לפני בקשת המבקש לפטור אותו מתשלום אגרה או לחילופין לדחות את מועד תשלומה.

טענות הצדדים

1. המבקש הינו נתין סודאני אשר לטענתו נעצר והושם במשמורת, שם נותר למשך שנתיים, עקב שרשרת טעויות ומחדלים של המשיבה או מי מטעמה.
2. לטענת המבקש, בעתירה מנהלית שהגיש נקבע במפורש כי כליאתו הייתה עקב טעותה ורשלנותה של המשיבה ( עת"מ 7173-01-11). נוכח העובדה שהמשיבה, אשר הייתה צד לעתירה, לא ערערה על פסק הדין, שניתן כבר ביום 15.3.11, הרי שמדובר בפסק דין חלוט, ודי בו כדי לבסס את טענות המבקש בדבר כליאת שווא ורשלנות חמורה מצד המשיבה, כפי שבאות לידי ביטוי בתביעה דנן. במסגרת העתירה הסכימה המשיבה לשחררו ממשמורת, ובכך יש כדי לחזק את הקביעה כי התרשלה. לפיכך, טוען המבקש כי סיכויי תביעתו להתקבל גבוהים.
3. בהתבסס על פסיקה במקרים דומים, העמיד המבקש את הפיצוי הנדרש במסגרת תביעתו על סך של 5,000 ₪ לכל יום כליאה (763 ימי כליאה), וכן עתר לפיצוי בגין כאב וסבל, ובסך הכל תבע הסך של 4,140,000 ₪.
4. המבקש טען כי הוא שוהה בישראל תחת הגנה קיבוצית החלה על נתיני סודאן, ונוכח הידוע על המצב הסוציואקונומי של אוכלוסייה זו, ובהתחשב בהוצאות המחייה המשולמות כולן משכר עבודתו, לא ניתן לומר כי מצבו הכלכלי שפיר דיו באופן שיאפשר את תשלום האגרה.
5. במסגרת בקשתו טען המבקש, כי הוא עובד במפעל ברזל ומשתכר בסך של כ-7,000 ₪ לחודש, אין לו חשבון בנק והוא פורע את המשכורת למזומן. המבקש מתגורר בדירה שכורה בתל אביב עם מספר שותפים ומשלם שכירות חודשית בסך של כ-2,000 ₪. הוצאות המחיה שלו מסתכמות בכמה אלפי שקלים לחודש, כך שבהתחשב בשכרו החודשי, הוא חי מן היד לפה, ואין ספק כי אינו יכול לעמוד בתשלום האגרה.
6. לתמיכה בבקשתו צירף המבקש תצהיר, תלושי 106, תלושי שכר והסכם שכירות ממנו עולה כי שכר הדירה שאותו הוא משלם הינו בסך 1,800 ₪ והוא כולל תשלום בגין ועד בית, ארנונה, גז, טלפון ומים.
7. מנגד, טענה המשיבה, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, ולחילופין להורות על קיום דיון בו ייחקר המבקש ומעסיקו.
8. לטענת המשיבה, המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח היעדר יכולת כלכלית, שכן לא פרס בפני בית המשפט תמונה מלאה של מצבו הכלכלי, וגם התמונה החלקית שהציג מצביעה על כך כי מצבו הכלכלי מאפשר את תשלום האגרה. כך, לטענת המשיבה, מן המסמכים שצירף המבקש לבקשתו עולה כי שכרו הממוצע בשנת 2016 עומד על סך של 10,874 ₪, שכרו הממוצע לשנת 2015 עמד על סך של 9,634 ₪ ושכרו הממוצע לשנת 2014 עמד על סך של 8,524 ₪. מדובר בשכר גבוה מהשכר הממוצע במשק. על כך יש להוסיף את העובדה כי המבקש מתגורר לבדו ללא תלויים.
9. בנוסף, טענה המשיבה, כי המבקש צירף 2 תלושי שכר לשנת 2016 בלבד, בניגוד לדרישות הדין, ולא ציין האם בידו רכוש, חסכונות או נכסים כלשהם. בנוסף, לא פירט המבקש מהן הוצאותיו החודשיות הקבועות, אשר היה בהן כדי ללמד את בית המשפט בדבר הכנסתו הפנויה.
10. לטענת המשיבה, מתלושי השכר שצירף המבקש עולה כי מעסיקו מפריש לו קרוב ל-1,000 ₪ לחודש לקופת גמל. זאת ועוד, הרי שהמבקש שכר את שירותיו של עו"ד פרטי, ולא ציין כיצד באפשרותו לשאת בתשלום שכר טרחתו.
