1. הנתבעים בתובענה זו הגישו בקשה על פי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ועל פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעים, ככל שייפסקו הוצאות כאמור.
2. לאחר עיון בטענות הכתובות של הצדדים ולאחר ששקלתי את השיקולים השונים אשר פורטו בהקשר זה בפסיקת בתי המשפט, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולצוות על הפקדת ערובה להוצאות, אך לא בשיעור שנתבקש על ידי הנתבעים.
3. הוראות סעיף 353א ותקנה 519 הנ"ל מוכרות וכך גם ההלכות שנפסקו בנושא אופן יישום ההוראות החקוקות, הן לגבי יחסי הגומלין ביניהן, והן בעניין נטל השכנוע ומהות שלבי הבחינה במסגרת הפעלת סעיף 353א (וראו למשל רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, ניתן ביום 11.2.2009, ובייחוד סעיפים 8 עד 13 לפסק דינו של כבוד השופט מלצר).

על כן, אגש לעניין הנדון עצמו.

1. אין למעשה מחלוקת כי נכון להיום לתובעת 1 (די.פי.זד סחר) אין כלל נכסים, אין פעילות עסקית ואין תזרים מזומנים (ראו, בין היתר, סעיפים 8 ו-22 לתשובה שהוגשה מטעם התובעת 1 עצמה, בה מצבה הכספי מתואר, בלשון עדינה, כ"מאוזן"). דהיינו לא נשקפת כל יכולת מצדה של התובעת 1 לעמוד בתשלום הוצאות משפט ככל שאלו יוטלו עליה. יצויין כי תובעת 1 היא התובעת העיקרית בהליך הנדון במובן זה שהיא הייתה אמורה לעסוק בהפצת המוצרים מושא המחלוקת ולפי הטענה עיקר הנזק נגרם לה.
2. התובעת 2 (ביומארט) נמצאת עתה בהליכי פירוק (בפר"ק 28603-08-16) בעקבות בקשה שהוגשה על ידי עובדי החברה שלא קיבלו שכר ונראה כי לחברה זו נושים נוספים, מעבר לעובדיה (נפקות פירוק התובעת 2 לעניין התובענה דנן תזכה להתייחסות בהחלטה נפרדת).
3. לא ניתן לומר אפוא כי התובעות 1 ו-2 הוכיחו כי יהיה לאל ידן לשלם הוצאות לטובת הנתבעים – וראו סעיף 12(א) לפסק דין ל.נ. הנדסה ממוחשבת הנ"ל.

כמו כן, התובעים 3 ו-4, שהם יחידים, לא הראו כי יש בחוסנם הכלכלי כדי לחפות על החולשה הכלכלית של התובעות 1 ו-2 ולא הובאו ראיות לגבי מצבם הכספי.

1. סיכויי התביעה אינם גבוהים מספיק כדי להצדיק, כשלעצמם, סטייה מן הכלל הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות. מעבר לאמירה זו אין צורך לעסוק כאן, בשלב מוקדם זה, בהגדרה מדוייקת יותר של סיכויי התביעה ואני נמנע מלכנות את התביעה כתביעת סרק.
2. אינני סבור כי בנסיבות המקרה הנוכחי עצם הגשת התביעה שכנגד צריכה לעמוד לנתבעים לרועץ במסגרת בקשתם לחיוב הפקדת ערובה להוצאות. אין ספק כי ההתדיינות בכללותה היא פרי יוזמתם של התובעים ואילו חלק ממשי מהתביעה שכנגד נוגע לתמורה בלתי משולמת בגין מכשירים אשר אספקתם בפועל על ידי הנתבעים אינה שנויה במחלוקת (כאשר בפי התובעים טענות להצדקת קיזוז הסכומים).
3. אמנם ההגינות מחייבת כי לא יחוייב תובע בהפקדת ערובה בשל מצבו הכלכלי הרעוע כאשר יש סימנים לכך כי מצב זה הוא תולדה של מעשיו הבלתי מוצדקים של הנתבע. מן החומר שהוצג עד כה בפני בית המשפט בהליך זה (בכתבי הטענות על נספחיהם, הן במסגרת התובענה העיקרית והן בבקשה לסעד זמני, וכן במהלך הדיונים שהתקיימו) טרם הונח בסיס לקבוע ולו לכאורה כי מצבם הכלכלי הכללי של התובעים נוצר באשמת התנהגות הנתבעים בקשר למיזם העסקי המשותף שכשל.
4. אני מביא בחשבון את זכות התובעים לגישה לערכאות וחשיבות אי חסימת דרכם למיצוי זכויותיהם בשל מעמסה כספית בלתי מידתית. בנסיבות המקרה שיקול זה איננו מוביל לדחיית הבקשה לחיוב בערובה אלא לקביעת סכום הערובה במתינות הראויה.
5. כתב ההגנה הוגש על ידי הנתבעים בחודש ספטמבר 2016. דיון ההוכחות אמור להתקיים בחודש יוני 2017. הבקשה להפקדת ערובה להוצאות הוגשה בחודש דצמבר 2016. אינני סבור כי מועדים אלה מצביעים על שיהוי ממשי מצדם של הנתבעים המצדיק דחיית בקשתם על הסף.
6. לאור מכלול הנסיבות והשיקולים, ובייחוד העדר הנכסים של התובעת 1 והליך הפירוק שננקט כלפי התובעת 2, הגעתי כאמור למסקנה כי יש מקום לחייב את התובעים להפקיד ערובה להוצאות הנתבעים.
7. באשר לגובה הערובה, הסכום המבוקש (290,000 ש"ח) נראה מופרז.

אמנם התובעים שבו וציינו כי יש באמתחתם עילות תביעה המסתכמות ביותר משמונה עשר מיליון ש"ח, אולם כנגד זה הנתבעים שבים וגורסים כי התביעה היא מנופחת, הן מבחינת היקפה הכספי והן מבחינת העילות הכלולות בה. ריבוי עילות התביעה וראשי הנזק אכן מוסיף לכאורה למורכבות הדיון אך יש לזכור כי בפועל סכום התביעה ("לצרכי אגרה") הוא 2.9 מיליון ש"ח.

1. כאמור עלינו להביא בחשבון את החשש בפני חסימת הגישה לערכאות ואין לשלול, בשלב זה, את האפשרות כי יוכח כי מעשי הנתבעים אכן תרמו להידרדרות במצבם הכספי של התובעים.
2. לאחר שקלול ואיזון הדברים, אני סבור כי מן הראוי לדרוש מן התובעים הפקדת ערובה להוצאות הנתבעים בסכום כולל של 72,000 (שבעים ושניים אלף) ש"ח. הערובה תופקד באמצעות ערבות בנקאית צמודה למדד ובלתי מוגבלת בזמן או בערבון כספי, וזאת תוך 21 ימים מיום המצאת החלטה זו לידי ב"כ התובעים, וכתנאי להמשך ניהול ההליכים בתובענה.
3. מזכירות בית המשפט תמציא החלטה זו לידי ב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ז, 25 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה