך שם

ת. הרב סירוטה היה בדיונים הוא ניהל את הדיונים נגדי, הוא אף פעם לא השתמש בטוען רבני, הוא תמיד טען נגדי. אני מכיר את כל השכנים שלי, אנשים נתנו לו סכומים בין 5,000 דולר לבין 15,000 דולר וזה בהנחה שהם לא חייבים כסף לקבלן. מי שהיה חייב כסף לקבלן כמוני שילם סכומים גבוהים מעבר לזה. וחלק מהדיירים כמוני, אני לא היחיד שממתין לקבל את הדירה על שמי. סירוטה קנה את החוב מהבנק. בהתחלה האמנתי לכך כי גם הבוררים אמרו לי את זה שסירוטה הוא בעל החוב, והוא גם הסתובב בשכונה ושאל אם מי שרוצה את הדירה עד זמן מסוים אני מוכן לעשות פשרות ולאחר מכן לא תתקיים בוררות ואני אפעיל נגד את הכונסים.

1. וייס ציין שוב ושוב כי סירוטה איים אליו לבל יפנה לערכאות בעניין הסכסוך ביניהם, ולכן פחד לחתום על תצהיר לטובת רוזנהאן וחשש להעיד.
2. כן הוגש מכתב מהחברה ליו"ר הוועדה לתכנון ובנייה בבית שמש משנת 2005, בו מבקשת החברה כי הכונס ישוחרר מחובתו להשלמת שינוי התב"ע בשכונה, ובמקומו ימונה סירוטה. לשם כך, ביקשה החברה כי יו"ר הוועדה לתכנון ובניה ימציא מכתב לכונס הנכסים בדבר שחרורו מתפקידו. גם סירוטה חתום על המכתב.
3. לאור כל האמור, ניתן לקבוע כי טענת מבקש הביטול כי הכונס הוא היחיד המוסמך לביצוע פעולות בפרויקט, בעוד שלסירוטה אין כל סמכות או השפעה – הוכחה כאינה נכונה. בהקשר זה אציין, כי אין אלא להגדיר את עדותו של סירוטה כמתחמקת, ורצופת סתירות, ולמעשה היא מחזקת את גרסת המשיב. לזאת אני מוסיף חוסר תום לב מצד המבקש באי-גילוי פרטים מהותיים בבקשה לביטול פסק הבורר, כאשר התברר כי המצג ה"תמים" שהציג, כאילו שהוא אינו אלא נציג הדיירים ומסייע להם, קרס.
4. למסקנתי זו אני מצרף את העובדה כי הצדדים השתתפו בבוררות מרצונם, ובידיעתם כי קיים כונס לפרויקט, שעל פניו מחזיק בזכויות מבחינה משפטית. הכלל הוא שאין אדם יכול לבקש את ביטול הפסק, אם לא עורר את טענותיו נגד ההתדיינות, או נגד הפסק, בהזדמנות הראשונה (אוטולנגי, בעמ' 1148; רע"א 332/87 אסרף נ' ועד מושב בצת, פ"ד מא(3) 839; וראו לעניין זה את המצוטט לעיל מרע"א 4198/10). העובדה שסירוטה נתבע בבוררויות שונות ע"י חלק מהדיירים לביצוע פעולות שבסמכות הכונס, בעוד שהוא – לפחות בבוררות שלפנינו – לא טען כי הוא אינו מוסמך לבצע את פסק הבורר לכשיינתן, מצדיקה את דחיית טענתו כי הבוררים לא היו מוסמכים לדון בבוררות ללא הכונס.
5. איני מתעלם מכך שככלל, בורר אינו מוסמך להכריע בשאלת בעלות במקרקעין. ברם, אין זה נושא הסכסוך בענייננו. כאן מדובר בסכסוך הנובע מחוזה למכר דירות, באשר לקיום חובות הצדדים על פי ההסכמים שנחתמו בין המשיב לחברה. על אף שאחד הסעדים שהתקבל בבוררות הינו העברת רישום הזכויות, מדובר בסכסוך בעל אופי חוזי ולא קנייני (ראו לעניין זה, אוטולנגי, בעמ' 150-151; והחלטת כב' השופט דנציגר ברע"א 1109/13 אורטס נ' סבן (14.2.13), פסקה 10).
6. לפיכך, אני דוחה את עילת הביטול לפי סעיף 24(3) לחוק.
7. למעלה מן הצורך אתייחס בקצרה לעילות הביטול הנוספות שטען המבקש.

ס' 24(5) לחוק – הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו – לטענת המבקש, הבוררים לא דנו למעשה בסכסוך, אלא רק אישרו את פסק הבוררות הקודם, כאשר הוא לא היה צד לאותו הליך. בנוסף טען כי הסכסוך נמסר לבוררות רק ע"י המשיב.

הטענה השנייה הוכחה כלא נכונה, מעצם העובדה שסירוטה חתום על שטר הבוררות; וכן, לאור עדותו של קניג כי סירוטה הוא שבחר את הבוררים (עמוד 14 שורות 24-27) ולאור עדות סירוטה עצמו (עמוד 6 שורות 31-33, עמוד 7 שורות 1-2).

באשר לטענה הראשונה, אכן קיימת בעייתיות בלשון הפסק, וניתן לפרשו במובן זה שהבוררים הסתמכו על הפסק הקודם. וזה לשונו:

אחרי שמיעת הצדדים ועיון במסמכים שהוגשו על ידם מתברר שכבר נידון העניין לפני בוררות מוסכמת ... לכן אנו חוזרים ופוסקים שעל הנתבעים להעביר מידית את שלושת הדירות הנ"ל ע"ש התובע.

ברם, בניגוד לטענת סירוטה, הוכח כי הבוררים דנו בנושא הבוררות לגופו של עניין, וקיימו מספר דיונים. אף סירוטה העיד כי הבוררים קיימו מספר ישיבות, אך במקביל טען, כאמור, שלא דנו לגוף העניין (כך שלא ברור לפי דבריו במה דנו הבוררים באותן ישיבות), ומנגד טען כי "לא הקשיב לדיונים" הגם שנכח בהם; ולבסוף חזר בו, לאור הסתירה הברורה שבדבריו, כי אם לא הקשיב לדיונים, כיצד טוען שלא דנו לגוף העניין (עמוד 9 שורות 1-19). לאור העובדה כי הבוררים דנו לגופו של עניין, נכון בעיני כי אין המדובר בהסתמכות "עיוורת" על פסק קודם וכי הבוררים הגיעו בעצמם לאותה מסקנה אליה הגיע הבורר וינגוט בפסק הקודם, ולכן ניסחו את הפסק כפי שניסחו.

ס' 24(9) לחוק – תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור – נטען כי פסק הבורר הכריע בנוגע לצדדים שלא באו לפניו, שלא הסמיכו אותו לדון ולא הביאו ראיות, ועל כן, פסק זה, שניתן ללא סמכות, מנוגד לתקנת הציבור. טענות אלו הועלו לעיל ונדחו.

סיכום

1. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול אישור פסק הבורר. למותר לציין כי הפסק חל רק על הצדדים שהשתתפו בבוררות, כך שאינו חל על כונס הנכסים.
2. המבקש ישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לטובת המשיב בסך של 30,000 ₪.
3. לאור המסקנות שבהחלטה זו, יפרט ב"כ המשיב את עמדתו באשר להשלכות החלטה זסו על תביעתו בת"א 23019-04-11 תוך 21 יום, ויגיש העתק לכל הנתבעים, לתגובתם תוך 21 יום מהמצאת האמור לידיהם.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ד, 11 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.