לבקשה לתיקון כתב תביעה: אנו הולכים סחור-סחור, והתובע אינו פועל בדרך שתאפשר את קידום בירור בקשה זו, לא מבחינה דיונית, לא מבחינת התאמת הדברים להוראותיו המפורשות של בית המשפט העליון ביחס לתיק זה. התיקון המבוקש אינו תולדה הרי של רצון בתיקון, אלא בתוצאה של קבלת ערעור המדינה ברע"א 3359/18. מכאן שאיננו עוסקים בשאלות של גישה ליברלית לתיקון, אלא בהתאמת כתב התביעה לנדרש. כאשר התובע עושה זאת, עליו לבאר בצורה הברורה ביותר מה ביקש לתקן; כל אות וסימן, ואין הוא צריך להותיר לצד שכנגד, או לבית המשפט, לעשות כן, על מנת לגלות האם התיקון המבוקש תואם או שאינו תואם את שנדרש. אין די באמירה כללית, בצורותיה החוזרות והשונות, שלפיה כתב התביעה אינו כולל עילות או טענות חדשות אלא שכלל העילות והטענות מכתב התביעה המקורי מיוחסות רק למשרד הפנים לבדו ולא לנתבעים אחרים.

וחשוב מכך: ייחוס כלל העילות שפורטו בכתב התביעה המקורי (כפי שתוקן כבר בעבר) למשרד הפנים, ואליו לבדו, כהבהרת התובע, הוא מהלך בלתי מספק, הסותר את שהורה בית המשפט העליון. בפסק דינו הכריע בית המשפט העליון בסוגיה שהייתה שנויה במחלוקת, וקבע הלכה שלפיה לא ניתן להגיש תביעה נגד המדינה בגין עוולה נטענת של נושא משרה שיפוטית ממלכתית. החסינות שבסעיף 8 לפקודת הנזיקין, נקבע, היא מהותית. פועל יוצא של סיווג זה הוא שלא ניתן לתבוע את המדינה באחריות שילוחית בגין עוולה שיפוטית, וממילא לא באחריות ישירה (סעיף 18 לחוות דעתו של כב' השופט מזוז). המשמעות האופרטיבית לענייננו אינה רק שבית הדין לביקורת משמורת אינו יכול עוד להיות בעל דין, וגם לא רק שניסיונו של התובע להחליף את בית הדין במשרד המשפטים ולייחס לו אותן עוולות ממש כשל. לא רק שמשרד המשפטים לא יהיה עוד נתבע, אלא ש"הטענות המיוחסות למדינה בשל מעשים או מחדלים של בית הדין לביקורת משמורת תמחקנה מכתב התביעה" (סעיף 27 לחוות דעתו של כב' השופט מזוז, הדגשה הוספה). כך הורה בית המשפט העליון, וזאת יש לעשות. העברת כתב התביעה ללשון יחיד, וייחוס למשרד הפנים של כלל העילות שפורטו בכתב התביעה, לרבות כאלה שיש בהן משום טענות לאחריות עקיפה לפעולות הקשורות בבית הדין לביקורת משמורת, עומד אפוא בסתירה להוראה ברורה זו. ולדוגמה בלבד, טענות דוגמת אלו שבסעיפים 15, 30(ז), או 62(ב) ו-(ד), לא ניתן "להעלים" מתוכן את זכרו המפורש או המשתמע של בית הדין ולהותירן בתביעה, על ידי שכך שבכל מקום יירשם בתביעה מעתה: "משרד הפנים". בנוסף, במסגרת הנוכחית של התאמה (נטענת) של כתב התביעה לפסק דינו של בית המשפט העליון, אין כל מקום להמרת טענות באחרות, כפי שנעשה למעשה ביחס לשנאמר בסעיף 15 ולכתוב

נוכח האמור, אם חפץ התובע בניהול ההליך וסבור שיש בו תוחלת גם לאחר פסק דינו של בית המשפט העליון, יפעל בדרך נאותה. בתוך 14 יום יגיש טיוטת כתב תביעה מתוקן, כזו המקיימת את הוראות בית המשפט העליון, ותוך שזו תלווה בשניים אלה: הבהרה מדוקדקת מה תוקן (ואם נזקק הוא לצירוף נוסח עם סימני מהדורה, יעשה זאת); והבהרה מדוקדקת בשאלת עמידת הטיוטה המתוקנת בהוראות בית המשפט העליון, לעניין מחיקת טענות המיוחסות למדינה בשל מעשים או מחדלים של בית הדין לביקורת משמורת, וזאת ביחס לכל אחת ואחת מן הטענות. כאמור, לא יתאפשר ייחוס טענות למשרד הפנים שעניינן במעשים או מחדלים נטענים של בית הדין לביקורת משמורת. כמו כן, הוספת טענות כלפי משרד הפנים, שאינן מיוסדות על טענות קודמות המיוחסות בעקיפין כלפי בית הדין לביקורת משמרות, אין לה מקום במסגרת הנוכחית.

תז"פ ליום 14.2.2019.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ט, 29 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.