בפני כב' השופט ישראל פבלו אקסלרד

נוכחים:

כרשום לעיל

הנאשמים 3, 10 ו – 12 (להלן: "הנאשמים") הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן (סומן א') בהכרעת דין מיום 18/1/16, לאחר שביהמ"ש התיר להם לחזור בהם מכפירתם בכתב האישום המקורי. כתב האישום תוקן במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, אשר הוצג לביהמ"ש בישיבת בית המשפט האמורה לעיל.

כתב האישום המתוקן

1. עניינה של הפרשה הוא בעבירות רבות המיוחסות לנאשמים השונים, שעיקרן עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע (כאשר הפשע הוא קבלת דבר במרמה, הלבנת הון ועבירות מכס), קבלת דבר במרמה, הלבנת הון, הברחת טובין בנסיבות מחמירות, השתמטות מתשלום מכס, מסירת אמרות והצהרות בלתי נכונות, הגשת רשימונים כוזבים, הטעיית פקיד מכס, ניכוי מס תשומות ללא מסמך, סחיטה באיומים ועוד. אציין כבר עתה, כי לא כל העבירות דלעיל יוחסו לנאשמים.
2. כתב האישום המתוקן מחזיק שני אישומים. על פי האישום הראשון, בין השנים 2010 ו- 2013, פעלו הנאשמים בעבירות המכס, כהגדרתם בכותרת האישום הראשון (להלן: "הנאשמים בעבירות המכס"), בצוותא חדא, בין ביחד ובין לחוד, לביצוע הברחה של משקאות אלכוהוליים עתירי מיסי יבוא ארצה, מרביתם מהולנד, תוך עשיית מעשי כזב, הגשת מסמכים כוזבים, הטעיית פקידי מכס, וזאת מתוך מטרה שלא ישולמו מיסי אמת בגינם. נרשם כי הטובין נרכשו בחו"ל, הובאו ארצה, לאחר מכן הוגשו מסמכים כוזבים לרשויות המכס בדבר ערכם ותיאורם של הטובין וכי הדבר נעשה באמצעות סוכני מכס או מטעמם, והשמתם והחזקתם במחסן הנתון לפיקוח המכס של הנאשמת 9, חברת ישקול. הדבר נעשה תוך עשיית פעולות אסורות של טלטול הטובין במחסן ישקול או מחוצה לו, ללא רשות המכס ובהוצאתם מישקול מבלי ששולם עליהם מס אמת.
3. עוד על פי כתב האישום המתוקן, על מנת להסתיר את העבירות מרשויות המכס, החליפו הנאשמים בעבירות המכס את הטובין המוברחים, אשר היו מאוחסנים במחסן ישקול תחת פיקוח המכס, בטובין אחרים, שונים באיכותם, בזהותם ובערכם מן הטובין שיובאו בפועל, וכל זאת על מנת ליצור בעיני המכס מצג שווא, להונות את האוצר ולעקוף איסורים והגבלות בעניין יבואם של הטובין המוברחים. הנאשמים בעבירות המכס היו גם בעלי השליטה בחברת ישקול והשתמשו לרעה ברישיון שניתן להפעלת מחסן ישקול, שהוא מחסן ערובה, כאכסניה לביצוע עבירות המכס. בכך מנעו הנאשמים בעבירות המכס מרשויות המכס, את יכולת הפיקוח על הטובין המוברחים והשתמטו או סייעו להשתמט מתשלום מיסי יבוא בסך כולל של 36,172,815 ₪.
4. על פי כתב האישום המתוקן, המעשים בוצעו באמצעות שלוש חברות יבואניות, בעליהן ומנהליהן או מי מטעמם, שעל שמן הוגשו המסמכים הכוזבים לרשויות המכס וביניהם רישומונים, חשבונות ספק, ושטרי מטען וכן על ידי נותני שירותים של עמילות מכס ועל ידי מחסן ישקול שהיה בניהולם של הנאשמים 1 ו- 2.
5. על פי כתב האישום המתוקן, נאשמת 9 היא חברה פרטית אשר הפעילה מחסן רישוי הנתון לפיקוח המכס בתקופה הרלוונטית. נאשמת 10 הייתה בתקופה הרלוונטית חברה אשר עיסוקה היה, בין היתר, ייבוא משקאות חריפים. נאשם 1 היה בתקופה הרלוונטית הבעלים והמנהל של הנאשמת 9, והוא ניהל ושלט בה ביחד עם הנאשם 2. נאשם 3 (להלן: "הנאשם"), היה הבעלים והמנהל הרשום של נאשמת 10, והוא אפשר גם לאחרים, לרבות הנאשם 2 והנאשם 5, להשתלט על החברה, לפעול בה ולנהל אותה תחת שמו, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. הנאשמת 12, הייתה בתקופה הרלוונטית חברה אשר גם היא עסקה בין היתר, בייבוא משקאות, והנאשם היה הבעלים ומנהל רשום בה, והוא גם אפשר לאחרים, לרבות הנאשמים 2 ו 5, להשתלט על החברה ולפעול בה ולנהל אותה תחת שמו. הנאשם פעל בצוותא חדא, בין ביחד ובין לחוד, בין במחדל ובין בעצימת עיניים, ביחד עם הנאשמים 2 ו 5, להברחת טובין ארצה באמצעות הנאשמות 10, 11 ו- 12.
6. בתקופה הרלבנטית, הגישו הנאשמים בעבירות המכס, בצוותא חדא, בין ביחד ובין לחוד, לרשויות המכס, באמצעות הנאשמת 13, 231 רשימונים, בהם הצהירו בכזב לרשויות המכס בדבר ערכם ותיאורם של הטובין. הטובין המוברחים היו בתקופות הרלבנטיות טובין עתירי מיסי יבוא. באותה תקופה, סכום המס נקבע על בסיס ערך הטובין המיובאים.
7. אלו הדברים שנרשמו בחלק הכללי של האישום הראשון. בפרק העובדות המהוות את העבירות שבכתב האישום המתוקן ולגבי האישום הראשון, קיים פירוט של המעשים אשר תוארו בחלק הכללי ואין צורך לחזור שוב על הדברים, פרט לנקודות מסוימות. התמורה ששולמה עבור הטובין המוברחים הייתה 25,879,333 ₪ אך ערכם המוצהר לרשויות המכס היה 9,952,050 ₪. פורט מספר הרשימונים הכוזבים שיובאו על ידי כל אחת מהחברות המייבאות.
8. בהמשך נרשם כי במהלך החסנת הטובין בישקול, פנו הנאשמים בעבירות המכס להסתרת הטובין המוברחים מעיני רשויות המכס. הם הכניסו טובין אחרים לישקול ואשר נחזו להיות הטובין המיובאים המוברחים, תוך יצירת מצג שווא בדבר מלאי הטובין שטרם שוחרר מהמכס וזאת במטרה להסתיר את מעשה המרמה מעיני רשויות המכס, כך שימנע מהמכס לגלות כי הטובין המוברחים הוצאו מהמחסן בלי ששולם מס עבורם וללא אישור המכס. ביום 19.5.2013, נעשתה בדיקה על ידי רשויות המכס, ונמצא כי במקום שהיו אמורים להיות הטובין המוברחים, היו במקומם בקבוקים תוצרת הארץ שיוצרו על ידי פניציה מפעילי זכוכית בע"מ וכי הבקבוקים הכילו משקה שמולא בארץ, מאיכות ירודה וזולה יותר מהטובין המוברחים. כמו כן, פעלו הנאשמים בעבירת המכס להכנת מסמכים כוזבים הנחזים להיות מסמכים שהופקו על ידי הספקים מחו"ל. נטען שבהמשך לכך, ולצורך שחרור הטובין, הגישו הנאשמים בעבירות המכס, על חלק מן הטובין המוברחים, רשימוני שחרור כוזבים לרבות חשבונות ספק כוזבים בדבר ערכם ותיאורם של הטובין, ועל חלק אחר של הטובין, לא הוגשו רשימוני שחרור ולא שולם בגינם מס כלל. כך, השתמטו הנאשמות 10, 11, 12 וחברת ישב מתשלום מיסי יבוא בסך כולל שך 36,172,815 ₪. בצורה זו יובאו הטובין המוברחים באמצעות אותן החברות, תוך עשיית מעשה כזב. במעשים המפורטים לעיל, הבריחו הנאשמים בעבירות המכס, בנסיבות מחמירות, טובין עתירי מיסי יבוא, מתוך כוונה להונות את האוצר ולעקוף כל איסור או הגבלה. הנסיבות המחמירות נלמדות מהיקף סכומי המס שלא שולם, מן השיטתיות של המעשים, ריבוי העבירות, התכנון, משך הזמן שבוצעו העבירות ומספר המעורבים בביצוען. המעשים של הנאשמים בעבירות המכס, נעשו על מנת להתחמק מתשלומי מיסי יבוא בסכום הנקוב לעיל (מכס, מס קניה, ומס ערך מוסף). במעשים האמורים הגישו הנאשמים 2, 3, 4, 5, 7, 8, 10, 11, 12 ו- 13, הצהרות כוזבות למכס בדבר תיאור הטובין וערכם. במעשים הנ"ל השתמטו הנאשמים 2, 3, 5, 10, 11, 12 בסיוע הנאשמים 2, 9, 4, 6, 7, ו – 13 מתשלום מיסי יבוא כאמור. במעשים הנ"ל הגישו הנאשמים 2, 3, 5, 6, 7, 10, 11, 12, ו- 13 רשימונים כוזבים וכן הוגשו רשימונים כוזבים בנאשמות 10, 11, 12 ובחברת ישב באמצעות הנאשמים 5, 6, 7, ו – 13 ובסיוע נאשמים 1, 9 ו- 4. במעשים הנ"ל עשו הנאשמים 2, 3, 5, 10, 11, 12 בסיוע נאשמים 2, 4, 6, 7, 9 , ו 13 מעשים כדי להתחמק ממס קניה. במעשים הנ"ל מסרו הנאשמים, 2, 3, 5, 10, 11,12, בסיוע נאשמים 1, 4, 6, 7 , 9 ו- 13 ידיעות כוזבות למע"מ.

