(בבקשת הנתבע 1 לסילוק התביעה על הסף)

בפניי בקשת הנתבע 1 – אורן אהרונסון לסלק על הסף את התביעה שהגישה נגדו התובעת.

רקע

1. Siemens AG (להלן: "סימנס") היא חברה בינלאומית, שמשרדי רשומים בגרמניה ולה פעילות ענפה ברחבי העולם. החל משנת 2000 פעלה סימנס בישראל באמצעות חברת בת – סימנס ישראל בע"מ (להלן: "סימנס ישראל").
   ביום 9.4.2017 הגישה סימנס לבית משפט זה כתב תביעה מתוקן (המחליף את כתב התביעה שהוגש ביום 25.12.2008 על ידי סימנס וסימנס ישראל) נגד הנתבעים.
2. לטענת סימנס בכתב התביעה המתוקן, המבקש – הנתבע 1 (להלן גם: "אהרונסון") שימש נושא משרה בכיר בסימנס ישראל מאז הקמתה ועד לשנת 2008. בשנים 2000 – 2003 כיהן בתפקיד ראש חטיבת אנרגיה ותעשייה ולטענתה, מילא תפקיד מרכזי בצוות הניהולי הבכיר של סימנס ישראל (עובדה שהוכחשה בסעיף 116 בכתב הגנתו של אהרונסון). בשנת 2003 מונה לתפקיד המנהל הכללי של סימנס ישראל ובחלק מהתקופה הרלבנטית שימש כנציג ודוברה של סימנס בישראל וכדירקטור מטעמה בחברות שונות. בשנת 2008 פוטר אהרונסון מסימנס ישראל.
3. הנתבע 2 (להלן גם: "דניאל") הוא גיסו של אהרונסון (הנשוי לאחותו) והוא היה הבעלים והמנהל של הנתבעת 3 - Oakfield Ltd (להלן: "אוקפילד") – חברה שמקום מושבה בהונג קונג. למיטב ידיעת סימנס, אוקפילד פורקה בשנת 2011.
4. במהלך השנים 1999 – 2005 ערכה חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: "חברת החשמל") מספר מכרזים בתחום האנרגיה בהם השתתפה סימנס ובסופו של יום זכתה בהם.
   לטענת סימנס בכתב התביעה המתוקן, אהרונסון - אשר מילא תפקיד מרכזי מטעם סימנס במגעים מול חברת החשמל באותם מכרזים, יצר קשר עם בעלי תפקידים שונים בחברת החשמל וסיכם עימם כי יקבלו ממנו תשלומי שוחד. תוכן ההסכמות בין אהרונסון לבין אותם בעלי תפקידים בחברת החשמל אינו ידוע לסימנס, אלא לאהרונסון ולאותם בעלי תפקידים.
   עוד נטען, כי על רקע השתתפות סימנס במכרזים, גייס אהרונסון את דניאל ובמהלך השנים 2002 – 2005 העבירה סימנס לחשבונות בנק בבעלות דניאל ואוקפילד בשוויץ ובהונג קונג סך כולל של 13.584 מיליון יורו. כפי שעולה מכתבי האישום שהגישה המדינה במסגרת הפרשה ומחומרי החקירה שנאספו בעניין, מתוך סך של 13.584 מיליון יורו שהעבירה סימנס לדניאל, העביר דניאל – בהנחיית אהרונסון – כ – 5.5 מיליון יורו כשוחד לנושאי משרה ועובדים בכירים בחברת החשמל.

בהתאם לנטען בכתב התביעה המתוקן, התביעה עוסקת באותם כספים השייכים לסימנס והועברו לדניאל – בסך של למעלה מ – 8 מיליון אירו – אשר, על פי עדויותיהם של אהרונסון ודניאל ומסמכים שנערכו על ידם בזמן אמת, נותרו שלא כדין בחזקתם או בשליטתם של אהרונסון ודניאל ומעולם לא הוחזרו לסימנס וקיימת חובה להשיבם לידה.

