<#2#
בפני כב' השופט עודד גרשון | |||
המאשימה: | מדינת ישראל ע"י פרקליטות מחוז צפון (פלילי) ע"י ב"כ עוה"ד רז ולטר | ||
נ ג ד | |||
הנאשמים: | 1. שמעון גפסו ת"ז 012315123 ע"י ב"כ עו"ד פנינת ינאי 2. עדי ברקו ת"ז 68722131 ע"י ב"כ עורכי הדין: ארז גוטמן ועו"ד גב' מירי הרט | ||
הכרעת דין |
1. שני הנאשמים הועמדו לדין בבית משפט זה והמאשימה מייחסת להם עבירה של לקיחת שוחד, לפי הסעיפים 290 + 294(א)+29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – "החוק").
2. כתב האישום
בכתב האישום נטען כי בשנת 2008 התקיימו בחירות לרשויות המקומיות (להלן – "הבחירות"). בבחירות אלה נבחר הנאשם מס' 1, מר שמעון גפסו, לראשות עיריית נצרת עילית מטעם סיעת "עורי עיר" (להלן - "הסיעה") והנאשם מס' 2, מר עדי ברקו, נבחר כחבר מועצת העיר נצרת עילית, מטעם הסיעה. בסמוך לאחר הבחירות התמנה נאשם מס' 2 לסגנו של נאשם מס' 1 וליו"ר דירקטוריון החברה לפיתוח נצרת עילית (להלן – "החכ"ל").
מר סמיון ברון (להלן – "המתלונן") נבחר בבחירות האמורות כחבר מועצת העיר נצרת עילית מטעם סיעת "קדימה".
גב' דורה ברן (להלן – "דורה") היא גרושתו של המתלונן ולשניים ילדים משותפים אשר בגרו זה מכבר. בין השנים 2004 עד 2010 עבדה דורה כמנהלת משמרת ומנהלת אירועים בקאנטרי בנצרת עילית (להלן – "הקאנטרי") אשר הופעל ונוהל במועדים האמורים על ידי החכ"ל.
בסמוך לאחר הבחירות הרכיב הנאשם מס' 1 קואליציה עירונית רחבה.
המאשימה טענה בסעיף 6 לכתב האישום כי –
"במהלך המגעים להקמת הקואליציה קיבל המתלונן פניות, מגורמים שונים, במסגרתן הוצע לו להצטרף לקואליציה ו/או להתפטר מתפקידו כחבר מועצת העיר, ונאמר לו כי באם לא יעשה כן עשוייה דורה להיות מפוטרת מעבודתה בחברה הכלכלית. המתלונן לא הצטרף לקואליציה".
המאשימה הוסיפה וטענה כי בחודשים שלאחר הבחירות הנחו הנאשמים את גב' ליליאן זאווי, מנכ"ל החברה הכלכלית באותו מועד (להלן – "ליליאן"), להכין רשימה של עובדים המועמדים לפיטורין. ליליאן הכינה את הרשימה, ולא כללה את דורה בין המועמדים לפיטורין. ואולם, הנאשמים הכניסו את דורה לרשימה במקום עובד אחר שהופיע ברשימה, בניגוד לעמדתה של ליליאן.
בכתב האישום נטען כי ביום 1.3.2009, נשלחה לדורה הזמנה לשימוע לקראת פיטורין, והשימוע נקבע ליום 9.3.2009.
המאשימה טענה כי משנודע למתלונן אודות הכוונה לפטר את דורה, הוא פנה לנאשם מס' 2, נפגש עימו שלוש פעמים, במלון "פלאזה" בנצרת עילית. נטען כי בפגישות האמורות, "ולאור הפניות אליו כמתואר בסעיף 6 לעיל, פנה המתלונן לנאשם 2 ואמר לו כי הוא מסכים להצעה שהוצעה לו בעבר להצטרף לקואליציה, וזאת על מנת למנוע את פיטוריה של דורה. נאשם 2, על דעתו של נאשם 1 והסכמתו, הודיע למתלונן כי האופציה של הצטרפות לקואליציה אינה רלוונטית, אולם באם יתפטר המתלונן ממועצת העיר עד ליום 8.3.2009, דורה לא תפוטר מעבודתה בחברה הכלכלית".
בסעיף 10 לכתב האישום טענה המאשימה לאמור:
"המתלונן פנה לנאשם 1, שוחח עימו טלפונית, וחזר על הצעתו לו להצטרף לקואליציה בנסיון למנוע את פיטוריה של דורה. נאשם 1 הבהיר למתלונן כי דורה לא תפוטר מעבודתה בחברה הכלכלית רק באם יתפטר המתלונן ממועצת העיר עד ליום 8.3.2009".
המאשימה טענה כי בשלב מסויים הודיע המתלונן לנאשם 2 כי יגיש מכתב התפטרות ממועצת העיר עד ליום 8.3.2009 דהיינו עד יום לפני המועד שבו הוזמנה דורה כדי להשמיע את טענותיה כנגד הפיטורין, אך לא עשה כן.
ביום 9.3.2009, נערך לדורה שימוע לקראת פיטורין ובו ביום התקבלה בועדת כוח אדם של החברה הכלכלית החלטה לפטרה.
ביום 15.3.2009, נפגש המתלונן עם הנאשמים בלשכתו של נאשם 1 בעיריית נצרת עילית, שם שב והציע להם כי יצטרף לקואליציה על מנת לבטל את פיטוריה של דורה, אך הנאשמים דחו את ההצעה.
המאשימה טענה כי במעשיהם המפורטים לעיל התנו הנאשמים בצוותא חדא שוחד, בהיותם עובדי הציבור, בכך שהתנו את המשך העסקתה של דורה בחברה הכלכלית בהתפטרותו של המתלונן מתפקידו כחבר מועצת העיר, וייחסה להם עבירה של לקיחת שוחד, כאמור בפתח הכרעת דין זו.
3. מורת רוח
כבר בשלב זה אני רואה לציין במורת רוח רבה את האופן שבו נוסח כתב האישום. כפי שאפרט בהמשך הכרעת הדין, יש בנוסח כתב האישום כפי שהובא לעיל, אי דיוקים לא מעטים ואף אמירות מפורשות או דברים שנאמרו במשתמע, שבסופו של יום, לאחר שמיעת הראיות, התברר שאינם נכונים, דברים שבקריאה ראשונה יוצרים רושם לא נכון.
כך גם נראה לי כי יש ממש בטרוניית ההגנה על כך שכתב האישום הוגש רק ביוני 2013. לא שוכנעתי שהיתה הצדקה לשיהוי ממושך כזה.
4. תשובתו של הנאשם מס' 1 לכתב האישום
מר גפסו הגיש כתב טענות הנושא את הכותרת "כפירה מפורטת מטעם נאשם 1" החתום בידי סניגוריתו עו"ד גב' פנינת ינאי.
מר גפסו אישר את הסעיפים 1 – 5 לכתב האישום.
מר גפסו כפר בנטען בסעיף 6 לכתב האישום. לטענתו –
"לא יכולה היתה להיות פנייה מסוג כזה, ואילו המתלונן הוא אשר בא בהצעות שונות כדי לקדם אינטרסים אישיים שלו (...)".
בהתייחסו לסעיף 7 לכתב האישום, בעניין פיטוריה של גב' דורה ברן, טען מר גפסו כי –
"ההחלטה לפטר נעשית אך ורק בדירקטוריון של החברה הכלכלית ולא על ידי הנאשם, וכל מה שנעשה נעשה מתוך שיקולים ענייניים טהורים ועל מנת למנוע בזבוז קיצוני של כספי ציבור כתוצאה ממינוי מיותר של מי אשר מונתה ללא כל מכרז, או צורך".
הנאשם 1 כפר בנטען בסעיף 9 לכתב האישום באשר למועד שבו נשלחה לדורה הזמנה לשימוע לקראת פיטורין, וטען כי דורה היתה מקורבת לגב' ליליאן זאווי וקיבלה את המידע אודות הפיטורין עוד הרבה קודם לכן.
בהתייחסו לסעיף 9 לכתב האישום טען הנאשם 1 כי "שום דבר מן האמור בסעיף זה לא היה על דעתו ועל הסכמתו של נאשם 1, ונאשם 2 אף מאשר זאת בהודעותיו ובכתבי בי-דין נוספים".
בהתייחסו לסעיף 10 לכתב האישום, בו נטען כי המתלונן פנה למר גפסו ושוחח עימו טלפונית וחזר על הצעתו להצטרף לקואליציה בנסיון למנוע את פיטורי דורה, וכי מר גפסו הבהיר למתלונן כי דורה לא תפוטר מעבודתה בחברה הכלכלית רק באם יתפטר המתלונן ממועצת העיר עד ליום 8.3.2009, השיב הנאשם 1 לאמור:
"מוכחש האמור בסעיף זה".
בהתייחסו לסעיף 11 לכתב האישום טען הנאשם 1 כי האמור בו אינו ידוע לו.
בהתייחסו לנטען בסעיף 12 לכתב האישום, העוסק בשימוע שנערך לדורה ובהחלטה שהתקבלה בחברה הכלכלית לפטרה, טען הנאשם 1 כי לא היה מעורב במהלך האמור בסעיף זה ולמד עליו רק מאוחר יותר.
הנאשם 1 כפר בנטען בסעיף 13 לכתב האישום. לטענתו, ההצעה שהציע המתלונן היתה הצעה "תלושה ואבסורדית" וכי הוא, בתמימותו, לא הבין כלל כי המתלונן מנסה "לצוד" את הנאשמים.
הנאשם 1 הכחיש את הנטען בסעיף 14 לכתב האישום.
5. תשובתו של נאשם 2 לכתב האישום
הנאשם 2 הודה בנטען בסעיפים 1 - 3 לכתב האישום.
הנאשם 2 טען כי דורה ברן אמנם עבדה כמנהלת משמרת ומנהלת אירועים בקאנטרי בין השנים 2004 – 2010, ואולם, לטענתו, היא מונתה לתפקידה "למרות שהתפקיד היה מיותר וזאת כמינוי פוליטי". לטענתו, מינוייה כמנהלת אירועים לא אושר כלל על ידי דירקטוריון החברה הכלכלית.
הנאשם 2 הודה בנטען בסעיף 5 לכתב האישום והכחיש את האמור בסעיף 6 "מחוסר ידיעה".
הנאשם 2 הכחיש את האמור בסעיף 7 לכתב האישום. לטענתו דירקטוריון החברה הכלכלית החליט לאור מצב החברה ובעקבות דו"ח מבקר שנערך על ידי משרד רואה חשבון, על קיצוץ 10% בכוח האדם של החברה הכלכלית ובהתאם הוחלט על שינוי המבנה הארגוני של החברה באופן שיקוצצו המשרות הפחות חיוניות לתפעול. לטענת הנאשם 2, שמה של דורה נכלל מלכתחילה ברשימת האנשים שיועדו לפיטורין.
הנאשם 2 הודה בנטען בסעיף 8 לכתב האישום והכחיש את האמור בסעיף 9 לכתב האישום. עם זאת, אישר כי נפגש עם המתלונן במספר הזדמנויות במלון פלאזה, על פי פניות המתלונן. "הנאשם יטען כי הוא עצמו מעולם לא העלה הצעה בפני המתלונן ו/או לא הציע למתלונן דבר ו/או לא ביקש מהמתלונן דבר תמורת האפשרות שדורה לא תפוטר. הנאשם יטען, כי ההחלטה על פיטוריה דורה התקבלה זמן רב לפני הפגישות עם המתלונן וכי פיטוריה היו בלתי נמנעים (...)".
הנאשם 2 טען כי הוא –
"(...) מכחיש בתוקף את הטענה לפיה הוא הודיע למתלונן שהאופציה של הצטרפות לקואליציה אינה רלוונטית וכי אם יתפטר ממועצת העיר עד ליום 8.3.2009, דורה לא תפוטר מעבודתה.
הנאשם יטען כי המתלונן הוא זה שניסה לעשות שימוש בדורה בכדי לסחוט אותו וכך להגשים את מטרותיו הפוליטיות".
הנאשם 2 הכחיש את האמור בסעיף 10 לכתב האישום מחוסר ידיעה.
בהתייחסו לסעיף 11 לכתב האישום, הכחיש הנאשם 2 את האמור בו וטען כי-
"הנאשם מאשר אמנם כי המתלונן הודיע שיש בכוונתו להגיש מכתב התפטרות ממועצת העיר, אך הנאשם הבהיר לו כי החלטותיו הפוליטיות אינן קשורות להחלטות שמתקבלות בהקשרה של דורה וכי ההחלטה בדבר פיטורי דורה תתקבל על פי טובת החברה הכלכלית ובאופן חוקי".
הנאשם 2 אישר את הנטען בסעיף 12 לכתב האישום והוסיף כי באותו יום נערכו שימועים לעובדים נוספים וכי הוחלט גם על פיטוריהם של עובדים נוספים.
הנאשם 2 כפר בעובדות סעיף 13 לכתב האישום למעט עצם העובדה שנפגש עם המתלונן בלשכתו של גפסו ביום 15.3.2009.
נאשם 2 הכחיש את הנטען בסעיף 14 לכתב האישום.
6. שיחת הטלפון מיום 12.3.2009 בין המתלונן לבין מר שמעון גפסו
בלב לבו של תיק זה, ככל שהדברים מתייחסים למר שמעון גפסו, מצוייה שיחת טלפון מיום 12.3.2009 שהוקלטה על ידי המתלונן ואשר תיעדה את שיחתו עם מר שמעון גפסו. (ההקלטה מצוייה בתקליטור המוצג ת/18א, התמליל ת/18ב). בשל חשיבותה של שיחת טלפון זו ומרכזיותה בהליך שלפני, אביא להלן קטעים רלוונטיים מתוכה. חשוב לציין שהשיחה האמורה לא הוקלטה מתחילתה. בקשר לעובדה זו נשמעו טענות, הסברים ועדויות מומחים, הן מטעם הנאשם מס' 1 והן מטעם המאשימה. בהמשך הכרעת הדין אתייחס לטענות בעניין זה. וכך התנהלה השיחה:
"גפסו: בסדר?
סמיון: אבל אם אני, אם אני מדבר עם הה עם... אם אני מדבר עם אה..
גפסו: אם אתה מדבר עם עדי זה בדיוק כמו שאתה מדבר איתי. אם אתה מדבר עם יוסי (הכוונה ליוסי שפושניק, סגן ראש העיר. ע.ג.) זה בדיוק כמו שאתה מדבר איתי. אם אתה מדבר עם אמיר (הכוונה לאמיר אורן, מנכ"ל העירייה. ע.ג.) זה בדיוק כמו שאתה מדבר איתי, כולם זה אותו דבר, אם אתה מדבר עם גולדברג (היינו, העוזר הפוליטי של הנאשם 1. ע.ג.) זה כאילו שאתה מדבר איתי, כל אחד שאתה מדבר איתו זה אותו הדבר.
(...).
סמיון: אבל בכל זאת, בכל זאת, בכל זאת, אם אני, אני, שוקל את ההצעה שלכם, אבל אני גם לא יכול ברגע אחד, ברגע אחד להחליט על זה, אתה מבין? יש לי בעיה, יש לי בעיה עם זה.
גפסו: אבל היה, אבל היה לך, היה לך סליחה סמיון. היה לך יותר משבוע לחשוב, אתה ביקשת, אמרו לך, אתה ביקשת בשמיני, אז נכון או לא, אתה ביקשת לקבל החלטה בשמיני.
סמיון: אני ביקשתי שבשמיני אני כבר אגיש את זה, אבל אני פשוט יש לי בעיה, בעיה עם גופמן (אלכסנדר גופמן שהוא ראש סיעת "קדימה" בבחירות למועצת העיר בשנת 2008. ע.ג.), הוא לא נותן...
גפסו: בסדר, הרי הבעיה לא תיפסק עוד שבוע או עוד שבועיים. זה בעיה תקשיב
סמיון: לא אז אולי אולי
גפסו: אז אתה צריך להחליט, אין ברירה. ההחלטות הן שלך לא שלי, אני לא יכול, סליחה, סליחה כן שאני אומר לך, אני מכבד אותך, אתה ביקשת להיפגש, אני באתי במיוחד מוקדם.
סמיון: כן
גפסו: אבל אה, אין לי בעיה, אני מאוד מכבד, אני מוכן להיפגש, אבל זה לא ישנה את התוצאות, אתה יודע, אתה יודע, אני החלטי עם מה שאני קובע, זה מה שיהיה, ובדברים האלה אנחנו נתנו לך אפשרות שלדעתי אפשרות מאוד מאוד הוגנת, ההחלטה היא שלך, ההחלטה היא שלך ובאותה מידה, באותה מידה אמר לי עדי, עדי אמר לי, אתה יכול, הוא שאל אותי אם אפשר לסמוך, אמרתי בוודאי שאפשר לסמוך, במאה אחוז בתנאי שאני אומר, היא לא יושבת שמה ומעשנת סיגריה, היא יושבת ועובדת והיא צריכה לעבוד ויש הרבה עבודה שם והיא תעבוד כמו שאנחנו חושבים שצריכים לעבוד ולא...
(...).
סמיון: קודם כל עדי (היינו, הנאשם מס' 2, עדי ברקו. ע.ג.) דיבר איתי ואמר לי שאת כל ההחלטות מתקבלות בשלוש... בשמעון אתה ויוסי.
גפסו: נכון.
סמיון: אבל ההבטחה, הוא נתן לי הבטחה, אתה תתפטר, הוא אומר לי תתפטר, אתה, היא תישאר בעבודה. אבל תשמע
גפסו: אני לא, אני לא מכיר את ה...
סמיון: בכל זאת אני אמרתי
גפסו: אני לא, אני לא מתערב בהחלטות של האחרים, ההחלטות הן שלך, כל השיקולים הם שיקולים מקצועיים
סמיון: אני יודע, אני יודע, אתה לא יכול ללחוץ עליו, אבל אני אומר ככה, שאולי בכל זאת תן לי אפשרות להצטרף לקואליציה, אני אהיה איתך, אני אצביע מה שאתה רוצה אבל להתפטר יש לי בעייה
גפסו: לא. זה לא, זה לא, זה לא זה לא העניין. זה לא העניין
סמיון: למה? אתה לא רוצה שאני אהיה בקואליציה
גפסו: זה לא, זה לא העניין וההצעה הזאת הובאה אלי, זה לא, זה לא משנה. הרקע הוא מקצועי, אני אשמח מאוד, אני אשמח מאוד להיפגש איתך ולדון ולשוחח על כל הדברים האלה אם תרצה כמובן אתה מוזמן.
סמיון: אני מאוד רוצה, אני מאוד רוצה להחזיר את דורה לעבודה,
גפסו: אני לא יודע מה הלו"ז שלך היום, תסיים לעבוד, תסיים לבדוק, תראה, אני יש לי פה יש לי איזה חלון של איזה רבע שעה בסביבות השעה שתיים עשרה בערך, אני יכול להגיד לך בדיוק מתי 12:45 עד אחת, אם זה נוח לך, אני אשמח להיפגש איתך
(...)".(כל ההדגשות הן שלי. ע.ג.).
בהמשך השיחה, לקראת סיומה, ביקש סמיון ממר גפסו שלא יכעס עליו. מר גפסו השיב כי הוא אינו כועס עליו וכי הוא לא יודע למה המתלונן חושב שהוא כועס עליו. על כך השיב סמיון:
"סמיון: כי אני לא יודע, יש לי הרגשה, הוא הוא דיבר איתי בצורה כזאת, הוא אומר הכל סגור, אני יודע, אבל אבל בכל זאת
גפסו: ההרגשה, ההרגשה, ההרגשה שלך, היא מוטעית, זה לא העניין של קואליציה או אופוזיציה, הקואליציה שלי מספיק איתנה, לא היתה קואליציה של 14 איש, היום אני יכול להעביר כל החלטה כמו כמו בסוריה, אין לי שום בעיה. (...)". (המוצג ת/18ב).
7. כמה עובדות רקע רלוונטיות
א. מר גפסו שימש במשך שנים חבר במועצת העיר נצרת עילית. בשנת 2003 כבר שימש כיו"ר האופוזיציה במועצת העיר שהונהגה על ידי ראש העיר דאז מר מנחם אריאב (עמ' 2493 לפרוטוקול).
ב. מר גפסו נודע בפעילותו במועצת העיר כאופוזיציונר הנלחם בשחיתות. בבחירות לראשות העיר בשנת 2008 הוא רץ עם המוטו של ביעור השחיתות בעירייה. הוא טען כי יש בשורות עובדי העירייה מינויים פסולים שנעשו מטעמים לא ענייניים, מינויים שנעשו בידי אנשים פוליטיים שמינו מקורבים לא על פי כישורים אלא על פי קשרים (ראו את עדותו של מר גפסו עמ' 2503). מר גפסו נקב במושג "הרוסים של גופמן". לדבריו, "זה אותם קבוצת אנשים שגופמן הכניס הן לחברה הכלכלית והן למקומות אחרים במסגרת ההסכם הקואליציוני עליו הוא חתם עם אריאב (היינו, מנחם אריאב, ראש העיר דאז. ע.ג.) (...)".
בהקשר זה נחשבה הגב' דורה ברן, ששימשה כמנהלת אירועים בקאנטרי שבנצרת עילית, בעיני מר גפסו, כמינוי לא ראוי שנעשה על ידי מר אלכס גופמן (עמ' 2538 שורות 10-12).
ג. בחודש אפריל 2008, היינו, כ-7 חודשים לפני מועד הבחירות, נחתם הסכם בין מר אלכסנדר גופמן, יו"ר סיעת קדימה במועצת העיר נצרת עילית, לבין מר יחיאל חרוש ז"ל. בהסכם זה הסכימו הצדדים כי מר חרוש ישובץ במקום השלישי ברשימת המועמדים של סיעת "קדימה" לבחירות וכי אם הרשימה תזכה רק בשני מנדטים במועצת העיר, כי אז מי שישובץ כמספר 2 ברשימה, שבעת חתימת ההסכם עדיין לא היתה ידועה זהותו, יתפטר מן הרשימה ובמקומו יכנס מר חרוש למועצת העיר. (ההסכם הוגש פעמיים וסומן פעם אחת כ-ת/13 ופעם אחרת כ-נ/2). (להלן - "הסכם חרוש").
ד. ביום 11.11.2008 התקיימו הבחירות ומר שמעון גפסו נבחר לראשות העיר נצרת. הוא נכנס לתפקידו ביום 2.12.2008.
8. להלן העובדות אותן אני קובע באשר לאירועים הרלוונטיים להליך על פי סדר התרחשותם
א. הפגישה בין הפעילים יוצאי רוסיה, לב מורוך ומיכאל פרנק, לבין המתלונן בעסקו. (במהלך המשפט כונו השניים, על ידי כל הצדדים, בכינוי "הרוסים". בהכרעת דין זו יקראו השניים – "הפעילים").
בפתח סקירת הפגישה בין הפעילים לבין המתלונן, אני רואה לציין את העובדות שלהלן:
שני הפעילים האמורים נחקרו במשטרה תחת אזהרה. כל אחד מהם נחקר בחשד כי הוא יחד עם אחרים פעל כדי לגרום לסמיון ברון, חבר מועצת העיר נצרת עילית, להתפטר מתפקידו כחבר המועצה תוך איומים עליו שאם לא יעשה כן תיפגע פרנסתה של גרושתו דורה (ת/27ב ות/29).
מר מיכאל פרנק סיפר בהודעתו במשטרה ת/27ב כי היה פעיל בבחירות מטעם רשימת "עורי עיר", רשימתו של מר שמעון גפסו וכי היה "מנהל רובע "הר יונה" ביום הבחירות מטעם עורי עיר" וכי מר לב מורוך היה אחראי ביום הבחירות "על רובע "רסקו" מטעם "עורי עיר"" (ת/27ב' שורות 16-17).
במהלך עדותם בבית המשפט, לאחר שהתכחשו לדברים שאמרו בהודעותיהם במשטרה, הוכרזו השניים כעדים עוינים על פי בקשת ב"כ המאשימה (ראו ההחלטה בדבר הכרזתו של מר מיכאל פרנק כעד עוין בעמ' 1142; וראו את ההחלטה בדבר הכרזתו של מר לב מורוך כעד עוין בעמ' 1259).
ועתה לגוף העניין:
המתלונן ניהל עסק של ממכר דגים בנצרת עילית.
"מספר ימים לאחר הבחירות" (עדות סמיון בעמודים 1335 – 1336) הגיעו שני הפעילים לבית עסקו של המתלונן. לדבריו הם אמרו לו "שהם נשלחו על ידי שמעון גפסו, ומציעים לנו להיכנס לקואליציה" (עמ' 1337 שורות 20 – 21). וראו גם את דברי המתלונן בעמ' 1351 למטה.
עיון בדף השלישי של תמליל הקלטת השיחה (המוצג ת/26ג), מעלה כי משנשאלו הפעילים למי הם עוזרים, השיבו כי הם עוזרים למר גפסו ועובדים עימו "הרבה זמן". הפעילים אף דיברו על כך שאם המתלונן ירצה לדבר עם מר שמעון גפסו, "אחד מול אחד", הם יכולים לארגן לו פגישה כזו (ת/26ג, בדף הרביעי. גם בתמליל השיחה האמורה שהוצג על ידי ההגנה, המוצג נ/54, מופיעות אותן אמירות).
גם שותפו של המתלונן, מר אלכסנדר שטיינמן, סיפר כי "אני שאלתי אותם גם, את זה אני זוכר, מטעם מי אתם באים. הם אמרו שזה מובן מאליו, הם אמרו מטעם ראש העיר – גבסו" (ת/26א דף ראשון למטה).
העד מיכאל פרנק נשאל במהלך חקירתו במשטרה אם אמר למתלונן שאם הוא לא יצטרף לקואליציה, יפטרו את דורה? על כך השיב לאמור:
"אני יודע שדורה עובדת בקאנטרי. מי אני?! אני לא ראש העיר. אני אמרתי, מתי יש בעיה, אני לדבר עם שמעון גפסו וזהו. צריך עזרה, אני לדבר עם שמעון גפסו. אני שמעתי שיש רפורמה בעירייה ומקצצים בכוח אדם. זה הרבה זמן, עברה חצי שנה". (ת/27ב שורות 41-44).
גם העד לב מורוך אישר בהודעתו במשטרה כי השניים דיברו עם המתלונן אודות גרושתו דורה (ת/29 עמ' 3).
המתלונן סיפר בעדותו כי בשלב מסוים, משהזכירו הפעילים את דורה ואת האפשרות שהיא תאבד את מקום עבודתה, "נדלקה לי נורה אדומה, אמרתי משהו קורה פה, באו פשוט לאיים" (עמ' 1336, ש' 25). לאחר פרק זמן של בין 10 דקות לרבע שעה שבו התקיימה השיחה (עדותו של מר אלכס שטיינמן בעמ' 1065 ש' 17), יצא המתלונן, קרא לשותפו מר אלכס שטיינמן ואמר לו "יש לי בעיה, פה אנשים פשוט אהה, באו ומאיימים עלי שאם אנחנו לא נצטרף לקואליציה אז יכולים לפגוע בגרושתי, ואני חייב להקליט אותם" (עמ' 1336).
