1. שני הנאשמים, ראש העיר נצרת עילית ׁ(הנאשם מס' 1) ומי שהיה סגנו (הנאשם מס' 2), הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום, היינו לקיחת שוחד, עבירה לפי הסעיפים 290 + 294(א) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

2. כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים הינו הראשון מסוגו במובן זה שבו מבקשת המאשימה להרשיע אדם בלקיחת שוחד בגין התניית שוחד, תוך שימוש בתיבות "המתנה שוחד" שבסעיף 294(א) לחוק ("המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד". ההדגשה שלי. ע.ג.).

3. בתמצית, בהכרעת הדין נקבע כי גרושתו של מר סמיון ברון, גב' דורה ברן (להלן – "דורה"), עבדה בחברה הכלכלית, שהינה תאגיד בבעלותה של עיריית נצרת עילית. בבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו בשנת 2008 נבחר מר שמעון גפסו כראש העיר נצרת עילית ומר סמיון ברון נבחר כחבר מועצת העיר. הנאשמים עברו את העבירה האמורה בכך שהתנו עם חבר המועצה, מר סמיון ברון, שאם יתפטר מתפקידו תושאר דורה במקום עבודתה, שאם לא כן, תפוטר.

4. הראיות לעניין העונש

א. המאשימה הודיעה שאין לה ראיות לעניין העונש.

ב. מטעם הנאשם 1, מר שמעון גפסו, העידו שורה ארוכה של עדים:

(1) ד"ר דורון אביטל, מי ששימש בשעתו מפקד סיירת מטכ"ל באמצע שנות ה-90;

(2) מר צבי פלג, מנכ"ל רשת אורט;

(3) גב' רותי שקד, מנהלת בית ספר עצמון בנצרת עילית;

(4) מר דב לוצקי, מי ששימש בשעתו כסגן מפקד המחוז הצפוני במשטרת ישראל;

(5) מר אלי ברדה, ראש העיר מגדל העמק;

(6) מר אורי אריאל, שר השיכון בממשלת ישראל;

(7) גב' סמדר בת אדם לויטן, יו"ר העמותה "ארץ נהדרת" ובעלת טור דיעה בעיתון "ישראל היום";

(8) גב' רז דובקין, מי שנולדה בגוש קטיף שבחבל עזה בישוב גן אור, ולאחר ההתנתקות מחבל עזה, נענתה עם משפחתה לקריאתו של ראש העיר גפסו להתיישב בנצרת עילית;

(9) מר אברהים חורי, מי ששימש כמנהל מרכז שיקום איזורי בעיר נצרת;

(10) מפקח דניאל גפסו, בנו של הנאשם 1, קצין במשמר הגבול;

(11) מר דן סגליס, ראש ישיבת ההסדר שבעיר נצרת עילית;

(12) מר יעקב שלזינגר, עיתונאי ועורך בעיתונים שונים;

(13) מר חגי שילת, ראש הישיבה התיכונית בנצרת עילית;

(14) ד"ר עומר להב, רופא שיניים, חברו של נאשם 1 עוד מתקופת השירות הצבאי;

(15) ד"ר עוזי לנדאו, שר התיירות בממשלת ישראל;

(16) מר שמוליק שטיין, פעיל בציבור החרדי;

(17) האב גבריאל נדאף, ראש הקהילה היוונית אורתודוכסית ביפיע.

כן הוגשו מטעם הנאשם 1 המוצגים עג/1 עד עג/5 (כולל), ובהם תצלומים, תעודה של המועצה לישראל יפה, מכתבי תודה והבעת הערכה, עדויות אופי בכתב ומסמכים של בנק טפחות.

ג. מטעם הנאשם 2 העידו העדים שלהלן:

(1) תא"ל רון אילוז, קצין לוגיסטיקה ראשי בצה"ל;

(2) תא"ל אליעזר בן הרוש, קצין חימוש ראשי בצה"ל;

(3) מר אריה קורוטקין, מנכ"ל חברת אינטר אלקטריק;

(4) מר עופר גולינסקי, מי ששירת כקצין בצבא הקבע במשך 35 שנים וכיום הוא מנכ"ל חברה פרטית;

(5) רס"ן רון יצחקי, מפקד יחידת אופטיקה אלקטרוניקה ונשק ביחש"מ (יחידת חימוש מרחבית);

(6) מר זאב הרטמן, עובד במוקד "קישורי נורית" בנצרת עילית.

כן הוגש מטעם הנאשם 2, המוצג עג/6 הכולל תיעוד לגבי לימודי מוסמך של אוניברסיטת חיפה, מסמכים רפואיים מן המרכז הרפואי "העמק" ותעודה על קבלת אות "מבצע שלג".

5. תמצית הראיות לעונש בעניינו של הנאשם 1:

כאמור לעיל, מטעם הנאשם 1 העידו 17 עדים. לא היה מנוס מכך שהעדים, לא פעם, חזרו זה על דברי זה, במילות ההערכה והשבח שהרעיפו על הנאשם.

העולה מדברי העדים הוא כי הנאשם 1 שירת בצבא כצנחן והשתתף בלחימה במבצע ליטני. הוא נפצע באחת מצניחותיו הצבאיות ושבר אחת מברכיו. הוא שמר על קשר עם חבריו לצבא וגם שנים לאחר שהשתחרר מן השירות הוא עדיין נפגש עימם. הוא אופיין כמי שדבק במשימה המוטלת עליו וכמי שאינו מוותר לעולם. הוא חבר נאמן, ישר ואמיץ.

העדים העידו על יכולתו האירגונית ועל תנופת פיתוח העיר נצרת עילית תחת הנהגת הנאשם 1. סיפרו על יוזמות מגוונות של הנאשם, על אהבת המולדת ואהבת העיר נצרת עילית ועל רצונו לקרב רחוקים ולעזור למי שזקוק לעזרה כמיטב יכולתו.

הנאשם 1, כפי שמצטייר מן הראיות ששמעתי, הוא איש שהעשייה היא נר לרגליו. הוא חרוץ מאוד העובד שעות רבות ביממה. הוא "חווה את העיר הזאת בכל רמ"ח אבריו, הוא חי אותה והכיר כל מימד שבה, ומעורבותו היתה בכל דבר ועניין, בדגש על ערכים שקשורים כאמור לציונות ולחינוך".

הוא פעל להקמת ישיבה תיכונית בנצרת עילית; הוא יזם הקמת ישיבת הסדר בעיר; הוא נענה לפנייתם של הורים לילדים על הרצף האוטיסטי ובסיועו ותמיכתו הוקמה כיתת PDD בבית הספר היסודי "עצמון", בנוסף לכיתות הלימוד הרגילות; הוא פעל לפיתוח הר יונה עם אלפי יחידות דיור; פעל להקמת מכינה קדם צבאית, ועוד.

מן הראיות עולה כי הנאשם 1 עסק במלוא המרץ בקידום החינוך וקידום הנוער תוך מעורבות רבה ואיכפתיות, כדי להכשיר ולפתח את דור העתיד.

העדים סיפרו כי הנאשם 1 הוא איש חזון, איש ערכים, הנטוע עמוק בזהות היהודית של מדינת ישראל ושהיה שותף פעיל בעשייה החינוכית בעירו. "החינוך הוא בראש מעייניו", העידה גב' רותי שקד.

העדים הביעו את תקוותם שגם לאחר שהנאשם 1 יקבל את עונשו, הוא יוכל לחזור ולהמשיך בעשייה הציבורית כראש עיר.

