בפני בקשה להטלת עיקול זמני במסגרת תביעה כספית שכנגד שהגישה המבקשת כנגד המשיב.

רקע

1. המבקשת, חברת הזנק ישראלית המפתחת עמדות מכירה חכמות לעסקים בתחום קמעונאות המזון. לחברה מספר דירקטורים, ביניהם האחים שי וירון אלקיים והמשיב.
2. המשיב הגיש כנגד המבקשת והאחים אלקיים תביעות שונות, שתיהן מתנהלות בבית המשפט כאן: האחת, תביעה כספית (נושאת מספר ההליך דנן) והשנייה, תביעה אשר נדונה במחלקה הכלכלית.
3. מנגד, הגישה המבקשת ביום 07.03.2021 תביעה כספית בסך 20,000,000 ₪ (מטעמי אגרה) כנגד המשיב בגין עילות של הפרת חובות אמונים, זהירות ותום לב כבעל מניות וכדירקטור בניגוד לחוק החברות; סיכול הליך הנפקת המבקשת במכוון ובמזיד, הכל למען השגת טובות הנאה אישיות; עוולת הרשלנות בניגוד לחוק החברות.
4. בד בבד עם התביעה שכנגד, הגישה המבקשת בקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד. מאחר ולא מצאתי כי בנסיבות בהן המעשים המתוארים בבקשה אירעו לפני מספר חודשים וסכום התביעה אינו מפורט דיו, לא נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד, הוריתי ביום 08.03.21 למבקשת להמציא את הבקשה למשיב וקבעתי דיון במעמד שני הצדדים.
5. לאור החלטתי מיום 08.03.21, הגישה המבקשת בקשה לעיון מחדש, אך גם לבקשה זו סברתי בהחלטתי מיום 10.03.21 כי אין להיעתר למתן החלטה במעמד צד אחד.
6. ביום 15.03.21 הגיש המשיב את תגובתו וביום 16.03.2021 התקיים דיון בנוכחות הצדדים במהלכו נחקרו מר ירון אלקיים מטעם המבקשת והמשיב מטעם עצמו.
7. החלטתי ניתנת לאחר שהצדדים טענו סיכומיהם בעל פה.

טענות הצדדים:

טענות המבקשת;

לטענת המבקש, יש להטיל עיקול על הנכסים המפורטים בבקשה מהטעמים שלהלן:

1. בגין מעשיו הפסולים של המשיב, נגרמו למבקשת נזקים בשווי של עשרות מיליוני ₪ בצורת ירידת שווי החברה (שלהערכת חתם ההנפקה עולה לכדי 40 מליון ₪ אותם יכולה הייתה המבקשת לגייס עם השלמת הנפקת החברה, לפי שווי חברה של מעל ל-150 מליון ₪), פגיעה במוניטין המבקשת ובעסקיה, פגיעה ביכולתה לגייס הון ממשקיעים ומשכך לא יכולה החברה להקטין את נזקיה או לממן ציוד חומרה, פגיעה בהמשך צמיחת החברה, הוצאות ההנפקה אשר הוצאו לשווא.
2. לטענת המבקשת, המשיב הוא זה אשר יזם את הליך ההנפקה, אך משראה כי הליך ההנפקה ישנה את זכויות היתר שלו, "התהפך" המשיב והחל לחבל בהליך ההנפקה ולהכשילו. על מנת להשיג את מטרתו, הפעיל המשיב על המבקשת ומניותיה לחץ פסול תוך ניסיונות סחיטה ואיומים על הכשלת ההנפקה והעלה טענות מופרכות מול צדדים שלישיים הקשורים להנפקת החברה, הכל על מנת לקבל זכויות יתר לאחר ההנפקה, הגם שאלו אינן מגיעות לו על פי דין.
3. לטענת המבקשת, קיים חשש כבד שהמשיב לא יוכל לעמוד בקיום פסק הדין ככל ויינתן נגדו. המבקשת מבססת טענה זו על דוח חקירת יכולת כלכלית ממנו עולה כי המשיב מסתיר נכסים ומתחמק מקיום חובותיו באופן בו "על הנייר" המשיב נעדר נכסים למעט מניותיו במבקשת. כך, למשל, נטען כי כתובתו הרשומה של המשיב היא בדיור מוגן בעיר ירושלים בעוד המשיב מתגורר בבית בישוב היוקרתי ארסוף.