על כל אלה הורשעו הנאשמים 3, 10 ו 12, בעבירות של הברחת טובין בנסיבות מחמירות – עבירות רבות לפי סעיף 211(א)(1) ביחד עם סעיף 211(א1) לפקודת המכס; השתמטות מתשלום מכס – עבירות רבות לפי סעיף 201(א)(1) לפקודת המכס (לגבי הנאשמים 3 ו 10); הצגת חשבון מכר שהוא כביכול אמתי – עבירת רבות לפי סעיף 211(א)(3) לפקודת המכס; הגשת רשימון כוזב – עבירות לפי סעיף 212(א)(4); הטעית פקיד מכס בפרט מסוים העלול לפגוע במילוי תפקידו – עבירות רבות לפי סעיף 212(א)(9) לפקודת המכס; מסירת ידיעה כוזבת – עבירות רבות לפי סעיף 22 (א)(1) לחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב – 1952; עשיית מעשה כדי להתחמק מתשלום מס קניה – עבירות רבות לפי סעיף 22(א)(5) לחוק מס קניה; מסירת ידיעה לא נכונה – עבירות רבות לפי סעיף 117(א)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975.

1. על פי האישום השני שבו הורשעו הנאשמים, הטובין המוברחים והכספים ששימשו לרכישתם הינם "רכוש אסור" כהגדרתו בסעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון. במעשיו המפורטים באישום הראשון ובמעשיו הנוספים הקשורים בהעברת תשלומים בגין הטובין המוברחים, היה הנאשם 3 שותף לביצוע עשרות רבות של פעולות ברכוש אסור, בהיקף של מיליוני שקלים, בנאשמות 10, 11, 12, וישב טריידינג וזאת בידיעה שמדובר ברכוש אסור. על כך, הורשע הנאשם 3 בעבירה של להלבנת הון – עבירות רבות לפי סע' 4 לחוק איסור הלבנת הון.