שר השיכון מר אורי אריאל סיפר, בין היתר, כי בתקופת כהונתו של מר גפסו כראש עיר, העיר עברה צמיחה דמוגרפית חיובית וכי ראש העיר הצליח "לרתום את כל משרדי הממשלה ולפתח את עירו שהוא מכנה "בירת הגליל"". רתימת משרדי הממשלה השונים התבטאה, בין היתר, בהקצאת תקציבים שבאמצעותם ניתן היה לפתח את העיר בתחומי החינוך, הרווחה, המסחר, הדיור והשיכון.

גב' סמדר בת אדם לויטן, אמרה על הנאשם 1, בין היתר, כי הוא "אדם חם, ספונטאני, איש שאוהב אנשים ורתום למטרה".

מן הראיות עולה כי הנאשם 1 הוא אדם המכבד כל אדם. הוא גילה רגישות מיוחדת לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. הוא פעל גם לדו-קיום עם האוכלוסייה הערבית וידע לכבד את התושבים הערבים בכפרים הסמוכים לנצרת עילית.

בנו של הנאשם, מפקח דניאל גפסו, העיד בהתרגשות רבה וסיפר ואמר דברים הנוגעים ללב. הוא סיפר על החינוך הערכי שקיבלו הוא ואחיו בבית הוריהם. בין היתר סיפר, כי אביו השקיע את כל כולו בעבודתו כראש העיר נצרת עילית וכי העיר נצרת עילית הפכה להיות "בן נוסף" במשפחה שלא פעם גזל את האב מטכסים הקשורים לעד.

מר יעקב שלזינגר סיפר בעדותו כי ניהל מאבקים למען טוהר המידות בשלטון הציבורי. הוא מצא בשמעון גפסו, שהיה באותה תקופה חבר מועצה מן האופוזיציה, שותף עיקש למאבקים לחשיפת שחיתויות בעיריית נצרת עילית ולמניעתן. לדבריו המהלכים שנקטו השניים הביאו לתוצאות.

שר התיירות ד"ר עוזי לנדאו סיפר בעדותו, כי הוא מכיר את הנאשם 1 מזה כ- 20 שנה. ההיכרות החלה בפעילות פוליטית, המונעת כולה ברוח אידיאולוגית ותפיסת העולם של ז'בוטינסקי, בגין, שמיר וחיים לנדאו. לדבריו, הנאשם 1, תרם ממרצו בפרויקטים רבים ללא לאות. בחלק מהזמן, שימש הנאשם 1, ראש מטהו של השר לנדאו, ולדבריו הוא גילה בו "(...) איש ביצוע וארגון מעולה, אדם מסור מאוד, אדם אחראי מאוד, מחוייב לדברים שהוא עושה (...)".

העד סיפר כי הנאשם 1 היה פעיל בעמותה "ארץ נהדרת" (העד אישר שהשם הועתק משמה של תוכנית סטירית בטלוויזיה). במסגרת עמותה זו, נערכו סיורים ברחבי הארץ כדי להעמיק את תחושת הזכות והשייכות ולהתאהב בארץ מחדש. לדבריו, גם כאשר ירד "גשם קסאמים" על שדרות, נהגו בעמותה לערוך סיורים דרך האיזורים השונים שמסביב לשדרות "כדי להראות את המעשה הציוני שם, והיינו מסיימים את הביקור בשדרות עצמה". לדבריו, הנאשם 1, היה מעורב בכל הדברים האלה.

העד סיפר, כי זה היה אך טבעי שהנאשם 1 יתמודד על תפקיד ראשות העיר. זאת, בשל רצונו לפעול ולשרת את הציבור. לדבריו, הנאשם 1 הוא "מנוע טורבו בעבודה שלו. הוא לא ניגש לבעיה, הוא מסתער על בעיה כדי לטפל בה". העד הוסיף ואמר, כי "הנוף הפוליטי של מדינת ישראל משווע לאנשים ערכיים מסוגו, העושים את עבודתם באמונה, שלא על מנת לקבל פרס, נטו לטובת הציבור בדרך שבה הוא מבין את הדברים". העד הביע את תקוותו שגזר הדין "לא יגדע את שליחותו הציבורית, שהוא יוכל להמשיך ולעסוק בה. הציבור צריך אנשים מהסוג זה".

מר שמוליק שטיין סיפר בעדותו על יוזמתו של הנאשם 1 לאכלס את פרויקט "הר יונה ג' ב- 4000 יחידות דיור לציבור החרדי. לדבריו, בתקופה שבה היה הנאשם 1 בהשעיה "ההתקדמות של שכונת הר יונה ג' פשוט נעצרה". על כן, ביקש העד לאפשר לנאשם לחזור לתפקידו "כדי שזה יתקדם".

העד, האב גבריאל נדאף, ראש הקהילה היוונית אורתודוקסית ביפיע, סיפר כי הוא עומד בראש פורום גיוס העדה הנוצרית לצה"ל ולשירות לאומי. לדבריו, פעילותו זו גרמה לכך שעשו לו "לינץ תקשורתי" והתחילו להכפיש את שמו ולאיים עליו בדרכים שונות. לדבריו, הנאשם 1 היה מן הראשונים שבאו לביתו בימים הקשים שעברו עליו, עודד וחיזק אותו והציע את עזרתו. לדבריו, "גם דיברתי עם מר שמעון גפסו על רעיון להקים בנצרת עילית שכונה לחיילים הנוצרים המשוחררים, ואכן כן, הוא שמח ובירך על היוזמה הזו. אפשר לומר גם בזכותו ובעידודו ובתרומתו הרבה למהלך הזה, העלינו את מספר המתגייסים לצבא (...) שילשנו את מספר המתגייסים תוך שנה אחת".

7. תמצית הראיות לעונש בעניינו של הנאשם 2:

תא"ל רון אילוז, קצין לוגיסטיקה ראשי בצה"ל, סיפר כי הוא מכיר את הנאשם 2 מזה כ- 20 שנה. הם שירתו יחדיו בחטיבה, הנאשם 2 כקצין חימוש והעד כקצין לוגיסטיקה. לדבריו, הנאשם 2 היה קצין ערכי, מסור ומוערך מאוד. הוא סיים את שירותו בצה"ל בדרגת סא"ל. הנאשם 2, מהנדס במקצועו, הוא איש מקצוע יצירתי מאוד, מקצועי ומוערך מאוד, גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית. הוא פיקד על אוכלוסייה מגוונת מאוד והביא אותה להישגים גבוהים מאוד. לדבריו, אנשים דיברו על הנאשם 2 בהערכה ובהערצה. הנאשם 2 הגיע להישגים רבים בתחומים שבהם עסק, לרבות בבית הספר לחימוש שם שימש כמדריך ראשי.

תא"ל אליעזר בן הרוש, קצין חימוש ראשי בצה"ל, סיפר כי הוא מכיר את הנאשם 2 מזה כ- 20 שנה. דרכיהם הצטלבו במהלך השירות פעמים אחדות. לדבריו, הוא התרשם מיכולתו הפיקודית והמנהיגותית של הנאשם 2. הידע ההנדסי של הנאשם והידע האינטלקטואלי שלו, תרמו רבות ליחידה וסייעו לה להתמודד עם האתגרים השונים. הנאשם 2 היה גורם משפיע בפעילות היחידה, הן כגורם מחליט והן כגורם מייעץ. העד דיבר על כך שהנאשם 2 השקיע רבות בעבודתו, ללא חשבון של שעות עבודה, כדי להביא את היחידה להישגים ולהעמידה בסטנדרטים המצופים ממנה, והוא עשה זאת בהצלחה רבה. העד תיאר את הנאשם 2 כאדם "ערכי, חרוץ ויצירתי ובהחלט ראוי לכל המידות".