כן, מבססת המבקשת טענתה זו על תמלול הקלטה של המשיב ובו הוא נשמע מודה בפני האחים אלקיים כי הוא מתחמק מתשלום מיסים באמצעות "קומבינות".

1. גם בסכום התביעה הגבוה – 20,000,000 ₪ - אשר הועמד על סכום זה מטעמי אגרה, יש לקיים את דרישת ההכבדה בהתאם להלכה הפסוקה.
2. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת מאחר והנזק העשוי להירגם לה מאי מתן צו העיקול עולה על הנזק שייגרם למשיב, אשר אף הצהיר בפני בעלי מניות אחרים בחברה כי הינו מכון להפסיק את סכום השקעתו אם לא יקבל מבוקשו.
3. צו העיקול הזמני הינו הסעד שפגיעתו היא הפחותה ביותר, בנסיבות המתוארות לעיל.
4. הבקשה הוגשה זמן קצר לאחר המלצת חתם ההנפקה על ביטול ההנפקה בשל פעולות המשיב והיא מבקשת בתום לב לפרוע נזקיה מהמשיב אשר אחראי להם.

תגובת המשיב:

לטענת המשיב יש לדחות את הבקשה מהטעמים שלהלן:

1. הבקשה הוגשה בשיהוי וחוסר תום לב. טענות החברה לניסיון סחטנות לכאורה היו בידיעת החברה מזה חודשים רבים.
2. התביעה שכנגד מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט לצורך הגשת תביעת "השתקה" אשר באה לאחר הגשת תביעתו של המשיב נגד המבקשת והאחים אלקיים ובניסיון להלך אימים על המשיב ולהשתיקו.
3. לא נתקבלה החלטה/הסמכה המאפשרת את הגשת התביעה על ידי המבקשת ועל כן נטען כי זו הוגשה בחוסר סמכות והרשאה.
4. המשיב אמנם הציג בפני האחים אלקיים את רעיון ההנפקה, ביחד עם חלופות נוספות, אך כל זאת תוך שהוא מתנגד להנפקה מטעמיו שפורטו, בין היתר, בשל חוסר אמונו באחים אלקיים והתנהלותם בניהול החברה, הגם שבתור המשקיע העיקרי בחברה, הוא היה בעל האינטרס הגדול ביותר להנפקה.
5. האחים אלקיים הם אלו שהפרו את ההסכמים עם המשיב בכך שקידמו את הליך ההנפקה חרף התנגדותו, ניהלו הצדדים שיחות ופגישות רבות ביניהם ובין עורכי דינם אשר הובילו להסכמת המשיב להסיר התנגדותו להנפקה בכפוף לקבלת סמכויות פיקוח לידיו על המבקשת והאחים אלקיים. המשיב לא ביקש כל טובת הנראה לעצמו ולא פעל לקידום טובתו האישית על פני טובת החברה.
6. הגורמים שנטען כי בדקו את טענות המשיב הינם גורמים בעלי אינטרס בהליך ההנפקה ועל כן לא ניתן להסתמך על תוצאות בדיקתם.
7. המשיב פעל באופן בו פעל מתוך חובותיו ואחריותו כדירקטור, בעל מניות ומשקיע.

