בפני בקשה לחיוב התובע (הנתבע שכנגד) בהפקדת ערובה בגובה 150,000 ₪ או כל סכום אחר בהתאם לשיקול דעת ביהמ"ש, במסגרת תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבעת ומנהליה.

רקע

1. הנתבעת, חברת הזנק ישראלית המפתחת עמדות מכירה חכמות לעסקים בתחום קמעונאות המזון. לחברת ארבעה דירקטורים, ביניהם האחים שי וירון אלקיים והתובע.
2. התובע הגיש כנגד המבקשת והאחים אלקיים תביעות שונות, שתיהן מתנהלות בבית המשפט כאן: האחת, תביעה כספית (נושאת מספר ההליך דנן) והשנייה, תביעה אשר נדונה במחלקה הכלכלית.
3. מנגד, הגישה הנתבעת (התובעת שכנגד) תביעה כספית בסך 20,000,000 ₪ כנגד התובע (הנתבע שכנגד) בגין עילות של הפרת חובות אמונים, זהירות ותום לב כבעל מניות וכדירקטור בניגוד לחוק החברות; סיכול הליך הנפקת הנתבעת במכוון ובמזיד, הכל למען השגת טובות הנאה אישיות; עוולת הרשלנות בניגוד לחוק החברות.
4. בד בבד עם התביעה שכנגד, הגישה הנתבעת בקשה להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד. משלא נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד ולאחר שהתקיים דיון בין הצדדים, נעתרתי לבקשה למתן צו עיקול עד לגובה של 900,000 ₪ בהתאם לנימוקי החלטתי מיום 18.03.2021.
5. הנתבעת הגישה בקשה לעיון מחדש במסגרתה צירפה חוות דעת וביקשה כי ביהמ"ש יורה על הרחבת העיקולים עד לגובה התביעה. התובע הגיש בקשה להארכת המועד להגשת תגובתו לבקשה להרחבת עיקולים עד להכרעה בבקשה לסילוק על הסף שהגיש. אישרתי את הארכה המבוקשת וקבעתי כי צו העיקול יורחב עד להגשת תגובתו.
6. ביום 05.05.2021 הגישה הנתבעת את הבקשה דנן.
7. החלטתי ניתנת לאחר שהתובע הגיב לבקשה והנתבעת השיבה לתגובה.

טענות הצדדים:

טענות הנתבעת;

1. לטענת הנתבעת יש להורות על חיוב התובע בהפקדת ערובה מהטעמים שלהלן:
2. לתובע אין נכסים בישראל כפי שנקבע בהחלטה לעיקול לאחר שהמשיב הודה בכך שלמעט מניותיו במבקשת ורכב ישן המשועבד לחברה זרה, לתובע אין נכסים בישראל.
3. בנסיבות אלו של היעדר הנכסים, לנתבעת יהיה קושי ממשי לגבות בעתיד את תשלום הוצאותיה מהתובע.
4. טענות התובע כלפי הנתבעת ונושאי המשרה בה, כפי שנקבע בהחלטה בבקשה לעיקול, נבדקו ונדחו על ידי כל הגורמים המקצועיים שליוו את הנפקת החברה. משמעות הדבר היא תביעת התובע היא תביעה שאין בה דבר והיא בעלת סיכויים אפסיים.
5. על פי הפסיקה, אחד השיקולים להורות על הפקדת ערובה הוא תושבות חוץ והיעדר נכסים בישראל. בענייננו התובע אמנם אינו תושב חוץ אך מתנהל ככזה. התובע נמנע מלציין מען עדכני בכתב התביעה.
6. גובה הערובה המבוקשת נובעת מאופי טענות כתב התביעה והתנהלותו של התובע.
7. בתשובה לתגובת התובע, טענה הנתבעת בנוסף כי לאחר הגדלת סכום העיקול על ידי ביהמ"ש ומסירת צווי העיקול למחזיקים השונים, הודיעו (עד כה) 8 מהמחזיקים כי אין ברשותם כספים או נכסים אחרים השייכים לתובע.
8. בנוסף, לאור מכירת מניות התובע במסגרת מכירת כלל מניות הנתבעת, לבד מהתמורה שתתקבל, אין לתובע נכסים נוספים.
9. היעדר הנכסים בעניינו של התובע בהחלט מטה את הכף לטובת היעתרות לבקשה, זאת בנוסך לעולה מתגובתו לפיה עת יחלוף משבר הקורונה שפקד את העולם, צפוויה לחלוף גם שהותו הקבועה של התובע בישראל, כך כפי שניתן להסיק מטענותיו.
10. טענות התובע להיותו אדם אמיד לא נתמכו באסמכתאות כלשהן ונטענו בעלמא.
11. במסגרת 3 ההליכים המתנהלים בין צדדים התקבלו החלטות שונות שמראות שהפעולות שביצעה הנתבעת נגד התובע במסגרת ההליכים המשפטיים ובכלל – מבוססות ומוצדקות, בין היתר: קבלת הבקשה לעיקול נגד התובע; דחיית בקשת התובע למתן צו מניעה (ת"א 34756-02-21); דחיית בקשת התובע למתן צו מניעה במעמד צד אחד (ת"א 58513-05-21).

