(בבקשת הנתבע 4 לסילוק התביעה על הסף)

בפניי בקשת הנתבע 4 – יעקב (יאשה) חאין, לסלק על הסף את התביעה שהגישה נגדו התובעת מחמת היעדר סמכות עניינית ולחילופין, להורות על עיכוב ההליכים בתובענה נגדו עד להכרעה בתביעה שהוגשה על ידו בבית הדין האזורי לעבודה.

רקע

1. ביום 9.4.2017 הגישה התובעת (להלן גם: "חברת החשמל") כתב תביעה מתוקן נגד הנתבעים במסגרתו טענה, כי עניינה של התביעה באחת מפרשיות השוחד, המרמה והשחיתות הציבורית החמורות ביותר שידעה מדינת ישראל.

כנטען בכתב התביעה, במסגרת הפרשיה, שילמו חברת Siemens AG וחברת סימנס ישראל בע"מ (להלן ביחד: "חברות סימנס") באמצעות הנתבעים 7 – 8, שוחד בסך כולל של מיליוני דולרים לנתבעים 1 – 6, בעת שאלו שימשו כדירקטור (הנתבע 1) ועובדים (הנתבעים 2 – 6) בחברת החשמל, על מנת שאלו יפעלו לקידום ענייניהם של חברות סימנס בחברת החשמל ויסייעו להן לזכות במכרזים מול חברת החשמל בסכומי עתק. התביעה, בסך כולל של כ – 13.5 מיליון יורו, עוסקת בהשבת כלל הכספים שהועברו על ידי חברות סימנס לנתבע 7 (להלן: "אהרונסון") ולנתבע 8 (להלן: "דניאל") לצורך תשלומי שוחד לגורמים בחברת החשמל.
מן הראוי לציין, כי חברות סימנס לא נתבעות בכתב התביעה המתוקן, לנוכח הסכם הפשרה שנחתם בינן לבין חברת החשמל ביום 27.10.2016 (לו ניתן תוקף של פסק דין ביום 13.11.2016) במסגרתו התחייבו חברות סימנס, בין היתר, לשלם לחברת החשמל סך של 90,000,000 ₪ כהשבה חלקית של הרווחים שהופקו על ידי חברות סימנס מההתקשרויות נשוא הפשרה. במסגרת אותו הסכם פשרה, שמרה חברת החשמל על זכותה לתבוע מכל אחד ממקבלי השוחד את סכומי השוחד שהתקבלו על ידו מחברות סימנס.

1. כנטען בכתב התביעה המתוקן, המבקש - הנתבע 4 – יעקב (יאשה) חאין (להלן גם: "חאין") כיהן בתפקיד סגן מנהל באגף הייצור של חברת החשמל משנת 1996 ועד לשנת 2002, אז מונה למנהל תחנות כוח באגף הייצור. בספטמבר 2004 מונה לתפקיד מנהל אגף הייצור ובשנת 2007 קודם לתפקיד סמנכ"ל פרויקטים הנדסיים. בשנת 2012 מונה לתפקיד ממלא מקום סמנכ"ל הייצור וההולכה והמשנה למנכ"ל חברת החשמל. בדצמבר 2014 פרש מתפקידו בחברת החשמל.

בהתאם לנטען בכתב התביעה המתוקן, תביעת חברת החשמל כלפי חאין מבוססת על העילות הבאות – התעשרות שלא כדין בניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979 (סעיף 84.1 לכתב התביעה המתוקן); הפרת חובות אמון כלפי חברת החשמל (disgorgement) מכוח דיני אמונאות (סעיף 84.2); רשלנות בהתאם לסעיפים 35 - 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") (סעיף 86); תרמית בהתאם לסעיף 56 לפקודה (סעיף 86); הפרת חובה חקוקה בניגוד לסעיף 63 לפקודה (סעיף 88).

