לפני בקשה לסילוק על הסף מטעם הנתבע 2 (בית הדין לביקורת משמורת).

רקע ועיקר טענות הצדדים

1. התובע, תושב חוץ – אזרח סודן, הגיש תביעה על סך 1,000,000 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לו, בעקבות החזקתו במשמורת למעלה משנתיים שלא כדין. התביעה הוגשה לאחר שניתן ביום 15.3.11 בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים פסק דין לפיו: "העותר הוחזק במשמורת במשך שנתיים בשל טעות של נציג משרד הפנים אשר ראיין אותו ולא הכיר בו כסודני. אותו פקיד אישר בכתב שאכן הוא טעה...". (עת"מ 7173-01-11 אדם (עציר) נ' משרד הפנים). למען שלמות התמונה יצוין כי התביעה הנוכחית הוגשה לכתחילה לבית המשפט המחוזי על סך של 4,140,000 ₪, אך סכום התביעה הופחת משיקולי אגרה ועתה היא מתבררת בבית משפט זה.
2. לכתחילה התביעה הוגשה כנגד שישה גורמים (שר הפנים; הממונה על ביקורת הגבולות במשרד הפנים; שירות בתי הסוהר; בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין; צה"ל ומדינת ישראל).

הנתבעת – מדינת ישראל בכתב ההגנה מטעמה העלתה בין היתר טענות סף ביחס לחלק מהגורמים שנתבעו. ביחס לבית הדין לביקורת משמורת נטען כי דין התובענה ביחס אליו סילוק על הסף זאת לנוכח עקרונות יסוד בשיטת המשפט ובהם עקרון אי-התלות השיפוטית וסופיות הדיון. עוד נטען בגדרי כתב ההגנה כי עניינה של התביעה בכל הקשור לבית הדין לביקורת משמורת היא למעשה השגה על החלטות שיפוטיות שונות שניתנו על ידי דיינים שונים שביצעו ביקורת שיפוטית על צווי משמורת שהוצאו. המדינה טענה כי לנוכח סעיף 8 לפקודת הנזיקין בצירוף סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל ישנה חסינות לבעלי תפקיד שיפוטי ומשכך מנוע התובע מלהגיש את התביעה כנגד בית הדין לביקורת משמורת.

1. ביום 28.6.17 הוגש כתב תשובה מטעם התובע ובגדרו התייחסות גם לשאלת חסינות בית הדין. נטען כי יש לדחות את טענת המדינה מאחר שבמקרים קיצוניים בהם הגורם השיפוטי התרשל באופן בוטה בתפקידו וגורם עקב כך נזק, ניתן לראות במדינה כאחראית לנזק מכוח אחריותה השילוחית.
2. ביום 18.7.17 במסגרת ישיבת קדם משפט ועל יסוד הסכמת הצדדים נמחקה התביעה ביחס לארבעה גורמים. התביעה נותרה ביחס לשני גורמים: מדינת ישראל - משרד הפנים (על יסוד תיקון מוסכם שהתבקש) ובית הדין לביקורת משמורת - אודותיו הצדדים נותרו חלוקים.
3. היום (28.12.17) התקיים דיון במעמד הצדדים, בבקשת המדינה לסילוק התביעה כנגד הנתבע 2 (בית הדין לביקורת משמורת) על הסף; במהלכו עתר התובע לשנות את זהות הגורם הנתבע כך שחלף בית הדין לביקורת משמורת תבוא מדינת ישראל - משרד המשפטים – הגורם הממונה על בית הדין.

דיון והכרעה

1. הבקשה לסילוק על הסף נסמכת בעיקרה על הטענה של חסינות שיפוטית מכוח סעיף 8 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח – 1968 ועל נימוקים הקשורים בתקיפה עקיפה של החלטה מנהלית.
2. אקדים מסקנה לדיון - לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים לא שוכנעתי כי יש מקום להורות על סילוק התובענה על הסף. בהינתן שינוי זהות הנתבע – כך שחלף בית הדין לביקורת משמורת תבוא – מדינת ישראל – משרד המשפטים דין הבקשה להידחות. מובן כי אין משמעות הדבר כי דין טענות התובע לגופן להתקבל, או שדין הבקשה ככלל דחיה אלא שטענות אלו יתבררו בגדרי ההליך העיקרי ויוכרעו בתומו; הכל כפי שיפורט להלן –
3. סעיף 8 לפקודת הנזיקין קובע:

"אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר – לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי".

