1. מונחת לפניי בקשת רשות המיסים פקיד שומה תל אביב 3 (להלן: "המבקש") להתיר לו לעיין בתיק 54476-03-15 ובהתאם לתקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003 (להלן: "תקנות העיון").
2. עניינה של התביעה היא עתירתו של עו"ד ליעד וטשטיין ואחרים (להלן: "וטשטיין") לצו למתן חשבונות נגד עו"ד שלמה כהן ומשרד כהן (להלן ביחד: "כהן"), ובשל טענת וטשטיין להיותו זכאי ל-33% מרווחי משרד כהן (להלן: "תביעת וטשטיין"). תביעת וטשטיין אוחדה עם תיק אחר ת.א. 8753-04-15, שבמסגרתו תובע כהן את וטשטיין וכמפורט בכתב התביעה שם (להלן: "תביעת כהן"). בהינתן האיחוד שבין שתי התביעות, ההחלטה חלה על שני התיקים הגם שבקשת העיון בתיק תביעת כהן ביקש המבקש רק לאחרונה. יוער שלאחרונה אוחדו שני התיקים עם הליך נוסף ת.א. 24478-11-17, שבמסגרתו תובע כהן את וטשטיין וכמפורט בכתב התביעה שם, לאור האיחוד גם עם תיק זה, ההחלטה תחול גם על התיק השלישי (שלושת אלה להלן ביחד: "התיק").
3. תיק המס של כהן מתנהל אצל המבקש. בין המבקש לבין כהן התגלתה מחלוקת באשר לזכות כהן לנכות פחת בגין רכישת ציורים יקרי ערך. מחלוקת זו מתבררת בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשני ערעורי מס שאוחדו (ע"מ 29087-12-15; ע"מ 15035-04-17, לפני כב' השופטת סרוסי) (להלן: "הערעורים").
4. לטענת המבקש, מעיון בכתבה אינטרנטית מיום 7.4.15 עולה שוטשטיין טוען בתביעתו שכהן רכש אוסף יצירות אמנות יקר ערך, אף שאין באלה הוצאות שנועדו לייצר הכנסה עבור כהן. המבקש סבור שיש קשר בין עמדתו בערעורים לבין טענות הצדדים בתיק זה באשר לציורים, ושיש בהן כדי להשליך על הערעורים. לפיכך עותר המבקש לעיין במסמכי התיק שיסייעו בבירור הערעורים. המבקש מציין שפנה לכהן טרם הגשת הבקשה אך האחרון התנגד לכך. לעמדת המבקש התנגדות כהן לאפשר את העיון כמבוקש מעלה חשד שכהן מנסה להסתיר מידע מהמבקש ומבית המשפט שדן בערעורים. עוד מציין המבקש שכל מידע שיגיע לידיו יהיה מוגן בחובת הסודיות ומפנה לסעיפים 154, 231, 232 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961.

במענה לתשובת כהן לבקשה מציין המבקש שההליכים שבין כהן לבין וטשטיין הם פומביים ולכן יש לאפשר לו לעיין במסמכים. לחילופין, ככל שעשויה להיות פגיעה בצדדים שלישיים, המבקש עותר לעיין רק במסמכים שרלוונטיים ליצירות האמנות שנטען על ידי וטשטיין שאינן משמשות לייצור הכנסה לכהן ולמצער רק במסמכים שהוגשו על ידי וטשטיין. עוד טוען המבקש: טענת השיהוי אינה רלוונטית כיוון שטרם הגיע המועד להגשת ראיות במסגרת הערעורים; בהתאם לתקנה 4(א) לתקנות העיון דרך המלך היא פנייה למותב שההליך שמבוקש לעיין בו נידון לפניו; אין הבדל ממשי בין עו"ד כהן לבין משרד כהן בהינתן שעו"ד כהן הוא בעל המניות היחיד ובעל האינטרס העיקרי בתוצאות הערעורים; טענות כהן לפגיעה ולסודות מסחריים נטענו באופן כללי ללא פירוט; תקנות העיון אינן מחייבות הגשת תצהיר.

