1. לפניי שלוש בקשות – האחת, בקשה שהוגשה מטעם התובע (והנתבע שכנגד), מר דותן גלעד (להלן – מר גלעד), להורות לנתבעת 1 (והתובעת שכנגד), קמעונאי און-ליין בע"מ (להלן – החברה), להפקיד ערובה בסך 950,000 ש"ח להבטחת הוצאותיו במסגרת התביעה שכנגד; השנייה, בקשה שהוגשה מטעם מר גלעד להורות על מחיקתם של שני ההליכים הקודמים שניהל כנגד החברה (להלן – ההליכים הקודמים), ועל איחוד התביעה שכנגד עם התביעה העדכנית שהגיש במסגרת ת"א 61547-11-21 (להלן – התביעה החדשה); והשלישית, בקשה שהוגשה מטעם החברה להגדלת סכום הערובה שנקבע כי על מר דותן להפקיד לשם הבטחת הוצאותיה בהחלטתה של כב' השופטת ערקובי מיום 21.06.2021 (להלן – הבקשות).
2. הבקשות הוגשו כחלק סכסוך משפטי המתנהל מזה כשנה בין מר גלעד לבין בעלי השליטה בחברה, הנתבעים 3-2 (להלן – האחים אלקיים), וזאת במסגרת מספר הליכים שונים הנידונים לפניי (ת"א 48626-01-21 ות"א 34756-02-21). כך, עד למועד הגשת התביעה החדשה התנהלו בין הצדדים ההליכים הקודמים, במסגרתם טען מר גלעד כי האחים אלקיים הפרו הסכמים בהם התקשרו עמו, פעלו לקיפוחו כבעל מניות בחברה ואף נטלו מכספי החברה שלא כדין. בתגובה לטענות אלו, הגישה החברה תביעה שכנגד שבמוקדה הטענה כי מר גלעד פעל לסיכול הנפקת החברה, ובכך הסב לה נזקים בסך של כ-20 מיליון ש"ח.
3. למען שלמות התמונה יצוין, כי בנוסף להליכים הקודמים פתח מר גלעד בהליך משפטי שלישי (ת"א 58513-05-21), במסגרתו הגיש בקשה למתן צו מניעה זמני לצורך עצירת השלמת עסקת רכישת מניות החברה. בקשה זו נדחתה במסגרת החלטתי מיום 03.08.2021, וההליך כולו נמחק, בהסכמת הצדדים, ביום 10.10.2021.
4. מכיוון שלפניי שלוש בקשות נפרדות, אקיים דיון נפרד בכל בקשה ואכריע בהן כסדרן.

הבקשה למחיקת ההליכים הקודמים ולאיחוד התביעה שכנגד עם התביעה החדשה

1. ביום 28.11.2021 הגיש מר גלעד את הבקשה למחיקת ההליכים הקודמים ולאיחוד התביעה שכנגד עם התביעה החדשה.
2. לעמדת מר גלעד, התביעה החדשה אינה כוללת טענות חדשות, אלא כל מטרתה היא לאגד את כלל המחלוקות הקיימות בין הצדדים תחת קורת גג אחת – ובכך להוביל לייעול הדיון. יתרה מכך, דווקא דחיית הבקשה עשויה להביא לכדי פגיעה ביעילות הדיונית, שכן משמעותה ניהול הליכים מקבילים בסוגיות דומות, היינו הותרת סיכון ממשי למתן הכרעות סותרות.

וממילא, נוכח העובדה כי ההליכים הקודמים מצויים בשלבים מקדמיים ביותר, ובכלל זאת טרם נערך דיון קדם משפט, סבור מר גלעד כי קבלת הבקשה לא תסב נזק לחברה או לאחים אלקיים.

1. לעמדת החברה, אין מקום להיעתר לבקשה שעה שמדובר בבקשה טורדנית שמטרתה לערוך "מקצה שיפורים", תוך הפעלת לחץ פסול על בעלי המניות בחברה המשמשים כנתבעים בתביעה החדשה, וזאת להבדיל מן ההליכים הקודמים.

