ת"פ 49956-03-15 מדינת ישראל ואח' נ' מלול (עצור בפיקוח) ואח'

בפני כב' השופט ישראל פבלו אקסלרד

נוכחים:

כרשום לעיל

הנאשמת 4 (להלן: "הנאשמת") הורשעה על פי הודאתה בכתב אישום מתוקן (סומן ב') בהכרעת דין מיום 27.1.16 , לאחר שביהמ"ש התיר לה לחזור בה מכפירתה בכתב האישום המקורי. כתב האישום תוקן במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, אשר הוצג לביהמ"ש בישיבה מיום 27.1.16.

כתב האישום המתוקן

1. עניינה של הפרשה הוא בעבירות רבות המיוחסות לנאשמים השונים, שעיקרן עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (כאשר הפשע הוא קבלת דבר במרמה, הלבנת הון ועבירות מכס), קבלת דבר במרמה, הלבנת הון, הברחת טובין בנסיבות מחמירות, השתמטות מתשלום מכס, מסירת אמרות והצהרות בלתי נכונות, הגשת רשימונים כוזבים, הטעיית פקיד מכס, ניכוי מס תשומות ללא מסמך, סחיטה באיומים ועוד. אציין, כבר עתה, כי לא כל העבירות דלעיל יוחסו לנאשמת.
2. כתב האישום המתוקן מחזיק שני אישומים. על פי האישום הראשון, בין השנים 2010 ו- 2013, פעלו הנאשמים בעבירות המכס, כהגדרתם בכותרת האישום הראשון (להלן: "הנאשמים בעבירות המכס"), בצוותא חדא, בין ביחד ובין לחוד, לביצוע הברחה של משקאות אלכוהוליים עתירי מיסי יבוא ארצה, מרביתם מהולנד, תוך עשיית מעשי כזב, הגשת מסמכים כוזבים, הטעיית פקידי מכס, וזאת מתוך מטרה שלא ישולמו מיסי היבוא שחלים על הטובין, אילולא שולם מס אמת בגינם. נרשם כי הטובין נרכשו בחו"ל, הובאו ארצה, לאחר מכן הוגשו מסמכים כוזבים לרשויות המכס בדבר ערכם ותיאורם של הטובין וכי הדבר נעשה באמצעות סוכני מכס או מטעמם, והשמתם והחזקתם במחסן הנתון לפיקוח המכס, של הנאשמת 9, חברת ישקול. הדבר נעשה תוך עשיית פעולות אסורות של טלטול הטובין במחסן ישקול או מחוצה לו, ללא רשות המכס ובהוצאתם מישקול מבלי ששולם עליהם מס אמת.
3. עוד על פי כתב האישום המתוקן, על מנת להסתיר את העבירות מרשויות המכס, החליפו הנאשמים בעבירות המכס את הטובין המוברחים, אשר היו מאוחסנים במחסן ישקול תחת פיקוח המכס, בטובין אחרים, שונים באיכותם, בזהותם ובערכם מן הטובין שיובאו בפועל, וכל זאת על מנת ליצור בעיני המכס מצג שווא, להונות את האוצר ולעקוף איסורים והגבלות בעניין יבואם של הטובין המוברחים. הנאשמים בעבירות המכס היו גם בעלי השליטה בחברת ישקול והשתמשו לרעה ברישיון שניתן להפעלת מחסן ישקול , שהוא מחסן ערובה, כאכסניה לביצוע עבירות המכס. בכך מנעו הנאשמים בעבירות המכס מרשויות המכס, את יכולת הפיקוח על הטובין המוברחים והשתמטו או סייעו להשתמט מתשלום מיסי יבוא בסך כולל של 36,172,815 ₪. נטען בכתב האישום המתוקן, כי הנאשמים בעבירות המכס יצרו זירת פשע הרמטית ומושלמת לביצוע עבירות המכס ולהסתרם מעיני הרשויות, תוך שהם שולטים באופן מוחלט על כל שלב משלבי העבירות.
4. עוד על פי כתב האישום המתוקן, המעשים בוצעו באמצעות שלוש חברות יבואניות, בעליהן ומנהליהן או מי מטעמם, שעל שמן הוגשו המסמכים הכוזבים לרשויות המכס וביניהם רישומונים, חשבונות ספק ושטרי מטען וכן על ידי נותני שירותים של עמילות מכס ועל ידי מחסן ישקול שהיה בניהולם של הנאשמים 1 ו- 2. נטען שמעשי ההברחה בוצעו בנסיבות מחמירות, במרמה, בעורמה ובתחכום, ותוך ניצול לרעה של הרישיון שניתן על ידי רשויות המכס ומעילה באמון. הנסיבות חמורות בשל ההיקף הכספי של סכומי המס שלא שולם, השיטתיות של המעשים, משך הזמן שבו בוצעו ומספר המעורבים.
