(בבקשת צד שלישי 4 לסילוק ההודעה לצד שלישי על הסף)

בפניי בקשת צד שלישי 4 – עזבון המנוח אשר כהן ז"ל, לסלק על הסף את ההודעה לצד שלישי שהגיש נגדו הנתבע 7 – אורן אהרונסון.

רקע

1. הרקע לתובענה פורט בהרחבה בהחלטות קודמות (לרבות, החלטות מיום 27.9.17 ומיום 22.10.2017 ).
2. המבקש – הוא עזבון המנוח אשר כהן ז"ל, שכיהן כמנהל אגף אספקה ואחסנה בתובעת (להלן גם: "חברת החשמל") עד פרישתו מהחברה בשנת 2003.
3. בהודעה לצד שלישי שהגיש הנתבע 7 (להלן גם: "אהרונסון") נגד המבקש (להלן: "ההודעה"), (ונגד הנתבעים האחרים) נטען, בין היתר, כי במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה קיבל המבקש לידיו תשלום שוחד בסך של 250,000 דולר (סעיף 36 להודעה).
   להשלמת התמונה, נזכיר, כי אהרונסון הוא אחד הנתבעים בתובענה שהגישה חברת החשמל להשבת סכומי שוחד שהועברו, כנטען בתובענה, במסגרת מנגנון שוחד על ידי חברת סימנס (להלן: "סימנס") בסך של כ – 13.5 מיליון יורו.
   לתובענה העיקרית קדמה תביעה (ת"א 15085-12-08) שהגישו חברות סימנס נגד אהרונסון ושני נתבעים נוספים – שלמה דניאל (להלן: "דניאל") ו – Oakfield Ltd (להלן: "אוקפילד"). ביום 6.4.2014 אוחד הדיון בתביעת סימנס עם התביעה העיקרית של חברת החשמל (ת"א 46448-03-13). לאחרונה, בחודש אפריל 2017, הגישה חברת החשמל כתב תביעה מתוקן.
4. במסגרת ההודעה שהגיש, טען אהרונסון כי הוא זכאי לשיפוי מהצדדים השלישיים, לוּ יינתן פסק דין נגדו בתביעה העיקרית והוא מגביל את גובה ההשתתפות אותה הוא דורש מהמבקש לסכום השוחד שקיבל, כביכול.
   בבקשה שבפניי נטען, כי המנוח – אשר כהן ז"ל, הורשע בעבירות של לקיחת שוחד מסָפק של חברת החשמל בשם חשמל הצפון בע"מ ובגין ההרשעה הוא נדון לעונש מאסר בפועל בן 6 שנים ורכיבי ענישה נלווים. המנוח נפטר בשנת 2010 בעודו במאסר. עוד נטען, כי באותו הליך פלילי שנוהל נגד המנוח, לא נטען מעולם ולא נקבע כל ממצא בנוגע לאפשרות, כי הוא קיבל שוחד מאהרונסון או חברת סימנס והמנוח לא נחקר מעולם ולא נדרש להתגונן נגד טענה זו. בנוסף, בתובענה העיקרית שהגישה חברת החשמל, לא נכלל המנוח כנתבע והוא נגרר להליך על ידי אהרונסון.
5. במסגרת הבקשה שבפניי, טען המבקש, כי יש לסלק את ההודעה לצד שלישי שהגיש נגדו אהרונסון מחמת השתק שיפוטי, התיישנות, שיהוי ולאור הדוקטרינה לפיה "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה".
6. בהמשך להחלטתי בדיון שהתקיים בפניי ביום 3.12.2017 (עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 18 – 20), הודיע המבקש ביום 7.12.2017, כי: "איננו עומדים על מתן הכרעה בשלב מקדמי זה בטענות להתיישנות, שיהוי ועילה בת עוולה, שהועלו בבקשה. אנו שומרים על כל טענותינו אלה להמשך ההליך.
   עם זאת, אנו עותרים לביהמ"ש הנכבד להידרש כבר לעת זו לטענת הסילוק על הסף מחמת השתק שיפוטי כנגד המודיע.".
   לאור הודעת המבקש, אדון להלן רק בטענת ההשתק השיפוטי כפי שהועלתה בבקשתו.