שטיינמן ביקש מבנו להביא לו מכשיר הקלטה והמכשיר אכן הובא אליו זמן קצר לאחר מכן (עדות שטיינמן, שם, בעמ' 1065 למטה). המתלונן חזר לשיחתו עם הפעילים כשהוא מפעיל את מכשיר ההקלטה. על שום כך, חלק מן השיחה שהתקיימה עם הפעילים לא הוקלט וההקלטה החלה רק לאחר האמור לעיל.
עיון בתמליל ההקלטה של שיחתם של המתלונן ושני הפעילים מעלה כי נושא הפיטורין של דורה נשזר עם נושא ההצטרפות לקואליציה: כבר בפתח ההקלטה, בפסקה הראשונה של התמליל (הן בת/26ג והן בנ/54) רואים שהעד לב מורוך מדבר על עניין הפיטורין. בהמשך ההקלטה מדברים הפעילים בנושא ההצטרפות לקואליציה.
ב. הפגישה הראשונה בין המתלונן לבין מר אמיר אורן, בעסקו של המתלונן
אמיר אורן הכיר את מר גפסו בהיותו, הוא עצמו, תושב העיר נצרת עילית. לדבריו, "יצא מפעם מפעם להיפגש כאילו בצורה כזו או אחרת אבל לא משהו משמעותי" (עמ' 3493 למעלה).
הנאשם מר גפסו היה חבר בחבורת הזמר "הרוח הטובה" וכשהחבורה יצאה לארגנטינה מטעם העירייה לשם כריתת ברית ערים תאומות, יצא אמיר אורן לנסיעה הזו כראש המשלחת. לדברי מר אורן, "(...) במסע הזה של שבועיים ימים בערך, למדתי יותר מקרוב להכיר את חברי הלהקה ובתוכם את שמעון ואת שמחה גפסו רעייתו ששרו יחד בחבורת הזמר הזו. (...) כאן הכרתי את שמעון כאדם" (עמ' 3493).
אמיר אורן מונה על ידי הנאשם מס' 1 כמנכ"ל העירייה. הוא אמנם התחיל בתפקידו כמנכ"ל ביום 1.3.2009, ואולם מן הראיות עולה בבירור כי הוא קיים מפגשים עם הנאשם מר גפסו כבר חודשים לפני כן, והיה מעורב בעניינים הקשורים לעיריית נצרת עילית.
עובר למינויו כמנכ"ל עיריית נצרת עילית, שימש אמיר אורן כחשב מלווה במשרד הפנים (עמ' 3490 שורה 16). לדברי מר אורן, מר גפסו יצר עימו קשר ודיבר איתו באשר לתפקיד מנכ"ל העירייה "משהו בסביבות סוף דצמבר" (עמ' 3490 שורה 15). לדבריו, "טרום כניסתי, זאת אומרת מהשיחה שהתקיימה ביני ובין גפסו על רצונו להיכנס לתפקיד כמנכ"ל רשות, ביצענו כל סוף שבוע מפגש בינינו כי הוא כבר התחיל את התפקיד, הוא כיהן כראש עיר בתפקיד (...)" (עמ' 3492 שורות 11-13). (ההדגשה שלי. ע.ג.).
בהודעתו במשטרה, המוצג ת/36, בעמ' 3, אמר המתלונן כי: "אמיר אורן, שבאותה עת הוא לא היה בעל תפקיד מוגדר בעירייה, אבל היה פעיל במטה של גבסו ובהמשך הוא מונה למנכ"ל העירייה תפקיד שבו הוא נמצא גם כיום".
הדברים מתקשרים גם עם דבריו של הנאשם מס' 2, מר עדי ברקו שציין בעדותו כי ("...) כבר בסוף דצמבר אני מתחיל לראות שיש התרחשות כזו, שיש כוורת של שמעון. זאת אומרת, אני רואה בעצם שם את העוזר הפוליטי שלו, אני רואה את הרל"שית ואני מתחיל לראות את אמיר אורן, כלומר כבר בסוף דצמבר אני רואה את אמיר אורן שהוא נמצא בתוך כל המעטפת ובתוך החצר הפנימית של שמעון, בשלב יותר מאוחר, (...) אני כבר רואה את אמיר אורן ואני רואה שיש פגישות שנעשות במסגרת סוף דצמבר תחילת ינואר (...)" (עמ' 4232 שורות 14-20). (ההדגשה שלי. ע.ג.). ובעמ' 4248 אמר מר ברקו ביחס לאמיר אורן כי "(...) אני מסוף דצמבר תחילת ינואר רואה את אמיר אורן כל הזמן, הוא כבר נמצא כל הזמן בבניין, בישיבות, בכל מיני דברים, אני רואה אותו כבר שם כל הזמן (...)".
(הערה: אני מודע לכך שעדי ברקו מסר בבית המשפט גירסה שונה לחלוטין מזו שמסר בהודעותיו במשטרה. אתייחס לשוני בגירסאות עדי ברקו בהמשך הכרעת הדין).
אמיר אורן הכיר את המתלונן סמיון ברון היכרות קודמת מן התקופה שבה המתלונן היה עובד שלו בתעשיה הצבאית (עמ' 3497 שורות 4-5).
המועד המדויק של פגישתם הראשונה של המתלונן ואמיר אורן אינו ידוע לנו. לדברי המתלונן הפגישה נערכה כשבועיים לאחר פגישתו עם הפעילים (הודעת המתלונן ת/36 בעמ' 3). (כאמור לעיל, הפגישה של הפעילים עם המתלונן נעשתה ימים ספורים לאחר הבחירות שהתקיימו ביום 11.11.2008, היינו הפגישה הראשונה בין אמיר אורן לבין המתלונן נעשתה לקראת סוף נובמבר תחילת דצמבר 2008).
מעניין לציין שכבר בהודעתו הראשונה של המתלונן הוא תיאר את שיחתו עם מר אמיר אורן כשיחה ידידותית "השיחה התנהלה כשיחה בין חברים. היתה אוירה טובה. הוא לא הפעיל עלי שום לחץ, לא איים. הציע ונתן רמזים על גרושתי. רמזים בלבד" (ת/36 עמ' 3). עוד מעניין לציין כי המתלונן לא ראה לנכון להקליט את שיחותיו עם מר אורן, בניגוד להתנהלותו אל מול גורמים אחרים הקשורים לפרשה.
המתלונן סיפר בעדותו בבית המשפט שאמיר אורן הגיע לעסק הדגים שלו. המתלונן ערך לו סיבוב במפעל ואמיר אורן אמר "בוא נדבר, יש על מה לדבר" (עמ' 1355 שורה 6). אמיר אורן הציע למתלונן לדבר עם אלכס גופמן (ראש סיעת קדימה) "אולי בכל זאת תצטרפו לקואליציה" (שם, שורה 11). המתלונן אמר לאורן שהדבר תלוי באלכס גופמן וכי הוא זה שמחליט וכי התקבלה החלטה "שאנחנו באופוזיציה ואנחנו לא סוטים מהדרך. רק יש דרך אחת שבתנאי הזה כנראה שגופמן יצטרף, זה אם הוא יקבל סגן ראש העיר" (שם, בשורות 13-14). אמיר אורן הסביר שזה לא אפשרי משום שהתפקידים כבר חולקו: עדי ברקו (הנאשם מס' 2) ישמש כממלא מקום ראש העיר ויוסי שפושניק יהיה סגן ראש עיר (שם).
ואז, לדברי המתלונן -
"(...) וככה דרך אגב הוא אומר, אבל אתה יודע שלא יהיה בעיות, גרושתך עובדת בקאנטרי קלאב. ואני יודע, אני מכיר אותך הרבה שנים ואני יודע שכמה זה חשוב לך, איזה נאמן אתה למשפחה ואתה לא הפקרת אף אחד ואתה ממשיך לתמוך בילדים שלך ותחשוב על זה שצריך אהה, בכל זאת לדבר עם גופמן ולהצטרף לקואליציה" (עמ' 1355 שורות 21-25). (ההדגשה שלי. ע.ג.).
בהמשך עדותו, בעמ' 1356 אמר המתלונן:
"(...) זה לא היה, אני בשום אופן לא אומר שהוא איים עלי "תסתכל, יכולים לפטר", הוא לא, הוא פשוט הזכיר, הזכיר את זה בצורה ידידותית שאתה צריך לחשוב, גרושתך עובדת בקאנטרי ואני יודע, אני מכיר אותך הרבה שנים ואני יודע שזה כמה זה חשוב לך, איזה נאמן אתה למשפחה ואתה לא הפקרת אף אחד ואתה ממשיך לתמוך בילדים שלך. ותחשוב על זה שצריך אהה, בכל זאת לדבר עם גופמן ולהצטרף לקואליציה". (ההדגשה שלי. ע.ג.).
אמיר אורן אינו חולק על עצם קיומה של פגישה זו. ואולם, לדבריו, מר גפסו "מעולם לא" ביקש ממנו לנקוט מהלכים פוליטיים כלשהם. הוא היה אמור לפעול כמנכ"ל מקצועי ללא קשר כלשהו ברמה הפוליטית (עמ' 3492 שורות 20-21). "חשבתי לעצמי, באופן פרטי לחלוטין, שיהיה מן הראוי שא' קדימה שהוא משתייך אליה תיכנס לקואליציה בנצרת עילית והדבר השני שחשבתי שהוא סוג של איש, מן חתול רחוב שמכיר את הפעילויות והמשמעויות של נצרת עילית שיוכל בהחלט לתרום לטובת המערכת שהיתה לי חשובה. עירית נצרת עילית היתה לי חשובה" (עמ' 3497 שורות 5-8).
משנשאל אמיר אורן מה יש לו לומר על כך שהמתלונן טען שהוא, אמיר אורן, אמר למתלונן להצטרף לקואליציה או לחילופין שישקול אופציה להתפטר וכי הוא היה זה ששתל את הרעיון במוחו, השיב אמיר אורן "אני יכול להגיד שלא היו דברים מעולם, אני מכחיש מכל וכל" (עמ' 3506 שורות 5-7).
ג. 26.11.2008 - הפגישה בין מר גפסו לבין גב' ליליאן זאווי, ממלאת מקום מנכ"ל החברה הכלכלית ומנהלת הקאנטרי, בלשכת היועצת המשפטית של העירייה, עו"ד גב' אולגה גורדון
ביום 26.11.2008, היינו, כשבועיים לאחר הבחירות בהן נבחר לראשות העיר, ועוד בטרם נכנס רשמית לתפקידו, יזם מר גפסו פגישה בלשכת היועצת המשפטית, עו"ד גב' אולגה גורדון, יחד עם גב' ליליאן זאווי ששימשה באותה עת כממלאת מקום מנכ"ל החברה הכלכלית ומנהלת הקאנטרי.
מר גפסו ביקש לראות דוחות, והוא קיבל את הדוחות ועיין בהם ובעקבות כך החליט לקיים את הישיבה האמורה (עדותו של מר גפסו בעמ' 2533-2534).
כתום הפגישה יוצא סיכום פגישה (הנספח להודעתו של מר גפסו מיום 21.5.09, המוצג ת/5). מסיכום הפגישה עולה כי דובר בה על תוכנית להבריא את החברה לפיתוח נצרת עילית, שהיא החברה הכלכלית, ולהביאה להתייעלות. דובר שם כי אחד הצעדים הראשונים הוא צמצום כמות העובדים וכי הקריטריון הוא עובדים שהיקף העבודה שלהם קטן, שקרובים לגיל פרישה. כמו כן דובר על איחוד משרות. בסעיף 5 לסיכום הפגישה נאמר כי: "הוחלט על צמצום כמפורט ברשימה המצורפת".
על הפגישה בלשכתה של גב' גורדון סיפרה גב' זאווי כדלקמן:
"(...) מר שמעון גבסו זימן אותי לפגישה (...) הוא ביקש ממני להגיע עם רשימה מעודכנת של העובדים (...) שמפרטת לפי מחלקות כדי לשבת ולנסות לעשות התייעלות בחברה וצמצומים בשל מצבה הגרעוני". (עמ' 1333 שורות 14-17).
מר גפסו אמר, כך סיפרה גב' זאווי, שיש תפקידים שאולי כדי לאחד וכן שיש תפקידים שהם כנראה מיותרים. לגבי עובדים שמגיעים לגיל פרישה הוא אמר שצריך לפטר אותם. "כשהגענו לדורה אז הוא אמר צריך לשקול לשלב את שני התפקידים של מנהלת אירועים ומנהל החוגים לתפקיד אחד (...) מיותר ששניים ימלאו את שני התפקידים. אפשר שעמוס (היינו, מר עמוס אוזן, מנהל החוגים. ע.ג.) בעצם ישמש גם כמנהל חוגים וגם כמנהל אירועים, זאת אומרת שאפשר לחסוך בתפקיד הזה של דורה" (עמ' 1333 שורות 24-27).
מעדותה של גב' דורה עולה כי המוזמנים לאירוע כבר ידעו מפי גב' זאווי שהיא כנראה עומדת לקבל רשימות של האנשים שיפוטרו. משהגיעה גב' זאווי לאירוע, היא אמרה לדורה שלמרבה הצער גם היא, דורה, מצויה ברשימת המועמדים לפיטורין (עדותה של גב' דורה ברן, בעמ' 233). דורה, לדבריה, "חטפה שוק" (שם). היא יצאה מהאירוע בוכיה. היא פגשה את מר ברקו. זה שאל אותה למה היא בוכה ולדבריה היא סיפרה לו את הסיבה לבכי והוא אמר לה כי אין לה מה לדאוג וכי "אנחנו מתכוונים לעשות רה ארגון אבל מי שעובד, הוא לא ייפגע" (עדות דורה בעמ' 235 למעלה).
כאן המקום לציין כי מר ברקו, בעדותו, לא ציין מפגש זה ואמר כי רק בסוף פברואר, במסיבת פורים, הוא נתקל בדורה וזו סיפרה לו על הכוונה לפטרה. לדבריו הוא השיב לה תשובה לא מחייבת (עדות מר ברקו בעמ' 4245 שורות 16-21).
מר יוסי שפושניק נבחר כסגן ראש העיר והנאשם מס' 2 מר עדי ברקו נבחר כממלא מקום ראש העיר.
מר גפסו סיפר שמר גופמן הגיע לביתו, השניים שתו כוסית וויסקי ו"ישבנו על כל מיני דברים, ביניהם הוא גם דיבר על דורה. תראה, אם אפשר לעזור וזה. אמרתי לו תראה גופמן, לא נראה לי שאפשר (...) זו החלטה מקצועית אני מדבר על זמן שהיתה לי כבר קואליציה מלאה, אם אני לא טועה זה היה 30.1, אני לא בטוח" (עמ' 2555 שורות 5-8).
בהקשר זה סיפר מר אלכס גופמן כי ביום שבו נפגש עם מר גפסו בביתו, הוא שמע מדורה על ההחלטה לפטרה. הוא פנה לגפסו וביקש ממנו לעזור "לאשה בודדת". לדבריו, גפסו אמר לו שהוא ישקול או יבדוק. מר גופמן אמר כי "ברגע שהעניינים התחילו להסתבך הפסקתי לדבר עם אף אחד וזהו" (עמ' 711).
בהודעתו במשטרה, המוצג נ/30, סיפר מר גופמן כדלקמן:
"(...) אני חושב שאחרי שסמיון סיפר לי שפנו אליו שני הרוסים, גם דורה באה אלי ואמרה לי שרוצים לפטר אותה. היא לא קישרה בין הדברים, היא לא ידעה שפנו לסמיון. אני את דורה מכיר הרבה שנים והיחסים בינינו מצוינים. אחרי שהיא פנתה אלי הלכתי לבית של שמעון גפסו וביקשתי ממנו שישאיר אותה בעבודה. אמרתי לו שיבדוק ויראה שדורה עובדת טובה, שהיא אם יחידה. שמעון גפסו אמר לי שהוא ישקול את בקשתי". (נ/30, עמ' 2 שורות 42-46).
גב' ליליאן זאווי סיפרה בעדותה כי לפני ישיבת הדירקטוריון היא הוזמנה להגיע ללשכתו של הנאשם מס' 2 מר עדי ברקו עם רשימת העובדים שהיא ממליצה לפטר. לדבריה, היא הגיעה ללשכת מר ברקו ושם היו עובדי עירייה נוספים וכן ראש העיר מר גפסו. היא נכנסה לחדר ומסרה את הרשימות. העובדים האחרים שהיו בלשכה התפזרו ובחדר נשארו רק היא ושני הנאשמים. רגע לאחר מכן, ביקשו מגב' זאווי לצאת מן החדר, לאחר שכבר נתנה את הרשימות. גב' זאווי העידה כי נפגעה ונעלבה מכך שביקשו ממנה לצאת מן החדר שהרי היא חלק ממקבלי ההחלטות בנושא (עמ' 1351 – 1352).
לאחר דקות אחדות נקראה גב' זאווי לחזור ולהיכנס לחדר. בשלב זה מר גפסו עזב את החדר. היא שאלה את מר ברקו מה קרה, ואז מר ברקו הראה לה את רשימת המועמדים לפיטורין ואמר שבמקום עובד שהיא המליצה עליו כי יפוטר, נרשם שמה של דורה. היינו, שהעובד שגב' זאווי המליצה כי יפוטר – לא יפוטר, ואילו דורה - שלא נכללה ברשימת המועמדים לפיטורין, תפוטר (עמ' 1352).
משם מיהרו הגב' זאווי ומר ברקו לישיבת הדירקטוריון.
מר ברקו תמך בעדותו בדברי גב' זאווי. הוא סיפר כי –
"(...) היא שמה את הניירות אצלי על השולחן, ולאחר מספר רגעים (...) שמעון מבקש מליליאן לצאת. כמובן אנשים אחרים יוצאים ואז גם שמעון מבקש מליליאן לצאת. מי שנשאר בחדר זה שמעון ואני. כשאנחנו נשארים בחדר שמעון לוקח את הניירות, מסתכל על הניירות שיש בעצם שליליאן זה עתה הניחה, מסתכל ברשימה, והיה עץ מבנה ובשמות ושואל אותי: תגיד, למה דורה לא ברשימה?
(...).
(...) אני אומר לו תשמע, אתה רואה שאני עכשיו קיבלתי את הניירות, אני עוד לא הספקתי לעיין בהם, אבל כן אני אומר לך, דורה צריכה להיות ברשימה (...), יש הגיון שתחום מנהל האירועים, סיכמנו שהוא אמור לרדת, כולם הבינו שהוא צריך לרדת, כי אין שום הצדקה, כן? וברור לחלוטין, ודעתי המקצועית שהוא, שהתחום הזה צריך לרדת וכן, דורה צריכה להיות ברשימה.
(...).
וצריכה להיות מפוטרת (...). אני אומר לו זה על דעתי גם שדורה צריכה להיות ברשימה, שמעון לוקח עט, מוחק במקום את השם זאב מרמן, שהוא בכלל מתחום השמירה, מוחק וכותב את השם דורה. ואני אומר לו כן זה על דעתי, כמובן, זה צריך להיות (...)".
(עמ' 4240-4241).
לאחר האירוע המתואר לעיל בלשכתו של מר ברקו, התכנסה ישיבת מועצת המנהלים של החברה הכלכלית והחליטה על אישור תוכנית ההתייעלות וצמצום העובדים בשיעור של עד 10% ממצבת כוח האדם, היינו, פיטורין של חמישה עובדים (ת/35 עמ' 7-8).
יא. בסוף חודש פברואר 2009 שמע סמיון מבתו כי עומדים לפטר את דורה. גם דורה התקשרה אליו בבכי ובהיסטריה ואמרה לו כי ליליאן אמרה לה שעומדים לפטר אותה ושתבדוק עימו את הרקע לכך (עמ' 1359).
יב. ביום 1.3.2009 נכנס אמיר אורן באופן רשמי לתפקידו כמנכ"ל העירייה.
יג. ביום 1.3.2009 פנה סמיון לאמיר אורן, נפגש עימו ושאל אותו באופן מפורש מדוע מפטרים את דורה. לדבריו, אמיר אורן אמר לו שיש החלטת דירקטוריון של החברה הכלכלית על פיטורין של כ- 10% ממצבת האנשים העובדים בחברה. לדבריו –
"(...) אמרתי לאמיר שדורה עובדת טובה וכולם מרוצים ממנה והיא עובדת חרוצה ועם הרבה מוטיבציה והרבה אנשים מודים לה על כך שהיא עובדת בחברה. אמיר אמר שהוא יודע שהיא עובדת טובה ושהוא מכיר אותה אישית. הוא נתן לי רמז שהבעייה היא לא בדורה. הוא לא אמר לי בפירוש שהבעייה היא אצלי, אבל מתוך השיחה אני הבנתי שמדובר על הסיעה שלנו. שאלתי את אמיר: "מה אתם רוצים?". הוא אמר לי שהוא לא מחליט בהחלטות, הוא רק מעביר לי את הרמז. אז שאלתי אותו שוב: "מה העניין, מה אתם רוצים?" והוא אמר לי: "תחשוב לבד". מתוך הפניות הקודמות אני הבנתי שמדובר בקואליציה ושכנראה הם רוצים שאני אכנס לקואליציה. אז שאלתי את אמיר אם הוא רוצה שאני אכנס לקואליציה. הוא חשב כחצי רגע וענה לי: "יכול להיות, ולחילופין, תשקול אופציה להתפטר". עניתי לו שלהתפטר אני לא מוכן אבל לטובת גרושתי אני מוכן לשקול את הנושא של הצטרפות לקואליציה על מנת שגרושתי לא תשאר בלי אמצעי מחייה, בלי המשכורת שהיא מקבלת, בגלל שמקום העבודה חשוב לה מאוד והיא נורא דואגת למקום העבודה. אני עזבתי את המשרד של אמיר והלכתי למס' 1 בסיעה, לאלכס גופמן להתייעץ". (הודעתו של המתלונן, ת/36 בעמ' 4). (ההדגשה שלי. ע.ג.).
דברים דומים למה שאמר בהודעתו במשטרה, אמר המתלונן בעדותו בבית המשפט בעמ' 1359 - 1360. וכך אמר המתלונן בעדותו ביחס לאמירתו הנ"ל של אמיר אורן:
"(...) ואז שאלתי על מה מדובר, אתם רוצים שאני אצטרף לקואליציה? הוא אומר לי כן, זה אופציה אחד. (...) אבל יש גם אופציה שנייה שאתה צריך לשקול אותה. אז אמרתי מה האופציה השנייה? הוא אומר לי תתפטר ממועצה. אני הייתי המום. אמרתי ממועצה אני לא מוכן, אני נבחרתי מהציבור ואני לא מוכן לוותר על התפקיד הזה" (ההדגשה שלי. ע.ג.) (עמ' 1360 ש' 26 עד 31).
בהמשך לאמור לעיל, בעמ' 1361 סיפר המתלונן כי "(...) וגם שאלתי אותו (היינו, את אמיר אורן. ע.ג.) אם אני אעשה את הצעד, אם אני אצטרף לקואליציה, היינו דורה נשארת בעבודה? הוא אישר לי את זה".
המתלונן סיפר כי בעקבות שיחתו עם אמיר אורן הוא פנה ודיבר עם ראש סיעתו, אלכס גופמן, סיפר לו כך שדורה עומדת להיות מפוטרת ועל הקושי שדורה תצטרך להתמודד איתו עם אכן תפוטר ושאל אותו מה עושים? לדבריו, גופמן אישר לו להודיע כי הוא מצטרף לקואליציה (עמ' 1363).
דבריו של המתלונן מקבלים אישור מפי מר גופמן עצמו. בעדותו בבית המשפט סיפר מר גופמן כי המתלונן פנה אליו וסיפר לו על פיטוריה הצפויים של דורה ועל הצעתו של אמיר אורן ובעקבות כך השיב לו גופמן "(...) אמרתי לו תלך לקואליציה. המשפחה קודמת" (עמ' 672 ש' 26).
ראוי לציין בהקשר זה כי אמיר אורן מכחיש מכל וכל את הפגישה האמורה ואת דברי המתלונן על כך שהוא הציע לו להצטרף לקואליציה או לחילופין להתפטר. לדברי אמיר אורן "לא היו שום פגישות, יכול להיות היפותטית שהלכתי במסדרון או ירדתי במדרגות ואיכשהו סמיון עבר, או במעלית יכול להיות, וניסה להתחבר לנושא כזה או שיחה כזאת, וזה אני אומר היפותטית, לא זכור לי כזה דבר" (עמ' 3506).
טו. יום למחרת האמור לעיל, ביום 2.3.2009, פנה המתלונן טלפונית לאמיר אורן –
"אמרתי, אמיר, אני שקלתי את ההצעה שלך, והוא קטע אותי באמצע הוא אומר אין את ההצעה ש, אתה צריך לשקול את ההצעה השנייה. אמרתי לו מה זאת אומרת? אבל אתה הבטחת לי שאם אני מצטרף לקואליציה אז היא (היינו, דורה. ע.ג.) תישאר בעבודה, הוא אומר לא, זה לא רלוונטי, אתה חייב לשקול את האופציה השנייה (עמ' 1363 – 1364).
בהודעתו במשטרה, המוצג ת/36, סיפר המתלונן על אותה שיחה בשינוי קל, וכך אמר:
"למחרת התקשר אלי אמיר אורן ולפני שהספקתי לבשר לו על רצוני כביכול להצטרף לקואליציה הוא הודיע לי שאני חייב לשקול את האופציה השנייה. זאת אומרת, להתפטר. הוא אמר לי שזו הדרך היחידה. אמרתי לו שאני מוכן להצטרף לקואליציה כמו שהם ביקשו ואז הוא אמר "אין אפשרות, הכל כבר סגור, אתה חייב להתפטר"" (ת/36, עמ' 4 למטה).
המתלונן סיפר שקיבל את דברי אמיר אורן באופן קשה והוא התרגז. לדבריו הוא הבין שאמיר אורן איננו הכתובת, ושהוא רק "המעביר" (עמ' 1364 ש' 12 – 14).
המתלונן סיפר כי –
"בצהריים באותו היום מתקשרת אלי דורה (...) עם בכי, אומרת לי אני קיבלתי מכתב פיטורין. אמרתי איך, איך יכול להיות. היא אומרת כן אני קיבלתי מכתב זימון לשימוע (...) לקראת הפיטורין. אמרתי לא יכול להיות. מה, (...) אני למעשה נמצא כביכול במשא ומתן על התפטרות. כן. ופתאום היא כבר מקבלת את המכתב פיטורין. אמרתי אל תדאגי (...) אני אבדוק. ועוד פעם דיברתי עם (...) אלכס, דיברנו, הוא אומר תשמע לך תדבר עם (...) עדי ברקו. אולי תשכנע אותו. אז אני התקשרתי.
