1. לבקשה מהיום, לקיום דיון או לביטול צו עיקול וצו מרווה, צווים שניתנו לפני זמן רב: דומה כי חילופי הייצוג הנוספים של המבקש מהווים לדידו עילה מספקת לדיון מחודש בבקשות ביניים שנדונו זה מכבר לפני כתשעה חודשים ויותר, תוך העלאת שלל השגות באשר לצדקת אותן החלטות. ולא היא. אין גם כל שינוי נסיבות רלבנטי שיצדיק את ליבונן המחודש עתה. ככלל, יש קושי אף בניסיונו החוזר של המבקש לשוב ולפתוח מחדש הליכים קודמים, כפי שהוא עושה עתה, וכפי שציינתי כבר שהוא עושה, עוד בהחלטתי מיום 3.4.22.

2. ככל שהדברים נוגעים לסעד במעמד צד אחד שנתנה כב' השופטת ערקובי (בסמכותה כרשמת) ביום 12.5.2021, בבקשת המשיבה להרחבת צו עיקול קודם (סעיף א' לבקשה): המבקש מלין שוב על כי ההחלטה התקבלה ללא תגובתו ולא התקיים דיון לגופה. נזכיר אפוא כי משך זמן רב התעלם מאותה החלטה, שאפשרה למבקש להגיב לבקשה להרחבת הצו, והוא בחר שלא לעשות כן. אכן, דיון לא התקיים בסוגיית הרחבת הצו. אך פרט לכך שענייננו בעיקולים, שם נקודת המוצא היא שבקשות תתברננה במעמד צד אחד והצד שכנגד אם יחפוץ יעתור לביטול צו שניתן בתוך 30 יום (תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018), ממילא אך נושא הצו האמור ותוקפו ודאי התעורר, שוב ושוב, ומוצה לפני זמן רב. יוזכר עוד כי המבקש, מטעמיו, ביקש לשים עצמו כמי שלא היה כלל ער להחלטה מיום 12.5.2021, הן בדיון שהתקיים ביום 28.6.2021 לפני כב' סגה"נ כבוב שעה שהתיק היה בטיפולו (וראו ההערה הביקורתית בפסקה 46 להחלטה מיום 3.8.2021 בתיק הקשור, ת"א 58513-06-21), הן בדיון שהתקיים לפניי (דיון מיום 22.3.2022, ופסקה 15(ב) להחלטתי מיום 3.4.2022). הנושא מוצה אפוא (וראו גם האמור בהחלטתי האמורה), ושינוי ייצוג אינו עילה לשוב ולעורר את הנושא.

3. ככל שהדברים נוגעים לצו מרווה שניתן בידי ביום 3.4.2022 (סעיף ב' לבקשה): ראשית, ושעה שהמבקש מערב בין ההחלטות: גם אם יש זיקה בין ההחלטות השונות, יש עדיין להפריד הפרד היטב בין צו המרווה שנתתי לבין צווי העיקול שניתנו בידי כב' הרשמת. צו המרווה הוא כמובן צו אישי, שהוכוון למבקש – מי שצווי העיקול לא תפסו נכסים שלו בישראל – ועניינו בצמד חשבונות בחו"ל, האחד שמתחוור כי נסגר, האחר שהוא הודיע היום כי הוא בבחינת כזה שהבנק השוויצרי ראה לסגור. שנית, ולגוף הדברים: שמעתי את הצדדים בדיון לפניי, הצדדים הוסיפו והשלימו טענותיהם גם בכתובים (המבקש – באמצעות ב"כ קודם), הוריתי על מתן צו מרווה כמבוקש בהחלטתי מיום 3.4.2022, המבקש ביקש רשות ערעור על החלטתי, ובית המשפט העליון דחה את בקשתו בלא צורך בתשובה (רע"א 3076/22, החלטה מיום 24.5.2022)). גם אם צודק המבקש כי זו החלטת ביניים שאינה בבחינת הכרעה חלוטה והיא בת שינוי, שינוי אמור להיות תולדה של שינוי נסיבות, לא של שינוי ייצוג. המבקש מתקשה להצביע על שינוי ולו קלוש בנסיבות שאירע בשנה האחרונה, שיצדיק את שינוי ההחלטה.