5. הנאשמת ניהלה החל מנובמבר 2011 ועד יוני 2013 את משרדו של הנאשם 2 בישקול וסייעה לאחרים בביצוע פעולות הקשורות ליבוא ולהברחת טובין ארצה. הנאשמת יצרה קשר עם הספקים בחו"ל בשם הנאשמות 10, 11, 12 וחברה נוספת בשם ישב טריידינג או מי מטעמן, ניהלה התכתבויות, קיבלה לידיה את חשבונות הספק והעבירה תשלומים. הנאשמים 2, 3, 5, 6, 7 ו- 8 פעלו בצוותא חדא להברחת הטובין ארצה באמצעות הנאשמות 10, 11, 12 וחברת ישב טרייידינג.
6. בתקופה הרלבנטית, הגישו הנאשמים בעבירות המכס, בצוותא חדא, בין ביחד ובין לחוד, לרשויות המכס, באמצעות הנאשמת 13, 231 רשימונים, בהם הצהירו בכזב לרשויות המכס בדבר ערכם ותיאורם של הטובין. הטובין המוברחים היו בתקופות הרלבנטיות טובין עתירי מיסי יבוא. באותה תקופה, סכום המס נקבע על בסיס ערך הטובין המיובאים.
7. אלו הדברים שנרשמו בחלק הכללי של האישום הראשון. בפרק העובדות המהוות את העבירות שבכתב האישום המתוקן ולגבי האישום הראשון, קיים פירוט של המעשים אשר תוארו בחלק הכללי ואין צורך לחזור שוב על הדברים, פרט לנקודות מסוימות. התמורה ששולמה עבור הטובין המוברחים הייתה 25,879,333 ₪ אך ערכם המוצהר לרשויות המכס היה 9,952,050 ₪. פורט מספר הרשימונים הכוזבים שיובאו על ידי כל אחת מהחברות המייבאות. פורט כי הוצאת הטובין המוברחים ממחסן ישקול ללא פיקוח הנכס נעשה, בין היתר, על ידי החלפתם בטובין אחרים, תוצרת הארץ או חו"ל, מסוג אחר, החלפת מספרי הגושים במחסן, טלטול הטובין במחסן ישקול וזאת ללא רשות. כן נעשה הדבר על ידי הכנסה והוצאה של הטובין המוברחים וטובין אחרים מהאזור הנתון לפיקוח המכס במחסן ישקול, לאזור חופשי מפיקוח המכס ולהפך. כן נעשה הדבר בפניית הנאשמים בעבירות המכס לרשויות המכס בבקשה להשמדת הטובין האחרים בתואנת שווא. עוד פורט, כי הנאשמים בעבירות המכס פעלו להכנת מסמכים ואישורים כוזבים, הנחזים להיות מסמכים שהוכנו על ידי הספקים מחו"ל. לגבי חלק מהטובין המוברחים, הגישו הנאשמים בעבירות המכס רשימוני שחרור כוזבים, לרבות חשבונות ספק כוזבים בדבר ערכם ותיאורם של הטובין ועל חלק אחר של הטובין, לא הוגשו כלל רשימוני שחרור ולא שולמו בגינם מיסי יבוא כלל.
8. נטען באישום הראשון כי במעשיה המפורטים לעיל, סייעה הנאשמת לאחרים בביצוע הברחת טובין בנסיבות מחמירות, וכי היא סייעה לאחרים להתחמק ולהשתמט מתשלום מיסי יבוא או לסייע בכך, בסך כולל של 36,172,815 ₪, סכום המורכב ממכס, מס קנייה ומס ערך מוסף. נטען שבמעשיה המפורטים לעיל, סייעה הנאשמת לאחרים להתחמק מתשלום מס קנייה ומתשלומו בפועל. על כל אלה, הורשעה הנאשמת בעבירות הבאות: סיוע להברחת טובין בנסיבות מחמירות – ריבוי עבירות לפי סע' 211 (א) (1) ביחד עם סע' 211 (א1) לפקודת המכס ביחד עם סע' 218 לפקודת המכס; סיוע להשתמטות מתשלום מכס – ריבוי עבירות לפי סע' 212 (א) (1) לפקודת המכס ביחד עם סע' 218 לפקודת המכס; סיוע לעשיית מעשה כדי להתחמק מתשלום מס קנייה – ריבוי עבירות לפי סע' 22 (א) (5) לחוק מס קנייה; סיוע למסירת ידיעה לא נכונה – עבירות רבות לפי סע' 117 (א) (3) לחוק מס ערך מוסף התשל"ו – 1975.
9. על פי האישום השני שבו הורשעה הנאשמת, הטובין המוברחים והכספים ששימשו לרכישתם הינם "רכוש אסור" כהגדרתו בסע' 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון. במעשיה המפורטים באישום הראשון ובמעשים הנוספים הקשורים בהעברת תשלומים בגין הטובין המוברחים, סייעה הנאשמת בביצוע עשרות פעולות ברכוש אסור, בהיקף של מיליוני שקלים, בנאשמות 10, 11, 12, וישב טריידינג וזאת בידיעה שמדובר ברכוש אסור. על כך, הורשעה הנאשמת בעבירה של סיוע להלבנת הון – עבירות רבות לפי סע' 4 לחוק איסור הלבנת הון יחד עם סע' 31 לחוק העונשין.