העד מר אריה קורוטקין, הוא מנכ"ל חברת אינטר אלקטריק. העד סיפר כי בין היתר היתה לו מסעדה שהיתה קשורה בקשר עסקי עם החברה הכלכלית של נצרת עילית שהנאשם 2 היה יו"ר הדירקטוריון שלה. מתוך היכרותו עם הנאשם 2 הוא למד לדעת כי האחרון הוא אדם "שיודע לנהל חברה ולנהל עסקים כספיים מבחינה מקצועית".

מר עופר גלינסקי הוא מנכ"ל חברה פרטית. הוא שירת כקצין בצבא הקבע משך כ- 35 שנים והשתחרר מצה"ל בדרגת אל"מ. היכרותו עם הנאשם 2 מקורה בשירותו בצה"ל. בשלב מסויים הוא שימש כמפקד יחידת חימוש מרחבית (יחש"ם) והנאשם 2 שימש כסגנו. העד סיפר כי הנאשם 2 הוא "אדם מיוחד" שהשקיע את כול כולו בעבודה מסורה לטובת היחידה. הוא ציין את נאמנותו הן למפקדי היחידה והן לחיילים. הוא סיכם את דבריו באומרו כי הנאשם 2 הוא אדם מקצועי מאוד, ערכי מאוד ובעל רגישות אנושית ומיוחדת שיצר מערכת יחסים עם אנשים שבאופן טבעי אמרו שהוא אנושי וחברתי.

רס"ן רון יצחקי, מפקד יחידת אופטיקה אלקטרוניקה ונשק ביחש"ם, העיד שהוא מכיר את הנאשם 2 מזה כ- 25 שנים במגוון תפקידים שבהם שימש הנאשם. העד סיפר על חריצותו של הנאשם 2, על מוסר העבודה הגבוה שלו, על ערכיות, לויאליות מלאה למערכת הצבאית ולמפקדיו. הוא תיאר אותו כאדם חם, בעל לב חם הנכון להושיט עזרה ללא כל קשר למי שמבקש אותה, אם הוא בעל דרגה או חייל זוטר. לדבריו, הנאשם 2 פנה לפוליטיקה כשהמניע שהנחה אותו הוא לתרום מניסיונו הרב בצבא למען העיר נצרת עילית ותושביה.

מר זאב הרטמן סיפר בעדותו כי הוא מכיר את הנאשם 2 מזה כ- 20 שנה. הוא נכה מלחמה, והקשר העיקרי בינו לבין הנאשם 2 היה בכך שזה האחרון עזר לנכי צה"ל תושבי העיר. דרכיהם הצטלבו גם במישור הפוליטי כשהנאשם 2 רץ ברשימתו של מר גפסו שרץ לראשות העיר, הוא רץ למועצת העיר ונבחר כחבר המועצה. שם הכיר את הנאשם 2 בפן הפוליטי. לדבריו, במישור האישי הוא העריך את הנאשם 2 כאדם וציין כי הבין שמר ברקו לא הבין מה זה פוליטיקה "מה שבצבא זה פקודה, הוא לא הבין שבאזרחות זו בעיה אחרת".

8. טענות המאשימה לעניין העונש

א. ב"כ המאשימה, עו"ד רז ולטר, עמד בטענותיו על הערכים המוגנים על ידי עבירת השוחד ועל החומרה הרבה שבביצוע עבירה זו. הוא הצביע על פגיעת העבירה בתקינות פעולתן של רשויות הציבור ועל כך שהיא גורמת לפגיעה באמון הציבור ברשויות השלטון.

ב"כ המאשימה הצביע על כך שבנוסף לאמור לעיל, במקרה הנוכחי, נפגעה גם הזכות לבחור ולהיבחר. שכן, התנאת השוחד במקרה זה, הייתה בהתפטרותו של חבר מועצה מתפקידו. "מעשה זה נועד לפגוע בזכות להיבחר ובעקיפין גם בזכות לבחור".

ב. ב"כ המאשימה טען כי העבירה לא בוצעה באופן ספונטאני. היא נעשתה מתוך שיקול קר, תוך ניצול נקודת תורפה של המתלונן, היינו, עבודת גרושתו בחברה הכלכלית של עיריית נצרת עילית, כדי להפעיל עליו לחץ.

ג. ב"כ המאשימה טען כי יש להבחין בין הנאשמים לעניין מידת העונש. לטענתו, הנאשם 1 היה ראש העיר, ראש הקואליציה ומי שבעברו היו שנים של ניסיון פוליטי במישור המקומי והארצי. הוא זה ששלח את הנאשם 2 לפנות למתלונן וההתניה הפסולה נעשתה בידיעתו, בהסכמתו ומטעמו. הוא זה שהיה הדומיננטי במגעים הפוליטיים ואליו פנה חרוש המנוח בבקשה לפעול בעניין, והוא גם ידע את התועלת הצפויה ממהלך כזה, כך ש"הוא היה היוזם והמכריע בנושא זה". לעומתו, הנאשם 2, היה חסר ניסיון פוליטי ומעמדו היה נמוך משל ראש העירייה. עם זאת, גם הוא היה עובד ציבור בכיר. הוא כיהן כממלא מקום ראש העיר והוא זה שבפועל ניהל את מרבית המגעים מול המתלונן, היינו שחלקו בהתנהלות המושחתת היה משמעותי, אף כי פעל בהוראתו של הנאשם 1.

ב"כ המאשימה טען ביחס לנאשם 1, כי לא מדובר במעידה חד פעמית שנעשתה בלהט העשייה. מדובר במהלך מתוכנן ומתוחכם. הנאשם עשה את המעשה שבו הורשע רק משום שבמסגרת סמכויותיו והשפעתו עמד לרשותו הכוח לעשות זאת.

ד. ב"כ המאשימה טען כי מדיניותו העקבית של ביהמ"ש העליון הינה שבעבירות שוחד הכלל צריך להיות מאסר בפועל. לדבריו, הפסיקה חזרה והדגישה כי יש להחמיר עם מבצעי עבירת השוחד ולמצות עימם את הדין כדי להעביר מסר חד וברור לשמירה על טוהר מידות. בהקשר לכך, הפנה ב"כ המאשימה לפסקי דין שונים של ביהמ"ש העליון.

ה. ב"כ המאשימה טען כי מתחם העונש ההולם למעשיהם של הנאשמים הוא עונש מאסר בפועל לתקופה שבין 8 חודשים ל - 24 חודשים, וכן מאסר על תנאי וקנס כספי.

ו. ב"כ המאשימה התייחס לביקורת שמתח בית משפט זה, במסגרת הכרעת הדין, על השיהוי בהגשת כתב האישום ועל אי הדיוקים שבו. לדבריו, אי הדיוק בנוסח כתב האישום נעשה בטעות ובתום לב. באשר לחלוף הזמן, טען, "עיכוב זה מוסבר במידה מסויימת בכך שזה המחיר הנובע מהזהירות הנובעת בעניינו של ראש עירייה שכתב אישום נגדו מוגש רק באישור פרקליט המדינה, ולאחר שימועים בעל פה". ואולם, חלוף הזמן לא פגע במקרה זה בנאשם 1, שכן הדבר אפשר לו להמשיך ולכהן בתפקידו כראש עיר למרות היותו חשוד בשוחד. לו היה כתב האישום מוגש קודם לכן, הרי שהדחתו מכהונתו היתה מוקדמת יותר. לכן, טען, "אף שבוודאי ראוי להגיש כתב אישום מהר, ואף שיש פגיעה מסוימת שאדם חשוד לאורך זמן בשוחד, הפגיעה הנובעת מהרשעה מהירה בעבירה זו, היא קשה יותר מאשר בהרשעה מאוחרת".

