נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד – נגר

הנאשם - 5 – בעצמו ובא כוחו עו"ד – באיער

הנאשם 6 – בעצמו וב"כ עו"ד דורון שטרן

ק. מבחן מרה טולדנו

<#1#>

פרוטוקול

טיעון לעונש לגבי נאשם 5

התובע

הנאשם 5 - יליד 73', לחובתו 5 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים. מפנה להרשעות שכבר הורשעו.

לשאלת בית משפט, לא הבאתי את התנאי של בית משפט. לאור הערת בית משפט שהוא בארכיב, שכן ישן, אני אומר שיש הסכמה .

הסניגור

אני מחזיק בתנאי ומגיש לבית משפט. (התנאי מוגש ומסומן ת/ 3 (לגבי נאשם 5).

התובע

תלוי נגדו תנאי של שנה שניתן ב- 17.7.11. במסגרת ההסדר אליו הגיעו הצדדים הוסכם כי הנאשם יודה בכ אישום מתוקן המיחס לו קשירת קשר לביצוע עוון והחזקת דרכונים בידיעה שהושגו בעוון. הוסכם כי הנאשם ישלח לתסקיר שירות מבחן אשרי בחן את הארכת התנאי התלוי ועומד נגדו, ובמידה ושירות מבחן ימליץ להאריך את התנאי, התביעה תצטרף להמלצות התסקיר ולכל ענישה נלווית. מתסקיר שירות מבחן עולה כי קצינת מבחן אכן מתלבטת לגבי המלצתה. עם זאת, בסופו של יום, ממליצה לשקול את ההיבט השיקומי, ולהאריך המאסר המותנה, יחד עם צו מבחן למשך 18 חודשים, של"צ בהיקף של 200 שעות.

לאור ההסדר שנקבע בין הצדדים המאשימה תבקש לאמץ את המלצת שירות מבחן. עם זאת, אנו מבקשים שיוטל קנס ופיצוי משמעותי שיאזנו את העונש המקל.

הסניגור

לגבי קנס ופיצוי, אני מאוד מופתע זה לא היה חלק מהסדר הטיעון.

התובע

לאור דברי הסניגור, אשאיר לשיקול דעת בית משפט.

הסניגור

אבקש לאמץ את המלצת שירות מבחן ולכבד את הסדר הטיעון, מבלי להקל ראש חלילה בחומרת העבירות. הנאשם ביקש לעזור לידיד והתכוון להעביר את הדרכונים לנאשם 6 מנאשם 1. לגבי העבר שני תיקים רלבנטים , כאשר עבירות אחרונות בוצעו בשנת 2008. לנוכח אי מעורבות בפלילית בשנים אחרונות, אחריות שמגלה כלפי בני משפחתו והחשש למעורבות עבריינית, שירות מבחן ממליץ על צו מבחן של שנה וחצי ושל"צ בהיקף של 200 שעות. אני סבור שמדובר בהמלצה טיפולית ראויה ומבקש מבית משפט לאמץ. לענין בקשת התביעה לקנס, אבקש לדחות הבקשה, הדבר לא היה חלק מהסדר הטיעון. הרכיב לא עלה כלל בשיחות בינינו. בנוסף, אבקש לציין, כפי שעולה מתסקיר שירות מבחן, מצבו קשה ולכן לא עובד ואינו יכול לעבוד ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי של 1,600 ₪ ונאסר עליו לעבוד.

<#2#>

גזר דין

לגבי נאשם 5

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון אשר הוצג בתאריך 14.2.12 , בכך שבתאריך לא ידוע אך לקראת יולי 2011 נאשם 6 פנה אליו וביקש שישיג 3 דרכונים עבור חבר שנקלע לבעיה באנגליה מגילאים 20 – 24. הם קשרו קשר ובמסגרת הקשר פנה לנאשם 1 שכבר נדון וביקש שיארגן לו דרכונים. כעבור 3 שבועות נאשם 1 פנה לנאשם 5 והודיעו כי השיג דרכונים וב- 2.8.11 מכר נאשם 1 לנאשם זה 3 דרכונים גנובים תמורת תשלום 3,000 ₪. נאשם 5 נעצר בתכוף לעסקה כשהדרכונים הגנובים ברשותו, עבירה של קשירת קשר לביצוע עוון וקבלת נכס שהושג בעוון. בדיעבד ידוע כי הדרכונים נגנבו בהתפרצויות, דהיינו מדובר בעבירה מסוג פשע, אף שכאמור כתב האישום תוקן לגביו והסתפקו בעבירה מסוג עוון.

