ת"פ 49956-03-15 מדינת ישראל ואח' נ' מלול (עצור בפיקוח) ואח'

בפני כב' השופט ישראל פבלו אקסלרד

נוכחים: כרשום לעיל

הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") הורשע על פי כתב אישום מתוקן (הוגש ביום 01.03.16) בהכרעת דין מיום 22.02.16, לאחר שבית המשפט התיר לו לחזור בו מכפירתו בכתב האישום המקורי. כתב האישום תוקן במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, אשר הוצג בישיבת בית המשפט האמורה לעיל.

כתב האישום המתוקן

1. עניינה של הפרשה הוא בעבירות רבות המיוחסות לנאשמים השונים, שעיקרן עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (כאשר הפשע הוא קבלת דבר במרמה, הלבנת הון ועבירות מכס), קבלת דבר במרמה, הלבנת הון, הברחת טובין בנסיבות מחמירות, השתמטות מתשלום מכס, מסירת אמרות והצהרות בלתי נכונות, הגשת רשימונים כוזבים, הטעיית פקיד מכס, ניכוי מס תשומות ללא מסמך, סחיטה באיומים ועוד. אציין כבר עתה, כי לא כל העבירות דלעיל, יוחסו לנאשמים.
2. בכתב האישום המתוקן, שלושה אישומים. על פי האישום הראשון, המיוחס לנאשם 2 בלבד, לפני יום 15.06.2009, קשר הנאשם קשר עם הנאשם 1 לקבל לידיהם במרמה את אישור המכס להחזקתם ולשליטתם במחסן הרישוי ישקול (להלן: "ישקול" או "מחסן הרישוי") ובהמשך לאפשר לנאשם ולאחרים לבצע את עבירות המכס שבאישום השני.
3. הנאשם והנאשם 2, שהינו בעל עבר פלילי, סיכמו שהנאשם יפנה למכס לקבלת רישיון ולהחזקת מחסן ערובה, בלי להביא לידיעת המכס את העובדה כי הנאשם 2 הוא בעל עבר פלילי ולכן, מנוע מלקבל רישיון למחסן הרישוי וכי הוא שותפו לבקשת הרישיון של הנאשם, באמצעות ישקול, וכן שותפו לעסקים של הנאשם באמצעות הנאשמת 14. הנאשם והנאשם 2 נמנעו מלרשום את האחרון כבעל מניות בנאשמת 14 וכבעל זכות חתימה בחשבונות הבנק שלה ובדוחות שהוגשו על ידה למכס ולרשויות. הנאשם 1 פנה למכס בבקשה למתן אישור להעברת הבעלות בישקול לבעלותו, כבעלים יחיד, תוך שהוא מצהיר שהוא עתיד להחזיק בכל מניות הנאשמת 14 ולכהן כמנהל יחיד. הסתרת היותו של הנאשם שותף, נעשתה כדי לעקוף את הוראות חוק המכס לעניין עבר פלילי של בעלים של מחסן רישוי. עקב מצג השווא הנ"ל, ניתן לנאשם 1 ביום 18.02.2009 הרישיון להפעלת מחסן הרישוי ורישיון זה מהווה "רכוש אסור" כהגדרתו בסעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון.
4. במעשיו דלעיל, קשר הנאשם עם הנאשם 2,קשר לקבלת דבר במרמה וקיבל במרמה את הרישיון להפעלת ישקול והכל בנסיבות מחמירות שבאו לידי ביטוי בתחכום הפעולה, ריקונו מתוכן של מנגנון הפיקוח של הנכס, ביצירת מרחב פעולה בטוח לביצוע עבירות מכס על ידי הנאשם 2 ואחרים, בהיקפים עצומים, כמתואר באישום השני. במעשים אלה, פעל הנאשם ברכוש אסור, בידיעה שמדובר בכזה. על כל אלה, הורשע הנאשם בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (קבלת דבר במרמה, הלבנת הון, עבירות מכס) - עבירה לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין ובעבירה של הלבנת הון לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון.
5. על פי האישום השני, בין השנים 2010-2013 פעלו הנאשמים בעבירות המכס, כהגדרתם באישום השני (להלן: "הנאשמים בעבירות המכס") בצוותא חדא, בין ביחד ובין לחוד, לביצוע הברחה של משקאות אלכוהוליים עתירי מיסי יבוא ארצה, מרביתם מהולנד, תוך עשיית מעשה כזב הגשת מסמכים כוזבים, הטעיית פקידי מכס וזאת מתוך מטרה שלא ישולמו מיסי אמת בגינם. הטובין נרכשו בחו"ל, הובאו ארצה, לאחר מכן הוגשו מסמכים כוזבים לרשויות המכס בדבר ערכם ותיאורם של הטובין וכי הדבר נעשה באמצעות סוכני מכס או מטעמם, והשמתם והחזקתם בישקול. הדבר נעשה תוך כדי עשיית פעולות אסורות של טלטול הטובין במחסן ישקול או מחוצה לו, ללא רשות המכס ובהוצאתם מישקול ללא תשלום מס אמת. הנאשמים בעבירות המכס, היו גם בעלי השליטה בישקול, השתמשו לרעה ברישיון להפעלת ישקול כאכסניה לביצוע עבירות המכס וזאת תוך כדי הטעייה והונאה של הרשויות. בפועלם כאמור, מנעו הנאשמים בעבירות המכס מרשויות המכס את יכולת הפיקוח על הטובין המוברחים והשתמטו, או סייעו להשתמט, מתשלום מסי יבוא בסך כולל של 36,172,815 ₪. הנאשמים בעבירות המכס, יצרו זירת פשע הרמטית ומושלמת לביצוע עבירות המכס להסתרתם מרשויות המס תוך שהם שולטים על כל שלב משלבי העבירות. המעשים בוצעו באמצעות 3 חברות יבואניות שעל שמם הוגשו המסמכים הכוזבים, ביניהן רשימונים, חשבונות ספק ושטרי מטען וכן על ידי נותנים של שירותי עמילות נכס (כולם נאשמים בכתב האישום המקורי) ועל ידי ישקול, בשליטת בעליו, הנאשם 1 ומנהליו בפועל, הנאשם והנאשם 2. מעשי ההברחה, בוצעו בנסיבות מחמירות, בערמה ובתחכום בתכנון מוקפד ותוך ניצול לרעה של הרישיון שניתן ומעילה באימון. הנסיבות חמורות גם בשל סכומי מסי היבוא, שלא שולמו, בשיטתיות ומשך הזמן בו בוצעו העבירות ומספר המעורבים.
6. כתב האישום מבהיר כי במחסן רישוי, הנמצא תחת פיקוח המכס, מותר לאחסן רק טובין אשר יובאו מחו"ל. בתקופה הרלוונטית, הגישו הנאשמים בעבירות המכס, לרשויות המכס, באמצעות הנאשמת 13, רשימוני כנ"מ (כניסה למחסן) ורשימוני שח"מ (שחרור מהמחסן), 231 רשימונים בהם הסתירו בכזב מרשויות המכס על ערכם ותיאורם של הטובין. הטובין המוברחים היו משקאות אלכוהוליים, שהיו באותה עת עתירי מיסי יבוא. מס היבוא נקבע באותה עת, לפי ערך הטובין המיובאים.