ז. ב"כ המאשימה ציין בטענותיו כי הפסיקה הדגישה את שיקול הרתעת הרבים כשיקול מרכזי לענישה בעבירת השוחד. התובע הפנה לסעיף 40ז לחוק העונשין, וטען כי "בעבירות כאלה בוודאי שיש סיכוי ממשי שהחמרה בעונש תרתיע, שכן העבירות כאמור נעשות מתוך שיקול תועלתני על ידי אנשים שיש להם מה להפסיד ויש לתת לו משקל גם כאן".

ח. ב"כ המאשימה טען כי –

"בסופו של דבר, לדעתנו עונשם של הנאשמים צריך להיות במתחם העונש שהצענו, כלומר בין 8 ל- 24 חודשי מאסר בפועל.

במסגרת זו, עונשו של נאשם 2 צריך להיות במידה מסויימת קל מזה של נאשם 1, לאור מעמדו הנמוך יותר, פעולתו בשליחות נאשם 1 והעובדה שבעדותו הודה בעובדות המרכזיות ובמידה מסויימת הודה בטעותו, אף אם עדותו לא אופיינה בהפנמה מלאה של חומרת מעשיו. בהתחשב בכלל השיקולים, עונשו צריך להיות בחלק הנמוך של המתחם.

עונשו של נאשם 1 צריך להיות גבוה יותר, לאור תפקידו הבכיר, העובדה ששלח את נאשם 2 לביצוע המעשים, ובידו היה להפסיקם בכל שלב, בחלק התחתון של מתחם העונש ההולם שהצענו, אך מתקרב לאמצע המתחם".

9. טענות המאשימה לעניין הקלון

בעניין הקלון טען ב"כ המאשימה כי עניין זה רלוונטי לנאשם 1 בלבד, שכן הנאשם 2 אינו חבר מועצה.

ב"כ המאשימה טען כי בתי המשפט חזרו אין ספור פעמים כי עבירת השוחד היא עבירה שיש עימה קלון.

ב"כ המאשימה טען, כי בפני ביהמ"ש באו עדים רבים שביקשו שלא לפגוע בכהונתו הציבורית של הנאשם 1. בהתייחסו לכך, טען ב"כ המאשימה, כי "על כך חייבים לומר – אין אדם שאין לו תחליף, ולא ניתן לצייר את המציאות כאילו אם יאלץ הנאשם 1 להיפרד ממשרתו כראש עירייה, תחרב העיר. נצרת עילית היתה קיימת לפני כהונתו של נאשם 1 ותהא קיימת לאחריה; יש אנשי ציבור הגונים וטובים שיכולים למלא את המשרה; ולא ניתן להלך אימים על ביהמ"ש ולטעון שיש הכרח שבראשות העיריה יעמוד אדם שהורשע בשוחד. זאת ועוד, הקלון טמון בעבירות. ביהמ"ש אינו אמור לשקול אם יש קלון לפי השלכות השאלה על הנאשם 1".

ב"כ המאשימה טען כי הפסיקה תיארה את עבירת השוחד, שוב ושוב, כעבירה שיש עימה קלון מטבע בריאתה. לטענתו, קלון נקבע בעבירות קלות בהרבה מעבירת השוחד, כגון, הפרת אמונים, אף אם לא היה בה יסוד של מירמה.

אשר על כן, ביקש ב"כ המאשימה לקבוע כי במעשיו של הנאשם 1 יש קלון ועתר להטיל על שני הנאשמים את העונשים המפורטים לעיל.

10. טענות נאשם 1 לעניין העונש

א. בפתח דבריה טענה באת כח הנאשם 1, עו"ד גב' פנינת ינאי, שכתב אישום זה הוגש לבית המשפט רק שנים ארוכות לאחר שהעניין הונח על מדפי הפרקליטות והעלה אבק. במשך שנים לא נעשה בתיק החקירה דבר. בשנים שחלפו למן סיום חקירת הפרשה, בתחילת שנת 2009 ועד להגשת כתב האישום בשנת 2013, בנה הנאשם מס' 1 את שמו הטוב כראש עיר, הקדיש עצמו לתושביה ופעל לרווחתם מדי יום ביומו.

לא היתה כל הצדקה לשיהוי ממושך שכזה.

ב. באת כח הנאשם הדגישה בטענותיה שהציבור שב ובחר את מרשה כראש עיר גם לאחר שהוגש כתב האישום נגדו.

ג. באת כח הנאשם טענה כי בבואו לגזור את דינו של הנאשם על בית המשפט לקיים את עקרון ההלימה. עליו לערוך "שקלול אינדיווידואלי ופרטני של הנסיבות הספציפיות העולות ממסכת הראיות הספציפית, מהפרשנות המשפטית החדשנית לסעיף חוק שמעולם לא נעשה בו שימוש במשך כל שנות קיומה של מערכת המשפט והמדינה, ואת מידת עונשו יש לתפור על פי מידותיה של העבירה הקונקרטית בה הורשע מר גפסו, על פי נסיבות ביצועה, על פי הסביבה החיצונית לה, על פי ההתנהלות המוכרת והקודמת לכך, וכן על פי מידותיו של מר שמעון גפסו".

ד. באת כח הנאשם טענה כי עצם הרשעתו של הנאשם 1 מהווה, כשלעצמה, מחיר כבד שהנאשם שילם במשפט תקשורתי, במעצר מתוקשר, בהשעייתו על בסיס כתב האישום ובכך שהעננה ריחפה מעל ראשו במשך 6 שנים קשות.

ה. הסניגורית הדגישה בטענותיה כי טרם בחירתו לראש עיר, נודע הנאשם בפעילותו במועצת העיר, כאופוזיציונר הנלחם בשחיתות בעירייה.

ו. נטען כי אין זה ראוי וצודק לגדוע את עשייתו הציבורית של הנאשם 1, בגין מעשים שבוצעו לפני 6 שנים ולגזור עליו לשלם מחיר פוליטי נוסף. הנאשם הושעה מתפקידו כראש העיר בעקבות הגשת כתב האישום נגדו. השתת קלון משמעה הרחקה ל- 7 שנים תמימות מהשירות הציבורי, אין באפשרותו של בית המשפט לצמצם משך זמן זה.

לפיכך, בנסיבותיו של תיק זה, די בהשעיה שהושעה הנאשם ואין מקום להוסיף עליה באמצעות השתת קלון. אפקט ההרתעה הושג בהשעיה הנ"ל ואין צורך להוסיף עליה.

ז. הסניגורית ביקשה לבחון את הדברים לגופם, להתמקד בנסיבות המקרה הקונקרטי כהוויתן ולא להוסיף קלון להרשעה. בית המשפט נתבקש להשית על הנאשם עונש מידתי שלא יפגע ביכולתו להמשיך ולשמש בתפקידו כראש עיר, כדי שיוכל להמשיך ולשרת את הציבור שבחר בו.

ח. באת כח הנאשם עמדה בטענותיה על כך שכתב האישום שהוגש כנגד הנאשם הינו תקדימי הן במישור המשפטי והן במישור העובדתי.

באת כח הנאשם הלינה על כך שהמאשימה בחרה להגיש את האישום בגין עבירת שוחד ולא נשארה עם האישום המקורי שבו דובר על שימוש לרעה בכוח המשרה.

בהקשר זה, שבה באת כח הנאשם 1 והעלתה טענות בעניין זכות השימוע, טענות שהועלו בשלב המקדמי של הטיפול בתיק זה ונדחו על ידי בית המשפט.

ט. באת כח הנאשם טענה כי במקרה שלפנינו, לא היתה הפרת אמונים, משום ש"אמון הציבור לא הופר".

נטען כי בביצוע העבירה לא פעל מר גפסו כשטובתו האישית לנגד עיניו. מה שעמד לנגד עיניו הוא טובת הציבור.

