ת"פ 49956-03-15 מדינת ישראל ואח' נ' מלול (עצור בפיקוח) ואח'

בפני כב' השופט ישראל פבלו אקסלרד

רקע, כתב האישום המתוקן והכרעות הדין

1. על מנת להקל על הקורא, אחזור כאן על השתלשלות הדברים עד כה. כנגד 15 נאשמים הוגש כתב אישום בעבירות רבות. נאשמים אחרים הורשעו במסגרת הסדרי טיעון וחלקם מרצים או ריצו את עונשי המאסר שהושתו עליהם. כתב האישום נגד הנאשמות 7 ו-8, בנותיו של הנאשם 5 ואחיותיו של הנאשם 6, אשר נקשרו בכתב האישום המקורי בעבירות שיוחסו לנאשמים דנא (להלן: "הנאשמים"), בוטל במסגרת הסדר הטיעון שהוצג בעניינן ובעניין הנאשמים.
2. הפרשה עסקה בעבירות רבות שיוחסו בכתב האישום המקורי, אשר אחז כ-50 עמודים, לנאשמים השונים, שעיקרן קשירת קשר לביצוע פשע (כאשר הפשע הוא הלבנת הון, קבלת דבר במרמה ועבירות מכס), קבלת דבר במרמה, הלבנת הון, הברחה בנסיבות מחמירות, השתמטות מתשלום מכס, מסירת אמרות והצהרות כוזבות, הצגת רישומים כוזבים, הטעיית פקיד מכס, ניכוי מס תשומות ללא מסמך, סחיטה ואיומים ועוד. לא כל העבירות האמורות יוחסו לכל הנאשמים שבפניי, אך יוחסו להם, בין היתר, החמורות שבהן.
3. בין הצדדים דנא נחתם הסדר טיעון, לאחר שנשמעו עדים רבים, כתשעים במספר. במסגרת ההסדר, חזרה בה המאשימה מכתב האישום כנגד הנאשמות 7 ו-8, אשר היו בעלות התפקיד בנאשמות 13 ו-15. הנאשמים הודו בכתב אישום מתוקן, מצומצם בהרבה מזה המקורי (להלן: "כתב האישום המתוקן") ובמסגרת ההסכמה, הם הורשעו בעבירות שונות:

נאשמים 5 ו-13 הורשעו בעבירות הבאות: סיוע להשתמטות ממס (47 עבירות), הצגת חשבון מצב שאינו אמיתי (47 עבירות) הצגת רשימון כוזב (47 עבירות), מסירת אמרה לא נכונה (47 עבירות), הטעיית פקיד מכס (47 עבירות), סיוע למסירת ידיעה כוזבת (47 עבירות), סיוע למעשה כדי להתחמק ממס קניה (47 עבירות), סיוע למסירת ידיעה לא נכונה (47 עבירות).

נאשם 6 הורשע במסגרת האישום השני בעשרות עבירות של מסירת אמרה לא נכונה ובעשרות עבירות של הטעיית פקיד מכס.

נאשמים 6 ו-15 הורשעו במסגרת האישום השלישי בחמש עבירות של הוצאת חשבוניות מס שלא כדין, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס.

1. כתב האישום המתוקן ייחס לנאשמים עבירות נוספות של הברחה, סיוע להברחה והלבנת הון, לפי פקודת המכס [נוסח חדש] (להלן : "פקודת המכס") ולפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון" או "החוק"). במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי הצדדים יטענו טיעון משפטי בשאלה, האם עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודו הנאשמים, מקימות גם את העבירות הנוספות הנ"ל. בהכרעת דין מיום 5/6/17 זיכיתי את הנאשמים 5 ו-13 מעבירות ההברחה ומעבירות הלבנת ההון שיוחסו להם באישום הראשון. את הנאשם 6 זיכיתי מעבירות הלבנת ההון שיוחסו לו באישום השני והרשעתי אותו בעבירות של סיוע להברחה, עשרות עבירות, שיוחסו לו באישום זה. עוד זיכיתי את הנאשמים 6 ו-15 מעבירות הלבנת ההון שבאישום השלישי.
2. על פי החלק הכללי של כתב האישום המתוקן, חיים כהן ויצחק אבוחצירא, הנאשמים 2 ו-3 (להלן: "השותפים") (הורשעו ונגזר דינם), היו בעלים של חברות לייבוא משקאות אלכוהוליים, שגם הן נאשמות שהורשעו (להלן: "החברות"). השותפים פעלו שלא כדין להפחתת תשלומי ייבוא על המשקאות עתירי המס שיובאו תוך זיוף מסמכי ייבוא, לרבות חשבוניות ספק ושטרי מטען כוזבים (להלן: "המסמכים הכוזבים") לרשויות המס. מיסי הייבוא היו מכס, מס קניה ומע"מ ביבוא.

1. באישום מספר 1 נרשם שהנאשם 5 היה עמיל מכס ופקיד הרישוי וכי לפיכך, חלה עליו חובת נאמנות כלפי המכס. הוא פעל כעמיל מכס של החברות, במסגרת נאשמת 13. נאשם 5 ידע על פעילותן האסורה של החברות והשותפים ולמרות זאת, הוא אפשר את הגשת המסמכים הכוזבים לרשויות המכס באמצעות הנאשמת 13 ובאמצעות סוכני מכס, בו בעת שעל פי המסמכים הכוזבים נערכו רשימוני כנ"מ על ידי סוכני המכס.

בכך סייע הנאשם 5 לשותפים ולחברות להפחית, שלא כדין, תשלומים של מיסי ייבוא בסכום של כ-27 מיליון ₪. נאשם 5 טיפל עבור השותפים ב-47 רשימוני כנ"מ של משקאות אלכוהוליים שכללו מסמכים שזויפו וקיבל מיצחק אבוחצירא מאות שקלים עבור כל רשימון, מלבד העמלה כעמיל מכס.

1. האישום השני הינו כנגד הנאשם 6 ועל פיו, בהיותו עובד של נאשמת 13, גרם לכך, שבפני מכון היין, אשר אמור היה לאשר את ייבוא המשקאות על ידי השותפים והחברות כיבואנים בייבוא מקביל, הוצג מצג שווא, כאילו נערכו מסמכים על ידי ספק המשקאות בחו"ל, שעה שאלו נערכו על ידי ענת הדר, עובדת של הנאשמת 13, על פי הנחייתו של הנאשם 6. המדובר היה ב-81 מסמכים שהועברו למכון היין והמכס.
2. באישום השלישי, שהוגש כנגד הנאשמים 6 ו-15, נטען שהנאשם 6 הפעיל בתקופה מסוימת את הנאשמת 15, אשר עסקה בייבוא משקאות אלכוהוליים. הנאשם 6 התקשר בעסקת מכירה עם ארז אלקולומברה (להלן: "אלקולומברה"), בסכום של כ-708,000 ₪ כולל מע"מ. הנאשם 6 הוציא שבע חשבוניות בשם הנאשמת 13. חשבוניות המס הוחתמו על ידי אלקולומברה במסוף המכס באילת, במטרה לפטור את הטובין מתשלום מע"מ, תוך הצגת מצג שהטובין יסופקו באילת, בעוד שבפועל, הם סופקו במקומות שאינם אילת. מצג השווא הזה היה ידוע לנאשם 6 ולאלקולומברה. נאשם 6 הציג חמש מתוך שבע החשבוניות לשלטונות מע"מ וקיבל פטור מתשלום המע"מ הגלום בהן.
3. קיצורו של דבר: באישום הראשון הורשעו הנאשמים 5 ו-13 בעבירות של סיוע והשתמטות מתשלום מס (47 עבירות), הצגת חשבון מכר שאינו אמיתי (47 עבירות), הצגת רשימון כוזב (47 עבירות), מסירת אמרה שאינה נכונה (47 עבירות), הטעיית פקיד מכס (47 עבירות), סיוע למסירת ידיעה כוזבת (47 עבירות), סיוע למעשה כדי להתחמק ממס קניה (47 עבירות), סיוע למסירת ידיעה לא נכונה (47 עבירות). באישום השני הורשע הנאשם 6 בעבירות של מסירת אמרה שאינה נכונה, הטעיית פקיד מכס, סיוע להברחה (לגבי כל העבירות המדובר הוא בעשרות עבירות). באישום השלישי הורשעו הנאשמים 6 ו-15 ב-5 עבירות של הוצאת חשבוניות מס שלא כדין.