(...).
אני התקשרתי כמה פעמים באותו יום לעדי ברקו, הוא לא ענה לי" (עמ' 1364). (אכן, מכתב הזימון לשימוע, המוצג ת/21 נושא תאריך 1.3.2009. השימוע עצמו נקבע ליום 9.3.2009 בשעה 16:00).
ואכן, עדי ברקו אישר שקיבל שיחות טלפון אחדות ממספר שלא היה מוכר לו. הוא ביקש ממזכירתו לבדוק מי המתקשר וזו אמרה לו כי מדובר במתלונן שהוא מספר 2 בסיעת קדימה. מר ברקו סיפר כי לא חזר בטלפון למתלונן משום שהיה עסוק. (עמ' 4246 - 4248).
טז. הפגישה המשולשת במשרדו של אמיר אורן:
בסמוך למועד הנ"ל, לדברי מר ברקו, באותו יום או יום למחרת, נקרא הנאשם מס' 2 למשרדו של מר אמיר אורן. שם פגש גם את מר גפסו. לדבריו –
"(...) אני נכנס שם לחדר, פונה אלי אמיר, אומר לי תגיד, למה אתה לא עונה לסמיון? הסתכלתי עליו כאילו לא הבנתי מה אתה רוצה ממני, למה אתה שואל אותי על סמיון (...) מה זה קשור אליך, אתה מנכ"ל (...) ואז הוא אומר לי תשמע סמיון הוא הגרוש של דורה. פעם ראשונה שאני מבין, כן? שאת הקשר בין סמיון לדורה בכלל, אני מבין את הקשר. אומר לי אמיר, תשמע, הוא רוצה לדבר איתך, הוא מציע, הוא בא אלי והוא הציע להצטרף לקואליציה בתמורה לאי פיטוריה של דורה. (...) וזה כשגפסו נמצא בחדר. אני לא מסתדר לי כל מה שקורה בעסק הזה, ואז אומר לי גפסו, תשמע, סמיון הגיע לאמיר וזה מה שהוא מציע, אתה לך תבדוק עם סמיון מה קורה. אני אומר רגע מה קורה? אז גפסו מחייך אומר לי, מה אתה לא מבין? מה אתה לא מבין? כאילו אנחנו פוליטיקה, מה אתה לא מבין? דורה ברור שהיא תלך כי אני אומר לו תשמע, אבל אתה ראית שהיא הולכת, הרי היא מועמדת ללכת, זה חלק מהתהליך שאני מבחינה מקצועית שזה הקו שלי, (...), אז הוא אומר לי מה אתה לא מבין, עכשיו אני אסביר לך, גם סמיון הולך, אני אומר לו מה? הוא אומר יש הסכם בקדימה שסמיון הולך, הוא צריך להתפטר" (עמ' 4248).
כאן המקום לציין שהן מר אמיר אורן והן מר גפסו מכחישים את קיומה של הפגישה האמורה מכל וכל (עדות מר אמיר אורן בעמ' 3512 – 3513, ועדות מר גפסו בעמ' 3274 – 3279).
מר ברקו סיפר בעדותו כי לאחר הפגישה הנ"ל ובהמשך לבקשתו הברורה של מר גפסו, הוא התקשר טלפונית למתלונן וקבע עימו פגישה במלון פלאזה. מר ברקו ציין כי הוא אישית לא היה מתקשר כלל למתלונן וכי עשה כן רק בשל בקשתו של הנאשם 1 (עמ' 4251).
מר ברקו הסביר כי היה מנוי בחדר כושר במלון פלאזה (ראו את המוצג נ/63 שהוא אישור על כך שמר ברקו ורעייתו היו מנויים בחדר הכושר במלון פלאזה בין השנים 2004 – 2011). לדבריו, הוא נהג לקיים שם פגישות, הן לפני הבחירות והן לאחריהן ולכן קבע את הפגישות עם המתלונן במקום זה כדי לייעל את הדברים (עמ' 4251).
יז. להלן אפרט שלוש פגישות שונות שנערכו בין המתלונן לבין מר ברקו במלון פלאזה בנצרת עילית.
כאן המקום לציין כי מר ברקו בעדותו אמר כי "אני יודע שאני נפגשתי איתו לכאורה שלוש פעמים. אני לא זוכר את הפגישה השנייה, לא זוכר שהיתה פגישה שנייה, אני זוכר שתי פגישות. אני זוכר פגישה אחת בתחילת מרץ, תחילת מרץ זה שלישי, רביעי, שני, שלישי, רביעי ואני זוכר פגישה נוספת שמבחינתי זאת הפגישה השנייה והאחרונה כי אני לא זוכר את השנייה בכלל ומה היה שם (...)" (עמ' 4254).
יח. הפגישה הראשונה בין המתלונן לבין מר עדי ברקו במלון פלאזה:
הערה: המתלונן לא הקליט פגישה זו ואף לא ניסה להקליטה.
בפגישתם זו שאל המתלונן את מר ברקו מדוע מפטרים את דורה ומה הם רוצים. מר ברקו חזר ואמר למתלונן שהוא צריך לקבל את ההצעה של אמיר אורן כדי לשמור את דורה בעבודה. המתלונן העיד כי הביע בפני מר ברקו את חוסר רצונו להתפטר -
"ניסיתי, התחננתי ביקשתי שאני מוכן להצטרף לקואליציה ובכל זאת אני לא (...) רוצה, וזה קשה לי, זה נפשית קשה גם, להיבחר למועצה ואחר כך ככה ללכת ולתת מכתב התפטרות. זה לא באופי שלי לוותר (...)" (עמ' 1365 ש' 21 – 23).
המתלונן העיד כי תחנוניו לא הועילו שכן מר ברקו הסביר לו כי ההחלטה "סגורה" ואין דרך חזרה. לדבריו, מר ברקו הדגיש מספר פעמים שכל ההחלטות התקבלו על ידי ראש העיר ושני סגניו יחדיו (עמ' 1366).
דברים דומים נאמרו מפיו של הנאשם 2 בעדותו בבית המשפט. וכך אמר הנאשם 2 בעדותו ביחס לפגישה האמורה:
"מה שקורה באותה פגישה בעצם עם סמיון, סמיון בא והוא בא ואומר לי תשמע, אני מעוניין להצטרף לקואליציה בתמורה לאי פיטורי דורה. אני מסתכל עליו ואומר לו תשמע, אתה כבר דיברת עם אמיר ושאתה צריך לשקול להתפטר. הוא ככה מקשיב לדברים, ואני אומר לו אם אתה לא הבנת, אני מגיע אחרי שדיברתי גם עם שמעון וגם עם אמיר וזה מה שאמיר הציע לך. אני בסך הכל פה מעביר לך את מה שנאמר לך על ידי אמיר. בהמשך אני ככה כדרך אגב גם מעלה לו את הנושא של ההסכם עם חרוש. כי אני יודע מההסכם ואני יודע את זה משמעון, שהוא אמור להתפטר. אז אני אומר לו, תגיד, אתה לא אמור כאילו להתפטר? אתה כאילו אמור להתפטר בכל מקרה, יש הסכם חרוש (...)" (עמ' 4252).
בהמשך עדותו סיפר מר ברקו כי –
"כמובן שהדבר הראשון שאני עושה אחרי כל פגישה ואמרתי, זה טבוע אצלי בדי.אן.איי, הדבר הראשון אני מרים טלפון לשמעון ומעדכן אותו על הפגישה. ואני אומר לו תשמע, סמיון בא ואמר לי שהוא מציע להצטרף לקואליציה, אני הסברתי לו כמו שהיינו בחדר את זה שהאופציה הזו לא עומדת על הפרק, כפי שאמיר אמר לו שהאופציה הזו לא עומדת על הפרק והוא צריך לשקול להתפטר (...)" (עמ' 4253 למטה) (ההדגשה שלי. ע.ג.)
המתלונן סיפר שאחרי הפגישה הראשונה עם מר ברקו במלון פלאזה הוא הלך למר גופמן וסיפר לו. לדבריו, מר גופמן התרגז מאוד ואמר "(...) הם רוצים את ראשך, הם רוצים לפגוע בי, זה הכל פוליטי. צריכים לעשות משהו. אומר, לך למשטרה, לך להתלונן" (עמ' 1366).
וראו את דברי מר אלכס גופמן בעמ' 686 שם אמר "אמרתי לו תיקח עורך דין ותלך למשטרה" (שם, שורה 32).
יט. הפגישה השנייה בין המתלונן לבין מר ברקו במלון פלאזה
בטרם אכנס לתכניה של פגישה זו, ראוי להקדים כמה הערות:
המתלונן סיפר כי בעקבות הפגישה הראשונה הוא ראה כי "יש פה איזושהי בעיה, שפה עומדים וסוחטים אותי" (עמ' 1366, שורות 22-23). על שום כך, ולאור המלצתו של מר גופמן ללכת למשטרה, הוא מצא עצמו בבעיה: "ואם אני אלך למשטרה, אז איזו הוכחה יש לי? אין לי כלום, אני לא הקלטתי, לא שום דבר" (עמ' 1367, שורות 7-8).
על שום כך, החליט המתלונן לרכוש מכשיר הקלטה. הוא הלך לחנות הצעצועים "טויס אר אס" וקנה שם מכשיר הקלטה בצורת עט עם מצלמה (עמ' 1367). עם מכשיר זה הלך המתלונן לפגישה השניה עם מר ברקו במלון פלאזה.
אלא מאי?
שהמתלונן טעה באופן הפעלת המכשיר. בטעות הוא סבר שכאשר נדלקת נורה ירוקה פירוש הדבר שהמכשיר מקליט. הוא אכן הפעיל את המכשיר ונדלקה הנורה הירוקה. בדיעבד התברר שהמכשיר לא הקליט את השיחה עם מר ברקו משום שהנורה הירוקה פירושה שהמכשיר פועל וכאשר הוא מקליט נדלקת נורה אדומה (עמ' 1368 – 1369). בעקבות כך, החזיר המתלונן את המכשיר האמור לחנות שבה רכש אותו והלך ורכש מכשיר אחר מחנות "אופיס דיפו" (עמ' 1370 למעלה).
התוצאה על כן היא שאין בידינו הקלטה של הפגישה השניה של המתלונן עם מר ברקו. ועוד: על תוכנה של פגישה זו אנו למדים רק מן המתלונן משום שכאמור, מר ברקו עצמו אמר שהוא אינו זוכר את הפגישה השניה.
המתלונן סיפר כי לאחר שהפעיל את מכשיר ההקלטה הנ"ל, כשחשב שהמכשיר מקליט את השיחה, "(...) אני התחלתי מההתחלה להתחנן לבקש, ונאמר לי כל הזמן, נאמר לי שאין לי ברירה, אין לי ברירה, ושאני חייב, על מנת לשמור על מקום של דורה, להתפטר. זו הייתה אופציה היחידה שהם סגורים שהם החליטו וכבר יש תוכניות והכל" (עמ' 1368, שורות 24-27).
המתלונן סיפר שמר ברקו חזר ואמר בפגישה השנייה מה שהוא אמר כבר בפגישה הראשונה כי הוא, המתלונן, חייב להתפטר.
משנשאל המתלונן איך הסתיימה הפגישה, סיפר:
"הסתיימה הפגישה שאנחנו קבענו שאני צריך להגיש, הוא שאל אותי מתי אני רוצה להגיש את (...) מכתב ההתפטרות. אז אמרתי לו זה היה לקראת 8 למרץ, אז אמרתי לו שב-8 למרץ אני אביא את המכתב התפטרות.
(...).
בזה נגמר. כי אני כבר ידעתי שאני אלך להתלונן למשטרה ויהיה לי זה, אז אמרתי לו ב-8 למרץ. אהה, סוכם שב- 8 למרץ אני מגיש את המכתב התפטרות" (עמ' 1369).
כ. הפגישה השלישית בין המתלונן לבין מר ברקו שהתקיימה ביום 8.3.2009 במלון פלאזה:
פגישה זו נערכה ביום 8.3.2009, היינו, יום אחד בלבד לפני המועד שנקבע לשימוע שנעשה לדורה לקראת פיטוריה.
פגישה זו, להבדיל משתי הפגישות הראשונות, הוקלטה על ידי המתלונן ותומללה. התקליטור הוגש וסומן ת/16א ותמליל ההקלטה סומן ת/16ב.
השיחה העניינית (לאחר חילופי ברכות) החלה בכך שמר ברקו אמר למתלונן כי עליו להגיש את מכתב ההתפטרות "מחר בבוקר" וכי "מבחינתי, הכל סגור מה שסיכמנו" (ת/16ב באמצע העמוד הראשון).
להלן אצטט קטעים מתוך התמליל ת/16ב:
"סמיון: אתם לא משנים את עמדתכם, אז אני שואל אותך אולי בכל זאת אני אשאר בקואליציה, ועם הזמן אני אצא?
עדי: סמיון לא. לא, אני תקשיב, העסק סגור ותפור, אנחנו סגורים והוא לא עושה בזה שום שימוש, הוא מה שהוא יעשה זה יהיה כנגדו. (הדברים מתייחסים למר גופמן, שעליו דיברו שורות אחדות קודם לכן. ע.ג.). כל דבר שהוא יעשה זה יהיה כנגדו. אתה לא מבין, הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, דרך אגב, היה לו מספיק זמן לעשות כל מה שהוא היה צריך לעשות והוא לא עשה. אז מה הוא יעשה עכשיו, מה הוא יעשה? אתה יודע מה גם...
סמיון: ... הוא יפרסם את זה.
עדי: שמה? שיפרסם. מה הוא יכול לפרסם... מה הוא יכול לפרסם, הרי בקדימה אנחנו יודעים שיש הסכם שמספר שלוש הוא חרוש ושחרוש צריך להיכנס אם אתה מתפטר כן? הכל ידוע, הכל נחתם לפני, כבר במאי 2008... אני טועה? אתה זוכר את ה...
סמיון: מה היה?
עדי: נחתם הסכם שבמאי 2008 שבמידה שמישהו מתפטר הוא הבא בתור שנכנס (...).
(...).
(...) ברגע שישבתי איתך גופמן, ברגע שאני יושב איתך, לא רלוונטי בכלל, דרך אגב שלושה חודשים נתתי לו לעשות, נובמבר, דצמבר, ינואר ולא עשה כלום. הוא חושב שאנחנו משחקים בשטויות. ידעתי שטובת העיר יותר חשובה לנו בראייה הכוללת, לכן אני אומר לך, אני מתואם, אני עשיתי את כל ההכנות, אני עשיתי הכל, אני, אמיר רון (כך במקור בתמליל ההקלטה! צ"ל אמיר אורן. ע.ג.) רק מחכה למכתב מחר בבוקר, הוא יודע שמחר בבוקר צריך להיכנס המכתב, הכל סגור, אין אצלנו מצב שאני משאיר בספק (...).
(...).
אני יושב איתך פעם שלישית ואני מבחינתי הפה (כך במקור! ע.ג.) אני סוגר אותו מכל הבחינות, (...) מבחינתי הרגישות הכי גדולה כשישבתי מולך סגרתי עם כל השותפים, סגרתי עם כל השותפים את כל המהלכים, נגמר, עכשיו תקשיב, הכל מתואם... (...) אתה מחר בבוקר נותן את המכתב לאמיר או ללאה למי שאתה מחליט, אתה מצידי תיתן לאמיר, תיתן ללאה ומשם תתגלגל זה יתגלגל הלאה כמו שזה אמור להתגלגל.
סמיון: מה אני אעשה, הנוסח, מה אני כותב?
עדי: אני מתפטר, אני מתפטר מחברותי במועצה, זה הכל. אתה לא צריך לכתוב למה כמה..." (ת/16ב עמ' 1 – 3). (כל ההדגשות הן שלי. ע.ג.).
המתלונן ומר ברקו דיברו אודות מר גופמן. מר ברקו אמר שאין לו שום דבר כנגד מר גופמן כבן אדם.
"סמיון: בכל זאת הציע לי לדבר איתך, שאני לא אתפטר.
עדי: תקשיב, אני חייב להגיד לך זה בכלל לא משנה מה הוא הציע או לא הציע היות ואני לא בא כבנאדם אחד, אני מתואם, כי גם המילה שלי זה המילה של כולם, אין פה הפתעות, לא יהיו פה הפתעות.
(...).
סמיון: אני אומר שהיא (היינו, דורה. ע.ג.) יודעת שהיא קיבלה מכתב, ואני דואג שהיא תישאר בעבודה.
עדי: היא תבין טוב מאוד והיא תדע טוב מאוד מה, מי עשה מה, הרי זה ברור לחלוטין (...).
סמיון: אני משלם מחיר הכי כבד.
עדי : לא בהכרח, לא בטוח, אני יכול להגיד לך בתור אחד שראה תמונה מלאה, ממש לא, ממש לא.
סמיון: אתה מבין שאני עושה את זה רק מסיבה אחת.
עדי: ברור לי.
סמיון: שאני רוצה שדורה תישאר בעבודה, וזה חשוב לי ושזה לא יהיה לפרק זמן קצר, שזה ימשך.
עדי: סמיון, אני רוצה שיבוא בחשבון דבר אחד שמילה שלנו, אני עד היום לא קרה שמישהו אחד אמר שמשהו שהבטחנו לא קיימנו... דיברת איתי פעם אחת, אמרתי לך, דאגנו, התייעלנו, זה המצב, לא סתם עכשיו עד הבחירות הבאות (...).
(...).
(...) אתה מבחינתנו יכול להיות רגוע לחלוטין, מה שאני אמרתי זה לא אני, זה אנחנו, ולא תהיה שום הפתעה בדברים האלה, חד וחלק לא תהיה שום הפתעה. אבל אני כבר אומר לך, אבל מבחינתי היא יודעת שהיא צריכה להמשיך לעבוד כאן. זה לא שלא משנה מה קורה והמשכורת עוברת, ברור לחלוטין צריך לעבוד, היא יודעת לעבוד, וצריך לעבוד, זה הכל. (...)". (ת/16ב עמ' 3 – 5). (כל ההדגשות הן שלי. ע.ג.).
כא. ביום 9.3.2009 (היום שנקבע לשימוע לפני פיטורי דורה).
ביום 9.3.2009 נסע המתלונן לעו"ד יעקב בורובסקי כדי להתייעץ עימו (עדות סמיון עמ' 1381, ש' 5).
עו"ד יעקב בורובסקי שירת בעבר במשטרת ישראל וסיים את שירותו בה בדרגת ניצב. הוא שימש גם כחבר מועצת העיר חיפה ובין היתר שימש כיועצו של מבקר המדינה, כמי שריכז וטיפל במאבק בשחיתות השלטונית במדינת ישראל (עדותו של מר בורובסקי בעמ' 3733).
המתלונן נפגש עם עו"ד בורובסקי וסיפר לו "את הסיפור" (ת/36 גיליון מס' 7 למטה). לאחר מכן התקשר מר בורובסקי למפקד השלוחה הצפונית של היחידה הארצית לחקירות הונאה (להלן – "יאח"ה"), סנ"צ רוברט גולדשטיין. וכך תועדה השיחה על ידי סנ"צ גולדשטיין, במזכר מיום 9.3.2009 (המוצג ת/15):
"1. היום בשעות הצהריים, התקשר למשרדי עו"ד יעקב בורובסקי מסר לי טלפונית שיושב אצלו במשרד חבר מועצת העיר נצרת עילית ושמו סמיון ברון, אשר עפ"י דבריו ובהתאם לקלטות הנמצאות בידיו הנ"ל נסחט על ידי ר' עיריית נצרת עילית, סגנו ואחרים מטעמם. כדי לא לפטר את דורה (גרושתו ואם ילדיו של סמיון ברון) מעבודתה בחברה הכלכלית של נצרת עילית, מבקשים את התפטרותו ממועצת העיר. הנסחט מעוניין להגיש תלונה.
2. השבתי לעו"ד בורובסקי שקצין מטעמנו יפגש עם סמיון ברון בהקדם האפשרי, כדי להבין היטב במה מדובר.
3. הנחיתי את פקד שגיא חן מיחידתנו ליצור קשר עם סמיון, לקיים איתו פגישה, לשמוע את פרטי המקרה ולקבל מידיו את הקלטות הרלוונטיות".
(וראו גם את דברי סנ"צ גולדשטיין בעדותו בבית המשפט בעמ' 134).
(מר בורובסקי אישר בעדותו בבית המשפט, את דבר השיחה שקיים עם סנ"צ גולדשטיין, עמ' 3770).
התברר למתלונן כי מר בורובסקי לא מתכוון לעסוק בצד הנוגע לשאלת פיטוריה של דורה ממקום עבודתה, וכי יש לפנות לצורך כך לעו"ד העוסק בתחום דיני העבודה. ואכן נעשתה פנייה לעו"ד העוסק בתחום זה ובעקבות כך נפתח הליך מתאים בבית הדין לעבודה.
בהמשך אותו יום, 9.3.09, הגיע המתלונן למשרדי יאח"ה, שוחח עם אנשי המודיעין והופנה לחוקרת רפ"ק רוקי תמש"ס מנדלמן (להלן – "רפ"ק רוקי") ושוחח אף עמה. ואולם, התלונה לא נרשמה מפיו באותו יום משום שהוא ביקש לטפל בדחיפות בעניינים הקשורים לפיטוריה של דורה, היינו, ניסיון למנוע את עריכת השימוע שהיה אמור להתקיים באותו יום (ראו את המזכר שערכה בהקשר זה רפ"ק רוקי, המוצג נ/8; הודעת המתלונן המוצג ת/36, עמ' 7 למטה; ועדות המתלונן בעמ' 1382-1383).
בהמשך אותו יום, 9.3.09, נערכו שימועים לדורה ולעוד ארבעה עובדים של החכ"ל (ראו: את פרוטוקול הישיבה המוצג נ/23).
בהמשך אותו יום, 9.3.2009, בשעה 15:36, מר ברקו יצר עם המתלונן קשר טלפוני (המוצג ת/20) (שיחה זו הוקלטה – קובץ 005 במוצג ת/19א, ותמליל ההקלטה הוא המוצג ת/59).
ועוד בהמשך אותו יום, התקיימה שיחה בין מר ברקו לבין המתלונן (גם שיחה זו הוקלטה על ידי המתלונן, קובץ 006 במוצג ת/19א, תמליל ההקלטה הוא המוצג ת/60). בשיחה זו דוחק מר ברקו במתלונן "לסיים את הפרשייה מה שרצינו, מה שכן כן, לא לא, ממשיכים הלאה (...)". בהמשך ההקלטה אומר מר ברקו למתלונן "(...) ביקשת אמרת, נגמר, מבחינתי מה שביקשת טופל במלואו אתה אמרת, אני לא החלטתי לך שום דבר ולא קבעתי שום דבר, אתה קבעת בסדר סמיון? (...)".
כב. ביום 10.3.2009, הגיע המתלונן למשטרה, הגיש תלונה ומסר הודעה מפורטת, המוצג ת/36.
כג. ביום 11.3.2009, קיבלה דורה את מכתב הפיטורין (המוצג ת/22).
בהמשך אותו יום, 11.3.2009, ביצע המתלונן, בתחנת המשטרה, ניסיונות להקליט שיחות טלפון בינו ובין הנאשם מס' 1, אך לא הצליח ליצור קשר עם מר גפסו. (מן המוצג ת/17ב אנו למדים כי נעשו על ידי המתלונן מספר שיחות והוא הגיע לאנשים שונים ולא הגיע למר גפסו).
בהמשך אותו יום, 11.3.2009, מסר המתלונן הודעה נוספת, המוצג ת/37. (הערה: במוצג ת/37 נאמר כי ההודעה נגבתה ביום 12.3.2009, אך נראה כי נפלה טעות קולמוס בציון התאריך הזה משום שבגוף ההודעה נאמר "בהמשך לתלונה שמסרתי אתמול בפנייך אני מבקש למסור לך העתק ממכתב הפיטורין שנמסר היום לגרושתי, דורה. (נתפס וסומן רוקי תמשס מנדלמן (1) 11.3.2009)". (כפי שאראה להלן בהמשך הכרעת הדין, בקשר להודעה זו, ת/37, נפל פגם באופן גביית ההודעה).
בהמשך אותו יום, 11.3.2009, מר גפסו התקשר למתלונן והשניים קבעו להיפגש למחרת בבוקר בשעה 07:30 במשרדו של מר גפסו בעירייה. (עדותו של המתלונן בעמ' 1394 – 1395).
המתלונן עדכן את רפ"ק רוקי באשר לקביעת מועד הפגישה. (ראו המזכר נ/9).
בהמשך לאותו יום, 11.3.2009, התקשרה רפ"ק רוקי למתלונן ואמרה לו, על פי הנחיותיו של ראש השלוחה סנ"צ גולדשטיין, לבטל את הפגישה שנקבעה למחרת בבוקר עם ראש העיר. זאת, משום ש"הסברתי לסמיון כי אנחנו רוצים לצייד אותו במכשיר הקלטה סמוי, אך לא ניתן יהיה לספק זאת עד לשעת הפגישה שנקבעה. לכן, ביקשתי שבבוקר יתקשר לראש העיר ויגיד לו שהוא לא יכול להגיע לפגישה ולבקש לקבוע מועד חדש, לאחר חזרתו של ראש העיר מהנסיעה לפולין" (המוצג נ/9).
כד. ביום 12.3.2009 בבוקר, התקשר המתלונן לראש העיר מר גפסו כדי לבטל את הפגישה שנקבעה לאותו בוקר . הוא לא הצליח להשיג אותו (המוצג ת/38 ש' 4). מאוחר יותר התקשר מר גפסו למתלונן וזה האחרון הקליט את השיחה. לדבריו, "כשהוא התקשר אני לא הייתי מוכן להקליט את השיחה כי ציפיתי שהוא יתקשר יותר מאוחר. התחלתי להקליט קצת אחרי שהתחלנו לדבר ולכן לא נקלט הקטע שאני הודעתי לו שאני לא יכול להגיע לפגוש אותו בשעה 07:00 כמו שסיכמנו ערב קודם" (המוצג ת/38).
תמליל ההקלטה של השיחה שהוקלטה על ידי המתלונן הוא המוצג ת/18ב שתוכנו צוטט לעיל בסעיף 6 של הכרעת דין זו.
(בהמשך הכרעת הדין אתייחס לטענות ההגנה באשר לעובדה שהשיחה אינה מוקלטת מתחילתה).