י. באת כח הנאשם טענה כי "חלוקת תפקידים" בתוך המסגרת הפוליטית אינה מהווה עבירה והיא "עניין הנעשה יום ביומו במסגרת הפוליטיקה הארצית והמקומית". באור זה, יש לראות את נושא העברתה של גב' דורה ברן מתפקידה, בענייננו.

יא. בסופו של יום, טענה עו"ד ינאי, נסיבות ביצוע העבירה מצביעות על "טעות בשיקול דעת של אדם, שלא מתוך מקום רע".

ההחלטה בדבר הרשעתו של הנאשם 1 הינה החלטה חדשנית. "עסקינן בהחלטה תקדימית וראשונית". כאשר מדובר בעבירה חדשנית, על בית המשפט לשקול עובדה זו לקולא בבואו לגזור את העונש. יש לזכור כי "(...) עסקינן בסעיף חוק רדום בחוק העונשין אשר מעולם בכל שנותיה של מדינת ישראל לא נעשה בו כל שימוש, כמו גם במערכת עובדות חדשה שנלקטה מסעיף מקורי שגיבש אותה: "שימוש לרעה בכוח המשרה" בתוך סעיף השוחד (...)".

השינוי במדיניות האכיפה שהפעילה המאשימה, בכך שהגישה את כתב האישום באשמה של שוחד, מהווה שיקול משמעותי בשיקולי הענישה.

הסניגורית טענה כי "(...) לכן נבקש מבית המשפט להתייחס אל סעיף חוק זה כאל חוק חדש שטרם נדון ויושם בפסיקה ועל כן מן הראוי בנסיבות אלה למתן את העונש שייגזר על מר גפסו בגין הרשעתו זו".

יב. באת כח הנאשם הוסיפה וטענה כי על בית המשפט לשקול לקולא גם את העובדה שהמאשימה בחרה באכיפה בררנית כשהעמידה לדין את הנאשמים ונמנעה מלהעמיד לדין גם מעורב נוסף כפי שפורט בהכרעת הדין.

יג. הסניגורית טענה כי לזכותו של הנאשם עומדת ההגנה מן הצדק שצריכה לבוא לידי ביטוי בהקלה בעונש. זאת, בהתייחס למורת הרוח שהביע בית המשפט בהכרעת הדין באשר לאופן ניסוחו של כתב האישום. נוסח כתב אישום שהיווה בסיס להשעיית מר גפסו מתפקידו כראש עיר למשך שנה תוך פגיעה בפרנסתו.

יד. באת כח הנאשם טענה כי יש לתת לשיהוי הרב שהיה למן ביצוע העבירה ועד להגשת כתב האישום משקל במסגרת שיקולי בית המשפט בגוזרו את העונש. לטענתה, אמנם מרגע שהוגש ההליך לבית המשפט הדיון נוהל "באופן יעיל בצורה חסרת תקדים: עוד לא ראינו בית משפט יושב משך פחות משנה ומחצה 46 ישיבות משעה 9:00 ועד לשעה 16:00 בצורה רצופה". עם זאת, מעת ביצוע העבירה ועד היום חלפו כ-6 שנים, דבר המהווה עינוי דין חמור ושומה על בית המשפט ליתן לכך משקל נכבד לקולא בבואו לגזור את עונשו של הנאשם.

טו. ועוד במסגרת הטענות להגנה מן הצדק, טענה באת כח המאשימה כי השיהוי בהגשת כתב האישום גרם לכך שנבצר מן ההגנה להעיד מטעמה את העד יחיאל חרוש ז"ל שהלך בינתיים לעולמו.

טז. הסניגורית ביקשה שבית המשפט ישווה לנגד עיניו את מיהותו של הנאשם ואת תרומו לחברה עד היום בבואו לשקול את העונש הראוי. כך גם טענה כי ראויה לציון התנהלותו של מר גפסו לאורך החקירה והמשפט.

יז. הסניגורית טענה כי העונש המקסימאלי שראוי להטיל על הנאשם 1 בנסיבות העבירה שבה הורשע הוא "(...) אי הרשעה, או לחילופין לכל היותר עונש של מאסר על תנאי". לטענתה, האינטרס הציבורי יוכל לסבול הימנעות מהרשעה בנסיבותיו של תיק זה, ומנגד, הרשעתו בדין תגרום לו נזק שיהיה בלתי מידתי ביחס לנסיבות העבירה.

יח. אשר על כן ביקשה באת כח הנאשם 1 מבית המשפט:

להזמין תסקיר של שירות המבחן בעניינו של הנאשם כדי שאפשר יהיה לבטל את הרשעתו; ולחילופין, להשית על מר גפסו עונש מידתי, להימנע מלהטיל עליו קלון ולהסתפק במאסר על תנאי.

11. טענות נאשם 2 לעניין העונש

א. הנאשם 2 יוצג בהליך זה על ידי עורכי הדין גב' מירי הרט ומר ארז גוטמן.

ב. באת כח הנאשם 2 עמדה אף היא על כך שחלפו יותר מ - 4 שנים למן סיום החקירה ועד להגשת כתב האישום. לדבריה, לא היתה כל הצדקה להתעכב עם הגשת כתב האישום מאחר ולא מדובר בתיק מסובך ומורכב.

הסניגורית טענה כי יש ליתן ביטוי בגזירת העונש לעובדה שהנאשם עומד להיענש על אירועים שהתרחשו לפני 6 שנים. הנאשם ומשפחתו חיו במשך תקופה ארוכה עם הידיעה שתלויה ועומדת נגד מר ברקו חקירה וקיים חשש שיואשם בפלילים.

מדובר, כך נטען, בעינוי דין של ממש ללא הצדקה וללא הסבר וטענות בא כח המאשימה בעניין זה אינן מניחות את הדעת.

ג. באת כח הנאשם 2 טענה כי "(...) מר ברקו (...) ניסה לסיים את התיק כבר בראשית הדרך, לא להיגרר לתוך הליך ארוך (...) אבל (...) הבקשות שלו לפרקליטות לרבות פנייה ליועמ"ש לא נענו (...)".

ד. ב"כ הנאשם 2 ציינה בטענותיה את העובדה שבעדותו בחר מר ברקו לחשוף בפני בית המשפט את כל האירועים והעובדות כפי שהתרחשו, לא ניסה להרחיק את עצמו מהדברים ולא ניסה להתכחש לראיות. הוא ניסה לתת הסבר להתנהגותו.

עובדה זו, טענה, מבחינה בין עניינו של נאשם 2 לעניינו של נאשם 1 "(...) ואני סבורה שהפער בין הנאשם 1 לנאשם 2, ההבחנה ביניהם בהקשר זה, צריכה לקבל ביטוי והתייחסות שונה בעניין העונש".

ה. באת כח הנאשם 2 טענה כי מהכרעת הדין עולה שהן מר ברקו והן מר אמיר אורן פעלו תחת הנחייתו ודרישתו של הנאשם 1, ולמרות זאת לא הוגש כתב אישום כנגד מר אורן. העובדה שמר ברקו פעל על פי הנחייתו של מר גפסו "(...) צריכה לקבל ביטוי בשלב גזירת העונש וליצור איזה שהוא מדרג עונשי בינו לבין הנאשם 1".

ו. הסניגורית טענה שיש לזכור כי במקרה זה לא היתה דרישה של כסף ולא היתה העברה של כסף כפי שגם לא היו טובות הנאה. על שום כך מדובר פה בנסיבות קלות של עבירת השוחד. במקרה זה מדובר בהתניה שבמהותה היא התניה פוליטית. היא הבהירה שהיא מסכימה כי ההתניה "(...) בלתי מוסרית (...), לא ערכית (...) בהקשר שלנו היא כמובן גם הפכה להיות התניה פלילית כמובן שהוא הורשע בגינה, אבל אני אומרת, היא התניה בסופו של דבר של אנשים פוליטיים מול אנשים פוליטיים (...)". מר ברקו לא ביקש דבר לעצמו ולא לקח דבר לכיסו.