טענות התובע;

לטענת התובע יש לדחות את הבקשה מהטעמים שלהלן:

1. העובדה כי לתובע אין נכסים בישראל לכשעצמה אינה מצדיקה חיוב המשיב בערובה.
2. התובע מתגורר בישראל מזה כעשור, משפחתו מתגוררת בישראל ומרכז חייו מצוי בישראל.
3. התובע הינו אדם אמיד שהשקיע מיליוני ₪ בנתבעת ואין חשש כי לא יוכל לשאת בהוצאותיה. אפילו הנתבעת אינה טוענת כי התובע לא יוכל לשאת בהוצאותיה וכל מטרתה של הבקשה היא "תגמול" בגין בקשתו של התובע לחייב את הנתבעת בהפקדת ערובה להוצאות התביעה שכנגד.
4. טענתה של הנתבעת לקיומו של חשש כי התובע יבצע פעולות שימנעו את תשלום ההוצאות שייפסקו לטובת הנתבעת היא טענה בעלמא שהווה הכפשה מרומזת וחסרת ביסוס ואסמכתאות.
5. ההליך דנן מצוי בראשיתו ועל כן הטענה כי סיכויי התביעה להתקבל הינם אפסיים הוא סתמי ונטען כטענה שבשגרה. הטענה נסמכת על ההחלטה בבקשה לעיקול, כאשר החלטה זו בחנה בכלל את סיכויי התביעה שכנגד ולא תביעתו של התובע, הגם שהייתה בה התייחסות תמציתית לתביעת התובע. ביהמ"ש במסגרת הדיון בבקשה לעיקול לא דן, לא בדק וממילא לא הכריע כי אין ממש בטענות התובע או כי מקבל את בדיקת אותם הגורמים מטעם הנתבעת.
6. טענות התובע כי הנתבעים 2-3 נטלו כספים בניגוד להסכמים מעוגנות בדו"ח שהגישה הנתבעת לרשות לניירות ערך במסגרת טיוטת תשקיף לפני הנפקה.
7. בנוסף, בניגוד לטענת הנתבעת כי התובע לא המציא מען עדכני בכתב התביעה, התובע מיוצג כך שהמען להמצאת מסמכים הינו במשרד בא כוחו. יתרה מכך, התובע אף המציא את מען הוריו כמען בו מומצאים לידיו מסמכים ודברי דואר.
8. ככל וייעתר ביהמ"ש לבקשה הנתבעת לחיוב התובע בערובה, הרי שאין לחייב בערובה שעולה על הסך של 150,000 ₪. הסכום המבוקש על ידי הנתבעת הינו סכום מופרז ואיננו משקף את שיעור ההוצאות הנפסקות על ידי ביהמ"ש זה.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית;

1. תקנה 157(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובעת כדלקמן:

"בית המשפט רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע".