7. בין השנים 2010-2013, ייבאו הנאשמים 2,3,5 עד 8,10,11,12 וחברת ישב (לא נאשמת) משקאות אלכוהוליים מספקים בהולנד. המשקאות היו חייבים במסי יבוא והדבר נעשה תוך מתן הצהרות כוזבות, כי הטובין הם בערך ותיאור אחרים מאלה שיובאו בפועל ואשר שיעור המס עליהם, נמוך יותר. לצורך ההצהרות הכוזבות על הערך האמתי של הטובין, צירפו הנאשמים לרשימונים הכוזבים, מסמכים כוזבים. ערכם של הטובין הוצהר בסך של 9,952,050 ₪ במקום הערך האמתי בפועל שהיה בסך 25,879,333 ₪.
8. עוד על פי כתב האישום, במהלך הכנסת הטובין המוברחים, פנו הנאשמים בעבירות המכס להסתרת עובדת היות הטובין מוברחים, מרשויות המכס, והם פעלו להברחה והוצאה של הטובין המוברחים מישקול ללא פיקוח המכס, ומבלי לשלם עליהם מס אמת. הדבר נעשה על ידי החלפת הטובין המובחרים בטובין תוצרת הארץ או תוצרת חו"ל, מסוג אחר, החלפת מספר גושים בישקול, טלטול הטובין בישקול, ללא רשות. כן הדבר נעשה בהכנסה ובהוצאה של הטובין המוברחים מהאזור שנתון לפיקוח המכס לאזור חופשי מפיקוח ולהיפך. כמו כן, פעלו הנאשמים בעבירות המכס ופנו למכס בבקשה להשמדת הטובין האחרים בתואנת שווא. הנאשמים בעבירות המכס הכניסו טובין אחרים לישקול, השונים מן הטובין המוברחים, תוך יצירת מצג שווא במלאי הטובין אשר טרם שוחרר. הדבר נעשה כדי להסתיר את מעשה המרמה וכדי למנוע מהמכס לגלות שהטובין המוברחים כבר הוצאו מהמחסן, ללא תשלום מס אמת. במעשים אלו, פעלו הנאשמים בעבירות המכס, במטרה ליצור מצג שווא בדבר איכות הטובין המיובאים ולהסתיר מהמכס את הוצאתם מפיקוח רשויות המכס וללא תשלום מס אמת. כן פעלו הנאשמים בעבירות המכס להציג מצג שווא בדבר רשימונים בישקול בנושא רשימת דוחות פריקה, ניפוק והוצאה של הטובין המוברחים. הנאשמים בעבירות המכס הכינו מסמכים ואישורים כוזבים כדוגמת מסמכים המיועדים לקבלת אישור ממכון היין וחשבונות ספק. כך, על חלק מהטובין המוברחים שאוחסנו בישקול, הוצאו רשימונים כוזבים בדבר ערכם וטיבם של הטובין, ועל חלק אחר לא הוגשו רשימוני שחרור ולא שולם מס כלל. כך השתמטו הנאשמות 10,11,12 וישב מתשלום מס בסך כולל של 36,172,815 ₪.
9. במעשים הנ"ל, אפשרו הנאשם והנאשם 1, ליתר הנאשמים בעבירות המכס, לבצע עבירות הברחה ולהסתירם מעיני המכס, שלטו ביחד עם יתר הנאשמים בעבירות המכס, בטובין המוברחים והחזיקו בהם מבלי שיש להם הצדק להחזיקם, טלטלו, שינו או נגעו בטובין המוברחים שלא על פי רשות ואפשרו בסופו של דבר את שחרורם מרשויות המכס, ללא תשלום מס אמת.
10. על פי כתב האישום, במעשים המפורטים לעיל ומעשים נוספים אשר פורטו בכתב האישום, ייבאו הנאשמים בעבירות המכס טובין מוברחים בכזב, הבריחו בנסיבות מחמירות טובין עתירי מכס מתוך כוונה להונות את האוצר, עשו זאת על מנת להתחמק מתשלום מס בסכום כולל של כ-36 מיליון ₪, הגישו הצהרות כוזבות, החזיקו ושלטו בטובין מוברחים, טלטלו אותם למרות שהיו בפיקוח המכס, השתמטו מתשלום מס, הגישו רשימונים כוזבים, הציגו חשבונות מכס לא אמתיים, עשו מעשים להתחמק ממס קנייה, מסרו ידיעות כוזבות ועשו פעולו רבות ברכוש אסור. בשל כל האמור, הורשע הנאשם– בעבירות הבאות: הברחת טובין בנסיבות מחמירות, ריבוי עבירות לפי סעיף 211 (א) (1) יחד עם סעיף 211 (א1) לפקודת המכס יחד עם סעיף 218; החזקת טובין מוברחים בנסיבות מחמירות – ריבוי עבירות לפי סעיף 211 (א) (2) יחד עם סעיף 211(א1) לפקודת המכס יחד עם סעיף 218. השתמטות משתלום מכס ריבוי עבירות לפי סעיף 212 (א) (1) לפקודת המכס, ביחד עם סעיף 218; הצגת חשבון מכר שאינו אמתי – ריבוי עבירות לפי סעיף 212(א)(3) לפקודת המכס; הגשת רשימון כוזב – ריבוי עבירות לפי סעיף 212(א)(4) לפקודת המכס; מסירת אימרה שאינה נכונה או מסירת הצהרה שיש בה אימרה כזאת, ריבוי עבירות, לפי סעיף 212 (א)(6) לפקודת המכס, ביחד עם סעיף 218; הטעיית פקיד מכס, בפרט מסוים העלול לפגוע במילוי תפקידו, ריבוי עבירות לפי סעיף 212 (א) (9) ביחד עם סעיף 218; טלטול טובין הנתונים לפיקוח המכס, שינויים או נגיעה בהם שלא על פי רשות, ריבוי עבירות לפי סעיף 212 (א) (10) ביחד עם סעיף 218; עשיית מעשה כדי להתחמק ממס קנייה, ריבוי עבירות לפי סעיף 22 (א) (5) לחוק מס קנייה; מסירת ידיעה לא נכונה, ריבוי עבירות לפי סעיף 117 (א) (3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; הלבנת הון, ריבוי עבירות לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000.
11. האישום השלישי, עניינו חשבוניות פיקטיביות בנאשמת 14 והוא מיוחס לנאשמים 2 ו-14. נאשמת 14 הינה חברה פרטית. בתחילה החזיק הנאשם 1,ב- 50 אחוז ממניותיה וביתרת המניות החזיק אדם בשם חיים סספורטס. בהמשך, הועברו מחצית ממניות סספורטס לנאשם ומחציתן לנאשם 1, ובהמשך הועברו לנאשם 25 אחוזים מהמניות, כך שהחל מיום 25.04.2006, החזיקו הנאשם והנאשם 1 בכל המניות, בחלקים שווים ביניהם. בתקופה שבין נובמבר 2011 לנובמבר 2012 ניכו הנאשמים 1,2,14 מס תשומות בסך 2,533,688 ₪ מבלי שהיו להם מסמכים לפי סעיף 38 לחוק מע"מ. המס נוכה בהסתמך על 60 מסמכים שנחזו להיות חשבוניות מס על שם 5 עוסקים שונים, וזאת מבלי שעשו התחייבות לבצע את העסקאות אשר לגביהן הוצאו החשבוניות. כתב האישום מפרט את כל החשבוניות הפיקטיביות לפי חלוקה לחברות. הנאשמים רשמו את החברות הפיקטיביות בספרי החשבונות של הנאשמת 14, כאילו היו עסקאות אמת, וניכו שלא כדין את סכומי המע"מ, בדיווחים התקופתיים. הנאשמים ביצוע את העבירות בנסיבות מחמירות בהתחשב בסכומים הגבוהים, היקף העבירות ומשך ביצוען. על כך הורשעו הנאשמים 2 ו-14 בעבירה של ניכוי מס תשומות, ללא מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק מס ערך מוסף, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס- 60 עבירות לפי סעיף 117 (ב) (5) לחוק מס ערך מוסף.