1. וטשטיין הותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.
2. כהן מתנגד לבקשה בין היתר מהטעמים הבאים: הבקשה מנסה לעקוף הליכי גילוי ועיון בערעורים משאלו קבועים לדיון ובקשה לצרף מסמכים נוספים היתה נדחית על ידי בית המשפט שדן בערעורים, לגישת כהן; שיהוי המבקש שידע על תביעה זו עוד בשנת 2015, משכך היענות לבקשה תגרום לעיוות דין; המסמכים המבוקשים לא היו לפני פקיד השומה בעת שהפעיל את שיקול דעתו האם להוציא את הצווים לכהן ומשכך אין טעם ממשי להציגם לפני בית המשפט של ערעור; הבקשה אינה מבחינה בין משרד כהן לבין עו"ד כהן, בעוד שהערעורים הם ביחס למשרד כהן בלבד; הבקשה לא נתמכה בתצהיר אלא בכתבה אינטרנטית; התיק רצוף תכתובות חסויות בחיסיון עו"ד-לקוח ומידע רגיש שככל שייחשפו יהיה בכך כדי לגרום לפגיעה משמעותית בלקוחות ובכהן; בתיק יש עשרות מסמכים שרובם אינם נוגעים למחלוקת בערעורים; המבקש לא הצביע על אינטרס קונקרטי למתן זכות עיון. חילופין, ככל שלא תדחה הבקשה, כהן סבור שיש לקבל את עמדת כל הלקוחות שעניינם נזכר בהליך בטרם מתן רשות עיון ולפי תקנה 4(ה) לתקנות העיון.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בבקשה, שקלתי את עמדות הצדדים ולאחר שיישמתי את הוראות הדין המחייבות, הגעתי לידי מסקנה שיש לקבל את הבקשה והכול כמפורט להלן;

זכות העיון בתיק בית המשפט - המסגרת הנורמטיבית

1. תקנה 4 לתקנות העיון מאפשרת לכל אדם להגיש בקשה לבית המשפט לקבלת היתר לעיין בתיק בית המשפט המתנהל לפניו. וכלשון התקנה:

"(א) כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.

(ב) בקשת עיון תוגש לשופט או רשם שהתיק נדון לפניו, ובאין אפשרות כאמור, לשופט או רשם שיקבע נשיא בית המשפט.

(ג) בקשת עיון תהיה מנומקת, ותוגש לפי טופס 2 שבתוספת.

(ד) בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה.

(ה) בית המשפט רשאי להורות על העברת בקשת העיון לתגובת בעלי הדין בתיק שמבוקש בו העיון או לתגובת צד שלישי, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע במי מהם, וכן רשאי בית המשפט לבקש את תגובת היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא סבור כי העיון עלול לפגוע באינטרס ציבורי; תגובות כאמור בתקנת משנה זו יוגשו בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההודעה על זכות התגובה או בתוך מועד אחר שיקבע בית המשפט.

(ו) החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון, לרבות השמטת פרטים, הגבלת מספר המעיינים ונקיטת אמצעים למניעת זיהוים של בעלי דין או אנשים אחרים; בית המשפט רשאי להגביל את היקף העיון ולהתנותו בתנאים, אם ראה כי הקצאת המשאבי הנדרשת מחייבת זאת."

1. נקודת המוצא בבחינת בקשת עיון היא מעמד העל של עקרון פומביות הדיון שהוכר כעקרון יסוד בשיטת המשפט הישראלית שמעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בבוא בית המשפט לשקול בקשת עיון שומה עליו לתת את דעתו ולשקול את עניינו של המבקש בתיק, את עניינם של בעלי הדין להליך המתנהל ואת עניינם של צדדי ג' שעשויים להיפגע כתוצאה מהעיון. עוד על בית המשפט לתת את דעתו להקצאת המשאבים הנדרשת מהעיון בתיק. ראו דברי בית המשפט העליון (כב' השופט מינץ) לאחרונה בבש"א 10092/17 יוסף צרניק נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.02.2018).

