לפני בקשה לפסילתי מלדון בתביעת התובעים המבוססת הן על טענה ולפיה בהחלטותיי גיליתי דעתי כנגד התובעים ובעד הנתבעים והן, הואיל והוגשה כנגדי תלונה בחשש לשחיתות ציבורית.

לאחר שעיינתי בבקשה לא מצאתי כי יש טעם לפסלותי. אציין כי בקשה זו הינה בקשה שנייה לפסילתי, לאחר שבקשה קודמת נדחתה באופן מפורט בהחלטתי מיום 19/11/17.

הבקשה לפסילה מבוססת על סעיף 77(א) לחוק בתי משפט הקובע :

" בעל דין רשאי לבקש ששופט פלוני יפסול עצמו מלישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

בהתאם לסעיף 77(א) המבחן לפסלות הינו מבחן "האפשרות הממשית", דהיינו, אפשרות ממשית של משוא פנים או דעה משוחדת מצידו של השופט.

בבקשתם מבססים כאמור המבקשים את עילת הפסילה על שניים- ראשית החלטותיי ושנית, הגשת תלונה כנגדי ואולם, הנני סבורה כי אין בהם בכדי להקים אפשרות ממשית למשוא פנים או לדעה משוחדת.

כך, בכל הנוגע להחלטותיי- הרי שאלו ניתנו לגופם של דברים. בהקשר זה אציין כי המבקשים טוענים באופן כללי כי החלטותיי מלמדות על נטייתי ואולם, אין הם מפרטים כיצד יש בהחלטות כולן או בהחלטה ספציפית כלשהי בכדי לתמוך בטענתם.

זאת ועוד, כאמור המבקשים מפנים לכך שהגישו כנגדי תלונה בגין שחיתות ציבורית - אשר אינם מוצאים לפרט על מה הינה מבוססת ומשכך, ברי כי אין בעצם האמירה בדבר הגשת תלונה בכדי לבסס עילת פסלות. בהקשר זה ובכל הנוגע להתגבשות עילת פסלות כפועל יוצא מעצם הגשת תלונה, הרי שרק לאחרונה נפסק על ידי כבוד נשיאת בית המשפט העליון בעא 7393/17 עו"ד יוגב חלפון נ' שמן משאבי גז ונפט בע"מ (15/11/17), כי אין בעצם הגשת תלונה בכדי להקים עילת פסלות, אלא שיש להראות חשש ממשי למשוא פנים וזאת, בהינתן שאלמלא כן היה בעל דין יכול לפסול שופט כל אימת שירצה באמצעות הגשת תלונה [ ראו גם ע"א 6275/03‏ שגיא נ' סלע (28.7.2003); יגאל מרזל, דיני פסלות שופט 227-224 (2006)]. בהינתן שהתובעים לא הראו כי עצם הגשת התלונה הקים חשש ממשי כאמור והנני סבורה כי אין בה בכדי להקים חשש או אפשרות למשוא פנים- אינני מוצאת לקבל טענתם כמבססת עילת פסלות.

אשר על כן – הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ח, 26 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.