1. נוסח הסעיף דומה עד מאוד לנוסח תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (התקנות הישנות), כך שנראה כי הפסיקה, הפרשנות, השיקולים והתכלית שנקבעו ביחס לתקנה הישנה עודם רלוונטיים גם ביחס לתקנה 157(א) החדשה. השוני בין התקנות החדשות לתקנות הישנות הינו בתוצאת המחדל בגין אי הפקדת ערובה במועד שנקבע, כקבוע בתקנה 157(ב) לתקנות החדשות.
2. "זכות הגישה לערכאות היא זכותו של אדם לפנות אל בית המשפט ולקבל סעד ללא סירוב, עיכוב או משוא פנים [יורם רבין "זכות הגישה לערכאות מזכות רגילה לזכות חוקתית" המשפט ה 217, 218-217 (2001)]. עם כניסתו לתוקף של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, קיבלה הזכות מעמד חוקתי על חוקי מן המעלה הראשונה, כנגזרת מהזכות לכבוד או לחירות. ברם, ההכרה הרחבה בחשיבות זכות הגישה לערכאות עלולה לעורר חשש שמא תיפגע באופן ישיר בנתבעים בתביעות קנטרניות העשויים להתקשות בגביית החזר הוצאותיהם מהתובעים עם דחיית התובענה כנגדם. בכך, עלולה להיפגע זכותה הקניינית של הנתבעים. על כן, ניתן לחייב התובעים בהפקדת ערובה בשלב מקדמי של ההליך. יובהר, כי זכות הגישה לערכאות הינה זכות יחסית וניתן להגבילה" [אהרן ברק "זכות הגישה למערכת השיפוטית" ספר שלמה לוין 51-52, אשר גרוניס ואח' עורכים, 2013].
3. כמו תקנה 519 לתקנות הישנות, גם תקנה 157 לתקנות אינה מפרטת את הקריטריונים בהם יעשה ביהמ"ש שימוש בעת הכרעה בבקשה להפקדת ערובה, ואלו גובשו בפסיקה.
4. השיקולים המרכזיים לעניין חיובו של תובע בהפקדת ערובה נמנו על ידי כב' השופט הנדל בעניין נעמאת:

"הפסיקה התרכזה עד כה בארבעה שיקולים שיש לקחת בחשבון בבוא בית המשפט לקבוע האם המקרה הקונקרטי שבפנינו מצדיק חיוב בהפקדת ערובה. נדמה כי ניתן לחלק ארבעה שיקולים אלו לשני אשכולות. האחד, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה. השני, סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע".

[ראו רע"א 2142/13 נעמאת נ' קרמין, פס' 7 [פורסם במאגרים, 13.11.201]) (לעיל והלן: "עניין נעמאת")].

1. כן נקבע כי בבחינת בקשה להפקדת ערובה תינתן הדעת גם לסיכויי ההליך וכן למאפיינים המיוחדים של המקרה הספציפי, כגון מורכבות ההליך, מיהות הצדדים, קיום שיהוי בפתיחת ההליך ומידת תום הלב בנקיטתו [ראו רע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 26.7.2010); רע"א 1007/08 עזבון ג'אליה נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 31.1.2010)]. לבית המשפט מסור שיקול דעת רחב בעניין, אותו יש להפעיל "במתינות, בזהירות ואף בריסון" (עניין נעמאת, סע' 7).
2. בניגוד לחזקה הקבוע בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 המתייחסת אל תובעת שהיא חברה בע"מ בהפקדת ערובה (אלא אם תוכיח אחרת), במקרה של תובע בשר ודם, הפקדת הערובה תהא החריג, והיא תעשה רק במקרים נדירים [ראו רע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן, פס' 5 (פורסם במאגרים, 16.01.2013)].

מן הכלל אל הפרט;

1. ביישום המבחנים והשיקולים העיקריים שנקבעו בפסיקה לחיוב התובע בהפקדת ערובה, מצאתי כי בהתאם לאלו ובשים לב לנסיבות העניין דנן, יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 70,000 ₪.
2. במקרה שלפנינו, הצדדים אינם חולקים כי התובע אינו תושב חוץ. אוסיף כי גם אם היה התובע תושב חוץ, הרי שבעניין נעמאת נקבע כי "גם במקרה בו מעורב בתביעה תושב זר, אין די בכך על מנת לחייבו בהפקדת ערובה באופן אוטומטי, אלא יש לשקול שיקולים נוספים" (שם, פסקה 7).
3. בענייננו, בחינת השיקולים הנוספים מובילים אותי למסקנה כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה.
4. כתב התביעה אינו מפרט את כתובתו כי אם את כתובת בא כוחו בישראל. התובע טוען כי סיפק כתובת למען כתבי בי דין, היא כתובת הוריו. נשאלת השאלה האם ניתן להסתפק בכך? לטעמי אין להידרש לשאלה זו שכן יתר נסיבות העניין מובילות למסקנה שיש לחייב בהפקדת ערובה וכי שאלת כתובת הנתבע, בעניין הספציפי שבפני, אינה מעלה ואינה מורידה.
5. לעניין מצבו הכלכלי של התובע, הצדדים אינם חלוקים כי אין בידי התובע בשלב זה נכסים בישראל. בעוד הנתבעת טוענת כי די בעובדה זו לבסס חשש ממשי לסיכול גביית הוצאות שייפסקו, ככל וייפסקו, טוען התובע כי הוא אדם אמיד.