כה. הפגישה בלשכת ראש העיר בין המתלונן לבין מר גפסו ביום 15.3.2009 (כשבשלב מסויים הצטרף אליהם גם מר ברקו)
ביום 15.3.2009 התקיימה פגישה בלשכת ראש העיר בה נכחו המתלונן ומר גפסו. בשלב כלשהו בפגישה הצטרף גם הנאשם מס' 2, מר ברקו. השיחה האמורה הוקלטה על ידי המתלונן. (המוצג ת/19א רצועה 0013. תמליל המאשימה הוגש וסומן ת/19ב. תמליל ההגנה לאותה שיחה סומן נ/76).
מפאת חשיבותה של השיחה האמורה אביא להלן את החלקים הרלוונטיים ממנה, מתוך התמליל שהוגש על ידי ההגנה המוצג נ/76:
"גפסו: מה נשמע?
סמיון: היה יכול להיות יותר טוב.
סמיון: נכון?
גפסו: אתה יודע. ההחלטה היתה שלך, אני לא מתערב בדברים, אתה יודע אני אפילו לא חבר דירקטוריון, שום דבר בחברה הכלכלית...גם את החבר שלי פיטרו (...).
(...).
סמיון: (...). העניין הוא איך עוזרים לדורה? איך אנחנו עוזרים?
גפסו: אני חושב שהיתה לך אפשרות לעזור אבל אני לא מתערב בהחלטות האלה. יש החלטה, היא החלטה של עדי, דבר עם עדי. אני נתתי לו את כל הזה, הוא אומר תשמע לשמעון ... צריך להבין לעשות יותר מהיכולות שלי, תגיד לי במה אתה מצפה שאני יעזור? אני עשיתי את שלי נכון?
סמיון: תראה, אני דיברתי עם אמיר.
גפסו:כן.
סמיון: כן? אז היו שני הצעות או שאני נכנס לקואליציה או שאני מתפטר.
גפסו: אני לא מכיר הצעה כזאת של קואליציה, אני לא מכיר הצעה כזאת של קואליציה, אני לא מכיר הצעה כזאת של... פעם ראשונה שאני שומע את זה. עם כל הכבוד לאמיר הוא מנכ"ל אני מאוד מעריך אותו ויש מדיניות ברורה.
סמיון: למחרת הוא מתקשר ואומר לי לא.
גפסו: אין דבר כזה, זה לא עניין של קואליציה אופוזיציה, זה עניין של חבר מועצה לא חבר מועצה. תשמע, אין פה תבין.
(...).
סמיון: לא כי אתה, אני אמרתי בוא נצטרף, בוא נצטרף, למה? למה ישר להתפטר? אני יכול לתרום לך אולי אני יכול לעזור לך, למה אתה רוצה שאני אתפטר?
גפסו: אני? אני אמרתי לך להתפטר? אני שואל אותך אני אמרתי לך להתפטר? אני לא מעורב בכלל כי החלטות הן של עדי. יש מדיניות של העירייה בנושא השיקום של החברה הכלכלית עם כל מה שקרה.
(...).
סמיון: מה זה משנה, אבל כל ההחלטות אתה מקבל, יש, אתה אומר לי כל ההחלטות מתקבלות בהה אצל שלושתכם.
גפסו: נכון, מתקבלות פה אחד.
סמיון: פה אחד, נו מה?
גפסו: נכון, אבל אני כשאני ממנה מנהל, אני נותן לו את כל הסמכויות, ויש לו את כל הסמכויות, הוא החליט מה שהחליט, אמר שניסה לנהל איתך משא ומתן לגבי, הוא יודע מה הלך ומה לא הלך, לא הגעתם להבנה וזהו גמרנו, יצא לדרך, אי אפשר לתקן.
(...).
סמיון: אני חושב שלא סתם נתנו לי הצעה שאני אתפטר, לא סתם? כאן נראה שאתם זקוקים, אני רוצה לעזור לדורה איך אני עוזר לדורה, תן לי דרך?
גפסו: אני לא מכיר הצעות כאלה.
סמיון: תן לי דרך אני עוזר לה, תן לי דרך.
גפסו: אני לא מכיר, אתה התחלת לדבר עם עדי (אמיר) ביקשת לפגוש אותי, אשמח לפגוש אותך, עדי יו"ר החברה הכלכלית, אני ראש העיר, אבל אני לא מתערב בהחלטות של החברה הכלכלית, יש לו את כל המנדט, הכל מתואם איתנו. הוא אמר שהוא צריך לפטר חמישה אנשים מתוך חמישים וחמישה או מתוך חמישים, עשרה אחוז.
(...).
סמיון: אני חשבתי שאנחנו נגיע לאיזה הבנות, אני לא רואה שאתה רוצה לעזור.
גפסו: אז אני מצטער, אתה טועה מאוד, אני מאוד רציתי לעזור, אני ביקשתי מעדי לבדוק אפשרות להשאיר אותה והוא אמר שהוא בדק איתך וזה לא מסתדר.
סמיון: אבל אני לא יכול להתפטר, איך אני יכול.
גפסו: אני לא יודע מה הוא ביקש ממך, מה הוא לא ביקש, זה לא הצד שלי, אני לא חלק מהחברה הכלכלית, אני אפילו לא דירקטור (...) אני ביקשתי לא להיות דירקטור כי אני ממנה עכשיו חברה שחוקרת מה היה בשבע שנים אחרונות, אני בכוונה (בכלל לא) רוצה להיות שם. הבנת? שלא יגידו שאני יש לי אינטרס כזה או אחר, אני לא מעורב בחברה הכלכלית. אני רוצה שהחברה תהיה רווחית אני הצבתי את היעדים אני אמרתי כל דבר שלא יהיה רווחי אנחנו רפריט (...) זה אני אמרתי. דיברתי עם עדי, דיברתי עם יוסי, דיברתי עם אמיר.
(...).
(הערת בית המשפט:בשלב זה התקשר מר גפסו טלפונית למר ברקו וביקשו להצטרף לפגישה עם סמיון. לאחר זמן קצר נכנס מר ברקו ללשכתו של מר גפסו והשיחה המשיכה בין שלושתם. ע.ג.).
סמיון: אני גם, עד כמה אני פתוח, אני באתי, אמרתי לגופמן על מנת לעזור לדורה אני נכנס לקואליציה, הוא אמר לי תשקול ואם אין ברירה תיכנס אבל כשבאה הצעה תתפטר מהמועצה הוא אמר לי מה אתה מפגר? מה אתה מפגר?
גפסו: אני לא מכיר מי שאמר לך, אני לא מכיר מישהו שאמר לך את הנושא הזה של להצטרף לקואליציה (...).
(...).
גפסו: זהו סמיון, עדי אמר לך, אנחנו (...) אנחנו כל העירייה מדברת בטון אחד, הנהלת העיר זה לא מה שהיה פעם, כולם קובעים מדיניות אחת כולם מדברים, מה שעדי אומר אני אומר אותו הדבר ואמיר אותו הדבר, ושפושניק אותו הדבר וכולם מדברים פה אותו דבר.
סמיון: ואני קיבלתי הצעה אחרת מאמיר.
גפסו: לא מכיר הצעה כזו, ההצעה היא מאוד ברורה, אני לא מכיר הצעה, אתה רוצה נקרא גם לאמיר לפה ותשמע שלא היתה הצעה כזאת, אנחנו בדקנו את הדברים, אנחנו יודעים שאת כל המהלכים שנעשים בעירייה מתואמים, אין, לא קיימת הצעה אחרת.
(...).
סמיון: אבל מה זה מה? איך אני יכול להסתמך על המילה? ומחר כן תפטר אותה אז מה אני יעשה?
(...)". (כל ההדגשות הן שלי. ע.ג.).
כו. במועד לא ידוע במדוייק, לאחר פגישתו של סמיון עם מר בורובסקי (9.3.2009), במקום אחד אמר מר בורובסקי, "כמה ימים אחרי", ובמקום אחר אמר "שבוע שבועיים מהשיחה" (שתי האמירות בעמ' 3754), נפגש מר בורובסקי עם מר אמיר אורן במלון דן כרמל בחיפה. (עמ' 3755).
מר אורן אינו מכחיש את קיום השיחה ואף אומר כי עדכן אודותיה את מר גפסו, הן לפני הפגישה והן אחרי הפגישה (עמ' 3516).
מר גפסו עצמו אישר בעדותו כי מר אמיר אורן עדכן אותו בנושא פגישתו עם בורובסקי (עמ' 2780).
עד כאן העובדות שקבעתי על סמך הראיות שבאו בפני. אעבור עתה לדון במשמעותן של העובדות, במהימנות העדים ובשאלה אם הוכחו יסודות העבירה.
9. דיון: ההבחנה בין עניינו של הנאשם מס' 1 לבין עניינו של הנאשם מס' 2
למרות תשובתו לכתב האישום, כפי שפורטה לעיל, בעדותו בבית המשפט של הנאשם מס' 2לא זו בלבד שהוא חזר בו מן הדברים שאמר בהודעותיו במשטרה, הוא גם הודה בעובדות שבהן כפר בתשובתו לכתב האישום.
כך, למשל, למרות שבסעיף 9 לתשובתו לכתב האישום טען הנאשם 2 כי "(...) מעולם לא העלה כל הצעה בפני המתלונן ו/או לא הציע למתלונן דבר ו/או לא ביקש מהמתלונן דבר תמורת האפשרות שדורה לא תפוטר", הנה, בעדותו בבית המשפט, הודה הלכה למעשה, בכך שהציע למתלונן להתפטר כדי שדורה לא תפוטר, אם כי טען שעשה כן מבלי להתכוון לדברים, תוך הצגת מצג שווא בפני המתלונן, כפי שהמתלונן עצמו, כך התרשם הנאשם 2, שיקר לו. (עמ' 4256 - 4261).
סניגוריו של הנאשם 2 הבהירו בסיכומי טענותיהם כי יש לזכות את מרשם מן האשמה שיוחסה לו משום שאף אם מתקיים במקרה זה האקטוס ראוס, לא הייתה לנאשם 2 כוונה פלילית בעשותו את מה שעשה.
לפיכך יתמקד הדיון בעניינו של נאשם 2 בשאלה אם המאשימה הוכיחה את המחשבה הפלילית הנדרשת מנאשם זה לצורך הרשעתו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
לעומת זאת, בעניינו של הנאשם 1 עלינו לבדוק הן את השאלה אם המאשימה הוכיחה את כל האלמנטים העובדתיים הנדרשים לצורך הוכחת העבירה שיוחסה לנאשם 1 והן את היסוד הנפשי.
10. באשר לניסוחו הפגום של כתב האישום (בהמשך להערה שבסעיף 3 להכרעת דין זו).
כיום, לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים ועיינתי בסיכומי טענותיהם בכתב ובעל פה, ברור לי שכתב האישום נוסח באופן פגום ולקוי.
מקריאתו של כתב האישום, כלשונו, מתקבל הרושם, כי המתלונן פנה לנאשם 1 ושוחח עימו טלפונית לפני 8.3.2009 שהוא יום לפני המועד שנקבע לשימוע שנערך לדורה לקראת פיטוריה.
ואולם, כיום ברור לנו לחלוטין שהשיחה האמורה נוהלה והוקלטה ביום 12.3.2009. היינו, הן לאחר ישיבת השימוע והן לאחר הפיטורין בעקבות ישיבת השימוע.
אין לי אלא לקוות שהדבר נעשה בשגגה ולא בשל טעם אחר.
למרות האמור לעיל, כפי שיובהר להלן, אין בליקוי האמור שבכתב האישום כדי לשנות מן התוצאה הנלמדת מן הראיות שהונחו בפני.
11. דיון: על גירסתו של מי לסמוך את הכרעת הדין?
א. המאשימה ביקשה מבית המשפט לבסס את הכרעת הדין על עדותו של סמיון ברון, המתלונן, הנתמכת בעיקר בעדותו של הנאשם מס' 2 מר ברקו בבית המשפט, ובדברים שהובאו מפיהם של עדים אחרים.
ב. ההגנה מטעם הנאשם מס' 1 תקפה את מהימנותם של כל עדי התביעה, ובעיקר את המתלונן ולא חסכה מילות ביקורת על התנהלותו של הנאשם 2. הגנת הנאשם 1 טענה כי אין לסמוך על דבריהם ואין להשתית את הכרעת הדין על פי הראיות שהובאו מפיהם. לטענתה, יש לבסס את הכרעת הדין על עדותו של הנאשם מס' 1 הנתמכת בעיקר בעדותו של אמיר אורן וכן בראיות מפי עדים נוספים.
סניגוריתו של הנאשם 1 טענה כי מר גפסו הוכיח עצמו כלוחם בשחיתות וכי הוא לעולם לא היה מעלה על דעתו לעבור את העבירה המיוחסת לו על ידי המאשימה. זאת, בעיקר לנוכח העובדה שהנאשם 1 זה עתה נבחר לתפקידו כראש עיר כשהוא רץ בבחירות עם הדגל של המלחמה בשחיתות. לדבריה, כשהנאשם 1 הגיע לחקירה במשטרה, ובשל היותו סמוך ובטוח כי הוא חף מכל פשע, הוא הציע לחוקרי המשטרה להיכנס אליו למשרד ולתפוס מוצגים ללא כל צורך בצו חיפוש וללא אישורו של היועץ המשפטי לממשלה. הוא עצמו אמר לחוקרים כי יש במשרדו הקלטה של השיחה שהתקיימה ביום 15.3.2009, הקלטה שנעשתה על ידו, והציע לחוקרים לבוא למשרדו ולקחתה.
הנאשם מס' 1 הכחיש כל קשר להצעה שהוצעה למתלונן להתפטר מחברותו במועצת העיר כתנאי להשארתה של דורה במקום עבודתה מבלי לפטרה. הוא טען כי לא ידע על הצעה כזו שהוצעה למתלונן וממילא גם לא הסכים לה.
ג. ואולם, הגעתי למסקנה כי איני יכול לסמוך על דברי מר גפסו ולבסס את הכרעת הדין על דבריו. כפי שאראה להלן, הונחה בפני מסכת ראייתית נסיבתית המצביעה על כך שמר גפסו היה מעורב בהתניה הפסולה מתחילתה. הגעתי למסקנה כי ההגיון והשכל הישר מובילים לתוצאה חד משמעית שלפיה הנאשם 1 לא רק ידע על ההתניה הקושרת את אי פיטורי דורה ממקום עבודתה בכך שהמתלונן יתפטר מחברותו במועצה, והסכים לכך, אלא גם שמר גפסו היה מעורב באופן אישי ביצירת ההתניה האמורה מראשיתה.
כך גם אני סבור שאין לסמוך על דברי מר אמיר אורן. כפי שאראה להלן, עדותו של מר אורן היתה רצופה סתירות תוך ניסיון להסתיר את חלקו ביצירת ההתניה הנ"ל.
ד. כאן המקום להעיר שסניגוריהם של הנאשמים חזרו פעם אחר פעם על כך שהם מתפלאים על העדרו של אמיר אורן מכתב האישום. שכן, טענו, הראשון שהניח את ההתניה הפסולה הנ"ל על סדר היום היה אמיר אורן בביקורו במפעלו של סמיון, ובהמשך, כשסמיון שוחח עימו בבניין העירייה.
בהקשר זה אני מבקש להעיר כי חזקה על המאשימה שהחלטתה שלא לכלול את מר אמיר אורן כאחד הנאשמים בכתב האישום נבעה משיקולים ענייניים ומקצועיים. אני מניח כי בין היתר עמדה לנגד עיני המאשימה העובדה שהמתלונן לא הקליט את שיחותיו עם אמיר אורן. לפיכך, אינני רואה באי העמדתו של מר אמיר אורן לדין משום אכיפה בררנית בשל הפלייה פסולה.
ה. על שום כך בכוונתי לבסס את הכרעת הדין על הגירסה שנמסרה על ידי המתלונן כפי שנתמכה בעדותו של מר ברקו בבית המשפט, ובראיות שהובאו בפני מפיהם של העדים השונים מטעם המאשימה.
12. דיון: תהליך הולדת העבירה
א. אני מודע לכך שחלקם של הפעילים הנזכרים לעיל בפעילות אנשי הנאשם 1 לא היה כה מרכזי. נחה דעתי כי מדובר בפעילים זוטרים, לא מקובעי המדיניות ולא מאנשי המטה של מר גפסו. "שניהם היו פעילים זוטרים, זוטרים ביותר במטה הר יונה (...) הם באים ומגיעים לשם, משכנעים, כל אחד הולך לבלוק שלו, שם את המנשרים בתוך התיבות והם היו פעילים מהסוג הזה (...) וחילקו עיתונים ברוסית בעיקר, ברוסית" (עדות מר גפסו בעמ' 2585).
עם זאת, סבורני כי הפגישה של הפעילים עם המתלונן, הינה בבחינת תחילתו של תהליך שבו החל להיווצר הקשר בין האפשרות שדורה תפוטר לבין האפשרות של כניסה לקואליציה בראשותו של הנאשם 1. כפי שאראה להלן, בשלב מאוחר יותר הועמדו הדברים אחרת: התפטרות המתלונן מחברותו במועצה כתנאי להשארת דורה בעבודה.
בפגישה האמורה לעיל חש סמיון מאויים על ידי האופן שבו הוצגו הדברים על ידי שני הפעילים ועל כן רצה להבטיח את עצמו באמצעות הקלטת השיחה.
חשוב לזכור כי בשלב שבו נערכה הפגישה האמורה, עדיין לא התגבשה קואליציה במועצת העיר.
אם כך, בראשית הייתה הפגישה שיזמו הפעילים עם המתלונן. פגישה זו התקיימה "מספר ימים לאחר הבחירות" (עדות המתלונן בעמ' 1335 – 1336). (הבחירות התקיימו ביום 11.11.2008). המתלונן סיפר כי הפעילים אמרו לו שהם נשלחו על ידי הנאשם 1 וכי הם מציעים "לנו" (היינו, לסיעת "קדימה" במועצת העיר) להיכנס לקואליציה. (עמ' 1337).
יש לזכור כי הפעילים נחקרו במשטרה כחשודים בעבירת איומים (ראו את הודעותיהם ת/27ב ות/29). בהודעותיהם הם הכחישו כי נשלחו על ידי הנאשם 1. "הלכנו בלי לשאול אף אחד" (העד הפעיל מיכאל פרנק, ת/27ב ש' 2); משנשאל הפעיל לב מורוך מי שלח את שני הפעילים למתלונן לדבר עימו בעניין הצטרפות לקואליציה השיב "אף אחד לא ביקש" (המוצג ת/29, עמ' שני באמצע).
בתמליל השיחה שבין הפעילים לבין המתלונן, המוצג נ/54 שהוגש מטעם ההגנה, נאמרו הדברים שלהלן:
"לב מורוך: (...) אם יחליטו לפטר, אז יפטרו.
סמיון: אה, אוקי.
לב: לא יחליטו, אז לא יפטרו. לדעתי היא כבר קיבלה מכתב.
סמיון: מכתב היא לא קיבלה.
(...).
סמיון: (...) אמרו לי שגם האשימו אותי במשהו. אתה מבין? כבר אמרו לי שאני מכרתי את המקום במועצת העיר, אתה מבין.
פרנק: נו, ב,
סמיון: ושאני רוצה משהו בתמורה לזה, אני לא רוצה לקבל שום דבר, אני לא רוצה שום דבר בשביל עצמי, אתה מבין?". (נ/54 הדפים הראשון והשני) .
עיון בתמליל ההקלטה נ/54 במלואו מלמד כי בשיחה שהתקיימה בין המתלונן לבין הפעילים עלו הן עניין מקום עבודתה של דורה והאפשרות שהיא תפוטר והן נושא הקמת הקואליציה בשיתוף עם סיעת קדימה.
באשר לשאלה אם הפעילים נשלחו על ידי הנאשם 1 אם לאו: אני נוטה לקבל שהפעילים אכן היו "פעילים זוטרים". לאור השלב שבו מדובר, ימים ספורים אחרי הבחירות, סבורני כי אין לראות את המפגש בין הפעילים למתלונן כניהול משא ומתן קואליציוני עם המתלונן. נראה כי מדובר רק בכך שהפעילים גיששו וניסו לשכנע את המתלונן, ודרכו את יו"ר סיעת קדימה, גופמן, להצטרף לקואליציה. בהקשר הזה, כשאנו שמים את הדברים כך, נראה לי כי יש הגיון ובסיס להאמין לסמיון ולשותפו שאמרו כי הפעילים אמרו להם שהם נשלחו על ידי הנאשם 1, ואני מאמין שהדבר נעשה בידיעתו של הנאשם 1 אף אם הוא לא הסמיכם לנהל משא ומתן. כוונתי לכך שבסופו של דבר מדובר רק בגישוש ובניסיון לשכנע לקראת הכנסת הסיעה "קדימה" למשא ומתן לקראת הקמת קואליציה.
אבל, לענייננו מה שחשוב לציין הוא שהשיחה לא היתה שיחה תמימה, וכי בשיחה זו כבר נזרעו הזרעים לעניין הקשר בין הצטרפות לקואליציה לבין הימנעות מפיטוריה של דורה.
ב. לאחר האמור לעיל, התקיימה הפגישה הראשונה בין אמיר אורן לבין המתלונן.
גם פגישה זו התקיימה כאשר ראש העיר עדיין לא הקים קואליציה.
אני מבקש להזכיר שהמתלונן ראה להדגיש בעדותו כי השיחה בין השניים התנהלה כשיחה בין חברים, באוירה טובה, ללא כל לחץ וללא כל איומים. "הציע ונתן רמזים על גרושתי, רמזים בלבד". (ת/36 עמ' 3). בעדותו בבית המשפט סיפר המתלונן כי אמיר אורן אמר לו, כבדרך אגב, "(...) אבל אתה יודע שלא יהיה בעיות, גרושתך עובדת בקאנטרי קלאב. (...) ותחשוב על זה שצריך אהה, בכל זאת לדבר עם גופמן ולהצטרף לקואליציה". (עמ' 1355).
בפגישה זו, הפגישה הראשונה בין המתלונן לאמיר אורן, דובר רק על עניין ההצטרפות לקואליציה ולא נאמר דבר בעניין ההתניה של התפטרות המתלונן מהמועצה לבין ההימנעות מפיטורי דורה.
ואולם, בפגישתם השנייה של המתלונן ואמיר אורן עלה עניין ההתניה הפסולה הנ"ל בבירור: המתלונן סיפר כי פנה לאמיר אורן ביום 1.3.09 ושאל אותו מדוע מפטרים את דורה. לדבריו, הוא שאל את אמיר אורן "מה העניין, מה אתם רוצים?", אורן השיב "תחשוב לבד" ואז המתלונן שאל את אורן אם הוא רוצה שהוא, המתלונן, יכנס לקואליציה. לדבריו, אמיר אורן חשב כחצי רגע וענה לו "יכול להיות, ולחילופין, תשקול אופציה להתפטר". (הודעת המתלונן ת/36 בעמ' 4, ודברים דומים נאמרו בעדותו של המתלונן בבית המשפט בעמ' 1359 – 1360).
המתלונן היה המום מן ההצעה להתפטר ואמר לאמיר אורן כי הוא לא מוכן לוותר על מקומו במועצה משום שהוא נבחר ציבור (עמ' 1360) ושאל את אמיר אורן אם הוא יעשה את הצעד ויצטרף לקואליציה, האם אז תישאר דורה בעבודה? לדבריו, אמיר אורן אישר זאת (עמ' 1361).
כאמור לעיל, אמיר אורן הכחיש מכל וכל את הדברים (עמ' 3506 ש' 5 – 7).
כאן המקום לציין שההגנה טענה כי הלכה למעשה המתלונן ידע על קיומו של "הסכם חרוש" וכי הוא שילב בין שני העניינים, היינו, ידע שממילא הוא אמור להתפטר מחברותו במועצה על פי ההסכם האמור, דבר שהוא לא היה מעוניין בו כלל ועיקר, מן הצד האחד, ומן הצד האחר ידע על הכוונה לפטר את דורה והוא היה מעוניין לבטל את רוע הגזירה. טענת ההגנה היא שהמתלונן ראה הזדמנות לשלב את שני האינטרסים האמורים כדי להצמיח לעצמו תועלת. היינו, אם הוא צריך להתפטר אז לפחות שדורה תישאר בעבודה. בהקשר זה הפנו הסנגורים לעדותו של מר בני פינטו, שהוזמן כעד הגנה מטעם הנאשם 1. מר פינטו הוא חברו של מר יחיאל חרוש המנוח. הוא סיפר בעדותו בבית המשפט כי לאחר הבחירות בשנת 2008, לבקשת מר חרוש, הוא פנה למתלונן כדי לשכנעו להתפטר מחברותו במועצה. לדברי מר פינטו, המתלונן ידע אודות "הסכם חרוש" ואמר לו כי "אין לי בעיה להתפטר מהתפקיד בתנאי שגופמן יסכים" (עמ' 3637 ש' 17 – 18).
סבורני כי אין יסוד לראות את הדברים באופן שבו רואים אותם הסנגורים. אין ספק, והמתלונן לא הסתיר זאת אף פעם, שהיה לו אינטרס למנוע את פיטוריה של דורה. ואולם, סבורני כי המתלונן לא היה מחוייב לפעול על פי "הסכם חרוש". המתלונן לא היה צד להסכם זה וממילא הוא לא היה מחוייב לפעול על פיו.
לפיכך אינני מקבל את הטענה שהמתלונן ראה כאן הזדמנות לחבר בין שני האינטרסים כדי להפיק תועלת מהפללת הנאשמים.
באת כח הנאשם 1 טענה שהמתלונן הוא זה שהציע שוחד, וכי הוא זה שיצר את העבירות.
אני דוחה את הטענה מכל וכל!
דבריו של המתלונן נאמרו רק בעקבות הדברים המפורשים שנאמרו לו על ידי מר אמיר אורן. לכן אין להפוך את המתלונן לזה שהציע את ההתניה הפסולה.
ובאשר להכחשתו של אמיר אורן, איני מקבל את הכחשתו. הגעתי למסקנה כי עדותו של מר אמיר אורן היתה בלתי מהימנה ורצופת סתירות:
עדותו של מר אמיר אורן התקיימה בשתי ישיבות שונות של בית המשפט.
בישיבה הראשונה שבה העיד, ביום 6.7.2014, נשאל מר אמיר אורן על ידי עו"ד הגב' הרט, באת כח הנאשם 2, אם מישהו מבני משפחתו היה ברשימה כלשהי למועצת העיר נצרת עילית. תשובתו החד משמעית והנחרצת הייתה "לא". הוא נשאל "הבן שלך לא היה ברשימה למועצה?" ותשובתו שוב היתה "לא, לא". (עמ' 3532).