1. להשלמת התמונה יצוין, כי תביעת חברת החשמל נדונה בפניי במאוחד עם תביעת חברת Siemens AG (להלן: "סימנס") (ת"א 15085-12-08). סימנס הגישה כתב תביעה מתוקן נגד הנתבעים – אהרונסון, דניאל וחברת Oakfield Ltd (להלן: "אוקפילד") במסגרתו טענה, כי אהרונסון - אשר מילא תפקיד מרכזי מטעם סימנס במגעים מול חברת החשמל באותם מכרזים בהם זכתה סימנס, יצר קשר עם בעלי תפקידים שונים בחברת החשמל וסיכם עימם כי יקבלו ממנו תשלומי שוחד. עוד נטען, כי על רקע השתתפות סימנס במכרזים, גייס אהרונסון את דניאל ובמהלך השנים 2002 – 2005 העבירה סימנס לחשבונות בנק בבעלות דניאל ואוקפילד בשוויץ ובהונג קונג בסך כולל של 13.584 מיליון אירו. תביעת סימנס עוסקת באותם כספים השייכים לסימנס והועברו לדניאל – בסך של למעלה מ – 8 מיליון אירו – אשר, לטענת סימנס, נותרו שלא כדין בחזקתם או בשליטתם ומעולם לא הוחזרו לסימנס ויש חובה להשיבם לידה.

טענות הנתבע 4 (חאין) בבקשה לסילוק על הסף

1. הסמכות לדון בתביעת חברת החשמל נגד חאין מסורה לבית הדין האזורי לעבודה ולכן, יש לדחותה על הסף או לכל הפחות להעביר את הדיון בה לבית הדין או לעכב את ההליכים בה עד להכרעת בית הדין בתביעה שהגיש חאין.
2. תביעת חברת החשמל נגד חאין עוסקת בקבלת סכום של 290,000 דולר בעת ששימש חאין כעובד חברת החשמל ולטענתה, אותם כספים שולמו לחאין כשוחד על מנת שייעשה שימוש בתפקידו כעובד שלה וייטה מכרזים לטובת סימנס. אין מחלוקת כי הכספים נשוא התביעה, נתקבלו אצל חאין בעת שהיה מועסק בחברה והתקיימו בין הצדדים יחסי עובד – מעביד.
3. לאור סעיף 24(א)(1) וסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן: "החוק") ולאור ההלכה שנקבע ברע"א 2407/14 מורן רוחם נ' רג'נס פרנס פרס בע"מ (פורסם בנבו, 14.10.2015), העילות המופנות בכתב התביעה המתוקן כלפי חאין קרי, עשיית עושר, הפרת חובת אמון, הפרת חובה חקוקה – הן בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה ויש לסלק את התביעה בגינן על הסף או להעביר את הדיון בהן לבית הדין לעבודה.
4. יש לדחות את עילת הרשלנות היות והיא נטענה באופן סתמי וכוללני ללא פירוט נדרש. ככל שזו תיוותר על כנה, יש לפצל את הדיון ולהותיר את הדיון בה בבית המשפט.
5. לאור העובדה שחאין הגיש לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעה נגד חברת החשמל לתשלום פיצויים המגיעים לו אשר לא שולמו לו עם סיום העסקתו בחברה (תיק סע"ש 1548-07-17) ובשים לב שאחת מטענות ההגנה בהליך זה, היא טענת קיזוז הנובעת מאותם סכומים, יש לעכב את הדיון בתביעת חברת החשמל עד להכרעת בית הדין לעבודה.
   

טענות חברת החשמל בתגובה לבקשה

יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים;

1. לאור הוראת סעיף 24(א)(1) לחוק, בית המשפט הנכבד הוא בעל הסמכות העניינית לדון בעילות הנזיקיות עליהן מושתתת התביעה נגד חאין – עוולת הרשלנות, עוולת התרמית ועוולה של הפרת חובה חקוקה.
2. ביחס לטענות חאין לגבי עילות מכוח דיני האמונאות ודיני עשיית עושר – ההלכה בעניין רוחם אינה חלה באופן אוטומטי על כל תביעה של מעביד נגד עובד ויש לקרוא את אותה הלכה על רקע נסיבותיו הקונקרטיות והשונות מהמקרה דנן - אף שחאין היה עובד של חברת החשמל בעת שנטל שוחד, אין ולא יכולה להיות טענה כי הכספים שולמו לו במסגרת יחסי העבודה עם חברת החשמל.
3. אין יסוד לבקשה החלופית לעיכוב הליכים בתביעה נגד חאין.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לבקשה ובתשובת חברות סימנס לתגובות, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים;

1. סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק") קובע כי:
   "(1) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון – בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתם ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];
   (1א)...
   (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה;...".
2. הכלל המנחה לעניין סמכותו של בית הדין לעבודה הוא כי:
   "מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה" (רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ, (פורסם בנבו, 14.10.2015, פסקה 27, להלן: "עניין רוחם").
   בעניין רוחם נקבע כי תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה לערכאות האזרחיות מבוסס על מבחן תלת שלבי:
   מבחן זהות הצדדים - היינו אם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק;
   מבחן עילת התביעה – האם העילה נסובה על יחסי עבודה;
   ומבחן העילות שעליהן נסוב כתב התביעה – ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזיקיות שאינן בסמכות בית הדין לעבודה.