הסדר הטיעון

1. הצדדים הציגו הסדר טיעון, במסגרתו חזרו בהם הנאשמים מכפירתם. הוגש כתב אישום מתוקן כאמור, כאשר הוסכם שהנאשמים יודו בו, והמדינה תעתור להשית על הנאשם 3 עונש מאסר בפועל של 24 חודשים. עוד הוסכם על מאסר על תנאי בהתאם לשיקול דעת בית המשפט, והטלת קנס בסך 200,000 ₪ שישולם ב - 40 תשלומים ומאסר חלף הקנס. כמו כן, הוסכם כי הנאשם 3 ישלח לקבלת תסקיר שירות המבחן. לא נתבקשה ענישה לגבי הנאשמות 10 ו-12.

הטיעונים לעונש

1. ב"כ המאשימה טען כי גם לאחר תיקון כתב האישום, המדובר הוא בהיקף כספי עצום בו היו מעורבים הנאשמים וכי עסקינן במערכת עבריינית מפותחת ומסועפת בה ניהלו מספר דמויות מיזם עברייני לאורך שנים, כאשר לכל אחד היה תפקיד, והנאשם למעשה פעל בשותפות עם אחרים. לכל אחד היה חלק במערכת ההברחות והדבר נעשה תוך שימוש בתאגידים ובחברות, לרבות הנאשמות. נטען, כי המדובר הוא ברמת תחכום גבוהה, דבר שהעמיד קושי על מערכת האכיפה לחשוף את הפעילות העבריינית במלוא היקפה. המדובר הוא בעבריינות של כל שרשרת היבוא. לעניין הנאשם נטען, כי הוא היה היבואן הוותיק שבחבורה בתחום האלכוהול, כי מעורבותו החלה בשלב מוקדם והתעצמה עם תחילת המעורבות של האחרים ובעיקר הנאשמים 2 ו-5. התובע הסכים שיש לקחת בחשבון שהנאשם היה הראשון להודות ולקבל אחריות מלאה על מעשיו. לעניין הסדר הטיעון נטען, כי טווח הענישה שבמסגרתו אינו מהווה מתחם ענישה ראוי ביחס לעבירות ועל בית המשפט לבחון אם מתקיים איזון בין מתחם הענישה לבין טווח העונש שבהסדר הטיעון. בעניין זה טען התובע, כי תקופת המאסר המבוקשת חורגת ממתחם הענישה הראוי לעבירות שבהן הורשע הנאשם, אך לאור נימוקים מיוחדים, נשמר האיזון בין מתחם העונש, לבין העמדה העונשית שהוצגה. טען ב"כ המאשימה, כי לאור המציאות העבריינית המסועפת שתוארה, התחכום והמאפיינים הנוספים, הצורך בהרתעת הרבים, טובת ההנאה שצמחה לנאשמים, היותו של הנאשם 3 בין השותפים המרכזיים ליבוא, ההיקפים הכספיים הגדולים, הפעולה באמצעות אישיויות משפטיות מתחלפות, ביצוע עבירות לאורך זמן – לאור כל אלה, מתחם הענישה ההולם הינו בין שנתיים וחצי עד חמש וחצי שנות מאסר וקנס בין 200,000 ₪ ל – 2 מיליון ₪. לעניין זה הפנה ב"כ המאשימה לפסק הדין בת"פ (חיפה) 55365-03-12 מדינת ישראל נגד מאיר פיסו ואח' (24/3/14, שניתן על ידי כב' השו' ד"ר מנחם רניאל, פורסם בנבו) (להלן: "עניין פיסו"). לעניין זה נטען, שיש להביא בחשבון, במתחם הענישה, את העובדה שהנאשמים דנא הורשעו גם בעבירות של הלבנת הון וכי המחדלים במקרה הזה, טרם הוסרו.
2. ב"כ המאשימה התייחס לטענתו של הנאשם 3 כי הופעל עליו לחץ, ולטענה כי יש להביא זאת בחשבון לעניין העונש. נטען שהנאשם 3 אינו מנוע מלפרט את הדברים, אך המשקל שיש לתת לכך הינו מוגבל, שכן המדובר הוא בהסדר טיעון וכל שעומד בפני בית המשפט לעניין זה, הוא כתב האישום המתוקן על עובדותיו, שהן עובדות מוסכמות.

1. הוסיף ב"כ המאשימה וטען כי העמדה העונשית המקלה מקורה בשיתוף הפעולה המלא של הנאשם בשלב יחסית מוקדם, הגם שהוא החל בשלב מאוחר של הפעילות העבריינית שנמשכה משנת 2010 עד שנת 2014 ובשלב שבו כבר הייתה פעילות חקירתית גלויה.
2. לעניין תסקיר שירות המבחן נטען, כי העמדה העונשית מביאה בחשבון גם תסקיר בעל אופי שיקומי, אך בסופו של דבר, בעניינו של הנאשם התסקיר היה שלילי ולא ניתן למצוא בו תמיכה להקלה, לעומת עמדת המאשימה. התסקיר למעשה מבטא את עמדת המאשימה לעניין המאסר. באשר לרישום הפלילי הסכים ב"כ המאשימה כי הוא מינורי אך מאידך, הנאשם לא יכול לטעון להעדר עבר בפלילי.
3. ב"כ המכס ביקשה להוסיף ולטעון, כי מתחם הענישה ההולם בעבירות המכס בלבד הינו בין 18-36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי ותקופת המאסר המבוקשת היא בתוך המתחם.
4. מנגד, בקשה ב"כ הנאשמים שלא להחמיר בענישה. נטען על ידה שההסכמה עם המאשימה הייתה שהנאשמים יוכלו להציג כל ראיה ולטעון כל טענה במסגרת הטיעון לעונש. טענה הסנגורית כי מתחילת המשפט ביקש הנאשם 3 להגיע להסכמה עם התביעה וכי הוא הראשון מבין כל הנאשמים שהודה ונערך הסדר טיעון עמו. לעניין חלקו בפרשה, נטען, שגם התביעה הסכימה שחלקו שונה ולכן, כתב האישום תוקן לקולא באופן משמעותי, כאשר נמחק אישום של הדחה בחקירה ובוצעו תיקונים רבים נוספים. הסנגורית ביקשה להדגיש כי ניתן לראות שבסעיף 11 לכתב האישום המתוקן, נמחקו המילים "פעיל ואחראי" וכי נרשם שבתקופה הרלוונטית הוא אפשר לאחרים להשתלט על החברות הנאשמות ולפעול בה תחת שמו. כמו כן, הוסרו המילים "בין במחדל ובין בעצימת עיניים". כל אלה לא נעשו כלאחר יד אלא כדי להצביע על כך שהנאשם 3 נשלט למעשה על ידי גורמים אחרים ולא הוביל את העבירות באופן אקטיבי.
5. הסנגורית פרטה את הרקע לתחילת השותפות עם הנאשמים 1, 2, ו – 5 ואת השקעותיו של הנאשם 3 באותו השלב. נטען כי בשלב מאוחר יותר גילה הנאשם 3 ששותפיו יצרו קשר מאחורי גבו עם הספק בהולנד וביצעו פעולות ללא ידיעתו, תוך זיוף חתימתו על מסמכים שונים, לרבות תצהיר אשר כביכול נחתם בפני עורך דין. בשלב שבו הרגיש הנאשם 3 שהחברה יוצאת משליטתו, הוא ערב את אביו, אשר גם העיד לעונש, וזה דחף את הנאשם 3 להיפרד מהשותפים. נערכו פעולות גישור, כאשר במקביל הופעלו על הנאשם 3 איומים, עד אשר הוא נאלץ לצאת מהעיר אשדוד ולהעביר לנאשם 2 מניות חברה ללא תמורה.