1. הגשת תביעה אינה מקימה עילת תביעה כנגד התובע ואינה מהווה רשלנות, אף אם התביעה נדחית. בתביעה שכנגד מבוססת עילת התביעה על טענת שווא לפיה טענות המשיב הן טענות שווא.
2. כן נטען כי יש לסלק את התביעה שכנגד בשל ייחוד עילה וההגנה המוקנית בדיני לשון הרע להליכי משפט ופרסומם. בתביעה שכנגד, עילת התביעה היא פרסום תביעת המשיב, משמע שמדובר בתביעת נזקי לשון הרע, מה גם שהמשיב לא יזם את הפרסומים אודות תביעתו. תביעה כאמור איננה יכולה להתקיים שכן עניין אשר דיני לשון הרע חלים עליו ניתן לתבוע בגינו רק מכוח דיני לשון הרע ולא מכוח עילה חליפית.
3. ההקלטות שהוצגו בתביעה שכנגד הינן ערוכות באופן מגמתי וחסר ולא ניתן להסתמך עליהן והן בכל אופן לא מקימות עילת תביעה נגד המשיב.
4. המבקשת לא תמכה בראיות את טענתה לביטול או כישלון ההנפקה ועל כן לא קמה לה עילת תביעה.
5. גם הנזק הנטען הינו בסכום מופרך שלא הוסבר או בוסס ונדמה כי נקבע שרירותית.
6. לעניין טענות המבקשת ביחס למצבו הכלכלי של המשיב, טוען המשיב כי לפני כעשור שב להתגורר בישראל לאחר שנים רבות בחו"ל ואף בעת מגוריו בישראל נהג לשהות בחו,ל לתקופות ממושכות בגין עסקיו שמההכנסות על עסקים אלו הוא אף פטור ממס בהיותו "תושב חוזר ותיק". המשיב אדם אמיד ואין חשש כי אי מתן צו העיקול יכביד על קיום פסק הדין.
7. גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב שכן בעוד לא הוכח איזה נזק ייגרם לחברה מאי מתן צו העיקול, אין ספק שהטלת עיקול זמני בסך 20 מליון ₪ על זכויות המשיב יסבו לו נזק.
8. לחילופין, טוען המבקש שככל וייעתר בית המשפט לבקשה, יותנה מתן צו העיקול בהפקדת ערובה מתאימה שתשקף את גובה העיקול והנזקים שעשויים להיגרם למשיב.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

1. מטרת הסעד הזמני בכלל ועיקול זמני בפרט, נקבעה בתקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 הקובעת כי "מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין.". קיים הבדל בין נוסחה של התקנה והגדרת מטרת על לעניין הסעד הזמני לבין נוסחן הקודם של התקנות שעסקו בסעדים זמניים ובעיקול, ואולם לטעמי לצרכי בקשה זו אין צורך להידרש להבדלים, וניתן לקבוע כי התכלית העיקרית זהה.
2. הכלל נקבע בתקנה 103 שבה נקבע כי ביהמ"ש יורה על מתן צו עיקול אם "שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין". צא ולמד, כי המבקש כי יוטל עיקול, צריך לשכנע את ביהמ"ש בדבר סיכויי ההליך, מאזן הנוחות, ושיקולי צדק ויושר, [ראה רע"א 1998/07 בדארנה נ' עזבון המנוח עלי בדר בדארנה (פורסם במאגרים, 11.6.07); רע"א 8415/07 חברת אנ.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם במאגרים, 24.10.07)]. עוד על המבקש להראות, כי קיומה לכאורה של עילת תביעה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, והאם הבקשה הוגשה בתום לב.
3. לעניין עילת התביעה כבר נקבע כי אין צורך בהצגת תשתית ראייתית שתשקף עמדה נחרצת בנוגע לסיכויי התביעה, ודי להראות כי המדובר בתביעה שאינה תביעת סרק, והיא מעלה שאלה רצינית שראוי להידרש אליה. עוד ביהמ"ש בוחן את היחס שבין הנזק שעשוי להיגרם למבקש לעומת הנזק שעשוי להיגרם לנתבע, במה שכונה מקבילית הכוחות, ובמאזן זה, על ביהמ"ש לשכלל את הנתונים כולם, לא רק נתונים הנוגעים לעילת התביעה, ההכבדה, והנזקים אלא גם שיקולי צדק ותום לב.
4. כבוד השופט סובל בע"ר 47833-09-13 ניקוי הגליל 91 בע"מ ואח' נ' ת ג ל בעמ ואח' [פורסם במאגרים, 10.12.2013], תמצת את הדרישות ממי שמבקש עיקול על פי הפסיקה כך:

"על המשיבים היה להרים את הנטל המוטל עליהם ולהוכיח כי התמלאו התנאים המתחייבים בדין למתן סעד זמני של צו עיקול –

1. קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה;

2. קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין;

3. מאזן הנוחות בין הצדדים או הנזק אשר ייגרם למבקש צווי העיקול לעומת הנזק שייגרם

למשיב אם יינתנו הצווים;

4.שאלת תום ליבו של מגיש הבקשה למתן צווי עיקול זמני;

5. השאלה האם מתן צווי העיקול צודק וראוי בנסיבות העניין;

6. שאלת מידתיות הפגיעה של צווי העיקול;"

1. בענייננו, עיקר טענת המשיב נגעה לשאלת קיומה של עילת תביעה. כפי שפורט לעיל המשיב טען ובהרחבה כי ככל ויש בידי המבקשת עילת תביעה הרי מקומה בהגשת תובענה על פי הוראות חוק איסור לשון הרע, וכי התביעה כפי שהוגשה מהווה עקיפה של הוראות חוק זה.
2. בפסיקה נקבע, כי ככלל, שעה שעילת התביעה מסתמכת על פרסום המהווה, לפי הטענה, לשון הרע, אין לאפשר עקיפת ההגנות והמנגנונים הקבועים בחוק איסור לשון הרע בדרך של הגשת תביעה חלופית בעילות אחרות [ראו רע"א 7205/16 שוורץ נ' צולר (9.4.2017); ת"א (מר) 20528-01-12 הרפז נ' מרחב (מ.נ.פ) בע"מ (פורסם במאגרים,27.4.2012); תא (ראשלצ) 793/08 הורוביץ נ' בן דוד (פורסם במאגרים, 18.10.2009); ת"א (תא) 154999-09 פלוני נ' אלמונית (פורסם במאגרים, 11.8.2011)].
3. ביהמ"ש קבע את ההלכה הברורה והחד משמעית בעניין רע"א 7205-16 ד"ר סיגל שוורץ נ' ד"ר לילך צולר (פורסם במאגרים, 9.4.17), שם נקבע כהי לשנא:

"המחוקק ערך איזונים. הוא איפשר לאדם לתבוע את עלבונו של שמו הטוב, אך סייג זאת לענייננו בסייגים המופיעים בסעיף 13, שהם פרסומים מותרים. הוא עשה כן גם בחוקים אחרים, על-ידי ייחוד עילה, כמובן כל מאטריה לעניינה ולהקשרה; כך בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, כך בחוקי השיקום של מערכת הביטחון, כך בחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998, וכך במקרים נוספים. הרעיון שביסוד "ייחוד העילה", החובר למדיניות שיפוטית ראויה, היא שלא תיפתח הדלת לעילות שונות לאחר שננעלה בעילה מרכזית לענייננו. יש לקרוא את הדברים על רקע תכלית החוק, שבא להגן על השם הטוב מתוכו עצמו, והרי אם נאמר אחרת אין לדבר סוף, פעם תהא זו פקודת הנזיקין (נוסח חדש), פעם חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. אכן, בענין חיר נ' גיל הופנה (בדעת הרוב) הנפגע לשיטתו להליכי משמעת בלשכת עורכי הדין, אך זו מאטריה שונה של דין משמעתי, לא מאטריה של נזיקין או גדר ממוני אחר, ואין הנדון דומה לראיה. גם לא ראינו בהיסטוריה החקיקתית, לאחר העיון, סתירה לאמור.

עמדתנו איפוא בבירור היא, כי אין מקום לתביעה שמחוץ לגדרי חוק איסור לשון הרע, בנזיקין או עילה אחרת, מקום שהמחוקק נעל את שערי איסור לשון הרע, ועל כן איננו נעתרים לערעור..."