בית המשפט העליון עמד על טיבו של מבחן עילת התביעה, באומרו ש"משמעות המונח 'עילה ביחסי עבודה' לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה...הובנה כמכוונת למכלול העובדות המולידות זכות או חובה הנובעת מיחסי העבודה או זכות שמקורה במשפט העבודה" (עניין רוחם, בפסקה 31).

1. ביישום האמור לעיל לעניין שבפניי – כאמור, מעיון בכתב התביעה המתוקן, עולה כי חברת החשמל ביססה את תביעתה כלפי חאין על עילות התביעה הבאות;

התעשרות שלא כדין בניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979; הפרת חובות אמון כלפי חברת החשמל (disgorgement) מכוח דיני אמונאות; רשלנות בהתאם לסעיפים 35 - 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"); תרמית בהתאם לסעיף 56 לפקודה; הפרת חובה חקוקה בניגוד לסעיף 63 לפקודה.

להלן אבחן את סוגיית הסמכות של בית המשפט לדון בתביעה ביחס לכל אחת מהעילות האמורות לעיל;

1. העילות בדבר התעשרות שלא כדין בניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979 והפרת חובות אמון מכוח דיני האמונאות – לאחר עיון בכתב התביעה המתוקן, כמו גם בכתב ההגנה מטעם חאין, אני סבור, כי הסמכות לדון בעילות אלו במקרה דנן, נתונה לבית משפט זה. הגם שאין מחלוקת כי מדובר בתביעה שבין מעסיק לעובד, אין עילת התביעה כלפי חאין עילה ביחסי עבודה (כנדרש כאמור, בסעיף 24(א)(1) לחוק).
   
2. בהקשר זה, באשר לאופן בחינת העילה, בעניין רוחם (עמוד 15), נפסק כי:
   "המבחן של עילת התביעה הינו מבחן הקשה יותר לבחינה. בהקשר זה נקבע, כי -

"מהו סכסוך שעילתו ביחסי עבודה? התשובה העיונית על כך היא פשוטה: זהו סכסוך שבו המחלוקת בין הצדדים נסבה על זכויות וחובות הנובעות מן היחסים החוזיים שבין עובד למעסיק או מן החקיקה בתחום העבודה. הקשיים שעשויים להתעורר כאן אינם עקרוניים אלא יישומיים. כיצד ניתן לדעת בשלב המקדמי של הסכסוך האם עילתו היא ביחסי עבודה אם לאו? לבחינתה של שאלה זו נפנה כעת.

המקור העיקרי למענה על השאלה מהי עילתו של הסכסוך הוא כמובן כתב התביעה.".

בהתאם לכך, הודגש בפסיקה כי:

"לא פחות ברור הוא שלא כל תביעה בין מי שהיו בעבר מעביד ועובד ושיש לה קשר כלשהו אל עבודתו של העובד אצל המעביד בעבר, נכנסת ממילא לגדר סמכותם של בתי-הדין לעבודה [...] עילת התביעה נוצרה כאן לא כתוצאה ישירה של יחסי העבודה, אלא כתוצאה של הפרת התחייבות חוזית, והקשר היחיד הקיים בינה ובין תקופת העסקתו של המערער אצל המשיבה הוא קשר עקיף" (בג"צ 1/73 יצחק צפדיה נ' קלדי בע"מ, פ"ד כז (1) 785).

וגם בת.א (מחוזי ת"א) 35692/05 עו"ד דליה סקלאר נ' גיא רוזן (פורסם בנבו, 18.12.2006):

"לא כל התקשרות בין שניים שמקיימים יחסי עובד-מעביד, המביאה להתדיינות בבית משפט, מן ההכרח שבית המשפט המוסמך לדון בה יהיה בית הדין האזורי לעבודה. על מנת שבית הדין יקנה סמכות, העילה צריכה לנבוע מזכויות המוקנות ומחובות המוטלות במסגרת היחסים החוזיים בין השניים או מזכויות וחובות, שמקורן בחוק מתחום משפט העבודה".