טענות עזבון אשר כהן ז"ל בבקשה לסילוק על הסף ביחס להשתק שיפוטי

1. מדובר בהשתק שיפוטי "כפול"; טענות אהרונסון בכתב ההגנה שהגיש במענה לתביעת סימנס שהוגשה נגדו בשנת 2008 ומנגד טענות אהרונסון בכתב הגנה שהגיש במענה לתביעת חברת החשמל שהוגשה נגדו בשנת 2013. באותם כתבי הגנה, טען אהרונסון טענות הסותרות לחלוטין את טענותיו כעת בהודעה שהגיש.
2. השתק שיפוטי לאור טענות אהרונסון בתביעת סימנס – באותה תביעה נטען, כי אהרונסון הוציא שלא כדין מקופת סימנס כספים בהיקף כולל של למעלה מ – 80 מיליון ₪ שהועברו לחשבונות דניאל ואוקפילד. אותם כספים הועברו לדן כהן ולגורמים נוספים (שלא ידועים לסימנס, בשל סירובו של אהרונסון לשתף פעולה עם צוות חקירה פנימי שפעל מטעמה, לבירור ההתנהלות באותם פרויקטים). בכתב הגנתו במענה לאותה תביעה, הכחיש אהרונסון את הטענה כי קיבל מסימנס או העביר לכל גורם שהוא כספים שלא כדין וטען כי מעולם לא היו בשליטתו כספים של סימנס וכי הוא לא הוציא כספים מסימנס ולא העביר ממנה כספים לכל גורם שהוא.
   טענת אהרונסון בהודעה שהופנתה למבקש, כאילו המבקש קיבל לידיו 250 אלף דולר בתקופה הרלבנטית לתובענה, עומדת בסתירה חזיתית להכחשתו הגורפת באותו כתב הגנה את הטענה לקבלת והעברת כספים בתביעת סימנס.
3. השתק שיפוטי לאור טענות אהרונסון בתביעת חברת החשמל המקורית – באותה תביעה נטען כי סימנס ניהלה קשר מושחת עם דן כהן (הנתבע 1) באמצעות אהרונסון שהעביר כספי שוחד לחשבונות זרים בשליטת דן כהן, בהתאם לסיכום בין השניים עבור סיועו של דן כהן בכך שסימנס תזכה במכרז להספקת טורבינות לחברת החשמל. בכתב הגנתו, במענה לאותה תביעה, טען אהרונסון כי לא הוציא כספים מסימנס ולא העביר ממנה כספים.
   טענת אהרונסון בהודעה שהופנתה למבקש, כאילו המבקש קיבל לידיו 250 אלף דולר בתקופה הרלבנטית לתובענה, עומדת בסתירה חזיתית להכחשתו הגורפת של אהרונסון באותו כתב הגנה בתביעה המקורית.
4. גרסתו החדשה של אהרונסון במענה לכתב התביעה המתוקן שהגישה חברת החשמל בחודש אפריל 2017 ובהודעה – רק בעקבות כתב התביעה המתוקן שהגישה חברת החשמל "נזכר" אהרונסון לטעון, כי הוא היה חלק ממערך תשלום שוחד שנהג בחברות סימנס ונולדה מצִדו גרסה חדשה ש"הולידה" גם את ההודעה נגד המבקש. כיום, מאשר אהרונסון כי פעל כביכול בכספי השוחד לפי הנחיות סימנס וכי כל הכספים שהועברו לידיו שימשו למטרה אחת לשמה הועברו – שוחד פקידים בכירים.
5. מדובר במי שמתאים עצמו כ"זיקית" לפי האינטרס המשתנה שלו בזמן נתון. בעקבות תיקון כתב התביעה שינה אהרונסון את גרסתו וכעת הוא טוען, בניגוד ובסתירה לכתבי הגנה קודמים שהגיש, כי קיבל והעביר כספי שוחד, אולם לטענתו פעל כ"שלוח" ולא הותיר אצלו כספים.
6. לאור טענות אהרונסון בשני כתבי ההגנה הקודמים, כי לא קיבל כספים מסימנס, לא הוציא כספים לכל גורם שהוא וכי לא היו בחזקתו מעולם כספים של סימנס – הוא מושתק כיום מלטעון טענות הפוכות לחלוטין.
7. בניגוד לטענת אהרונסון בתשובתו לבקשה - אהרונסון אינו יכול להישמע בטענה כאילו הטענה בדבר תשלום שוחד בסכומים נוספים ולגורמים נוספים בחברת החשמל (זולת דן כהן) לא הועלתה בתביעת סימנס משנת 2008 ובתביעת חברת החשמל המקורית וכי הוא לא התייחס לכך. אהרונסון הכחיש טענות אלו במפורש ואינו יכול להישמע כיום בטענות סותרות. בשום שלב עד הגשת כתב ההגנה במענה לכתב התביעה המתוקן של חברת החשמל, לא טען אהרונסון כי קיבל או העביר כספי שוחד לגורמים נוספים בחרת החשמל, אלא הכחיש זאת במפורש.
   

