בתאריך 26.11.14 נגזר דינו של הנאשם, בהסכמת התביעה, ל- 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, החל מיום 31.12.14.

הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון, שהוצג לבית המשפט כבר ביום 5.6.12, ואף שבינתיים נגזר דינם של יתר הנאשמים בתיק, דינו של נאשם זה נגזר רק כעבור למעלה משנתיים. הסיבה לדחיות הרבות נעוצה בכך שגובשו יחד עמו שני הסדרים דומים בתיקים שונים , במחוז אחר, והממונה ביקש לאפשר לו להשלים עבודות השירות בשני התיקים האחרים, בטרם תיבחן כשירותו לבצע עבודות שירות גם בתיק זה.

בתאריך 27.7.15 נתקבלה בקשה מטעם הממונה להורות על הפסקת העבודות וגזירת דינו מחדש, בהתאם לסעיף 51 י(א1) (1). צויין בבקשה כי הנאשם נעדר מן העבודה בשל סכסוכים ,ולכן פנו למשטרת ישראל, וב- 8.7.15 התקבלה התייחסות המשטרה, ממנה עולה כי קיים מידע המצביע על יסוד סביר לחשש לפגיעה בגופו או בחייו של אדם, לרבות בנאשם, אם ירצה או ימשיך לרצות עונש המאסר בעבודות שירות. המשטרה לכן התנגדה להעסקתו בעבודות שירות.

לבקשה צירפו את פניית משטרת ישראל, בה צוין כי קיים מידע מודיעיני משנת 2013 לפיו הנאשם מעורב בסכסוך עם עבריינים אחרים, לרבות כוונת פגיעה, תוך שימוש באמל"ח, וכי נכון לכתיבת ההמלצה, ולאחר היוועצות עם יחידת השטח הרלבנטית, עלה כי הסכסוך טרם הגיע לסיומו והוא שריר וקיים ויש חשש לפגיעה ממנו וכלפיו. כמו כן, הוסיפו שקיים מידע רב ועדכני כי הוא סוחר בסמים ולא מן הנמנע כי עלול לבצע סחר בסמים ממקום העסקתו ברמלה, ששונה על ידי הממונה והוא מפעל לחלוקת מזון בגנים.

בית המשפט ביקש לברר אם הנאשם יכול לבצע עבודות במחוז אחר או בתחנת משטרה ונענה כי אין מקום להעסקתו במתקן משטרתי או במחוז אחר.

בנסיבות אלה, ב- 28.7.15 הוריתי על הפסקת עבודות השירות עד מתן החלטה אחרת והעברתי הבקשה לתגובת הצדדים.

התקיימו מספר דיונים, במהלכם התברר כי הנאשם ביצע 4 חודשי עבודות שירות וכי נכון ל- 25.6.15 נותרו לו 60 ימים ברוטו, 43 ימים נטו, מתוך 6 חהודשים שהוטלו עליו.

לבקשת הממונה, התקיים דיון במעמד התביעה והוצג בפני בית המשפט החומר המודיעיני. בית המשפט הודיע כי יתעלם מהמידע משנת 2013, שכן מאז כבר ביצע כאמור בשני תיקים נוספים עבודות שירות שלא הופסקו עקב זאת, ואף נמצא כשיר בתיק זה.

בנסיבות אלה, עיקר הדגש היה על המידע כי סוחר בסמים.

טען הסניגור כי אם יבצע את יתרת עבודות השירות בתחנת המשטרה לא יהיה כל חשש שיסחר בסמים, מה עוד שהוא מכחיש בכל מכל האמור במידע וטוען כי הופלל על רקע סירובו לשתף פעולה עם הבילוש.

לאחר עיון במידע,ביקשתי מבאי כח הצדדים להמציא פסיקה בשאלה אם בית משפט מוסמך בנסיבות שכאלה להורות לממונה, בניגוד לעמדת המשטרה, לקבוע כי הנאשם ישלים עבודות בתחנת המשטרה או בכל מקום אחר שיקבע.

המצב המשפטי :

סעיף 51 י (א1) (1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") קובע כי השופט שגזר את הדין רשאי, לאחר שנתן לנאשם אפשרות לטעון טענותיו, לגזור עליו עונש אחר וכן רשאי להורות כי עבודת השירות תופסק עד למתן החלטתו זו, אם יתקיים אחד מאלה:

(1) הממונה הביא בפניו חוות דעת של רופא שירות בתי הסוהר לפיה עובד השירות איבד את כושר עבודה שלו ונקבעה לו אי כשירות קבועה או ממושכרת, בשל פגיעה שאירעה לו לאחר שנגזר דינו.