1. להשלמת התמונה יצוין, כי תביעת סימנס נדונה בפניי במאוחד עם תביעת חברת החשמל (ת"א 46448-03-13), במסגרתה טענה חברת החשמל בכתב התביעה המתוקן (שהגישה ביום 9.4.2017), בין היתר, כי אותם הסכמים שנחתמו בין חברת החשמל לבין סימנס בתחום האנרגיה, נחתמו כתוצאה משוחד ששולם למי ששימש כדירקטור בחברת החשמל (דן כהן) ולעובדים בחברת החשמל (דוד קון, יונה שוייצר, יעקב (יאשה) חאין, חיים ברנר וצבי אייל), על מנת שאלו יפעלו לקידום ענייניהם של חברות סימנס בחברת החשמל ויסייעו להן לזכות בהתקשרויות עמה.

טענות הנתבע 1 (אהרונסון) בבקשה לסילוק על הסף

1. יש לדחות את תביעת סימנס בשל הדוקטרינה לפיה "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", לפיה, נמנעים בתי המשפט מלהושיט יד וליתן סעד לתובע שעילת תביעתו מושתתת על מעשה בלתי חוקי בו היה מעורב.
2. סימנס הייתה מעורבת בפרשת מתן השוחד לבכירים בחברת החשמל ומדובר במעורבות פלילית חמורה ובלתי מעורערת. תרבות השוחד המאפיינת את סימנס התגלתה במלוא עוצמתה עוד בשנת 2008, היא הודתה במתן 4,283 תשלומי שוחד המסתכמים בסך של 1.4 מיליארד יורו במדינות שונות בעולם וחויבה בתשלום קנסות לרשויות בארה"ב, גרמניה, יוון, שוויץ וניגריה. סימנס השרישה את מנגנון השוחד רחב ההיקף שהיה באחריותה ובניצוחה, גם בישראל.
3. אין מחלוקת כי סימנס וסימנס ישראל העבירו את הכספים בסך של 13.584 מיליון יורו למטרות שוחד של בכירים בחברת החשמל וסימנס אף הודתה במסגרת הסדר להפסקת הליכים מותנית (מיום 15.4.2016) כי העבירה סך של 9.5 מיליון יורו לחשבונות בנק ברחבי העולם בבעלות צד ג' וכי מתוך סכום זה נתנה תשלומי שוחד בסך של כ – 2.5 מיליון דולר לעובדים בחברת החשמל.
4. לכן, סימנס מנועה מלעתור לבית המשפט בבקשת סעד במסגרתו יורה בית המשפט לאהרונסון להשיב לידה את הכספים אשר שימשו למנגנון השוחד שהיא עצמה יזמה, התוותה ועליו פיקחה.

טענות סימנס בתגובה לבקשה

יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים;

1. העובדות הנטענות בבקשה לא נתמכו בתצהיר מתחייב כדין.
2. הבקשה אינה אלא היתממות לשמה. אהרונסון הוא שיצר, לגרסתו הוא, קשר עם בעלי תפקידים שונים בחברת החשמל וסיכם עימם כי יקבלו ממנו תשלומי שוחד. בחקירתו משנת 2005, ציין כי פעל בעניין תשלום השוחד מבלי לערב בעניין אף אחד אחר (ובחקירותיו המאוחרות שינה את גרסתו). הוא אף זה שגייס את דניאל וסימנס העבירה כספים לחשבונות בבעלות דניאל ואוקפילד. חלק מכספים אלו הועברו בהמשך לנושאי משרה ועובדים בכירים בחברת החשמל כתשלומי שוחד.
3. הטענה בדבר עילה בת עוולה לא יכולה להישמע מפיו של מי שהיה המעוול הראשי בעניין והוביל את מתן השוחד ממניעים ואינטרסים אישיים. סימנס אף נטלה אחריות על מעשיו של אהרונסון בנוגע לכספים ששולמו כשוחד ואינה מתנערת מכך. אולם, בכל הנוגע ליתרת הכספים שאהרונסון לא שילם כשוחד, סימנס כפרה בטענה שכספים אלו נועדו לתשלום שוחד והיא עומדת על כך שיתברר גורלם והם העומדים בלב התביעה.
4. חטאו של אהרונסון אינו מתמצה בתשלום שוחד לעובדי חברת החשמל כי אם גם בהוצאת כספים מסימנס, שייתכן שהוצאו בכוונת מכוון מראש, ללא כל כוונה להעבירם לצדדים שלישיים ומעולם לא הושבו לסימנס.
5. היות ויתר הכספים שכלל לא הועברו ולא שולמו לגורם כלשהו בחברת החשמל הם העומדים במרכז התביעה, משלא מתקיים קשר סיבתי בין המעשים הפליליים הנטענים (מעשי השוחד) לבין עילת התביעה, אין לומר שמקור עילת התביעה בעוולה.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לבקשה ובתשובת חברות סימנס לתגובות, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף של התביעה מהטעמים הבאים;

1. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן (רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סלמאן פרג' (26.4.06); רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ (1.9.05); ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (9.10.03)). על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין, אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת. בסופו של יום, אם מתברר בדיעבד כי אכן היה מקום לסילוק על הסף, ניתן לפצות על זאת - במידה רבה למצער - בהשתת הוצאות.

בנוסף, מקום בו נדרש בירור עובדתי של טענות, לא יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו לסלק תביעה על הסף (ע"א 35/83, 36 לאה חסין ו-2 אח' נ' רחל פלדמן ו-2 אח', פ"ד לז(4), 721, עמ' 724-725).

1. המבחן לבחינת סילוקה של התביעה על הסף במקרה שכזה, צריך להיעשות תוך בחינת האמור בכתב התביעה.

בכתב התביעה מפורטת מסכת עובדות המהוות את עילת התביעה כמצוות תקנה 9(5) תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

אני סבור כי במקרה שלפניי, לאחר שהוגש כתבי טענות מתוקנים מטעם הצדדים, לא ניתן לקבוע כי עילת התביעה הינה בת עוולה.

ייתר על כן גם אם יש חשש כלשהו, או שיש בסיס לטענת המבקש, הרי שיש לזכור שהמבקש היה שותף פעיל לביצוע אותה עוולה (לפי הודאתו) ובהתאם לדין, ככל שחלקו באותה עוולה הוא גדול, הוא יהיה מנוע מלעשות שימוש בטענה זו כהגנה שמא יאמר שקיימת טענת הגנה לפיה "מעילה בת עוולה צומחת זכות הגנה" (הכל כפי שיפורט עוד בהמשך).

1. אך קודם לדיון בשאלת העקרוניות, הנ"ל יש לקבוע שדינה של בקשה זו, היה להידחות בכל מקרה, שכן מענה לשאלה אם יש מקום לסלק על הסף את התביעה בשל הדוקטרינה לפיה "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", כרוך בקביעת מסד עובדתי ובדיקת מספר טענות עובדתיות שטענו הצדדים במסגרת הבקשה, כמו גם בכתבי הבי-דין שהגישו וכן יש לבדוק את חלקו ותפקידו של כל אחד מהם בפרשת השוחד, כמו גם "תרומתו" לפרשה.
2. כפי שעולה מטענות סימנס בכתב התביעה המתוקן, הכספים שלטענתה היא העבירה, אולם הם לא הועברו ולא שולמו לגורם כלשהו בחברת החשמל, הם העומדים במרכז ובמוקד התביעה.

כך, מעיון בכתב התביעה המתוקן (סעיף 15) עולה כי: "תביעה זו עניינה בכספי סימנס אשר הועברו לדניאל, סך של למעלה מ-8 מיליון אירו, ואשר, על פי עדויותיהם של אהרונסון ודניאל, ומסמכים שנערכו על ידם בזמן אמת, נותרו שלא כדין בחזקתם או בשליטתם של אהרונסון ודניאל...".
לטענת סימנס בכתב התביעה המתוקן (סעיף 19), לא יכולה להיות מחלוקת כי הכספים אשר הועברו לדניאל ולא שולמו לעובדים בחברת החשמל הם כספים של סימנס ולא יכולה להיות מחלוקת כי סימנס מעולם לא התכוונה להקנות לדניאל או לאהרונסון בעלות בכספים אלו. לשיטתה, מאחר ואהרונסון ודניאל השאירו את הכספים - שלא שילמו לעובדי חברת החשמל - בחזקתם, בכך עשו עושר ולא במשפט על חשבונה של סימנס וקמה להם חובת השבה כלפיה (סעיף 20 לכתב התביעה המתוקן).

