המבקשים: 1. ד"ר שלמה כהן ושות', עורכי דין

2. עו"ד ד"ר שלמה כהן

ע"י משרד עוה"ד גורניצקי ושות'

נ ג ד

המשיבים: 1. ליעד וטשטיין, עו"ד

2. חברת ל.וו.אי.פי.אס בע"מ

3. ליעד וטשטיין ושות' - משרד עורכי דין

ע"י משרד עוה"ד פירט, וילנסקי, מזרחי, כנעני

החלטה

1. כללי

לפניי בקשת עו"ד שלמה כהן (להלן: "כהן") להורות לעו"ד ליעד וטשטיין (להלן: "וטשטיין") להוסיף ולהשיב על שאלה לגביה ניתן מענה חלקי בלבד לכאורה, וכן להורות על העברת מסמכים כמפורט בבקשה.

1. רקע

וטשטיין עבד כעורך דין בכיר במשרד עורכי הדין שבבעלות כהן (להלן: "משרד כהן") עד שלימים הקים משרד עורכי דין עצמאי (להלן: "משרד וטשטיין") עקב מחלוקות שהתגלעו ביניהם. היפרדות השניים והקמת משרד וטשטיין היוו קרקע פורייה לתובענות ההדדיות שבכותרת:

ביום 2.4.15 הגיש וטשטיין תביעה נגד כהן (ת"א 54476-03-15) שעניינה מתן חשבונות על רקע יחסי השותפות בין השניים (להלן: "התביעה הראשונה").

ביום 7.4.15 הגיש כהן תביעה נגד וטשטיין (ת"א 8753-04-15) שעניינה מתן חשבונות, פיצויים וסעדים הצהרתיים בעילות של הפרת חובת האמונים ותום הלב; רשלנות; גזל סוד מסחרי; הפרת חוזה; עשיית עושר ולא במשפט ועילות סל נזיקיות (להלן: "התביעה השנייה").

ביום 12.11.17 הגיש כהן תביעה נוספת נגד וטשטיין (ת"א 8753-04-15) בעילות הזהות לתביעה השנייה בטענה כי וטשטיין ממשיך לגזול לקוחות ממשרד כהן גם כשלוש שנים לאחר עזיבתו (להלן: "התביעה הרלוונטית").

הצדדים הגישו בקשות אין ספור בעניין גילוי ועיון במסמכים בתביעה הראשונה ובתביעה השנייה (להלן: "התביעות הקודמות"); גם במסגרת ההליכים המקדמיים בתביעה הרלוונטית מסרו הצדדים שאלונים ודרישות גילוי מסמכים, וכל צד השיב למשנהו; לאור תשובות הצדדים, הוגשו בקשות 94 ו-95 שעניינן טענות הדדיות בדבר אי-קבלת מענה ו/או קבלת מענה חלקי בלבד לדרישת גילוי המסמכים והמענה לשאלונים (להלן: "הבקשות"); ביום 27.2.19 ניתנה החלטתי בבקשות במאוחד, ובה נקבעו היקף גילוי המסמכים (להלן: "צו הגילוי והעיון") וטיב השאלות להן יידרשו הצדדים (להלן: "צו המענה לשאלון"), כמו גם מועדים לביצוע הצווים כאמור (להלן: "ההחלטה הרלוונטית").

1. דיון והכרעה בבקשה

נזכיר, בקשה זו עניינה בטענה כי וטשטיין לא מקיים את צו הגילוי והעיון וצו המענה לשאלון במלואם וכלשונם, כפי שאלה נקבעו ופורטו בהחלטה הרלוונטית; הבקשה נשענת על שלושה אדנים: הפרת סעיפים 6(ה) ו-6(ו) לצו הגילוי והעיון, וכן הפרת סעיף 6 לצו המענה לשאלון.

הואיל ובעבר סקרתי את המתווה הנורמטיבי בסוגיית גילוי מסמכים ומענה לשאלונים במסגרת בקשות הצדדים בתביעות הקודמות, אפנה לאותן החלטות ואדון לגופם של דברים. אומר כבר עתה, לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, נתתי דעתי לדרוש ויישמתי את הוראות החוק והפסיקה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה, על כל חלקיה, להידחות; ואפרט אפוא, ראשון-ראשון, אחרון-אחרון.

• 1. סעיף 6(ה) לצו הגילוי והעיון

במסגרת זו הורתי כי על וטשטיין להעביר לידי כהן כל התכתבות שהוחלפה בינו ובין חברת "פרדיו פארמה" (להלן: "הלקוחה"), עד למועד בו זו העבירה את הייצוג באופן רשמי ממשרד כהן למשרד וטשטיין, ושעוסקת במתן השירות המשפטי על ידי וטשטיין.