הסדר טיעון

1. הצדדים הציגו הסדר טיעון, במסגרתו חזר בו הנאשם מכפירתו, הוגש כתב אישום מתוקן כאמור, כאשר הוסכם שהנאשם יודה בו ויורשע, והמדינה תעתור להטלת עונש של מאסר בפועל למשך 48 חודשים ומאסר על תנאי לשיקול דעת בית המשפט. המאשימה גם תעתור לקנס כספי בסך מיליוני שקלים וזאת ללא חלף מאסר כנגד אי תשלום הקנס. לעניין החילוט, הודיעה המדינה כי היא לא תבקש לחלט את דירת המגורים של הנאשם שברחוב לכיש 21/1 באשדוד אך יתר בקשות החילוט כפי שמופיעות בכתב האישום המקורי, תעמודנה בעינן. הוסכם כי הסניגוריה תהיה חופשית בטיעוניה. הצדדים הסכימו כי הנאשם ישלח לקבלת תסקיר לעונש מטעם שירות המבחן, תוך הדגשה של עמדת המאשימה למאסר בן 4 שנים. לגבי הנאשמות 11 ו-14, ביקשה המאשימה הטלת קנס שישולם לקרן החילוט לפי חוק איסור הלבנת הון. אציין כבר עתה, כי הקנס על הנאשמת 14 כבר הושת במסגרת גזר הדין שניתן בעניינה ובעניינו של הנאשם 1.

הטיעונים לעונש מטעם המאשימה

1. בפתח הדיון, הציג ב"כ המאשימה, עו"ד ע. חביביאן, את הרישום הפלילי של הנאשם, גזר דין שניתן כנגד הנאשם על ידי בית המשפט האמריקאי במדינת פלורידה, הודעה בדבר חיוב שהוצאה לנאשמת 11 וציין כי המדובר הוא במחדל אזרחי, של כ 14 מיליון שקלים. כן הפנה ב"כ המאשימה להודעת החיוב שהוגשה בעניין הנאשמת 9 (להלן: "ישקול" או "חברת ישקול") וטען כי בהיות הנאשם בעלים סמוי בישקול ומנהל פעיל בה, יש לתת משקל לכך שגם בישקול לא הוסרו המחדלים. המחדלים גם לא הוסרו בנאשמת 14. לגבי הנאשמות 11 ו-14 ציין ב"כ המאשימה כי המדובר הוא בחברות חדלות פירעון, לכן ביקש שיוטל קנס סמלי של אלפי שקלים וכי ככל שיצליחו לגבות אותו, הוא ישולם לקרן החילוט לפי חוק איסור הלבנת הון.
2. טען ב"כ המאשימה כי הנאשם הזה, הוא הציר המרכזי שסביבו סבבה כל הפרשייה מתחילתה ועד סופה והוא זה שיזם והגה את הפרשייה כולה, מקבלה במרמה של הרישיון למחסן הרישוי, דרך כל הפעילות העבריינית שתוארה באישום השני, הלבנת ההון, הנמכת החשבוניות, החלפת הסחורות, והכל בדמיון פורה ובתחכום. נטען, שהנאשם קיבל אחריות בשלב מתקדם בשמיעת הראיות, אך הוא לא עשה זאת בשלב החקירה. עדיין הסכים ב"כ המאשימה שיש לקחת בחשבון שהנאשם לקח אחריות, דבר אשר חסך זמן שיפוטי. כן הסכים ב"כ המאשימה שיש לשקול לקולא את נסיבות חייו הלא פשוטות של הנאשם, מחלת אשתו ועובדת היותו אב לילדים צעירים. התובע הסכים לראות באישום הראשון והשני, אירוע עברייני אחד ומתמשך, אשר התפרש על פני מספר שנים משנת 2009 ועד 2013.
3. לגבי האישום הראשון, נטען כי קיים הבדל מהותי בחלקו של הנאשם לבין זה של הנאשם 1 וכי הדבר עלה במפורש מן הראיות שנשמעו עד כה, שהרי הנאשם, מלכתחילה ומלפני שנכנס הנאשם 1 לתמונה, התחיל את המהלך של רכישת המחסן של ישקול. הודגש כי מי שניצח על החלפת הסחורות, הוצאת האלכוהול והעברתו בניגוד לחוק ומי שהנחה את העובדים והביא אותם לבצע מעשים אסורים, היה הנאשם. על כן, הנאשם 1 הורשע כמסייע בלבד וכמי שכשל במלאכת הפיקוח, שעה שהמבצע העיקרי הוא הנאשם. נטען שלנאשם היה חלק מרכזי בהנמכת החשבוניות, העברתן לעמיל המכס, כאשר לצדו פועלת העובדת שלו, הנאשמת 4 – שרון ענקי. הוסיף ב"כ המאשימה וטען, כי גם הפעילות מול ספקי האלכוהול מחו"ל והעברת הכספים אליהם בגין הטובין המוברחים, נעשו בעיקר על ידי הנאשם והעובדת שלו.
4. לאור האמור, טען ב"כ המאשימה כי מתחם העונש ההולם בגין האישום הראשון והשני הינו בין 3.5 שנות מאסר עד 6 שנות מאסר בפועל, וכן ענישה כספית בין חצי מיליון לשלושה מיליון שקלים. ב"כ המאשימה ביקש להזכיר כי בעניינו של הנאשם 3, טענה המדינה למתחם ענישה שבין 2.5 ל 5.5 שנות מאסר, כאשר חלקו של הנאשם 3 היה רק באישום השני. כמו כן, בעניינו של הנאשם 1 טענה המאשימה למתחם שבין 2 ל-3 שנות מאסר בפועל, כאשר הוא הורשע באישום הראשון ובאישום השני כמסייע "בלבד". אשר לאירוע החשבוניות הפיקטיביות, האישום השלישי, טען ב"כ המאשימה כי מדובר ב 60 עבירות בהיקף כספי של כ 2.5 מיליון שקלים. מכאן ביקש ב"כ המאשימה לקבוע כי מתחם העונש ההולם הינו בן 18 ל-30 חודשים. כן ביקש ב"כ המאשימה שבית המשפט ימנע מחפיפה מלאה בין העונשים אשר יושתו בגין האישום הראשון והשני לבין העונש שיושת בגין ההרשעה באישום השלישי. על כן ביקש ב"כ המאשימה, שהתקרה של המתחם, בסופו של דבר, תעמוד על 7 שנים וקנס בסך של 3.5 מיליון שקלים. מתוך כך, נתבקשה ענישה של 4 שנות מאסר בפועל וקנס בסך 2 מיליון שקלים, בתחום הבינוני – גבוה של המתחם.
5. ב"כ המאשימה ביקש שיביא בית המשפט, בין שיקוליו, את עברו הפלילי של הנאשם, אותו הצליח הנאשם לעקוף על ידי קבלת רישיון המחסן במרמה ושימוש בו במשך שנים. עוד הדגיש ב"כ המאשימה את אי הסרת המחדלים ואת ההיקף הכספי הגדול בנזקי המס שנגרמו למדינה וכן את העדר שיתוף הפעולה של הנאשם עם גורמי החקירה. ככלל, נטען שהנאשם שמר על זכות השתיקה ולא שיתף פעולה. הוסיף התובע והפנה לתסקיר שירות המבחן, לפיו, מסוכנותו של הנאשם גבוהה ויש להשית עליו עונש מכביד. לאור ההודאה, לא נתבקש העונש המקסימלי במתחם. כן הסכים ב"כ המאשימה שיש לשקול לקולא את הנתונים האישיים כולל שירותו של הנאשם בצבא, למרות הקשיים והכל כפי שנרשם בתסקיר שירות המבחן. נטען כי האמור בתסקיר עולה בקנה אחד עם העמדה העונשית של המאשימה. ב"כ המאשימה ביקש כי לא יתקבל מסר לפיו נסיבות חיים קשות יכולות להוות הצדקה להקלה עונשית בתיק זה, שכן אין המדובר הוא בעבירות של הישרדות אלא של חמדנות ורדיפת בצע תוך השחתה של ערכים.
6. עו"ד באדי, מהלשכה המשפטית של אגף המכס, ביקשה להוסיף ולטעון כי מתחם העונש ההולם לעבירות המכס בלבד, הוא בין 24 ל- 48 חודשי מאסר, מאסר על תנאי וקנס.