1. ב"כ הנאשמים ביקשה להדגיש את פנייתו של מרשה למר איציק עמר, ראש תחום במכס, כדי לספר לו את כל מה שעובר עליו ועל המעשים הבלתי חוקיים. ב"כ הנאשמים הפנתה לשיחה המוקלטת של הנאשם 3 עם החוקר ולתמליל, ובמיוחד לקטעים אשר מהם עלה הלחץ שבו היה נתון הנאשם 3 והאיומים עליו.

1. לעניין השיחה עם מר איציק עמר טענה הסנגורית, כי נעשה מחדל חקירתי חמור בכך שלא הוטל חיסיון על הנאשם 3 כמקור, ולא ניתנה לו הגנה, למרות שהדבר הובטח לו. יש בדבר כדי להוות עילה להקלה בעונש, לפי ההלכות אשר עניינן הגנה מן הצדק.
2. הסנגורית ביקשה להדגיש שהנאשם 3 הוא היחיד מכל הנאשמים אשר שיתף פעולה בחקירות באופן מלא וכן היא טענה כי הוא לא ניהל את החברות אלא שימש כ"קוף", כפי שהחוקרים עצמם הגדירו זאת. הסנגורית הפנתה בעניין זה להודעות של הנאשמת 4 ועדותו של העד לויט, מהן ניתן ללמוד, כנטען, על העדר מעורבות ישירה של הנאשם 3 בפעילות בחברות. לאור זאת נטען, שיש לערוך אבחנה ברורה בין מי שהורשע רק בשל היותו מנהל ובעלים, לבין מי שהורשע על היותו פעיל.
3. לעניין מתחם העונש ההולם, טענה הסנגורית, כי הגם שהמדובר הוא במספר עבירות, הרי למעשה יש לראות זאת כאירוע אחד. על פי טיעוני המאשימה, אין על כך מחלוקת. כן טענה הסנגורית שיש להביא בחשבון את שינוי שיטת המיסוי, וזה אינו תלוי היום במחיר המשקאות המיובאים, כך שלא ניתן לחזור עוד על העבירות הנידונות. הסנגורית הפנתה את תשומת הלב לכך שמתוך הסכום של כ – 36 מיליון ₪ מס שלא שולם, כ - 10 מיליון אינם מיוחסים לחברות שלנאשמים קשר אליהן. כך גם נמוכים יותר המחירים המופיעים בהודעות בדבר חיוב שהוצגו על ידי המאשימה כראיה לאי הסרת מחדלים.
4. לעניין תקופת המאסר, הפנתה ב"כ הנאשמים למספר פסקי דין שבהם נגזרו עונשי מאסר לתקופות קצרות מאלה שמבקשת כאן המאשימה.
5. אשר לנסיבות אשר אינן קשורות בעבירה, ביקשה הסנגורית להדגיש כי מרשה לקח אחריות, הביע חרטה, נפגע בכל תחומי חייו, איבד מקור פרנסה, הודגש כי הוא אב לילדים רכים ואשתו בהריון והוא מפרנס יחיד. לעניין עברו הפלילי, נטען שהוא איננו רלוונטי וכי אביו לקח אותו למכון גמילה מיד כשנודע לו על שימוש בנו בסמים. הסנגורית ביקשה להביא בחשבון שמרשה הודה בשלב מוקדם מאוד של ההליכים.

1. לגבי תסקיר שירות המבחן טענה ב"כ הנאשם כי הוא מוטעה ומתבסס על פגישה קצרה שבעקבותיה לא ניתן להסיק את המסקנות הרחבות שהסיקה קצינת המבחן.

ראיות לעונש

1. לבקשת הסנגורית ובהסכמת התביעה, נשמעו הראיות לעונש דווקא לאחר הטיעונים לעונש, וכך בא גם הפירוט בגזר הדין. לפניי העיד אביו של הנאשם, מר אהרון אבוחצירא. על פי עדותו, בנו, הנאשם 3, פנה אליו לאחר שהסתבך עם השותפים, שהם נאשמים בהליך דנא, ומסר לו שהוא נמצא במצב של איום וכי לקחו לו כסף. מר אבוחצירא העיד על מפגשים עם בנו וחיים כהן, וכי למד שהשותפים נטרלו את בנו ושכל כספו הלך לאיבוד. הצדדים פנו לרב כדי שישמש כבורר, שם התברר לו כי מעורב בעניין עבריין ידוע וכי נאמר לו שבנו יכול לשכוח מכספו. עוד העיד האב על דברים כאלה או אחרים שנאמרו לו לעניין קניית כלי רכב באמצעות החברות של בנו וכיוב', אך הואיל והמדובר הוא בעדות שמיעה מובהקת לא אפרט על כך. האב פירט על כך שבנו התקשר אליו מהמעצר, וסיפר לו שהוא מאוים.

