1. בפני בקשתם של הנתבעים בתביעה שכנגד (להלן – "המבקשים") לחייב את התובע שכנגד (להלן – "המשיב") להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו ככל שתידחה התביעה כנגדו.

2 המבקשים טוענים כי נמחקה תובענה קודמת שהגיש המשיב בת.א. 50443/07/12 (להלן-"התביעה הקודמת") למתן סעד הצהרתי על בעלותו במקרקעין מושא התביעה והתביעה שכנגד (להלן- "המקרקעין") , בהיות המשיב מצוי בהליכי פשיטת רגל ובהיעדר הודעה של המנהלת המיוחדת על נכסיו, על הסכמתה להמשך ניהול תביעתו (פסק דין מיום 03/03/13 צורף כנספח ג' לבקשה).

3. בתביעה שכנגד ביקש המשיב סעד כספי בסך של מיליון ₪ בגין השקעותיו במקרקעין ובמסגרתה שינה מטענותיו בנוגע לטיב זכויותיו במקרקעין, אם הוא בעלים בהם כנטען בתביעה הקודמת או שמא שוכר, שהשקיע השקעות במקרקעין לרבות בכתבי הטענות ובתצהיריו שהוגשו במסגרת בקשות לסעד זמניים בתביעה זו ובתביעה הקודמת. בנוסף טענו המבקשים כי המשיב לא טען במסגרת הליכי פשיטת רגל כי יש לו זכויות במקרקעין או בדבר חובות שלהם כלפיו בגין השקעותיו לכאורה במקרקעין. שתיקתו של המשיב בנדון כמו גם הסתירות בגרסאותיו כאמור, מקימה השתק שיפוטי כנגדו.

לדידם של המבקשים, קלושים סיכויי המשיב להוכיח את תביעתו בדבר זכותו במקרקעין והן את השקעותיו בפרט לנוכח מצבו הכלכלי הקשה אשר אינו מתיישב עם ההשקעות בסכומים לגביהם הוא טוען בתביעתו. מה גם, שהוא טוען עצמו כי הללו נעשו על דעתו והוא אף התחייב בזמנו לפנות את המקרקעין מכל חפץ, אם לא יעמוד בתשלומים (נספח ט' לתביעה שכנגד). לפיכך, לא קמה לו זכות לפיצוי בגין השקעותיו , המוכחשות ע"י המבקשים.

4. לאור האמור טענו המבקשים כי בהתחשב בסכום התביעה שכנגד וההוצאות הכרוכות בניהול הגנתם ולאור מצבו הכלכלי של המשיב, לא יהיה בידם לגבות ממנו את הוצאותיהם אם תידחה התביעה שכנגד ולפיכך, ביקשו להורות למשיב להפקיד ערובה בסכום גבוה להבטחת הוצאותיהם.

5. המשיב טען מנגד כי אין לחייבו בהפקדת ערובה בהיותו תובע שכנגד ולא תובע כאמור בסעיף 519 א. לתקנות לסדר הדין האזרחי , התשמ"ד -1984(להלן-"התקנות").

התביעה, הוגשה כנגדו בחוסר תום לב שכן המבקשים ידעו כי הוא מחזיק במקרקעין ולא בכדי רכשו זכות משפטית כאמור בהסכם שהוצג על ידם ובסמוך לאחר החתימה על ההסכם, ביקשו לשנות מהמצב הקיים בסילוקו מהמקרקעין למרות ישיבתו שם מזה שנים ארוכות.

6. לטענת המשיב, הוא הבעלים על שליש משטח המקרקעין ושוכר של יתר שטח המקרקעין. הגשת התביעה כנגדו היא קנוניה בין התובעים, בינם לבין עצמם, על מנת לנשל אותו מזכויותיו מבלי ששולמה תמורה בגין רכישת הזכות המשפטית כאמור בהסכם הרכישה. גם בכך, יש כדי להעיד על הקנוניה המבקשת 1 ובין יתר המבקשים.

לעניין השקעותיו במקרקעין טען המשיב כי במועד ביצוען היו בידו משאבים מספיקים לצורך כך והוא נותר בגינן חסר כל. לאור זאת, אין להורות לו להפקיד ערובה ודין הבקשה להידחות.

דיון ומסקנות:

7. התביעה שכנגד לפי העילות והסעד שהתבקש בה, נובעת מהמחלוקת העולה בתביעה המקורית שהגישו המבקשים כנגד המשיב. המחלוקת היא בשאלת זכותו של המשיב וטיבה, להחזיק ולהשתמש במקרקעין.

המשיב טוען כי הוא שוכר של חלק מהמקרקעין לתקופה שתסתיים בשנת 2022 . לפיכך לשיטתו, קמה לו הזכות לפיצוי בגין השקעותיו כאמור אם יינתן פסק דין המורה על סילוק יד שלו מהמקרקעין שכן, השקעותיו בוצעו בהסתמכו על תקופת שכירות למשך מעל עשור שנים ובפרט בשעה שהמבקשים, או מי מהם, נתנו הסכמתם בזמנו לביצוען.