הטיעונים לעונש מטעם הנאשם

1. ב"כ הנאשם פתח ופירט את נסיבות חייו המורכבות של הנאשם, כפי שעלו מתסקיר שירות המבחן, כולל היותו אב לילדים קטנים, בעל לאישה שחלתה במחלת הסרטן וקשיים רבים בצעירותו של הנאשם. הסניגור טען שיש לתת משקל לנסיבות חיים אשר גובלות כמעט בבלתי אפשרי, כלשונו. לגבי עברו הפלילי של הנאשם, טען הסניגור כי הוא "ישן", באשר העבירה האחרונה בישראל בוצעה ב 1999 ובארה"ב בשנת 2000. נטען שההרשעה בעבירה בארה"ב היא עבירת סחר בסמים ואינה רלוונטית. הסניגור ביקש שתקוזז התקופה שבה היה נתון מרשו במעצר מאחורי סורג ובריח וכן ביקש שבית המשפט יבחן איזה משקל יש לתת לתקופה של השהייה באיזוק אלקטרוני. עוד טען הסניגור לחלוף זמן מאז נפסקו המעשים האסורים, משנת 2013 עד היום.
2. הוסיף הסניגור וטען כי מרשו הודה ולקח אחריות מלאה על מעשיו וזאת מבלי לגלגל אחריות אל עבר אדם אחר, ובניגוד לנאשמים אחרים שעשו כן.
3. הסניגור המלומד ביקש לטעון כי אם תתקבל העמדה העונשית של המאשימה, יהווה הדבר הפרה של כלל האחידות בענישה. בעניין זה נטען שבשלב גזירת העונש לאחר הסדר טיעון, אין לבית המשפט אלא מה שבכתב האישום המתוקן ומה שהנאשם הודה בו. על כן, לגבי האישום השלישי, כתב האישום המתוקן אינו עושה הבחנה בין הנאשם לנאשם 1. על כן, כל אמירה שנאמרה לגבי הנאשם בדיון שהתקיים לגבי הנאשם 1, היא אמירה שנאמרה שלא במעמד הנאשם ויש להתעלם ממנה. בכתב האישום שבו הורשע הנאשם, מיוחסים לו ולנאשם 1, אותם המעשים בדיוק. טענה דומה נטענה, בהתייחס לאישום השני ולנאשם 3 ונטען שכתב האישום לגבי הנאשם 3 סותר חזיתית, עובדתית, את כתב האישום המתוקן של הנאשם ואת שניהם מבקשת המאשימה לקבל כמסמך עובדתי מוסכם. לגבי הנאשם 3 טענה המאשימה כי הוא אפשר לאחרים לשלוט בחברות המייבאות, ביניהן לנאשם. על פי האישום השני בכתב האישום המתוקן בעניינו של הנאשם, הנאשם 3 והנאשם 2 שותפים מלאים וזהים לחלוטין. כן טען הסניגור כי הנתונים שנמסרו לבית המשפט לגבי נסיבות שטר העברת המניות, ללא תמורה, מן הנאשם 3, לא היו נכונות, שכן העברת הבעלות בנאשמת 12 נעשתה לאחר המועדים הרלוונטיים בכתב האישום. הדבר נעשה עם תמורה שכן הועברו לנאשם 2 התחייבויות בהיקפים אדירים, כלשון הסניגור. הסניגור הדגיש כי הטיעון לפיו הנאשם היה הרוח החיה והפעילה – כל הטיעון ברוח זה איננו מוסכם, איננו חלק מכתב האישום המתוקן והוא אינו יכול להיות חלק מן הטיעונים לעונש. אם כן, טוען הסניגור, כי בכל מקרה לגבי האישום הראשון והשלישי עניינו של הנאשם 2, זהה לזה של הנאשם 1 ומעבר לזה, מצבו של הנאשם 1 בביצוע העבירות חמור יותר מזה של הנאשם 2 כי הוא זה אשר היה צריך להיות הנאמן כלפי שלטונות המכס והוא זה שהציג את המצב הכוזב. לכן, האמירה כי הנאשם הוא היוזם והרוח החיה והעבריין העיקרי אינה נכונה ואין לה על מה לסמוך. הסניגור הסכים כי למרשו, החלק הגדול ביותר בכתב האישום שהרי הוא שותף גם באישום הראשון, גם בשני וגם בשלישי אך אין לומר עליו שהוא היוזם או העבריין העיקרי ובעניין זה מזכיר הסניגור שהנאשם 3 הוא הוותיק מבין כולם בתחום האלכוהול.
4. הסניגור המלומד פירט את טענתו בדבר הצורך באחידות הענישה במסגרת מסמך שמסר לבית המשפט. בהתייחס לנאשם 3 נטען שם כי מן הראיות עולה כי אין זה נכון שהנאשם 3 שיתף פעולה בחקירה וכי חלקו בפרשה היה פסיבי וכי הוא אפשר לאחרים להשתלט על החברה לפעול בה ולנהל אותה תחת שמו, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. לשיטתו של הסניגור, הנאשם 3, היה פעיל מרכזי בפעילות העבריינית שבוצעה וידע את כל פרטיה ולא בכדי פנה לחוקר עמר וסיפר לו את אשר סיפר וביקש חסינות. ב"כ הנאשם אף הפנה לטיעונו של ב"כ המדינה, במסגרת הטיעונים לעונש בעניינו של הנאשם 3, ביום 17.03.2016.
5. לעניין אחידות הענישה, טען הסניגור כי לגבי הנאשם 1 עתרה המאשימה למאסר בפועל של 18 חודשים וקנס בסך 200,000 ₪ וזאת בשל שותפות באישום הראשון, סיוע באישום השני, כאשר לטענת המאשימה דינו של המסייע דינו, כדין המבצע. לגבי הנאשם 3, עבור שותפות באישום השני והקובע הוא כתב האישום המתוקן של הנאשם 2, טענה המאשימה ל 24 חודשי מאסר וקנס בסך 200,000 ₪ ובית המשפט גזר עליו עונש של 20 חודשי מאסר. ישנה חפיפה בין המיוחס לנאשם 1 לבין המיוחס לנאשם 3, שהוא האישום השני וגם ללא חפיפה, אנו מגיעים לעונש מצטבר של 38 חודשי מאסר בפועל. אם כי ברור שלא ניתן לצבור את העונשים וכי קיימת חפיפה כאמור. בנקודה זו, ערך הסניגור חישובים שונים, אשר חלקם אינם מובנים לטעמי, וטען כי התוצאה היא שלכל היותר בית המשפט יכול לגזור על מרשו עונש של 28 חודשי מאסר, גם אם תדחנה כל טענותיו של הסניגור. לנקודה זו, אתייחס כבר כאן ואומר כי גזירת עונשו של נאשם אינה יכולה להיעשות, אפילו לא בחלקה, על דרך של חישובים מתמטיים, תוספות והפחתות, ו"אקרובטיקה" חישובית. אין ראיה טובה לכך, מאשר העובדה שבשלב כלשהו של החישוב, הגיע הסניגור למסקנה כי המדינה סבורה שלנאשם 1 מגיע בעבירות שבהם הוא שותף מלא, עונש בין 8 חודשים למינוס חודשיים. לעניין השוואת כתבי האישום והמיוחס לכל נאשם, אתייחס בהמשך הדברים, במסגרת ההתייחסות לחלקו של הנאשם, בביצוע העבירות שבהן הורשע.
6. עוד לעניין אחידות הענישה והקשר לקנס טען הסניגור, הכיצד ניתן לגזור על הנאשם קנס של מיליוני שקלים שעה שעל הנאשמים 1 ו-3 נגזרו קנסות של 200,000 ₪ לכל אחד. נטען שלבית המשפט אין כל ראיה לכך שמי שגרף את כספי העבירה, הוא הנאשם. הוסיף הסניגור וציין שיש להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם שהוא גרוע יותר משל האחרים. הוא הדין לגבי מועד תשלום הקנס, ונטען כי אין להורות על תשלום מידי.
7. בהתייחס לבקשת החילוט של המדינה, ציין הסניגור כי חוק הלבנת הון אינו מאפשר לחלט כספים שאינם של הנאשם, דבר שכן מתאפשר לפי פקודת הסמים המסוכנים. לגבי חילוט הנכסים שפורטו בסעיפים 4 עד 6 שבכתב האישום המקורי, טען הסניגור שאין בהם את הפירוט הנדרש על מנת לדעת מה בדיוק רוצים לחלט, לעניין זה הוא הפנה לסעיף 21 (ו) לחוק איסור הלבנת הון. כן הטעים הסניגור, כי הטוענים לזכות באותם הנכסים לא מיוצגים בהליך, והמדינה איננה יכולה לחלט נכסים אלה, מבלי לתת להם זכות טיעון.
8. הסניגור סיכם באומרו של ניתן להשית על מרשו, על פי חישוביו, עונש שהוא חורג מ 20 עד 28 חודשי מאסר וקנס בין 200,000 ל-300,000 ₪. בהתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם, ביקש הסניגור שהקנס ישולם לאחר תום המאסר או בתשלומים לאחר צאתו מהמאסר, ולכל הפחות, יחולק לתשלומים, כפי שנעשה לגבי האחרים.
9. הנאשם ביקש לומר את דברו והביע צער על מה שעשה, הוא אמר כי ידוע לו שהוא צריך לשלם על מעשיו וכי הוא מקווה שלא יהיה זה עונש אשר יפרק את המשפחה. ילדיו עברו חוויה קשה ואין בכוונתו לחזור על מעשים אלה.