1. גם הנאשם ביקש להעיד ולומר את דברו, והוא סיפר שהופנו אליו איומים מעבריין שרצח 5 אנשים וכי לקחו אותו לחוף הים, הצמידו לו נשק ולכן לא היתה בידו אפשרות אחרת, אלא להמשיך בפעילות. בעקבות האיומים הוא ברח ולאחר שחזר, הוא פנה לאיציק עמר, חוקר המכס, וסיפר לו את כל האמת.

הבסיס העובדתי לגזר הדין

1. ראינו לעיל כי הסנגורית המלומדת ביקשה להפנות את בית המשפט לראיות שונות, אשר לא הובאו כראיות לעונש אך כלולות הן בראיות שהוגשו לבית המשפט במסגרת שמיעת פרשת התביעה עד כה (יצוין כי פרשת התביעה טרם הסתיימה ולאור הסדרי טיעון עם הנאשמים השונים, היא ממשיכה להתנהל רק בהתייחס לנאשמים 5 – 8 ו- 13). בעיקר ביקשה ב"כ הנאשמים לכוון לשיחה, שהוקלטה בווידאו, בין הנאשם 3 לחוקר איציק עמר ולתמליל שלה. הסנגורית ביקשה ללמוד מן הראיות הנוספות אליהן היא הפנתה על כך שמרשה אוים, אולץ לבצע את העבירות, וכי הוא לא נטל חלק פעיל בביצוען, אלא כי הנאשמים האחרים השתלטו על עסקיו ועשו בו כבתוך שלהם. מנגד טען ב"כ המאשימה, עו"ד אביחי חביביאן, כי במצב בו קיים הסדר טיעון, אין לו לבית המשפט אלא הבסיס העובדתי כפי שהוא עולה מן העובדות המוסכמות שבכתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם וכי הנאשם אינו רשאי להסתמך על עובדות שלא כלולות באותו כתב אישום, פרט לראיות לעונש.
2. במחלוקת זו, אני סבור שהדין עם המאשימה. לטעמי, ההלכה בעניין זה הינה ברורה ולאחרונה חזר עליה בית המשפט העליון, מפי כב' השופט א. רובינשטיין בע"פ 677/14 דנקנר נ' מדינת ישראל (6.8.14, פורסם בנבו) בקבעו:-

" אשוב ואטעים: מן הראוי שבית המשפט הגוזר את עונשו של נאשם שהודה בכתב אישום לצורך הסדר טיעון, לא יעשה שימוש בפרטים ועובדות שאינם נכללים במפורש בכתב האישום". (פסקה מ"ב לפסק הדין).

" הלכה היא, כי כאשר מתקבלת הודעת הצדדים על הסדר הטיעון, שבמסגרתה הושגה הסכמה על העובדות המהוות בסיס לאישום, מהווה הדבר סוף פסוק מבחינת יתר הראיות ואין מקום להתייחס לראיות אחרות אלא בהסכמת הצדדים..." (פסקה מ"ז לפסק הדין).

1. אפנה גם לפסקי דין האחרים אליהם הפנה כב' השופט רובינשטיין בפרשת דנקנר: ע"פ 4907/12 מרעי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) שם נקבע:

"זקיפת עובדות שבהן לא הודה הנאשם במסגרת הסדר הטיעון לחובתו, אינה עולה בקנה אחד עם הזכות להליך הוגן. מעבר לכך, העלאת טענות המאשימה לעניין עובדות מחמירות שלא פורטו בכתב האישום, איננה מתיישבת עם ערכים של הגינות שלטונית מתחייבת. הגינות זו מחייבת שכל צד להסדר הטיעון יכבד את חלקו בהסדר..."

בערר ע"רם 2950/08 עיריית חיפה נ' וויסמן ציין השופט רובינשטיין:

"אוסיף - בכל הכבוד – כי בית הדין קמא נדרש יתר על המידה לפרשנות פרטנית מעבר לכתב האישום דבר שלא היה לו מקום. משהודה הנאשם בהסדר טיעון אין להיכנס להערכות באשר למה שמעבר לכתב האישום בו הודה, שאיננו בידיעת בית הדין, זאת גם אם כתב האישום אינו בהיר כל צרכו. אין לו לבית הדין אלא מה שעיניו רואות בכתב האישום וראוי שלא ייגרר אל מעבר לו... ".

עוד אפנה לפסק הדין אליו הפנה התובע: עפ"ג 26685-04-15 מדינת ישראל נ' אלמוני וערעור שכנגד (28.10.15, פורסם בנבו). באותו המקרה, ביקשה ההגנה להסתמך על ראיות כדי להוכיח כי העבירות בוצעו בנסיבות של דחיפות עד כדי סכנת חיים וצורך מידי. בית המשפט קבע באותו המקרה כי:

"מדובר בהסדר טיעון שמתוכו הודה המערער בעובדות המפורטות בכתב האישום. אלו הן העובדות ואין בלתן. עובדות נוספות ככל שהן קיימות, צריכות היו להיות מוסכמות על הצדדים. הסכמה שכזו – אין. ההלכה היא כי כאשר מתבקשת הודעת הצדדים על הסדר הטיעון, שבמסגרתה הושגה הסכמה על העובדות המהוות בסיס לאישום, מהווה הדבר סוף פסוק מבחינת יתר הראיות ואין מקום להתייחס לראיות אחרות, אלא בהסכמת הצדדים..."

