עסקינן בשתי תביעות כספיות, אשר הדיון בעניינם אוחד, שהגישו המבקשים כנגד המשיבים, בנוגע לכספים שנטען שהועברו לידי משיב 1, ושימשו לצורכי השקעה בשוק ההון, במסגרת חשבונות שפתח משיב 1 (להלן: "המשיב") אצל משיבה 3 (להלן: "המשיבה").

בתמצית, טענות בעלי הדין כפי שהן עולות מכתבי הטענות. מצד אחד טוענים המבקשים, שמדובר בכספים שהמשיב היה חייב להחזיר לידיהם, מצד שני, טוען המשיב, כי מדובר בכספים שהושקעו בהשקעה משותפת עם המבקשים בשוק ההון. לטענת המשיבה, אין כל יריבות בינה לבין המבקשים והם אינם לקוחותיה.

המבקשים הגישו בקשה להסרת חסיון בנקאי או פיננסי הרשום על שם המשיב, בהסתמך על הודאת המשיב כי קיבל לידיו מהמבקשים סכום כספי כולל בסך של 1,000,000 ₪ שלא הוחזר לידיהם.

מנגד, מתנגדים המשיבים בתגובתם לבקשה. בתחילה אדרש לטענת המשיב שהבקשה אינה בגדרי סמכות רשם, בכך שאפנה לתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לטענת המשיב, הבקשה סתמית וחסרה בתצהיר ואין בה בסיס בדין להסרת החיסיון הבנקאי והיה על המבקשים לפעול במסגרת הליך עיון במסמכים.

לטענת המשיבה, היא חבה בסודיות כלפי המשיב, שהינו לקוח של המשיבה וכי מדובר בבקשה כללית ולא מפורטת לגילוי מידע.

המשיב הפנה בתגובתו לרע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי פד"י מ"ז (5), 764 (להלן: "פס"ד סקולר"), שם נקבע מפי כבוד השופט גולדברג :

"מהאיזון האמור מתחייב כי השאלה הראשונה שעל בית המשפט להשיב עליה היא מידת החיוניות והחשיבות של המידע המצוי בחשבונות הבנק, להכרעה במחלוקת שבין הצדדים (בהנחה כי כתב התביעה מגלה עילת תביעה).

שנית, על בית המשפט לתת דעתו אם הונחה תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את גילוי החשבונות, שכן לא די בטענה בעלמא בדבר הרלוונאטיות והחיוניות של החשבונות, העלולה להיות מסווה ל"דיג ראיות".

שלישית, על הצד המבקש גילוי חשבונות הבנק לשכנע את בית המשפט כי אין בידיו להישען על ראיות חלופיות, שאין בהן פגיעה בפרטיות.

ורביעית, היקפו של גילוי החשבונות אסור לו שיחרוג מעבר למתחייב לעשיית צדק באותו הליך שיפוטי.

כל זאת אמרנו לעניין גילוי חשבונותיו של מי שהוא צד להתדיינות, כשהאחרון מתנגד לכך (שהרי החיסיון הוא שלו, ומשוויתר עליו אין בידי הבנק כל פתחון פה). ואילו לעניין חשבונותיו של זר להתדיינות, את אלה ניתן לגלות "בנסיבות נדירות ביותר" (כאמור בהלכת גוזלן [1], בעמ' 565), שהייתי מצמצמן בעיקר לנסיבות בהן נטען - והובאה ראיה לכאורית לטענה זו - כי החשבון הבנקאי הוא למעשה חשבונו של בעל הדין, אף שאינו רשום על שמו, או כי בעל הדין העביר כספים לחשבונו של אותו צד שלישי שלא בתום לב ובמטרה להסתיר עובדה זו, תוך שיתוף פעולה עם בעל החשבון. כל זאת לאחר שניתנה לצד השלישי, העלול להיפגע, הזדמנות להשמיע טענותיו והסתייגויותיו לגילוי."

עוד נאמר בפס"ד סקולר מפי כבוד השופט טל, שהצטרף ככלל, לדעתו של כבוד השופט גולדברג הדברים הבאים:

" השופט חשין סבור ששאלת חיסיון כזה אינה מתעוררת כלל בין בעלי הדין לבין עצמם, לא היא ולא הזכות להגנת הפרטיות. בעל דין אינו יכול לכבוש ראיה רלוואנטית מטעמי חיסיון שכאלו. אכן, אילו נדרשו המשיבים ישירות על-ידי המבקשים לגלות את דפי החשבון שברשותם ולאפשר את העיון בהם, פשיטא שהיו חלים כללי הגילוי והעיון הרגילים בין בעלי הדין, ולא היה כאן מקום לחיסיון." (ההדגשה שלי).