ז. עו"ד גב' הרט ציינה כי הנאשם 2 נעדר עבר פלילי כלשהו, הוא בן 51, נשוי ואב לשלושה ילדים. אחת מילדיו סובלת ממחלה קשה. הנאשם 2 הוא בן יחיד להורים ניצולי שואה. אמו מתגוררת בנצרת עילית עד היום. הנאשם ובני משפחתו העתיקו את מקום מגוריהם לתל-אביב. הנאשם מטפל באמו הקשישה ומסייע לה ככל שנדרש. מרבית שנותיו הבוגרות שירת הנאשם בצה"ל, הוא בעל תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול, תואר שני במדעי המדינה. הוא השתחרר משירותו הצבאי בדרגת סא"ל. בתפקידיו האחרונים היה אחראי על מאות חיילים וקצינים. הוא ניהל תקציבים גדולים שהאחרון שבהם היה בסך 250 מיליון ₪.

הנאשם 2 הוא בעל יכולת מובהקת של ניהול ארגונים, מערכות גדולות, ולו ניסיון עשיר. הוא הגיע לפוליטיקה מתוך רצון עז להשפיע, לשנות, להיטיב את מצב התושבים.

במשך שנתיים שימש כסגן ראש עיריית נצרת עילית ועל רקע חילוקי דעות מקצועיים עם מר גפסו הפסיק לשמש כסגן ראש העיר. הוא המשיך בחברותו במועצת העיר ובבחירות בשנת 2013 ניסה להתמודד לראשות העיר ברשימה עצמאית. ההחלטה בדבר הגשת כתב האישום ביוני 2013, העמידה אותו במצב מאוד לא נוח, כ- 5 חודשים לפני הבחירות.

ח. הסניגורית ציינה כי במשך השנה וחצי האחרונות עשה מר ברקו נסיונות רבים לחפש עבודה בחברות שונות, ציבוריות ופרטיות, אך נענה בשלילה כשהנימוק הוא "תמתין לסיום התיק שלך".

מה גם שניהול המשפט, יומיים או שלושה בשבוע במשך תקופה ארוכה, לא איפשר לנהל עבודה ולהיות במקום עבודה. במובן זה חייו כמעט נעצרו לגמרי.

כל מה שהוא מבקש היום הוא לתת לו אפשרות לחזור למעגל העבודה ולהמשיך בשגרת חייו. אין לו כוונה לשוב לפוליטיקה.

ט. עו"ד גב' הרט טענה כי אם הפרקליטות החליטה על נקיטת הליכים פליליים "(...) בתיקים כל כך קלים, גם רף הענישה אמור לרדת בהתאמה (...)". לטענתה, נסיבות ביצוע העבירה "כל כך קלות".

י. עו"ד גב' הרט טענה שמתחם העונש ההולם בענייננו הוא בין מאסר על תנאי לבין מקסימום עבודות שירות. הסניגורית שבה וביקשה להפנות את הנאשם 2 לשירות המבחן.

12. דברו של הנאשם מס' 1 לבית המשפט

לאחר טיעוני עורכי הדין אמרו גם שני הנאשמים את דברם, באופן אישי.

מר גפסו קרא את הדברים מן הכתב. הוא סיפר על כך שהגיע לנצרת עילית כילד בן 10; סיפר על פעילותו הציבורית כבר בהיותו בבית הספר; על שירותו בצבא ועל תחושת השליחות שלו; על פעילותו כחבר מועצה; על אהבת עירו על כך שתפקידו כראש עיר הוא תמצית חייו.

מר גפסו סיפר כי בשנת 2008 נבחר לראשות העיר וכי הימים שלאחר הבחירה –

"(...) היו ימים של הצפה גדולה של אושר אבל גם של בלבול. בזמן קצר נדרשתי לקבל החלטות רבות, עמדתי מול לחצים כבדים ומול מצבים שלא הכרתי לפני כן. היום אני יודע שבימים אלה עשיתי גם טעויות. טעויות של התנסחות, טעויות של התנהלות פוליטית. לו יכולתי לחזור לתקופה זאת, אין ספק שהייתי עושה את הדברים אחרת (...). כאשר פנה אלי חבר מועצה שביקש לנצל את מעמדו כנבחר ציבור למטרה פרטית, תגובתי הייתה כעוסה וכוחנית, וכיום אני יודע שגם מוטעית. תגובתי הייתה התרסה שאין לה מקום, טעיתי מתוך חוסר נסיון, מתוך הקשבה לקולות הלא נכונים, אולי מתוך בטחון עצמי רב מדי ואולי מתוך כעס על פנייתו של חבר המועצה (...). לא פעלתי מתוך ניגוד עניינים, לא חשבתי אז (...) שדברי היו מנוגדים לחוק. עם זאת, אין לי ספק כלל כי שגיתי. שגיתי וכשלתי מעצם העובדה שלאחר בחינתם מצא בית המשפט שהיה במעשים האלה משום עבירה על החוק (...)".

מר גפסו סיפר על כאב הלב הרב שנגרם לו בשל ההחלטה להשעותו מתפקידו, לפני כשנה. לדבריו, הוא כבר נענש. "(...) על כן אני מבקש היום שכב' בית המשפט יסתפק בקלון הכרוך בעצם ההרשעה ויוותר על הטלת הקלון המפורשת שתמנע ממני לשוב לחיים הציבורים למעני וגם למען (...) ציבור גדול שבחר בי לפעול למענו בראשות העיר". כן ביקש להתחשב בסבל הרב שסבלו הוא ומשפחתו. הוא התחייב בפני בית המשפט כי "(...) לא אשגה ולא אטעה ואקפיד על כל הדברים קלה כבחמורה (...)".

13. דברו של הנאשם מס' 2 לבית המשפט

מר ברקו סיפר על כך שבמשך כ- 25 שנים שירת את המדינה בצה"ל וכי הוא גא על כך.

מר ברקו סיפר כי היה טירון בחיים הפוליטיים וכי "(...) כנראה שלא מספיק הבנתי את המערכת שאני נמצא, מה שקרה שם". הוא הביע את צערו "על המקרה" והוא אמר שבטוח שהיום הוא לא היה חוזר על מה שעשה אז. וכי אין לו ספק שמבחינה ערכית "מה שקרה שם, לא תקין, לא תקין לחלוטין". לדבריו באופן שבו פעל במקרה הנתון, הוא לא פעל על פי הערכים עליהם חונך.

מר ברקו הדגיש כי הוא למד את לקחו וכי למרבה הצער גם משפחתו למדה את הלקח. הוא הביע חרטה על מעשהו והדגיש כי הדבר אינו מאפיין אותו. לדבריו, הוא עצמו תוהה כיצד נקלע לסיטואציה האמורה והוא מכה על חטא מדי יום. הוא הביע את בטחונו שלא יקלע למקרה שכזה פעם נוספת בחייו.

מר ברקו סיפר על ניסיונו להשתלב ולהתמודד על תפקידים התואמים את כישוריו והשכלתו, אך התברר לו כי הדברים אינם פשוטים כלל וכלל. זאת, משום ש"אתה נמצא עם עננה שכנראה היא כבר הטבעת הקלון עליך". ,

מר ברקו ביקש לאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו ולשים את הדברים מאחוריו.

14. דיון

א. לא בכדי היתה לבאת כח הנאשם 1 טרונייה קשה על כך שהמאשימה בחרה להגיש כנגד הנאשמים כתב אישום באשמת קבלת שוחד. זאת, לאחר שמלכתחילה התכוונה המאשימה להאשים את הנאשם 1 בעבירות של סחיטה באיומים ושימוש לרעה בכוח המשרה. עורכת הדין ינאי עצמה, בטיעוניה במהלך כל המשפט, שבה והדגישה כי מדובר בעבירה חמורה ביותר שעצם ייחוסה לאיש ציבור הינה קשה ביותר.