1. במקרה דנן, חברת החשמל ציינה בכתב התביעה המתוקן, בין היתר, כי בתקופה הרלבנטית לתביעה, נפרשה על ידי חברות סימנס רשת של טובות הנאה שנמעניה היו שורה של גורמים בחברת החשמל שזוהו על ידי חברות סימנס כבעלי יכולת השפעה על התקשרויות ומכרזים של חברת החשמל ובין אותם גורמים לבין חברות סימנס נוצרו יחסים מושחתים של תן וקח במסגרתם העבירו להם חברות סימנס תשלומי שוחד במטרה להטותם למשוא פנים בתפקידם ועל מנת שיפעלו לקידום ענייניהם של חברות סימנס בקשר עם הליכי ההתקשרות במכרזים. לצורך ביצוע תשלומי השוחד יצרו חברות סימנס, באמצעות אהרונסון ודניאל, תשתית שכללה הקצאת סכומי כסף לתשלום שוחד, התקשרות בהסכמי ייעוץ פיקטיביים עם אוקפילד לצורך העברת כספי השוחד לנמענים ושימוש בחברות בת ועובדים לשעבר של חברות סימנס ברחבי העולם לצורך הסתרת מקור הכספים. עוד נטען, כי לצורך העברת תשלומי השוחד ליעדם, התקשרה סימנס בהסכמי ייעוץ פיקטיביים עם אוקפילד, כאשר הסכמים אלו היו כיסוי לכך שחשבונות אוקפילד שימשו את סימנס כצינור להעברת הכספים לנתבעים 1 – 6. הנתבעים 2 – 6 הנחו את חברות סימנס באיזה אופן יועברו כספי השוחד והיו מעורבים באופן אקטיבי בקבלת כספי השוחד והסתרתם (סעיפים 41 – 44 לכתב התביעה המתוקן).

כלומר, התביעה עוסקת בתשלומי שוחד ששולמו, בין היתר, לחאין על ידי צדדים שלישיים באמצעות מתווכים לשוחד, זאת לאחר שחאין הודה בלקיחת השוחד בהליך הפלילי והורשע על פי הודאתו (סעיף 60 לכתב התביעה המתוקן). הגם שחאין היה עובד של חברת החשמל בזמנים הרלבנטיים לתביעה, לא עולה על ידי הצדדים כל טענה כי הכספים שולמו לו במסגרת יחסי העבודה עם חברת החשמל.

יתירה מכך, מעיון בכתב ההגנה של חאין, עולה כי אף הוא סבור כי קבלת הכספים לא נעשתה במסגרת יחסי עבודתו בחברת החשמל, אלא על רקע היכרות אישית בינו לבין אהרונסון ולאחר הליכי המכרזים נשוא התובענה.
כך, בכתב הגנתו (סעיף 37.1) טוען חאין כי: "... חשוב להבהיר כי הכספים שהתקבלו מהנתבע 7 היו על רקע ההיכרות האישית בין הצדדים...הנתבע מעולם לא ניצל את תפקידו בחברת החשמל או היטה תוצאות מכרז זה או אחר לאור קבלת הכספים." ובהמשך (סעיף 42.6) טוען כי: "בכל מקרה ברור שאין כל קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין העוולות המיוחסות ליאשה. הראיה היא שיאשה קיבל את הכספים זמן רב לאחר הליכי המכרזים אליהם מתייחסת חברת החשמל, כך שלא ברור כיצד בדיוק ניתן לקשור בין הדברים.".

בהקשר זה נפסק בעניין רע"א 1573/16 הרט נ' אורג'ניקס (פורסם בנבו, 24.5.16, פסקה 16) כי: "המקור המרכזי לבירור מהות עילת התביעה הוא כתב התביעה עצמו, אף שלעתים יעשה בית המשפט שימוש גם בכתבי הטענות האחרים...". ובעניין רוחם (פסקאות 40 – 42): "עם זאת, אין לפסול את האפשרות שבמקרים מסוימים יידרש בית המשפט גם לעובדות הנטענות בכתב ההגנה על מנת להכריע אם עילתה של התביעה היא יחסי עבודה בין הצדדים".