לאחרונה נדרשתי לתקנה 4 לתקנות העיון בפר"ק (מחוזי ת"א) 37456-06-14 יעקב סבו נ' יצחק תמיר (פורסם בנבו, 07.12.17):

"בפסיקת בתי המשפט נקבעו שלושה מבחנים שעל-פיהם יש לבחון בקשת עיון. המבחן הראשון הינו האם קיים איסור בדין לעיון במסמכים. ככל שאין איסור כאמור, יש לבחון בשלב השני האם העיון מוצדק, כאשר הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע שאין להתירו. בשלב השלישי נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון, כאשר בשלב זה נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים. לא אחת נקבע כי נקודת המוצא לבחינתן של בקשות עיון הינה שיש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט. תפיסת יסוד זאת נובעת מההכרה במעמדו של עקרון פומביות הדיון, והיא מתחייבת ממנו (ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום (1995), [פורסם בנבו] בעמ' 341). מטעם זה, נקבע כי על בעל הדין המתנגד לעיון הנטל לשכנע שאין להתירו..."

1. עולה מהאמור שנקודת המוצא היא שיש לאפשר עיון בתיק בית המשפט ועל המתנגד לעיון הנטל לשכנע מדוע אין להתיר את העיון. אפנה בהקשר זה לדברי בית המשפט העליון (כב' השופטת בייניש כתוארה אז) בבג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (8.10.09) בעמוד 21:

"נקודת המוצא הינה כי יש להתיר את העיון, ובהתחשב בנקודת מוצא זו, על בעל הדין המתנגד לעיון הנטל לשכנע כי אין להתירו (והשוו: עניין תורג'מן, בעמ' 666). חובת ההנמקה המוטלת על מבקש העיון אינה הופכת נטל זה... בית משפט זה התייחס בפסיקתו לנטל השכנוע הרובץ על כתפיו של המתנגד לעיון או המבקש להגבילו, והדגיש בהקשר זה כי על המתנגד לעיון להבהיר באופן מנומק וקונקרטי כיצד הוא עלול להיפגע ממתן זכות העיון: "בהיעדר הסבר קונקרטי באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים, יש לאפשר את העיון" (ראו עניין גל; בג"ץ 10076/02 ד"ר רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 22.8.2005))... כך למשל, נקבע בהחלטה שדנה במתן אפשרות עיון כי "אין די בטענות כלליות בדבר חוסר נחת מחשיפת פרטים... נוכח עקרון הפומביות, שקיבל ביטוי מפורש בתקנה 4(א) לתקנות, לא ניתן להסתפק באמירה כללית זו" ... נוכח האמור לעיל, ניתן לומר ככלל, שרשות עיון בתיקי בית המשפט ניתנת היום כדבר שבשגרה, מתוך הכרה בכך שעל-פי התקנות כנוסחן כיום מוקנית לכל אדם זכות עיון. כך ראוי שיעשה, וכך נראה כי נעשה אף הלכה למעשה".

(ההדגשה אינה במקור – א.א.)

טענות מקדמיות

1. באשר לשאלת זהות המותב שנדרש לדון בבקשה; כעולה מתקנה 4(ג) לתקנות העיון, בקשה לעיון תוגש למותב שהתיק נדון לפניו. משכך, ברי, כי מותב זה הוא המותב שיש להגיש אליו את בקשת העיון ולא בית המשפט שדן בערעורים. כמובן שאין בדברים אלו כדי לאיין את סמכות בית המשפט שדן בערעורים לקבוע אילו מסמכים שתינתן בהן זכות עיון יוכלו לשמש כראיה לפניו וכדומה.
2. באשר למחלוקת שבין הצדדים האם יש לתמוך את הבקשה בתצהיר; התקנה אינה מחייבת תמיכה בתצהיר. ברי, כי אין באמור כדי לגרור אי אמירת אמת בבית המשפט וכן עמידה בדרישה שיש לנמק את הבקשה כדבעי ובהתאם לטופס 2 שבתוספת לתקנות העיון. אפנה בהקשר זה לדברי בית המשפט העליון בג"ץ 9474/00 אליעזר גל נ' . ראש-עיריית חיפה, עמרם מצנע, נט(3) 714 (2004) בפסקה 5.

