בקשה לזימון עדים ולמתן הוראות

על הפרק בקשות התובע (ד"ר כהן) לזמן עדים המצויים מחוץ לישראל לעדות (בקשות 49 ו-82). החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטה קודמת שהתקבלה בבקשות. היא מעלה לדיון את הזהירות שיש לנקוט בה עובר להוראות בעניין העדת עדים המצויים מחוץ לפורום הישראלי, והמסרבים למסור עדות.

1. ברקע הבקשה מצויות תובענות, הנעוצות בהיפרדות של עו"ד וטשטיין מעבודתו עם ד"ר כהן. היפרדות זו הוליכה להגשת שלוש תובענות, ובהן טענות שונות, ולא כאן המקום להרחיב. בין היתר טוען ד"ר כהן כי עו"ד וטשטיין פעל שלא כדין מול לקוחות המשרד, והעבירם לטיפולו במשרדו החדש.

2. הבקשה עסקה בזימונם של עדים מקומיים כמו גם של עדים שאינם ישראלים, ובמוקד החלטה זו עניינם של האחרונים. מדובר בעדים הבאים:

א) עו"ד John Todaro (מחברת מרק); הצדדים חלוקים לגבי נסיבות התקשרות חברת מרק עם עו"ד וטשטיין לאחר עזיבתו את משרד עו"ד ד"ר כהן ושות'. כך, ד"ר כהן טוען כי התקשרות זו נעשתה לאחר שעו"ד וטשטיין תזמן את עזיבתו לערב דיוני הוכחות בתיק עצום היקף של חברת מרק, ולאחר שהציג מצגים כוזבים כי רק הוא מסוגל לטפל בתיקים שכאלה. לשיטת ד"ר כהן עו"ד וטשטיין טען שנציגי חברת מרק הודיעו לו כי יעבירו לטיפולו את כל תיקי הליטיגציה, ה-PTE וההתנגדויות, אולם תיאור זה נסתר מהמסמכים, ובהם הודעת דוא"ל של עו"ד Todaro.

ב) מר Mark Daniel (מחברת מרק); ד"ר כהן טוען כי עד זה הינו הגורם בחברת מרק אליו פנה עו"ד וטשטיין כדי לשדלו להעביר את התיקים של חברת מרק לטיפול משרדו.

ג) מר Jurgen Dressel וגב' Franziska Pressinger (מחברת נוברטיס); ד"ר כהן טוען כי בהתאם למידע שברשותו עו"ד וטשטיין פנה אליהם כדי לשדלם להעביר את התיקים של חברת נוברטיס לטיפול משרדו.

ד) מר Giovanni Guglielmetti (נציג חברת פינכימיקה). כאן נטען כי עו"ד וטשטיין הסתיר לקוחות חדשים שהגיעו למשרד ד"ר כהן כדי שיוכל לגזול אותם עם המעבר למשרדו החדש, ובהם חברת פינכימיקה. על רקע זה אין בסיס לטענת עו"ד וטשטיין כי התיק לא היה קיים עובר לעזיבה. ד"ר כהן טוען כי לפי הידוע לו עו"ד Guglielmetti הוא הגורם מטעם החברה עמו עמד עו"ד וטשטיין בקשר.

3. בהחלטתי הקודמת (מיום 21.3.22) ציינתי שקיים הבדל יסודי בין כפיית עדות לבין מתן עדות וולונטרית. לכן, בשלב ראשון הוריתי שיש לחזור ולברר עם עדים אלה האם יהיו מוכנים, באופן וולונטרי, למסור עדות ביחס לנסיבות ההתקשרות עם עו"ד וטשטיין ולנסיבות ההתקשרות הקודמת עם משרד ד"ר כהן מלכתחילה. צוין שעדותם של כל אחד מהם תוכל להתבצע בדרך של היוועדות חזותית, ושמשך החקירה הכולל לא יעלה על 45 דקות ביחס לכל עד.

4. לאחר מתן ההחלטה טען ד"ר כהן כי עו"ד וטשטיין הפר את הוראת בית המשפט. לשיטתו, בפניה אל העדים נכלל תוכן מכפיש, מסלף ומניפולטיבי. הפניה כללה הדרכה של העדים, וכיוונה אותם לסרב להצעת בית המשפט, וגם לנסות להשפיע על עדותם, ככל שתינתן. על רקע זה ביקש ד"ר כהן להורות כבר כעת על זימונם לעדות; לאפשר לו לפנות לעדים ישירות כדי להעמיד דברים על דיוקם; ולהורות לעו"ד וטשטיין למסור תצהיר על אודות התקשורת שקיים עם העדים הפוטנציאלים.