עלפי הסדר הטיעון, הנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן ונדחה לקבלת תסקיר והואיל ותלוי נגדו מאסר מותנה ממושך של שנה, סוכם כי אם שירות המבחן ימליצו להאריך המאסר המותנה, התביעה תצטרף להמלצה זו, אולם אם לא תהיה המלצה להאריך המאסר המותנה, יעתרו למאסר ולהפעלת התנאי ולרכיבים נלווים.

נתקבל היום תסקיר ממנו עולה כי הנאשם בן 37, חי עם בת זוגתו והוא אב לילדה בת שנתיים וחצי. הוא סובל מבעיות רפואיות שונות בגינן נקבעה לו נכות, כולל דרגת אי כושר עבודה לצמיתות ומתקיים מקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.

לנאשם 11 שנות לימוד, בגיל צעיר החל לגלות בעיות משמעת ועבר לפנימיות, הוא התגייס לצה"ל ושירת שירות מלא כנהג בחיל החימוש, אולם עקב פליטת כדור שפצע את חברו הוא נדון למאסר בכלא.

הוא לא מצא מסגרת עבודה יציבה, החל מעורבות בפלילים, השתמש בסמים, החל להמר באופן כפייתי. נעשו נסיונות לשלבו בהליך טיפולי, אך טען שאין לו כל בעיה טיפולית וכי יצליח לשנות דפוסי חייו בעצמו.

לגבי העבירות בהן הודה, להתרשמות שירות המבחן הוא ממזער ממשמעותן וטוען שסה"כ סייע לנאשם 6 שעזר אף לו בעבר.

מדובר במי שמתקשה לגייס כוחות על מנת להשתלב במסגרת טיפולית ובעל יכולת מוגבלת לאינטרוספקציה, אף שגילה מידה מסוימת של הבנה כלפי הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד והביע מילולית רצון להשתלב בהליך טיפולי, כשהרצון כפי הנראה נובע מחשש מהליך המשפטי בלבד. לכן הם התלבטו מהמלצה: מחד גיסא, התיחסו למאפייני אישיות שלו, ליכולת המינימאלית להתגייס להליך טיפולי, לכך שעבר עבירה זמן קצר לאחר שהשלים לרצות מאסר בעבודות שירות ולאחר שהוטל מאסר מותנה ארוך. מאידך, הוא מגלה אחריות כלפי המשפחה, נמנע ממעורבות בפלילים כ- 3.5 שנים, מבין ולו במעט שיש חשש לרצדיביזם ומוכן להשתלב בהליך טיפולי. לכן אחר התלבטות המליצו להעדיף שיקול שיקומי, להאריך המאסר המותנה יחד עם צו מבחן לצורך שילובו בהליך טיפולי, יחד עם צו מבחן בהיקף של 100 שעות.

בשל הסדר הטיעון הברור התובע הצטרף להמלצת שירות מבחן. כאמור, ההסדר לא כלל רכיבים נוספים במידה ותהיה המלצה של שירות המבחן, אלא אך ורק התחייבות התביעה להצטרף להמלצת שירות מבחן, וזו אינה מתייחסת לרכיב של קנס ופיצוי כעתירת התובע.

כאמור, מדובר במי שמצבו הכלכלי קשה ביותר, וסביר להניח כי אילו שירות מבחן היו מתבקשים להתייחס לרכיב כספי, היו ממליצים להימנע מכך.

בנסיבות אלה ובצדק מתרעם הסניגור על התביעה המבקשת להוסיף רכיב כספי. יצוין, כי רכיב כספי הוא בהחלט רכיב עונשי ראוי לאור העבירה עצמה. אולם, הואיל ועמדת התביעה הראשונית היתה לאמץ את כל המלצה של שירות מבחן, כך יעשה.

מדובר בנאשם שלחובתו עבר פלילי עשיר, כאמור החל מבית דין צבאי משנת 92', המשך עם עבירות של אלימות, סמים, התפרצות, גניבה, היזק לרכוש בזדון ובעברו עבירות הונאה בגינם נדון לשנת מאסר על תנאי.

