על פי הדין, היה על המשיבה להשיב לבקשה לאישור תוך 90 יום מקבלת הבקשה, דהיינו עד יום 30.5.16 (בהתחשב בפגרת הפסח). 90 יום הם זמן מספיק להכנת תשובה והגשתה, במיוחד כאשר להגשת כתב הגנה בתביעות רגילות, העשויות להיות בסכומים גדולים פי כמה, מוקדשים 30 יום. ביום האחרון, 30.5.16, הגישה המשיבה בקשה מוסכמת להארכת מועד עד יום 16.6.16, מן הטעם שעקב עומס רב לא הספיקה להכין את התשובה. בבקשה זו החלטתי, כי 90 יום אמורים להספיק, אך מכיוון שהאורכה קצרה, אני נעתר לבקשה. ביום 14.6.16 הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד עד 21.6.16, בטענה שהמשיבה זקוקה לזמן נוסף. הפעם לא נטען בדבר עומס, אלא רק שהמשיבה לא הצליחה להגיש את התשובה למרות מאמציה. המשיבה נדרשה לפרט מה עשתה לעמידה במועד המקורי ומה עשתה לעמידה במועד המוארך. כל שהודיעה ב"כ המשיבה הוא, שעד למועד המקורי ביררה את העובדות ונפגשה עם אנשי המשיבה, בנהריה, הכינה טיוטה ראשונה ובימים האחרונים נחשפה לראיות נוספות. לא נמסרו תאריכים.

נהריה נמצאת במרחק נסיעה של לא יותר משעה וחצי ממשרד ב"כ המשיבה בתל אביב. יש להניח, שכאשר קיבלו ב"כ המשיבה את ייצוג על עצמם, היו מודעים למרחק זה. חודש של עבודה מספיק לבירור כל העובדות כולל פגישה עם אנשי המשיבה, ואם מתחילים את העבודה מייד עם קבלת הבקשה, בתוך חודש וחצי לכל היותר אפשר להכין טיוטה ראשונית, ואחר לדון עליה, לשפר אותה ולנסחה מחדש, ולגלות את כל הראיות, שנשמטו במשך חודש נוסף. זאת, כמובן, אם עובדים על הכנת התשובה ולא מתמהמהים. בנתונים שפורטו, כפי שפורטו, אין הצדקה כלשהיא להארכת מועד מעבר למועד המקורי. לבקשת המשיבה, עמדו לה 16 יום נוספים על המועד המקורי. אין הצדקה לכל הארכה נוספת, גם אם ב"כ המבקש מסכים לכך. על כן, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד נוספת.

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ו, 15 יוני 2016, בהעדר הצדדים.