כהן טוען כי מהמסמכים שהועברו בעניין זה עולה בבירור שקדמה תקשורת, הכוללת התכתבות, עם אותה לקוחה או עם נציג מטעמה, וזו לא הועברה במסגרת גילוי המסמכים, בניגוד להוראת צו הגילוי והעיון; עוד נטען כי התכתובות שהועברו נעדרות מתן ייפוי כוח המסמיך את משרד וטשטיין לטפל בענייני הלקוחה, וזאת בניגוד לתכתובות עם לקוחות אחרים המסתיימים במתן ייפוי כוח שכזה. מכך, למד כהן כי ישנן התכתבויות נוספות בין וטשטיין ללקוחה, המאוחרות למסמך האחרון שנשלח מטעם וטשטיין בהקשר זה.

וטשטיין טוען שמשעה שהצהיר כי גילה ומסר את כל התכתובות הרלוונטיות, בא הדיון בעניין זה לכדי סיום, ואין להידרש לטענות כהן; לגופם של דברים, נטען כי "מעבדות רפא בע"מ", חברה השייכת לקבוצה בינלאומית המאגדת חברות פרמצבטיות אחיות ממדינות שונות עליהן נמנית הלקוחה, היא זו שיזמה ותיאמה את הפגישה עם הלקוחה. משכך, אין מקום לסברה כי הוסתרו תכתובות קודמות שוטשטיין נמנע מלהעבירן עת שיש לבחון את התכתובות שהועברו לאור נתון זה; עוד נטען כי המסמך האחרון שהועבר ביחס ללקוחה כולל הודעה מטעמה על מסירת הייצוג, בעוד המשך התכתובות עימה נוגעות לייצוג בתיק הספציפי, תכתובות שלכאורה אין לגלותן לפי צו הגילוי והעיון.

לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לידי מסקנה כי יש לדחות את הבקשה ביחס לסעיף זה בצו הגילוי והעיון משום שסבורני כי הליך גילוי מסמכים אינו מהווה אכסניה מתאימה לחקירות, קל וחומר לאור תצהיר הגילוי בעניין זה. ככל שהמבקש חולק על אמיתות התצהיר, שמורה לו הזכות לדון בכך במסגרת הליך החקירות בדיון.

• 1. סעיף 6(ו) לצו הגילוי והעיון

בהקשר זה קבעתי כי על וטשטיין לגלות כל תכתובת שהוחלפה עם לקוחות משרד כהן ושעוסקת במתן השירות המשפטי על ידו. עוד ציינתי כי ככל שאותם לקוחות העבירו את הייצוג בסופו של יום למשרד וטשטיין, והוא יצהיר על כך, הוא אינו נדרש להעביר את התכתובות שהוחלפו לאחר העברת הייצוג כאמור.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת בשאלה האם צו הגילוי והעיון תחום עד למועד הגשת התביעה הרלוונטית או עד למועד חתימת תצהיר הגילוי במסגרת תביעה זו.

כהן טוען כי צו הגילוי והעיון לא הוגבל לתכתובות שהוחלפו עד למועד הגשת התביעה הרלוונטית, אלא תחום רק ביחס למועד בו הלקוחות העבירו את הייצוג למשרד וטשטיין. עוד נטען כי עסקינן בתביעה שעיקרה המשך פעילותו של וטשטיין שלא כדין לכאורה, ומשכך הרי שממהותה מחייבת גילוי מסמכים עד למועד חתימת תצהיר הגילוי. לתמיכה בעמדתו מפנה כהן להחלטת השופט הנדל בבקשות רשות הערעור בעניין גילוי מסמכים בתביעות הקודמות; בהחלטה זו, חויב וטשטיין לגלות תכתובות עם לקוחות משרד כהן החל משנה לפני עזיבת משרד כהן ועד שנה אחרי העזיבה כאמור, קרי, עד כשמונה חודשים לאחר מועד הגשת התביעה (ר' רע"א 428/17 ד"ר שלמה כהן ושות' נ' ליעד וטשטיין (פורסם במאגרים המשפטיים, 23.4.17) (להלן: "החלטת השופט הנדל"). עוד מפנה כהן לת.א (מרכז) 52872-09-12 ליאון נ' סחיש (פורסם במאגרים המשפטיים, 24.8.15) במסגרתו נקבע כי על הנתבע לגלות מסמכים המאוחרים למועד הגשת התביעה (להלן: "עניין ליאון").

וטשטיין טוען כי לא ניתן לקבל את העמדה לפיה צו גילוי המסמכים תחום עד למועד חתימת תצהיר הגילוי ממספר טעמים: אירועים שאירעו לאחר הגשת התביעה אינם מהווים חלק ממנה; מועד תצהיר הגילוי נגזר מאופן ניהול ההליך גרידא ולא מהתביעה לגופה, ומשכך חובת גילוי מסמכים עד למועד חתימת תצהיר זה תפגום בציפייה הסבירה של נתבעים לנהל מאבק משפטי תחום בזמן ושאינו תלוי בטענות המתפתחות לאורך ההליך; תיווצר תוצאה אבסורדית במקרה דנן לפיה בעוד הליך הגילוי ביחס ללקוחות שהעבירו ייצוגם למשרד וטשטיין, קרי, לקוחות שבעניינם קמה לכאורה עילת תביעה ממשית, תחום עד למועד הגשת התביעה הרלוונטית, הרי שביחס ללקוחות שלא העבירו ייצוגם למשרד וטשטיין, לקוחות שבעניינם עילת התביעה פחותה בעוצמתה, הליך הגילוי מתמשך אף לאחר מועד הגשת התביעה.