ראיות וטיעונים לעונש

1. הראיות והטיעונים לעונש נשמעו ביום 22/11/17. ההגנה העידה שלוש עדות. עדות ראשונה נשמעה מפי גב' חיה מרצ'י , אשתו של הנאשם 5, היא אמו של הנאשם 6. בעדותה התייחסה העדה לטראומה הקשה שחוותה המשפחה בעת שהגיעו השוטרים לעכב את בני משפחתה (להזכיר כי עוכבו ונעצרו גם הנאשמות 7 ו-8). היא התייחסה לקושי הרב בהשגת הערבות לצורך שחרורם של העצורים, את הקשיים הגדולים שחוותה המשפחה במסגרת מעצר הבית ומאוחר יותר במסגרת המעצר באיזוק אלקטרוני. העדה התייחסה ללחצים אשר היו מנת חלקם של הנאשמים, בני משפחתה, הקשיים הכלכליים שנחתו על המשפחה באותה תקופה, תפיסת הרכוש והחשש הגדול מפני אובדן הבית. נשמעה גם עדותה של הגב' עדי מרצ'י, נאשמת 7. עדה זו התייחסה לקשיים שחוותה משהמעצר והחקירה מצאוה בעיצומם של הלימודים, כאשר היא עמדה לסיים תואר שני בתחום המסים. היא מסרה שהיא נאלצה לוותר על משרת מתרגלת. העדה התייחסה לנזק הכספי הקשה אשר ספגה חברתה. עוד היא מסרה כי היא נאלצה לדחות את חתונתה והתייחסה למצבה הנפשי והגופני בתקופות הקשות אשר עברה. גב' נטע מרצ'י, נאשמת 8, העידה גם היא ומסרה כי החקירה והמעצר פגעו בקריירה שחפצה בה כמפקחת במס הכנסה ועל הקושי של אביה, הנאשם 5, למראה בנותיו ובנו המסובכים בפרשה ועצורים.
2. בטיעוניה לעונש התייחסה המאשימה, במסגרת הטיעון לעקרון ההלימה, לחומרה שבביצוע עבירות כלכליות ופגיעתן הקשה במשק ובקופה הציבורית וטענה כי הערך המוגן הוא ערך השוויון בעמידה בנטל המס. נטען שבתי המשפט מתייחסים בחומרה רבה לעבירות מסוג העבירות הנדונות, באשר הן גם פוגעות באפשרותה של המדינה לספק שירותים לכלל הציבור. עוד טענה ב"כ המאשימה בדבר הקלות לביצוע עבירות כלכליות והקושי הרב באיתורן, באשר הן נעשות לעתים קרובות בצורה מתוחכמת. ב"כ המאשימה התייחסה לפסיקת בתי המשפט, לפיה, בהטלת עונשי מאסר, מביעה החברה את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס. נטען שההנחיה הינה להטיל עונשי מאסר בפועל.
3. לגבי האישום הראשון, נטען כי הנאשם 5 היה עמיל מכס, ובהיותו כזה, הוא שלוח של המכס ונאמן שלו. הוא ידע על אופי פעילותן של החברות והשותפים, אך למרות זאת, הוא הגיש בשמם את המסמכים הכוזבים באמצעות הנאשמת 13, בידיעה שהמסמכים כוזבים. נטען שעמיל מכס מהווה זרוע ארוכה של המכס וכי הוא יודע היטב את ההשפעה של שינוי במסמכי ייבוא, על הקופה הציבורית. עמיל מכס נהנה מרמת אמון גבוהה מאוד מצד המכס, והנאשם 5 ניצל זאת באופן בוטה בהגישו מסמכים כוזבים. בכך הוא גרם נזק גדול לקופת המדינה. אלמלא נרתם למשימה, ניתן היה למנוע את אותו הנזק וההברחה לא היתה יוצאת לפועל. הוסיפה וטענה ב"כ המאשימה, כי המיזם העברייני נמשך תקופה ארוכה והנזק הוא בגובה של עשרות מיליוני שקלים.
4. לעניין חלקו היחסי של הנאשם 5 במערכת העבריינית, נטען שהוא אינו עובד שכיר אלא ברשות עצמו וכי פעל במודעות לפעילות האסורה, זאת לעומת הנאשמת 4, שרון ענקי, אשר היתה שכירה ופעלה בהתאם להוראות שניתנו לה. ב"כ המדינה השוותה את הנאשם 5 לנאשם 1 וטענה כי זה האחרון מעל גם הוא באמון שניתן לו ע"י המכס להפעלת מחסן רישוי וכי בהתאם נגזרו עליו 14 חודשי מאסר בפועל וחולטו כספים שלו וגם חברה שבבעלותו. נטען גם כי הנאשם 5 קיבל כמה מאות שקלים עבור כל רשימון כוזב שהגיש עבור היבואנים. ב"כ המדינה הפנתה למספר פסקי דין, בהם הושתו על פקידי רישוי שהבריחו טובין תוך הגשת רשימונים כוזבים ועל סוכן מכס אשר פעל לרכישת משקאות וסיגריות בגדה המערבית ובעזה בלי לשלם מסים, עונשים של מאסר בפועל לתקופות ארוכות.