1. אכן, כעולה מעניין אלמוני דלעיל, ההלכה הינה כי הכלל לפיו אין לו לבית המשפט, בגזרו את הדין בעקבות הסדר טיעון, אלא עובדות כתב האישום המוסכם בלבד, חלה לא רק על טיעוני התביעה אלא גם על ההגנה. כך נקבע מפורשות על ידי כב' השופט רובינשטיין בפרשת דנקנר באומרו: "ואולם בנשימה אחת ראוי לציין, כי עיקרון זה פועל אף ביחס להגנה, מקום שביקשה היא להסתמך על עובדותיו של כתב אישום מקורי". (פסקה מ"ח לפסק הדין).
2. התוצאה מן האמור לעיל הינה כי אין מקום להיזקק, במסגרת גזירת דינם של הנאשמים, לראיות הנוספות אליהן הפנתה הסנגורית בטיעוניה לעונש. יחד עם זאת, אין ספק שיש להעניק את המשקל הראוי לתיקונים שנערכו בכתב האישום המתוקן בעניינם של נאשמים אלה, ולמשמעותם באשר לחלקו של הנאשם 3 בביצוע העבירות, לעומת החלק אשר יוחס לו בכתב האישום המקורי, כפי שטענה לכך, ובצדק רב, הסנגורית. עוד אין צורך לומר כי במסגרת השיקולים שלפני, יש מקום להתייחס גם לראיות לעונש שבאו בדמות עדותם של הנאשם ואביו.

דיון והכרעה

1. במסגרת גזר הדין שניתן בעניינה של הנאשמת 4, התייחסתי ליחס שבין "מתחם הענישה" על פי תיקון 113 לחוק העונשין לבין "טווח הענישה המוסכם" במסגרת הסדר טיעון שמוצג לבית המשפט. התייחסתי שם לפסק הדין בע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) וכן לעניין פיסו ולא ארחיב כאן את היריעה. אחזור ואציין רק כי "טווח ענישה מוסכם" הוא שונה מ"מתחם ענישה" וכי זה האחרון משמש כלי בידי בית המשפט בבואו לגזור דינו של נאשם בעקבות הסדר טיעון שהושג והוצג. על כן, הגם שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של נאשם בעקבות הסדר טיעון, עליו לבחון אם קיים איזון בין טווח הענישה המוסכם או בין העונש המוסכם לבין מתחם הענישה, אך מובן הוא כי אין הדבר מייתר את ההתייחסות למתחם הענישה לעבירות הספציפיות בכל מקרה ומקרה.
2. בהתאם לסעיף 40 ב' לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה היא עיקרון ההלימה בין חומרת המעשה ונסיבותיו, מידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (ביניהן התכנון שקדם לעבירה, החלק היחסי של הנאשם ומידת ההשפעה של האחר על הנאשם, הנזק שנגרם, הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, הבנתו של הנאשם, יכולתו להימנע מהמעשה, מצוקה נפשית, ועוד) - סעיף 40ג'). בתוך המתחם ההולם יגזור בית המשפט את עונש המתאים לנאשם שבפניו, בנסיבות שאינן קשורות בעבירה (ביניהן הפגיעה של העונש בנאשם, הפגיעה במשפחתו, נזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה, נטילת אחריות, מאמצים לתיקון, שיתוף הפעולה עם רשויות החוק, התנהגות חיובית ותרומה לחברה, נסיבות חיים קשות, התנהגות רשויות אכיפת החוק, חלוף הזמן, ועבר פלילי).
3. הערך החברתי שנפגע במקרה הזה, הינו ברור ועניינו החובה לשלם מס אמת, התנהלות חוקית מול רשויות המס, הצורך בשמירה על הקופה הציבורית בהיות המיסים מקור לפעילויות לטובת אזרחי המדינה, לרבות תמיכה בחלשים, פיתוח המדינה, תשתיותיה, וחברתה, ערך השוויון בין עוסקים ומשלמי מס, וקיומה של תשתית אמון בין עוסקים בכלל לבין יבואנים בפרט, וביניהם לבין רשויות המדינה. אין ספק שהמדובר הוא בערכים חברתיים ממעלה עליונה, בהיות תשלום המס תשתית לחברה מתוקנת ולפיתוחה של כל מדינה. במקרה הזה, מידת הפגיעה בערכים החברתיים, הייתה רבה וזאת נוכח היקף המס שלא שולם – למעלה מ – 36 מיליון ₪. העבירות בוצעו על ידי הנאשמים והאחרים בתכנון קפדני ותוך מעורבות של גורמים שונים בשרשרת היבוא. הנאשמים שבפניי היו יבואנים ומובן כי חלקם היחסי בביצוע העבירות היה גדול. העבירות בוצעו לאורך זמן ומדובר הוא בעבירות רבות מאוד, כפי שעולה מכתב האישום המתוקן. יחד עם זאת, אין להתעלם מן ההתייחסות לחלקו של הנאשם בביצוע העבירות, על פי כתב האישום המתוקן, לעומת המעשים אשר יוחסו לו בכתב האישום המקורי. אכן, כפי שטענה הסנגורית, מצאו לנכון הצדדים להסכים על כך כי המילים "פעיל ואחראי" על ניהולן של הנאשמות 10 ו – 12 יימחקו מכתב האישום. משמע, כי על פי העובדות המוסכמות, הנאשם 3 היה בעלים ומנהל רשום של החברות, אך לא היה פעיל ואחראי על ניהולן בתקופה הרלוונטית לכתב האישום הגם, כפי שהוסכם, שהוא אפשר לאחרים להשתלט על החברות, לפעול בהן ולנהל אותן תחת שמו. אין המדובר הוא בתיקון של מה בכך, וקיים צדק בטיעונה של הסנגורית בעניין זה.

עוד יש לשקול לקולא, בין הנסיבות אשר קשורות בביצוע העבירות, את מידת ההשפעה של האחרים על הנאשם 3, בביצוע העבירות. הנאשם אינו חף מאשמה והוא אפשר לאחרים לעשות בחברותיו כאוות נפשם. יחד עם זאת, מן הראיות לעונש עולה כי הנאשם 3 היה נתון ללחץ ולאיומים על גופו וחייו וזאת יובא בחשבון בבואי לגזור את עונשו של נאשם זה. אין ספק שהנאשם הבין את מה שהוא עושה, שכן המדובר הוא ביבואן מנוסה, אשר ידע את חומרת המעשים שלו ואת הפסול שבהם על פי החוק. הנאשם 3 יכול היה להימנע מן המעשים, אם היה מסרב לשתף את האחרים בעסקיו.