עוד טענה, כי הכספים "שהם נשוא התביעה, אינם כספים ששולמו כשוחד, אלא כספים שאהרונסון ודניאל שמרו ברשותם, ואין להם כל זכות בהם." (שם, סעיף 24).

1. מנגד, אהרונסון מכחיש את טענת סימנס כי הוא הותיר בחזקתו כספים כלשהם שיועדו לשוחד. בכתב הגנתו טען, כי במסגרת תפקידיו הוא פעל:

"כ"ידה הארוכה" של סימנס ישראל, תחת ליווי ופיקוח שוטפים, של אנשי סימנס העולמית" (סעיף 68 לכתב ההגנה) וכי "אורן לא השתמש בכספים שהועברו אליו למטרות אישיות כלשהן. אורן גם לא הותיר בידיו כספים כלשהם. כל הכספים שהועברו לאורן שימשו למטרה אחת: שיחוד גורמים בחברת החשמל כשלוח מטעם סימנס וסימנס ישראל ותפעול המנגנון שהיה נחוץ לביצוע פעולות אלה, וזאת על מנת שסימנס וסימנס ישראל יזכו במכרזים." (ההדגשה בקו במקור – י.ש.) וכי הוא (סעיף 23 לכתב ההגנה): "פעל בהתאם להנחיות הממונים עליו... כל הכספים שהועברו לידי אורן שימשו על ידיו למטרה שלשמה הועברו – הקמת מנגנון לשיחוד פקידים בכירים בחברת החשמל ו"שימון" המערכת, לצרכי זכיית סימנס במכרזים, והוצאתם שימשה, במישרין או בעקיפין, למימוש מטרה זו ומטרה זו בלבד.". עוד טען אהרונסון (סעיף 74 לכתב ההגנה), כי: "הגם שחלק מהכספים לא הגיעו לכיסם של בכירי חברת החשמל, אין הדבר מלמד כי הם לא שימוש למטרות שוחד ו"שימון המערכת". ודוק; לצורך מנגנון השוחד, נדרשו כספים גם לשם: תשלומים לצדדים שלישיים, נסיעות לחו"ל, אירוח, מתנות, תרומות וכיוצא באלה. זאת ועוד. לצורך תפעול המנגנון, בוצעו העברות כספים לגורמים שאפשרו יצירת "קופת מזומנים" ו"חנייתם" של כספים לשימוש עתידי. יצוין כי חלק גדול מהכספים חולט על ידי הרשויות במדינות שבהן עברו כספים אלה: ישראל, שוויץ ואנגליה.".

בהמשך טען, בין היתר, כי הוא לא הגה, לא תכנן ולא היה מעורב בשכירת שירותיהם של דניאל ואוקפילד וכי ההחלטה להתקשר עימם הייתה של סימנס וסימנס ישראל (פיסקה ו.5 בכתב ההגנה).

1. לפיכך, במסגרת ניהול ההליך ובבסיס ההכרעה בטענה של עילה בת עולה לא תצמח זכות תביעה (ככל שיקבע שהמבקש זכאי להעלותה בנסיבות העניין), יש לברר ולהכריע תחילה במחלוקות העובדתיות בין הצדדים ובראש ובראשונה בסוגיה, מה בדיוק היה גורלם של אותם כספים נשוא התביעה ולמה הם שימשו – האם הללו נותרו בידי אהרונסון שהשתמש בהם למטרותיו האישיות (כטענת סימנס) או שמא הוא השתמש בהם למטרה לשמה הופקדו בידיו – שוחד ו"שימון המערכת" כחלק מתפעול אותו מנגנון שוחד (כטענת אהרונסון).
   