1. את טענות התובע כלפי המשיב המסוים שבקשתו לפני (בית הדין) ניתן לחלץ בקושי מכתב התביעה שכן אלו נטענות כמקשה אחת ביחס לנתבעים השונים. בכל מקרה ניתן להבין כי לשיטת התובע המשיב התרשל בין השאר מחמת שהדיונים בעניינו של התובע התקיימו בשפה הערבית שהתובע לא בקיא בה, וזאת חרף החלטות המשיב או בהעדרן. כן נטען כי המשיב התרשל בפיקוח על מעשי או מחדלי שלוחיו (ראו סעיף 30 ו-62 לכתב התביעה). אלו, כך עולה מתשובתו (המתייחסת לבקשה לסילוק על הסף), עולים כדי התרשלות בוטה שכן עריכת הדיון שלא בשפת התובע, או העדר פיקוח על כך שראיונות יערכו בשפתו גרמו לכליאתו הלא חוקית במשך שנתיים תמימות.
2. נדמה כי בעת הזו גם התובע עצמו אינו חולק על כך שנוכח הלשון הברורה של סעיף 8 לפקודת הנזיקין - דייני בית הדין לביקורת משמורת חסינים מפני תביעות שיוגשו בגין מעשים שעשו במסגרת מילוי תפקידם השיפוטי.
3. השאלה היא אם כן - האם החסינות שהוענקה לנושאי תפקידים שיפוטיים ובענייננו לדייני בית הדין לביקורת משמורת חלה גם על המדינה ובמקרה זה על משרד המשפטים, היינו המשרד במסגרתו פועלים בתי הדין לביקורת משמורת. השאלה האם החסינות חלה על המדינה טרם הוכרעה בבית המשפט העליון ובעניין זה ניתן למצוא בפסיקה גישות שונות. כך למשל בבר"ע (מחוזי י-ם) 2315/00 מדינת ישראל נ' אבי פרידמן (פורסם במאגרים משפטיים, ניתן ביום 12.3.2001) נקבע כי ראוי למצוא דרך פרשנית שתכיר בהקרנה של החסינות הפרסונלית הברורה העולה מסעיף 8, על היכולת לתבוע את המדינה מכוח אחריות שלוחית, מבלי למנוע כליל שימוש בדרך זו ולאפשר הגשת תביעות במקרים קיצוניים מאוד של רשלנות בוטה מאוד. לגישה אחרת ראו ע"א (מחוזי ת"א) 35684-10-11 מדינת ישראל נ' טוטיאן (פורסם במאגרים, 10.7.2012).

[ראו בעניין החסינות גם דפנה אבניאלי, מי ישפוט את השופטים וכיצד, הפרקליט מז, 77, וכן ישראל גלעד, אוי לדור ששופטיו צריכים להישפט, עלי משפט ב, 255 (2002)].

1. מקובלת עלי האפשרות העיונית לפיה במקרים של התרשלות חמורה עשויה לקום אחריות למדינה בקשר עם שלוחיה, אשר במקרים מתאימים נהנים מחסינות. בהינתן האמור הכרעה בשאלת החסינות אינה אפשרית בשלב הדיוני הנוכחי והיא נגזרת מקביעת ממצאים עובדתיים ביחס לאירועים בכללותם. נוכח האמור לא מצאתי לנכון לחסום את דרכו של התובע כבר בעת הזו מלטעון טענותיו ולהוכיחן. יתכן כי בתומו של ההליך נימצא למדים, ואף זאת על יסוד ראיות שיוצגו, כי במקרה זה קיימת למדינה חסינות. יתכן גם שאחרת.
2. ודוקו, השלב הדיוני הנוכחי הינו שלב מקדמי ביותר שלב שבו לא ניתן להכריע אף לגופה של טענה שכן גם בירורה של זו מחייבת שמיעת ראיות, למשל בשאלות - מי הגורם האחראי ליישום החלטות בית הדין למשמורת בדבר תרגום; מי מבטיח הבאת מתורגמן לדיון; האם העדר יישום של הנ"ל עולה כדי התרשלות חמורה ועוד. בחינת שאלות אלו במסגרת ההליך תניב מסקנה אף בטענת החסינות.
3. באשר לטענה לפיה טענות התובע מהוות תקיפה עקיפה של החלטה מנהלית הרי שלא מצאתי כי גם היא מצדיקה דחייה על הסף. לא שוכנעתי, בשלב מקדמי זה, כי כלל טענות התובע להתרשלות, אכן עולות כדי תקיפה עקיפה של החלטות בית הדין לביקורת משמורת. יתכן למשל, מבלי לקבוע מסמרות, כי תקיפת המערך הכולל סביב הדיונים המשפטיים בבית הדין ובכלל זאת הבאת או זימון מתורגמן לדיון, להבדיל מתקיפת החלטות שהתקבלו במסגרתם, תהא אפשרית ובכל מקרה עניין זה יוכרע בגדרי פסק הדין. עוד יוער, ובאופן לכאורי שכן העניין מחייב בחינה לגופה של טענה - כי הציפייה שבעל דין שאינו מיוצג ישיג על החלטה שמתקבלת בדיון בעניינו מבלי שהוא מבין את השפה – מצריכה חידוד וליבון במסגרת ההליך המשפטי שבפני.
4. אשר על כן, בכפוף לתיקון כתב התביעה כך שבמקום בית הדין לביקורת משמורת תבוא מדינת ישראל – משרד המשפטים, הבקשה לסילוק על הסף של התובענה כנגד בית הדין לביקורת משמורת נדחית.

אני שבה ומדגישה כי טענות הצדדים יתבררו בהמשכו של הליך וכי אין בהחלטתי זו כדי לשלול אפשרות שבסופו של יום ימצא כי בנסיבות העניין חלה החסינות גם על משרד המשפטים.

1. נוכח שינוי זהות הגורם הנתבע (משרד המשפטים חלף בית הדין) בתוך 14 ימים תודיע המדינה האם בדעתה להגיש כתב הגנה מתוקן. מן הטעם האמור אף לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.
2. לאחר מועד זה יובאו הוראות להמשך הן ביחס למועד הדיון הקבוע ליום 17.4.18, אשר בשלב זה נותר על כנו.
3. תז"פ ליום 14.1.18.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ח, 28 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.