הסדר הטיעון

1. הצדדים הציגו הסדר טיעון, במסגרתו חזרה בה הנאשמת מכפירתה, הוגש כתב אישום מתוקן, כאמור, כאשר הוסכם שהנאשמת תודה בו, תושת עליה ענישה כספית בסך 370,000 ₪, מחצית בדרך של חילוט לפי חוק איסור הלבנת הון ומחצית בדרך של קנס לטובת הקרן לאיסור הלבנת הון. עוד הוסכם כי המדינה תעתור לעונש מאסר בפועל של ששה חודשים, שירוצו בעבודות שירות ואילו הסנגוריה תעתור להסתפק בשלושה חודשים של מאסר בפועל על דרך עבודות שירות. עוד הוסכם על מאסר על תנאי לפי שיקול דעת בית המשפט.

הטיעונים לעונש

1. ב"כ המאשימה טען כי כאשר המדובר הוא בהסדר טיעון, אין חובה על המאשימה להתייחס למתחם הענישה הראוי לפי תיקון 113 לחוק העונשין. ב"כ המאשימה טען שלא ניתן ללמוד על טווח הענישה המוסכם כאילו יש בו כדי להצביע על מתחם הענישה הכללי, בעבירות שהורשעה בהן הנאשמת. נטען, כי הנאשמת הורשעה בכל העבירות שהיא הורשעה בהן על תקן של מסייעת וכי גם אם קיימת הרשעה נפרדת בסיוע להלבנת הון, הרי עבירות הלבנת ההון מתייחסות לאותם המעשים שבגינם באה ההרשעה באישום הראשון. ב"כ המאשימה הסכים שצריך להתחשב בכך שהמדובר הוא בנאשמת שעבדה אצל אנשים אחרים שהיו מעורבים בפרשה, אשר הם היו הבעלים והמנהלים של החברות וכי עם חלק מאותם נאשמים נעשו הסדרי טיעון אשר הענישה במסגרתם אמורה להיות חמורה יותר. נטען שלא ניתן למצוא גזרי דין בנסיבות שקרובות למקרה דנן בהתייחס לנאשמת וכי בטווח המוסכם בהסדר הטיעון, קיימת ענישה מקלה באופן יחסי לרמה העונשית המקובלת. נטען שקיימת פסיקה לפיה הושתו עונשים שבין 8 חודשי מאסר בפועל עד ל- 4 שנות מאסר וכי במקרה דנן, הענישה אמורה הייתה להיות כ- 8-9 חודשי מאסר בפועל. יחד עם זאת, טווח הענישה המוסכם מבטא הקלה יחסית שאינה גדולה. ב"כ המאשימה הפנה למספר פסקי דין בעבירות דומות אך בנסיבות שונות וטען כי הענישה צריכה להיות משמעותית גם אם הנאשמת עצמה לא הייתה זו שחייבת במיסים, היא לא קיבלה כסף לכיסה ולא נדרשה להסרת מחדל. נטען שיש להביא בחשבון את המשאבים הגדולים שעל המדינה להשקיע בפיענוח תיקים מן הסוג הזה. ב"כ המאשימה הסכים כי עונש המאסר המבוקש על ידה חורג במידת מה מהעונש הראוי ולכן, הוא מבקש לאמץ את עמדת המאשימה בעניין תקופת המאסר בפועל על דרך עבודות שירות. נטען שלנאשמת היה תפקיד ממשי, הגם שהיא נכנסה לתוך מערכת עבריינית שכבר הייתה קיימת. ב"כ המאשימה ביקש לציין שלנאשמת הייתה טובת ההנאה וזאת בצורה של שכר שקיבלה בתקופת ביצוע העבירות. נטען שההסכמה במסגרת הסדר הטיעון לקחה בחשבון את מצבה הנפשי של הנאשמת, את חווית המעצר שעברה, העדר עבר פלילי והיותה של הנאשמת אם לילדים.
2. ב"כ הנאשמת ביקש להדגיש את החרטה העמוקה שמביעה הנאשמת ואת העובדה שהיא הודתה בכתב האישום המתוקן, בלי להטריח את בית המשפט בשמיעת טענות מקדמיות. ב"כ הנאשמת ציין, כי מתחילת שמיעת הראיות, הנאשמת ביקשה שלא ליטול חלק בהליך ובפועל, היא הייתה הראשונה להגיע להסדר עם התביעה. הסנגור ביקש להדגיש את המספר המועט יחסית של העבירות שבהן הורשעה בסופו של דבר מרשתו, לעומת המספר הרב של העבירות שיוחסו לה בכתב האישום המקורי וכן את העובדה כי היא הורשעה באותן העבירות בתפקיד של מסייעת בלבד. עוד ביקש הסנגור להדגיש את התקופה הקצרה יחסית שבה עסקינן וכי העבירות התחילו לפניה והמשיכו לאחר שעזבה. הסנגור הסכים כי מרשתו לא נהגה בצורה נכונה וכי היה עליה להסתלק ממקום עבודתה, מיד כאשר נחשפו בפניה העבירות. הודגש כי הנאשמת לא שלשלה לכיסה כספים כתוצאה מביצוע העבירות. ב"כ הנאשמת הדגיש את המחירים האישיים ששילמה הנאשמת בשל עבירותיה, שעניינם מעצר במשך 10 ימים, היותה אותה עת לאחר ניתוח קיצור קיבה והקושי בתזונה בעקבות כך במהלך המעצר, כישלון הניתוח בעקבות המעצר, מצבה הנפשי והגופני הקשה במהלך המעצר ומצבה הנפשי המורכב גם כיום, כל זאת בעקבות הטראומה שהייתה מנת חלקה בעקבות הפרשה. עוד ביקש הסנגור ליתן משקל לעיצום הכספי הגבוה שיוטל על הנאשמת במסגרת גזר הדין וכמוסכם, שהינו אף גבוה מזה שיושת על חלק מן הנאשמים האחרים, אשר חלקם בפרשה היה חמור יותר. לעניין אורך תקופת המאסר על דרך עבודות שירות, סיפר הסנגור כי מרשתו הינה בעלת תואר שני במנהל עסקים והחלה לאחרונה לעבוד במקום עבודה חדש, ואם יהיה עליה לרצות ששה חודשי עבודות שירות, קיים סיכון שהיא תפוטר. נטען ששלושה חודשים של עבודות שירות, בניכוי ימי המעצר, מבטא איזון ראוי וכי יהיה זה נכון להסתפק בעונש זה, בנוסף לעונשים הנוספים המוסכמים.