עוד פורט, כי בניגוד לעמדת מר גלעד, ההליכים הקודמים אינם מצויים בראשיתם, שכן הוגשו כל כתבי הטענות, נדונו בקשות לסעדים זמניים ובקשות מקדמיות שונות, ואף נשלחו תצהירי גילוי המסמכים ורשימות העדים. כן נטען, כי לא התרחש כל שינוי או אירוע המצדיק סטייה מהמתכונת הדיונית שהתקיימה עד כה, אלא מדובר בפעולה טקטית גרידא הנובעת מהחלפת הייצוג של מר גלעד. פעולה זו, כפי שנטען, אף עומדת לכאורה בניגוד להתחייבותו של בא כוחו הקודם של מר גלעד, לפיה לא יוגש הליך נוסף [עמ' 108 לפרוטוקול הדיון מיום 28.06.2021].

זאת ועוד, החברה סבורה כי בין ההליכים השונים קיימים הבדלים מהותיים המחייבים קיומם של דיונים נפרדים. כך, בעוד שת"א 48626-01-21 עוסק בטענות (המוכחשות) למעילה בכספי החברה מצד האחים אלקיים, ת"א 34756-02-21 נוגע לטענות כנגד החלטות שהתקבלו באסיפה הכללית ובדירקטוריון החברה, ואילו עניינה של התביעה שכנגד בסיכול הנפקת החברה על-ידי מר גלעד.

מן האמור עולה, לשיטת החברה, כי הבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, ועל-כן יש להורות על דחייתה.

1. לעמדת המשיב 7 בתביעה החדשה, מר עמרי מינין (להלן – מר מינין), יש לדחות את הבקשה נוכח העובדה כי הוא, כמו גם יתר בעלי המניות בחברה, אינם צד לסכסוך המתנהל בין מר גלעד לאחים אלקיים – ולראייה לא היו בעלי דין באף אחד מן ההליכים השונים.

לגישת מר מינין, אין בחוסר שביעות רצונו של מר גלעד מהחלטות שהתקבלו באסיפה הכללית כדי להקים יריבות בינו לבין יתר בעלי המניות בחברה אך בשל תמיכתם באותן ההחלטות כאמור. מדובר, אם כן, לסכסוך המתנהל בין מספר בעלי מניות בחברה, אשר אין כל הצדקה להורות על צירופם של יתר בעלי המניות בחברה אליו.

המסגרת הנורמטיבית

1. תקנה 40(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) מאפשרת לבית המשפט להורות על איחוד הדיון בתיקים המתנהלים במקביל, וקובעת כדלהלן:

"בית המשפט רשאי להורות על איחוד הדיון בתובענה הנדונה לפניו עם תובענה התלויה ועומדת באותו בית משפט, אם סבר שיש בדבר כדי לייעל ולפשט את ההליכים או למניעת תוצאות סותרות; החל שופט אחר לדון בתובענה שמבקשים לאחדה, ניתן לאחדה רק בהסכמתו".

1. בפסיקה נקבע, כי שיקולים של יעילות דיונית, חיסכון במשאבי הצדדים והמערכת ומניעת הכרעות סותרות הם שיקולים כבדי משקל שעל בית המשפט לשים לנגד עיניו מקום בו התביעות מעוררות שאלות דומות של משפט ועובדה [בש"א 8297/08 עיריית קרית שמונה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, פס' 4 (פורסם בנבו, 20.01.2009); עע"מ 4778/06 זידר נ' עיריית חדרה, פס' 14 (פורסם בנבו, 25.02.2008)].