1. לא נעלמה מעיני קביעת בית המשפט בעניין רוחם, עליה הסתמך חאין בבקשתו, לפיה עילת תביעה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט תדון בבית הדין לעבודה היות ואינה נופלת בגדר החריג של עילות נזיקיות, אולם אני סבור כי עניין זה שונה מעניין רוחם ויש לאבחן בין השניים.

בעניין רוחם, השתמשה העובדת בדיווחים שהם חלק מעבודתה על מנת לבצע פעולות מעילה ובשונה מעניינינו, בעניין רוחם טענה העובדת כי ההטבות הגיעו לה במסגרת תנאי עבודתה, מה שקושר את עילת התביעה ביתר שאת ליחסי עבודה. אולם, בעניינינו חאין לא יכול להישמע בטענה דומה (ואף טענה זו לא נטענה על ידו) ולמעלה מכך, בכתב הגנתו טען כי הוא קיבל את הכספים מאהרונסון על רקע היכרות אישית ביניהם וקבלתם לא נעשתה במסגרת ניצול תפקידו כעובד חברת החשמל, כלומר התקיימות יחסי עבודה בין חברת החשמל לבין חאין היא שולית למחלוקת נשוא התביעה.
מסקנה זו מתחזקת גם לנוכח העובדה שחברת החשמל הגישה את כתב התביעה המתוקן, במסגרתו הוסף חאין (כמו גם נתבעים נוספים) לתובענה ונמחקו ממנה חברות סימנס, לאחר הסכם הפשרה שנחתם בינה לבין חברות סימנס (ביום 27.10.2016) בו, בין היתר, התחייבה חברת החשמל שלא לתבוע את חברות סימנס בגין תשלומי השוחד ששולמו למקבלי השוחד והובהר, כי חברות סימנס לא יהיו זכאיות להגיש כל תביעה להשבת סכומי השוחד ששולמו על ידן למי ממקבלי השוחד והן אף המחו, באופן בלתי חוזר, לחברת החשמל, כל זכות שעומדת להן, אם וככל שעומדת להן, להשבת סכומי השוחד ששולמו למי ממקבלי השוחד (סעיפים 7 - 8 לכתב התביעה המתוקן). לכאורה, לאור נתון זה, תביעתה של חברת החשמל מבוססת על זכויותיה של סימנס ונתון זה מסייג אף יותר את עילת התביעה בין חברת החשמל לחאין ככזו שנסובה על יחסי עבודה ביניהם.

1. לאור זאת, נסיבות המקרה שבפניי קרובות יותר דווקא לנסיבות שנדונו בעניין סע"ש (ב"ש) 4162-07-15 דוד יונה נ' מאפיית הראשונים (1985) בע"מ (פורסם בנבו, 16.3.2016) בו הובאה לדיון תביעת המעסיקה במסגרתה ביצע העובד עבירה פלילית של גניבה מלקוחה של המעסיק במהלך ביצוע עבודתו. באותו מקרה, העובד עבד אצל המעסיקה כנהג קו חלוקה עד לפיטוריו. במהלך עבודתו, נדרש העובד לספק את מוצרי המעסיקה אל חצרי לקוחה של אחת הלקוחות ולימים התברר כי במחסנים של אותה לקוחה מתרחשת גניבה של מוצרי מזון והעובד הואשם בגניבה ופוטר. במסגרת תביעת המעסיקה נגד העובד לתשלום הסכום שהיא פיצתה את הלקוחה בגין הגניבה, כמו גם נזק לא ממוני בשל לשון הרע ופגיעה בשמה הטוב, נפסק כי בחינת הסמכות של בית הדין נעצרת במבחן העילה והגם שאין חולק כי במועד התרחשות האירועים המקימים את עילת התביעה, התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה, עילת התביעה, ככל שהיא מתייחסת למעשה הגניבה המיוחס לעובד והנזקים שנגרמו בעקבות זאת, אינה נובעת מיחסי העבודה או החובות והזכויות המוקנות מהיחסים שבין עובד ומעסיק. לפי הנטען, ביצע העובד עבירה פלילית של גניבה מלקוחה של המעסיקה במהלך ביצוע עבודתו ולא מדובר במחלוקת המבוססת כל כולה על יחסי עובד מעסיק.
2. מן הראוי להזכיר, כי כבר נפסק ביחס להיעדר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה לדון בעוולות אזרחיות מובהקות המבוססות, אף לכאורה, על מעשים פליליים אשר אין להם עם יחסי העבודה בין הצדדים ולא כלום. יפים לעניין זה דברי בית המשפט המחוזי בבש"א (ת"א) 18455/01 שירה עם דוד נגד ישרס חברה להשקעות בע"מ ואח', (פורסם בנבו, 2.1.2002):