דיון והכרעה

1. בטיעוניו לעונש, הפנה ב"כ המאשימה לת.פ. (חיפה) 55365-03-12 מדינת ישראל נ' פיסו ואח' (24.3.14, פורסם בנבו). פסק הדין ניתן על ידי כב' השופט ד"ר מ. רניאל וב"כ המאשימה ביקש ללמוד מפסק הדין, כי כאשר עסקינן בהסדר טיעון, אין למעשה חובה על המאשימה לדבר על מתחם הענישה הראוי לפי תיקון 113 לחוק העונשין. פסק הדין ניתן תוך התייחסות לע.פ. 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) (להלן: "עניין פלוני") ומציין כב' השופט מ. רניאל, כי טווח ענישה מוסכם בהסדר טיעון, אינו מתחם הענישה הראוי וכי על בית המשפט לקבוע את מתחם הענישה, תוך איזון בין החומרה המושגית של העבירה, חומרה קונקרטית והענישה המקובלת במקרים דומים, הן כדי למצוא אם יש ספק באיזון והן כדי למצוא אם יש איזון בין מתחם הענישה להסדר המוסכם. בכל הכבוד, סבור אני כי זהו הנלמד מפסק הדין בעניין פלוני, ולא כי אין חובה על המאשימה להתייחס למתחם הענישה הראוי, כאשר המדובר הוא בהסדר טיעון.
2. אכן, קובע כב' השופט ח' מלצר בעניין פלוני, כי "מתחם הענישה" ו"טווח ענישה מוסכם" הינם מונחים שונים. הסדר הטיעון הינו הסכם בין התביעה לנאשם, כאשר אין בית המשפט צד לו, וככלל, הוא אינו מחויב לכבדו בנסיבות מסוימות. לעומת זאת, "מתחם הענישה" הינו קביעה נורמטיבית של בית המשפט, באשר לטווח הענישה הראוי בגין העבירה בנסיבותיה, מידת האשם של הנאשם וסוג ומידת העונש האמור להיות מוטל עליו. הוראות לגבי יישומו של מתחם הענישה, נקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין. מציין כב' השופט מלצר כי תיקון 113 לא קבע את היחס הראוי בין מתחם הענישה לבין הסדרי הטיעון וכי יתכן והדבר ייעשה במסגרת חקיקה עתידית. כב' השופט מלצר מדגיש את אשר נקבע בע.פ. 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פד נז (1), 577, כי גם אם העונש שעליו הוסכם בהסדר הטיעון אינו ראוי לפי מבחן ההלימה (יצוין כי פסק הדין ניתן לפני תיקון 113) יש עדיין לכבד את ההסדר וזאת אם התביעה ערכה איזון מתאים בין ההקלה שניתנה לנאשם לבין התועלת הציבורית שהייתה כרוכה בעריכת ההסדר. עוד ציין כב' השופט מלצר כי מרבית השיקולים אשר קובעים את מתחם הענישה, משפיעים גם, כמובן, גם על טווח הענישה המוסכם.
3. אם כן, עולה מפסק הדין בעניין פלוני, כי "טווח ענישה מוסכם" במסגרת הסדר טיעון, הוא שונה מ"מתחם הענישה" על פי תיקון 113. כב' השופט מלצר עוד ציין את חשיבותה של האבחנה בין שני המונחים, אשר יש בה כדי לתרום לקיומה של שקיפות. כך, כל אדם מן הציבור, יוכל לדעת עד כמה סטה טווח הענישה המוסכם ממתחם הענישה. מכאן, בהכרח, תבוא המסקנה, אותה כתבתי בתחילת הדברים בפרק זה, והיא כי אין זה נכון שכאשר עסקינן בהסדר טיעון, אין הכרח להתייחס למתחם הענישה על פי עקרון ההלימה ובהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין. מכל מקום, לא למותר לציין, כי ממילא, התייחס ב"כ המאשימה למתחם הענישה, במסגרת סיכומיו.
4. מן האמור לעיל, אני למד כי מתחם הענישה משמש כלי בידי בית המשפט, בבואו לגזור דינו של נאשם, בעקבות הסדר טיעון שהושג והוצג. בהקשר זה אני מוצא לנכון להתייחס בקצרה לפרק הנוסף בפסק דינו של כב' השופט מלצר בעניין פלוני שעניינו רוחב ההכללה בקביעת מתחם העונש לפי תיקון 113. בית המשפט ציין כי אין לנקוט בהכללה צרה מדי (התבוננות לגבי כל מקרה ומקרה כבעל נסיבות ייחודיות) וגם לא בהכללה רחבה מדי (על פי הסעיף בחוק). נקבע שיש לנקוט בדרך ביניים והיא, זיהוי מתחם הענישה הראוי לקבוצות מעשים הדומים בנסיבותיהן, לפי תתי קבוצות במסגרת כל עבירה (ראה פיסקה 21 לפסק הדין).
5. ב"כ המאשימה הפנה למספר פסקי דין במסגרתם נגזרו על נאשמים שונים, עונשים שבין 8 חודשי מאסר ל- 18 חודשים. צודק ב"כ המאשימה משציין כי אין המדובר הוא במקרים שהם קרובים בעובדותיהם, למקרה דנא. למשל, בע.פ. 944/05 חככישוילי נ' מדינת ישראל (31.5.05, פורסם בנבו) היה מדובר בהיקף כספי של עבירות מכס נמוך יחסית אך הנאשם שם לא היה רק בגדר מסייע. כך גם בע.פ. (באר שבע) 7196/04 מדינת ישראל נ' יוסשווילי (13.7.05). נראה כי בהתאם לדרך שהותוותה על ידי כב' השופט ח. מלצר בעניין פלוני, יש צורך בקביעת מתחם ענישה לתת קבוצה רלבנטית למקרה דנן אותה ניתן להגדיר כנאשם שסייע לביצוע עבירות מכס והלבנת הון, מבלי שנהנה באופן ישיר מההעלמות המס. בהתחשב בחומרת העבירות ונסיבותיהן במקרה הזה, כפי שבאו לידי ביטוי בטיעוניו של ב"כ המאשימה, המספר הרב של העבירות, מידת האשם של הנאשמת בהיותה בגדר מסייעת לתקופה של כשנתיים, מתן משקל ראוי לערך החברתי שנפגע שעניינו פגיעה בהכנסות המדינה ובשלטון החוק, ולעניין זה גובה המס שהועלם, העובדה שהנאשמת לא הייתה חלק מתכנון העבירות, נראה בעיניי לומר כי מתחם הענישה הראוי צריך שיהיה נמוך מזה הנכון לגבי מי שנטל חלק פעיל בתכנון מעשים מן הסוג הנדון, היה מנהל או בעלים של העסק, ששלשל את הכספים לכיסו ואף נהנה באופן ישיר מהעלמת המס מקופת המדינה. הייתי אומר כי מתחם עונשי שבין מספר חודשים של מאסר בפועל על דרך עבודות שירות לבין עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח של שנתיים, ובצירוף מאסר על תנאי וקנס הולם בסכום גבוה, יהיה בגדר מתחם עונשי ראוי.
6. לאור האמור, ניתן לקבוע כי טווח הענישה המוסכם, מצוי במקרה הזה בתוך מתחם הענישה הראוי, על פי עקרון ההלימה, הגם שבחלקו הנמוך של המתחם.
7. עתה, לפי סע' 40 יא' לחוק העונשין, יש להביא בחשבון את גילה של הנאשמת, היותה אם לילדים, העובדה שהחלה עבודה חדשה, הודאתה בשלב מוקדם מאוד של ההליכים, הבעת חרטה כנה מצדה, ההשפעה הקשה של חוויית המעצר עליה, מצבה הנפשי של הנאשמת כיום, כפי שבא לידי ביטוי במסמכים שהוצגו לי ומפאת צנעת הפרט לא אפרט מעבר לכך, העדר עבר פלילי וההרעה במצבה הגופני של הנאשמת. באיזון הנכון, לטעמי, בין האינטרסים הגלומים במתחם הענישה, לבין הנסיבות האישיות, כפי שנרשמה תמציתה לעיל, אני סבור שיהיה זה נכון להסתפק בתקופת עבודות שירות קצרה מזו המבוקשת על ידי המאשימה, יחד עם מתן דגש על הצורך בהרתעה, שיבוא לידי ביטוי בתקופת המאסר המותנה.