טענות אהרונסון בתגובה לטענת ההשתק השיפוטי

יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים;

1. אין בציטוטים בבקשה, מתוך כתבי ההגנה של אהרונסון בתביעות הקודמות, כדי להקים השתק שיפוטי, בוודאי לא "השתק שיפוטי כפול". תכלית טענות אהרונסון בכתבי ההגנה הקודמים, הייתה להדגיש ולהבהיר כי אהרונסון לא "הוציא" מיוזמתו כספים מסימנס, אלא קיבל את כספי ההעברות ופעל בהתאם להוראות הממונים עליו וממילא, לא פעל להוצאת כספים נוספים מסימנס, לא הותיר בחזקתו כספים כלשהם ולא השתמש בהם למטרות אחרות.
2. ביחס לתביעת סימנס – טענות המבקש, כי אהרונסון טען בכתב הגנתו כי אין בחזקתו או בשליטתו כספים של סימנס, נטענה בתגובה לטענת סימנס כי לכאורה חלק גדול מהכספים נשאר בחזקתו או בשליטתו של אהרונסון וכי לכאורה, הוא הוציא שלא כדין סכומים נוספים מסימנס. טענות אהרונסון כי לא הוציא כספים מסימנס ולא העביר כספים לגורם שהוא, הועלו בתגובה לטענות סימנס כי הוא הצליח להוציא מקופתן כספים וכי עלה בידו להוציא שלא כדין סכומים נוספים מסימנס.
3. ביחס לתביעת חברת החשמל - טענות המבקש, כי אהרונסון טען בכתב הגנתו כי לא הוציא כספים מקופת סימנס ולא קיבל את ההחלטה על העברת כספים לאוקפילד ,הוצאו מהקשרן שכן הן חלק מהכחשותיו של אהרונסון את טענות חברת החשמל, שניסתה לייחס לו עצמאות ושיקול דעת.
4. אין תחולה לדוקטרינה - השתק שיפוטי קם מקום בו בעל הדין העלה טענת הסותרת טענה קודמת שהעלה קודם לכן בכתבי טענותיו, אשר הצמיחה לו טובת הנאה (למשל, מקום בו הטענה התקבלה).
5. כתב התביעה המקורי לא מקים לאהרונסון מחסום שיפוטי המונע ממנו להגיש את ההודעה ועד למועד הגשת כתב התביעה המתוקן של חברת החשמל, לא נתבע אהרונסון בהשבת הכספים שהתקבלו אצל בכירים לשעבר בחברת החשמל (שלא נתבעו עד אותה עת).

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת אהרונסון לבקשה ובתגובת המבקש לתשובה, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים;

1. במקרה דנן, עותר המבקש להחלת הכלל של "השתק השיפוטי" לאור טענות שטען אהרונסון במסגרת כתבי הגנה שהגיש במסגרת אותו הליך, בטרם תוקן כתב התביעה.
   כפי שיובהר להלן, אני סבור כי לא ניתן להחיל בנסיבות ההליך שבפניי כלל זה, היות ולא מתקיימים התנאים להחלתו.
   ראשית, לא מדובר בהעלאת טענות בשני הליכים שונים, אלא במסגרת אותו הליך.
   שנית, וחשוב מכך, הטענות שטען אהרונסון בכתבי ההגנה, לא נדונו ולא הוכרעו במסגרת ההליך דנן ואהרונסון לא זכה כתוצאה מהעלאת אותן טענות ואף לא קיבל כל טובת הנאה שהיא בעקבות העלאתן.
   

דוקטרינת ההשתק השיפוטי

1. כלל ההשתק השיפוטי (Judicial Estoppel) יונק את חיותו מעקרון תום הלב והוא קובע כי כאשר צד להליך העלה טענה משפטית או עובדתית בהליך אחד, הוא מושתק מלהתכחש לטענה זו ולטעון היפוכם של דברים בהליך אחר, אפילו נגד יריב אחר (ע"א 6283/12 צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (26.3.2014); ע"א 513/89 Exin-Lines Bros. S.A. נ' Interlego A/S, פ"ד מח(4) 133, 194 (1994); רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625, 633 (2005)).
   תכליתו של כלל ההשתק השיפוטי, כך נקבע, היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא בעלי דין מניצול לרעה של ההליכים המשפטיים.
   