למרות שהממונה הפנה לסעיף זה, כפי הנראה שגה והתכוון לסעיף קטן (2) בו קבע ש:

(2) הממונה הביא בפניו חוות דעת המבוססת על חוות דעת של גורם מוסמך המנוי בסעיף

51 ב (ב1) (1), שלא היתה בפני בית המשפט בעת קבלת ההחלטה, או שלא היתה בידיעת הממונה בעת הדיון, ועל פי חוות הדעת , הנדון אינו מתאים לשאת מאסר בעבודות שירות, נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש לפגיעה בגופו או בחייו של אדם, לרבות בנאשם עצמו, אם ישא את עונש המאסר בעבודות שירות או ימשיך לשאת עונשו בעבודות שירות;

הבאת חוות דעת בפני בית המשפט תהיה בדרך הקבועה בסעיף 51 ב (ב4).

סעיף זה קובע שבית המשפט רשאי להורות לממונה להציג לפניו מידע... שעליו מבוססת חוות דעת הממונה, שהוא חסוי על פי דין או שגילויו לנאשם או לבא כוחו עלול, לדעת גורם כאמור בסעיף קטן (ב1) (1), לפגוע בבטחון המדינה ובענין ציבורי חשוב אחר (מידע חסוי).

סעיף 51 ב (ב) (ב1), מתייחס, בין היתר, לקצין משטרה שהוסמך על ידי ראש אגף החקירות והמודיעין. ספק בעיני אם החתום על הפניה של המשטרה עומד בקריטריון זה.

לאחר עיון במידעים מצאתי לנכון שלא לחשוף תוכנם, למעט העובדה שמדובר במספר מקורות מהם עולה שהנאשם סוחר בסמים .

מהאמור עולה, כי השיקול היחיד שאמור להישקל הינו אם קיים יסוד סביר לחשש לפגיעה בגופו או בחייו של אדם.

כפי שכבר ציינתי, המידע הרלבנטי לסכסוך כלשהו איננו רלבנטי לשאלה הנשאלת היום, לאור העובדה שכבר נשא בשני מאסרים בעבודות שירות וכן השלים 4 חודשים בתיק שבפני ולכן, השאלה היחידה שעלי לשאול הינה, האם המידעים על פיהם סוחר בסמים, עונים על הדרישה האמורה ומצדיקים המרת העבודות במאסר מאחורי סורג ובריח.

למרות בקשתי, התביעה לא הציגה בפני פסיקה כלשהי, אך הסניגור הפנה לע"פ 779/08 אלי מוסלי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).

בית משפט מחוזי באותו ענין אימץ את המלצת הממונה שלא לאפשר נשיאה במאסר בעבודות שירות. הממונה לא אישר אותו מחשש לבטחון הנאשם ובטחון הציבור ובשל הסכנה לפגיעה במוסד עבודות השירות ובמרקם היחסים עם המעסיקים. ההחלטה התבססה על מידע מודיעיני, ומבלי שבוצעה פניה ממשית למעסיקים.

בית משפט עליון ברוב דיעות (כב' השופטים גו'בראן ומלצר כנגד דעתה של כב' השופטת פרוקצ'יה) קיבל את הערעור:

"סמכות הממונה על פי סעיף 51 ב (ב) לחוק כפופה לסמכות בית המשפט. בית המשפט הוא המחליט אם יבוצע גזר הדין בעבודות שירות. על הממונה מוטלת החובה להביא בפני בית המשפט מקומות עבודה מתאימים. שיקול דעת הממונה איננו בא להחליף את שיקול דעת בית המשפט".

שיקולים שעניינם קביעת העונש הם נחלה בלעדית של בית המשפט, והממונה איננו מוסמך אף להמליץ, כך לענין חומרת העבירה ונפיצותה בציבור, הרתעת העבריין ועבריינים בכח, התגמול בענישה, הגנה על שלום הציבור , בטחונו וכיוצ"ב. נקבע כי הממונה חרג מהשיקולים הנתונים לו כשהמליץ שלא להורות על מאסר בעבודות שירות מחשש לבטחון הנאשם והציבור ומפגיעה במרקם היחסים עם המעסיקים מה עוד שנכון לאותו מועד, טרם מוצו אפשרויות ההעסקה בעבודות שירות: "אימוץ מדיניות של "יד קלה" בקביעה כי אדם אינו מתאים לביצוע עבודות שירות עלולה להביא לפגיעה, הן בנדונים השונים והן בהשגת התכליות של מוסד עבודות השירות בכלל. ספק אם שיקולים אלו נלקחו בחשבון במידה מספקת בעניין שלפנינו".