אכן, אין צורך להכביר במילים באשר לחומרת עבירת השוחד. "מעשה השוחד חותר תחת אושיות המינהל התקין, משחית את מערכת המינהל הציבורי ומסיט אותה לפעול שלא על פי קריטריונים ענייניים" (ע"פ 6202/11 מדינת ישראל נגד עמרם קבילו, פס"ד מיום 23.11.2011). עבירת השוחד היא עבירת שחיתות שלטונית. היא גורמת נזק רב ליסודות השלטון ומערערת את אמון הציבור בנבחריו ואת ביטחונם בטוהר שיקוליהם.

ב. כאמור לעיל, המקרה שלפני הינו המקרה הראשון שבו הורשע אדם בלקיחת שוחד בגין התניית שוחד בהתבסס על המילים "המתנה שוחד" שבסעיף 294(א) לחוק ("המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד". ההדגשה שלי. ע.ג.).

כשלעצמי אני סבור שעצם העובדה שהמחוקק ראה לנכון לכלול במסגרת המקרים שבהם ייחשב אדם כלוקח שוחד גם מקרה של התניית שוחד, מלמדת על כך שבעיניו התניית שוחד מצוייה באותה דרגת חומרה כמו קבלת שוחד הבאה לידי ביטוי בקבלת כסף או טובת הנאה אחרת.

העבירה בה עסקינן היא עבירה מסוג פשע שהעונש עליה, על פי החוק דהיום, הוא עד 10 שנות מאסר. ברם, במועד שבו בוצעה העבירה נשוא כתב האישום, העונש עמד על 7 שנות מאסר בלבד. העובדה שהמחוקק ראה לנכון לתקן את החוק כך שעונש המאסר בגין עבירה זו יעמוד על 10 שנות מאסר, מלמדת על החומרה הרבה שבה רואה המחוקק את העבירה הנדונה.

עם זאת, הואיל ועד למקרה הנוכחי לא ראתה המאשימה לנכון להגיש כתבי אישום בגין "התנית שוחד" נראה לי כי נכון יהיה שלא למצות את הדין עם הנאשמים. לו יהי תיק זה בבחינת תזכורת והתראה בפני עובדי הציבור על כך שהתניית שוחד הינה עבירה שהעונש שבצידה הוא עונש חמור כאמור לעיל.

ג. חומרת עבירת השוחד הוא בכך שהיא פוגעת בטוהר המידות. על שום כך פסקו בתי המשפט פעם אחר פעם, כי חומרה זו מצדיקה, בדרך כלל, מאסר בפועל.

כעולה מהכרעת הדין בענייננו, נפל פגם מוסרי בהתנהלותם של הנאשמים, שביצעו את העבירה במהלך מילוי תפקידיהם, זה כראש עיר וזה כחבר במועצת העיר וסגן ראש העיר.

צודק ב"כ המאשימה בטענותיו על כך שמעשי הנאשמים יכולים היו לפגוע גם בזכות לבחור ולהיבחר. אילו אכן היה המתלונן מתפטר מתפקידו כחבר המועצה, כפי שנתבקש, כי אז היו הנאשמים משיגים השפעה פוליטית, היינו, שינוי רשימתה של סיעה אחרת במועצת העיר. בכך היו נפגעות הן זכותו של המתלונן להיבחר והן זכות הציבור לבחור ברשימה שבה חפץ, על האישים המרכיבים אותה. למותר לציין שהתנהלות שכזו פוגעת באמון הציבור במוסדות השלטון.

ד. הנאשמים שלפני נעדרים כל עבר פלילי. מדובר באנשים חיוביים ביותר, בעלי כישורים מוכחים ובעלי כישרונות רבים. העדים שהעידו לטובתם במסגרת הראיות לעונש הרעיפו עליהם מחמאות רבות. שני הנאשמים הביעו צער וחרטה. אין לי כל ספק שהעובדה שהחקירה בעניינם הייתה תלויה ועומדת במשך שנים, ועונשם נגזר רק היום, כ- 6 שנים לאחר ביצוע העבירה, גרמה לנאשמים ולמשפחותיהם, נזק כבד בשל עצם החקירה וההליך המשפטי. כאמור לעיל, שני הנאשמים הבטיחו כי למדו את הלקח וכי לא ישובו לעבור עבירות.

באשר לנאשם 1, ברור שהשעייתו מתפקידו כראש העיר מזה למעלה משנה, כשלעצמה, מהווה, מבחינתו, עונש כבד. זאת, הן בשל אובדן הפרנסה שהיתה כרוכה בכך והן בשל הרחקתו מכוחו וסמכותו ומן היכולת לפעול ולעשות למען העיר ותושביה.

ה. לזכות הנאשמים תיזקף העובדה שמדובר במעשה חד פעמי. כן תיזקף לזכותם העובדה ששניהם אנשים שתרמו לחברה בישראל, איש איש בתחום עשייתו.

ו. אין בידי לקבל את הסבריו של בא כח המאשימה, עו"ד ולטר, באשר לשיהוי בהגשת כתב האישום. אכן, יש צורך בנקיטת זהירות בעת שהפרקליטות שוקלת העמדתו של איש ציבור לדין. זאת, בשל החשש שמא בסוף הדרך יימצא זכאי בדין ואולם כתוצאה מעצם הגשת כתב האישום תופסק כהונת איש הציבור בתפקידו. אלא שאין כל הצדקה לשיהוי של יותר מארבע שנים למן ביצוע העבירה ועד להגשת כתב האישום.

ז. בא כח המאשימה טען כי חלוף הזמן לא פגע בנאשם 1 שכן בשל העיכוב בהגשת כתב האישום הוא המשיך בכהונתו כראש עיר, דבר שהיה נמנע ממנו אילו הוגש כתב האישום סמוך למועד ביצוע העבירה. אין בידי לקבל טיעון זה. סבורני שעצם היות החשד בביצוע העבירה תלוי ועומד מעל לראשו של איש הציבור עת ארוכה כל כך מהווה פגיעה קשה.

ח. אין בידי לקבל את טענתה של עו"ד ינאי על כך שיש לראות את העברתה של גב' דורה ברן מתפקידה בחברה הכלכלית של עירית נצרת במסגרת "חלוקת תפקידים" המקובלת, לטענתה, במסגרת הפוליטית.

גב' דורה ברן אינה פוליטיקאית. היא עובדת מן השורה. על שום כך אין לראות בפיטוריה משום חלק מן המשחק הפוליטי של "חלוקת תפקידים", ואין להקל ראש או להמעיט מן החומרה בה יש לראות את הדברים על רקע התניית התפטרותו של המתלונן כנגד השארת דורה ברן בתפקידה.

ט. סניגוריתו של הנאשם 1 בקשה להימנע מהרשעתו של הנאשם (נראה שכוונתה היא להורות על ביטול ההרשעה שכבר נעשתה).

בקשה זו דינה להידחות בשתי ידיים.

"עבירת השוחד נמנית עם העבירות שבהן הקורבן אינו הפרט אלא הציבור, ואחת ממטרות הענישה בעבירה זו הינה הטבעת אות קלון על מבצע העבירה והבעת סלידתה של החברה ממעשי השוחד בצורה שתרתיע את הרבים. (...). מכאן ההלכה כי ככלל, העונש ההולם מבצע עבירת שוחד הוא מאסר בפועל. זאת, גם במקרים קלים באופן יחסי, שבהם הנאשם משודל לשוחד וטובת ההנאה הנובעת לו מן המעשה היא קטנה. (...). גם כאשר קיימות נסיבות כבדות משקל לטובת הנאשם אין לוותר על הרשעתו אלא, לכל היותר, יש לתת ביטוי לכך באמצעות הקלה בעונש": דברי כב' השופטת דורנר בע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל, פד"י נב' (3) עמ' 337 בעמ' 342.