ואולם, בישיבה השנייה שבה העיד מר אורן, ביום 8.7.2014, בתשובה לשאלות ב"כ המאשימה עו"ד ולטר, אמר מר אורן כי ניר נתן אורן הוא בנו הבכור "(...) שהוא גר במודיעין והיה באותם ימים תושב נצרת עילית (...)". (עמ' 3524). ואז נשאל מר אורן האם זה נכון שבנו הבכור היה מועמד מס' 10 ברשימתו של מר גפסו למועצת העיר. מר אורן סיפר כי לאחר הישיבה הקודמת הוא ערך בירור ועל כן השלים את תשובתו ואמר "אני אומר שהוא כן היה מספר ברשימה של גפסו". (עמ' 3524 ש' 25 – ישיבה מיום 8.7.14).
כאן אני מבקש לציין ולהדגיש שני עניינים: ראשית, מר אורן לא ראה לנכון לתקן את אמירתו מן הישיבה הקודמת מיוזמתו, כבר בפתח הישיבה, כפי שאפשר היה לצפות. הוא עשה כן רק לאחר שנשאל על כך בחקירה נגדית על ידי בא כח המאשימה, ולאחר שנדחק לפינה.
שנית, יש לזכור כי מר אמיר אורן בעצמו היה פעיל פוליטי: הוא היה במשך כ-10 שנים חבר במועצת העיר נצרת עילית, מתוכן 7 שנים סגן ראש העיר, תפקיד אותו סיים בשנת 1999 (עמ' 3512, ישיבה מיום 8.7.14, מול השורות 15 – 23). אינני מאמין שעניין מועמדותו של בנו של מר אמיר אורן ברשימת המועמדים למועצה שבראשות חברו שמעון גפסו, נשמט מזכרונו של העד. סביר יותר בעיני כי מר אמיר אורן העדיף להצניע עובדה זו ולא לגלותה ועל כן העיד כפי שהעיד.
ועוד: מנשאל מר אורן אם דיבר עם מר גפסו על המגעים הקואליציוניים אחרי הבחירות הוא השיב בצורה חד משמעית ואמר "שלילי מוחלט". (עמ' 3532 של הישיבה מיום 8.7.2014, מול ש' 10). והנה, בעמ' 3533 של אותה ישיבה, הוא מתקן ואומר "אני לא זוכר אם דיברנו" (שם, בעמ' 3533 ש' 3) ובהמשך, כשהוא נלחץ אל הקיר ומזכירים לו את העובדה שהוא מדבר עם מר גפסו מדי פעם ואם נושא המשא ומתן הקואליציוני לא עלה בשיחות שביניהם השיב "יכול להיות שכן, אני לא זוכר". (עמ' 3533 ש' 9).
זאת ואף זאת: בהודעתו במשטרה מיום 5.4.2009, נחקר מר אמיר אורן תחת אזהרה כחשוד בכך שפעל יחד עם אחרים לגרום למר סמיון ברון להתפטר מתפקידו כחבר מועצת העיר תוך השמעת איומים שאם לא יעשה כן תפגע פרנסתה של גרושתו דורה. (המוצג ת/52). הוא נשאל, בין היתר אם הוא דיווח לראש העיר על הפגישה שקיים עם סמיון ברון בבית עסקו. על כך השיב "אני ממש לא זוכר אם דיברתי עם ראש העיר אחרי הפגישה הזאת". (ת/52 שורה 45). יש לזכור כי מר אורן נחקר במשטרה חודשים ספורים לאחר הפגישה עם המתלונן.
והנה, בעדותו בבית המשפט, בישיבה מיום 8.7.2014, שהתקיימה כחמש שנים לאחר חקירתו הנ"ל במשטרה, מששב ונשאל בעניין זה, השיב "(...) היום אני מסוגל לרענן את זכרוני ולחשוב אחרת לגמרי ממה שחשבתי שם בתוך הקלחת הזו של החקירה ואני אומר לך שלא דיברתי איתו, נקודה" (בעמ' 3571, שורות 23-25).
ועניין נוסף: מר אורן נשאל, לא אחת, מה גרם לו לקיים את השיחה עם המתלונן במועד שבו קוימה, בעסקו של המתלונן, ימים ספורים לאחר הבחירות ובטרם הוקמה קואליציה. על כך השיב כי הוא עשה כן מתוך אזרחות טובה ומתוך דאגה לשלום העיר נצרת עלית (ראו, למשל, בעמ' 3515 של הישיבה מיום 6.7.2014). וכן אמר מר אורן "אני באותה תקופה הייתי חבר, התפקדתי לתנועת קדימה (...)".
אלא שבמהלך חקירתו הנגדית של מר אורן עלו תהיות באשר להסבר האמור שניתן על ידו: מסתבר שמר אורן התפקד לרשימת "קדימה" הארצית בשנת 2005, ולא "באותה תקופה" כפי שהעיד, התפקדות שנעשתה באמצעות המחשב ולא היה לו קשר לתנועת "קדימה" המקומית בנצרת עילית (עמ' 3527 של הישיבה מיום 8.7.2014 ש' 26 – 28). יתרה מכך, מתברר כי ב- 1999 הוא עזב את העיר נצרת עילית (עמ' 3512) ולטענתו הרחיק את עצמו מהפוליטיקה המקומית (עמ' 3529 ש' 16).
הסבריו הנ"ל של מר אורן לפגישתו עם המתלונן אינם נראים לי כנכונים. סביר יותר בעיני כי הפגישה עם המתלונן, ימים ספורים לאחר הבחירות, כשטרם הוקמה קואליציה במועצת העיר; כאשר על פי חומר הראיות שלפני היה בין מר גפסו לבין מר אמיר אורן קשר חברי על רקע חבורת הזמר; ולאור העובדה שהוכח כי מר אורן דיבר עם המתלונן בעניין הקואליציה, הרי שההסברים שניתנו כאן על ידי מר אורן אינם מניחים את הדעת וההיגיון והשכל הישר אומרים, שהדבר נעשה בשליחותו של מר גפסו ובעצה אחת עימו.
ג. עניין איכות עבודתה של דורה, ההחלטה לפטרה והאופן שבו פוטרה
ההגנה הקדישה חלק ניכר מטענותיה לעניין אופן כניסתה של דורה לעבודה (על פי הטענה, ללא מכרז, ללא הכשרה מתאימה, ורק בשל קשריה עם גופמן); לאיכות עבודתה (על פי הטענה היא היתה עובדת לא טובה); להחלטה לפטרה, לשאלה אם שמה הוכנס לרשימה בידי הנאשם 1 או בידי ליליאן, וכן לפיטורין עצמם.
כשלעצמי אני סבור שנושא הרקע לקבלתה של דורה לעבודה, איכות עבודתה, ההחלטה לפטרה והפיטורים עצמם, אינם רלוונטיים כלל להכרעה בתיק זה. אין לי אלא להצטער על כך שזמן שיפוטי רב הוקדש לסוגייה זו.
אבהיר את דברי:
סבורני שגם אם אקבל את כל טענות ההגנה באשר לאופן קבלתה של דורה לעבודה, באשר לאיכות עבודתה, ובאשר לחוקיות ההחלטה לפטרה ולכך שהפיטורים נעשו כדין ומשיקולים ענייניים, אין בכך כדי לשנות כהוא זה. כוונתי לומר שהעבירה נעברה ברגע שנעשו קישור והתניה בין הצטרפות לקואליציה ו/או התפטרותו של המתלונן מחברותו במועצת העיר לבין הימנעות מפיטוריה של דורה. בכך מתקיים היסוד העובדתי של העבירה אף אם הפיטורים היו כשרים למהדרין. זאת, משום שסעיף 294 לחוק קובע כי "המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד" (ההדגשה שלי. ע.ג.).
ד. בסוף חודש פברואר 2009 שמע המתלונן מבתו שעומדים לפטר את דורה. גם דורה עצמה התקשרה אליו בבכי ואמרה לו כי ליליאן אמרה לה שעומדים לפטר אותה. בעקבות כך פנה המתלונן למר אמיר אורן, ביום 1.3.2009, שהוא יומו הראשון של אמיר אורן בתפקידו כמנכ"ל העיר (כפי שציינתי לעיל, אמיר אורן כבר היה מעורב בענייני העירייה אף לפני שנכנס לתפקידו באופן רשמי וכבר בסוף דצמבר נראה מסתובב במסדרונות העירייה ומשתתף בישיבות), ושאל אותו באופן מפורש מדוע מפטרים את דורה. השיחה היתה בבניין העירייה. בשיחתם זו שם אמיר אורן לראשונה על השולחן את ההתניה והקישור בין התפטרותו של המתלונן מחברותו במועצת העיר לבין ההימנעות מפיטורי דורה. אם עד לשיחה האמורה דיברו הן שני הפעילים והן מר אורן רק על עניין ההצטרפות לקואליציה, הנה בשיחה זו, לראשונה, דובר על שתי האופציות, היינו, ההצטרפות לקואליציה, או לחילופין האופציה להתפטר מהמועצה. (הודעתו של המתלונן המוצג ת/36 בעמ' 4; עדות המתלונן בעמ' 1360 ש' 26- 31). ובעמ' 1361 סיפר המתלונן כי הוא שאל את אמיר אורן באופן מפורש, אם הוא יעשה את הצעד ויצטרף לקואליציה האם דורה תשאר בעבודה? לדבריו, אורן אישר זאת.
לאחר השיחה האמורה פנה המתלונן ודיבר עם ראש סיעתו, מר אלכס גופמן, סיפר לו על כך שדורה עומדת להיות מפוטרת ועל הקושי שדורה תצטרך להתמודד עימו, ושאל אותו אם לעשות את הצעד, היינו, להצטרף לקואליציה. מר גופמן אישר לו לעשות כן (עמ' 1361).
למחרת היום בו שוחח המתלונן עם מר אורן, בעקבות שיחתו עם מר גופמן, התקשר המתלונן למר אמיר אורן ואמר לו כי שקל את הצעתו (כשהמתלונן מתכוון לעניין ההצטרפות לקואליציה). מר אורן קטע אותו ואמר לו "(...) הוא קטע אותי באמצע הוא אומר אין את ההצעה ש, אתה צריך לשקול את ההצעה השנייה. אמרתי לו מה זאת אומרת. אבל אתה הבטחת לי שאם אני מצטרף לקואליציה אז היא (היינו, דורה. ע.ג.) תישאר בעבודה, הוא אומר לא, זה לא רלוונטי, אתה חייב לשקול את האופציה השנייה" (עמ' 1363 – 1364).
כפי שציינתי לעיל, מר אורן מכחיש את הפגישה האמורה ואת הטענה כי אמר את הדברים המובאים מפי המתלונן. (עמ' 3506).
ואולם, כאמור לעיל, אני מעדיף את עדותו של המתלונן על פני עדותו ודבריו של מר אורן, ואני קובע שהדברים אכן התנהלו כפי שהעיד המתלונן.
כבר כאן אני רואה לציין שלאור התפתחות העניינים כפי שראינו אותה בהמשך הדרך, הרי שנראה לי כי ההיגיון והשכל הישר מלמדים שמר אמיר אורן לא פעל כאן על דעת עצמו אלא על דעתו של מר גפסו ועל פי הנחייתו.
אוסיף ואציין כבר כאן שדברי המתלונן נתמכים הן בדברי מר ברקו בעדותו בבית המשפט והן בדברי מר גפסו עצמו בשיחות המוקלטות, כפי שעוד אפרט בהמשך.
ה. בסמוך למועד האמור, התקיימה במשרדו של אמיר אורן ישיבה שבתחילתה נכחו מר אורן ומר גפסו, ובהמשכה נקרא לחדר גם מר ברקו.
אכן, שיחה זו מוכחשת על ידי מר גפסו ועל ידי מר אורן. ואולם, כפי שאראה להלן, באו בפניי ראיות מהימנות על כך שהשיחה התקיימה ושתוכנה הוא כפי שהוצג על ידי מר ברקו בעדותו בבית המשפט.
מר ברקו נקרא לחדרו של אמיר אורן שם ראה גם את מר גפסו. הוא נשאל על ידי אמיר אורן מדוע הוא לא עונה לסמיון בטלפון (ועל עניין זה כבר פירטתי לעיל). מר ברקו התפלא על עצם השאלה שבאה מפיו של מנכ"ל העירייה. ואז הוא שמע מפי אורן שהמתלונן הוא הגרוש של דורה, ולראשונה הבין את הקשר שבין השניים.
לתהייתו של מר ברקו באשר לקשר בין המתלונן למנכ"ל, ולשאלה שהוא נשאל מדוע הוא לא עונה לטלפונים של סמיון, אמר לו מר אמיר אורן, לדברי מר ברקו, "(...) תשמע, הוא רוצה לדבר איתך, הוא מציע, הוא בא אלי והוא הציע להצטרף לקואליציה בתמורה לאי פיטורה של דורה". (עמ' 4248).
מר ברקו המשיך והעיד לאמור:
"(...) וזה כשגפסו נמצא בחדר. אני לא מסתדר עם כל מה שקורה בעסק הזה, ואז אומר לי גפסו, תשמע, סמיון הגיע לאמיר וזה מה שהוא מציע, אתה לך תבדוק עם סמיון מה קורה. אני אומר, מה קורה, אז גפסו מחייך אומר לי, מה אתה לא מבין? מה אתה לא מבין? כאילו אנחנו פוליטיקה, מה אתה לא מבין? דורה ברור שהיא תלך כי אני אומר לו תשמע, אבל אתה ראית שהיא הולכת, הרי היא מועמדת ללכת זה חלק מהתהליך שאני מבחינה מקצועית שזה הקו שלי, כאילו מה, אז הוא אומר לי מה אתה לא מבין, עכשיו אני אסביר לך. גם סמיון הולך, אני אומר לו מה? הוא אומר יש הסכם בקדימה שסמיון הולך, הוא צריך להתפטר.
(...).
ואז הוא אומר לי, תלך תדבר עם סמיון, תבדוק אם הוא מתכוון להתפטר.
השופט גרשון: מי אמר לך את זה?
מר ברקו: גפסו אומר לי את זה, לך תדבר עם סמיון. עכשיו התהליך הוא שאני פעם ראשונה בשלב הזה, קודם כל נופל לי אסימון שאני אומר תשמע, פה אנשים מתעסקים בחברה ואני אומר למה מתעסקים בחברה, למה זה קורה? כאילו אני מבין שמתעסקים, מצד שני, אני גם מבין שיש פה מהלך פוליטי שמובל על ידי, כן, שמעון, וגם יש הסכם, שבכלל מבחינתי ברגע ששמעון אומר יש הסכם, מי אני שאבדוק אותו?". (עמ' 4248 - 4249). (ההדגשה שלי. ע.ג.)
כאמור לעיל, הן מר גפסו והן אמיר אורן מכחישים את קיומה של הפגישה האמורה ואת תוכנה. ואולם, אני קובע, בהתבסס על דברי מר ברקו בבית המשפט, כי הפגישה התקיימה גם התקיימה והדברים נאמרו גם נאמרו. זו גם הראייה על כך שמר גפסו הוא ששלח את מר ברקו ללכת ולבדוק אם המתלונן מסכים להתפטר כפי שהוצע לו על ידי אמיר אורן.
מר ברקו אמר בהודעותיו במשטרה דברים אחרים. שם הוא גם נמנע מלהזכיר ומלהפליל את מר גפסו. הוא אף לא הזכיר את הפגישה האמורה. ואולם, אני מעדיף את גירסתו של מר ברקו בבית המשפט על פני הגירסה שמסר בהודעותיו במשטרה.
באת כח הנאשם 1 טענה שעדותו של מר ברקו בבית המשפט היא עדות כבושה שאין לקבלה.
אכן, מר ברקו שינה את גירסתו ואמר בבית המשפט דברים שונים מאלה שאמר במשטרה. למרות זאת, איני רואה הצדקה שלא לקבל את עדותו בבית המשפט כראייה. ההסברים שנתן הנאשם 2 לשינוי בגירסתו (ראו, למשל, בעמ' 4277 – 4278, 4289 – 4291) בהחלט מתקבלים על דעתי, ושוכנעתי כי השתלשלות העניינים אכן היתה כפי שתיאר מר ברקו. (באשר לנסיבות בהן יתעלם בית המשפט מן האיחור במסירת העדות, ראו את ע"פ 677/84 אמנון דוד ואח' נ' מדינת ישראל, פד"י מא(4) עמ' 33).
יש לזכור כי משנחקר מר ברקו במשטרה, הוא נוכח לדעת כי ההתניה בין התפטרותו של המתלונן לבין השארת דורה בעבודה הובילה לכך שהוא עצמו ייחקר כחשוד. לאור העובדה שמר ברקו נבחר אך לא מכבר כסגן ראש העיר; ומאחר וראש העיר הוא גם ראש הסיעה שבה נבחר מר ברקו והאדם שכוחו הפוליטי תלוי בו; בנסיבות אלה, הרי שאך טבעי הוא שמשנחקר במשטרה תחת אזהרה, הוא ניסה למלט הן את עצמו והן את ראש העיר מן החשד לפלילים. ואולם, עדותו של מר ברקו בבית המשפט היא הגיונית ומתיישבת עם יתר הראיות על פי השתלשלות העניינים. יתרה מכך, דברי מר ברקו אף מקבלים גיבוי מדברי מר גפסו עצמו בשיחותיו המוקלטות. בכך אעסוק בהמשך.
באת כח הנאשם 1 טענה כי אין לקבל את עדות של מר ברקו בבית המשפט. לטענתה, לאחר הבחירות מצא מר ברקו את עצמו מתוסכל כדמות שולית במערכת הפוליטית ולמעשה חיכה לרגע ולהזדמנות שיוכל "להבריק בתרגיל פוליטי מפולפל" ו"כאשר סמיון התדפק על דלתו", הוא סבר כי זו ההזדמנות לעשות כן. על פי הטענה, רצה מר ברקו "להבריק בתרגיל פוליטי" והוא זה שיזם ועשה, מאחורי גבו של מר גפסו, את נושא ההצעה למתלונן להתפטר מחברותו במועצה, הכל ללא ידיעתו של מר גפסו, והרחק ממקום הימצאו של מר גפסו, במלון פלאזה.
אני דוחה טענה זו.
כפי שהראיתי לעיל, חומר הראיות שבא בפני מלמד שלא זו בלבד שמר גפסו ידע על מעשיו של מר ברקו, אלא הוא זה שהנחה אותו, במהלך הישיבה המשולשת שהתקיימה במשרדו של מר אמיר אורן, לפעול כפי שפעל.
תשומת הלב מופנית לכך שלמרות שמר ברקו העיד על עצמו כי בפגישה המשולשת האמורה "נפל לו האסימון", הוא לא התנער מן התוכנית שהוצגה בפניו ולא עשה מעשה כלשהו כדי להעמיד את הדוברים האחרים על כך שיכול ומדובר בעבירה. הוא "זרם" עם ההנחיה שקבל, וסופו שהלך ונפגש עם המתלונן וחזר באוזניו על ההצעה להתפטר.
ו. ואכן, בפגישה הראשונה שהתקיימה בין המתלונן לבין מר עדי ברקו במלון פלאזה פעל הנאשם 2 לבצע את שליחותו. הוא הסביר למתלונן כי ההחלטה "סגורה" ואין דרך חזרה וכי כל ההחלטות התקבלו על ידי ראש העיר ושני סגניו גם יחד. [דברי המתלונן בעמ' 1366; וראו גם את דברי הנאשם 2 עצמו בעמ' 4252, שם חזר במפורש על ההצעה שהוצעה על ידי אמיר אורן "(...) אני מסתכל עליו ואומר לו תשמע, אתה כבר דיברת עם אמיר ושאתה צריך לשקול להתפטר. הוא ככה מקשיב לדברים, ואני אומר לו אם אתה לא הבנת, אני מגיע אחרי שדיברתי גם עם שמעון וגם עם אמיר וזה מה שאמיר הציע לך. אני בסך הכל פה מעביר לך את מה שנאמר לך על ידי אמיר". (עמ' 4252).
לאחר מכן התקיימה הפגישה השנייה במלון פלאזה. כזכור, פגישה זו לא הוקלטה בשל התקלה שהייתה למתלונן בעניין אופן הפעלת מכשיר ההקלטה. בפגישה זו, כך סיפר המתלונן, חזר מר ברקו על הדברים שנאמרו בפגישה הראשונה על כך שהוא חייב להתפטר. הפעם נקבע המועד להגשת מכתב ההתפטרות, 8.3.2009.(עמ' 1369).
הפגישה השלישית במלון פלאזה, שהתקיימה ביום 8.3.2009, הוקלטה על ידי המתלונן. בפגישה זו אמר מר ברקו למתלונן כי "העסק סגור ותפור" וכי "(...) אני אומר לך, אני מתואם, אני עשיתי את כל ההכנות, אני עשיתי הכל, אני, אמיר רון, (כך במקור בתמליל ההקלטה. צ"ל: "אמיר אורן". ע.ג.) רק מחכה למכתב מחר בבוקר, הוא יודע שמחר בבוקר צריך להיכנס המכתב, הכל סגור. אין אצלנו מצב שאני משאיר בספק (...)". (ת/16ב).
באת כח הנאשם 1 טענה כי בענייננו הוכח כי הלכה למעשה דווקא המתלונן הוא שביצע עבירה חמורה של הצעה ליתן שוחד לנאשם 2. למרות זאת, טענה, המתלונן אינו יושב על ספסל הנאשמים. הלכה למעשה מדובר באכיפה בררנית.
אני דוחה טענה זו.
כבר ראינו לעיל שנושא התפטרותו של המתלונן מחברותו במועצה עלה במהלך שיחתו של אמיר אורן עם המתלונן. כך גם ראינו כי בישיבה שהתקיימה במשרדו של מר אמיר אורן בין מר אורן, מר גפסו ומר ברקו, הנחה מר גפסו את הנאשם 2 ללכת ולבדוק עם המתלונן אם הוא אכן מתכוון להתפטר. מכאן, שכל מה שאמר המתלונן הוא בתגובה לדברים שאמר מר ברקו ולא המתלונן יזם את המהלך של ההתפטרות. מה גם, שאין שמץ של ספק על פי הראיות שבאו בפני, שלא זו בלבד שהמתלונן לא היה הראשון שהציע את עניין ההתפטרות, המתלונן גם לא רצה להתפטר.
ז. הנה כי כן, מהשתלשלות העניינים עד כה ראינו כי אמיר אורן והנאשם מס' 2 קשרו והתנו בין השארתה של דורה במקום עבודתה לבין התפטרותו של המתלונן מחברותו במועצה, והכל בידיעתו של מר גפסו. כן ראינו, כי בפגישה שהתקיימה במשרדו של מר אמיר אורן שבה השתתפו מר גפסו, מר אמיר אורן ומר ברקו, נטל מר גפסו חלק פעיל בכך שהנחה את מר ברקו לפנות למתלונן ולברר עימו אם הוא מתכוון להתפטר ואם לאו.
13. בעניין מידת מעורבותו של עו"ד יעקב בורובסקי
באת כח הנאשם 1 הקדישה חלק נכבד מטענותיה למעורבותו ולחלקו של עו"ד בורובסקי במה שכינתה "הציד" אחר ראשו של ראש העיר. לטענתה, רק בשל פנייתו של המתלונן לעו"ד בורובסקי, ושיחת הטלפון שזה קיים עם סנ"צ גולדשטיין, ראש השלוחה הצפונית של יאח"ה, התגלגל העניין כפי שהתגלגל והסתיים בהגשת כתב אישום כנגד מרשה, כתב אישום שלא היה צריך להיות מוגש כלל.
סבורני כי אין שחר לטענותיה של באת כח הנאשם 1 בהקשר האמור.
אכן, עו"ד בורובסקי התקשר טלפונית לסנ"צ גולדשטיין והודיעו על כך שיושב אצלו אדם הטוען כי הוא נסחט על ידי ראש עיריית נצרת עילית, סגניו ואחרים מטעמם. סנ"צ גולדשטיין השיב לעו"ד בורובסקי כי קצין מן היחידה יפגש עם המתלונן בהקדם האפשרי "כדי להבין היטב במה מדובר". (ראו את המזכר ת/15).
ואכן, המתלונן התייצב במשטרה, שוחח עם קציני המודיעין ועם רפ"ק רוקי תמשס ומסר להם את עיקרי הדברים. בסופו של דבר, בשל לוח זמנים דחוק, הוא לא הגיש את התלונה באותה הזדמנות אלא רק למחרת.
אינני רואה כל פסול או פגם באופן שבו נעשו הדברים.
באת כח הנאשם 1, עו"ד גב' ינאי, טענה כי עניינו של המתלונן זכה לשירות מיוחד ומועדף בשל כך שעו"ד בורובסקי, מי שהיה קצין בדרגת ניצב במשטרת ישראל, הוא שהתקשר ישירות לסנ"צ גולדשטיין וערך קיצור דרך למתלונן.
סנ"צ גולדשטיין העיד כי לא ראה בפנייתו האמורה של עו"ד בורובסקי שום דבר חריג ודחה בתוקף את טענתה של באת כח הנאשם 1 על כך שהדברים התנהלו כמו "רפובליקת בננות":
"סנ"צ גולדשטיין: אני דוחה על הסף את הטענה לגבי רפובליקת בננות והייתי אומר שהיא מבזה, משום שאני מקבל וקיבלתי בעבר כראש צוות חקירות, כראש מפלג או ראש שלוחה, קיבלתי מספר רב של שיחות טלפוניות מעורכי דין (...) שמייצגים לקוחות (...) עם טענות שונות ומשונות. לא ראיתי בכך שום דבר חריג, שום דבר פסול, ושום דבר יוצא מן הכלל מלבד עו"ד שיש לו במשרד חבר מועצת העיר הטוען כי הוא נסחט.
עו"ד ינאי: יופי, אז למעשה אתה, אהה, יושב אותו סמיון אצל בורובסקי, ובורובסקי מתקשר אליך ואומר לך תקשיב, אתם חברים, הוא לא שולח אותו להגיש תלונה...
סנ"צ גולדשטיין: חברים?
עו"ד ינאי: אתם, תסלח לי, החברים שלי מופיעים אצלי בזכרון בטלפון.
סנ"צ גולדשטיין: אצלי גם את מופיעה ואת לא חברה שלי". (עמ' 150 לפרוטוקול הישיבה מיום 1.1.2014.).
גם ראש צוות החקירה, רפ"ק גדעון קלוגר, לא ראה כל פגם או פסול בכך שעו"ד בורובסקי התקשר טלפונית ומסר את מה שמסר ולא ראה כל פגם בכך שהמתלונן הופיע במשרדי יאח"ה וסיפר את שסיפר. הוא נשאל על ידי באת כח הנאשם 1 אם הוא הרגיש בנוח עם העובדה שעו"ד בורובסקי הוא שיצר את הקשר הראשון עם המשטרה. לדבריו –
"רפ"ק קלוגר: (...) ניצב בורובסקי שימש באותו זמן כעו"ד פרטי, הוא כבר לא היה במערכת, פנה אליו אדם שסיפר לו סיפור ואמר שהוא מוכן לבוא להגיש על כך תלונה. אני לא רואה סיבה, לא, לפקפק או לא לפקפק, אנחנו לא מתייחסים. אנחנו צריכים לבדוק את העובדות.