תסקיר שירות המבחן

1. תסקיר שירות המבחן מיום 16.05.16 מלמדנו, כי הנאשם בן 39 אב לשלושה מגיל 9 עד 13. בת הזוג שלו סבלה ממחלת הסרטן, עברה אשפוזים ופרוצדורות רפואיות מורכבות וכי כיום מצבה יציב. קצין המבחן מתייחס לרקע האישי והמשפחתי על הנאשם, אשר גדל בשכונת מצוקה, רווית פשע, והנאשם עצמו החל בהתנהגות שולית ועבריינית מגיל צעיר. קצין המבחן מתייחס להוריו של הנאשם, אנוכי לא יפרט את הדברים מפאת צנעת המשפחה ורק אומר כי חיי ההורים ומצבם מורכבים מאוד. בגיל צעיר הנאשם הושם במעון נעול למשך שנה. הנאשם גילה קשיים משמעותיים במסגרת החינוכית וגם במסגרת הצבאית ונפלט משתי המערכות בטרם עת. בשנת 2000 נדון הנאשם בארצות הברית ל- 3 שנות מאסר לאחר שהורשע בסחר בסמים. בצעירותו סבלו הנאשם ואמו מנחת זרועו של אבי הנאשם. ביחס לעבירות מושא כתב האישום כותב קצין המבחן כי הנאשם לוקח עליהם אחריות מלאה וכי מסר לו שעל מנת להגדיל רווחים הוא רימה באופן מתוכנן, מכוון ושיטתי את רשויות המכס. הנאשם ביטא חרטה בשל הפגיעה שהוא הסב, לדבריו, לנאשם 1, שהיה חברו הקרוב. כותב קצין המבחן כי הנאשם הסביר את התנהגותו בפיתוי הכספי והרווחים העצומים שהפיק כתוצאה מכך. הנאשם מסר, כי הוא יודע שייגזר עליו עונש מאסר וכי ירצה להשתלב בתוכנית שיקום בין כתלי בית הסוהר. שירות המבחן מפרט את גורמי הסיכון מן הנאשם שעניינם אופי עברייני, קושי בוויסות עצמי, חסכים התפתחותיים ורגשיים, היותן של עבירות חמורות וביצוען על פני שנים בתכנון שיטתי, התנהלותו המניפולטיבית והתובענית של הנאשם ואי מתן משקל לפוגענות שבמעשיו. כגורמי סיכוי מציין קצין המבחן את נטילת האחריות על ידי הנאשם, ובהכרתו את הצורך לקבל טיפול שיסייע לו להימנע מביצוע עבירות דומות. הנאשם גם ביטא חרטה ואכזבה מעצמו. בסופו של יום, המלצת שירות המבחן הינה לענישה מוחשית ומציבת גבול ברור, ומדגיש את הפסול שמעשיו.