1. לאור האמור, ביקשה ב"כ המאשימה לקבוע כי מתחם הענישה יעמוד במקרה הזה בין 12 ל-24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס גבוה והתחייבות. נטען כי מתחם זה מתחשב במתחמים שנקבעו לגבי הנאשם 2 ו-3 מזה והנאשמת 4 מזה.
2. באשר לנסיבות שאינן קשורות בעבירה, ביקשה ב"כ המאשימה שלא לאמץ את תסקיר שרות המבחן, אשר המליץ להימנע מהרשעתו של הנאשם 5. היא טענה כי אי הרשעה והמשך עבודתו כפקיד רישוי, לא עולה בקנה אחד עם בחירתו של הנאשם 5 לנצל לרעה ובאופן בוטה את האמון שניתן בו, בנטלו חלק משמעותי בפעולות ההברחה ובגרימת נזק למדינה. נטען כי המלצה זו אינה עולה בקנה אחד עם הלכת "כתב" לעניין המקרים שבהם ניתן להימנע מהרשעתו של נאשם. עוד טענה ב"כ המאשימה, לעניין הנסיבות האישיות של הנאשם 5, כי ביהמ"ש העליון קבע שכאשר מדובר בעבירות מס, שיקולי ההרתעה גוברים על השיקולים האישיים של הנאשם.
3. לעניין העונש ההולם נטען כי יש להעמיד את תקופת המאסר על 20 חודשים בפועל ואת הקנס על 1,000,000 ₪.
4. לגבי האישום השני, המתייחס לנאשם 6, טענה התובעת כי הנאשם היה עובד בכיר בנאשמת 13 והוא עשה שימוש לרעה בתפקידו, בכך שהנחה עובדת של החברה לזייף 85 מסמכי ייבוא. יוזכר כי המדובר הוא בהצגת מסמכים למכון היין, כאילו המדובר הוא במסמכים של ספק המשקאות בחו"ל. על כן, נטען שהענישה בעניינו של הנאשם 6 צריכה לבטא מסר מרתיע של מאסר בפועל, כדי שיהיה בו לבטא את הנזק העצום שגרמו מעשיו. נטען שהמתחם הוא בין 18 ל-30 חודשים ונתבקש עונש מאסר של 24 חודשים וקנס כספי בסך 250,000 ₪.
5. לאישום השלישי טען עו"ד חביביאן. לשיטתו, כל חמש העבירות, יש לראותן כאירוע עברייני אחד, אשר נפרד מהאישום השני. הערכים אשר נפגעו הינם השוויון בנטל המס והפגיעה בקופה הציבורית ובציבור כולו. נטען כי המדובר הוא בעבירה שקלה לביצוע וקשה לאיתור, וכי יש לנקוט יד קשה בטיפול בעבירות מסוג זה. ב"כ המאשימה טען למתחם ענישה שבין 9 חודשים לבין 15 חודשי מאסר וקנס שבין 30,000 ₪ ל - 80,000 ₪. התובע ביקש כי במקרה הזה יושת עונש מאסר ברף הגבוה וכי הקנס יעמוד על 100,000 ₪ (סכום העולה על המתחם העונשי הנטען לגבי הקנס). התביעה ביקשה כי יושת עונש של 12 חודשי מאסר בפועל. עו"ד חביביאן התייחס גם הוא לתסקיר שרות המבחן וביקש לדחות המלצותיו וטען כי שרות המבחן שוקל את השיקולים של הנאשמים עצמם ולא של האינטרס הציבורי, אשר אינו יכול לסבול שמי שעשה את המעשים שעשו הנאשמים, יזכה מחדש לאמון שניתן לו ע"י הרשויות.
6. הסנגור מצדו ביקש לאמץ את המלצות שרות המבחן ולהימנע מהרשעתם של מרשיו. הוא ביקש להביא בחשבון את הסבל הרב שסבלו כל בני המשפחה. הסנגור ביקש להדגיש את הפער הגדול שקיים בין כתב האישום המקורי שהוגש כנגד מרשיו לבין כתב האישום המתוקן, ומעבר לכך, את העבירות שבהן הם הורשעו בפועל, משנמנע בית המשפט מלהרשיעם בעבירות חמורות של הלבנת הון והברחה. נטען כי העבירות שבסופו של דבר הורשעו בהן מרשיו, הן עבירות שבגינן מוגשים כתבי אישום לבימ"ש השלום, וכי אלמלא כלל כתב האישום את נפח העבירות המקורי, לא היה מוגש כתב אישום לבימ"ש זה. הדבר חייב לקבל, כך נטען, ביטוי בגזר הדין.
7. הסנגור טען כי אחריותו של הנאשם 5 היא הקלה ביותר לעומת יתר המעורבים. הסנגור גם טען לכך שמעורבים אחרים, לא מצאו את מקומם בכתב האישום, הגם שהיתה להם מעורבות פעילה, וכי מרשיו מצאו את עצמם בכתב האישום, רק בגלל שיוחסו להם כלל העבירות אשר יוחסו למעורבים העיקריים. לטענתו, העבירות שבהן הורשעו מרשיו מתאימות להליכי כופר מנהלי ולא לכתב אישום והליכים פליליים. כמו כן טען כי כאשר יש תסקיר חיובי, לא אחת מסתיימים תיקים כאלה בלי הרשעה.
8. הסנגור התייחס לנזקים שספגו מרשיו ובני משפחותיהם, תוך הפניה לעדויות בני המשפחה. נטען שאין לזקוף לחובת הנאשמים את העובדה שהם לא הסכימו להודות בתחילתו של ההליך וכי ביקשו לנהל את ההליך שהרי, בסופו של דבר, הם הורשעו רק במקצת העבירות אשר יוחסו להם ובאלה אשר חומרתן פחותה.
9. הסנגור דוחה את השוואת עניינו של הנאשם 5 לעניינה של הנאשמת דביר ענקי. לטענתו, ענקי הורשעה בריבוי עבירות, שהעונש על הפחותה שבהן הוא 7 שנים. נטען שענקי לא היתה רק דמות חיוורת כפי שביקשה המאשימה לצייר אותה אלא כי הנאשם 2, חיים כהן, היה הנאשם העיקרי וענקי שימשה יד ימינו, זרועו הארוכה. עוד טען הסנגור כי ענקי היתה החוליה המקשרת בין כל הגורמים, לרבות הגורמים בחו"ל, שזייפו את המסמכים, היא העבירה את המסמכים, והיא עשתה את כל הפעולות בפועל, כפי שמתואר בכתב האישום נגדה. טוען הסנגור כי ענקי לא היתה בגדר 'פקידה' אלא היתה, למעשה, הנאשם 2. היא זאת אשר סייעה בהגשת הרשימונים הכוזבים, היא היתה חלק מיצירת המסמכים הכוזבים ומהגשתם. היא היחידה אשר ידעה את המחירים האמיתיים לעומת אלה אשר הופחתו כדי להתחמק מהמס. הוסיף הסנגור וטען, כי ענקי גם הורשעה בהברחת טובין בנסיבות מחמירות, בעבירות של השתמטות ועוד. כן נטען, כי הנאשם 5 הורשע ב - 47 עבירות של הגשת חשבון מכר ואילו אצל ענקי המדובר היה ב - 231 עבירות. הוא הדין לגבי עבירות האחרות. הסנגור הדגיש כי ענקי הורשעה בעבירות של הלבנת הון לגבי כל הפעולות של האחרים וכי עבירה זו היא החמורה ביותר. היא הורשעה בעשרות עבירות של הלבנת הון לפי החלופה המחמירה ואילו הנאשם 5 זוכה מעבירות של הלבנת הון. על כן, עיקרון השוויון מחייב להקל על הנאשם 5 באופן משמעותי לעומת הנאשמת ענקי. הסנגור ביקש להדגיש כי שיטת ההשתמטות מתשלום המס פעלה עוד קודם למעורבותו של הנאשם 5 בפרשה. לטענת הסנגור, מרשו לא ידע באילו סכומים מדובר, בזמן אמת.
10. לעניין התמורה שקיבל הנאשם 5 טען הסנגור כי מדובר לכל היותר בסכום כולל של 15,000 ₪. מכך ניתן ללמוד על החלק הבלתי משמעותי של מרשו בכל הפרשה, וזאת שעה שהנאשמת ענקי קיבלה משכורות עתק. הסנגור ביקש להזכיר כי מרשו היה שכיר בחברה והוא לא היה אחד הבעלים. עוד הדגיש הסנגור כי למרשו לא היה כל חלק בהחלפת הסחורות במחסן "יישקול".
11. לגבי האישום השני והנאשם 6 טען הסנגור, כי המדובר הוא בתעודה אשר עוברת למכון היין וכי בכל מקרה, מכון היין מגיע למקום כדי לבדוק את המשקאות ורק אז הם משחררים את הטובין. אלו נסיבות מקלות, כך נטען, וזאת גם בשל כך שהפעולות הללו נעשות גם על ידי מחסן הערובה עצמו, אשר גם הוא מעביר מסמכים למכון היין. נטען שכולם ידעו על התהליך הזה ולא ראו בו פגם וכי הטעות של מרשו היתה טכנית בלבד, בכך שהוא לא העביר את הנתונים לספק על מנת שזה יוציא את האישור, אלא נתן הנחייה לענת הדר להוציא את האישורים במקום הספק בחו"ל. נטען כי הדברים קרובים ל'זוטי דברים'.
12. לגבי האישום השלישי והנאשם 6 טען הסנגור כי מדובר במקרה שאינו קשור לשאר כתב האישום. נטען שאלקולומברה היה העבריין העיקרי ולא הוגש נגדו כתב אישום. הסנגור הדגיש כי מרשו החליט שלא לכלול שתי חשבוניות נוספות בשל ייסורי מצפון שהיו לו לגבי פגיעה בקופה הציבורית. הסנגור ציין שאין מחלוקת על כך שכל המס החסר שולם עובר להגשת כתב האישום.
13. הסנגור ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן, באשר המדובר הוא בתסקיר יסודי ומעמיק, לגבי אנשים שזו הפעם הראשונה שהם מסתבכים עם החוק (למעט הנאשם 6 בעבירה ישנה ולא רלוונטית). הסנגור הדגיש את החרטה שחשים הנאשמים וכי יש ללכת בדרך השיקום ולא בדרך המאסר, אשר יהווה נטל על הציבור.