11. עוד טענה המשיבה כי המבקש הציג תמונה מטעה בדבר הוצאותיו, שעה שטען כי הוא נושא בשכר דירה בסך 2,000 ₪, בעוד שמהמסמכים שצירף עולה כי שכר הדירה הינו בסך של 1,800 ₪ והוא כולל בתוכו את מרבית החשבונות.
12. לעניין סיכויי התביעה טענה המשיבה, כי מדובר בתביעה מופרזת ומוגזמת, שאינה תואמת את הסכומים שנקבעו בפסיקה במקרים דומים, ושעה שמדובר בסכומים גבוהים, על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בבואו לבחון האם יש לפטור את המבקש מתשלום אגרה. עוד טענה המשיבה, כי התובע לא פירט איזו התנהגות עוולתית לכאורה הוא מייחס למשיבה.
13. לטענת המשיבה, כבר נפסק בעבר כי העילה של כליאת שווא אינה מתקיימת בנסיבות של השמה במתקני משמרות של שוהים בלתי חוקיים, ומשכך דינה של התובענה, ככל שהיא מבוססת על עילה זו, להידחות על הסף. בנוסף, טענה המשיבה, כי התובענה חסרת סיכוי הן מחמת התיישנות, שכן ההחלטה להעביר את המבקש למשמורת ניתנה בשנת 2009, הן בשל חסינות שיפוטית מכח סעיף 8 לפקודת הנזיקין מפני תביעה נזיקית כנגד בית הדין לביקורת משמורת ובגין החלטות שניתנו על ידו, הן בשל היעדר עילה, והן בשל העובדה כי המדינה אינה אחראית בנזיקין על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקי.
14. בתשובתו לתגובת המשיבה טען המבקש, כי בשל פערי השפה והתרבות לא הבין את הקונספט של קופת גמל או את המשמעות האופרטיבית של הפרשות אלו משכורתו, ומשכך לא ציין אותן במסגרת בקשתו. ממילא, לטענת המבקש, מדובר בכספים שאינם נזילים ולא ניתן לפדותם. לטענת המבקש, נוכח סכום התביעה, עומדת האגרה שעליו לשלם בסך של כ-100,000 ₪ וברי כי נוכח מצבו הכלכלי אין ביכולתו לשאת בסכום זה, בפרט נוכח היותו נתין זר בעל מעמד ארעי בישראל.
15. לטענת המבקש, כל המידע הרלוונטי אודות נכסיו נמסר לבית המשפט במסגרת המסמכים שצירף לבקשתו, אשר נותנים תמונה מלאה אודות הכנסותיו ורווחיו בשנתיים וחצי האחרונות. עם זאת, הודה המבקש במסגרת תשובתו, כי נפלה טעות בבקשתו וכי שכרו הממוצע עומד על סך של 8,800 ₪ ולא כפי שנכתב בבקשה, ואולם אף בשים לב לשכר זה, עומד הוא בתנאים הקבועים למתן פטור מתשלום אגרה.
16. לטענת המבקש, נוכח העובדה שהיה כלוא במשך כשנתיים שלא כדין, ונמנעה ממנו האפשרות להשתכר למחייתו, לא הספיק לצבור חסכונות משמעותיים היכולים לשמשו לשם תשלום האגרה. למבקש אין חשבון בנק והוא אינו מחזיק בכרטיס אשראי, הוא מתנהל במזומן בלבד ומשכך התקשה להעריך את חסכונותיו, אך העריך כי בשיאם עמדו חסכונותיו על סך של 15,000 ₪. עוד ציין המבקש כי ברשותו אופניים חשמליים וטלפון סלולארי, אשר עלותם מסתכמת בסכומים נמוכים.
17. לעניין דירתו ציין המבקש כי מאז הגשת הבקשה עבר להתגורר לבדו, שכר הדירה עומד על סך של 1,800 ₪, ולכך מתווספים חשבונות בגין חשמל ואינטרנט, כך שהכל מסתכם בכ-2,000 ₪. לעניין שכר טרחת בא כוחו ציין המבקש כי על פי ההסכם בין הצדדים שכר הטרחה ישולם לעורך הדין כאחוזים מהסכום הסופי שיפסק לטובת המבקש.
18. באשר לטענת המשיבה להתיישנות, טען המבקש כי מדובר בעוולה מתמשכת, בין היתר משום שבאופן עתי התקבלו החלטות מנהליות חדשות להותירו במעצר, ועל כן עילת התביעה התגבשה רק במועד שחרורו בשנת 2011.