"... המחלוקת והסכסוך בין הצדדים בתיק שבפניי אינם מבוססים על יחסי העבודה ביניהם, כי אם על עוולות אזרחיות או על מעשים פליליים שביצעה המבקשת – לכאורה, ועל פי הנטען בכתב התביעה – במהלך עבודתה אצל המשיבים, ולמעשה ללא קשר לעבודה עצמה, אלא תוך הפרת אמון בוטה. לא יחסי העבודה במקרה דנן הם העיקר, כי אם מעשה המעילה, הגניבה והתרמית המיוחסים למבקשת הן בתביעה האזרחית דנן והן, ככל הנראה, גם באישומים הפליליים שהוגשו כנגדה.".

1. עוולת רשלנות; עוולה נזיקית זו הוצאה במפורש מסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה כקבוע בסיפת סעיף 24(א)(1) לחוק שצוטט לעיל וגם חאין מודה בבקשתו כי הדיון בה מצוי בסמכות בית משפט זה (סעיף 11.2 לבקשה).
   
2. עוולת תרמית; עוולה נזיקית זו הוצאה במפורש מסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה כקבוע סיפת סעיף 24(א)(1) לחוק שצוטט לעיל. מעבר לכך, חאין כלל לא התייחס לעילה זו במסגרת בקשתו, כמו גם במסגרת תגובתו לתשובת חברת החשמל.
   
3. עוולת הפרת חובה חקוקה; עילת תביעה מכוח סעיף 63 לפקודה שעניינה "הפרת חובה חקוקה" מוגדרת כעילת תביעה ייחודית לבית הדין לעבודה מכוח סעיף 24(א)(1ב) לחוק ובתנאי שהינה "בקשר לסכסוך עבודה". בין הצדדים לבקשה, קיימת מחלוקת ביחס לפרשנות סעיף זה, כאשר לדעת חאין כל העילות המבוססות על הפרת חובה חקוקה באשר היא מסורות לבית הדין ומנגד, לדעת חברת החשמל מדובר רק בהפרת חובה חקוקה הנוגעת לסכסוכי עבודה קיבוציים מסוימים (כגון בנוגע לשביתה).

אכן, כבר נפסק בהקשר זה כי הביטוי "סכסוך עבודה", אינו רק זה המצוי בין ארגון עובדים לארגון מעבידים אלא גם בין עובד ומעבידו גם בפן המצומצם של הסכסוך (ר' ע"א 683/80 כהן נ' קולומבוס ואח', פ"ד לז(4)16(1982); וכן ד"נ 17/82 קולומבוס נ' כהן, פ"ד לח(1) 289 (1983)), אולם, ממילא איני נדרש להכריע בכך במסגרת הבקשה שבפניי, היות ואותם הנימוקים שציינתי לעיל ביחס להעדר קיום עילה שמקורה ביחסי עבודה בתובענה, נכונים גם ביחס לקביעה שלא מדובר בענייננו ב"סכסוך עבודה" בין עובד למעבידו.

1. באשר לבקשה החלופית של חאין לעיכוב ההליכים בתובענה בפניי – במסגרת תשובתו לתגובה ציין חאין, כי היות ומאז הגשת הבקשה הוגשו הודעות שונות לצדדים שלישיים ובשים לב למספר הנתבעים בתיק, הוא מותיר את ההכרעה בשאלת עיכוב ההליך לשיקול דעת בית המשפט. לאור המסקנה אליה הגעתי, כי כל עילות התובענה נגד חאין מצויות בסמכות בית משפט זה, ממילא מתייתר הדיון בבקשה חלופית זו.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.
2. המבקש ישלם למשיבה (חברת החשמל) שכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסך כולל של 9,000 ₪.
3. התשלום יבוצע בתוך 30 יום וממועד זה ואילך יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתנה היום, ז' תשרי תשע"ח, 27 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.