תסקירי שרות המבחן

1. בתסקיריו מיום 9/4/17 מתייחס קצין המבחן לרקע האישי והמשפחתי של הנאשמים 5 ו-6. יש לומר כי לא צוינו נתונים חריגים או קשיים מיוחדים מסוג כלשהו, לגבי מי מן הנאשמים, עד להסתבכותם בפרשה הנדונה.
2. לגבי הנאשם 5 מציין קצין המבחן כי בשנת 2003, הוא הורשע בעבירה של בנייה ללא היתר וכי נדון להתחייבות וקנס. התיק התיישן. הנאשם 5 מסר לקצין המבחן כי בשנת 2013 נודע לו על ההונאה של השותפים, באמצעותו כפקיד רישוי וכי מיד הפסיק לעבוד עמם וכי הוא הקפיד על התנהלות תקינה, עד שנעצר בפרשה הזו. אציין כי לטיעון עובדתי זה אין אחיזה בכתב האישום בו הודה הנאשם. קצין המבחן התרשם כי נאשם זה לוקח אחריות ומביע צער על ביצוע העבירות על ידו. כן נרשם שהנאשם מוכן להשתלב בטיפול קבוצתי, בקבוצה ארוכת טווח לעוברי חוק בתחום המרמה. לעניין המסוכנות, התרשם קצין המבחן כי קיים סיכון נמוך לביצוע עבירות דומות בעתיד. הנאשם הביע חשש בפני קצין המבחן במידה ותיוותר הרשעתו שכן לא יוכל לעבוד כפקיד רישוי. כותב קצין המבחן כי מאחר ומדובר באדם ללא עבר פלילי, בעל תפקוד תקין בדרך כלל, אשר ההרשעה עלולה לפגוע ביכולתו לעסוק כפקיד רישוי, הוא ממליץ על ביטול ההרשעה. כמו כן הומלץ על צו מבחן למשך שנה והשתתפות בקבוצה טיפולית, כמו גם על של"צ בהיקף של 300 שעות.

1. לגבי הנאשם 6 נרשם שהוא נעדר עבר פלילי. נאשם זה הביע בפני קצין המבחן צער ובושה על התנהגותו. ההתרשמות כי הנאשם לוקח אחריות ומביע חרטה על ביצוע העבירות. גם לגבי נאשם זה התרשם שירות המבחן כי הסיכון להישנות עבירות דומות הוא נמוך. גם נאשם זה הביע את החשש שהרשעתו תמנע ממנו לשמש כיועץ לחברות בתחום הייבוא וכפקיד רישוי בעתיד. כותב קצין המבחן, כי בהעדר עבר פלילי ומשעלולה ההרשעה לפגוע בהמשך עבודתו של הנאשם כיועץ בתחום הייבוא וכפקיד רישוי בעתיד, הוא ממליץ לבטל את ההרשעה. על כן, הומלץ על של"צ בהיקף של 250 שעות וצו פיקוח.

ביטול ההרשעות

1. אין מקום להורות על ביטול הרשעותיהם של הנאשמים שלפניי. אין המקרה נופל בגדר המקרים בהם יימנע בית המשפט מהרשעה של מי שנקבע כי ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
2. בת.פ. 2083/06 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב' (3), 337, עמדה כב' השופטת דורנר על המבחנים לבחינת אי הרשעתו של אדם תוך הטלת מבחן:

"בפסיקתנו נקבע כי המבחן ללא הרשעה הינו חריג לכלל, שכן משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם וראוי להטיל אמצעי זה רק במקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה. ראו ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון, כרך 737 ,(3)85.

תכליתו של סעיף 71א לחוק, כפי שהיא משתקפת גם מן ההסטוריה החקיקתית שלו, דומה איפוא לתכלית סעיף 1 לפקודת המבחן, המאפשר, כאמור לעיל, להטיל מבחן ללא הרשעה. מטרת שני אמצעים אלה הינה שיקומית. ואולם, כידוע, שיקומו של נאשם - הגם שהוא מהווה שיקול מהותי שלציבור כולו עניין בו - הינו אך אחד משיקולי הענישה, שאליו מתווספים שיקולים אחרים הנובעים מאופיה של העבירה.

אכן, ענישתו של נאשם היא אינדווידואלית, ובית-המשפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על-פי מהות העבירה. ואולם, מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ובעבירות שקורבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו אף הוקעת מעשי העבירה - בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על -יסוד שיקולים אלה - כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם.

הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים:

ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם;

ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

1. דברי כב' השופטת דורנר נאמרו בקשר עם הטלת מבחן, אולם ישימים הם בכל מקום בו מתבקש בית המשפט לבחון האפשרות להימנע מהרשעת הנאשם או לבטל את הרשעתו.
2. בית המשפט יימנע מלהרשיע נאשם כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה לבין חומרתה של העבירה. ראה לעניין זה ע"פ מדינת ישראל נ. פלונים, פ"ד נד'(3)685, שם כתבה כב' השופטת פרוקצ'יה את הדברים הבאים:

"מושכלות ראשונים הם כי דרך-כלל, בית-משפט אשר קבע כי נאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו ירשיעו בדין. ככלל, משנמצא כי אדם עבר עבירה, מתחייב כי ההליך הפלילי כנגדו ימוצה בדרך של הרשעתו וענישתו, ומציאות זו עומדת ביסוד הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני. לכלל זה – כאשר הוא מוחל על נאשמים בגירים – נמצא חריג בדמות ההסדר שבסעיף 71א לחוק העונשין, תשל"ז 1977 - ושלפיו רשאי בית-המשפט, גם כאשר מצא שנאשם ביצע עבירה, להימנע מהרשעתו וליתן בעניינו צו שירות לתועלת הציבור, נוסף על מבחן או בלעדיו. משמתבקש בית-המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר הימנעות מהרשעה, נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם. בראייה כוללת, נשקל מן הצד האחד הצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים.

כנגד השיקול הציבורי נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהם – טיב העבירה שעבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו והנזק הצפוי לו מהרשעה. באשר לנאשמים בגירים, במאזן השיקולים האמור גובר בדרך-כלל השיקול הציבורי, ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות-דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבריין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה."

1. דברים דומים נקבעו ברע"פ 6904/09 בלוך נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26/11/09).
2. אם כן, משנקבע כי נאשם ביצע עבירה, יש להרשיעו. רק במקרים יוצאי דופן יימנע בית המשפט מהרשעה. רק אם ישתכנע בית המשפט כי ההרשעה עלולה לפגוע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם וכי בנוסף לכך, סוג העבירה מאפשר, בנסיבות המקרה, להימנע מהרשעה מבלי לפגוע בשיקולי הענישה. השאלה הינה שאלה של איזונים בין אינטרס הציבור כי העבריין ייענש, לבין האינטרס של הנאשם ונסיבותיו המיוחדות. רק כאשר ייווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מההרשעה לעומת חומרתה של העבירה, יהיה מקום לחרוג מן הכלל האמור.
3. נדמה לי שאין צורך להכביר במילים לגבי חומרתן של העבירות בהם הורשעו הנאשמים. די בכך שנפנה לפסקי הדין אליהן התייחסה התביעה, בהן נקבע כי על בתי המשפט להילחם בעבירות כלכליות, הנעשות למטרות רווח ופוגעות פגיעה קשר בעיקרון השוויון בנטל המס ובקופה הציבורית, שהרי הן מונעות הכנסות מן המדינה וממילא, פוגעות פגיעה חמורה ביכולותיה לספק שירותים חיוניים לאזרחיה, ביניהם שירותי בריאות ורווחה, ביטחון, חינוך ועוד. נקבע כי במקרים של ביצוע עבירות כלכליות מהסוג הנדון, אינטרס הציבור יגבר, ברוב רובם של המקרים, על האינטרס של הנאשם. ראה לעניין זה רע"פ 512/04 אבו עבייד נגד מדינת ישראל פ"ד נ"ח חלק רביעי, 381; רע"פ 7135/10 יגאל חן נגד מדינת ישראל (3/11/10, פורסם בנבו); ע"פ 816/10 גולד נגד מדינת ישראל 03/9/12, פורסם בנבו); ע"פ 6022/12 מדינת ישראל נגד עדן (29/4/13, פורסם בנבו).
4. ראינו כי שירות המבחן המליץ על ביטול הרשעתם של הנאשמים 5 ו-6. קצין המבחן מצא כי הרשעתם של אלה עלולה לפגוע ביכולתם לשמש כפקידי רישוי לפי חוק סוכני המכס, תשכ"ה – 1964 (להלן: "חוק סוכני המכס"). עיון בתסקיר מעלה, כי שירות המבחן אכן שקל את הפגיעה שעלולה להיות מנת חלקם של הנאשמים, על פי תפיסתו, אך לא שקל מול זה את חומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים ואת אינטרס הציבור בשוויון בפני החוק וגם לא את הצורך בהרתעת הרבים ושאר שיקולי הענישה בפלילים. אין טרוניה כלפי שירות המבחן בקשר לכך, שהרי התפקיד העיקרי בעניין זה מונח לפתחו של בית המשפט, בבואו לגזור את עונשם של נאשמים ולהכריע בדבר הרשעתם אם לאו. העבירות במקרה הזה הנן חמורות, כך ראינו, ויש ליתן לכך משקל משמעותי, בבוא בית המשפט לערוך את האיזונים הראויים בשאלת ההרשעה או ההימנעות ממנה.
5. העבירות בהן הורשעו הנאשמים 5 ו-6 קשורות בהכרח עם פעילות בתחום המכס, הייבוא ותשלומי מס. מן הסתם, נכון יהיה כי הגורמים המוסמכים יביאו זאת בחשבון לעניין האפשרות כי הנאשמים יבקשו לשמש כפקידי רישוי. הדבר דומה למקרה בו נאשם ביצע עבירות בתחום התכנון והבניה, ויחפוץ בעתיד לעסוק כמפקח בתחום עבירות הבניה, למשל. לטעמי, אל לו לבית המשפט להתערב בשיקול דעתם של הגורמים המנהליים הרלוונטיים, ולקבוע עבורם, על דרך הימנעות מהרשעה, כי הנאשמים דנא כשרים, מן הבחינה הנידונה, לשמש כפקידי רישוי. שלילת האפשרות שהם ישמשו בתפקיד זה איננה אוטומטית ולגורמים המאשרים נתון שיקול דעת בעניין זה. הימנעות מהרשעה פירושה צמצום דרסטי בשיקול הדעת שניתן לגורמים אלה על פי דין ולמעשה הדבר הנו בבחינת התערבות לא ראויה במילוי תפקידיהם על פין דין. עמד על הדברים חברי להרכב כב' השופט י' עדן בעפ"ג 31759-10-16 מדינת ישראל נגד ראשד ג'בארין (10/1/17, פורסם בנבו) במקרה דומה, בו נקבע כי מי שהורשע בעבירות של צייד בלתי חוקי, לא יוכל לשמש כמפקח סביבתי הנותן דו"חות במסגרת אכיפה סביבתית: "ביטול ההרשעה משמעותו נטילת שיקול הדעת ממי אשר צריך להפעיל את שיקול דעתו ביחס לשאלה, אם ביצוע העבירות שביצע המשיב יכול לדור עם זכיה במכרז, כמו גם עם התפקידים האחרים שהוא ממלא כעת".
6. אין לי אלא להפנות לחוק סוכני המכס, המסדיר גם את רישויים של "פקידים רישויים" כהגדרתם בחוק. סעיף 18 מחיל את הוראות סעיפים 4(ג) ו-(ד), 11(א) ו-(ב), 12 ו-14 גם על פקיד רישוי. מכאן כי בהתאם להוראות סעיף 4(ד), לא יירשם פקיד רישוי אם הוא הורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון. לפי סעיף 11(א) לחוק סוכני המכס, רישומו של פקיד רישוי יימחק אם הוא הורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון. לפי סעיף 11(ב), מנהל המכס רשאי, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת, למחוק את רישומו של פקיד רישוי בין היתר, אם הוא אינו ראוי לשמש כפקיד רישוי. לפי סעיף 11(ג), המחיקה יכול שתהיה לצמיתות או לתקופה מסוימת, שלאחריה רשאי האדם לבקש את חידוש רישומו או לתקופה שלאחריה הרישוי יחזור אל כנו מאליו. מהוראות אלה אנו למדים כי שלילת הרישיון של פקיד רישוי איננה אוטומטית. זו תבוא רק לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה יקבע כי העבירה אותה עבר האדם, יש עמה קלון. הוא הדין לגבי רישומו של אדם שלא היה עד כה פקיד רישוי (כמו הנאשם 6 למשל). לא רק זאת, אלא שלגבי אדם אשר היה רשום כפקיד רישוי, מחיקת רישום אינה בהכרח לצמיתות. בנסיבות אלה, ראוי להשאיר את שיקול הדעת בידי הגורמים הנוגעים בדבר, היועץ המשפטי או מנהל המכס והוועדה המייעצת, לפי העניין.
7. לא רק זאת, אלא שמעבר לסיכון של פגיעה ביכולת להיכלל ברשימת פקידי הרישוי וגם אלמלא האפשרות שהרישום ייפגע כאמור, סבור אני כי אין לפניי אחד המקרים אשר מצדיקים חריגה מן הכלל לפיו מי שביצע עבירה, יורשע כדין. על החומרה שבעבירות כבר עמדתי לעיל. הצורך בהרתעת היחיד והרבים מוביל לתוצאה של הרשעה. לא מצאתי כי קיימות במקרה הזה נסיבות אישיות או משפחתיות קשות באופן חריג, נסיבות של גיל הנאשמים או של נזק מעבר לזה אשר עלול להיגרם לכל מורשע בדין, נסיבות, אשר תובלנה למסקנה כי ייווצר יחס בלתי סביר בין הנזק לנאשמים לבין חומרתן של העבירות. אינני ממעיט בקשיים שהיו מנת חלקה של המשפחה, וגם של הנאשמים עצמם, קשיים עליהם למדנו מעדויות בני המשפחה במסגרת הראיות לעונש. יחד עם זאת, אלו בעיות וקשיים אשר, למרבה הצער, הנם מנת חלקה של כל משפחה, במיוחד של משפחה נורמטיבית, אשר אדם קרוב לה מסתבך בפלילים, בעבירות לא קלות. על אף קשיים אלו והיעדר עבר פלילי לנאשמים, סבורני כי אין מקום לחרוג כאן מכלל ההרשעה.
8. מכל המקובץ, באתי למסקנה כי ראוי לדחות את בקשתם של הנאשמים לבטל את הרשעתם בדין.