מעיון אותו פסק דין עולה שאף שם הלכה התביעה לקראת הנאשם וגובש הסדר טיעון מקל שכלל תיקון מהותי בכתב האישום והסתפקו בענישה מרתיעה וקנס כספי בסך של 4,000 ₪, למרות שהיה מדובר ב- 6 עבירות של הונאה בכרטיס חיוב שאין ספק שהצדיקו הטלת עונש מאסר בפועל ולתקופה לא קצרה. כמו כן, הורשע באותו ענין בקבלת נכס שהושג בפשע, מחשב שנגנב מרכב שנפרץ באותו יום.

אכן תסקיר שירות מבחן מעורר תמיהות, דווקא משום שזמן קצר לאחר שנדון במסגרת אותו הסדר למאסר מותנה ארוך, שב לסורו, אך כאמור גם התביעה לנכון בשני מקרים אלה ללכת כברת דרך ארוכה עם הנאשם וכידוע על פי הפסיקה הסדרי טיעון יש לכבד.

מוסבר לנאשם שזה הזדמנות אחרונה שניתנת לו במהלכה ניתן להאריך המאסר המותנה ואם ימשיך לעבור עבירות בתקופת התנאי, צפוי למאסר ארוך.

אין לי אלא לקוות כי הנאשם במקרה הזה ישכיל לנצל הזדמנות טיפולית שניתנה לו ואפילו אם הסכמה היתה מהשפה אל החוץ על מנת שלא ישלח לכלא. תקופת המבחן הינה ארוכה מן המקובל ומוסבר לו שאם לא יעמוד בתנאי המבחן, ניתן להפקיע צו המבחן ולשוב ולגזור את דינו.

בהתחשב במהות העבירה ונסיבותיה ולאחר שקילת האינטרס הציבורי מול נסיבותיו האישיות של הנאשם ועברו, אני מכבדת את הסדר הטיעון ואני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

1. הנני מורה על הארכת המאסר מותנה של 12 חודשים כפי שנפסק על תנאי בבית משפט שלום בקרית גת, ביום 17.7.11, ת.פ. 904/09 למשך שנתיים. למניעת כל ספק, התנאי מוארך עד ליום 17.7.16.

בית משפט מודע לכך שלמרות שהעבירות היו בעיקר עבירות הונאה בכרטיס חיוב, המאסר המותנה הוטל על עבירות רכוש בלבד, אך התביעה לא ביקשה להוסיף מאסר מותנה בגין עבירות מרמה ולכן לא אעשה כן, שכן חורג מן ההסדר.

2. הנאשם ימצא בפיקוח שירות המבחן למשך 18 מהיום.

לצורך זאת עליו לחתום על צו מבחן.

מוסבר לנאשם כי אם לא יעמוד בתנאי הצו, ניתן יהיה להפקיעו ולשוב לגזור דינו.

3. אני מטילה על הנאשם לבצע 200 שעות שירות לתועלת הציבור במסגרת עמותת יד עזר לחבר, בעבודות מטבח, בחייפה, בהיקף שלא יפחת מ- 4 ש"ש בפיקוח שירות המבחן.

במידה ויש צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יעשה כן וידווח על כך לביהמ"ש.

מוסבר לנאשם כי אם לא יבצע עבודות השל"צ במלואן, ניתן יהיה להפקיע הצו, ולשוב ולגזור את דינו לרכיבי ענישה נוספים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ח אלול תשע"ב, 05/09/2012 במעמד הנוכחים.

נוכחים

ב"כ המאשימה עו"ד נגר

הנאשם 6 – בעצמו וב"כ עו"ד נגר

טיעון לעונש לגבי נאשם 6

התובע

לגבי נאשם 6 – בן 45, עברו נקי, יליד אירן. הודה ולא הורשע במסגרת טיעון, לאחר תיקון כתב אישום, בעבירה של קשירת קשר לביצוע עוון. במסגרת ההסדר נשלח הנאשם לתסקיר על מנת ששירות מבחן יבדק את שאלת אי הרשעה בעוד התביעה הודיע בכל מקרה תעתור להרשעה. מתסקיר שירות מבחן עולה שהנאשם מביע חרטה ואכזבה ממעשיו גם מבחינה רגשית הוא ממוקד בעצמו הגנתי ומשליך את האחריות על גורם חיצוני.