לגופם של דברים

1. כאמור בבוא בית המשפט לשקול בקשת עיון עליו לפעול כמתחייב משלושה מבחנים:
   1. המבחן הראשון, האם קיים איסור בדין לעיון במסמכים; בענייננו לא קיים איסור בדין לעיין במסמכים שבתיק משאינו מתנהל בדלתיים סגורות. זאת בסייג המסמכים שהוטל עליהם חיסיון עו"ד-לקוח.
   2. המבחן השני, האם העיון מוצדק; בענייננו הנטל למנוע את העיון הוא על כהן שנדרש לשכנע מדוע אין להתיר את העיון. על פניו נראה שעתירת המבקש לעיין במסמכי התיק ראויה לאור הערעורים המתנהלים וההתייחסות שבהם לאוסף יצירות האמנות.

ככל שמוציאים מהמשוואה מסמכים שהוטל עליהם חיסיון עו"ד לקוח, אציין שלא מצאתי ממש בטענות כהן לפגיעה בלקוחותיו ובו ככל שתינתן זכות עיון. אציין שטענות אלו של כהן נטענו בעלמא וללא הפנייה ממשית לדוגמת מסמך שעשויה לפגוע בצד ג' או בכהן עצמו ככל שתינתן זכות עיון בהם. לא כל שכן המבקש התחייב לשמור על סודיות וגם בכך יש כדי לאיין את טענת כהן בהקשר זה.

• 1. המבחן השלישי, האם ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון. כאמור בשלב זה תבחן האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים.

בהקשר זה, מצאתי לתת את הדעת לסבירות הקצאת המשאבים שנדרשת לשם היענות לבקשה. כתבי בי הדין, המסמכים שגולו, וכן התצהירים שהוגשו ועדיין מוגשים לבית המשפט, חריגים בהיקפם. עוד אציין שהסכסוך שבין כהן לבין וטשטיין אמנם נסוב על טענות כספיות וביניהן טענות בקשר לרכישת אוסף יצירות האמנות, אך נראה כי עיקרו של הסכסוך ומרב המסמכים שגולו בתיק קשורים בלקוחות של הצדדים להליך ושאינם רלוונטיים לערעורים.

עוד יש מקום לשקול את האינטרס של צדדי ג', האם יש בגילוי משום בהם. כאמור, גם בהקשר זה לא טרח כהן לפרט מיהם צדדי ג' שעלולים להיפגע וכאמור לא הפנה למסמך שעשוי לפגוע בצד ג'.

1. משכך, מסקנתי היא שיש לקבל את הבקשה תוך הגבלתה רק למסמכים שקשורים לאוסף יצירות האמנות בין במישרין ובין בעקיפין. עם זאת ככל שכהן יסבור שקיים מסמך שקשור לאוסף יצירות האמנות שעלול לפגוע בצד ג', יגיש בקשה לבית המשפט באשר לאותו המסמך בטרם הצגתו לרשויות המס. כהן יצרף לבקשתו את אותו צד ג' לאחר שיקדים אליו פנייה לקבלת עמדתו לעיון.
2. סוף דבר;

מכל הנימוקים לעיל ימציא כהן למבקש את כל המסמכים שבתיקים שבכותרת באשר לאוסף יצירות האמנות, תוך מגבלת הסודיות שציינתי לעיל שתחול על המבקש, שמירת זכות לפנות לבית המשפט לגבי מסמך ספציפי בכפוף למפורט לעיל. זאת יעשה כהן תוך 14 ימים מיום המצאת ההחלטה. ער אני לכך שהדיון בערעורים קבוע ליום 12.2.18, אך סבורני שבהינתן היקף החומר, אזי לא ניתן להמציא את החומר קודם למועד הדיון.

כהן יישא בהוצאות המבקש בסך 3,500 ₪.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים, לרבות לב"כ המבקש.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ח, 06 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.