השתלשלות העניינים בתיק

1. לאחר שהגיש המבקש את תשובתו, הגישה המשיבה בקשה למחיקה על הסף של התשובה, בשל טענות חדשות שהועלו במסגרתה, ולחלופין ביקשה היא לחקור את המבקש בדבר יכולתו הכלכלית. בהמשך אף הגישה המשיבה בקשה נוספת להורות על קיום דיון וחקירת המבקש.
2. לאחר קבלת עמדת המבקש, קבעתי בהחלטתי מיום 10.7.16, כי אין אלא להצר על כך כי בקשות מעין בקשה לפטור מאגרה מצריכות זמן שיפוטי כה רב, וקבעתי דיון בפני ליום 29.9.16.
3. בדיון מיום 29.9.16 טענה המשיבה כי משכורתו של המבקש גבוהה מהממוצע, וכי אינו עומד בתנאים למתן פטור מתשלום אגרה. כמו כן, טענה המשיבה כי אין באפשרותה להסכים לפטור מתשלום אגרה, על חשבון הקופה הציבורית, מקום בו ישנן שאלות שנויות במחלוקת, והמבקש מרוויח משכורת גבוהה מהשכר הממוצע במשק.
4. במסגרת הדיון נחקר המבקש על תצהירו. חקירת המבקש נעשתה בשפה האנגלית. בחקירתו העיד המבקש כי אינו דובר עברית ברמה גבוהה, ומבין אנגלית טוב יותר, ולכן אף תצהירו הוקרא לו על ידי עורך דינו עובר לחתימה עליו. המבקש אף העיד, כי אין באפשרותו לשלם לעורך דינו. המבקש הוסיף והעיד כי הוא מתגורר עם שותפים ומשלם שכר דירה בסך של 1,800 ₪ לחודש, וביחד עם ההוצאות הנלוות בגין הדירה מגיע הסכום לכדי כ-2,000 ₪. כמו כן, העיד המבקש כי הוא מוציא סכומים נכבדים על אוכל, שתייה, קניות ובילויים. לטענת המבקש, הוא מרוויח בין 7,000 ל-8,000 ₪ לחודש, כך שבהתחשב בהוצאותיו החודשיות, לא נותר בידו סכום כלשהו לחסכון.
5. המבקש הסכים להצעת בית המשפט ולפיה סכום התביעה יופחת לסך של 2,500,000 ₪ והאגרה תופחת לשיעור של 1% בשישה תשלומים. למשיבה ניתנה ארכה עד ליום 9.11.16 להודיע עמדתה.
6. ביום 13.10.16 הגישה המשיבה הודעה במסגרתה טענה, כי המבקש בהתנהלותו מנע כל אפשרות אפקטיבית לקיים חקירה נגדית על תצהיריו, ובכך נמנעה מן המשיבה האפשרות לקבל תמונה עובדתית אשר תאפשר לה לבחון לגופה את הצעת בית המשפט, ומשכך מסרבת היא לקבל את ההצעה. לחלופין, ביקשה המשיבה לקיים דיון נוסף במהלכו ייחקר המבקש, בנוכחות מתרגם מקצועי.
7. במסגרת הודעתה טענה המשיבה, כי מחקירתו של המבקש עולה כי אינו עומד בתנאים למתן פטור מתשלום אגרה, שעה שהוא עובד בחברה גדולה ומבוססת ומרוויח סך של כ-9,000 ₪ לחודש, מזה כ-3 שנים. לטענת המשיבה, מדובר בסכום מכובד הגבוה מהשכר הממוצע במשק. כמו כן, טענה המשיבה, כי המבקש לא הצביע על נסיבות חריגות אחרות המצדיקות מתן פטור מתשלום אגרה, כך למשל- המבקש הינו רווק ואינו תומך במשפחה, הוצאותיו השוטפות מינימאליות ואין לו כל חובות.