בדעת המיעוט ציינה כב' השופטת פרקצ'ה: "ההמלצה ניתנה משיקולים עניינים ומצויה במתחם הסבירות ולכן, אין מקום להתערב בה".

לשיטת כב' השופט מלצר, רק ידיעות חדשות וקונקרטיות, (אפילו ברמה של ראיות מנהליות), שמקורן בתקופה שלאחר חתימת הסדר הטיעון, יש בהן להצדיק המלצה שלילית מצידו של הממונה והואיל ובמקרה זה פעילות המערער היתה ידועה לגורמי המערכת השונים, לרבות הסיכונים הכרוכים בה, אך מועלים עתה, אין מקום לקחת זאת בחשבון השיקולים.

באותו עניין ציין כב' השופט ג'ובראן , מעבר לנדרש, כי הוא מתקשה לקבל את העמדה הגורפת, כי באותן נסיבות לא ניתן למצוא מקום לביצוע עבודות, כך שיופג החשש לביטחונו ולביטחון הציבור: "כך למשל, דומה כי ניתן להפנותו למקום בו לא נדרשת חשיפה לציבור הרחב וניתן לשלוט על זהות האנשים המגיעים אליו".

הסניגור גם הפנה לת.פ. 35616-11-11, מדינת ישראל נ' דיאנה לייבושב. באותו עניין הממונה דיווח כי בעבר, נדונה למאסר בעבודות שירות, לא התייצבה ולכן העבודות הופסקו. היא עתרה לבית משפט מחוזי שהורה על עריכת שימוע. בשימוע היא הבטיחה לבצע עהבודות כראוי, אך שוב לא התייצבה והעבודות הופסקו והיא נשאה במלוא התקופה בכלא. הממונה הסתמך על התנהגותה באותו תיק ולא מצאה כשירה לשאת מאסר בתיק זה שהתנהל בבית משפט שלום בקריות.

הסניגור ביקש שהממונה ישוב ויבחן את עמדתו ובית משפט הפנה זאת שוב לממונה. בחוות דעת נוספת חזר הממונה על עמדתו הקודמת וציין כי התנהגותה בעבר מהווה אינדיקציה ברורה והפנה לע"פ 71106/05 הדר ברוך נ' מדינת ישראל. גם בחוות דעת נוספת ציין שוב כי חוזר על אותה עמדה וכי היא אינה ראויה להשמה.

הסניגור ביקש מבית משפט לכפות על הממונה למצוא מקום עבודה, שכן מדובר בהסדר טיעון שכלל מאסר בעבודות שירות. לחילופין, ביקש לאפשר לה לחזור בה מהסדר הטיעון ולטעון לעונש באופן חופשי. התביעה הודיעה כי סברו שהעונש הראוי הוא עבודות שירות לכן הם פנו בעצמם לממונה ונמסרמ להם שאם בית משפט יגזור דינה לעבודות שירות ימצא לה מקום מתאים והם שבו וביקשו לכבד את הסדר הטיעון. בית המשפט ציין כי הממונה הוא רשות מינהלית ולכן על החלטתו לעמוד באמות המדינה המחייבות רשות מנהלית, בהם החובה להפעיל את סמכויותיו בסבירות ומתוך שיקולים עניינים בלבד, תוך שימנע מלהתחשב בשיקולים שאינם רלבנטיים וכי עליו לייחס לשיקולים הרלבנטיים אם משקלם היחסי הראוי ולאזנם אלה כנגד אלה באיזון ראוי וסביר. בית משפט מצא כי עמדת הממונה על עומדת בדרישות אלה ולכן עליו למצוא לנאשמת מקום עבודה מתאים.

"אין חולק, כי הממונה רשאי (ואף חייב) להביא בחשבון את התנהגותו בעבר של המועמד, כך נקבע מפורשות בחוק. אולם, התנהגות בעבר יכולה לבוא לידי ביטוי במספר אופנים, המבטאים רמות חומרה שונות. לדידי, לא כל התנהגות מפרה בעבר, תגרור בהכרח מסקנה בדבר התאמתו של המועמד כיום" .