גזירת הדין

1. לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים, בהפחתת 9 ימי מעצר שהייתה נתונה בהם הנאשמת מאחורי סורג ובריח.

הנאשמת תרצה מאסר זה על דרך של עבודות שירות. בהתאם לחוות דעת הממונה מיום 18.2.15, תבוצענה עבודות השירות במועצת הפועלים ראשון לציון, רח' רוטשילד 61, במשך 5 ימים בשבוע ו- 8.5 שעות עבודה ביום. תחילת עבודות השירות ביום 6.4.16. הנאשמת תתייצב לצורך קליטה והצבה במשרדי הממונה על עבודות השירות ביום האמור בשעה 08:00 ביחידת עבודות השירות, מפקדת מחוז מרכז ברמלה.

2. מאסר מותנה בן 12 חודשים. תקופת התנאי הינה 3 שנים מהיום, כאשר התנאי הוא שלא תעבור הנאשמת עבירה לפי אחד מן החוקים הבאים: פקודת המכס, חוק מס קניה, חוק מס ערף מוסף, חוק איסור הלבנת הון.

3. הנאשמת תשלם קנס בסך 185,000 ש"ח.

4. אני מורה על חילוט סכום של 185,000 ₪.

5. כספי הקנס והחילוט יגיעו מהכספים התפוסים והמפורטים בבקשת החילוט שהוגשה יחד עם כתב האישום. היתרה תושב לנאשמת.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, י"ד אדר ב' תשע"ו, 24 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.