אייל מרצ'י וטים שירותי מכס בע"מ – נאשמים 5 ו-13

1. בהתאם לסעיף 40 ב' לחוק העונשין, העיקרון המנחה בענישה הוא עיקרון ההלימה בין חומרת המעשה ונסיבותיו, מידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. לשם קביעת מתחם הענישה ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (ביניהן, התכנון שקדם לעבירה, החלק היחסי של הנאשם ומידת ההשפעה של האחר על הנאשם, הנזק שנגרם, הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, הבנתו של הנאשם, יכולתו להימנע מן הנעשה, מצוקה נפשית, ועוד - סעיף 40 ג'). בתוך המתחם ההולם, יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם שבפניו, בנסיבות שאינן קשורות בעבירה (ביניהן הפגיעה של העונש בנאשם, הפגיעה במשפחתו, נזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה, נטילת אחריות, מאמצים לתיקון, שיתוף הפעולה עם רשויות החוק, התנהגות חיובית ותרומה לחברה, נסיבות חיים קשות, התנהגות רשויות עקיפת החוק, חלוף הזמן ועבר פלילי).
2. בהתייחס לעיקרון ההלימה - על חומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים כולם ועל הערכים החברתיים שנפגעו, כבר עמדתי לעיל. לכך יש להוסיף, כנטען על ידי התביעה, כי המדובר הוא בעבירות מתוחכמות, קשות לעיתים קרובות לגילוי ולאיתור.
3. בהתייחס לעבירות בהן הורשע הנאשמים 5 ו-13 ולנסיבותיהן, יש לשקול לחומרה את העובדה שאלו בוצעו לאחר שהנאשם 5, כעמיל מכס אשר ידע את פעילותם העבריינית של האחרים, והכוונה בעיקר לנאשמים 2 ו-3, בגד באמון שנתנו בו שלטונות המכס והוא אפשר את ביצוע העבירות, בנתנו להן אכסניה במסגרת שירותי עמילות המכס. בכך הוא תרם חלק משמעותי לנזק בסך כ-27 מיליון שקלים לקופה הציבורית. בעניין זה טענה התביעה, כי לולא חלקו של הנאשם, הפעילות העבריינית לא הייתה יוצאת לפועל. אומר כי יקשה עליי לבוא באופן נחרץ למסקנה זו, בהיעדר טיעון עובדתי כזה במסגרת כתב האישום המתוקן. יחד עם זאת, יש לקבל את הטענה כי הפעילות הפלילית נמשכה תקופה ארוכה. באשר לסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירות, מסר הנאשם לשירות המבחן כי בשל קרבתו לשותפיו לעבירות, לא רצה להלשין עליהם. לטעמי, אין בכך משום נסיבה מקלה כי אם ההיפך הוא הנכון. במקום להפסיק מידית את תרומתו, בחר הנאשם להמשיך בכך ואף קיבל על כל רשימון מזויף כמה מאות שקלים, כך שהוא גם נהנה כספית ממעשיו החמורים של חבריו. הנאשם אמנם היה עובד שכיר בחברה ולא היה בעליה, אך אין המדובר הוא בעובד זוטר, כלל וכלל לא. ביכולתו היה להימנע מביצוע העבירות, בקלות רבה.
4. יש מקום לקבלת את טענות הסנגור באשר לפער בין כתב האישום המקורי שהוגש נגד נאשם זה וגם נגד הנאשם 6, לבין כתב האישום המתוקן והעבירות שהורשעו מרשיו בהן בסופו של דבר. אין ספק כי הפער הנו גדול, משמעותי ביותר, והדבר יישקל לקולא במסגרת גזר דין זה. בעבירות החמורות ביותר שבכתב האישום המקורי, לא הורשעו הנאשמים שבפניי עתה. על כן, אני דוחה את ניסיונה של התביעה להשוות את דינם של הנאשמים שבפניי, עם זה של הנאשמים 1 ו-3, שהרי האחרונים הורשעו בעבירות חמורות בהרבה מאלה אשר הורשעו בהם הנאשמים דכאן.

