ב"כ המבקש: עו"ד תומר ורשה

ב"כ המשיבה: עו"ד אורן גולדברג

התובע שב לנסות ולתקן את כתב תביעתו, ושוב עושה כן שלא בהתאם להוראות בית המשפט העליון.

יוזכר: התובע הגיש את תביעתו, בגין הותרתו במשמורת שלא כדין לשיטתו, כנגד ששה גופים, שהם משרד הפנים, בית הדין לביקורת משמורת וארבעה גורמי רשות נוספים שנמחקו בינתיים. את בית הדין לביקורת משמורת ביקש להחליף במשרד המשפטים. בית משפט זה נעתר, המדינה השיגה, ולבסוף הוציא תחת ידו בית המשפט העליון הלכה (רע"א 3359/18): לא ניתן להגיש תביעה נגד המדינה בגין עוולה של נושא משרה שיפוטי. מכאן, נקבע כי "לא ניתן להשאיר בכתב התביעה נגד המדינה את הטענות הקשורות במעשים או במחדלים המיוחסים לבית הדין" (שם בפסקה 25). בהתאם, הוסף, יש למחוק את משרד המשפטים / בית הדין לביקורת משמורת כנתבע.

התובע ביקש לתקן את תביעתו. הסדר לא מלך במהלכיו אלה, ולא אסקור את כל שנסקר כבר בהחלטות קודמות. לבסוף הגיע כדי פירוט תכני התיקון המדויקים המבוקשים, אולם בלא התייחסות כהוראתי לשאלה האם התיקון עומד בקביעת בית המשפט העליון הנכבד. התייחסה המדינה: ככלל אינה מתנגדת, היא מותירה לעצמה את זכותה להתנגד להרחבות חזית ככל שיתחוור כי תיקונים מסוימים מגלמים בתוכם נסיון להרחבת חזית שכזו, אולם ביחס לשני תיקונים הביעה התנגדות, כך ניתן להבין, שכן היא רואה בהם הוספת עילה. האחד, ס' 3.5 לבקשה, שעניינו בנוסחו של ס' 11 לכתב התביעה המתוקן (הבא להחליף את סעיף 15 לכתב התביעה בנוסחו הקיים), ועניינו בכך ש"הנתבעת חטאה לתפקידה בכך שגרמה להמשך החזקתו של התובע במשמורת, וכשלה בהליך זיהויו של התובע וכתוצאה מכך את המשך החזקתו במשמורת". השני, סעיף 11.3 לבקשה לתיקון, שיערוך את סעיף 58 לכתב התביעה המתוקן (המחליף את סעיף 62 לכתב התביעה בנוסחו הקודם) באופן שלפיו ייטען כי "הנתבעת אחראית באחריות שילוחית בגין מעשה ו/או מחדל של פקידיה, אחריות הבאה לידי ביטוי בין היתר במעשים ו/או במחדלים כלהלן", שאז מונה התובע שבעה כאלה, חלף הארבעה שצוינו קודם לכן, ואשר ביחס לשניים מהם כבר הובהר בהחלטה קודמת כי יש למוחקם. גורסת המדינה: ככל שיש כאן ניסיון להוסיף עילת תביעה חדשה, שעניינה ביקורת על האופן בו משרד הפנים התנהל במסגרת ההליכים שהתקיימו בבית הדין לביקורת משמורת – אין לכך מקום; כך גם לניסיון לטעון לניהול הליך משפטי ברשלנות, כך גם אי הספקת מתורגמן, עילה חדשה, המהווה בנוסף ניסיון עקיפה של פסק דינו של בית המשפט העליון.

השיב התובע: סעיף 11 החדש (תיקונו של סעיף 15 הקודם) אינו מוסיף לעילות התביעה, וניתן למצוא בסיס לטענתו כבר בסעיפים אחרים שבכתב התביעה. סעיף 58 החדש (תיקונו של סעיף 62 הקודם) אינו מעלה עילה חדשה, סימנים לה ניתן למצוא בעילות אחרות. ועוד מלין התובע על כי הנתבעת אינה רואה לנהל עמו מגעים.

לענין המגעים יש לציין: החלטה של בעלי הדין היא אם הם חפצים לייתר את ההליך. כל עוד לא הלכו בדרך זו, הרי זו זכותם, ויש לקדם את ההליך. ולעת קידומו, יש לעשות כן בזריזות ראויה ובהתאם להוראות שנתן בית המשפט העליון, לא תוך ניסיון לעקיפתן. כאמור, המשמעות האופרטיבית של פסק הדין אינה רק שבית הדין לביקורת משמורת אינו יכול עוד להיות בעל דין, אלא ש"הטענות המיוחסות למדינה בשל מעשים או מחדלים של בית הדין לביקורת משמורת תמחקנה מכתב התביעה" (סעיף 27 לחוות דעתו של כב' השופט מזוז, הדגשה הוספה). לא ברור על שום מה מתקשה התובע כה לפעול בנתיב פשוט זה.