כידוע, "הנטל בתביעה של תובע בשר ודם להוכחת הצורך בהפקדת ערובה מוטל על כתפיהם של הנתבעים" [רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פס' 7 (פורסם במאגרים, 13.07.2008)].

יחד עם זאת, סבורני כי הנטל בעניין זה להוכיח שמצבו הכלכלי, לכל הפחות זה שלא נסתר על ידי התובע, מצדיק בנסיבות העניין להטיל עליו חיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות התובע. במסגרת הבקשה להטלת עיקול, הוכח כי התובע נעדר נכסים כלשהם בישראל. כעת, אף נכסו היחיד, דהיינו מניותיו בנתבעת, נמכרו ותמורתם תהיה הנכס היחיד שהוצג ואין לדעת לאן פניה. תשובות המחזיקים השונים לגביהם ניתן עיקול העלו כי לא נתפסו כל נכסים על שם התובע ועל כן טענת התובע כי הוא אדם "אמיד" אין בה כדי להפריך את המצב הכלכלי שהוצג בפני, לא בלי לתמוך את טענתו באסמכתאות כלשהן. כל אלו, מעלים את החשש הממשי כי בידי התובע אין נכסים שיאפשרו לו לעמוד בהוצאות הנתבעת, אם ייפסקו. למעשה התובע לא הציג כל נתון מעבר לאמירה בעלמא שהינו אדם אמיד, אשר יעמוד בסתירה לתשובות המחזיקים בהליך העיקול שננקט שמהם עולה כי אין לתובע כל נכסים שהם. כלומר, אמירתו כי הוא אדם אמיד נסתרה מניי וביי. אם נוסיף לכך את העדר ציון הכתובת, ומסירת כתובת הוריו, הרי עסקינן בתובע שהנתונים שבפני ביהמ"ש בשלב זה מצביעים על חוסר יכולתו לשאת בתשלום הוצאות.

1. לעניין סיכויי התביעה, הרי שאמנם אנו מצויים בשלב בו טרם ניתן לקבוע מסמרות ביחס להליך העיקרי, אך כפי שהתייחסתי לעילת תביעתו של התובע במסגרת הבקשה לעיקול, הגם ששם דנתי בעיקר בקיומה של עילת התביעה שכנגד, סברתי כי טעמי ההגנה שהציגה הנתבעת נתמכו באסמכתאות מבוססות לאי נכונות טענות התובע. אמנם, אינני קובע מסמרות לעניין ההליך העיקרי, אלא לענייננו בלבד. נוכח האמור, לצורך הבקשה שבפני – בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה – סבורני כי סיכויי התביעה אינם גבוהים ומצדיקים היעתרות לבקשה באופן חלקי.

סוף דבר:

1. לאור האמור, ביחס לשלב בו אנו נמצאים בהליך והנסיבות שפורטו לעיל, בשים לב לעובדה שהנתבעת מצדה הגישה תביעה שכנגד שככל ותתקבל ייתכן וייפסקו לה הוצאות גם במסגרת זו ובהינתן זכות הגישה של התובע לערכאות, אני מורה לתובע להפקיד ערובה בגובה של 70,000 ₪, הערובה תופקד בתוך 30 יום.
2. בנסיבות העניין, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

החלטתי ניתנה בכובעי כרשמת.

ניתנה היום, י"א תמוז תשפ"א, 21 יוני 2021, בהעדר הצדדים.