1. עתה יש לקבוע מהו מתחם הענישה ההולם, ולכך טענה המאשימה כי יש להעמידו בטווח שבין 12 ל - 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס כספי וחתימה על התחייבות. הסנגור מצדו לא טען למתחם כזה או אחר והוא בחר להתייחס במסגרת נושא זה, בהשוואה בין חלקה של הנאשמת 4, שרון ענקי, בביצוע העבירות ובעונשים שהושתו עליה בדמות מאסר על דרך עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי של מאות אלפי שקלים. לטענת הסנגור, שרון ענקי ביצעה עבירות חמורות יותר מאשר מרשו, הנאשם 5, וטענותיו נרשמו בפירוט לעיל. בחנתי את טענות הצדדים לעניין ההשוואה בין חלקו של הנאשם 5 וחומרת עבירותיו לעומת אלה שהורשעו בהן אחרים, לרבות שרון ענקי, ומסקנתי היא כי מבחינת חומרת הדברים, מצויים הנאשם 5 ושרון ענקי במדרג דומה. אכן, שרון ענקי לא הייתה דמות שולית בפעילות העבריינית. היא הייתה עושת דברו של הנאשם 2 ופעלה באופן ישיר בזיוף מסמכי היבוא, היא פעלה מול הגורמים בחו"ל, וביצעה פעולות חשובות. היא ידעה בדיוק מה מעשיה. היא הייתה חלק מיצירת המסמכים הכוזבים. היא ידעה את ההבדלים בין המחירים האמתיים לבין אלה שדווחו. צודק הסניגור כי היא גם הורשעה בהברחת טובין בנסיבות מחמירות, ואילו הנאשם 5 לא הורשה כלל בהברחה. היא גם הורשעה בעבירות של הלבנת הון והנאשם 5 זוכה מהן לחלוטין. ריבוי העבירות של הנאשם 5 עמד על 47 ואילו של שרון ענקי, על 231. יחד עם זאת, יש להביא בחשבון כי ענקי לא הייתה בעלת סמכות לקבל החלטות ובלי לגרוע מחומרת הדברים, היא פעלה על פי הוראותיו של הנאשם 2. לעניין השוואה זו, מצאתי שיש לקבל את טענותיו של הסנגור, לפיהן אין לזקוף לחובת מרשיו את עמידתם על המשך הבירור העובדתי ושמיעת הראיות, לעומת ענקי שהודתה מיד בתחילת ההליכים. אכן, ענקי הודתה בשלב מוקדם ביותר, אך הנאשמים שבפניי, שלא הודו, "זכו" בסופו של דבר בכתב אישום מקל באופן משמעותי ביותר לעומת זה המקורי, ואף זוכו מהעבירות החמורות הנוספות אשר יוחסו להם בכתב האישום המתוקן – המצומצם.

1. אני מקבל את טענת הסנגור כי לצורך קביעת מתחם הענישה ההולם, לא ניתן להתעלם מעונשים שהושתו על נאשמים אחרים באותה הפרשה. עיקרון אחידות הענישה נגזר מעיקרון השוויון בפני החוק. הוא בא למנוע הפליה בין נאשמים ולהגביר את אמון הציבור במערכת המשפט בישראל. רק אם קיימים שיקולים של צדק ואינטרס ציבורי, יחרוג בית המשפט מהעיקרון של אחידות הענישה. ראו ע"פ 9792/06, 10073/06 סומוד עאוני נגד מדינת ישראל (15/2/07, פורסם בנבו; ע"פ 9545/09 עז אלאדין נגד מדינת ישראל (3/3/10, פורסם בנבו) – פסקי הדין אליהם הפנה הסנגור המלומד. לא מן הנמנע, כי אלמלא מדובר היה בשני נאשמים (הנאשם 5 ושרון ענקי) אשר קשורים באותה הפרשה ובאותם מעשים, היה מקום לקבוע מתחם ענישה אשר דרגתו הנמוכה הייתה קרובה או זהה לזו שנטענה על ידי התביעה במקרה הזה. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם ממתחם העונש ההולם אשר נקבע בעניינה של שרון ענקי והוא "מושך כלפי מטה" את המתחם הראוי שיש לקבוע בעניינו של הנאשם 5.
2. אשר על כן, אינני מוצא שיהיה זה נכון לקבוע, במקרה של הנאשם 5, מתחם ענישה שונה מזה אשר נקבע לגבי שרון ענקי – מספר חודשים של מאסר בפועל על דרך עבודות שירות, לבין מאסר של 24 חודשים מאחורי סורג ובריח.
3. בבואי לקבוע את העונש הראוי לנאשם 5, בהתחשב בנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, עליי להביא בחשבון כי המדובר הוא באדם נעדר עבר פלילי (למעט עבירה ישנה אשר אינה רלוונטית), אשר ניהל כל חייו אורח חיים נורמטיבי. כיום הוא מתנדב ותורם בקהילה. יש לשקול לקולא את הקשיים שהיו מנת חלקו מרגע שנעצר עד היום, את הקשיים הכלכליים שהוא חווה, את המחיר ששילמה משפחתו, את תקופת המעצר הקשה, את החרטה האמתית שהוא הביע, גם בפני קצין המבחן.
4. מתוך כל השיקולים הנ"ל, מצאתי לנכון להשית על נאשם זה עונש של מאסר בפועל של 4 חודשים, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים, קנס כספי בסך 350,000 ₪ וחתימה על התחייבות בסך 200,000 ₪.
5. במסגרת הטיעונים לעונש, לא נטענה טענה לענישתה של הנאשמת 13.