דיון והכרעה

1. בהתאם לסעיף 40 ב' לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה בין חומרת המעשה ונסיבותיו, מידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם הענישה ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (ביניהן, התכנון שקדם לעבירה, החלק היחסי של הנאשם ומידת ההשפעה של האחר על הנאשם, הנזק שנגרם, הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, הבנתו של הנאשם, יכולתו להימנע מן הנעשה, מצוקה נפשית, ועוד - סעיף 40 ג'). בתוך המתחם ההולם, יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם שבפניו, בנסיבות שאינן קשורות בעבירה (ביניהן הפגיעה של העונש בנאשם, הפגיעה במשפחתו, נזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה, נטילת אחריות, מאמצים לתיקון, שיתוף הפעולה עם רשויות החוק, התנהגות חיובית ותרומה לחברה, נסיבות חיים קשות, התנהגות רשויות עקיפת החוק, חלוף הזמן ועבר פלילי).
2. הערך החברתי שנפגע במקרה הזה הינו ברור ועניינו החובה להצהיר בפני רשויות החוק, לרבות רשויות המיסוי, הצהרת אמת; החובה לשלם מס אמת; התנהלות חוקית מול רשויות המס; הצורך בשמירה על הקופה הציבורית בהיות המיסים מקור לפעילויות לטובת אזרחי המדינה, לרבות תמיכה בחלשים, תמיכות, תשתיותיה וכו'; ערך השוויון בין עוסקים ומשלמי מס; קיומה של תשתית אמון בין עוסקים בכלל ויבואנים בפרט, לבין רשויות המדינה. אין ספק, כי המדובר הוא בערכים חברתיים ממעלה עליונה, בהיות ההתנהלות מול רשויות המס תשתית לחברה מתוקנת ולפיתוחה של המדינה. במקרה הזה, מידת הפגיעה בערכים החברתיים הייתה רבה מאוד: הנאשם הסתיר את השותפות שלו עם הנאשם 1 וכדי לאפשר לנאשם פעילות עבריינית סמויה מן העין בתוך מחסן ישקול, פנה הנאשם 1 לרשויות המכס וביקש לקבל רישיון לניהול מחסן רישוי. הנאשם פגע קשות בערכים החברתיים ופגע פגיעה קשה בקופת המדינה, בסכום של למעלה מ 36,000,000 ₪. גם בפרשת החשבוניות הפיקטיביות, הפגיעה במדינה הייתה לא מבוטלת והיא הגיעה לסכום שעולה על 2.5 מיליון שקלים. נזק כספי נוסף, בסכומים גבוהים מאוד יש להניח, נגרם לקופת המדינה בשל ההוצאות שנאלצה לשאת בהן במסגרת החקירה הארוכה והמסועפת, המורכבת, אשר חלק ממנה אף התבצע מחוץ לגבולות המדינה – בהולנד. הנאשם ביצע עבירות שנעשו בתכנון קפדני ותוך מעורבות של גורמים שונים בשרשרת הייבוא. חלקו של הנאשם בעבירות שהוא הורשע בהם היה עיקרי ומשמעותי – הונאת המכס יחד עם הנאשם 1 לצורך קבלת הרישיון הייתה, למעשה, בסיס רחב לפירמידה של הפעילות העבריינית אשר התבצעה במחשכי המחסן במשך תקופה ארוכה. הנאשם ביצע, במשך תקופה ארוכה, עבירות חמורות שעניינן הברחת טובין, השתמטות מתשלום מיסים, מסירת הצהרות כוזבות, הטעיית רשויות המכס, עשיית מעשים כדי להתחמק ממס, מסירת ידיעות לא נכונות, והלבנת הון. הנאשם עשה במחסן הרישוי כבתוך שלו, כאילו אי דין ואין דיין, ואף נתן הוראות לעובדים לבצע עבורו את הפעילות העבריינית. לגבי העבירות שבאישום השלישי, עניין החשבוניות הפיקטיביות, פעל הנאשם להגשת דיווחי שווא ולהעלמת מס בסכום של למעלה 2.5 מיליון ₪, בסוג פעילות אשר הוגדרה זה מכבר כ"מכת מדינה".
3. כזכור, טען ב"כ הנאשם כי אין לו לבית המשפט אלא מה שכתוב בכתב האישום המתוקן בעניינו של נאשם זה, ומה שהנאשם הודה בו. כתב אישום זה אינו עורך הבחנה בין הנאשם לבין הנאשם 1, ולכן כל אמירה שנאמרה לגבי הנאשם בדיון שהתקיים לגבי הנאשם 1, אין להתייחס אליה. אין ספק כי קיים צדק בטענה הזו של הסניגור. יחד עם זאת, כתב האישום המתוקן בהתייחס לנאשם 1 מקל עם אותו הנאשם, הקלה שאין בנמצא בכתב האישום המתוקן בו הודעת הנאשם דנא. על כן, אין מקום לטעון כי, הואיל וכתב האישום לגבי הנאשם אינו עורך אבחנה מבחינת מעשים שבוצעו בינו לבין הנאשם 1, הרי שדינו צריך להיות דומה בעניין העונש. הוא הדין לגבי הטענות הדומות שטען הסניגור, תוך השוואה לנאשם 3 ולכתב האישום המתוקן שבו הודה. אכן, הטיעון כי הנאשם היה הרוח החיה בפעילות העבריינית איננה עובדה מוסכמת והיא אף אינה חלק מכתב האישום המתוקן, בו הודה הנאשם. על כן, בית המשפט אינו יכול ליטול זאת כעובדה, אשר תשמש בסיס לקביעת העונש שיושת על הנאשם. יחד עם זאת, וכפי שציינתי לעיל, אין פירוש הדבר כי הנאשם יזכה להקלות להן זכו הנאשם 1 ו-3,לגביהן תוקן כתב האישום תוך הקלה משמעותית בעובדות המוסכמות שם. עוד, לא אוכל לקבל את טענתו של הסניגור כי מעשיו הנאשם 1, בהתייחס לקבלת הרישיון למחסן הרישוי במרמה, חמורים יותר מאלו של מרשו. כזכור, נטען בעניין זה כי הנאשם 1 הוא זה שהיה צריך להיות נאמן כלפיי המכס והוא זה שהציג את מצג השווא הכוזב. עובדתית הדברים נכונים אך טענה זו, ראוי היה שלא תיטען על ידי הנאשם, שהרי מצג השווא שהציג הנאשם 1 כלפי המכס נעשה על מנת להעלים ולהסתיר את מעורבותו של הנאשם דנא וכדי לאפשר לו ביצוע של עבירות חמורות. יש לומר כי חלקו של הנאשם בהצגת מצג השווא ובנסיבות המחמירות, בהחלט אינו נופל מזה של הנאשם 1.
4. אשר לסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירות, הרי אין ספק שהמדובר הוא במניע כלכלי. הדבר עולה גם מתסקיר שירות המבחן, וניתן לומר שרצונו של הנאשם להצליח בעסקים ולקבל רווחים "קלים" על חשבון הציבור, הביא אותו לתכנן מעשים פליליים חמורים, לאורך תקופה ארוכה, באופן "יצירתי", ומגוון תוך נקיטת פעולות רבות ושונות במטרה שכל אחת מהן, תהווה בפני עצמה אמצעי להעלמת מס בסכומי עתק מן הרשויות. אין ספק שהנאשם הבין היטב את מעשיו, שהרי הוא תכנן אותם בקפידה וגיוון את דרכי העלמת המס באופן מחושב ובקור רוח. לא אמור היה להיות לנאשם כל קושי להימנע מן העבירות – כל אשר היה עליו לעשות הוא לפעול באופן חוקי בפעילות הייבוא שלו ובניהולו את הנאשמת 14.
5. לא למותר להדגיש, כי המחדלים שהינם כאמור בסכומי עתק, לא הוסרו, על ידי מי מהנאשמים.
6. אזכיר כי, לעניין מתחם הענישה ההולם, התייחס ב"כ המאשימה לאישום הראשון והשני יחדיו, וטען למתחם ענישה אחד בגינם, לאור הקשר בין שני האישומים האלה. ב"כ המאשימה טען לעונש הולם שבין 3.5 שנות מאסר ל 6 שנות מאסר בפועל ולקנס שבין חצי מיליון ל- 3 מיליון שקלים. לגבי האישום השלישי שעניינו החשבוניות הפיקטיביות, נטען למתחם ענישה הולם בין 18 ל- 30 חודשי מאסר בפועל. ב"כ המאשימה ביקש שבית המשפט ימנע מחפיפה מלאה בין העונשים אשר יושתו על הנאשם בשני המתחמים, כך שהתקרה של המתחם הכולל תעמוד על 7 שנים וקנס של 3.5 מיליון שקלים. מכאן העתירה לעונש של 4 שנות מאסר בפועל, קנס בסך 2 מיליון שקלים, עונשים שהינם, כנטען, בתחום הבינוני – גבוה של המתחם.