2. עיקר המחלוקת בין הצדדים בבקשה שבפניי נוגעת לשאלה המקדמית האם כתנאי לתחולת דוקטרינת ההשתק השיפוטי יש להתייחס רק לטענות משפטיות של הצד להליך (כלפיו מועלית טענת ההשתק) שנטענו קודם לכן ובהכרח הניבו לו הצלחה באותו הליך קודם.

תנאי זה, המכונה "כלל ההצלחה הקודמת", לקוח מהקביעה בפסיקה כי: "תנאי בסיסי להחלת ההשתק הוא שהטענה שנטענה בהליך הראשון נתקבלה, והיא שהצמיחה לטוען אותה טובת הנאה" (ראה: רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' פרידמן, פ"ד נ(5) 418, 422 (1997)).

1. בבקשתו, מתבסס המבקש על מספר אסמכתאות מהן הוא מסיק, כי בהעלאת הדוקטרינה אין הכרח שהדרישה להצלחה מוקדמת תהא בכל מקרה ומקרה תנאי שאין בלתו לתחולתו של השתק שיפוטי וכי בשנים האחרונות נזנחה דרישת ההצלחה בפסק דין בהליך המקורי כתנאי לתחולתו (והוא מפנה לדוגמא לרע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 8.3.2005); ולרע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 16.7.2013)).

אולם, עיון בפסקי דין מאוחרים לאלו שאוזכרו על ידי המבקש וניתנו לאחרונה, מלמדים אחרת והמגמה בפסיקה הינה, שאין לזנוח את דרישת ההצלחה בפסק הדין בהליך הקודם בו הועלו הטענות, כתנאי לתחולת הדוקטרינה.

יתירה מכך. גם אם הייתי מקבל את טענת המבקש כי כלל ההצלחה המוקדמת נזנח בפסיקה, עדיין עומדת בעינה הדרישה המקדמית כי לבעל הדין צמחה "הנאה" כתוצאה מהעלאת טענתו הראשונה (שכעת הוא מבקש לטעון טענה המנוגדת לה).

1. כך, בע"א 4170/14 אילן כהן נ' יהודה (אריק) כהן (פורסם בנבו, 14.1.2016) נפסק כי השאלה האם הצלחתו של בעל הדין בהליך הקודם היא תנאי להחלת השתק שיפוטי נותרה שנויה במחלוקת בפסיקה הישראלית.

כפי שצוין בבר"מ 8689/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מגדל העמק נ' מבני תעשיה בע"מ (פורסם בנבו, 4.5.2015, להלן: "עניין מבני תעשיה")):
"בהמשך הביע בית משפט זה, בכמה פרשות, עמדה שלפיה תחולת ההשתק השיפוטי אינה צריכה להיות מוגבלת למצבים שבהם הטענה שטען בעל דין הביאה לזכייתו בהליך, אך לא תחם את גבולות החריגה מ"כלל ההצלחה הקודמת" (ראו למשל ע"א 9056/12 קינג נ' פקיד השומה ירושלים, [פורסם בנבו] פסקה 11 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר (4.8.2014); ע"א 6283/12 צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (26.3.2014) (להלן: עניין צדוק); ע"א 1351/06 ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה ל"ח (17.9.2007); עניין וינוקור, פסקה 13; עניין בית ששון, בעמ' 634). כך, למשל, נקבע כי אם טענתו של בעל דין התקבלה על ידי בית המשפט, הרי שיחול השתק שיפוטי אף אם בעל הדין לא זכה בהליך הראשון (עניין בית ששון, בעמ' 634); כי הסכמה לעניין טענה מסוימת בהליך שהתנהל בערכאה הדיונית, שהייתה נקודת המוצא לפסק הדין, מקימה השתק שיפוטי שאינו מאפשר לטעון טענה הפוכה בשלב הערעור (ע"א 832/13 טוסי נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 43 (23.9.2014)); כי כלל ההשתק השיפוטי מונע מרשויות המס להוציא שומות סותרות (ראו עניין וינוקור, פסקאות 11-10 (למעט במקרים של שומות חלופיות)); וכי ההשתק השיפוטי יחול גם כאשר טובת ההנאה שצמחה לבעל הדין מטענותיו מקורה בכך שיריבו ויתר על טענותיו וההליך נמחק (רע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פסקה 16 לחוות דעתו של השופט צ' זילברטל (16.7.2013) (להלן: עניין הפניקס). ראו והשוו גם לע"א 739/13 בן-ציון נ' המועצה המקומית אבן יהודה, [פורסם בנבו] פסקה י (6.10.2014), שם נחסמה דרכו של בעל דין לטעון טענות עובדתיות הפוכות בהליכים מינהליים, אף שלא היה מדובר בהליכים שהתנהלו בבתי משפט, וזאת מכוח החובה לנהוג בתום לב ובהגינות בסיסית)." (ההדגשה הוספה – י.ש.).