1. השאלה העומדת לפתחי בגדרי עיקול זה הינה, האם אכן עסקינן בתביעה שמבוססת על חוק איסור לשון הרע, ונועדה לעקוף את ההגנות שמפורטות בו, או שהתובענה נוגעת לעילות שפורטו בה, היינו הפרת חובת הדירקטור ובעל המניות, התנהלות רשלנית, וכולי.
2. אין חולק כי בכתב התביעה לא פורטה כל עילת תביעה בעניין לשון הרע. לטעמי לצרכי הבקשה לעיקול בלבד, יש לדחות את הטענה כי עסקינן בתביעת לשון הרע בכסות אחרת.
3. המבקשת טוענת כי ביקשה לבצע הנפקה בבורסה לניירות ערך בתל אביב. לטענת המבקשת המשיב הבין כי ככל וההנפקה תצא לפועל יאבד את זכות הווטו שניתנה לו ומשכך החל לפעול בכל הדרכים על מנת להביא לטרפודה של ההנפקה. לטענת המבקשת המשיב מעל באמון המשקיעים, לא בחל באיומים ובסחטנות, כדי להרוס את החברה. המבקשת טוענת כי המשיב חיבל באופן מתוכנן ומודע בהנפקה, העלה טענות שווא מופרכות ומגמתיות, ניצל את נקודת הזמן שבה הייתה מצויה החברה ערב ההנפקה על מנת לנסות ולסחוט את החברה ולקבל זכויות יתר, איים בפרסומים מבישים, הודיע בפגישה כי בכוונתו לפרסם פרסומים מבישים על מנת להרוס את ההנפקה ככל ולא יקבל את מבוקשו, פנה ודרש לבטל את ההחלטות בדבר הנפקת החברה, וכאשר הדבר לא צלח על ידו, חיבל בהליך ההנפקה עד שהדבר צלח על ידו, וההנפקה בוטלה.
4. אם נדייק בטענת המשיב נמצא, כי המשיב אינו טוען שכל הפעולות שמיוחסות אליו בכתב התביעה מהוות לשון הרע, שכן איומי סחיטה בוודאי אינם בכלל לשון הרע, אלא שלטענתו, מה שעל פי כתב התביעה הוביל לביטול ההנפקה הוא הפרסום בכלי התקשורת ומשכך, עסקינן בפרסום מכפיש (על פי טענת המבקשת), ולכן התובענה הינה תובענה בלשון הרע בכסות אחרת, באופן העוקף את ייחוד העילה.
5. עוד טוען המשיב, כי ככל ושלח מכתב ובו העלה טענות כנגד החברה ו/או האחים אלקיים, שותפיו בחברה, הרי יש בכך משום פרסום ולכן לא ניתן למעשה להגיש תביעה הנוגעת להפרת חובות האמון שלו כדירקטור, או כבעל מניות, אלא רק תביעה במסגרת לשון הרע.
6. לטעמי הדברים מרחיקים לכת. התביעה אינה תביעת לשון הרע. ייתכן ויש מקום להוסיף עילה זו ואינני נדרשת לכך. התביעה נוגעת לשרשרת מעשים המתוארת באריכות, ואשר למרביתם המשיב לא התכחש, ולמעשה הודיע במפורש כי התנגד להנפקה, ולא הכחיש כי פעל לביטולה של ההנפקה. המשיב מתבונן בתביעה בראיית מנהרה, רק החלק שהוביל לטעמו לביטול ההנפקה בסופו של דבר הוא הרלוונטי להליך, אך לא היא. המבקשת מפרטת ובאריכות יש לומר את כל מעשי המשיב המהווים לטעמה הפרת חובתו כדירקטור וכבעל מניות, ואציין עניין אחד.