7. ב"כ המאשימה הפנה לת"פ (חי) 55365-03-12 מדינת ישראל נ' מאיר פיסו ואח' (23.03.2014, פורסם בנבו) בהתייחס לנאשם 2 שם, וטען כי סכום המס שלא שולם היה כ- 35 מיליון שקלים, האישומים היו בעבירות מס ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, הנאשם 2 היה הרוח החיה בביצוע העבירות ונקבע מתחם ענישה שבין 5 ל-9 שנות מאסר, קנס בין 300,000 ₪ ל- 3 מיליון שקלים ובסופו של יום, נגזרו על הנאשם 40 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 750,000 ₪ וכן עונשים אחרים. עוד הפנה ב"כ המאשימה לת"פ (תא) 15640-06-15 מדינת ישאל נ' פרץ ואח' (15.07.5015, פורסם בנבו), שם הורשעו נאשמים, בין היתר, בקבלת דבר במרמה בעבירות על חוק איסור הלבנת הון ובעבירות מס. באותו המקרה, התקבלו במרמה היתרים לתאגידי כח אדם להבאת עובדים זרים ובוצעו עבירות נוספות כאמור. ל-3 עבירות של קבלת דבר במרמה נקבע מתחם ענישה בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל ובעבירות מס גם כן נקבע מתחם ענישה כאמור. לעבירות של איסור הלבנת הון נקבע מתחם ענישה בין 30 ל 50 חודשי מאסר בפועל. הפנייה נוספת הינה לת"פ (תא) 13742-04-11 מדינת ישראל נ' דז'לדטי ואח', שם הורשע הנאשם בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף וכן במתן דיווח כוזב בניגוד לחוק איסור הלבנת הון, נקבע מתחם ענישה שבין שנתיים ל- 5 שנות מאסר והושת עונש של 30 חודשי מאסר בפועל וכן עונשים נוספים. לעניין החשבוניות הפיקטיביות הפנה ב"כ המאשימה לע"פ 3151/13 חליל עבדאללה נ' מדינת ישראל (24.04.2014, פורסם בנבו) במסגרתו אישר בית המשפט עונש של 42 חודשי מאסר בגין עשיית שימוש בחשבוניות פיקטיביות, אך יש לציין כי, סכום החשבוניות באותו המקרה, היה גבוה באופן משמעותי מסכומי החשבוניות במקרה דנא. עוד הופניתי לרע"פ 1710/02 אלעוברה נ' מדינת ישראל (23.05.2002, פורסם בנבו) במסגרתו אישר בית המשפט העליון עונש מאסר של 30 חודשים, מקום בו סכום החשבוניות הפיקטיביות היה נמוך משמעותית מן המקרה דנא. פסק דין נוסף אליו הפנתה המאשימה, הוא רע"פ 1890/08 יגרמן נ' מדינת ישראל (28.10.2008, פורסם בנבו) במסגרתו אישר בית המשפט העליון עונש של 30 חודשי מאסר, מקום בו סכום החשבוניות הפיקטיביות היה כ 982,000 ₪.
8. ב"כ הלשכה המשפטית של אגף המכס, אף היא הפנתה את בית המשפט לפסיקה במקרים אחרים והתרכזה בשני פסקי דין: ע"פ 9823/07 קטשוילי נ' מדינת ישראל (01.12.2008, פורסם בנבו), שם מדובר היה בהברחה של סיגריות במסווה של יבוא רהיטים והושתו על הנאשם, בגין עבירות ההברחה, 4 שנות מאסר בפועל, כאשר סכום המס ממנו השתמטו המעורבים היה כ- 37 מיליון שקלים, סכום דומה למקרה דנא; ת"פ (שלום ראשון לציון) 2547/03 מדינת ישראל נ' חטיאשווילי ואח' (02.01.2007, פורסם בנבו), גם שם היה מדובר בהברחה של סיגריות וסכום המס שהועלם היה כ 17 מיליון שקלים והושת עונש של 4 שנות מאסר בפועל.
9. קביעות בתי המשפט השונים בעניין מדיניות הענישה בעבירות כלכליות בכלל ואלה שעניינן העלמות מס ומעשי מרמה כלפי רשויות המס בפרט, הינה ברורה: יש להחמיר עם עברייני מס הפוגעים פגיעה קשה בקופת הציבור ויש להשית עונשים משמעותיים של מאסר בפועל. אפנה למשל לרע"פ 2259/16 חנוכייב נ' מדינת ישראל (02.05.2016, פורסם בנבו) שם ציין כב' השופט א. שוהם, כי עבירות מס טומנות בחובן חומרה מיוחדת אשר מצדיקה ענישה מרתיעה נוכח פגיעתם החריפה במגוון היבטים חברתיים ואף בקושי בחשיפתן. עוד אפנה לרע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישאל (20.02.2013, פורסם בנבו); רע"פ 1866/14 זקן נ' מדינת ישראל (13.03.2014, פורסם בנבו) , ת"פ 4380-10-10 מדינת ישראל נ' פור (05.11.2013, פורסם בנבו); רע"פ 2638/13 עובדיה נ' מדינת ישראל (28.04.2013, פורסם בנבו); רע"פ 10099/07 קובן נ' מדינת ישראל (24.01.2008, פורסם בנבו); בעניין חליל עבדאללה הנ"ל שם, התייחס בית משפט הנכבד לצורך בענישה מרתיעה ומחמירה בכל הנוגע לעבירות מס בכלל ולאלה שעניינן הפצת חשבונות פיקטיביות בפרט בכנותו אותן "אבי אבות הטומאה".
10. לאור כל האמור לעיל, לרבות הפסיקה שהוזכרה, הצורך להגן על הערכים החברתיים שעניינם הצהרות אמת בפני רשויות המס ותשלום מס אמת, היותו של בית המשפט אמון על ההגנה על הקופה הציבורית וחשיבות המיסים למדינה ולחברתה, חשיבותו של השוויון בין העוסקים, הפגיעה הקשה והחמורה שהסבו הנאשם ואחרים לערכים החברתיים הנ"ל, לרבות סכום המס שלא שולם, בסכום של למעלה מ- 36 ממיליון שקלים, הוצאות החקירה הרבות, העורמה והתחבולה בביצוע העבירות וזאת לאורך שנים, חלקו המשמעותי של נאשם זה בהונאת המכס, לרבות בקבלת הרישיון למחסן הרישוי, המניע של הנאשם לביצוע העבירות - גריפת רווחים קלים על חשבון הציבור, תוך שהנאשם מבין היטב את מעשיו ומשמעותם לקופת המדינה והחברה – לאור כל אלה, אני מוצא לנכון לקבוע כי העונש ההולם בעקבות הרשעתו של הנאשם באישום הראשון והשני, ראוי שיעמוד בין 24 חודשים לבין 60 חודשי מאסר בפועל וקנס בין חצי מיליון שקלים ל- 3 מיליון שקלים. לעניין החשבונית הפיקטיביות – האישום השלישי, ראוי לקבוע מתחם ענישה שבין 12 ל- 30 חודשי מאסר בפועל וקנס כספי בין 100,000 ₪ ל- 300,000 ₪.
11. עתה לשאלה, מהו העונש שראוי להטיל על הנאשם שבפניי, בהתחשב בנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה. לנאשם עבר פלילי לאחר שהורשע בעבירה של סחר בסמים ע"י בית משפט בארצות הברית והוא ריצה עונש מאסר של 3 שנים. אמנם, אין המדובר הוא בעבירה אשר קשורה באופן ישיר או דומה במהותה לעבירות שבהן הורשע הנאשם בתיק דנן, אך יש ברישום הפלילי כדי להצביע על הצורך בענישה מרתיעה, שכן אין עסקינן באדם שהוא שומר חוק. יש להניח כי עבירת הסחר בסמים בוצעה גם היא מתוך מניע כלכלי. יחד עם זאת, המדובר הוא בעבירה שבוצעה בשנת 1999. הנאשם לא שיתף פעולה במהלך החקירה, ולמעשה הוא נטל אחריות מלאה על מעשיו בשלב שלאחר שהוחל בשמיעת הראיות. יחד עם זאת, ניתן לומר שבמידה לא מעטה, חסך הנאשם, בהודאתו, זמן שיפוטי יקר, כמו גם מזמנם של הצדדים והעדים שלא העידו. כנסיבה חיצונית נוספת לעבירה, ובעלת משקל משמעותי, יש לציין את העובדה שהמחדלים, שהינם בסכומים גבוהים ביותר, לא הוסרו עד היום, ולו באופן חלקי.
12. אין להתעלם מתסקיר שירות המבחן לעניין מסוכנותו של הנאשם. כותב קצין המבחן כי ללא טיפול משמעותי וללא רצון לערוך שינוי, קיים גם כיום סיכון גבוה שיבצע הנאשם עבירות דומות בעתיד. מכאן המלצתו של שירות המבחן להשתת עונש מאסר, כגורם הרתעה. מנגד, מוצאים אנו בתסקיר שירות המבחן נתונים נוספים אשר, בנסיבות העניין, יש בהם משום שיקולים לקולא, וממילא, כדי לשכנע שאין להטיל על הנאשם עונשים של מאסר וקנס, במדרג הגבוה של מתחם הענישה. הנאשם גדל בסביבה, הן מבחינת מקום מגורים והן מהבחינה המשפחתית, שהיה בה משום מכשול לאדם המבקש לנהל חיים נורמטיביים. מובן שאין פירוש הדבר כי כל אדם אשר גדל בסביבה דומה, יגיע בהכרח למקום אליו הגיע, למרבה הצער, הנאשם שבפנינו. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם משיקולים אלה כשיקולים בני משקל לעניין קביעת העונש ההולם. גם להתרשמותו של קצין המבחן כי הנאשם לוקח היום אחריות מלאה על התנהלותו, מצר על הפגיעה שגרם למשפחתו ולמקורבים לו, לרבות לנאשם 1, וכי הנאשם רואה חשיבות בהשתלבות בתוכנית שיקום בין כתלי בית הסוהר – גם לאלה יש מקום לתת משקל ראוי לעניין העונש שיושת על הנאשם. הנאשם ביטא בפני קצין המבחן חרטה ואכזבה וניתן לראות בכך משום ניצנים ראשונים לרצון להשתקם ולשנות אורח חיים.
13. לא ניתן להתעלם, לעניין העונש, מן המצב הקיים בסביבתו הקרובה של הנאשם – משפחתו הקרובה, מהיותו בן 39, אב ל-3 ילדים קטנים וממחלתה של אשתו. כן אתחשב בטענתו של הסנגור, לפיה המעשים הפליליים פסקו בשנת 2013, ובטרם בוצעו המעצרים בתיק זה.
14. בסופו של יום, מתוך כלל השיקולים לחומרה ולקולא, הן בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירות והן בהתייחס לנסיבות אשר אינן קשורות לביצוע העבירות, באתי למסקנה כי יש להעמיד את העונש בגין האישום הראשון והשני, על 36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך של 500,000 ₪. אשר לאישום השלישי, אני סבור כי העונש ההולם הינו 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסכום של 250,000 ₪. מתוך התחשבות בשיקולים לקולא ומשקלם המצטבר, אני מוצא לנכון להורות כי רק 4 חודשי מאסר בפועל, ירצה הנאשם במצטבר כך שתקופת המאסר בפועל תעמוד על 40 חודשים.