זאת ועוד, "הכלל הוא, שבהתדיינות אזרחית יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע הרלוונטי למחלוקת הנדונה בבית המשפט" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, ע' 194).

למען השלמת התמונה, אוסיף, שעל פי טענת המשיב בכתב ההגנה, עסקינן בכספים שיועדו להשקעה משותפת עם התובעים בשוק ההון, השקעה שלא צלחה. לטענת המשיב סוכם בין הצדדים כי החשבון בו תתנהל ההשקעה אצל המשיבה, יהיה חשבון משותף למשיב ולמבקש 3, והוא אף פנה למבקש 1 ולמבקש 3, שיצטרפו כשותפים לחשבון, אך זה נותר על שמו בלבד. עוד הודה המשיב בכתב ההגנה, כי לצורכי ההשקעה, פתח חשבונות נוספים בבנקים, ללא שפירט מהם אותם חשבונות והיכן, אותם ניהל, כחלק בלתי נפרד מן הניהול הכולל של ההשקעה, חשבונות אלו נועדו לשם קבלת אשראי לצורכי מסחר ושמשו, בין היתר, למטרת ביצוע פעולות "גידור" שהוו משקל נגד לפעולות שבוצעו בחשבון אצל המשיבה. עוד הוסיף המשיב, כי המבקשים ידעו על חשבונות אלה והוא עדכן אותם על הנעשה בהם ומצבם בכל העת.

ביום 26/1/14 נתנה כבוד השופטת איזנברג צו לגילוי מסמכים הדדי, כללי וספציפי שיקויים תוך 21 יום מקבלת דרישה בכתב, דרישה שתוגש עד 7 ימים מיום ההחלטה. וכן ניתן צו לעיון הדדי במסמכים שיקויים תוך 21 ימים מקבלת דרישה לעיון שתוגש עד 7 ימים מקבלת תצהיר גילוי מסמכים.

לאור האמור לעיל, בין אם אדרש ללכת בדרך של הסרת חיסיון בנק-לקוח בהתאם לקריטריונים שנקבעו בפס"ד סקולר ובין אם אלך על פי הכללים של גילוי ועיון מסמכים, התוצאה של גילוי חשבונות המשיב אינה משתנה והמשיב נדרש לגילוי ועיון של חשבונות הבנק שעל שמו.

אני מוצאת שהבקשה עומדת בתנאים שנקבעו על ידי כבוד השופט גולדברג בפס"ד סקולר. עסקינן בכספים שאין חולק שהועברו למשיב ע"י המבקשים, ומעבר לעובדה שכתב ההגנה של המשיב, מדבר בעד עצמו, לעניין הנחיצות בגילוי חשבונות הבנק של המשיב, הרי הבקשה גם עומדת בתנאים לעניין הרלוונטיות של המידע למחלוקת שנפלה בין הצדדים, לעניין ההצדקה בגילוי המידע המצוי בחשבונות הבנק של המשיב וחשיבות הגילוי להכרעה במחלוקת שבין הצדדים, כמו כן מצאתי שאין בהיקף הגילוי לחרוג מעבר למתחייב לעשיית צדק, אלא יש בו כדי לסייע בהבאת גילוי כל הראיות הרלוונטיות.

משכך, ולאור האמור, לא יכולים המשיבים לחסות תחת טענת חיסיון בנקאי ועליהם לגלות למבקשים פרטי החשבונות של המשיב המתנהלים אצל המשיבה, בבנקים ומוסדות פיננסים.

אשר על כן, אני מורה על גילוי מלא ועיון בכל החשבונות הבנק הרשומים על שם המשיב בבנקים והרשומים אצל המשיבה, שיתבצע בתוך 30 ימים מהיום.

במקביל, כפועל יוצא של ההחלטה לעיל, לפיה התקבלה הבקשה להסרת חיסיון בנק -לקוח, רשאים המבקשים, באמצעות בא כוחם, לפנות לכל בנק ו/או מוסד פיננסי אחר, המחזיק במידע ו/או מסמכים הנוגעים למשיב לקבלת אותו מידע ו/או מסמכים, כאשר ההוצאות הכרוכות בהפקת המידע ו/או המסמכים, יחולו על המבקשים.

הוצאות הבקשה יישקלו במסגרת ההליך העיקרי.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ט סיוון תשע"ד, 17 יוני 2014, בהעדר הצדדים.