אינני סבור שהעובדה ששיטת המיסוי הנהוגה כיום בתחום האלכוהול, אשר אינה תלויה בשווי הטובין, שונה מזו אשר הייתה נהוגה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, יש בה משום שיקול להקלה בענשו של הנאשם 3. הנאשם ואחרים ניצלו את שיטת המיסוי שהייתה נהוגה, לטובתם הכלכלית, ועל מנת לשלשל רווחים נאים לכיסיהם על דרך של העלמת מס, והצורך להרתעה מפני ביצוע עבירות מס, לא פחת בשל העובדה שהמדינה מצאה לנכון לתקן ולשנות את השיטה למיסוי על אלכוהול המיובא מחו"ל.

1. לעניין מדיניות הענישה הנהוגה, הפנתה התביעה, בין היתר, לגזר הדין בעניין פיסו ונטען כי המקרה דנן, דומה בהרבה מובנים למקרה שהתעורר בפני כב' השופט ד"ר מנחם רניאל שם, וכי ניתן ללמוד על מתחם הענישה ההולם לנאשם שלפנינו. נטען שגם שם היה מדובר ביבואנים ובשותפים מרכזיים, אשר נצמחה להם טובת הנאה, זאת להבדיל ממסייעים כדוגמת הנאשמת 4 או במכשירי קרקע כדוגמת הנאשם 1. נטען שההיקפים הכספיים דומים, כמו גם הפעילות באמצעות אישיויות משפטיות מתחלפות, התנהלות במשך מספר שנים, פעילות של מספר עבריינים, הפרקטיקה של הנמכת סכומי עסקאות ופירוט כוזב ברשימונים. עוד נטען לדמיון בתחכום בפעילות העבריינית ולהיקף הרכוש האסור בעבירות שעניינן הלבנת ההון. מכאן ביקש ב"כ המאשימה ללמוד על מתחם ענישה שבין שנתיים וחצי לחמש וחצי שנות מאסר בפועל, וקנס שבין 200,000 ₪ למיליון ₪.

כן הופניתי לפסיקה נוספת שבה הושתו, במקרים שבהם היקף העלמת המס היה נמוך בהרבה, עונשים של מאסר בפועל שבין 15 – 18 חודשים, ולמקרים שבהם סכומי המס שלא שולמו היו בהיקפים גבוהים של 11, 17, ו-24 מיליון ₪, בהם הושתו מאסרים בפועל של 22 חודשים, 4 שנים ו – 30 חודשים. מקרה נוסף הוא במקרה אחר בו הושת עונש של 4 שנות מאסר, אך היו מעורבות שם גם עבירות של שוחד.

עו"ד ברזילי מטעם היחידה הארצית לתיקי מכס ברשות המיסים ביקשה לטעון למתחם הענישה הראוי בכל מה שנוגע לעבירות המכס. נטען למתחם ענישה הולם שבין 18 ל – 36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס כספי. עו"ד ברזילי הפנתה לפסיקה שהוגשה. כך בת"פ 2542/09, מדינת ישראל נ' מאי באטרי מרקט בע"מ ואח' בעבירות לפי פקודת המכס, מס קניה ומס ערך מוסך בהיקפים של למעלה מ- 3 מיליון ₪, נקבע מתחם ענישה שבין שנה לשלוש שנות מאסר וכן קנסות גבוהים. בת"פ 4380-10-10 מדינת ישראל נ' פור ואח', בו מדובר היה בהעלמות מס בסכומים של כ 900,000 ₪, נקבע מתחם ענישה שבין 12 – 30 חודשי מאסר. בע"פ 2636/12 עזבון המנוח שלוש ז"ל נ' מדינת ישראל, נגזרו עונשי מאסר על נאשמים שונים, בין 36 ל – 70 חודשים. יש לציין כי הנאשמים שם הורשעו בעבירות רבות נוספות על עבירת המס. הוגשו מספר פסקי דין נוספים אך הם פחות רלוונטיים בענייננו.