אוסיף כי לא יסייע למבקש גם ניסיונו להיבנות מן האמור בפסקה 15 להחלטה בבקשת רשות הערעור, באשר לזכותו "לאחר שיגיש את פירוט היתרות בחשבונו, בבקשה מבוססת לצמצום הצו". פירוט אין, והכוונה היא פירוט החשוף לפני בית המשפט והצד שכנגד (כאשר יוזכר, נוכח החלטתי שנועדה להקל על המבקש ולפיה תיעוד הנעשה בחשבון יעביר המבקש לבא כוחו, כי אפילו בעניין זה ועם חילופי הייצוג המשיבה מצאה עצמה נדרשת משך חודשים ארוכים לנהל מאבק על מנת שיהיה גורם כלשהו זולת המבקש שבידיו יש את התיעוד). בכל מקרה, מאז ההחלטה חלפו כשמונה חודשים, והמבקש לא פירט ולא פנה, לא לגבי הצרכים הדחופים הגלומים ביכולת השימוש שלו בחשבון (כמתואר בלאקוניות עתה), ולא בכל עניין אחר.

עוד אציין: לא ברור כיצד העניין היחיד שציין המבקש שביחס אליו ציין המבקש כי ארע "לאחרונה", והוא הודעת הבנק השוויצרי על סגירת החשבון, אמור להביא לשינוי הצו. הודעת הבנק השוויצרי, שצורפה – לא "לאחרונה" כי אם הודעה מיום 27.10.2022 באשר לסגירת החשבון ביום 11.12.2022. בכל מקרה, כיוון שיתרותיו של המבקש (כפי שהציגן לבית המשפט בעקבות ההחלטה מיום 3.4.2022) ודאי אינן מגיעות כדי סכום העיקול, הרי שהצו האוסר על המבקש לבצע כל דיספוזיציה בכספים עד לסכום העיקול אמור היה להפוך את החשבון המסוים (שניתן להבין כי אינו החשבון היחיד בחו"ל של המבקש, שהגדיר עצמו כאיש "אמיד" שראה ברכה בעסקיו בחו"ל) לכזה שאינו פעיל. מכאן שתיאורו של החשבון כ"חשבון העו"ש היחיד שמשמש למחייתו" (ס' 31 לבקשה) – מוקשה. אם כיוון המבקש שהחשבון "משמש" למחייתו בלשון הווה, ראוי היה לבאר כיצד התנהלות המבקש אינה משום הפרה של הצו שניתן. ואם הכוונה היא לכך ששימש בעבר, עד לצו מחודש אפריל 2022, הרי שהמדובר בעבר שבשלב זה הוא רחוק משהו, והנה המבקש לא השמיע קול עד הנה. כך או כך: בקשה נטולת כל פירוט של ממש. לא נדע אפילו מה ארע בזמן הרב מאז כתיבת המכתב, או שמא סגירת החשבון הנזכר. לא זו הדרך להביא לשינויה של החלטת ביניים.

ואחרונה: לא ברור עד תום מה לו למבקש לעתור כלל לביטול צו המרווה. זה התייחס לשני חשבונות בחו"ל, ושניים בלבד. אחד נסגר זה מכבר, אחד נסגר "לאחרונה" (כך המבקש). אפשר שאותה "עננה" שמתאר המבקש מקשה על עסקיו בחו"ל, אולם זו בראש ובראשונה תולדת ההליך המשפטי. לכאורה, כיום כבר לא הצו המתייחס לשני חשבונות סגורים הוא האמור להשפיע.

4. אשר לבקשה נטולת הפירוט ל"קביעת דיון דחוף בבקשת המבקש לסילוק התביעה שכנגד על הסף" (סעיף ג' לבקשה): המדובר בבקשה מיום 3.5.2021, קרי לפני למעלה משנה וחצי, אשר כב' סגה"נ כבוב קבע כי תתברר בקדם המשפט. אך מאז זרמו מים רבים, בדמות שלל בקשות, מחיקת תביעות והחלפתן באחרת, ענייני אגרות, שינויי ייצוג חוזרים ועוד. מדוע ראה לחדש המבקש בקשתו עתה, פרט לחילופי הייצוג – אין לדעת. בכל מקרה, בקדם המשפט הקבוע ליום 3.4.2023 נברר את הבקשות שתעמודנה על הפרק, והצדדים יקפידו על הגשת רשימת בקשות כאמור בתקנה 49 לתקנות כיאות.

5. סוף דבר: הבקשה נדחית, בלא צורך בתשובה, ומטעם זה בלא צו להוצאות.

ניתנה היום, א' שבט תשפ"ג, 23 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.