8. עוד טענה המשיבה במסגרת הודעתה, כי תצהיר המבקש אינו ערוך כדין. לטענת המשיבה, נוכח הצהרתו של המבקש בדיון, לפיה אינו דובר עברית טוב, היה עליו לצרף לתצהירו הודעה המפרטת כי קיבל תרגום מדויק של תוכן התצהיר והבינו (להלן: "מודעת השבעה"), בהתאם להוראת תקנה 7 לתוספת השנייה לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), ומשלא עשה כן, טוענת המשיבה, יש להורות על מחיקת התצהיר, ולקבוע כי הבקשה לפטור מתשלום אגרה אינה יכולה לעמוד, שעה שלא הוכחו העובדות העומדות ביסודה.
9. לטענת המשיבה, אף יש לראות במבקש כמי שלא התייצב לחקירתו, כיוון שלא ניתן להסתמך על הצהרותיו במסגרת הדיון, שכן במהלך חקירתו התברר כי כלל אינו שולט בשפה האנגלית. כך, לטענת המשיבה, במהלך הדיון שימש ב"כ המבקש כ"מתורגמן" וחלק גדול מתשובותיו של המבקש נכתבו בפרוטוקול כפי שנמסרו מפיו של בא כוחו. לטענת המשיבה, די בכך כדי לפסול את עדותו של המבקש במלואה. עוד טענה המשיבה, כי שעה שהמבקש נמנע מהבאת מתורגמן, הרי שבמעשיו גרם לכך שלא יכול היה להשיב לשאלות שהופנו אליו במסגרת חקירתו הנגדית, ובנסיבות אלה, יש לפסול את תצהירו.
10. המבקש הגיש תגובתו להודעת המדינה, במסגרתה התנגד לבקשה לערוך דיון נוסף בנוכחות מתורגמן, וביקש כי הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה תוכרע על סמך כתבי בי הדין המצויים בפני בית המשפט ועל סמך חקירתו בדיון מיום 29.9.16.
11. לטענת המבקש, מטרתה של המשיבה הינה להתישו ולחסום את דרכו לבית המשפט, תוך בזבוז משאבים בלתי מוצדק של כל הצדדים המעורבים. לטענת המבקש, למשיבה הייתה הזדמנות הוגנת ונאותה לחקור אותו במסגרת הדיון אותו התעקשה לקיים מלכתחילה, וככל שבדיעבד אינה מרוצה מהחקירה שערכה, אין לה אלא להלין על עצמה. לטענת המבקש, טענותיה של המשיבה הינן אבסורדיות, היות ולארבעת כתבי בי הדין שהגיש המבקש צורפו 2 תצהירים עובדתיים וכן אסמכתאות רבות המציגות תמונה עובדתית מלאה בדבר מצבו הכלכלי, ואם לא די בכך, הרי שהוא אף נחקר על הכתוב בתצהירים.
12. באשר לדרישת המשיבה לערוך דיון נוסף בנוכחות מתורגמן, טען המבקש, כי לא נמצא מתורגמן לשפת האם של המבקש, שהינה שפה שבטית מקומית בסודן, ונוכח טענות המשיבה, הרי שאין כל טעם בהבאת מתורגמן לעברית או לאנגלית, משכך לא ברור הטעם בקיום דיון נוסף.
13. עוד טען המבקש, כי טענות המשיבה, לפיהן יש לראותו כמי שלא התייצב לחקירתו או כמי שניסה לשבש או להתחמק מחקירתו הינן מרחיקות לכת ומוטב שלא היו נטענות. לטענתו, כל פגם נטען שנפל בתצהיריו, נרפא הלכה למעשה, בעת שניתנה למשיבה האפשרות לחקור אותו על תצהיריו. משכך, טוען המבקש כי יש לדחות את בקשת המשיבה לקיום דיון נוסף, להכריע בבקשה למתן פטור מתשלום אגרה, ולחייב את המשיבה בהוצאות המבקש בדין הדיון מיום 29.9.16 ובגין תגובתו.