1. אולם, מפסק הדין שניתן לאחרונה במסגרת בג"צ 6478/15 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל, (פורסם בנבו, 20.4.2017, פסקה 18), עולה כי אחד מן התנאים לקיומו של השתק שיפוטי, הוא שהטענה ההפוכה, שהועלתה בעבר, אכן נתקבלה בהליך הקודם (פסקה 18) ובכך הניבה הצלחה לטוען אותה.
   ראה גם פסק דיני שניתן לאחרונה בעניין עת"מ (מחוזי מרכז) 49560-06-14 משה אורבוך נ' הוועדה המרחבית לתכנון ולבניה "שרונים" (פורסם בנבו, 11.8.2017, פסקה 20).
   
2. בנוסף, גם מי שהצביע על זניחת "כלל ההצלחה הקודמת", עדיין דרש כי כתנאי להחלת הדוקטרינה, לבעל הדין תצמח "הנאה" כלשהיא, אף במובן הפשוט של המילה.

ברע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פסקה 13 לחוות דעתו של השופט צ' זילברטל (16.7.2013) נפסק כי כלל ההשתק השיפוטי יוחל כל אימת שלבעל דין צמחה "הנאה" כתוצאה מטענתו הראשונה (שעתה הוא מבקש לטעון טענה מנוגדת לה):

"מכל מקום, ומבלי להידרש ליתרונותיה של גישה זו או אחרת, נראה שהיום הכול יסכימו כי בעל דין שטען טענה או נקט עמדה בפני בית משפט, וכתוצאה מכך צמחה לו 'הנאה' כלשהי – במובן הפשוט של המילה – בפסק הדין, אף אם טענתו לא התקבלה, אינו רשאי לטעון, בשל כללי ההשתק השיפוטי, טענה מנוגדת לאותה טענה או עמדה בה נקט במסגרת הליך קודם" (ההדגשה הוספה – י.ש.).