לגבי סעיף 11 לטיוטת כתב התביעה המתוקן: הוא בא להחליף את סעיף 15 לכתב התביעה בנוסחו הקיים. ציינתי כבר מפורש, בהחלטתי מיום 29.1.2019 שנסבה על ניסיון קודם ובלתי סדור לתיקון כתב התביעה, כי לטענות שבסעיפים 15, 62(ב) ו-62(ד) לכתב התביעה (בין היתר), כדוגמה, אין מקום עוד נוכח החלטת בית המשפט העליון. קרי, סעיף 15 אמור היה להימחק, לא לקבל חיים חדשים בדמות ניסוחו מחדש תוך ייחוס העוולות למשרד הפנים, כפי שנעשה בסעיף 11 לטיוטת כתב התביעה המתוקן. ואם גורס התובע שגם בלא האמור בסעיף 11 אלא בסעיפים אחרים (שביחס אליהם לא העירה המדינה) יש די לביסוס עילת התביעה, ממילא אין צורך באותו סעיף. קרי, לא יוסף לכתב התביעה סעיף 11 המבוקש, כאמור בסעיף 3.5 לבקשה.

הדין דומה גם ביחס להוראת סעיף 58 לטיוטת כתב התביעה המתוקן, בעיקרו. כאמור, הוא תחליף לסעיף 62 בכתב התביעה בנוסחו הקיים. הבהרתי כאמור כי לשניים מתוך ארבעה העילות שם (סעיפים 62(ב) ו-62(ד); לא נעשה די לבחון את טענות התובע כי הוא נתין סודאני, לא נערכו ביקורת ופיקוח על החלטות הפקידים וממונה ביקורת הגבולות) אין עוד מקום נוכח הוראות בית המשפט העליון. קרי, אם צוינו ארבע עילות, אמורות הן עתה להצטמצם לשתיים (לא נערך ראיון זיהוי מקצועי בשפתו של התובע, הימנעות מפעולה בהתאם להוראות בית הדין שהורה לנתבעת לקיים ראיון זיהוי בשפתו של התובע). כל תוספת המגולמת בסעיף 58 החדש (המחליף את סעיף 62 הקודם) אין לה מקום. את הרישה לסעיף 58 אין קושי להותיר; את ס"ק (א), המאחד למעשה את שתי העילות הנותרות (שבסעיפים 62(א) ו-62(ג) לכתב התביעה בנוסחו הנוכחי) – ניתן להותיר (ואינו נזקק עוד לסימון (א), שעה שנותר לבדו). את היתר, שאינן אלא תוספות חדשות שאינן אפשריות (ודאי לא בחלוף תקופת ההתיישנות), ואינן פועל יוצא של הוראת בית המשפט העליון, קרי ס"ק 58(ב)-(ז) – אין להתיר. ושוב, גם כאן, אם סבור התובע שיש באמתחתו טענות מספקות בסעיפים הקיימים כבר בכתב התביעה, ממילא יוכל להסתפק בהם.

היתר לתיקון כמבוקש אפוא, זולת סעיף 11 המבוקש, שיימחק כליל, וסעיפים 58(ב)-(ז), שיימחקו אף הם, תוך שניתן לאחד את הרישה ואת ס"ק (א) של סעיף 58 המוצע. רשמתי לפניי כי המדינה לא ראתה לדקדק עם התובע (אף שהדגש כאן ממילא אינו על עמדת המדינה אלא על קיום הוראות בית המשפט), ונמנעה מלהתנגד לשינויים אחרים בטיוטת כתב התביעה המתוקן, תוך ששימרה רק את טענותיה להרחבות חזית, ככל שיתחוור כי לשם פני התובע.

התובע יישא בהוצאות המדינה בקשר עם הצורך בעיסוק בתיקונים שלא לצורך ושלא לפי הוראות בית המשפט העליון ובית משפט זה גם יחד, כאמור בהחלטתי זו, בסכום – שיועמד על הצד הנמוך ממש בנסיבות – של 1,500 ₪.

התובע ידאג להגשת כתב תביעתו המתוקן בהתאם להוראות – עד יום 29.7.2019. כתב הגנה מתוקן, שעה שזה אינו מצריך שינויים ניכרים לקודמו, עד ליום 8.9.2019. קד"מ במעמד התובע ונציג מוסמך ובקיא מטעם המדינה ביום 16.9.2019 שעה 10:00.

תשומת לב המזכירות כי יש לפתוח את התיק, בהתאם להחלטתי מיום 29.4.2019.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ט, 15 יולי 2019, בהעדר הצדדים.