1. לאחר שעיינתי בטענות התובעים וטענות הנתבע 1 לעניין פסיקת הוצאות, מצאתי לחייב כדלקמן:

הנתבע 1 יישא בהוצאות התובעים בתיק 18771-06-13 (קריאף),בסכום של 23,500 ₪ (אגרה והוצאות מומחה) וכן בשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 42,000 ₪.

אציין כי לא מצאתי להביא בחשבון את ההסכמה שצורפה לעניין מימון שכ"ט המומחה ע"י צד ג' ותובעים אלו אינם זכאים אלא לעלות שכ"ט המומחה (גם אם בחרו להתחייב למימון שכ"ט זה בעלות בלתי סבירה).

לעניין שכ"ט עו"ד ראה התייחסות בסעיף 3 להלן.

2. הנתבע 1 יישא בהוצאות התובעים בתיק 18822-06-13 (בן עמי) בסכום של 14,000 ₪ (אגרה חלקית והוצאות המומחה) וכן בשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

אציין כי לא מצאתי להביא בחשבון את מלוא האגרה ששילמו תובעים אלו ואין להם להלין אלא על עצמם על כי בחרו להגיש תביעה בסכום כה גבוה, כאשר בסופו של יום התקבלה התביעה בסכום הנמוך פי כמה.

לעניין שכ"ט עו"ד ראה התייחסות בסעיף 3 להלן.

3. עיינתי בהסכמי שכ"ט שצירפו התובעים. יחד עם זאת וביחס ל 2 התביעות אדגיש: ההלכה הינה כי אף שביהמ"ש רשאי להתחשב בשכ"ט עו"ד שבעל דין שילם לפרקליטו, ואף שנקודת המוצא הינה פסיקת הוצאות ריאליות, הרי שנתון זה הינו אך אחד מהנתונים שעל ביה"מ להביא בחשבון. על ביה"מ להפעיל שיקול דעת אובייקטיבי, לבחון את שיעור ההוצאות הנטען, סבירותן ומידתיותן בהתחשב בכלל נסיבות העניין. בין היתר, על ביה"מ להביא בחשבון את תעריף המינימום כפי שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין, את התנהלות הצדדים, היקף הסכום השנוי במחלוקת והזמן שנדרש לבירורה של התביעה. בנסיבות, מצאתי כי הסכמי שכ"ט מתייחסים לסכומים גבוהים מידי ואין לחייב את הנתבע 1 במלוא שכ"ט זה אליו בחרו התובעים להתחייב (אם כי הסכום שנפסק גבוה, בנסיבות, מתעריף המינימום).

4. כמו כן, אני מורה על תיקון טעות סופר בפסק הדין באופן שלסכומים שנפסקו בסעיף 18(ג) לפסק הדין, יצטרפו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בעניין זה אפנה ל ת"א 1792-09(מחוזי ת"א) פירט מנחם ואחרים... נ' אקסלנס נשואה ניהול השקעות בע"מ ואח', שם הבהיר ביה"מ כי הגם שהוספת ריבית והצמדה

לסכום שנפסק בפסק-הדין נתונה בדרך-כלל לשיקול-דעתו של בית-המשפט שנתן את פסק-הדין, הרי "רק במקרים יוצאים מן הכלל ובנסיבות מיוחדות שתצדקנה זאת, יימנע בית המשפט מלעשות שימוש מלא בשיקול דעתו זה"(ע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק נ' תרז קדם, פ"ד לט(2) 222 (1985; להלן: "עניין יוחימק"). לכן, נפסק בעניין יוחימק, כי "העדר הוראה בפסק הדין בדבר הצמדה וריבית על סכום ההוצאות אינו אלא 'השמטה מקרית' במובן סעיף 81 הנ"ל". גם בבש"א 7655/01 ח.י. המנצח בע"מ נ' מיכה גבאי, עו"ד (13.11.01, כב' הרשם שחם) נקבע כי השמטה מפסק הדין של התייחסות לנושא הפרשי הצמדה וריבית היא בבחינת "טעות" במובן סעיף 81(א) לחוק בתי-המשפט".עוד נפסק, כי כאשר לא היה נימוק כלשהו להימנע מלפסוק הפרשי הצמדה וריבית, וההימנעות קרתה בשל השמטה מקרית, יש להיעתר לתיקון הטעות גם לאחר שחלפו 21 הימים הנתונים להגשת הבקשה לתיקון פסק הדין (ב"ש רובקין נ' קלאצ'ק, פ"ד לט(4) 252 (1985); גורן, בע'מ 356)". ובהמשך:

"אולם, הוספת ריבית והצמדה לסכום הפסוק נועדה – כאז כן היום –כדי לשקף את ערכו של הסכום במועד בו הוא היה אמור להשתלם מלכתחילה, כדי להבטיח שהמקבל לא יינזק ללא סיבה, וכי המשלם לא יתעשר על חשבונו ללא הצדקה (ר' ע"א 337/78 המהפך אגודה שיתופית בע"מ נ' פקיד השומה למס הכנסה, פ"ד לה(2) 449, 503-504 (1981)).(הדגשה שלי ר.א)

הנתבע לא הגיב בתגובתו לבקשת התובעים, לתקן את פסק הדין ולפסוק הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ומאחר שאכן המדובר בהשמטה מקרית הניתנת לתיקון מכוח סעיף 81 לחוק בתי-המשפט, אני מורה על הוספת הפרשי הצמדה וריבית בהתאם, כאמור.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ז, 06 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.