באשר להרשעתו בדין, שירות מבחן מציין, כי לא ברור אם הדבר יפגע בעבודתו. מהתסקיר עולה כי הנאשם מסביר את הרקע למעשיו כי רצה לסייע לקרוביו אשר ברחו מאירן ונזקקו לדרכונים. המדינה רואה בחומרה רצון זה וסוברת שיש לשקול זאת לחומרה, שכן הגעתם של דרכונים ישראלים לאזרחי מדינת אויב טומנים בחובם סיכון רב.

לאור כך, תטען המאשימה להרשעתו של נאשם זה והטלת מאסר על תנאי משמעותי, קנס ושל"צ.

אציין, מקרה זה אינו עולה עם הלכה מנחה בענין אי הרשעה עם הלכת כתב. לא ברור אם הרשעה תפגע בעבודתו. חומרת המעשה אינה מאפשרת להימנע מהרשעה.

הסניגור

אתיחס לעבירה עצמה. אפנה את בית משפט לעובדות העבירה. החלק שבו הוא הודה עוד במשטרה, הנאשם 6 שאותו הכיר במסגרת עבודתו כנהג מונית, הוא פנה לנאשם 5 שהכיר אותו בהיותו נהג מונית וביקש ממנו שימצא עבורו 3 דרכונים עבור חבר שנקלע לבעיות באנגליה ובזה מסתיים חלקו. כל יתר כתב האישום לא רלבנטי אליו, לא היתה לו ידיעה, לא היתה לו נגיעה. העבירה כאן מדובר בעצימת עיניים. הוא פונה למישהו שיש לו יכולת להשיג דרכונים, מן מאכר שאולי יכול להשיג לו.

העבירה של קשירת קשר, לטעמי, יש קושי בהגדרת סעיף עבירה זה. ברור שמי שאדם פונה למישהו שינסה להשיג דרכונים, חזקה על האדם הסביר שיודע שיש כאן משהו לא כשיר. לא יכלו להוכיח ידיעה של ממש , ולכן יש כאן רק עצימת עיניים.

גם לא היתה לו שליטה מעבר לזה על אופן השגת הדרכונים. ברגע שהוא נעצר, נחקר במשטרה, הוא מסר מיד על גירסה מלאה, הוא הפליל את נאשם 5 ומסר מה קרה.

היה עליו עצום מהחבר באנגליה שאמר לו שמשפחתו אבודה וביקש עזרה. יש כאן עצימת עיניים שנוגעת בנאיביות. אין ספק שזו עבירה ועל כך נשפט פעם ראשונה בחייו.

הוא מקבל אחריות מלאה. אומר שירות מבחן שהוא משליך על גורמים חיצונים, זאת משום שלא הוא ביצע את הגניבה. יש חרטה, יש בושה.

הוא יסכים לעשות של"צ מעבר מהמומלץ.

הנאשם 6

אני מסכים לעשות של"צ בהיקף יותר גדול על פי החלטת בית משפט אם לא אורשע.

הסניגור

בהתחשב במתחם הענישה על פי התיקון זה נע בין אי הרשעה לבין מאסר מותנה לכל היותר. צריכה להיות הלימה בינו לבין הנאשמים אחרים בתיק.

נבקש שלא להרשיעו, הוא עובד במפעל יצור גדות בחיפה ששייך לנמל חיפה ולכן יפגע באפשרות תעסוקה. יש לו רישיון ברכב ציבורי ופרנסתו תפגע.

<#4#>

החלטה

לגבי נאשם 6

בתיק זה הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון בכת אישום מתוקן בכך שבמהלך חודשים יולי –אוגוסט 2011 פנה לנאשם 5 וביקש שישיג לו 3 דרכונים, על פי בקשה של חבר שנקלע לצרות באנגליה, דרכונים לגילאי 20 – 40 , הוא קשר עמו קשר שבעקבותיו פנה נאשם 5 לנאשם 1 אשר התפרץ לדירות וגנב דרכונים, ב- 2.8.11 מכר נאשם 1 לנאשם 5 את הדרכונים הגנובים תמורת 3,000 ₪, אלא שנאשם 5 נעצר שבחזקתו דרכונים ולא העבירם לידי נאשם 6 ולכן, נאשם זה הודה אך ורק בעבירה של קשירת קשר לביצוע עוון.

על פי הסדר הטיעון לא הורשע ונדחה לקבלת תסקיר כדי לבחון בקשת הסניגור להימנע מהרשעה, בעוד התבוע הצהיר כי בכל מקרה יעתור להרשעה.