2. כמו כן, כפי שעולה מהבקשה, ביום 15.4.2016 נחתם בין המדינה (התובעת בהליך הפלילי בפרשת השוחד) לבין סימנס "הסדר להפסקת הליכים מותנית בתנאים בהתאם לסימן ב' לפרק ט'1 לחוק ניירות ערך התשכ"ח-1968" (נספח 1 לבקשה, להלן: "ההסדר") ובו צוין, במסגרת "תיאור העובדות נשוא ההסדר" (סעיף 1), כי סימנס (החשודה) "מודה בהעברת סך של 9.5 מיליון יורו לחשבונות בנק ברחבי העולם בבעלות צד ג', וכן מודה כי מתוכו נתנה תשלומי שוחד בסך של כ – 2.5 מיליון דולר... לעובדים בכירים בחברת החשמל בקשר לפעולות הקשורות בתפקידם כעובדי ציבור בחברת חשמל... וזאת בקשר למכרז למכירת 5 טורבינות גז, הסכם תחזוקה ארוך טווח, מערכת DMS ומימוש אופציה למסדר מתח גבוה (GIS) לתחנת גזר.
   לטענת התובעת גם כספים שבסופו של יום לא ניתנו כתשלומי שוחד, הועברו על ידי החשודה על מנת לאפשר מתן שוחד, החשודה כופרת בכך.".
   
3. לפיכך, כפי שעולה מאותו הסדר הפסקת הליכים ומטענות הצדדים שפורטו לעיל, הן סימנס והן אהרונסון, לכאורה, עוולו ולקחו חלק באופן זה או אחר, בפרשת השוחד ובמסגרת ניהול התביעה ובוודאי לצורך טענת אהרונסון בדבר "עילה בת עוולה", יהיה צורך לבחון כאמור, בין היתר, מה היה חלקו של כל צד להליך באותה פרשה ובייחוד האם, כטענת סימנס, אהרונסון נחשב ל"מעוול העיקרי" בפרשה והאם הוא הוביל את מתן השוחד גם ממניעים ואינטרסים אישיים שלו והאם הכספים נשוא התביעה הוצאו על ידי אהרונסון מסימנס בכוונת מכוון מראש ללא כל כוונה להעבירם לצדדים שלישיים, או שמא ההחלטה להתקשר עם דניאל ואוקפילד הייתה של סימנס וסימנס ישראל ויש לראות בה כמעוולת העיקרית בתפעולו של מנגנון השוחד.
   
   לעניין זה, נפסק בע"א 4079/05 הוועדה המקומית לתכנון ובניה – שומרון נ' מעונה חברה לבנין (פורסם בנבו, 11.11.201) כי: "על פי התפיסה השיפוטית הנוהגת בעת זו, לבית המשפט נתון שיקול דעת אימתי למשוך ידיו מדיון בתביעה שעילתה נגועה באי-חוקיות או אי-מוסריות, ומתי להיזקק לה, חרף הפסלות המכתימה אותה. גבולותיו של הכלל אינם חדים וברורים, ויישומו הלכה למעשה מערב שיקולים שונים שבאינטרס ציבורי, העשויים להשתנות ממקרה למקרה... גם מידת אשמו של הנתבע עשויה לשמש גורם התייחסות לענין זה, ועשוי להינתן משקל לתכלית הציבורית שבהעמדת התנהגות הנתבע למבחן שיפוטי, כדי שלא יצא חוטא נשכר נוכח החלת הכלל לפיו מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. פעמים, עשוי האינטרס הציבורי להצדיק את בחינת אחריותו של הנתבע, חרף היות עילת התביעה נגדו פסולה אף היא מחמת אי-חוקיות (ענין אברהם, פסקה 16 (השופטת ביניש))." (ההדגשה הוספה – י.ש.).

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.
2. המבקש ישלם למשיבה, לתובעת- חב' סימנס, שכ"ט עו"ד בקשה זו בסך 9,000 ₪.

הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום וממועד זה ואילך יתווספו הפרשי הצמדה וריבית.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ח, 27 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.