עם זאת, בבואו להכריע בבקשה לאיחוד הליכים, על בית המשפט להתחשב בשלב בו מצויים ההליכים כאמור, וכן בחשש שמא דווקא איחודם הוא שעשוי להביא לסרבול ההליך. ראו לעניין זה את דברי כב' השופט עמית בעניין טר"מ:

"ככלל, השיקולים של יעילות דיונית, חסכון במשאבי הצדדים והמערכת ומניעת הכרעות סותרות הם שיקולים כבדי משקל שעל בית המשפט לשים נגד עיניו מקום בו התביעות מעוררות שאלות דומות של משפט ושל עובדה [...] אין לכחד כי בענייננו קיימת חפיפה משמעותית בין התביעה הראשונה לבין התביעה השנייה הן בהיבט המשפט והן בהיבט העובדתי. ברם, בהינתן שהתביעה הראשונה נמצאת "עמוק" בשלב ההוכחות בעוד שבתביעה השנייה טרם הושלם אפילו שלב כתבי הטענות, הרי שאיחוד התובענות במקרה דנן, עלול להביא לתוצאה הפוכה של סרבול הדיון" [רע"א 182/21 טיפול רפואי מידי (טר"מ) בע"מ נ' עזבון המנוחה אביגיל פסיה גרוס ז"ל, פס' 7 (פורסם בנבו, 17.01.2021) (לעיל ולהלן – עניין טר"מ)].

מן הכלל אל הפרט

1. הצדדים למעשה חלוקים ביחס לשאלה האם מחיקת ההליכים הקודמים ואיחוד התביעה שכנגד עם התביעה החדשה יתרמו ליעילות הדיונית, או שמא דווקא יובילו לסרבול הדיון ולפגיעה ביתר בעלי הדין.

לאחר שבחנתי את עמדות הצדדים, הן בכתב והן כפי שהוצגו לפניי במסגרת הדיון שהתקיים ביום 12.12.2021, ושקלתי את השיקולים הרלבנטיים – באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. ואבאר.

1. בקשתו של מר גלעד מונה שני נדבכים – מחיקת ההליכים הקודמים ואיחודה של התביעה שכנגד עם התביעה החדשה – אותם יש לגישתי לראות כמקשה אחת.

כך, מושכלות יסוד הן כי השאלות המרכזיות אותן יש לבחון בעת דיון בבקשת תובע להפסקת תביעתו הן מידת הפגיעה שתיגרם לנתבע בשל הפסקת התובענה, וכן האם הבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט [ע"א 2230/21 אסף אביזוהר נ' יואל לוליאן, פס' 5 (פורסם בנבו, 30.05.2021) (להלן – עניין אביזוהר)]. נקודת המוצא לבחינה זו היא העובדה כי התובע הינו "אדון לתביעתו", לו מוקנית הפררוגטיבה לעצב את ההליך, לרבות לבקש את מחיקתו [תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי; עניין אביזוהר, פס' 8].

1. בנסיבות המקרה דנן, מצאתי כי מחיקת ההליכים הקודמים לא עתידה לגרום כל נזק לנתבעים, וזאת שעה שמדובר בפעולה פרוצדוראלית הננקטת אגב הגשתה של תביעה חדשה המרכזת את מלוא המחלוקות הקיימות בין אותם הנתבעים לבין מר גלעד. אין במחיקת ההליכים הקודמים כדי למנוע הכרעה עתידית באותן המחלוקות, ואף אין בה כדי לייתר לגמרי את המשאבים שהושקעו מצד הנתבעים במענה לטענותיו של מר גלעד.
2. ודוק, בהינתן שריכוז המחלוקות בהליך מאוחד היא המטרה העיקרית לשמה נועדה התביעה החדשה [סעיף 5 לבקשת המחיקה], דומני כי ניתן להפיג את החשש שעודנו קיים בקרב הנתבעים – בכך שייקבע כי כל הבקשות שנידונו והוכרעו במסגרת ההליכים הקודמים, וכן כל ההליכים המקדמיים שנערכו בין הצדדים, ייחשבו ככאלה שהתנהלו במסגרת התביעה החדשה ויהוו חלק בלתי נפרד ממנה. למען שלמות התמונה יצוין, כי הצדדים הביעו את הסכמתם לקביעה זו במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ביום 13.12.2021 [עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.2021].
3. הואיל וההליכים הקודמים עדיין מצויים בשלב קדם המשפט, ולפיכך טרם התבררו עיקרי הטענות שהועלו במסגרתם, סבורני כי אין בריכוזם במסגרת הליך יחיד כעת כדי להוביל לסרבול ולפגיעה ביעילות הדיונית. אדרבא, קיומו של הליך אחד ישיא את היעילות הדיונית, יביא לחיסכון בעלויות – הן עבור הצדדים והן עבור בית המשפט – וכן תבטיח כי לא תתקבלנה הכרעות סותרות.
4. בשולי הדברים יובהר, כי לא נעלמה מעיניי טענת בעלי המניות בחברה בדבר ההכבדה שצפויה להיגרם להם בגין איחוד ההליכים נוכח העובדה כי הם אינם צד לתביעה שכנגד. לגישתי, ייתכן כי פגיעה זו אכן קיימת, אולם משקלה נמוך ביחס לתועלת הגלומה באיחוד ההליכים וביישוב המחלוקות במסגרת דיונית אחת. וממילא, הפגיעה כאמור, בדומה לפגיעות אחרות שיכול שתיגרמנה לאחים אלקיים ולחברה, ניתנות לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות.