7. הרבה נטען בפניי בעניין הפרסומים בעיתונות של התביעה שהוגשה על ידי המשיב כנגד האחים אלקיים שותפיו לחברה. אכן פרסומים אלה יש בהם משום לשון הרע. המבקשת טענה בפניי כי המשיב ביקש לבצע פרסומים אלא שנדחה על ידי כתבים אליהם פנה. המבקשת טוענת כי המשיב הגיש את התביעה על מנת לאפשר לכתבים אליהם פנה לפרסם את טענותיו, יותר מכך, לטענת המבקשת כאשר ביקש לבצע פרסום נוסף, שוב נדחה, ולכן הגיש עוד תביעה, כדי שיוכל לבצע פרסום נוסף. המבקשת טוענת כי מטרת הפרסומים הייתה אחת ואין בלתה לגרום לה לנזק. אין חולק כי ביצוע הפרסומים שייך להליך לשום הרע, ולא ניתן לעקוף ייחוד העילה, ואולם האם המהלך כולו, עד לרגע הפרסום, מהלך של פנייה לכתבים, גיבוש דרך עם כתבים לבצע פרסום, עוד בטרם שבוצע איזה פרסום, לא מהווה הפרה של חובת האמון שחב דירקטור לחברה? אינני נדרשת לשאלה זו, משום שכפי שהבהרתי, התביעה כוללת טענות רבות ומגוונות הנוגעות למעשים רבים הנטענים כלפי המשיב בפעולותיו לעצור את ההנפקה, ומשכך לטעמי לצרכי עיקול זה די בכך.
8. המשיב לא טען כי ההחלטה בנוגע להנפקה התקבלה שלא כדין, ולא רק שאינו מכחיש, אלא מפרט בתגובתו לבקשה לעיקול כי הוא התנגד נחרצות להנפקה ופעל כנגד ההנפקה. לטעמי כאשר בסופו של דבר פעולותיו "צלחו" וההנפקה בוטלה, הרי אין בכך משום תביעה הנוגעת ללשון הרע, הגם וייתכן ויש במעשיו משום לשון הרע.
9. המשיב טען כי אין החלטת דירקטוריון לבטל את ההנפקה. בשלב הזה של ההליך אין צורך בהחלטה כזו, ביהמ"ש לא בוחן כיצד התובע יוכיח את תביעתו, אלא די במכתב החתם, נספח 39 לכתב התביעה שכנגד ממנו עולה כי החתם ווליו בייס הודיע כי הוא ממליץ בנסיבות שנוצרו לבטל את ההנפקה, ובמצורף לכך העובדה כי ההנפקה לא יצאה לפועל דה פקטו, כדי לבסס את עילת התביעה לפיה המשיב פעל בצורה יזומה לביטול ההנפקה, באופן שהוביל לביטולה בפועל.
10. המשיב טען עוד, כי כל מטרתה של התביעה לשמש כמשקל נגד לתביעה שהוגשה על ידו, שהינה תביעה מבוססת, ואילו התביעה שכנגד הינה תביעת סרק, ומהווה תמונת מראה לתביעתו. ככל וטענותיו תתקבלנה הרי תביעת המבקשת תקרוס. בענייננו, למרות שלטעמי לצרכי בקשה זו אין צורך להידרש לכך, הציגה המבקשת אישורי רו"ח כי טענות המשיב בנוגע להוצאת כספים מהמבקשת על ידי ה"ה אלקיים אינן נכונות (ראה נספחים 42-44 לכתב התביעה). עוד הציגה המבקשת אישורו של משרד רו"ח קובט פורר גבאי שליווה את הליך ההנפקה, לכך שנערכה ביקורת לדוחות וכי הדוחות של החברה המבקשת משקפים באופן נאות מכל הבחינות המהותיות את המצב הכספי של החברה, וזאת לאחר שמשרד זה קיבל את מכתביו של המשיב בעניין הטענות שהעלה כנגד ה"ה אלקיים (נספח 31 לכתב התביעה).
11. כלומר, הגורמים שליוו את ההנפקה, לרבות החתם, ומשרד רואה החשבון, לאחר שקיבלו את מכתביו של המשיב עניין אי הסדרים שנטענו על ידו, כפי שפירט בתביעתו, סברו כי המבקשת התנהלה כראוי, ולא קיבלו למעשה את טענותיו. מכאן אני למדה לצורכי בקשה זו בלבד, כי המשיב לא הביא דבר שעשוי לבדיקת טענות לאי סדרים כספיים, ומשכך אני קובעת כי המבקשת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי תביעתה הינה תביעה הראויה להתברר.