בעניין שבפני, בית המשפט בירר מול התביעה אם היא לא מחוייבת להסדר הטיעון שגובש עם הנאשם וכן, האם נכון לומר שבטרם גיבוש הסדר טיעון התביעה לא בודקת מידעים מודיעיניים, וכי אם בנסיבות אלה ,לא ראוי שהמשטרה תסכים כי ישא המאסר בעבודות שרות . אף שהתביעה אישרה כי בדרך כלל אינם בוחנים מידעים מודיעיניים בטרם גיבוש הסדרי טיעון וכי עקרונית הם מחוייבים להסדרי טיעון, ציינו כי הואיל ומדובר במידע עדכני שנתקבל לאחר ההסדר, עמדתם כעמדת מחלקת ההערכה המודיעינית, כי אינו יכול להמשיך לשאת מאסר בעבודות שירות, אפילו לא בתחנת משטרה, והם עותרים להשלמת המאסר בכלא.

כאמור לעיל, התביעה לא הפנתה לפסיקה כלשהי.

מסקנה

הממונה פנה למשטרת ישראל לברר את טענת הנאשם כי הוא מסוכסך עם אחרים. משטרת ישראל, אותה משטרה שגיבשה 3 הסדרי טיעון עם הנאשם, בהם הסתפקה במאסר בעבודות שירות, הביעה התנגדות להמשך נשיאת המאסר בעבודות שרות ועתרה למאסר בכלא.

משדחיתי הטענה המתייחסת לסכסוך הלכאורי, שהתבסס על מידע ישן, ומשלא הוצג בפני מידע חדש לגביו, נותרו המידעים בדבר היותו סוחר בסמים.

השאלה היחידה הינה אם במידע הקיים יש להצביע על יסוד סביר לחשש לפגיעה בגופו או בחייו של אדם , כלומר אם יש זיקה בין המידע כי סוחר בסמים לעבודות השירות אותן אמור להשלים .

השיקול שיש לטעמי לשקול הינו הצורך להגן על הציבור מפני מעשים שעלול הנאשם לבצע , או שיבוצעו בו, במקום ביצוע העבודות, והעלול לשים הציבור בסכנה.

מסקנתי הינה כי אין מקום להתנגדות הממונה, מהסיבות כמפורט:

מדובר במידע , שהינו בבחינת עדות שמיעה, אשר לא הגיע לכדי מימוש בראיות לכאורה ובכתב אישום, ולכן יש ליתן לו משקל נמוך.

מדובר ככל הנראה במידע אשר לא היה בו לשנות הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים, אי לו היה מצוי בידיעת המשטרה באותו מועד.

העיקרון שנקבע על ידי ביהמ"ש העליון, שככלל הסדרי טיעון יש לכבד, נכון גם לגבי אופן מימושו, ולא רק אופן הצגתו בביהמ"ש. הדברים נכונים לא רק לגבי התביעה המשטרתית, שגיבשה ההסדר, אלא גם לגבי כל זרוע אחרת של המשטרה המחוייבת לו.

מסקנתי הינה שאין יסוד סביר לחשש לפגיעה בגופו או בחייו של אדם, כולל הנאשם עצמו, במקום בו הוא מבצע עבודות השירות, הן משום שלא מדובר בחשש לאלימות פיסית, והן משום שעל פי המידע שהוצג בפני, מדובר במיקום שונה, בציבור שונה, ובשעות שונות.

כדברי בית משפט עליון : "אימוץ מדיניות של "יד קלה" בקביעה כי אדם אינו מתאים לביצוע עבודות שירות עלולה להביא לפגיעה, הן בנדונים השונים והן בהשגת התכליות של מוסד עבודות השירות בכלל", מה עוד שהממונה יכול למצוא מקום עבודה שבו לא נדרשת חשיפה לציבור הרחב , וניתן לשלוט על זהות האנשים המגיעים אליו, כגון בתחנת המשטרה.

לאור כל האמור, ההחלטה המורה על הפסקת העבודות- בטלה.

הממונה ישוב וימצא מקום עבודה שבו יוכל הנאשם להשלים יתר 43 ימי עבודה נטו שנותרו לו להשלמת עונשו.

העתק החלטה זו לצדדים ולממונה על עבודות השירות בשב"ס.

המידע החסוי יושב למזכירות, על מנת שיוכנס לכספת וכעבור תקופת הערעור, יושב למשטרה.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ו, 15 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.