משכך אני קובע, כי קבלת בקשתו של מר גלעד למחיקת ההליכים הקודמים ולאיחוד התביעה החדשה עם התביעה שכנגד מותנית בחיובו בהוצאות שנגרמו לנתבעים בהליכים הקודמים. זאת, שעה שאלה למעשה נדרשים להתגונן פעם נוספת במסגרת הליך רביעי, והכל חרף התחייבות בא כוחו הקודם של מר גלעד לפיה לא יוגש הליך נוסף. על כן, מצאתי לחייב את מר גלעד בהוצאות בגובה 30,000 ש"ח ביחס לכל הליך קודם, ובסך כולל של 60,000 ש"ח.

הבקשות להפקדת ערובה

1. לעמדת מר גלעד, יש להורות לחברה להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו בשל קיומו של חשש ממשי שמא לא תוכל לעמוד בפירעון הוצאות המשפט בהמשך. לשיטת מר גלעד, הסכום המבוקש, היינו 950,000 ש"ח, מהווה פחות מ-5% מסכום התביעה שכנגד (20 מיליון ש"ח), ולכן הפקדתו תהא סבירה מחד גיסא, ובד-בבד תבטיח את הוצאותיו הצפויות מאידך גיסא.

כן צוין, כי החברה סובלת ממצב כלכלי רעוע ומעולם לא הציגה רווחיות. יתרה מכך, מדוחותיה הכספיים לשנים 2019-2018 עולה, כי החברה הפסידה למעלה מ-7.5 מיליון ש"ח.

לצד זאת נטען, לזכות מר גלעד עומדות טענות הגנה טובות, אשר הופכות את סיכויי התביעה שכנגד לקלושים. כך, למשל, סבור מר גלעד כי בניגוד לטענות החברה, כלל לא קיימת החלטה של אורגני החברה על ביטול ההנפקה, וכי ממילא לא נגרם לחברה כל נזק – ולראייה לא הוצגה שום אסמכתא או פירוט להיקף הנזק הנטען.

1. לעמדת החברה, יש לדחות את בקשתו של מר גלעד להורות לה להפקיד ערובה, ובכלל זאת גם את טענותיו בדבר מצבה הפיננסי של החברה. כך, טוענת החברה כי לא קיים חשש כי לא תוכל לעמוד בפירעון הוצאות המשפט, שכן החברה נהנית מצמיחה משמעותית וכן מעלייה מהותית בסך הכנסותיה.

זאת ועוד, רובן המוחלט של הוצאותיה הנוכחיות של החברה הן במהותן הוצאות משתנות ו/או חד פעמיות, ולכן אין בהן כדי ללמד על יכולתה הפיננסית המעשית של החברה. לחיזוק עמדתה, מציינת החברה כי משרד רואי החשבון עמו התקשרה במסגרת הכנתה לביצוע ההנפקה לא ראה לנכון לכלול בדוחותיה הכספיים הערת "עסק חי".