עוד טוען וטשטיין כי אין לפרש את החלטת השופט הנדל כתוחמת את הליך גילוי המסמכים על בסיס אופן ניהול ההליך, אלא ככזו המתחקה אחר "האירוע המרכזי" הניצב בלב טענות התביעה ולפיו נתחם הליך הגילוי. בענייננו, כך נטען, "האירוע המרכזי" בתביעה הרלוונטית הינו עזיבת לקוחות את משרד כהן לטובת משרד וטשטיין, עזיבה שהתרחשה כחצי שנה טרם הגשת התביעה הרלוונטית, כך שהליך הגילוי תחום, לכל היותר, עד למועד הגשת תביעה זו.

משנתתי דעתי לטענות הצדדים, סבורני כי אין לקבל את העמדה לפיה הליך הגילוי נמשך עד למועד חתימת תצהיר הגילוי. קבלת עמדה זו משמעותה כי הליכים מקדמיים יימשכו זמן רב, תוך שייעשה בהם שימוש בלתי הולם באופן שיסכל את יכולתו של בית המשפט להגיע לעיקר המחלוקת ולדון לגופה. כל זאת, בנוסף להכבדה משמעותית על כתפי הנתבעים והפגיעה בוודאות באשר להליכי הגילוי, ולצד העלות הכספית הניכרת שעמדה זו טומנת בחובה.

יוער כי עמדתי היא שאין לפרש את החלטת השופט הנדל כקובעת מסמרות באשר לתחימת הליך הגילוי באופן כללי, אלא כקביעה קונקרטית בבקשות רשות הערעור שהונחו לפניו. משכך, אין בהחלטת השופט הנדל כדי להשליך באופן ישיר על תחימת הליך הגילוי בתביעה הרלוונטית.

דברים אלה יפים גם לעניין לאון; שם, נקבע שבית המשפט רשאי להורות על גילוי מסמכים מאוחרים למועד הגשת התביעה ככל שיסבור שיש הצדקה לכך. מהחלטה בעניין לאון לא ניתן ללמוד שגילוי מסמכים לאחר מועד הגשת התביעה הוא הכלל לפיו יש לנהוג, אלא שככל שבית המשפט סבור שיש לאפשר זאת, הוא רשאי לעשות כן; בענייננו, לאור הטעמים שפורטו לעיל ועקב הימשכות ההליכים, לא ראיתי הצדקה לאפשר גילוי מסמכים עובר למועד הגשת התביעה הרלוונטית.

• 1. סעיף 6 לצו המענה לשאלון

באשר לשאלה זו הורתי כי על וטשטיין להשיב האם נערכו על ידו או על ידי מי מטעמו פניות ללקוחות משרד כהן לאחר הגשת התביעה השנייה, תוך שתצורף רשימת הלקוחות ומועדי פנייה ככל שידועים.

כהן טוען כי הואיל ותשובת וטשטיין נעדרת התייחסות לפניות בעל-פה ללקוחות משרד כהן וכוללת פירוט פניות ראשוניות בלבד מבלי לציין "פניות המשך", הרי שמדובר בהפרת צו המענה לשאלון;

באשר לפניות בעל-פה נטען כי השאלה שהועברה לוטשטיין כללה התייחסות מפורשת לפניות שכאלה; ההחלטה הרלוונטית סייגה את תוקפו של צו המענה לשאלון רק ביחס "לציר הזמנים" לגביהם הוא חל, קרי, באשר לפניות שנעשו לאחר הגשת התביעה השנייה; כלומר, לשיטת כהן, פניות בעל-פה לא הוחרגו מתחולת צו המענה לשאלון. באשר לתכתובת המשך נטען כי הצו מנוסח בלשון רבים שעה שנקבע כי המענה יכלול "מועדי פנייה", ומשכך למד כהן כי אין להסתפק בציון מועד הפנייה הראשונה בלבד.

וטשטיין טוען כי קיים את צו המענה לשאלון במלואו; אין ללמוד מההחלטה הרלוונטית כי נדרש לפרט פניות בעל-פה ללקוחות, ולגופם של דברים הרי שכל אימת שניתן היה לאתר פנייה שכזו עשה כן; אין כל אפשרות מעשית לשחזר שיחות בעל-פה עם מאות גורמים שנערכו במסגרת כנסים שונים לפני מספר שנים; פורטו ואף נמסרו "פניות המשך" במלואן ככל שאכן היו כאלה.

לאחר עיון בטענות הצדדים באשר לקיום תנאיו של צו המענה לשאלון, סבורני כי אין להידרש במסגרת הליך גילוי המסמכים לטענות כהן, שמקומן בהליך החקירות. ככל שכהן חפץ בכך, שמורה לו הזכות לפרוש טיעוניו בעניין זה בהליך החקירות כאמור.

1. סוף דבר

דין הבקשה להידחות.

כהן יישא בהוצאות וטשטיין בסך של 8,775 ₪.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג כסלו תש"פ, 11 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.