1. לאור האמור לעיל, וגם בהתייחס לפסיקה שהוזכרה, לאור ההיקף הגדול של המס שהועלם, נסיבות ביצוע העבירות, כפי שפורטו לעיל, לרבות לעניין מספר המעורבים, אורך התקופה, התחכום הרב בביצוע העבירות, מידת האשם של הנאשם 3 על פי כתב האישום המתוקן ושאר הנתונים שנותחו על ידי לעיל, ובהינתן העובדה שהנאשם 3 הורשע גם בעבירות רבות של הלבנת הון, הגם שההרשעה הינה בגין אותם המעשים אשר שימשו בסיס להרשעה בעבירת המס, אני סבור שראוי לקבוע במקרה הזה, לנאשם 3, מתחם עונש הולם, שבין 18 חודשים ל – 4 שנות מאסר.
2. עתה עלי לבחון מהו העונש המתאים לנאשם 3, בהתחשב בנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה. בעניין זה יש להביא בחשבון שהמדובר הוא בנאשם שהנו אב לשני קטינים ושאשתו מצויה כיום בהריון. אין ספק שעסקו של הנאשם התמוטט בעקבות גילוי העבירות ושמענו כי מצבו הכלכלי אינו טוב. הנאשם נטל אחריות על מעשיו ולמעשה הודה ברוב המעשים המיוחסים לו, בסמוך לפני תחילתה של החקירה הגלויה. נכון הדבר כי שיחתו הגלויה עם החוקר יצחק עמר באה בעקבות חקירה וביקורת של המכס, אך עדיין, המדובר הוא בנאשם אשר פרש יריעה רחבה של מעשי הנאשמים, כבר באותו השלב. בנוסף, זהו הנאשם הראשון אשר הודה בפרשה בבית המשפט והראשון אשר נערך עמו הסדר טיעון וזאת בשלב מוקדם של שמיעת הראיות. אין ספק שבכך, חסך הנאשם מזמנו של בית המשפט, כמו גם מזמנם של הצדדים וחלק מן העדים. הנאשם גם הביע חרטה. לחובתו של הנאשם תיזקף העובדה שהוא לא הסיר מחדלים ונזכיר כי המדובר הוא בסכומים גבוהים ביותר. אינני מוצא לנכון להביא בחשבון, כשיקול לקולא, את טענות הנאשם לעניין התנהלות גורמי החקירה. אינני סבור כי בכל מקרה שבו נחקר מחליט לשתף פעולה עם חוקריו, פורש לפניו את גרסתו, אשר מפלילה גם אחרים, הוא מקרה שבו יש להתייחס לנחקר כמקור אשר יש לחסותו, להעניק לו הגנה כשל עד מדינה או בדומה. מבחינה זו, אינני סבור שקיים מחדל חקירה מצדה של המאשימה. עברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד ואינו רלוונטי ולא ייזקף במקרה הזה לחובתו.
3. מונח לפני תסקיר שירות המבחן מיום 16.03.16. התסקיר אינו מיטיב עם הנאשם. בתמצית, נרשם כי לנאשם חלקים תלותיים באישיותו וכי הוא בעל מודעות עצמית מצומצמת. קצינת המבחן התרשמה כי הוא מסר מידע באופן מגמתי תוך טשטוש והסתרה וכי התקשה להשיב באופן ישיר וענייני. מכך שהנאשם הודה בביצוע העבירות אך טען כי שותפיו העסקיים הם אלו שביצעו אותן בפועל, למדה קצינת המבחן כי הנאשם מתקשה להכיר באחריות האישית שלו כלפי הנעשה בחברות שלו. לגבי רמת הסיכון מצאה קצינת המבחן כי הינה ברמה בינונית – גבוהה להישנות עבירות דומות אך המעצר והמעצר באיזוק אלקטרוני יהיה בהם אפקט מרתיע וחסם מסוים עבורו. בסופו של יום, המליצה קצינת המבחן על ענישה מוחשית של מאסר בפועל.
4. טיעוניה של הסניגורית להיותו של התסקיר בלתי מבוסס, שטחי בהיותו מבוסס על מפגש אחד בן שעה עם הנאשם, הינם טיעונים אשר למעשה, ניתן להעלותם בחלק לא מבוטל מן המקרים שבהם נערך תסקיר לעונש. המציאות היא כזאת ששירות המבחן, אינו עורך מפגשים מספר עם כל נאשם ונאשם, מן הסתם בשל העדר כוח אדם. מכאן רשימת ההמתנה ארוכה לתסקירים. בנסיבות אלה, הגם שבית המשפט יבחן כל תסקיר לגופו וגם ברי שבית המשפט אינו מחויב לקביעות ולהמלצות של התסקיר, עדיין שירות המבחן הוא הגורם המקצועי האמון לדבר ובמידה רבה הוא משמש ידו הארוכה של בית המשפט לבחינת נתוניו האישיים של הנאשם. גם אם קצינת המבחן טעתה בהבנת עובדה כזאת או אחרת שקשורות בחברותיו של הנאשם, אינני סבור שניתן לשלול את התרשמותה המקצועית של קצינת המבחן מן הנאשם. אשר למידת האחריות שלוקח הנאשם על חלקו בביצוע העבירות, הרי התייחסתי לעיל לגבי המשמעות של התיקונים השונים בכתב האישום, לגבי חלקו של הנאשם וההשפעה של אחרים עליו ופיסקה זו בתסקיר, הינה בעלת משמעות משנית בנסיבות העניין. לאור האמור, אני סבור שיש לאמץ את עמדת שירות המבחן לעניין ענישה מוחשית של מאסר בפועל.
5. נוכח כל הנתונים והקביעות דלעיל, אינני סבור שיש מקום להיעתר לבקשת הסניגורית להימנע מלהטיל על הנאשם 3 עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. קבלת גישה זו תהיה בה משום מתן מסר לציבור כי בית המשפט אינו רואה ביבואן ובעלים של חברות יבואניות, אשר מעלים מסים בסכומי עתק, לאורך זמן, בתחכום ובשותפות עם אחרים, כמי שביצע מעשים חמורים ופגע בציבור ובקופתו כמו גם בשלטון החוק, פגיעה של ממש. אזכיר כי על מי שהורשעה בכתב אישום שהוא פחות באופן משמעותי בחומרתו מכתב האישום המתוקן שבו הורשע הנאשם שבפניי, הושתו חמישה חודשי מאסר בפועל על דרך של עבודות שירות ועיצומים כספיים בסכומים גבוהים בסך 370,000 ₪.

גזירת הדין

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם 3 את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל לתקופה של 20 חודשים, בהפחתת ימי מעצר שהיה נתון בהם הנאשם מאחורי סורג ובריח. על הנאשם להתייצב לריצוי מאסרו בפועל בבית סוהר דקל בתאריך ­­­­1/5/16 עד השעה 10:00, או במקום אחר או שעה אחרת על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון.

על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס בטלפונים:08-9787377, 08-9787336.

2. מאסר מותנה בן 12 חודשים. תקופת התנאי הינה 3 שנים מהיום, כאשר התנאי הוא שלא יעבור הנאשם עבירה לפי אחד מן החוקים הבאים: פקודת המכס, חוק מס קניה, חוק מס ערך מוסף, חוק איסור הלבנת הון.

3. הנאשם ישלם קנס בסך 200,000 ₪, כמוסכם, או ירצה 6 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 40 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 01.05.16 ובכל 1 בחודש. אי תשלום אחד משיעורי הקנס במועדו, יעמיד היתרה לפירעון מידי והנאשם עלול להיאסר, אם לא ישלם כאמור.

4. בהיעדר עתירה לעונש נגד הנאשמות 10 ו-12, תשלם כל אחת מהן קנס בסכום של 1 ₪ תוך 30 יום.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ו, 11 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.