נתקבל תסקיר ממנו עולה כי הנאשם בן 45, יליד אירן, עלה ארצה לבדו בשנת 94', לאחר שהוברח על ידי אביו ארצה דרך תורכיה לישראל, הוא השלים 12 שנות לימוד, בעל תעודת בגרות מלאה, הוא שירת בצבא האיראני 3 שנים, החל ללמוד מחשבים שם באוניברסיטה. עבד תקופה ברכבת ישראל ובהמשך למד בארה"ב. אמו המתגוררת באנגליה הזמינה אותו להתגורר אצלה והתגורר שם כ- 6 שנים אך לא הצליח להוציא אזרחות בריטית. בארץ עובד כנהג מונית וכן במפעל גדות כמפעיל ציוד עבור נמל חיפה.

לדבריו, חבר מאנגליה ביקש ממנו שוב ושוב לסייע לקרובי משפחה שברחו מאירן ונזקקים לכן לדרכון כדי להיכנס לאנגליה ולכן עצם עיניו באשר למקור השגת הדרכונים.

מדובר במי שנסיבות חייו ללא ספק קשות. לקח אחריות מסוימת על המעשים,גילה תובנה באשר למשמעות, הביע חרטה , בושה, אכזבה, אך גם עמדה הגנתית תוך השלכת אחריות על גורם חיצוני. לדבריו, הוא הפיק לקח מעצם ההליך המשפטי ובטוח שמעשים דומים לא ישנו.

הוא לא הביע נזקקות טיפולית ושירות מבחן התרשמו שאין מקום לכך. הוא חושש שהרשעה תביא לפיטוריו הן בשל היותו נהג ציבורי והן בשל עבודתו מול נמל חייפה והחשש בעיקר נובע מגילו והקושי להשיג עבודה אחרת.

שירות המבחן ממליצים להימנע מהרשעה ולהסתפק בשל"צ בהיקף של 1800 שעות. התובע מבקש ל הרשיעו בטענה שלא הוכיח כי הרשעה תפגע באפשרות התעסוקה שלו וכי יפוטר. כמ ו כן, טוען כי הואיל ומדובר בהעברת דרכונים לאזרחי ארץ אויב יש בכך נסיבה לחומרה, בעוד הסניגור טעון מדובר בעבירה מסוג עוון ובאדם ללא עבר, לכן העונש ההולם נע בין אי הרשעה לענישה מרתיעה ואין זה המקרה לפגוע בנאשם ולהרשיעו בדין.

בשל אופי עבודתו אין ספק כי הרשעה יש בה לפגוע ביכולת המשך תעסוקה ויכולה להביא לפיטוריו, ובעיקר על רקע גילו.

העבירה ללא ספק חמורה ואין צורך להרבות מילים באשר לחומרת העברת דרכונים לתושבי חוץ, אך אינני סבורה שמשום שמדובר בתושבים אירנים יש בכך נסיבה מחמירה. כאמור, הנאשם עצמו נאלץ להימלט בדרך לא דרך מאירן ומרבית בני משפחתו שהם יהודים ממשיכים לגור באירן.

ההלכות באשר למקרים בהם ניתן להימנע מהרשעה הן ידועות:

בע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש, (פ"ד נ(3) 682) פסק בית המשפט העליון בעמ' 683 כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון לפני החוק".

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון, מפי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, בע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 689):

כלל היסוד הוא כי "רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה, נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה" (דברי כבוד הנשיא מ' שמגר בבר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל, (תק-על 85(3) 737); ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, (פ"ד נב(3) 337, 341); ע"פ (מחוזי ת"א) 1828/93 בנק למסחר בע"מ נ' מדינת ישראל, (פ"מ התשנ"ו (ג) 395).