5. הצדדים הוסיפו הודעות ותגובות להודעות. עו"ד וטשטיין השיב כי אין ממש במיוחס לו, ומכל מקום, מבין חמשת העדים – שניים הסכימו להעיד; אחד אינו בין החיים, אחד סירב ואחת לא השיבה. לשיטתו, די בכך כדי להראות שלא היה כל ניסיון לתאם את תגובת העדים השונים. וביתר פירוט:

א) מר מרק דניאל (חברת מרק) הלך לעולמו למרבה הצער.

ב) מר יורגן דרסלר (חברת נוברטיס) הסכים למסור עדות.

ג) לא התקבלה תשובה מגב' פרנצ'סקה פרייזינגר (מחברת נוברטיס).

ד) מר ג'ון טודרו (חברת מרק) סירב למסור עדות.

ה) מר ג'ובאני ג'וגליאלמטי (חברת פינכימיקה) הסכים למסור עדות.

ד"ר כהן ציין מעמדת מר דרסלר עולה שהוא מבקש לסייע לעו"ד וטשטיין, למרות שלא היה אמור להתייחס כלל לתוכן עדותו, ועניין זה הוא תוצר פנייתו הלקויה של עו"ד וטשטיין מלכתחילה.

6. לאחר עיון בטענות הצדדים אינני סבור שיש להורות על שימוש במנגנונים כופים בעניינו של מר טודרו, ויש לשוב ולבדוק את שאלת נכונותה להעיד של גב' פרייזינגר.

7. בנקודת המוצא של הדיון חשוב לזכור ולהזכיר שמדובר בעדים מחוץ לישראל. על רקע לא חל הכלל הרגיל ולפיו "הסמכות לסרב להזמין עד צריכה להיות מופעלת בזהירות רבה ולעיתים נדירות" (החלטת כב' השופט עמית ברע"א 5573/15 אברבוך נ'OTKRITIE INTERNATIONAL INVESTMENT MANAGEMENT LTD (פורסם במאגרים; 2015, בפסקה 5 להחלטה)).

מצב הדברים שונה כשעל הפרק עדים זרים, המצויים מחוץ לגבולותיו של הפורום הישראלי. כאן יש לגשת בזהירות דווקא לשאלת העדתם.

לא בכדי מקנה סעיף 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998 שיקול דעת עובר לשימוש באמצעי של בקשה לגביית ראיות ("הרשות רשאית להגיש למדינה אחרת בקשה לגביית ראיות" [ההדגשה הוספה]). וגם בתקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), התשל"ז-1977 השימוש בכלים שבאמנה מותנה בכך ש"החליטה רשות שיפוטית שיש לבצע בקשה במדינת האמנה" (תקנה 12). אין המדובר אפוא בעניין אוטומטי. נדרש שיקול דעת, ושיקול דעת זהיר.

8. ומהם השיקולים שיש לשקול אגב בקשה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי בעניינים אלה?

ברע"א 8692/09 בנק דיסקונט לישראל נ' חסן (פורסם במאגרים; 2010) עמד כב' השופט, כתוארו אז, גרוניס על האמנות ודברי החקיקה השונים החולשים על הסוגיה. הוא ציין, בהמשך לפסיקתו הוותיקה של בית המשפט העליון, שיש לשקול האם פניית מבקש הזימון נעשתה בתום לב, האם העדות רלוונטית לשאלות שבמחלוקת, והאם קיימת סיבה טובה המונעת את הופעת העדים בחוץ לארץ.

ועוד יש להביא בחשבון את עמדת הפסיקה הנוהגת כי מדובר בסעד דרסטי שלא יינתן בקלות (ראו למשל את החלטת כב' השופטת אבניאלי בת"א (מחוזי ת"א) 1570-06 עוז נ' פרבר (פורסם במאגרים; 13.9.11)).

ומה פשר הזהירות הנדרשת?