לשיטת החברה, הגמישות הפיננסית ממנה היא נהנית, לצד העלייה החדה בהיקף פעילותה, מבטיחים כי תוכל לשלם את הוצאותיו של מר גלעד, ככל שתיאלץ לעשות כן.

כן בואר, כי אף אם תתקבל ההנחה שהחברה נעדרת יכולת כלכלית, הרי שעדיין אין מקום להורות לה להפקיד ערובה, וזאת בגין שני טעמים חלופיים – האחד, חוסר תום לבו של מר גלעד; והשני, סיכוייה הגבוהים של התביעה שכנגד.

אשר לחוסר תום לבו של מר גלעד – נטען כי בפעולותיו השונות, לרבות סיכול הליך ההנפקה, מר גלעד פגע בחברה והסב לה נזקים המוערכים בעשרות מיליוני ש"ח. לשיטת החברה, אלמלא היה מר גלעד פועל כפי שפעל, היה מצבה הכספי עדיף באופן ניכר.

אשר לסיכויי התביעה שכנגד – נטען כי מקביעותיה וממצאיה של כב' השופטת ערקובי בהחלטה בבקשה להטלת עיקולים מיום 18.03.2021, עולה כי סיכויי התביעה שכנגד גבוהים ביותר. כך, למשל, מפנה החברה לקביעתה של כב' השופטת ערקובי כי מר גלעד פעל בצורה יזומה לביטול ההנפקה [סעיף 45 להחלטה מיום 18.03.2021].

מסגרת נורמטיבית – הפקדת ערובה

1. נקודת המוצא לדיון במתן ערובה להוצאות מקום בו התובע הינו חברה, מעוגנת בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות) הקובע כדלהלן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בפסיקה נקבע כי בסעיף 353א לחוק החברות החוק קובע מעין "חזקה" לפיה על חברה להפקיד ערובה כאשר הנתבע מגיש בקשה לכך [ראו רע"א 7221/16 הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל נ' מילגרום (13.9.2017) (להלן – עניין הטכניון)]. חזקה זו נסתרת כאשר החברה מוכיחה את קיומם של אחד משני החריגים.

בהתאם לפסיקה סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה, שהינה חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, נבחנת בשלושה רבדים: מצבה הכלכלי של החברה; נסיבות העניין כאשר ההנחה היא שחיוב חברה להפקיד ערובה הוא הכלל והפטור הוא החריג; וכן סוגיית סיכויי התביעה – כאשר נפסק כי אין מקום לניתוח מעמיק של סיכויי ההליך ויש להיזקק לעניין זה רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד.

שעה ששלבי בדיקה אלו הסתיימו במסקנה שעל החברה התובעת להפקיד ערובה, על בית המשפט לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן נכונה את כל השיקולים הרלוונטיים (ראו עניין ל.נ. הנדסה, פסקה 13).

מן הכלל אל הפרט

1. בנסיבות המקרה, סבורני כי השיקולים השונים מביאים לכדי מסקנה כי יש לקבל את בקשתו של מר גלעד ולהורות לחברה להפקיד ערובה לשם הבטחת הוצאותיו. אזכיר, כי נקודת המוצא בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות היא כי יש לחייב חברה בהפקדת ערובה, כאשר אי-חיובה הוא בבחינת החריג – ובמקרה דנן לא מתקיימים לגישתי טעמים המצדיקים סטייה מכלל זה [ת"א 12055-12-17 AIG Europe Limited נ' מידרוג בע"מ (פורסם בנבו, 25.05.2020); ה"פ (כלכלית) 49764-08-17 בי.ג'י.איי השקעות (1961) בע"מ נ' בי.אס.די קראון בע"מ (פורסם בנבו, 08.11.2017)].