(...).
עו"ד ינאי: (...) אני אומרת, לא הרגשת איזו אי נוחות שעו"ד שקיבל שכר טרחה מפעיל אתכם מתוקף הכוח שעוד יש לו במשטרת ישראל? זו היתה השאלה שלי.
רפ"ק קלוגר: אהה, זה לא, לא ככה, הוא לא הפעיל. הוא הפנה אדם, זה זכותו, וחובתנו לשמוע, אין כאן שום עניין בעייתי מבחינתי". (עמ' 39-40 לפרוטוקול הישיבה מיום 1.1.2014).
גם רפ"ק גבריאל לינקסמן, קצין נוסף מהיחידה לחקירות הונאה, שלל בעדותו את הרמזים שרמזה באת כח הנאשם 1 על כך שרוחו של עו"ד בורובסקי שרתה כביכול מעל החקירה. הוא טען שלא שמע שום דבר מיוחד בהקשר לחקירה הנוכחית ואמר כי "פעמים רבות פונים אלינו טלפונית או בפקס או בהרבה דברים שרוצים להגיש תלונה". (עמ' 1045).
זאת ואף זאת, רוקי תמשס מנדלמן, שהיתה ראש צוות חקירה בפרשה הנדונה, כלל לא שמעה מראש השלוחה על כך שעו"ד בורובסקי התקשר אליו לפני שהמתלונן הגיע להגיש את תלונתו. (עדות רוקי, עמ' 2394 ש' 17-19).
כך גם רפ"ק משה פיינגזיכט, ראש צוות חקירות ביחא"ה צפון, שהוא גם ממלא מקום ראש השלוחה, סיפר בעדותו כי לא ראה כלל את המזכר המוצג ת/15 שנכתב על ידי סנ"צ גולדשטיין לאחר שיחתו עם עו"ד בורובסקי (עמ' 2211). כך גם לא זכר ששמע את שמו של עו"ד בורובסקי מסנ"צ גולדשטיין בהקשר הנדון (עמ' 2212 ש' 5).
גם עו"ד ארז גוטמן, אחד מבאי כח הנאשם 2, טען בסיכומיו כי לא ראה כל פסול בכך שעו"ד בורובסקי הרים טלפון לסנ"צ רוברט גולדשטיין וכך אמר:
"(...) אני לא פוסל אותו. יכול להיות שזה קרה (...) אבל גם אם זה כן קרה הטענה היא כנגד השוטרים, אם הם הושפעו מזה. לא נגד עו"ד בורובסקי שבא אליו מתלונן, אדוני, גם הוא בשוק הפרטי. (...) אני גם בשוק הפרטי, אני יודע שלפעמים יושב לקוח מולי ואני צריך להראות לו כל מיני דברים. אני צריך להראות לו שיש לי קשרים, שאני חזק, שאני מבין, (...) הרבה דברים אני צריך להראות לו. אז יכול להיות שעשו לו, עשה, "אין בעיה, נרים טלפון, לך ליאח"ה, וזה". (...). אני לא יודע, אולי גב' ינאי לא עושה את זה, עושים את זה עורכי דין (...) וגם אני עשיתי את זה, אני יכול להעיד על עצמי, גם אני עשיתי את זה כמה פעמים ולא רק יאח"ה או לא יאח"ה בכלל. (...) גם אני יכול להרים טלפון לרובי גולדשטיין, הוא בפלאפון שלי ואני מאוד מיודד איתו (...)". (סיכומיו של עו"ד ארז גוטמן בעמ' 5905 – 5906).
הנה כי כן, התקשרותו של עו"ד בורובסקי לסנ"צ גולדשטיין, כשלעצמה, לא היה בה כל פסול והיא בבחינת דרך פעולה מקובלת בקרב עורכי הדין.
השאלה היא, כמובן, אם העובדה שעו"ד בורובסקי הפנה את המתלונן ליאח"ה והתקשר טלפונית לסנ"צ גולדשטיין, גרמה לשינוי באופן הטיפול בעניין. על סמך הראיות שבאו בפני, אני קובע חד משמעית שאין שחר לטענתה של עו"ד גב' ינאי על כך שפנייתו של עו"ד בורובסקי גרמה לטיפול שונה וחריג בעניינו של המתלונן.
14. טענות ההגנה באשר להתנהלות המשטרה לגבי אופן חקירתו של המתלונן ובאשר לניהול החקירה בכלל
א. באת כח הנאשם 1 טענה כי המשטרה התייחסה למתלונן כאל "בן בית", סמכה עליו ולא הטריחה עצמה לבדוק את הראיות שמסר לה; כמו כן טענה כי המתלונן שימש, בפועל, כאחד מצוות החקירה משום שהמשטרה ביקשה ממנו לבצע עבורה פעולות חקירה (תרגום מרוסית לעברית, בירורים שונים לעניין זמינותם של המעורבים בפרשה ביום נתון, וכן הכוונה שעלתה באחד השלבים לצייד את המתלונן במכשיר הקלטה כדי להקליט את המעורבים); נטען כי המתלונן היה סוכן של המשטרה ולא אזרח תמים המגיש תלונה; למתלונן עצמו היו מניעים פסולים שכן היה לו אינטרס בהפעלת המשטרה כדי למנוע את פיטוריה של דורה.
לאחר שעיינתי בטענות ההגנה האמורות, ובחומר הראיות שלפני, הגעתי למסקנה כי אין בטענות האמורות ולא כלום.
אני דוחה מכל וכל את הטענה שהמתלונן שימש סוכן של המשטרה. לא מניה ולא מקצתיה! אכן, בשלב כלשהו בחקירה התכוונו חוקרי יאח"ה לצייד את המתלונן במכשיר הקלטה (המוצג נ/9). ואולם, לאחר שיקול נוסף הם ירדו מכוונתם זו (המוצג נ/10).
אינני רואה בהתנהלות החוקרים בפרשה זו, ביחסם למתלונן, כוונה להעסיקו או להשתמש בו כסוכן משטרתי. מר סמיון ברון בא למשטרה כמתלונן וכך התייחסו אליו.
בסופו של יום, מלבד טיעון בעלמא, לא הצביעה ההגנה על השפעה כלשהי של אופן התנהלותו של סמיון על טיב הראיות כנגד הנאשמים ואיכותן.
באת כח הנאשם 1 טענה כי המשטרה נהגה ביחס למתלונן באופן שונה מכפי שהמשטרה נוהגת בדרך כלל כלפי כל מתלונן. למשל, שני קציני משטרה נסעו אל המתלונן כדי לקבל מידיו את מכשיר ההקלטה.
גם בעניין זה איני רואה כל פסול. שני קציני המשטרה מיאח"ה נסעו לעסקו של המתלונן בנצרת, שם המתלונן השמיע באזניהם הקלטה שהקליט בינו לבין מר גפסו. השיחה הועתקה למחשב הנייד המשטרתי שהשניים הביאו עימם. לאחר מכן נגבתה הודעה מהמתלונן. (המוצג נ/12).
אין לראות דבר חריג בעובדה שהמשטרה נוסעת למקום שבו מצוייה ראייה כדי לתפוס אותה. לא ראיתי פסול באופן שבו פעלה המשטרה בהקשר זה. יפים לכאן הדברים שהעיד ראש צוות החקירה רפ"ק קלוגר לאחר שנשאל בחקירה נגדית על ידי באת כח הנאשם 1 אם אין "מוטיבצית יתר" בהתנהלות זו, היינו, ששני קציני משטרה נוסעים אל המתלונן כדי להקליט ממכשיר ההקלטה שלו, והאם זה משהו המקובל אצלם. וכך השיב:
"לחלוטין לא. אנחנו כל חקירה מנהלים בצורה המיטבית, כפי שאנחנו מוצאים לנכון, וכשמוצאים לנכון שצריך לבצע חקירה, אז צריך לעשות אותה הכי טוב והכי יעיל שאפשר. ואם צריך הולכים, אם צריך עושים פעולות כאלה ואחרות, גם להגיע לאנשים, אליהם, ולא רק להזמין אותם". (עמ' 79 – 80 לפרוטוקול).
לעניין התרגום מרוסית: בסופו של דבר מצוי בפני בית המשפט תרגום השיחה עם הפעילים, שהתקיימה ברוסית, לעברית, תרגום שנערך בידי אנשי המשטרה (המוצג ת/26ג). רפ"ק קלוגר סיפר בעדותו כי אכן היה נכון ליתן למתלונן לבדוק את תמליל השיחה המוקלטת ברוסית בשלב שבו הדבר נעשה. שכן, המתלונן היה אחד הדוברים ובשל כך הוא יכול היה להבין טוב יותר את תוכן השיחה שבה השתתף ויכול היה לתקן טעויות ולבדוק אם אכן התמלול מדוייק אם לאו. (ראו עדותו של רפ"ק קלוגר בעמ' 89), זאת באשר להיזקקות לעזרתו של המתלונן לאחר שהיה בידי המשטרה תמליל ההקלטה. גם בעובדה שבשלב מוקדם יותר, כשעדיין לא היה בידי המשטרה תרגום שנעשה בידי אנשיה, ביקשו חוקרי המשטרה מן המתלונן לתרגם את הדברים לעברית כדי שבאותה הזדמנות גם יתייחס אליהם וימסור את גירסתו, אין בה משום פסול. הדבר היה נכון כדי להתקדם בחקירה ואני לא רואה בכך דבר פגום.
גם העובדה שהחוקרים ביקשו מן המתלונן למסור להם פרטים לגבי השאלה אם מר ברקו מצוי בחו"ל אם לאו, ואם ביום פלוני ראש העיר וסגניו והמנכ"ל אמורים להיות בעבודה אם לאו (ראו את המוצגים נ/6, נ/7), אין בה ולא כלום. אין כל פסול בכך שמתלונן ימסור לחוקרי המשטרה אינפורמציה ידועה לו והמבוקשת על ידי המשטרה, הואיל ולמתלונן יש גישה לאינפורמציה זו. בהקשר זה ראו את דברי רפ"ק קלוגר, כשנשאל על ידי עו"ד גב' ינאי אם זה מקובל שהוא שולח מתלונן לחפש אם המתלוננים מצויים בחו"ל אם לאו, שם אמר:
"אני לא שולח לחפש. אני אומר לו שאם הוא יכול לבדוק, כמובן בצורה שלא תחשוף אותו, אם הבן אדם נמצא בארץ או בחו"ל, אם יש לו באמת גישה לזה, במקרה הזה הוא חבר מועצה, יש לו גישה לדברים כאלה ואחרים שקשורים למועצה, אם הוא יכול לבדוק את זה ולהגיד לנו. בדרך כלל אנחנו לא מסתמכים רק על זה, אנחנו עושים עוד בדיקות. (עמ' 88 לפרוטוקול).
אני רואה להבהיר: ברור לי כי פעולותיו של המתלונן נעשו מתוך רצונו למנוע את פיטוריה של דורה. ברם, שאלת האינטרס של המתלונן בהגשת התלונה, אין בה כדי להשפיע על קיומם של יסודות העבירה או אי קיומם. עניין זה ייבדק לגופו על פי חומר הראיות שהובא בפני בית המשפט.
ב. באת כח הנאשם 1 באה בטרוניה על כך שהחוקרת גב' רוקי תמשס מנדלמן אמרה למתלונן, במועד שבו חקרה אותו, כי הראיות שסיפק אכן יכולות להספיק לגבי אחד החשודים (הכוונה, לברקו) וכי "עכשיו לא שאני מחפשת את ראש העיר אבל, (...) אם ראש העיר (...) מעורב אז רצוי שהוא יהיה פה גם" (נ/80 עמ' 2).
מכאן הסיקה הגב' ינאי כי המשטרה שמה לה למטרה "לצוד" את ראש העיר ולחפש את ראשו.
אני דוחה את טענותיה ומסקנותיה האמורות של גב' ינאי.
אכן החוקרת אמרה את הדברים למתלונן. ואולם, אין שחר למסקנה שגב' ינאי הסיקה מהם. שהרי אין כל ראייה על כך שנעשתה פעולה כלשהי על ידי המשטרה שיש בה כדי ללמד על נסיון "ציד" של המשטרה אחר ראשו של ראש העיר. אדרבא, גב' תמשס העידה כי "(...) זה לא נכון, לא היה פה ניהול של ציד מכשפות או ציד ראשי ערים או משהו כזה, לא. אני אמרתי בעדות הקודמת שלי שלגבי, באמת,בכל שנותיי במשטרה, גם לסגור תיק מחוסר אשמה זה אותה הצלחה (...). יש לזכור כי השלב שבו נאמרו הדברים המוקלטים בנ/80 הוא שלב שעדיין לא היו בידי המשטרה שתי ההקלטות מיום 12.3.2009 ו- 15.3.2009. ועובדה היא שמסיפורו של המתלונן במשטרה עלה שיש לטענותיו קשר כזה או אחר לראש העיר. לכן, הדברים הם לא "כצעקתה".
כאן המקום להוסיף כי באת כח הנאשם 1 הלינה על האופן שבו נגבתה הודעתו של המתלונן, המוצג ת/37, ע"י גב' רוקי תמשס מנדלמן. לאחר שמכשיר ההקלטה מסוג פיליפס נמסר לידי ההגנה, גילתה בו באת כח הנאשם 1 הקלטה שנעשתה בידי המתלונן כאשר הגיע לתחנת המשטרה (תמליל ההקלטה הוגש וסומן נ/80). מכשיר ההקלטה קלט את כל מה שדובר שם, ובין היתר הוקלטו הדברים שנרשמו בהודעתו של המתלונן, ת/37. עיון בתמליל ההקלטה מלמד כי הדברים שנרשמו מפיו של המתלונן בהודעה לא נאמרו באותו שלב על ידי המתלונן. החוקרת נשמעה מקלידה ואומרת את הדברים שרשמה. בהקלטה לא נשמעות שאלות ותשובות. עם זאת, המתלונן חתם בסופו של דבר על ההודעה שהוקראה בקול רם תוך כדי הקלדה.
באת כח הנאשם 1 חקרה ארוכות את גב' רוקי תמשס מנדלמן באשר לאופן גביית ההודעה. הגב' רוקי הסבירה שהיא לא רשמה את הדברים ממוחה הקודח אלא שהדברים נאמרו לה קודם לכן על ידי המתלונן, לפני הרגע שבו הם נרשמו. (עמ' 4325).
אין ספק שנפל פגם באופן שבו נגבתה ההודעה ת/37. במהלך עדותה של הגב' רוקי נאמרו הדברים ברחל בתך הקטנה והחוקרת (שכבר פרשה משירותה במשטרה) אף אישרה שהיא מודעת לכך שהיא טעתה. ואולם, הואיל ובסופו של דבר המתלונן חתם על ההודעה ולא נשמעה מפיו טענה על כך שלא אמר את הדברים שנרשמו בהודעה, ממילא לא נגרם כל נזק ועצם קיומו של הפגם האמור אין בו כדי להשפיע על תוצאת המשפט.
ג. באת כח הנאשם 1 טענה לקיומם של מחדלי חקירה שגרמו לנזק ראייתי להגנת הנאשם. לטענתה, הונחה בפני בית המשפט מסכת ראייתית חלקית ומגמתית התואמת את הקונספציה שעל פיה פעל צוות החקירה המשטרתי. היום, בחלוף השנים, נמנעה מן ההגנה האפשרות להציג ראיות שאפשר היה להציגן אילו פעלה המשטרה אחרת.
בהקשר זה, התייחסה באת כח הנאשם 1 לעניינים אחדים: אי חקירתם של עדים מהותיים ורלוונטיים (עו"ד גב' אולגה גורדון, היועמ"ש של עיריית נצרת עילית; עו"ד גב' עינב בן יהודה, שנכחה בשימוע שנערך לדורה; רואה החשבון של החכ"ל מר דני לייבלר); הימנעות מביצוע פעולות חקירה פשוטות בזמן אמת (לא נתפסו הפרוטוקולים של הדירקטוריון בחכ"ל בכל הנוגע להעסקת דורה; לא נתפס סיכום הפגישה מיום 26.11.2008, רשימת העובדים המיועדים לפיטורים; לא נערך עימות בין המתלונן לבין הנאשם 1; לא נערך עימות בין סמיון, דורה וליליאן למרות הבדלי גירסאות ביניהם; לא נעשתה פעולה לבחינת תפקודה של דורה בעבודה עובר לפיטוריה; דורה לא עומתה בחקירה במשטרה עם נושאים בעייתיים; לא אומתו ההתרחשויות בחנוכת הבית בביתה של גב' יעל בן יעיש; לא נבדקה האותנטיות של ההקלטות שמסר סמיון לחוקרים; ולא נבחנה טענת סמיון כי השיחה בינו ובין הנאשם 1 מיום 12.3.2009 לא הוקלטה מתחילתה בשל היותה שיחה נכנסת; לטענתה, מר גפסו אמר בהודעתו במשטרה, המוצג ת/1 כי המשטרה לא חקרה ולא בחנה את "הסכם חרוש").
לעניין אי חקירתם של עדים מהותיים:
ראשית, אני רואה לציין שבדרך כלל, יקשה על בית המשפט לבקר, בעת שהוא דן בתיק פלילי ספציפי המונח בפניו, את שיקולי החוקרים בזמן אמת אם לחקור עד זה או עד אחר ואם נכון היה לעשות כן אם לאו. זאת, משום שמטבע הדברים, בעת שהחוקרים פועלים בזמן אמת, שיקוליהם אם לחקור או להימנע מלחקור בזמן נתון מתבססים על חומר הגלם שהיה מונח בפניהם באותה עת.
שנית, הרשות החוקרת אינה חייבת לאסוף והתביעה אינה חייבת להציג את כל הראיות הקיימות במקרה פלוני. היא יכולה להסתפק בראיות המספיקות לשם הרשעה במידה הנדרשת בפלילים. הנפקות המשפטית של המחדל לאסוף ראיות "(...) נקבעת לעולם על פי מידת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן ואם אותם מחדלים מעוררים ספק סביר באשמה": ע"פ 37/97, 1005/07, משה פרג ואח' נגד מדינת ישראל (פסק דין מיום 10.3.2008, פורסם ב"נבו", שם בעמ' 134).
ואולם, בסופו של דבר, שניים מן העדים שהוזכרו על ידי באת כח הנאשם 1 אכן העידו בבית המשפט:
רואה החשבון של החכ"ל מר דני לייבלר, העיד בבית המשפט, כעד הגנה מטעם הנאשם 2 (בישיבה מיום 8.9.2014 עמ' 4748 – 4765).
עו"ד גב' עינב בן יהודה העידה בבית המשפט כעדת הגנה מטעם הנאשם מס' 1 (בישיבה מיום 26.9.14 בעמ' 3402 – 3432).
אכן עו"ד גב' גורדון לא העידה. ואולם, אם בכלל יש ליתן משקל לאי העדתה של עדה זו, הרי שהדבר צריך להיזקף לחובת הנאשם 1. התביעה לא ראתה צורך בהעדתה של עדה זו ואם הנאשם 1 סבר שעדותה של גב' גורדון יכולה לתמוך בטענותיו, יכול היה להזמינה לדיון כדי להעיד.
בנוסף ומעבר לאמור לעיל, מאחר ושלושת האנשים הנ"ל אמורים היו להעיד בקשר לעניינים הנוגעים להחלטה בדבר פיטוריה של דורה; הרי כפי שכבר ציינתי לעיל, גם אם אקבל את כל טענות ההגנה כנגד מינוייה של גב' דורה ברן לתפקידה, איכות עבודתה, תקינות ההחלטה לפטרה ותקינות הליך הפיטורים עצמו, אין לעניין זה נפקות כלשהי לעבירה המיוחסת לנאשמים. זאת, מאחר ועצם ההתניה בין התפטרותו של המתלונן מחברותו במועצה לבין השארתה של דורה בעבודה, היא שהופכת את המעשה לעבירה.
לעניין הימנעות המשטרה מלבצע פעולות חקירה פשוטות בזמן אמת:
סבורני כי הוגשו לבית המשפט די והותר ראיות הנוגעות לעניין כישורי דורה והתאמתה למקום עבודתה, לעניין אופן קבלת ההחלטה לפטרה ולעניין תקינות הפיטורים. הופיעו בפני עדים רבים שהעידו בעניין זה ונתקבלו מסמכים לא מעטים הנוגעים לעניין.
יתרה מכך: סנ"צ גולדשטיין עצמו העיד בעמ' 164 כי –
"אני יכול לאשר בפה מלא שהמסמכים האלה על אופן תפקודה, וחקירות של עדים שהיו ממונים על גב' דורה (...) שיכלו להעיד בפנינו על אופן התפקוד שלה, על הצורך לפטר אותה, אם כן מדוע ומה היו האינטרסים האמיתיים לפיטוריה? כל הדברים האלה נבחנו בפינצטה".
מה גם, כפי שצויין לעיל, חלק מן הפעולות אליהן מתייחסת באת כח הנאשם 1 עניינן פעולות חקירה הנוגעות לאופן תפקודה של דורה במקום עבודתה ולאופן קבלת ההחלטה לפטרה, והליך הפיטורים עצמו. לעניין זה אינני רואה לחזור פעם נוספת על מה שאמרתי כבר לעיל. היינו, שגם אם אקבל את כל טענות ההגנה בעניין זה, אין לכך קשר עם עבירת השוחד הנובע מהתניית התפטרותו של המתלונן בהימנעות מפיטוריה של דורה.
אין לי אלא להצטער על כך שההגנה הקדישה לעניינים האמורים מאמצים מרובים כל כך שגזלו זמן שיפוטי רב כל כך.
לעניין אי עריכת העימות בין המתלונן לבין הנאשם 1:
בהקשר זה, מקובלים עלי דברי רפ"ק קלוגר בעדותו בעמ' 76 למטה. עריכת עימות אינה נחוצה בכל חקירה וחקירה. הדברים קשורים ותלויים בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה והדבר נתון לשיקול דעת היחידה החוקרת. במקרה זה, סבר רפ"ק קלוגר כי לא היה צורך בעימות שכזה ואינני רואה כל פסול בעצם ההימנעות מביצוע עימות.
באשר לטענה שלא נבדקה האותנטיות של ההקלטות שמסר המתלונן לחוקרים:
מלכתחילה, משעומת הנאשם 1 עם הקלטת השיחה שהתקיימה ביום 15.3.2009, במשרדו, (שתמלילה הוגש וסומן ת/19ב, ונ/76), טען הנאשם 1 כי הוא כלל אינו זוכר שאמר את הדברים שיוחסו לו ושהושמעו לו בפתיח השיחה (המוצג ת/2 שורות 13 – 16). בהמשך דבריו, ת/2 שורה 83 אמר מר גפסו כי "אני מעריך שהשיחה הזו מבויימת". בהמשך בשורה 92 אמר "אני עדיין לא מזהה את קולי בהקלטה, יכול להיות שמישהו מחקה אותי". בהמשך, בשורות 99 –100 לת/2 אמר:
"הדבר מוזר לי כי אני זוכר שלא הזמנתי לסמיון קפה עד שעדי לא הגיע ולכן כל הסיפור מוזר לי ויתכן וההקלטה לקוחה מפגישות אחרות".
על הטענה כי יתכן והדברים לקוחים משיחות אחרות, חזר מר גפסו בשורה 130 בת/2 ובהמשך הגדיל לעשות כאשר טען כי "(...) אבל לדעתי מדובר בלגו של קטעי דברים שחוברו ולא בהקלטה אותנטית של השיחה שהתקיימה בלשכה שלי בתחילה בנוכחותי ובנוכחותו של סמיון ולאחר מכן גם בנוכחות עדי ברקו". (ת/2 ש' 160 – 161).
בתשובה לשאלתו של עו"ד גוטמן, ב"כ הנאשם 2, אם המשטרה ערכה בדיקות לעניין האותנטיות של ההקלטה מיום 15.3.2009, לאור טענתו של הנאשם 1 שההקלטה בושלה או זוייפה, השיב רפ"ק קלוגר לאמור:
"רפ"ק קלוגר: בנאום שלך לא דייקת. אני חושב שאפשר לראות את ואפשר לראות את החקירה של מר גפסו שבה הוא התייחס לעניין הזה, הוא כן אמר שהיא בושלה והיא לא אמיתית ואמרתי גם קודם שאחרי זה הוכחנו שהיא כן אמיתית כי בהקלטה שאצלו החלק השני של השיחה...
השופט גרשון: כשאתה אומר אצלו אתה מתכוון למר גפסו?
רפ"ק קלוגר: אצל מר גפסו, במשרדו, או במחשבו, שהוא הקליט את החלק השני של השיחה ותאמה אחד לאחד להקלטה של המתלונן". (עמ' 119, שורות 8 – 14).
(ראו את דברי מר גפסו בעמ' 2616 ש' 5-6 על כך שהוא עצמו הקליט את השיחה עם המתלונן).
הלכה למעשה, הנאשם 1 אינו טוען כיום לזיוף ההקלטה. הוא אינו חולק כיום על כך שהחלק המוקלט אכן משקף את השיחה ושהדברים שנשמעים בהקלטה אכן נאמרו על ידי הדוברים המוקלטים בה. טענתו היחידה היום היא שהשיחה נערכה ביום שבו חזר מנסיעתו לפולין וכי באותה שיחה היה, כלשונה של עו"ד גב' ינאי, בסעיף 7 לעיקרי הטיעון המודפסים, "נוכח נפקד". היינו, שהוא אמנם נכח פיזית במקום והשיחה התקיימה, אך הוא היה עייף לאחר הטיסה, התעסק עם ראיון לרדיו מקומי (עמ' 2616 ש' 27) ועבד על המחשב (אותו עמ' שורה 11).
לפיכך אני דוחה את הטענה על כך שלא נבדקה האותנטיות של ההקלטות. אני עוד ארחיב בנושא בהמשך הכרעת הדין כשאדון בעניין ההקלטות באופן ספציפי.
באשר לטענה שלא נבחנה טענתו של המתלונן כי השיחה בינו לבין הנאשם 1 מיום 12.3.2009, לא הוקלטה מתחילתה בשל היותה שיחה נכנסת:
בנושא זה אדון בהמשך הכרעת הדין, בפרק הנוגע להקלטת השיחות שנעשו בין המתלונן לבין הנאשם 1.
באשר לטענה שהמשטרה לא חקרה ולא בחנה את "הסכם חרוש":
דין הטענה להידחות.
הנאשם 1 מסר בהודעתו במשטרה (המוצג ת/1) כי לאחר הבחירות פנה אליו מר יחיאל חרוש ז"ל כשבידו "הסכם חרוש" וביקש את עזרתו של מר גפסו לאכוף את ההסכם והבטיח לו שאם יעשה כן והוא יכנס כחבר מועצה במקום המתלונן, כי אז הוא יצטרף לקואליציה.