"...למעשה, אמת המידה הבוחנת את היחס בין חומרת העבירה לבין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה מהווה יישום של כלל המידתיות המחייב את כל רשויות המדינה, ובהן הרשות השופטת. הרשעתו של אדם מהווה פגיעה בכבודו, שהרי היא מטילה עליו אות קלון. פגיעה שכזו, חייבת להיות לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, בהתאם "לפיסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". בבסיסה של הוראת חוק זו עומד "עיקרון המידתיות", אשר דורש בחירת אמצעי אשר תואם את המטרה שלשם השגתה פועלת הרשות, וכן יחס ראוי בין הפגיעה בזכות לבין התועלת הצפויה לציבור ממנו (ראו: בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, (פ"ד מח(5) 412, 435); בג"צ 3477/95 בן עטייה נ' שר החינוך, התרבות והספורט, (פ"ד מט(5) 1, 12-13); בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים, (פ"ד נג (2) 728, 776); בג"צ 2056/04 מועצת בית הכפר בית סוריק נ' ממשלת ישראל, (פ"ד נה(5) 807, 836). הרשעה בדין עלולה להיות, במקרים מסויימים, בלתי-מידתית, ועל-כן מנוגדת להוראת סעיף 8 לחוק היסוד..."

"...ההמנעות מן ההרשעה הופכת, כמובן, באופן תיאורטי לקשה יותר ככל שהעבירה חמורה יותר ... כאשר מדובר בשורה של עבירות חמורות ... הופך עניין התחליף לענישה המצויה, לנושא קשה עוד יותר ליישום". (בר"ע 432/85 הנ"ל).

בע"פ 2083/96 הנ"ל בעניין כתב, הדגישה כב' השופטת דורנר כי תכליתם של סעיף 71א לחוק העונשין וסעיף 1 לפקודת המבחן הינה שיקומית, אך הוסיפה:

"ואולם, כידוע, שיקומו של נאשם - הגם שהוא מהווה שיקול מהותי שלציבור כולו עניין בו - הינו אך אחד משיקולי הענישה, שאליו מתוספים שיקולים אחרים הנובעים מאופיה של העבירה.

אכן, ענישתו של נאשם היא אינדווידואלית, ובית-המשפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על-פי מהות העבירה. ואולם, מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ובעבירות שקורבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו אף הוקעת מעשה העבירה - בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על-יסוד שיקולים אלה - כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם.

הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל." (שם, בעמ' 342).

המשנה לנשיא, כבוד השופט ש' לוין, פרט בע"פ 2083/96 הנ"ל בעניין כתב, קווים מנחים, שאינם ממצים, להימנעות מהרשעה, ככל שמדובר בהיבט השיקומי של הנאשם, ואלו הם:

א) האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם;

ב) מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה;

ג) מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד;

ד) מידת הפגיעה של העבירה באחרים;

ה) הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות;

ו) האם ביצוע העבירה על-ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית?

ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה; האם הוא מתחרט עליה;

ח) משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם;

ט) השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם." (שם, בעמ' 334).

במקרה זה מדובר באדם שעברו נקי, מנהל אורח חיים נורמטיבי, שעבר עבירה לאחר דרישות חוזרות ונשנות לאדם שחש מחויב לו, הוא חש חרטה, בושה ואכזבה ולמרות שהוא לא לוקח אחריות מלאה ומעדיף להציג הצד של אי ידיעה, להתרשמותי, מבין את אשר עשה והסיכון שישוב על מעשים דומים בעתיד הוא אפסי. יש לו מה להפסיד ואין הצדקה שיעשה כן.

בנסיבות אלה, מצאתי להימנע מהרשעה וכך אני קובעת.

<#5#>

ניתנה והודעה היום י"ח אלול תשע"ב, 05/09/2012 במעמד הנוכחים.

<#6#>

גמר דין

בהמשך למצוין לעיל, מצאתי לאמץ המלצת שירות המבחן ולהטיל על הנאשם העונשים הבאים :

1. הנאשם יבצע 250 שעות שירות לתועלת הציבור במתנ"ס נווה יוסף בחיפה, כעוזר אב בית, בהיקף שלא יפחת מ -7 ש"ש בפיקוח שירות המבחן.

במידה ויש צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יעשה כן וידווח על כך לביהמ"ש.

מוסבר לנאשם כי אם לא יבצע עבודות השל"צ במלואן, ניתן יהיה להפקיע הצו, להרשיעו ולשוב ולגזור את דינו לרכיבי ענישה נוספים.

2. פיצוי לבעלי הדרכונים רונית סלמן, יעקב כהן ויוסף אלפי בסך של 750 ₪ כל אחד. סכום זה יופקד בקופת בית משפט ב- 3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל – 15.10.12.

לא יעמוד בתשלומים אלה, הסכום יגבה כקנס.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#7#>

ניתנה והודעה היום י"ח אלול תשע"ב, 05/09/2012 במעמד הנוכחים.