כך, בעת בחינת מצבה הכלכלי של החברה יש לתת לטעמי משקל לעובדה כי מדובר בחברת הזנק שטרם הציגה דוחות כספיים רווחיים. הגם שאין בעובדה כי החברה הפסדית כדי לגרוע ולו מאומה מיכולתה לגייס הון, אינני יכול להתעלם מהעובדה כי אין במשאביה הכספיים הזמינים של החברה, נכון למועד זה, כדי להניח את הדעת אשר ליכולתה לעמוד בפירעון הוצאותיו של מר גלעד, ככל שתידרש לעשות כן בהמשך. ובמקביל, איני יכול להסתמך על היבטים עתידיים שאינם ודאיים כגון מעברה של החברה לרווחיות או התקשרות החברה בעסקת השקעה.

1. כמו כן, מצאתי כי לא ניתן לקבוע, בשלב זה, ממצאים מובהקים אשר לסיכויי התביעה שכנגד. כך, בחינת טענות החברה במסגרת התביעה שכנגד כרוכה בעריכת בירור מקיף של מגוון סוגיות מורכבות, משפטיות ועובדתיות כאחד. זאת ועוד, גם בהחלטתה של כב' השופטת ערקובי מיום 18.03.2021 הובהר במפורש כי במסגרת קביעותיה לא נדרשה לבחון כיצד עתידה החברה להוכיח את טענותיה [פס' 45 להחלטה מיום 18.03.2021].
2. לצד האמור, מצאתי כי אין להיעתר להיקף הערובה המבוקש מטעם מר גלעד בסך 950,000 ש"ח. כך, באיזון שבין הצורך להבטיח בערובה את הוצאות מר גלעד מקום בו התביעה שכנגד תידחה, לבין שמירה על אינטרס החברה ועל המשך פעילותה המסחרית כרגיל, על החברה להפקיד ערובה בסך 70,000 ש"ח.
3. בטרם אסיים, מצאתי להתייחס לבקשה שהעלתה החברה במסגרת הדיון שנערך לפניי ביום 12.12.2021 להגדלת סכום הערובה אותו נדרש מר גלעד להפקיד לשם הבטחת הוצאות החברה.

אזכיר, כי בהחלטה מיום 21.06.2021, חייבה כב' השופטת ערקובי את מר גלעד בהפקדת ערובה בסך 70,000 ש"ח. במסגרת הדיון, עמד בא כוח החברה על הצורך בהגדלת היקף הערובה, שעה שהוצאותיה המשפטיות של החברה עד כה מאמירות לטענתו עד לכ-500,000 ש"ח נכון לשלב זה בלבד. חרף זאת, איני רואה מקום לסטות מהחלטתה של השופטת ערקובי, שניתנה אך לפני מספר חודשים בלבד, ומבלי שהתרחש כל אירוע מהותי במסגרת ההליכים מאז. קביעתי זו מקבלת משנה תוקף נוכח החלטתי לחייב את מר גלעד בהוצאות בסך של 60,000 ש"ח כבר בשלב זה.

סוף דבר

1. הבקשה למחיקת ההליכים הקודמים ולאיחוד התביעה שכנגד עם התביעה החדשה מתקבלת בהתאם למתווה שקבעתי בסעיף 16 לעיל.

מר גלעד יפעל לתשלום הוצאות בסך כולל של 60,000 ₪, אשר יתחלקו שווה בשווה בין החברה לבין האחים אלקיים, תוך 14 ימים מהיום. הודעה בנדון תוגש לבית המשפט עם ביצוע התשלום, או אז אורה על מחיקת ההליכים הקודמים ועל איחוד התביעה החדשה עם התביעה שכנגד, וכן אקבע מתווה להמשך שמיעת התיק.

1. הבקשה להורות לחברה להפקיד ערובה לשם הבטחת הוצאותיו של מר גלעד במסגרת התביעה שכנגד מתקבלת, כך שהחברה תפקיד ערובה בסך של 70,000 ש"ח בתוך 30 ימים מהיום.
2. הבקשה להגדלת סכום הערובה שנפסק לטובת החברה נדחית.
3. תז"פ ליום 04.01.2022.

המזכירות תסרוק החלטתי זו במסגרת ת"א 34756-02-21, וכן תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשפ"ב, 20 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.