בעקבות דבריו האמורים של הנאשם 1, המציא בא כוחו דאז של הנאשם 1 את "הסכם חרוש" למשטרה (המוצג ת/13) והמשטרה עצמה גבתה הודעה ממר יחיאל חרוש ז"ל.
ואולם, מר חרוש ז"ל נפטר בטרם הוגש כתב האישום בתיק זה. על שום כך, לא הוזמן מר חרוש להעיד (וההגנה הביעה תרעומת על כך שבשל המועד שבו הוגש כתב האישום נמנע ממנה לחקור את מר חרוש בבית המשפט).
לפיכך, אין שחר לטענה שהמשטרה לא חקרה ולא בדקה את הסכם חרוש.
15. טענות ההגנה בעניין הקלטת השיחה מיום 12.3.2009 (התקליטור ת/18א קובץ 011; התמליל הוא ת/18ב).
השיחה בה עסקינן הינה שיחת טלפון שהתקיימה ביום 12.3.2009 בין המתלונן לבין מר גפסו. חלקה הראשון של שיחה זו לא הוקלט. גירסת המתלונן היא – שהוא לא הספיק להקליט את השיחה מתחילתה משום שמדובר בשיחה נכנסת שבה חזר אליו מר גפסו לאחר שהוא, המתלונן, התקשר אליו. המתלונן סיפר כי סבר שמר גפסו יתקשר מאוחר יותר (הודעתו של המתלונן המוצג ת/38, וראו את עדותו בעמ' 1400 – 1401).
באת כח הנאשם 1 טענה כי אין זה נכון שהמתלונן לא הקליט את תחילת השיחה. לטענתה, השיחה הוקלטה במלואה אלא שהמתלונן מחק את החלק הראשון של השיחה. זאת, משום שהמתלונן הבין שאם המשטרה תשמע את חלקה הראשון של השיחה, היא תסיק שהמתלונן מסר לנאשם 1 אינפורמציה שלא היתה ידועה לו קודם לכן וכי הלכה למעשה הנאשם 1 אמר את מה שאמר בשיחה הנדונה על סמך דברים שאמר לו המתלונן.
עוד טענה באת כח הנאשם 1 כי אין זה נכון שהשיחה היתה שיחה שיצאה ממכשיר טלפון של מר גפסו למכשיר הטלפון של המתלונן. לטענתה מדובר בשיחה שיצאה ממכשיר הטלפון של המתלונן אל הנאשם 1.
כדי לתמוך בטענתה האמורה הזמינה באת כח הנאשם 1 לעדות את גב' מרינה ג'ינג'יחשווילי, שהיא עובדת שירות לוקחות בחברת "הוט מובייל" חברת "מירס" לשעבר (עמ' 4407). עדה זו סיפרה כי השיחה הראשונה שיצאה ממכשיר הטלפון הנייד של מר גפסו, היתה בצהריים (עמ' 4407). במהלך עדותה של עדה זו, הוגש פלט השיחות נ/65 שממנו עולה כי השיחה הראשונה שיצאה ממכשיר הטלפון הנייד הזה נעשתה בשעה 13:30. מכאן ביקשה באת כח הנאשם מס' 1 ללמוד שטענת המתלונן על כך שהנאשם 1 הוא שהתקשר אליו ולכן השיחה לא הוקלטה מראשיתה, אינה נכונה.
דין טענותיה של עו"ד גב' ינאי להידחות.
ראשית, מר גפסו עצמו העיד באשר לאותו בוקר שבו התקיימה השיחה שהוקלטה ותמליל ההקלטה שלה הוא ת/18ב כי הוא הגיע למשרדו בשעה 06:30. לדבריו, המתלונן לא הגיע לפגישה שנקבעה ביניהם ותחת זאת התקשר וטען כי נאלץ לנסוע בדחיפות (עמ' 2608 ש' 4 – 11).
שנית, עדותה של גב' ג'ינג'חשווילי והמוצג נ/65 מדברים רק על כך שלא יצאה שיחת טלפון ממכשיר הטלפון הנייד של מר גפסו לפני שעה 13:30. ואולם, מי לידנו יתקע שמר גפסו לא התקשר למתלונן מטלפון אחר, למשל אחד מהטלפונים בלשכת ראש העיר?
שלישית, אין זה מתקבל על הדעת שראש עיר שעל פי עדותו החל את יום עבודתו בשעה 06:30, לא ניהל אף שיחת טלפון עד שעה 13:30.
רביעית והחשובה ביותר, לגופו של עניין, אין מחלוקת על כך שהנאשם 1 אמר את הדברים בשיחה המוקלטת האמורה, דברים שתומללו במוצג ת/18ב. ראו בהקשר זה את דברי הנאשם 1 עצמו בעמ' 3377 שם אמר "ההקלטה הזאת היא מאוד מאוד ברורה, היא בוצעה באמצעים מאוד איכותיים ושומעים אותי ברור (...) זה באמת איכות ואני לא מתכחש לשום מילה שנאמרה פה בהקלטה, זה הקול שלי, זה אני אומר". (עמ' 3377 ש' 24- 27). גם בהודעתו במשטרה, המוצג ת/4, הודה הנאשם 1, לאחר שההקלטה הושמעה באוזניו, כי מדובר בהקלטה של שיחה שבה השתתף וכי הוא זוכר שיחה זו. (ת/4 עמ' 4).
באת כח הנאשם 1 טענה גם טענות על כך שההקלטה של השיחה האמורה "טופלה" במובן זה שחלקה הראשון נמחק באופן יזום. בעניין טענה זו, אדון בסעיף הבא של הכרעת דין זו.
16. חוות דעת המומחים מטעם ההגנה ומטעם התביעה באשר לשיחה המוקלטת מיום 12.3.2009
השיחות מיום 12.3.2009 ומיום 15.3.2009, הוקלטו במכשירים נ/39 (מכשיר פיליפס) ו -נ/40 (דיסק און קי).
באת כח הנאשם 1 טענה כי הקלטת השיחה מיום 12.3.2009 "טופלה" במובן זה שחלקה הראשון נמחק באופן יזום. כדי להוכיח את טענתה זו הגישה באת כח הנאשם 1 את חוות דעתו של המומחה מר דניאל גרינברג (הרפז) (המוצג נ/67). מר הרפז כתב בחוות דעתו כי –
"הנני להסביר: נראה כי מקליט השיחה הקליט את השיחה המקורית במכשיר הקלטה אחר ולאחר מכן הקליט את ההקלטה למכשיר הפיליפס איתו טען (כפי שנמסר לי) כי ביצע את ההקלטה המקורית.
בשל העובדה כי בשאר השיחות קיים אותו "ביפ" הן בראשית השיחה והן בסיומה (או לחילופין לא מופיע כלל באף אחת מקצוות השיחה) המסקנה המתבקשת בכל הנוגע לשיחהD_011 IC_ היא, כי המדובר בהקלטה שהוקלטה במכשיר אחר ורק אחר כך הועברה לתוך מכשיר הפיליפס.
לנוכח אלו, בהחלט מתקיימת אפשרות קרובה לוודאי כי הקלטת טופלה ונערכה לפני שהוקלטה למכשיר הפיליפס" (נ/67 עמ' 8).
מנגד הוגשה חוות דעתה של המומחית מטעם המאשימה, גב' שרונה כהן מן המחלקה לזיהוי פלילי במטה הארצי של משטרת ישראל (המוצג ת/58).
גב' שרונה כהן כתבה בחוות דעתה באשר לקובץ הרלוונטי לשיחה הנדונה מיום 12.3.2009 (קובץ 011) לאמור:
"א. קובץ ההקלטה הינו באורך של 001:07:40:016 דקות, ע"פ מונה המחשב.
ב. הקובץ מכיל שיחה, השיחה הינה באיכות טובה.
ג. בסיום השיחה, 00:07:38:750 דקות מתחילתה, ע"פ מונה המחשב, נשמע "ביפ", מיד לאחר סגירת הטלפון (נייד או נייח). לאחר ה"ביפ" ההקלטה נמשכת במשך כשנייה נוספת.
ד. הן בבדיקה השמיעתית והן בבדיקה הוויזואלית של צורת הגל, לא נמצאו סימני עריכה.
ה. מאפייני הקובץ דומים לאלה של כל הקבצים האחרים ושל הקובץ האחרון ולכן ניתן לומר שככל הנראה, ההקלטה בוצעה באמצעות מכשיר ההקלטה הנ"ל.
ו. לפי ההקלטות הניסיוניות שערכתי, באמצעות מכשיר מאותו דגם, המכשיר אינו מכריז על התחלה וסיום הקלטה באמצעות ה"ביפ" כאמור. ה"ביפ" שנשמע בסיום השיחה הינו ממקור חיצוני ויתכן שזה נשמע מלחיצה על המקשים של המכשיר או של הטלפונים הניידים/נייחים ששימשו לשיחה. העובדה כי ההקלטה נמשכת, גם לאחר ה"ביפ", מעידה על כך כי ה"ביפ" הינו ממקור חיצוני כאמור". (ת/58 בעמ' 4).
בהמשך חוות דעתה התייחסה גב' שרונה כהן למה שהגדירה בכותרת "בדיקת מאפיין "הביפ" בתחילה ובסוף ההקלטה לפי טענתו של דניאל הרפז". וכך כתבה שם:
"לפי ההקלטות הניסיוניות שערכתי, באמצעות מכשיר מאותו דגם, המכשיר אינו מכריז על התחלה וסיום הקלטה באמצעות ה"ביפ" כאמור. ה"ביפ" שנשמע בתחילת ההקלטה הינו ממקור חיצוני ויתכן שזה נשמע מלחיצה על המקשים של המכשיר או של הטלפונים ניידים/נייחים ששימשו לאותה שיחה. גם לפי הוראות הפעלה של היצרן, ה"ביפ" הינו פונקציה של לחיצה על המקשים וניתן לבטל את הפונקציה הזו. הדבר דומה לרעש הנשמע מלחיצה על הכפתורים במכשירי סלולאר". (ת/58 עמ' 5)
לאחר עיון בשתי חוות הדעת ושמיעת חקירתם הנגדית של שני המומחים, הגעתי למסקנה כי אין לסמוך על חוות דעתו של מר הרפז ויש להעדיף את חוות דעתה של גב' שרונה כהן. ב"כ המאשימה הצליח, בחקירתו הנגדית של מר הרפז, למוטט את גירסתו של המומחה ולהראות כי חוות הדעת האמורה לא היתה מקצועית ולא היתה מהימנה. חוות הדעת היתה מגמתית. המומחה האמור בחר לבדוק רק ארבעה קבצים מתוך עשרות ההקלטות במכשיר ההקלטה והדבר מעלה חשש לבחירה מגמתית של ההקלטות, דבר הפוגע במשקל חוות הדעת.
מר הרפז לא ציין בחוות דעתו דברים שהיה עליו לציין כמו למשל, פירוט תהליך העבודה, סוג הבדיקות שבדק את המכשיר, וכן את העובדה שביצע במכשיר הקלטות ניסיון. הבסיס לטענת ההגנה כי תחילת ההקלטה נמחקה באופן יזום נשמט למעשה שכן מר הרפז הסתמך על הטענה שמכשיר ההקלטה משמיע "ביפ" בתחילת ההקלטה ובסיומה, כשבהקלטה שבנדון לא שומעים "ביפ" בהתחלת השיחה. מר הרפז העיד כי לנתון זה "חשיבות גדולה" ואולם לאחר חקירה נגדית ארוכה, הסתבר שבאף אחת מההקלטות שבדק מר הרפז, אין "ביפ" בהתחלה ובסוף. כך אף התברר מהקלטת ניסיון נוספת שנעשתה באולם ביהמ"ש במעמד העדות.
מר הרפז בדק רק ארבעה קבצים. כשהושמע לו באולם ביהמ"ש קובץ מספר 005, נשמע "ביפ" רק לאחר 20 שניות של הקלטה. משעומת המומחה עם העובדה האמורה, השיב כי הוא לא התייחס להתחלת ההקלטה (עמ 4489 ש' 31) ומשנשאל מדוע לא עשה כן, השיב "כי התייחסתי לסוף, הסוף יותר קריטי". (עמ' 4490 ש' 1). זאת, בעוד שענייננו הוא, כאמור, בשאלה אם תחילת ההקלטה היא אותנטית או שמא התחלת ההקלטה נמחקה באופן יזום! שהרי על עניין זה מושתת מסקנתו של המומחה בחוות דעתו. (ראו את עמ' 4464 ש' 1 – 4).
לעומת עדותו וחוות דעתו של מר הרפז, התרשמתי כי עדותה וחוות דעתה של גב' שרונה כהן מצביעים על מומחיות, מקצועיות, אמינות ויושר. גב' כהן עמדה בחקירה נגדית ארוכה וצולבת. היא השיבה באופן מלא ומפורט ועמדה על הדברים שכתבה בחוות דעתה באופן משכנע. אני מעדיף ללא היסוס את חוות דעתה ועדותה של גב' כהן, על פני חוות דעתו ועדותו של מר הרפז.
על שום כך אני קובע כי איש לא מחק דבר מהקלטת השיחה שהתקיימה ביום 12.3.2009 (המוצג ת/18א, קובץ 011). הקלטת השיחה המונחת בפני משקפת בצורה אותנטית את השיחה כפי שהוקלטה על ידי מר סמיון ברון ואיש לא מחק ממנה את תחילתה.
17. השיחה המוקלטת מיום 12.3.2009
ממסקנתי האמורה לעיל בדבר האותנטיות של הקלטת השיחה המוצג ת/18א קובץ 011, נובעת גם המסקנה הבאה:
כזכור, הנאשם עצמו לא חלק על כך שהדברים שנשמעו מפיו בהקלטה נאמרו על ידו.
אלא מאי?
הנאשם 1 טען כי בחלקה הראשון של השיחה, שלא הוקלט, נאמרו לו דברים על ידי המתלונן, דברים שלא ידע כלל ושאותם שמע לראשונה, הן בעניין הקשר בין המתלונן למר ברקו והן באשר לתנאי שהוצב למתלונן, היינו, שעליו להתפטר מחברותו במועצה וכי אם יעשה כן תשאר דורה במקום עבודתה. לדבריו -
"בשיחה הזאת, בתחילת השיחה, הוא מספר לי כל מיני דברים שקרו לו. הוא מספר לי על הפגישה שלו עם עדי, על הפגישה שלו עם אמיר, על, הוא, לא יודע מה עוד הוא סיפר לי, ואחר כך הוא אומר לי מה האופציות שעומדות לפניו, וככה וככה". (עדות מר גפסו בעמ' 2608 למטה).
בכך ניסה הנאשם 1 לעקר את חומרת הדברים שנשמעים מפיו בהקלטה האמורה ושיש בהם, הלכה למעשה, להפלילו בביצוע העבירה הנדונה. בשל חשיבות הדברים אשוב ואצטט קטעים מן ההקלטה שצוטטה כבר בסעיף 6 להכרעת הדין. וכך התנהלה השיחה בין הנאשם 1 למתלונן:
"סמיון: אבל אם אני, אם אני מדבר עם הה עם... אם אני מדבר עם אה..
גפסו: אם אתה מדבר עם עדי זה בדיוק כמו שאתה מדבר איתי. אם אתה מדבר עם יוסי (הכוונה ליוסי שפושניק, סגן ראש העיר. ע.ג.) זה בדיוק כמו שאתה מדבר איתי. אם אתה מדבר עם אמיר (הכוונה לאמיר אורן, מנכ"ל העירייה. ע.ג.) זה בדיוק כמו שאתה מדבר איתי, כולם זה אותו דבר, אם אתה מדבר עם גולדברג (היינו, העוזר הפוליטי של הנאשם 1. ע.ג.) זה כאילו שאתה מדבר איתי, כל אחד שאתה מדבר איתו זה אותו הדבר". (ההדגשה שלי. ע.ג.).
הנה כי כן, מר גפסו עצמו מודה כי אם המתלונן משוחח עם הנאשם מס' 2, או עם סגנו האחר, יוסי שפושניק, או עם אמיר אורן, כמוהו כמי ששוחח איתו, עם מר גפסו באופן אישי. "זה אותו הדבר".
אכן, מר גפסו הסביר כי באמירתו הנ"ל יש רק משום גיבוי אוטומטי לאנשיו, "גם אם הם ביצעו טעויות" (עמ' 3308 ש' 6 – 7).
אינני מקבל הסבר זה. הסבר זה אינו סביר ואני רואה בו רק תירוץ שנועד להרחיק את מר גפסו ממשמעותם הפשוטה של הדברים שאמר. לא מתקבל על דעתי שמר גפסו נתן גיבוי אוטומטי לאנשיו גם מקום שהדברים שנאמרו על ידם מהווים עבירה פלילית. אני קובע כי מר גפסו אמר את הדברים לא משום שרצה לגבות את אנשיו, אלא משום שהדברים נעשו בידיעתו ומטעמו.
בעדותו בבית המשפט סיפר מר גפסו כי הוא קודם נותן גיבוי ואם יש צורך לבדוק משהו, הוא עושה כן מיד לאחר מכן, "אני קודם כל מגבה אותם ואחר כך בודק" (עמ' 3313 ש' 9 - 16). לאור דרך זו של התנהלות, אם אכן רק זה עתה נודע למר גפסו כי אמיר אורן או עדי ברקו או שפושניק אמרו ועשו דבר זה או אחר מאחורי גבו, כטענתו; כי אז הייתי מצפה כי בין השיחה שהתקיימה ב- 12.3.2009 לבין השיחה שהתקיימה ב- 15.3.2009, הוא יערוך את הבירורים הדרושים וכי בשיחתו עם המתלונן שהתקיימה ב- 15.3.2009, יעמיד דברים על דיוקם ולא יביע את הסכמתו לדברים שהמתלונן אמר לו שנאמרו לו על ידי אמיר אורן ועדי ברקו. לא כך נהג הנאשם 1. בשיחה שהתקיימה ביום 15.3.2009, המשיך מר גפסו ואמר דברים שמהם משתמע כי הוא עצמו היה שותף לדברים שנאמרו למתלונן על ידי מר אמיר אורן ובהמשך על ידי מר עדי ברקו.
בהמשך השיחה מיום 12.3.2009, נאמרו הדברים הבאים:
"סמיון: אבל בכל זאת, בכל זאת, בכל זאת, אם אני, אני, שוקל את ההצעה שלכם, אבל אני גם לא יכול ברגע אחד, ברגע אחד להחליט על זה, אתה מבין? יש לי בעיה, יש לי בעיה עם זה.
גפסו: אבל היה, אבל היה לך, היה לך סליחה סמיון. היה לך יותר משבוע לחשוב, אתה ביקשת, אמרו לך, אתה ביקשת בשמיני, אז נכון או לא, אתה ביקשת לקבל החלטה בשמיני.
סמיון: אני ביקשתי שבשמיני אני כבר אגיש את זה, אבל אני פשוט יש לי בעיה, בעיה עם גופמן (אלכסנדר גופמן שהוא ראש סיעת "קדימה" בבחירות למועצת העיר בשנת 2008. ע.ג.), הוא לא נותן...
גפסו: בסדר, הרי הבעיה לא תיפסק עוד שבוע או עוד שבועיים". (המוצג ת/18ב).
מר גפסו נחקר על כך שהמתלונן אמר לו "אני שוקל את ההצעה שלכם". ואז שאל אותו ב"כ המאשימה כדלקמן:
"עו"ד ולטר: (...). מה שאני מבקש ממך עכשיו זה שאתה כשאני משמיע לך שיחה שלך, שאתה תסביר לי כשאומר לך סמיון "אני שוקל את ההצעה שלכם אבל אני גם לא יכול ברגע אחד להחליט על זה" אם אתה ידעת שהוא מתכוון להצעה שלכם, שלך ושל עדי ברקו, או אמיר אורן באמצעותך, להתפטר מהמועצה כדי שדורה לא תפוטר?
מר גפסו: תראה אדוני, אני לא זוכר את הדברים שנאמרו בתחילת השיחה. יכול להיות שזה מה שהוא אמר, אבל גם אם הוא אמר את הדברים האלה הם חסרי ערך. הרי בשפתו של ליברמן "גשם של אתמול", זה לא רלוונטי, הוא יכול לדבר בשביל למשוך את השיחה ובשביל להקליט לצורכי משטרה. אם הוא היה בא אלי עם מכשיר הקלטה ואומר לי תשמע שמעון אני רוצה להתפטר ותשאיר את דורה ואם זה היה קורה אני הייתי בא לבית משפט והייתי אומר מודה. זה לא קרה, הוא בא אלי אחרי או מתוך הזה בשביל לנסות ולשרבב אותי לאותו דבר.
(...).
השופט גרשון: לא, הרי הוא בא , תקשיב רגע מר גפסו, דברים צריכים להיות גם הגיוניים. הוא בא ומדבר איתך על הצעה שלכם, הוא אומר הצעה שלכם בדברים שהוא פתח פה, אני שוקל את ההצעה שלכם. אם הוא שוקל את ההצעה שלכם אז אתה אמור לפי מה שנשמע ממהלך השיחה הזו, יוצא שאתה יודע על איזה הצעה מדובר. אתה ידעת על איזה הצעה מדובר?
מר גפסו: אני חוזר. הוא בתחילת השיחה אני משער, אני לא יכול, הוא אומר תשמע ניתנה לי אפשרות להגיש עד ה- 08 לחודש, אני ביקשתי עד ה 08 והאריכו לי עד ה 08, אבל בסופו של יום לא הגשתי ל- 08, ביקשתי מס' ימים ולא נתנו לי את הימים,
השופט גרשון: על מה, על איזה הצעה?
מר גפסו: הוא אמר שהוא רוצה להתפטר ולהגיש מכתב התפטרות, אני אומר את זה. אני אומר זה לא משהו שאני יודע אלא מתוך הדברים שהוא אמר לי בתחילת השיחה". (עמ' 3314 – 3315).
משנשאל הנאשם 1 על ידי ב"כ המאשימה וגם על ידי בית המשפט עצמו מדוע לא העמיד את המתלונן על טעותו, על כך שהמתלונן מדבר על "ההצעה שלכם", הודה הנאשם 1 כי אכן "זה טעות, הוא הצליח להשחיל לי את זה" (עמ' 3322 לפרוט' ש' 16 – 17).
הסבריו הנ"ל של מר גפסו אינם משכנעים. אני קובע כי מר גפסו ניסה לתרץ את מה שהשתמע מן ההקלטה כי מדובר בהצעה "שלכם", היינו, של מר גפסו, של מר אמיר אורן ושל מר ברקו. אינני מקבל את התירוץ האמור ואני קובע כי בעת שמר גפסו שוחח עם המתלונן הוא ידע היטב על איזו הצעה מדובר מפני שהיה שותף להנחתה בפני המתלונן.
בהמשך הדברים בהקלטה אמר מר גפסו דברים המתייחסים להצעה שבה מדובר. הוא דיבר על כך שניתנה למתלונן "אפשרות מאוד מאוד הוגנת" וכי ההחלטה היא של המתלונן. מר גפסו אמר למתלונן כי הנאשם 2 הביא בפניו את שאלתו של המתלונן אם אפשר לסמוך על ההבטחה שלא לפטר את דורה. והוא, מר גפסו, אמר למר ברקו שבוודאי שאפשר לסמוך "בתנאי שאני אומר, היא (היינו, דורה. ע.ג.) לא יושבת שמה ומעשנת סיגריה, היא יושבת ועובדת והיא צריכה לעבוד ויש הרבה עבודה שם".
סבורני כי משמעותם הברורה והפשוטה של הדברים שצוטטו זה עתה היא שמר גפסו תומך ב"הצעה שלכם", היינו כי המתלונן יתפטר מחברותו במועצה ואז תושאר דורה במקום עבודתה, וזאת בתנאי שדורה לא תשב ותעשן סיגריה אלא תעבוד כהלכה.
אמנם נכון שבהמשך ההקלטה, כאשר המתלונן אומר למר גפסו כי הוא, גפסו, הבטיח לו שאם הוא יתפטר דורה תשאר בעבודה, אמר מר גפסו כי הוא לא מכיר את ההצעה וכי הוא לא אמר כדבר הזה וכי ההחלטות הן של המתלונן. ואולם, גם אני אינני אומר שהנאשם 1 הוא שאמר והניח את ההצעה בפני המתלונן. אני קובע כי ההתניה הפסולה הנ"ל הוצעה למתלונן על ידי אמיר אורן ומר ברקו שכשהנאשם 1 היה שותף להחלטה לעשות כן והדברים נעשו בידיעתו, בהסכמתו ומטעמו.
ועוד דבר מוזר: הנאשם 1 טען כי הוא לא ידע על כל מה שסיפר לו המתלונן וכי בפתח השיחה שמע על הדברים לראשונה. ואולם, בהמשך ההקלטה של ת/18ב, כשהמתלונן שאל אותו אם הוא לא רוצה שהמתלונן יהיה בקואליציה שלו, אמר מר גפסו בקולו שלו, "זה לא, זה לא העניין וההצעה הזאת הובאה אלי (...)".
הכיצד זה אדם שטוען שכלל לא ידע על הדברים ולא היה שותף להצעות שהועלו בפני המתלונן, מודה "ברחל בתך הקטנה" כי "ההצעה הזאת הובאה אלי"?! היתכן שמי שטוען שלא ידע דבר בתחילת השיחה, יאמר בהמשך השיחה כי "ההצעה הזאת הובאה אלי"?!
בעדותו בבית המשפט ניסה הנאשם 1 לתת הסברים נוספים לאמירותיו בת/18ב:
"תקשיב, אני אמרתי את זה מספר פעמים. כשבא חבר מועצה או מדבר איתך חבר מועצה, אתה לא יכול להגיד לו לא. גם אם הדברים לא רלוונטיים אתה אומר לו כן בשביל שישמע, מה שנקרא בשפה מחרטט אותו, ובאמת פה יש הרבה מאוד". (עמ' 3319 ש' 28 – 31, וראו גם בעמ' 3328 ש' 26).
הסבר ה"חרטוט" חזר עוד פעמים במהלך עדותו של הנאשם 1. הסבר נוסף שנתן מר גפסו היה כי הוא לא ייחס לנושא חשיבות משום שפיטוריה של דורה כבר נעשו ולכן הדבר לא רלוונטי. (עמ' 3320 ו- 3321).
הוא שאמרתי קודם לכן, הסבריו הנ"ל של מר גפסו אינם מתקבלים על הדעת ואין בהם כדי לשכנע כי אכן הכל נבע מן הדברים ששמע מפי המתלונן בפתח השיחה, אותם דברים שלא הוקלטו במוצג ת/18א שהתמליל שלו הוא ת/18ב.