דיון והכרעה

1. ראשית אציין, כי איני רואה כל טעם בקיום דיון נוסף במסגרתו ייחקר המבקש, הן נוכח טענותיו של המבקש בדבר האפשרות לשכור מתורגמן לשפת אימו, והן, ובעיקר, נוכח העובדה כי בפני בית המשפט הוצגה תמונה עובדתית מספקת בדבר יכולתו הכלכלית של המבקש, בתצהירים שהגיש המבקש, האסמכתאות שצירף ותשובותיו בחקירתו הנגדית.
2. כמו כן, אין בידי לקבל את טענותיה של המשיבה, לפיהן יש להורות על מחיקת התצהיר והבקשה כולה. בהקשר זה מקובלת עלי טענת המבקש, לפיה שעה שלמשיבה עמדה האפשרות לחקור אותו על תצהיריו, הרי שיש בכך לרפא כל פגם נטען אשר נפל בתצהיר, ככל שהיה כזה.
3. לעניין זה השווה לפסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה בע"ע 148/08 אשליק יוסוף נ' מנרב הנדסה ובנין בע"מ (פורסם בנבו, 8.12.2008), במסגרתו נקבע כי ניתן לרפא פגמים טכניים שנפלו בתצהיר עדות ראשית, ובפרט בתצהיר שהוגש כתצהיר תמיכה בבקשה למתן פטור מתשלום אגרה, באמצעות התייצבות המצהיר לחקירה נגדית.
4. בע"ע 148/08 הנ"ל דן ביה"ד הארצי לעבודה במהגר עבודה אשר תצהירו נחתם מחוץ לארץ ולא אושר בהתאם לכללים הקבועים בדין. בית הדין קבע, כי ניתן להכריע בבקשה לפטור מאגרה על סמך תצהיר "פגום", הן אם מדובר בפגם באישור החתימה והן אם מדובר בפגם במודעת ההשבעה על פי סעיף 7 לתוספת השנייה לפקודת הראיות, ככל שיתייצב המצהיר לחקירה על תצהירו.
5. אין בידי אף לקבל את טענת המשיבה, לפיה יש לראות במבקש כמי שלא התייצב לדיון, שעה שאין חולק כי המבקש הופיע לדיון ונחקר על ידי המשיבה. איני סבורה כי המבקש מנע מהמשיבה לקיים חקירה נגדית או התחמק מחקירתו, ומפרוטוקול הדיון עולה כי המבקש השיב לשאלות המשיבה.
6. נוכח האמור לעיל, הרי שאין כל מניעה להכריע בבקשה לפטור מתשלום אגרה על סמך המסמכים המצויים בתיק בית המשפט.

המסגרת הנורמטיבית

1. סמכות בית המשפט לפטור בעל דין מתשלום אגרה מעוגנת בהוראת תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007 (להלן: "התקנות"), לפיה:

"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית המשפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה".

1. שני תנאים מצטברים, אפוא על המבקש פטור מתשלום אגרה להוכיח. האחד, כי אין ביכולתו לשלם את האגרה, כאשר מוטל עליו הנטל להוכיח העדר יכולת כאמור באמצעות תצהיר תומך המפרט את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה, והשני, כי ההליך מגלה עילה.
2. "הלכה ידועה היא, כי המבקש פטור מתשלום אגרה או מהפקדת עירבון מחמת עוניו חייב להיכבד וליתן לבית המשפט תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי". (ראה: רע"א 2598/99 כהן נ' נח (פורסם בנבו, 16.3.2000)).