על השיקולים ביחס לגישה זו עמד השופט פוגלמן בעניין מבני תעשייה: "עמדה זו, שלפיה במקרה שבו צמחה לבעל דין "טובת הנאה" מהעלאת טענה פלונית, השתק שיפוטי עלול לחסום אותו מפני העלאת טענה הפוכה בהליך אחר, מתיישבת, לטעמי, עם ההבנה שלפיה פניה השונים של תכליתו של כלל ההשתק השיפוטי מבקשים שניהם להגן על טוהר ההליך השיפוטי ועל אמון הציבור בבתי המשפט. מסקנה זו ברורה מאליה כאשר מדובר במצב שבו זכה בעל דין בהליך הראשון, שהרי אז – כפי שציינו – אפשר שתתקבלנה הכרעות סותרות נוכח השינוי בטענותיו בהליך המאוחר (למחירן של הכרעות סותרות ראו למשל ע"א 3073/03 "החקלאי" באר יעקב אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מזרחי, פ"ד נח(6) 419, 425-424 (2004); ראו והשוו להשלכותיהן של הכרעות סותרות במשפט הפלילי דנ"פ 4971/02 זגורי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 583, 631-630 (2004)). היא גם מתבקשת, להשקפתי, מקום שבו בעל הדין לא זכה בדינו. כאשר בעל דין מעלה טענה בהליך ראשון, ברי כי הוא מביא בחשבון כי אפשר שאם ינוהל ההליך לגופו עד לסיומו תתקבל טענתו. העלאת הטענה – אם איננה נכונה – מקימה "סיכון" לקבלתה. בשלב הראשוני, שבו הועלתה הטענה וטרם התקבלה הכרעה לגופו של עניין, אין לדעת מה יוליד יום ומה תהא תוצאת ההליך. העובדה שבעל הדין העלה טענה פלונית בהליך ראשון (שלא הוכרעה לגופה) יצרה סיכון, ובהעדר הכרעה מצד בית המשפט, אין לדעת אם הסיכון היה מתממש. העלאת הטענה הציבה מכשול בפני בית המשפט. היא הייתה עלולה להכשילו. תוצאת העלאתה יכולה הייתה להוליד פרי באושים: הכרעה שגויה. התקלה התרחשה, אם כן, כבר במועד העלאת הטענה. מתברר אפוא כי עצם העלאתה מהווה ניצול לרעה של ההליך השיפוטי, שכן בעל הדין – כבר עם העלאת הטענה – מביא בחשבון את האפשרות שטענתו תצמיח לו, לימים ועם ההכרעה בהליך (או עם סיומו בדרך אחרת), טובת הנאה.
להשקפתי, הקביעה שלפיה ניתן יהיה להחיל את כלל ההשתק השיפוטי במקום שבו הטענה בהליך הראשון הצמיחה טובת הנאה לבעל דין מבטאת איזון בין ההכרח לעמוד על משמר טוהר ההליך השיפוטי, מזה; לבין השלכותיו הפוגעניות של כלל ההשתק השיפוטי, מזה. החלתו של כלל ההשתק השיפוטי מביאה לשלילת זכותו של בעל דין לקבל יומו בבית המשפט. תוצאה זו היא חמורה במיוחד (ראו למשל עניין צדוק, פסקה 9). מעבר לכך, בהחילו את כלל ההשתק השיפוטי יימנע בית המשפט מלדון בטענה לגופה אפילו נכונה היא, ובכך עלול להיפגע גם הערך של גילוי האמת (ראו למשל ע"א 7497/07 רינגל נ' לינדאור, [פורסם בנבו] פסקה 17 (22.2.2010) (להלן: עניין רינגל)). לעומת זאת, כפי שציינו קודם לכן, החלת כלל ההשתק השיפוטי מאפשרת להגן על טוהר ההליך השיפוטי ואמון הציבור בו. בענייננו, קבלת טובת הנאה כתוצאה מהעלאת טענה מסוימת מוסיפה ממד של חומרה לשימוש שעושה בעל הדין בהליכים שיפוטיים; באופן שלאחר שכבר צמחה לו טובת הנאה אחת בהליך הראשון, הוא מבקש – באמצעות טענה סותרת – לקבל טובת הנאה גם בהליך השני. קבלת טובת הנאה בהליך הראשון מגבירה למעשה את הפגיעה באינטרסים המוגנים בכלל ההשתק השיפוטי בכך שבעל הדין זוכה לתועלת או יתרון כלשהם בהליך הראשון. לפיכך סבורני כי הכללת מצב דברים שבו בהליך הראשון מתקבלת טובת הנאה בתחום תחולתו של כלל ההשתק השיפוטי משקפת איזון נכון בין השיקולים עליהם עמדנו." (ההדגשה הוספה – י.ש.).

1. לפיכך, בהינתן שההליך שבפניי נמצא בשלב מקדמי (בטרם הוגשו ראיות הצדדים) והיות וטענת ההשתק השיפוטי מועלית כלפי טענות הגנה שאהרונסון העלה בכתבי הגנה קודמים בהליך זה, ממילא טענותיו בכתבי ההגנה כלל לא נדונו, לא התקבלו, הוא לא זכה בהן ולא צמחה לו טובת הנאה מעצם העלאתן ולפיכך המסקנה המתבקשת היא, כי אין תחולה לדוקטרינת ההשתק.

לאור זאת, איני נדרש להכריע ביתר טענות הצדדים, לרבות טענות המבקש ביחס לתוכן ולהקשר בו העלה אהרונסון את טענותיו בכתבי ההגנה.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.
2. למבקש היתה הזדמנות לחזור בו מטענתו, גם בדיון האחרון שהיה לפני, והוא בחר שלא לעשות כן, ולפיכך יש מקום להשית עליו הוצאות (מוקטנות יחסית) בגין דחיית טענתו זו של "השתק שיפוטי" עליה עמד.
3. לאור האמור אני מחייב את המבקש לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בקשה זו בסך כולל

של 3,600 ₪.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ח, 20 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.