טל מרצ'י ובירמידה משאות בע"מ – נאשמים 6 ו-15

1. נזכיר – נאשמים אלה הורשעו על כך שהוצגו על ידם מסמכי ייבוא למכון היין. הצגת המסמכים מהווה שלב משלבי הייבוא של משקאות אלכוהוליים בייבוא מקביל והם הוצגו כאילו נערכו על ידי סרג' בן לולו, הספק בחו"ל, שעה שבפועל הם נערכו על ידי ענת אדר, עובדת של הנאשמת 13, בהנחייתו של הנאשם 6. הנאשם 6 אף הורשע על כך שהוציא שבע חשבוניות בשם הנאשמת 13, אלה הוחתמו על ידי אלקולומברה במסוף המכס באילת, מתוך מטרה לפטור את הנאשמת 15 מתשלום מע"מ, תוך מצג כי הסחורה מיועדת להימכר באילת, שעה שלא כך נעשה בפועל. חמש מתוך שבע החשבוניות הוצגו על ידי הנאשם לשלטונות מע"מ והוא קיבל פטור מתשלום מע"מ עליהן. נדמה שאין מחלוקת בין הצדדים כי יש לקבוע מתחם ענישה נפרד לכל אחד מהאישומים, שהרי כך טענה התביעה ולא נשמעה טענת נגד מהסנגור בעניין זה.
2. אינני מוצא צורך לחזור, לעניין עיקרון ההלימה וקביעת מתחם הענישה הראוי בשני האישומים הנידונים, על חומרת העבירות ועל האינטרסים המוגנים אשר נפגעו במקרה הזה, כתוצאה מעבירותיהם של הנאשמים.
3. חלקו של הנאשם 6 בביצוע העבירות שבאישום השני (עניין מכון היין), היה מכריע. הוא ניצל את תפקידו הבכיר בנאשמת 13 והנחה עובדת לזייף 85 מסמכים שיועדו למכון היין. העובדת עשתה את דברו של מעבידה. העבירות בוצעו לאורך זמן, לאחר תכנון מוקדם, ללא השפעה של אחרים עליו. הגם שמעשיו של הנאשם 6 גרמו לפגיעה בהליך ייבוא תקין, יש להביא בחשבון כי לא נגרם כל נזק כספי ממעשיו של הנאשם. יחד עם זאת, לא אוכל להמעיט בחומרת המעשים, כפי שנשמע מפי הסנגור, אשר ראה באלה משום עבירות טכניות עד כדי 'זוטי דברים'.
4. לא אוכל לקבל את מתחם הענישה ההולם לו טענה באת כוח המאשימה, בין 18 חודש ל - 30 חודשי מאסר בפועל. מבלי להמעיט בחומרת הדברים, העבירות לא גרמו נזק כספי למדינה או לאחרים. הנאשם לא הפיק רווח כלכלי אלא "רק" קיצור הליכים. גם מתחם הענישה שנקבע לגביה של שרון ענקי והחובה למנוע הפליה בין נאשמים, מחייב קביעת מתחם ענישה שהוא נמוך מזה שנקבע בעניינה של ענקי (שם המאשימה לא טענה כלל למאסר מאחורי סורג ובריח), וזאת בהינתן העובדה כי ענקי הורשעה בעבירות חמורות עשרות מונים מאלה שהורשע בהן הנאשם שבפניי. בנסיבות אלה, ייגזר עונשו של הנאשם לגבי האישום השני במרכיב המאסר, בתחום שבין מאסר למשך חודשיים על דרך עבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל.
5. הנאשם צעיר יחסית ונעדר עבר פלילי. כמו אביו, הוא הביע חרטה כנה על עבירותיו, ספג פגיעה קשה בעקבות מעצרו, גם משפחתו סבלה מכך סבל רב. כמו אביו, הסיכון כי יחזור על עבירות מהסוג הנדון הינו, להערכת שירות המבחן, נמוך. לא מן הנמנע כי גם נאשם זה ייתקל בקשיים בהשתלבות מקצועית בשוק העבודה בעתיד הקרוב. נתונים אלה באו בחשבון בבואי לקבוע את העונש הראוי שיושת על הנאשם, בסופו של יום. לאור כל הנתונים האמורים, וכאשר ברקע ענישתה של שרון ענקי, עונש המאסר שיושת על הנאשם יעמוד על חודשיים מאסר בפועל על דרך עבודות שירות. כן יושת מאסר על תנאי וקנס כספי בסכום של 100,000 ₪.

1. גם באישום השלישי, חלקו של הנאשם היה מכריע. הנאשמת 15 נהנתה באופן ישיר מהעלמת המס מהמדינה. גם כאן המדובר בעבירות חמורות אשר ניתנות לביצוע בקלות, וקשה לחשפן. העבירות בוצעו על ידי חבירה לאחר. ביכולת הנאשם היה להימנע, בקלות, מביצוע העבירות. בעניין זה יישקל לקולא, לעניין נסיבות ביצוע העבירה והמתחם, כי הנאשם נמנע מלהגיש שתיים מתוך שבע החשבוניות. בבואי לקבוע את מתחם הענישה כאן, לא ניתן להתעלם מכך כי אלקולומברה, זה אשר דאג להחתים את החשבוניות במסוף מע"מ באילת, כלל לא הועמד לדין, מסיבותיה של המאשימה, למרות שגם חלקו בביצוע המעשים העברייניים היה אף הוא מכריע. ובנוסף, גם לעניין אישום זה קיים ברקע מתחם הענישה לו טענה המאשימה בעניינה של ענקי והעונש שנגזר עליה בסופו של דבר, למרות חומרתן הרבה של העבירות בהן הורשעה וחלקה המשמעותי בביצוע העבירות. התובע טען לקיומו של מתחם ענישה בין 9 לבין 15 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בין 30,000 ל - 80,000 ₪.

1. עיון בפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המאשימה, מעלה כי העונשים במקרים דומים נעו בין 9 חודשים לבין 30 חודשי מאסר בפועל. ואולם, יש לשים לב לכך כי המדובר היה במקרים בהם סכום המס במקרים בהם הושת מאסר לתקופות הקצרות, עמד על כ - 700,000 ₪. במקרה דנן, סכום המס עמד על מעט יותר מ - 100,000 ₪. אם נוסיף לכך את אי העמדתו לדין של אלקולומברה ואת הענישה בעניינה של שרון ענקי, הרי לטעמי, ראוי לקבוע מתחם שבין 3 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי של עשרות אלפי שקלים.
2. לאור נתוניו האישיים של הנאשם, ייגזר דינו לארבעה חודשי עבודות שירות (במצטבר למאסר בגין האישום השני, מאסר על תנאי וקנס כספי בסכום של 80,000 ₪).
3. במסגרת הטיעונים לעונש, לא נטענה טענה לענישתה של הנאשמת 15.

בשולי הדברים אך לא מבחינת חשיבותם

1. ב"מבט על" נראית ענישתם של הנאשמים שבפניי, מול העבירות אשר בוצעו על ידם, כקלה מדי. ואולם, משקל ראוי היה מקום לתת להבדל התהומי בין כתב האישום המקורי לבין העבירות בהן הורשעו בפועל, כמו גם לעיקרון השוויון בענישה, אליו התייחסתי לעיל, נוכח עניינה של הנאשמת שרון ענקי. כל אלה מצאו ביטויים ביישום עיקרון ההלימה, קביעת מתחמי הענישה וגזירת הדין בסופו של דבר.

גזירת הדין

1. אני גוזר על הנאשם 5 את העונשים הבאים:
2. מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים. בכפוף לקבלת חוות דעת חיובית מהממונה על עבודות השירות, ירצה הנאשם את המאסר על דרך עבודות שירות.
3. מאסר על תנאי לתקופה של 9 חודשים והתנאי הוא שלא יבצע הנאשם עבירה לפי פקודת המכס ועבירות נוספות לפי סעיפי חוק העונשין בהן הורשע, במשך שלוש שנים מתום ריצוי המאסר.
4. קנס בסכום של 350,000 ₪ או 120 ימי מאסר תמורתו, אשר ישולם תוך 60 יום מהיום.
5. הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות כאמור בסעיף ב' לעיל, בתקופה של שלוש שנים. סכום ההתחייבות 200,000 ₪.
6. אני גוזר על הנאשם 6 את העונשים הבאים:
7. מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים. בכפוף לקבלת חוות דעת חיובית מהממונה על עבודות השירות, ירצה הנאשם את המאסר על דרך עבודות שירות.
8. מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים והתנאי הוא שלא יבצע הנאשם עבירה לפי פקודת המכס, במשך שלוש שנים מתום ריצוי המאסר.
9. מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים והתנאי הוא שלא יבצע הנאשם עבירה לפי חוק מס ערך מוסף, במשך שלוש שנים מתום ריצוי המאסר.
10. קנס בסכום של 180,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו, אשר ישולם תוך 60 יום מהיום.
11. הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות כאמור בסעיף ב' לעיל, בתקופה של שלוש שנים. סכום ההתחייבות 180,000 ₪.
12. הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות כאמור בסעיף ג' לעיל, בתקופה של שלוש שנים. סכום ההתחייבות 250,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן במעמד הצדדים ובאי כוחם ביום 25.12.17 ז' בטבת תשע"ח.