מן הכלל אל הפרט

1. המבקש לא הרים, לדידי, הנטל המוטל על כתפיו להוכחת התנאי הראשון, קרי היעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה באופן מוחלט. המבקש עצמו ציין במסגרת תשובתו כי שכרו הממוצע עומד על סך של 8,800 ₪ לחודש. בחקירתו טען כי מרוויח בין 7,000 ל-8,000 ₪ לחודש, סכום הקרוב לשכר הממוצע במשק. המבקש אף לא הכחיש כי ברשותו חסכונות, אך ציין כי אין ביכולתו להעריך את סכומם ואולם בשיאם עמדו על הסך של 15,000 ₪. משכך, אין לומר כי המבקש נעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום אגרה כלשהי.
2. הוצאות המבקש עומדים על הסך של כ – 2,000 ₪ בגין דמי שכירות והסך של 3,000 ₪ עבור מזון (עמוד 4 לפרוטוקול בשורה 29).
3. יחד עם זאת, המבקש נעדר כל רכוש (למעט אופניים חשמליים וטלפון סלולארי) ואין להתעלם מהעובדה כי הוא נתין סודני בעל מעמד ארעי ונעדר כל קרובים.
4. באשר לתנאי השני הנדרש לשם מתן פטור מאגרה תקנה 14(ג) לתקנות קובעת דרישה, לפיה "ההליך מגלה עילה". דרישה זו נועדה למנוע מצב בו פטור מאגרה בשל חוסר יכולת כלכלית יפתח פתח להגשת הליכי סרק שיבזבזו את משאבי הציבור (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(4) 721).
5. הליכי סרק שכאלה אפשר שיהיו גם תביעות שביסודן אמנם טענה ממשית, אך סכום התביעה הוא מופרך וחסר סיכוי. מבחן העילה הוא מבחן מקל יחסית, וכבר נפסק כי על בית המשפט לוודא רק שעילת התביעה אינה חסרת כל סיכוי של ממש (ראה ענין פלוני הנ"ל). ברם, סכום התביעה הוא אחד השיקולים שיש להביא בחשבון לצורך הכרעה האם ההליך מגלה עילה, בהינתן שמבחן העילה נועד לסנן, בין היתר, הליכים מוצדקים ש"נופחו" כיוון שמגישיהם לא נדרשו לשלם אגרה. מסיבה זו נפסק בעבר כי "שעה שעסקינן בסכומים גבוהים מעין אלה, שעל פניהם נראים גבוהים עד מאוד, על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בפטור מאגרה" (רע"א 430/07 מרית נ' מדינת אוקראינה ואח' (פורסם בנבו, 26.8.2007), וכן רע"א 4083/15 בוסירה נ' המל"ל (פורסם בנבו, 23.8.2015)).
6. בהליך דנן, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי סכום התביעה הינו מוגזם, שהרי הפסיקה עליה מבסס המבקש את סכום הפיצוי עבור כל יום בו היה כלוא, בסך של 5,000 ₪, הינה פסיקה שהתייחסה בעיקרה לאסירים או עצורים פליליים לתקופות קצרות משמעותית.
7. לאור כל האמור לעיל, נוכח מהות התביעה, ונוכח העובדה שאי מתן פטור מתשלום אגרה עלול להביא לחסימת דרכו של המבקש אל בית המשפט בתביעה שבבסיסה זכות יסוד של המבקש, סבורה אני כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות מתן פטור חלקי מתשלום האגרה ואף זאת בהתאם לסכום התביעה.

סוף דבר

1. נוכח האמור לעיל, סכום האגרה יועמד על אחוז ורבע בלבד עבור תביעת המבקש עד לסך של 2,500,000 ₪ בלבד. ככל שיבחר המבקש להותיר סכום התביעה על כנו, אזי על היתרה יחול תשלום אגרה מלא בהתאם לתקנות.
2. הן מחציתה הראשונה של האגרה והן מחציתה השנייה תחולקנה כל אחת לחמישה תשלומים חודשיים שווים ועוקבים. התשלומים בגין מחציתה הראשונה של האגרה ישולמו החל מיום 1.12.2016.
3. מניין הימים להגשת כתב הגנה יחל ממועד התשלום הראשון בגין האגרה.

בנסיבות העניין לא מצאתי לעשות צו להוצאות בבקשה זו.

החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת.

המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ז, 30 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.