גזירת הדין

1. לאור כל אמור לעיל, אני גוזר על הנאשם 2 את העונשים הבאים:
2. מאסר בפועל לתקופה של 40 חודשים, בהפחתת ימי המעצר שהיה נתון בהם הנאשם מאחורי סורג ובריח מיום 02.03.2015 ועד ליום 19.10.2015. איני מפחית את תקופת המעצר באיזוק אלקטרוני. על הנאשם להתייצב לריצוי מאסרו בפועל, בבית הסוהר דקל, בתאריך 04.09.2016 (בהסכמת התביעה ותוך שכל הערבויות נותרות בתוקפן) עד השעה 10:00 , או במקום אחר ובשעה אחרת, על פי החלטת שב"ס כשברשותו תעודת זהות או דרכון. מומלץ לנאשם לתאם את הכניסה למאסר, לרבות האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס – טלפון 08-9787377, 08-9787336.
3. מאסר מותנה בן 24 חודשים. תקופת התנאי היא 3 שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר בפועל, כאשר התנאי הוא שלא יעבור הנאשם בתקופת התנאי עבירה לפי אחד מהחוקים הבאים: חוק איסור הלבנת הון, פקודת המכס, חוק מס קנייה, חוק מס ערך מוסף, עבירת קשר לביצוע פשע בקשר לקבלת דבר במרמה או הלבנת הון או עבירת מכס, קבלת דבר במרמה בהקשר לפקודת המכס.
4. הנאשם ישלם קנס בסך של 750,000 ₪ לטובת קרן החילוט לפי חוק איסור הלבנת הון. מחצית הקנס תשולם תוך 6 חודשים ומחצית השנייה תשולם ב- 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מ- 30 יום מתום ריצוי תקופת המאסר לפי סעיף 1 לעיל.
5. כפי שקבעתי ועל מנת שלא לדחות את מועד מתן גזר הדין העיקרי, נושא החילוט יוכרע בנפרד, באשר יש לצורך לקבל את התייחסות המאשימה לטענות שהעלה הסניגור בכתב.
6. גזר דינה של הנאשמת 14 ניתן במסגרת גזר הדין שניתן כנגדה יחד עם הנאשם 1. על הנאשמת 11 אני גוזר קנס בסך 5,000 ₪.

זכות ערעור בתוך 45 יום.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ו, 09 יוני 2016, במעמד הנוכחים.