יש לזכור שעל הפרק שימוש בכוח כופה של גופים שלטוניים לשם קבלת עדותו של נתבע זר. בנסיבות אלה נכנסים לתמונה אלמנטים של המשפט הבינלאומי, ושל מערכת היחסים שבין המדינות השונות. אנו חורגים מגדר השיקולים הנוגעים רק לצדדים עצמם, ולפורום הישראלי. נכנסים גם שיקולים של הדדיות במישור הבינלאומי. כשם שלא נרצה שהתושבים והאזרחים הישראליים יהיו חשופים לחיקורי דין כופים אלא בנסיבות המצדיקות זאת, כך עלינו לנהוג גם ביחס לעדים המצויים מחוץ לגבולותינו.

על רקע זה, על בית המשפט לבחון את הצורך בעדותם של הנתבעים הזרים המסרבים להעיד, ולבחון את מידת נחיצות עדותם כדי להכריע בשאלות שבמחלוקת. ככל שבית המשפט יתרשם כי עדותם של הנתבעים הזרים אינה נדרשת במידה משמעותית, יקטן המקום להיענות לבקשה להעדתם תוך שימוש במנגנונים הכופים שבדין.

9. בנסיבות המקרה הנוכחי שניים מהעדים שעל הפרק הסכימו להעיד. מר טודרו סירב. לאחר עיון אינני מוצא לנקוט במנגנונים הרלוונטיים לשם כפייתו למסור עדות.

אכן, עדותו הפוטנציאלית היא רלוונטית למחלוקת, אך מטרתה היא לעמוד על נסיבות ההתקשרות של חברת מרק עם עו"ד וטשטיין. אלא שבעניין זה קיימות תכתובות של העד הרלוונטי, כמו גם של גורמים אחרים, וטענות ד"ר כהן לפער שבינן לבין טענותיו של עו"ד וטשטיין בתצהירו שמורות. בתיק זה קיימות ראיות למכביר בכל הנוגע לאופן בו פעלו הצדדים מול לקוחות המשרד בעבר ובהווה. ישנן עדויות רבות בדמות מסמכים בכתב. מצויים גם התצהירים של הצדדים עצמם ושל גורמים נוספים. כמו כן, ובכל הנוגע לנסיבות שבהן הפכה חברת מרק ללקוחה של משרד ד"ר כהן בעבר, גם כאן אפשר להסתפק בתצהירי הצדדים, ובחומר הראיות הכתוב הקיים.

הנה כי כן, לטעמי, התמונה הראייתית הקיימת בנושא זה היא מספקת דיה. כמובן שד"ר כהן יוכל לטעון למשמעויות הראייתיות הנלוות לסירובו של מר טודרו להעיד, וגם טענותיו של עו"ד וטשטיין שמורות לו. בנסיבות אלה לא נראה לי כי הצורך בעדות מצדיק נקיטה בצעדים כופים במישור הבינלאומי, על ההשלכות הנלוות לכל ועל המשאבים הכרוכים בכך. ועל כך יש להוסיף שיקול נוסף. על הפרק סכסוך בין שני עורכי דין על רקע עזיבת אחד מהם את המשרד בו פעל קודם לכן. יש להיזהר מפני מצב דברים בו אגב הסכסוך יגררו לקוחות המשרד לזירת המחלוקת בדרך של זימונים מכבידים לעדות. זהירות זו יפה ללקוחות ישראלים וודאי שהיא יפה ללקוחות מחוץ לישראל.

10. כמו כן לא מצאתי להורות לעו"ד וטשטיין למסור תצהיר בעניין פניותיו לעדים האמורים, המשמשים כלקוחותיו. כידוע, מערכת היחסים שבין לקוח לעורך דין היא רגישה, ולא מצאתי צידוק לנקוט בסעד התקיף המבוקש בנסיבות העניין שעה ששניים מהעדים הסכימו להעיד. כמובן שזכויותיו של ד"ר כהן שמורות לברר פרטים בנושא במסגרת החקירה הנגדית.

11. על רקע כל אלה אני מורה כדלקמן:

א) על עו"ד וטשטיין לשוב ולפנות לגב' פרייזינגר ולעדכן בתוצאות הפניה עד תאריך 31.5.22.

ב) על ב"כ עו"ד וטשטיין למסור לב"כ ד"ר כהן את פרטי הקשר של העדים שהסכימו להעיד וזאת עד אותו מועד, כדי שניתן יהיה לפעול מולם באופן ישיר עובר לעדותם.

ג) הבקשה להעיד את מר טודרו נדחית.

בהינתן התמונה הכללית, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשפ"ב, 16 מאי 2022, בהעדר הצדדים.