למותר לציין שלא ניתן להטיל עונש מאסר בפועל על מי שבית המשפט החליט שלא להרשיעו בדין. לכן, הואיל ולאור אופיה של עבירה השוחד ראוי, ככלל, להטיל על העוברים אותה עונש של מאסר בפועל, ממילא אין מקום להימנעות מהרשעה כשמדובר במי שעבר עבירה של קבלת שוחד.

י. סבורני כי מתחם העונש ההולם למעשיהם של הנאשמים הוא עונש מאסר בפועל לתקופה של בין 6 חודשים ל- 24 חודשים וכן מאסר על תנאי וקנס כספי.

סבורני כי צודק בא כח המאשימה כי יש לערוך אבחנה במידת העונש בין שני הנאשמים. ראשית, הנאשם מס' 1 הוא הבכיר במוסד שבו מדובר והוא זה שהורה והנחה את הנאשם 2 לפעול כפי שפעל; שנית, בסופו של דבר, כשהגיע רגע האמת והנאשם 2 עלה על דוכן העדים, הוא הודה בעובדות שביססו את הרשעת שני הנאשמים בביצוע העבירה. לפיכך, עונשו של הנאשם 2 יהיה קטן מזה של הנאשם מס' 1.

יא. שאלת הקלון:

סעיף 120א(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן – "הפקודה") קובע לאמור:

"גזר בית המשפט את דינו של חבר מועצה בשל עבירה פלילית, בין אם העבירה נעברה או ההרשעה היתה בזמן שכיהן כחבר המועצה, בין אם לפני שהחל לכהן כחבר המועצה, יקבע בית המשפט בגזר הדין אם יש בעבירה שעבר משום קלון; החלטת בית המשפט לעניין הקלון ניתנת לערעור כאילו היתה חלק מגזר הדין".

סעיף 20(א) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה – 1975 קובע לאמור:

"גזר בית המשפט את דינו של ראש רשות בשל עבירה פלילית, בין אם העבירה שנעברה או ההרשעה היתה בזמן שכיהן כראש רשות, ובין אם לפני שהחל לכהן כראש רשות, יקבע בית המשפט בגזר הדין אם יש בעבירה שעבר משום קלון; החלטת בית המשפט לעניין הקלון ניתנת לערעור כאילו היתה חלק מגזר הדין".

לדידי, אין כל ספק שעבירת השוחד, גם כשמדובר בהתניית שוחד שלא הייתה מלווה בקבלת כסף או בטובת הנאה מוחשית אחרת, הינה עבירה שיש עימה קלון. זוהי עבירת שחיתות שקלונה גלוי על פניה. עבירת השוחד פוגעת באמון הציבור ובמינהל התקין. עבירת השוחד היא נגע חמור ועל בתי המשפט לעשות הכל כדי לבערו.

ואולם, בית המשפט דן כל תיק על פי נסיבותיו.

בנסיבותיה של עבירת קבלת השוחד במקרה שלפני, לאור השיהוי שבהגשת כתב האישום (זה הוגש רק ביוני 2013, כשהעבירה נעשתה במרץ 2009); ולאור העובדה שהמקרה שלפני הוא המקרה הראשון שבו ראתה המאשימה להגיש כתב אישום על קבלת שוחד בסיטואציה של התניית שוחד, נראה לי כי נכון יהיה להימנע מהטלת קלון על נאשם מס' 1 בגין העבירה שבה הורשע.

15. אחרית דבר

אילו היה כתב האישום בתיק זה מוגש זמן סביר לאחר ביצוע העבירה, ללא השיהוי שצוין לעיל, כי אז לא הייתי מהסס לגזור על שני הנאשמים עונשי מאסר בפועל ולהטיל קלון על הנאשם 1. ואולם, בנסיבות העניין שלפני, לאור כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי את נסיבות ביצוע העבירה, את הראיות לעניין העונש ואת טענות באי כח הצדדים, נראה לי שניתן להסתפק במקרה זה במאסר בפועל שאותו ירצו הנאשמים בעבודות שירות.

לפיכך אני דן את הנאשם מס' 1, מר שמעון גפסו, כדלקמן:

א. אני דן את הנאשם מס' 1 לשישה חודשי מאסר בפועל, אותם ירצה על דרך של עבודות שירות, במרכז שיקום מגדל העמק, רח' האיצטדיון 1, איזור התעשייה מגדל העמק, בהתאם לחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות, מיום 16.4.2015.

הנאשם 1 יועסק 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה בכל יום.

הנאשם 1 יתחיל את ריצוי עונשו ביום 16.6.2015 בשעה 8:00. במועד האמור על הנאשם 1 להתייצב במשרדי הממונה על עבודות שירות, ביחידת עבודות שירות, מפקדת מחוז צפון, רח' הציונות 14 טבריה.

אני מזהיר את הנאשם 1, כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים וכל חריגה מן הכללים האמורה יש בה כדי להפסיק את עבודות השירות, דבר שיגרור את ריצוי יתרת העונש במאסר בפועל ממש.

ב. אני דן את הנאשם 1 ל- 12 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם 1 לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה מן העבירות המנויות בסימנים ד' וה' שבפרק ט' לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

ג. הנאשם 1 ישלם קנס בסך 20,000 ₪ או שני חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד לא יאוחר מיום 31.5.15 שאם לא כן ייאסר הנאשם 1 בגין אי תשלום הקנס.

אני דן את הנאשם מס' 2, מר עדי ברקו, כדלקמן:

א. אני דן את הנאשם מס' 2 לחמישה חודשי מאסר בפועל, אותם ירצה על דרך של עבודות שירות, בבית החולים איכילוב, רח' ויצמן 6 תל-אביב, בהתאם לחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות, מיום 13.4.2015.

הנאשם 2 יועסק 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות עבודה בכל יום.

הנאשם 2 יתחיל את ריצוי עונשו ביום 18.5.2015 בשעה 8:00. במועד האמור על הנאשם 2 להתייצב במשרדי הממונה על עבודות שירות, ביחידת עבודות שירות מפקדת מחוז מרכז, רמלה.

אני מזהיר את הנאשם 2, כי מדובר בתנאי העסקה קפדניים וכל חריגה מן הכללים האמורה יש בה כדי להפסיק את עבודות השירות, דבר שיגרור את ריצוי יתרת העונש במאסר בפועל ממש.

ב. אני דן את הנאשם 2 ל- 10 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם 2 לא יעבור במשך 3 שנים מהיום עבירה מן העבירות המנויות בסימנים ד' וה' שבפרק ט' לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

ג. הנאשם 2 ישלם קנס בסך 10,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד לא יאוחר מיום 31.5.15 שאם לא כן ייאסר הנאשם 1 בגין אי תשלום הקנס.

בית המשפט מסביר לנאשמים כי זכותם לערער על הכרעת הדין ועל גזר הדין בפני בית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תשלח העתק מגזר הדין למשרדי הממונה על עבודות שירות, לגבי שני הנאשמים (לגבי הנאשם 1 לממונה על עבודות שירות בטבריה, ולגבי הנאשם 2 לממונה על עבודות שירות ברמלה).

גזר הדין ניתן היום, ז' אייר תשע"ה, 26 אפריל 2015, בנוכחות הנאשמים וסניגוריהם ובא כח המאשימה.

__________________

עודד גרשון, שופט