12. בדיון שהתקיים בפניי, שאלת ההכבדה לא הייתה למעשה שנויה במחלוקת, גם אם הועלו טענות בעניינן זה על ידי המשיב, הרי המשיב לא הכחיש שאין לו נכסים בישראל, נהפוך הוא המשיב אישר כי אין לו כל נכסים. עוד אישר המשיב כי כלי הרכב שהוא נוהג בו אינו רשום על שמו, ובכל מקרה משועבד לטובת חברה זרה. עוד אישר כי הכתובת המוצהרת על ידו במשרד הפנים ובמקומות אחרים אינה כתובת מגוריו אלא לטענתו כפי שהוסבר על ידו מהווה כתובת למשלוח דואר בלבד. המשיב אישר כי הוא מתגורר בדירה שכורה וכי לא מסר את הכתובת של מקום מגוריו לביהמ"ש במסגרת כתב תביעתו.
13. לאור העובדות שאינן שנויות במחלוקת אין ספק כי המבקשת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את קיומו של יסוד ההכבדה הדרוש לצורך הטלת עיקול זמני.
14. שאלת הנזק. בעניין זה המשיב טען כי המבקשת לא פירטה ולא ביססה את טענת הנזק הנטען. המשיב טען גם כי לא הוכח שההנפקה בוטלה, ואולם טענה זו דחיתי לעיל. מעבר לכך, טען כי על מנת להרים את הנטל הדרוש לצורך קבלת סעד של עיקול, על המבקשת לבסס בתשתית ראייתית את נושא שיעור הנזק שנגרם לה. בעניין זה הצדק עם המשיב. למעט לעניין ההוצאות שהוציאה המבקשת ביחס להליך ההנפקה המבקשת לא פירטה את הנזק שנגרם לה.
15. המבקשת טענה לירידת שווי של החברה בשל כך שההנפקה לא יצאה לפועל, ונקבה בסכום של 40 מיליון ₪ כסכום שהייתה אמורה לגייס. נניח שהמבקשת הייתה אמורה לגייס את הסכום המפורט על ידה, ונניח לטובתה כי אכן הייתה מצליחה לגייס את הסכום הזה. לא ניתן למתוח קו ישר בין סכום הגיוס לבין הנזק שנגרם למבקשת בשל אי גיוסו של הסכום. הכספים אמורים להיות מושקעים על ידי החברה על מנת להוביל לצמיחתה, הנזק אינו בהעדר הכספים, הנזק הינו באי הצמיחה, בכך שנמנעה ממנה היכולת להגדיל את היקף פעילותה, ובעניין זה ביהמ"ש לא קיבל כל כימות של הנזק, או פירוט, או חוות דעת, או תשתית ראייתית אחרת שממנה ניתן יהיה לגזור את סכום הנזק בגין ראש נזק זה, להבדיל מהנזק הישיר של ההוצאות שהוצאו לשווא.
16. בהעדר כל נתונים, שיקשרו בין ביטולה של הנפקה לשיעור נזק כלשהו, אין מקום לטעמי לקבוע שרירותית סכום כנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מההנפקה. פועל יוצא הוא כי המבקשת הרימה את הנטל המוטל עליה לצורכי שלב זה רק ביחס לנזקים הישירים בסכום של 900,000 ₪.
17. כפי שנכתב על ידי בהחלטה מיום 10.3.21 בבקשה חוזרת להורות על עיקול במעמד צד אחד כי המשיב הינו בעל המניות במבקשת. לאור כך אני סבורה כי האיזון הנכון במקבילית הכוחות, ועל מנת למנוע פגיעה מעבר לנדרש במשיב, ועם זאת לשמור על זכויותיה של המבקשת כי יש להורות על עיקול מניות המשיב במבקשת.
18. לאור האמור אני קובעת כי יש מקום להורות על הטלת עיקול על מניות המשיב עד לגובה הסכום של 900,000 ₪. בכפוף להתחייבות עצמית בלתי מוגבלת בסכום ובכפוף להפקדת ערובה כספית להבטחת כל נזק בסכום של 30,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית.
19. בהינתן התוצאה אני סבורה כי אין מקום להורות על צו להוצאות.
20. למען הסר ספק החלטתי ניתנת בכובעי כרשמת.

ניתנה היום, ה' ניסן תשפ"א, 18 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.