קביעותיי הנ"ל על כך שאמירותיו של מר גפסו בשיחתו עם המתלונן מיום 12.3.2009 מלמדות על היותו שותף לדבר העבירה שנעשתה בהתניית התפטרותו של המתלונן מחברותו במועצה בהשארתה של דורה בעבודה, מקבלות חיזוק בשיחה שהתקיימה ביום 15.3.2009 (התקליטור ת/19א, שיחה 0013, התמליל ת/19ב, תמליל ההגנה נ/76).
18. השיחה המוקלטת בלשכת ראש העיר ביום 15.3.2009 (המוצג ת/19א רצועה 0013, והתמליל ת/19ב)
הציטוטים מן השיחה האמורה כבר הובאו לעיל בסעיף 8(כה) להכרעת הדין. איני רואה צורך לחזור על הדברים. אעמוד על כמה עניינים הנוגעים לשיחה זו.
בפתח הדברים אני רואה לציין כי הנאשם 1 אמר בהודעתו במשטרה ת/2, בכמה מקומות, (למשל, בש' 20 – 21, 43, ועוד) כי הוא ידע שהמתלונן מקליט את השיחה ולכן גם הוא עצמו הקליט את השיחה. (אם כי ההקלטה שנעשתה על ידי הנאשם 1 לא הוגשה כראייה לבית המשפט). (ראו את הודעתו של הנאשם 1, המוצג ת/2 בעמ' 8 ש' 255 – 256).
הנאשם 1 אף העיד כי -
"(...) אני בקטע הזה של השלב השני אחרי שהוא נכנס אני אומר הקלטה במשרד עובדת, מבחינתי זה נמצא על טייס אוטומטי, הבנתי שהוא מנסה לעשות איזה תרגיל מלוכלך. לרגע לא הבנתי שמדובר בתרגיל פלילי, הייתי בטוח שמדובר בתרגיל פוליטי ולכן הקלטתי את השיחה בשביל לגבות את עצמי, תקשורתית, פוליטית, משהו כזה, לרגע לא חשבתי שהוא מנסה לעשות תרגיל שהוא פלילי. (...)". (עמ' 3469 למטה).
והנה, למרות זאת, הנאשם 1 אמר בשיחה זו דברים התומכים ומחזקים את האמירות שנאמרו כבר בשיחה מיום 12.3.2009 ושיש בהן כדי להפלילו בביצוע העבירה:
למשל, כזכור, המתלונן היה אמור להגיש את מכתב ההתפטרות עד 8.3.2009. השיחה מתקיימת ביום 15.3.2009. והנה, כאשר המתלונן שואל את מר גפסו "איך עוזרים לדורה" אומר מר גפסו למתלונן "אני חושב שהיתה לך אפשרות לעזור אבל אני לא מתערב בהחלטות האלה". (היינו, היתה לך, המתלונן, אפשרות לעזור בכך שתתפטר, אבל אני, גפסו, לא מתערב בהחלטות אלה של להתפטר או לא להתפטר);
וכן כשמר גפסו אמר למתלונן "(...) זה לא עניין של קואליציה אופוזיציה, זה עניין של חבר מועצה לא חבר מועצה"; ובהמשך אמר "הכל מתואם איתנו".
ברור לחלוטין מן השיחה המוקלטת מיום 15.3.2009, כי הנאשם מס' 1 היה מעורה ומעודכן באשר לתוכן השיחות שהיו בין המתלונן לבין מר ברקו: ראו את אמירתו בנ/76 ש' 24.
דוגמא נוספת לכך שהנאשם 1 היה מעורה ומעודכן במעשיו של נאשם 2 מצוייה בנ/76 ש' 47, שם, בתשובה לדברי המתלונן על כך שהוא, המתלונן, רואה שמר גפסו לא רוצה לעזור, אמר הנאשם 1:
"אז אני מצטער, אתה טועה מאוד, אני מאוד רציתי לעזור, אני ביקשתי מעדי לבדוק אפשרות להשאיר אותה והוא אמר שהוא בדק איתך וזה לא מסתדר".
היינו, הנאשם 1 מודה כאן שהוא לא רק היה מעורה ומעודכן, אלא שהוא ביקש מהנאשם 2 לבדוק עם המתלונן את האפשרות שזה יתפטר מחברותו במועצה ואז אפשר יהיה "לעזור" לדורה על ידי השארתה במקום העבודה. למותר לציין שזו ההתניה הפסולה בהתגלמותה.
באת כח הנאשם 1 הדגישה במהלך המשפט פעמים אחדות את העובדה שבשיחה המוקלטת מיום 15.3.2009, כאשר המתלונן אומר למר גפסו "למה ישר להתפטר? אני יכול לתרום לך אולי אני יכול לעזור לך, למה אתה רוצה שאני אתפטר?" (נ/76 ש' 17) הזדעק הנאשם 1 להכחיש מכל וכל את הטענה שהוא אמר למתלונן להתפטר:
"אני? אני אמרתי לך להתפטר? אני שואל אותך, אני אמרתי לך להתפטר? אני, אני לא מעורב, אני לא מעורב בכלל, כל ההחלטות הן של עדי, יש מדיניות של העירייה בנושא השיקום של החברה הכלכלית עם כל מה שקרה".
לנוכח דברים נכוחים אלה, היית מצפה שהנאשם 1 יכחיש כל סוג של הצעה שהוצעה, כביכול (לשיטתו של הנאשם 1), למתלונן. בהמשך הדברים בשיחה, המתלונן אומר לנאשם 1 שהוא קיבל מאמיר אורן הצעה אחרת, היינו, הצעה להיכנס לקואליציה. והנה, הפלא ופלא, במקום שהנאשם 1 יאמר חד משמעית כי אין הצעה כזאת ולא היתה הצעה כזאת, אומר הנאשם 1 כי "לא מכיר הצעה כזו, ההצעה היא מאוד ברורה (...) אין, לא קיימת הצעה אחרת". (נ/76 ש' 92). הפירוש היחיד שאפשר ליתן לדברים שנאמרו כאן הוא, שבאותה נקודת זמן, מר גפסו מדבר על כך שהיתה הצעה ברורה מאוד והיא ההצעה היחידה ואין בלתה, היינו, להתפטר מהמועצה.
לסיכום: אין ספק שדבריו של הנאשם 1 בשיחה מיום 15.3.2009, תומכים בטענת המתלונן על דבר ההתניה הפסולה בין התפטרותו מן המועצה לבין השארתה של דורה במקום עבודתה.
באת כח הנאשם 1 טענה בסעיף 7 לעיקרי הטיעון שלה, כי הנאשם 1 היה "נוכח נפקד" במהלך השיחה מיום 15.3.2009, בשל כך שהיה עייף לאחר הטיסה והתעסק עם ראיון לרדיו המקומי ועבד על המחשב תוך כדי השיחה (ראו בעדות הנאשם 1 בעמ' 2616 ש' 11, ובש' 27).
סבורני כי עיון בדבריו של מר גפסו כפי שהם משתקפים בתמליל שהוגש מטעם ההגנה, נ/76, שחלקים ממנו צוטטו לעיל, מלמד כי דבריו של מר גפסו לא נשמעים ולא נראים כדבריו של אדם שדיבר מתוך עייפות או מתוך היסח הדעת. מר גפסו אמר דברים באופן ענייני לגבי הנושאים שעמדו על הפרק ותוך התייחסות לדבריו של המתלונן. לפיכך אני דוחה את הטענה כי מר גפסו היה בישיבה זו "נוכח נפקד" וכי רק בשל עייפותו ועיסוקיו הנוספים באותו זמן, אמר את מה שאמר ואין לזקוף את הדברים לחובתו.
19. עבירת השוחד
א. סעיף 290 לחוק, בנוסחו כפי שהיה במועד ביצוע העבירה, קובע לאמור –
"(א) עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר שבע שנים או מאסר שבע שנים עם קנס עשרת אלפים לירות.
ב. בסעיף זה, "עובד הציבור" – לרבות עובד של תאגיד המספק שירות לציבור".
סעיף 293 לחוק קובע לאמור:
"אין נפקא מינה בשוחד –
(1) אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת;
(...)".
וסעיף 294(א) לחוק, קובע לאמור:
"המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד".
תכליתה העיקרית של עבירת השוחד היא לשמור על ההגינות ועל האמינות של המנהל הציבורי. עובד ציבור המפעיל את סמכותו על יסוד של שחיתות, בניגוד לתכלית החוק, פוגע כתוצאה מכך לא רק בחובת הנאמנות שלו אלא גם בטובת הציבור: ע"פ 1877/99, 1917/99 מדינת ישראל נגד חיים בן עטר, פד"י נג' (4) 695.
וכמו שנאמר בע"פ 6916/06 ארמון אטיאס נגד מדינת ישראל (פסק דין מיום 29.10.2007, פורסם ב"נבו"):
"האיסורים הנכללים בעבירות השוחד נועדו להבטיח את תקינות התנהלותם של מוסדות השלטון ושל גופים ציבוריים ולבער התנהגות הנגועה בשחיתות. עבירות כגון דא, אשר יסוד של שחיתות טבוע בהן, מסוכנות הן לחברה והן לסדרי הממשל. הן מעודדות זלזול ברשויות הציבור ובעובדי הציבור. הן מפרות את האמון של פרט בפרט ושל הפרט בשלטון. הן פוגמות באמון של הפרט בתפקודו של הכלל, ובכך מערערות את היציבות החברתית". (שם, בסעיף 7 לפסה"ד).
עבירת השוחד היא עבירת התנהגות שיסודותיה העובדתיים הם אלה:
(1). מדובר בעובד ציבור;
(2). הלוקח שוחד;
(3). בעד פעולה;
(4). הקשורה בתפקידו של עובד הציבור.
ב. סבורני כי אין מחלוקת על כך ששני הנאשמים שלפני הם עובדי ציבור: האחד הוא ראש עיר והשני הוא סגנו וממלא מקומו.
ג. בעניין המתת:
"אין נפקא מינה במתת זאת, אם מדובר בכסף, בשווה כסף, בשירות או בטובת הנאה אחרת. כל טובת הנאה, אשר זוכה לה עובד הציבור עקב פעולתו, תיתפס למעשה בגדר הגדרת המתת". [ע"פ 355/88 רפאל לוי נגד מדינת ישראל, פד"י מג'(3) עמ' 221, בעמ' 232 (1989)].
בענייננו המתת בו עסקינן הוא, כהגדרת סעיף 293(א) לחוק "טובת הנאה אחרת", היינו, כי המתלונן יתפטר מחברותו במועצת העיר.
זה המקום להעיר כי באת כח הנאשם 1 טענה שאין במקרה זה מתת משום שממילא לא היתה צומחת לנאשם 1 כל תועלת מזה שהמתלונן יתפטר מתפקידו.
גם באי כח הנאשם 2 טוענים כי לא מתקיים במקרה זה יסוד ה"מתת".
המקרה שלפנינו הוא מיוחד במובן זה שהמאשימה מייחסת לנאשמים את עבירת השוחד בהתנאת דבר בדבר, להבדיל מלקיחה, זאת ביחס לחלק הסעיף המדבר על "המתנה שוחד", שבסעיף 294(א) לחוק. היינו, שהלכה למעשה יש לקרוא את סעיף 290(א), ככל שהוא נוגע לענייננו, כאילו נאמר בו "עובד הציבור המתנה שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר 7 שנים וכו'". (למען הסר ספק מדובר בתוספת שלי. ע.ג.).
בענייננו מסר מר גפסו כבר בהודעתו הראשונה במשטרה כי מר חרוש ז"ל הגיע אליו אחרי הבחירות וביקש ממנו לסייע לו במימושו של "הסכם חרוש" והוא מצידו הבטיח שעם מימוש ההסכם הוא יכנס לקואליציה. אכן, מר גפסו אמר בהודעתו ת/1 ש' 195 – 199 כי הוא לא מתכוון לפעול בעניין. ואולם, אין ספק שבשלב שבו הגיע אליו מר חרוש לאותה שיחה, עדיין לא הייתה למר גפסו קואליציה ובשלב ההוא כבר החלו הגישושים שנעשו על ידי הפעילים כפי שפורט לעיל. אכן, בשלב האמור עדיין לא דובר על התפטרותו של המתלונן מהמועצה. דובר על הצטרפות לקואליציה. בשלב האמור, היה למר גפסו אינטרס והיתה צומחת לו טובת הנאה מההצטרפות לקואליציה. בהמשך, גם לאחר שהוקמה הקואליציה, המשיכו אנשיו של מר גפסו בפעולות שפורטו בהרחבה לעיל, למרות שכבר היתה למר גפסו קואליציה רחבה של 14 חברים. העובדה שמר גפסו כבר לא היה צריך קול נוסף כדי להקים את הקואליציה שלו, אינה משנה דבר. מן העובדה שהנאשם 1 ואנשיו המשיכו בפעולות והמעשים תוך התנייה שאם המתלונן יתפטר מתפקידו תושאר דורה בעבודה, עולה כי מר גפסו היה מעוניין בדבר ועצם העניין שלו בדבר, הוא טובת ההנאה שציפה שתצמח לו.
ד. סניגוריו של הנאשם 2 טענו כי בעניינו של מרשם לא מתקיים היסוד העובדתי של המתת. זאת, משום שהתפטרותו של חבר מועצה אינה מהווה עבור מר ברקו טובת הנאה, בשום מובן שהוא.
דין טענה זו להידחות.
כפי שכבר פירטתי לעיל, הפעולות והמעשים נעשו על ידי הנאשם 1 ומר ברקו בצוותא חדא. הואיל ויסודות העבירה העובדתיים מתקיימים לגבי הנאשם מס' 1, ממילא, לאור הוראת סעיף 29 לחוק, רואים את הנאשם 2 כשותף לדבר עבירה ומבצע בצוותא.
ה. למותר לציין שגם שני יסודותיה האחרונים של העבירה מתקיימים במקרה זה: "בעד פעולה" – היינו, בעד השארתה של דורה במקום עבודתה; "הקשורה בתפקידו של עובד הציבור" - ברור שהשארתה של דורה במקום עבודתה קשורה בתפקידם של עובדי הציבור במקרה שלפני: ברור לחלוטין שהדבר היה קשור בתפקידו של מר ברקו, שכן הוא היה יו"ר הדירקטוריון של החברה הכלכלית שבה עבדה דורה. לאור הוראת סעיף 29 לחוק הרי שיש לראות את מר גפסו כאילו היסוד האמור התמלא גם לגביו. ואולם, ניתן להגיע לאותה תוצאה גם בדרך אחרת: אין מחלוקת על כך שמר גפסו השתתף בישיבה עם גב' ליליאן זאווי שבה נדונה שאלת ההערכות מחדש בחברה הכלכלית. לצורך העניין כאן, אין זה משנה מי רשם את שמה של דורה בין המפוטרים. עצם ההשתתפות של ראש העיר באותה ישיבה משמיעה לנו כי עניין פיטוריה של דורה היה קשור לתפקידו של עובד הציבור, ראש העיר.
ועוד: הואיל ואין מחלוקת שהחברה הכלכלית הינה גוף של עירית נצרת עילית, ממילא מובן שלראש העיר, כמי שעומד בראש הפירמידה, יש השפעה על פיטורי עובדים בחברה האמורה.
ו. על שום כך, אני קובע שרכיביו של היסוד העובדתי של סעיף 290(א) לחוק יחד עם הוראות סעיף 294(א) לחוק התקיימו לגבי שני הנאשמים גם יחד.
ז. היסוד הנפשי בעבירה הנדונה הוא מחשבה פלילית, היינו מודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות, משמע לרכיבים העובדתיים של העבירה: ע"פ 1877/99 מדינת ישראל נגד חיים בן עטר ואח', פד"י נג' (4) 695.
סבורני כי השתלשלות העניינים העובדתית, כפי שפורטה לעיל, מקימה חזקת מודעות. חזקה על שני הנאשמים כי היו מודעים לטיב המעשים שעשו כמו גם לקיום הנסיבות: ראו את פסק דינה של כב' השופטת חיות בע"פ 8027/04 שמעון אלגריסי נגד מדינת ישראל, בסעיף 15 שבו (פסק דין מיום 23.2.2006, פורסם ב"נבו").
בהקשר זה, ראוי לציין כי סניגוריו של הנאשם 2, עורכי הדין ארז גוטמן ומירי הרט, טענו כי "על פניו תוכן השיחות המוקלטות בין סמיון לברקו ברור ועל כן ניתן להסיק כי ברקו היה מודע ליסודותיה של עבירת השוחד. אולם, כפי שכותבת כב' השופטת חיות, די בכך שהנאשם יעורר ספק סביר". הסנגורים טענו כי בענייננו הספק נלמד מהתנהלותו של מר ברקו. מר ברקו פעל באופן מקצועי על סמך ליווי של גורמים מקצועיים שתמכו בהחלטה לבטל את תפקיד מנהל האירועים וכפועל יוצא מכך, לפטר את דורה ששימשה בתפקיד.
סבורני כי במקרה זה לא מתעורר כל ספק שמר ברקו היה מודע למכלול נסיבות העניין. ואם היה מר ברקו זקוק להסברים כלשהם – הנה, מר גפסו הסביר לו את הדברים "ברחל בתך הקטנה" באותה פגישה בחדרו של אמיר אורן, "(...) אז גפסו מחייך אומר לי, מה אתה לא מבין? מה אתה לא מבין? כאילו אנחנו פוליטיקה, מה אתה לא מבין? דורה ברור שהיא תלך (...) אתה ראית שהיא הולכת, הרי היא מועמדת ללכת (...), אז הוא אומר לי מה אתה לא מבין, עכשיו אני אסביר לך, גם סמיון הולך, אני אומר לו מה? הוא אומר יש הסכם בקדימה שסמיון הולך, הוא צריך להתפטר" (עמ' 4248).
ח. מר ברקו טען בעדותו בבית המשפט כי הוא אמנם עשה את המעשה של התניית התפטרותו של המתלונן מחברותו במועצה בהשארתה של דורה בעבודה, ואולם, לטענתו, הוא הציג למתלונן מצג שווא כשהוא עצמו סבר שגם המתלונן מציג כלפיו מצג שווא. לדבריו, הוא כלל לא התכוון לכך שההצעה מצידו ומצד מר גפסו תבוצע, שכן, לשיטתו, פיטוריה של דורה נעשו משיקולים ענייניים ומקצועיים, ובסופו של יום היא גם פוטרה בפועל.
דין הטענה להידחות. זאת, לאור הוראת סעיף 294(ד)(2) הקובע כי "במשפט על שוחד לא יזדקק בית המשפט לטענה - שהלוקח לא עשה או אף לא התכוון או לא היה מוסמך או רשאי לעשות את הפעולה".
סבורני שכל הסבריו של מר ברקו כיום לא נועדו אלא לתרץ, בדיעבד, את המעשים שעשה במודעות מוחלטת, כדי להיחלץ מהרשעה פלילית.
ט. על שום כך אני קובע, כי לאור השתלשלות העניינים כפי שהוכחה בפני, חזקה ששני הנאשמים היו מודעים הן לטיב המעשים והן למכלול הנסיבות ועל כן, אני קובע כי שני הנאשמים עברו את העבירה שיוחסה להם בכתב האישום.
20. אחרית דבר
אשר על כן אני מרשיע את שני הנאשמים בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום.
פיסקה 20 של הכרעת דין זו הושמעה בפומבי בנוכחות בא כח המאשימה עו"ד רז ולטר, הנאשם 1 בעצמו ובאת כוחו עו"ד גב' פנינת ינאי , הנאשם 2 בעצמו ובאי כוחו עורכי הדין ארז גוטמן ומירי הרט, והעתק מודפס של הכרעת הדין נמסר לצדדים.
ניתנה היום, ל' שבט תשע"ה , 19 פברואר 2015, במעמד הצדדים.
__________________
עודד גרשון, שופט
| תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
|---|---|---|---|
| 18/06/2013 | החלטה מתאריך 18/06/13 שניתנה ע"י יפעת שיטרית | יפעת שיטרית | צפייה |
| 19/06/2013 | הוראה לנאשם 1 להגיש החלטת העליון | תאופיק כתילי | צפייה |
| 08/07/2013 | החלטה מתאריך 08/07/13 שניתנה ע"י תאופיק כתילי | תאופיק כתילי | צפייה |
| 10/07/2013 | החלטה מתאריך 10/07/13 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 16/09/2013 | החלטה על בקשה להארכת מועד 16/09/13 | עודד גרשון | צפייה |
| 17/09/2013 | החלטה על בקשה להארכת מועד 17/09/13 | עודד גרשון | צפייה |
| 08/10/2013 | הוראה לנאשם 1 להגיש ייפוי כח | עודד גרשון | צפייה |
| 09/10/2013 | הוראה לנאשם 1 להגיש השלמת טיעון | עודד גרשון | צפייה |
| 15/10/2013 | החלטה מתאריך 15/10/13 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 28/10/2013 | החלטה מתאריך 28/10/13 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 03/11/2013 | החלטה על בקשה של מבקש 1 שינוי מועד דיון 03/11/13 | עודד גרשון | צפייה |
| 18/11/2013 | החלטה מתאריך 18/11/13 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 12/12/2013 | החלטה מתאריך 12/12/13 שניתנה ע"י יוסף אלרון | יוסף אלרון | צפייה |
| 17/12/2013 | הוראה למאשימה 1 להגיש זימון עדים | יוסף אלרון | צפייה |
| 01/01/2014 | החלטה מתאריך 01/01/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 07/01/2014 | החלטה מתאריך 07/01/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 27/01/2014 | החלטה מתאריך 27/01/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 28/01/2014 | החלטה מתאריך 28/01/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 30/01/2014 | החלטה מתאריך 30/01/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 04/02/2014 | החלטה מתאריך 04/02/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 04/02/2014 | החלטה מתאריך 04/02/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 24/02/2014 | הוראה לעד מאשימה 15 להגיש הרשאה לזיכוי חשבון בנק | עודד גרשון | צפייה |
| 03/03/2014 | החלטה מתאריך 03/03/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 04/03/2014 | החלטה מתאריך 04/03/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 05/03/2014 | החלטה מתאריך 05/03/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 11/03/2014 | החלטה מתאריך 11/03/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 12/03/2014 | החלטה מתאריך 12/03/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 25/03/2014 | החלטה על בקשה לפסיקת הוצאות לעדי תביעה 25/03/14 | עודד גרשון | צפייה |
| 27/04/2014 | החלטה על בקשה של נאשם 1 שינוי מועד דיון 27/04/14 | עודד גרשון | צפייה |
| 01/05/2014 | החלטה על בקשה של מבקש 1 שינוי מועד דיון 01/05/14 | עודד גרשון | צפייה |
| 01/05/2014 | החלטה מתאריך 01/05/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 05/05/2014 | הוראה לנאשם 1 להגיש הודעה לביהמ"ש | עודד גרשון | צפייה |
| 07/05/2014 | החלטה על בקשה של מבקש 1 שינוי מועד דיון 07/05/14 | עודד גרשון | צפייה |
| 20/05/2014 | החלטה מתאריך 20/05/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 20/05/2014 | החלטה מתאריך 20/05/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 25/05/2014 | החלטה על בקשה למתן החלטה 25/05/14 | עודד גרשון | צפייה |
| 26/05/2014 | החלטה מתאריך 26/05/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 27/05/2014 | החלטה מתאריך 27/05/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 01/06/2014 | החלטה מתאריך 01/06/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 01/06/2014 | הוראה למאשימה 1 להגיש הגשת מסמך | עודד גרשון | צפייה |
| 05/06/2014 | החלטה מתאריך 05/06/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 05/06/2014 | החלטה מתאריך 05/06/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 10/06/2014 | החלטה על בקשה של מבקש 1 שינוי מועד דיון (בהסכמה) 10/06/14 | עודד גרשון | צפייה |
| 29/06/2014 | החלטה מתאריך 29/06/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 06/07/2014 | החלטה על בקשה מטעם עד 06/07/14 | עודד גרשון | צפייה |
| 06/07/2014 | החלטה מתאריך 06/07/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 06/07/2014 | החלטה מתאריך 06/07/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 08/07/2014 | החלטה מתאריך 08/07/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 09/07/2014 | החלטה מתאריך 09/07/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 10/07/2014 | החלטה מתאריך 10/07/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 13/07/2014 | החלטה מתאריך 13/07/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 15/07/2014 | החלטה מתאריך 15/07/14 שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 24/07/2014 | החלטה על בקשה של נאשם 1 שינוי מועד דיון 24/07/14 | עודד גרשון | צפייה |
| 11/08/2014 | החלטה על בקשה להתיר למומחית לבצע הקלטות נסיון במוצגים | עודד גרשון | צפייה |
| 12/08/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 12/08/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 12/08/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 13/08/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 13/08/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 08/09/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 08/09/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 22/09/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 22/09/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 23/09/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 30/09/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 07/10/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 18/10/2014 | החלטה על בקשה | עודד גרשון | צפייה |
| 29/10/2014 | החלטה על הודעה לבית המשפט הנכבד | עודד גרשון | צפייה |
| 30/10/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 30/10/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 08/11/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 09/11/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 16/11/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 20/11/2014 | הוראה למאשימה 1 להגיש סיכומים סטטוס | עודד גרשון | צפייה |
| 11/12/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 26/12/2014 | החלטה על בקשה בעיניין הוצאות | עודד גרשון | צפייה |
| 28/12/2014 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 02/01/2015 | החלטה על בקשה | עודד גרשון | צפייה |
| 04/01/2015 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 13/01/2015 | הוראה לנאשם 1 להגיש הודעת עיקריי טיעון | עודד גרשון | צפייה |
| 15/01/2015 | הוראה לנאשם 2 להגיש עיקרי טיעון מטעם נאשם 2 | עודד גרשון | צפייה |
| 01/02/2015 | הוראה לנאשם 1 להגיש הודעה | עודד גרשון | צפייה |
| 19/02/2015 | הכרעת דין שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 11/03/2015 | החלטה על בקשה מבית המשפט | עודד גרשון | צפייה |
| 12/03/2015 | החלטה על בקשה לתיקון פרוטוקול | עודד גרשון | צפייה |
| 12/03/2015 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 19/03/2015 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 13/04/2015 | הוראה לנאשם 1 להגיש הודעה | עודד גרשון | צפייה |
| 14/04/2015 | החלטה שניתנה ע"י עודד גרשון | עודד גרשון | צפייה |
| 26/04/2015 | הוראה לשירות בתי הסוהר להגיש הודעת שירות | עודד גרשון | צפייה |
| תפקיד | שם | בא כוח |
|---|---|---|
| מאשימה 1 | מדינת ישראל | מירית שטרן |
| נאשם 1 | שמעון גפסו | פנינת ינאי, אלון רון |
| נאשם 2 | עדי ברקו | ארז גוטמן, מירי הרט |
| מבקש 1 | אלון רון |