8. המבקשים תבעו סעד של סילוק יד וסעד כספי לדמי שימוש ראויים בסך של 250,000 ₪ בעילה חוזית ובגין התעשרות שלא כדין. המשיב מצידו טען בתביעתו מכוח העילה החוזית וכן כנגד כוונתם של המבקשים להתעשר על חשבונו בסילוקו מהמקרקעין בפרט לנוכח השקעותיו בהם. הנושאים שיתבררו בניהול התביעה המקורית והתביעה שכנגד זהים ובכלל זה הנסיבות בהן המשיב עושה שימוש במקרקעין ; בחינת מעמדו וטיב זכויותיו בהם וההכרעה באותם נושאים, עשויה להשליך לפי תוצאותיה על שאלת זכותם של המבקשים לדמי שימוש ראויים כמו גם, בשאלת זכותו של המשיב לפיצויים בגין השקעותיו במקרקעין או לקיזוז ההשקעות מדמי השימוש הראויים.

9. על מעמדו המיוחד של תובע שכנגד מצינו בספרו של י' זוסמן , סדרי הדין האזרחי , עמ' 899: "לפי תקנה 519 רשאים בית המשפט והרשם לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. 'תובע' פירושו – בעל דין התובע דבר מבעל דין אחר , ולא רק מי שפתח בהליך משפטי על פי כתב תביעה. לפיכך, נתבע שהגיש תביעה – שכנגד הוא בכלל תובע, ובלבד שתביעתו עומדת בפני עצמה ואינה נובעת מאותן נסיבות כמו התביעה המקורית" (הדגשה אינה במקור- מ.ל.) .

המשיב, אינו תובע את השקעותיו במקרקעין אלא מחמת התביעה לסילוק יד ומבלי שטען לזכותו לפיצוי בגינן ככל שתתקבל הגנתו ויהיה בידו להמשיך ולהחזיק במקרקעין. בבש"א 3927/04 בת.א. 5204/03 קליר מוסא רינאווי נ' חברת אלעתאבי בע"מ [פורסם בנבו] 19.7.05 נאמר: "דרישה זו , בדבר היות התביעה - שכנגד נובעת מאותן נסיבות כמו התביעה המקורית, מהווה למעשה המשך של הנדרש בסעיף 51 (א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 , מתביעה שכנגד המוגשת לבית משפט השלום, לאמור: שהיא והתביעה המקורית יהיו כאלה "שנושאן אחד או שהן נובעות מאותן הנסיבות" ".

10. בעניינינו כאמור, אין למשיב דרישה לפיצוי כספי בגין השקעותיו אלא במצב דברים בו תסתיים תקופת השכירות לפני המועד לגביו הוא טוען כי ניתנה לו הרשאה להמשיך להחזיק במקרקעין. בנסיבות אלו, למרות היותו בגדר 'תובע' אין להחיל עליו את הוראת סעיף 519 לתקנות בעת שתביעתו, נובעת מהגשת התביעה המקורית ובמסגרת הבירור שלה, ידונו אותם נושאים שקיימת לגביהם מחלוקת כאמור בכתבי הטענות בתביעה העיקרית המשיב, נגרר להליך ואין למנוע ממנו להתגונן מפני התביעה המקורית. נכונים הדברים בפרט כאשר מצבו הכלכלי הדחוק עשוי למנוע ממנו את זכות הגידה לערכאות בהגשת התביעה שכנגד, שהוגשה כמענה לתביעה העיקרית ובנוגע לאותם עניינים. בכך, יש אמנם משום מתן יתרון דיוני לנתבע שכנגד על פני תובע בתביעה מקורית ובלבד בהיגררו להליך בכפוף לכך שהנושאים זהים והנסבות שהביאו לסכסוך המובא בתביעה ובתביעה שכנגד , דומות (על יתרונות דיונים העשויים להיות בתביעה שכנגד ניתן ללמוד גם מרע"א 3749/12 ששון בר עוז ואח' נ' דניאל סטר ואח'[ פורסם בנבו] 1.8.13). "לא הרי היקף ההגנות הדיוניות להן זכאי מי שנגרר להליך שיפוטי כהרי היקף ההגנות להן זכאי מי שגרר תחילה את יריבו להליך" (ת.א.5204/03 ,שם, עמ' 3).

11. לאחר שבחנתי את הדברים לא מצאתי מקום להורות למשיב לפי סמכותי לפי סעיף 519 לתקנות להפקיד ערובה ודין הבקשה להידחות.

אוסיף, כי אין בדחיית הבקשה משום קביעה בשאלת סיכוייו לכאורה של המשיב להוכיח את תביעתו כי אם הכרעה בשאלת מעמדו המיוחד כתובע שכנגד, בזיקה לסעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

12. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בפסק הדין לפי התוצאות.

13. כתב הגנה לתביעה שכנגד יוגש כאמור בהחלטתי מיום 28.11.13.

עותק ישלח לצדדים.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ד, 05 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.