(בבקשות הצדדים השלישיים לסילוק על הסף את ההודעות שהגיש נגדם הנתבע)

בפניי בקשת הצדדים השלישיים – אנטון דלין ודבורה דלין (הצדדים השלישיים 11, 12 בת"א 46448-03-13; הצדדים השלישיים 2, 4 בת"א 15085-12-08) לסלק על הסף את ההודעות לצדדים שלישיים שהגיש נגדם שלמה דניאל (הנתבע 8 בת"א 46448-03-13; הנתבע 2 בת"א 15085-12-08).

רקע

1. הרקע לתובענה פורט בהרחבה בהחלטות קודמות (לרבות, החלטות מיום 27.9.17 ומיום 22.10.17).
2. המבקשים – אנטון ודבורה דלין, נשואים זו לזה (להלן גם: "בני הזוג דלין"). במועדים הרלבנטיים לתובענות, שימש אנטון דלין כיועץ השקעות בחברת Forex Advisors.
3. כזכור, התובעות - חברת החשמל וחברת סימנס הגישו (ביום 9.4.2017) כתבי תביעה מתוקנים נגד שלמה דניאל (להלן גם: "דניאל") ונגד נתבעים נוספים.
   על פי הנטען על ידי סימנס בכתב התביעה המתוקן, שהגישה נגד דניאל ונגד גיסו אורן אהרונסון (להלן גם: "אהרונסון"), היא העבירה לדניאל או לחברת Oakfield (להלן גם: "אוקפילד") שהייתה בבעלותו, כספים בסך של 13,584,000 אירו שחלק ניכר מהם שימש כתשלומי שוחד לגורמים בחברת החשמל ויתרת הכספים (בסך של למעלה משמונה מיליון אירו) נותרה שלא כדין בידי הנתבעים ועליהם להשיב זאת לסימנס.
   על פי הנטען על ידי חברת החשמל בכתב התביעה המתוקן, חברות סימנס העבירו לדניאל או לאוקפילד כספים בסך של 13,584,000 אירו שנועדו לצורך תשלומי שוחד לגורמים בחברת החשמל.
4. בכתב הגנתו לתביעת סימנס, טען דניאל, בין היתר, כי הוא פעל לכל אורך הפרשה בתום לב גמור ועל סמך הוראות והנחיות שקיבל מסימנס. עוד טען, כי פעל רק כ"תחנת ממסר" של כספים שהועברו על ידי סימנס ולא ידע מה טיבם ומטרתם של הכספים המועברים ומיהם המוטבים האמיתיים של הכספים (מרבית הכספים הועברו על ידו לחשבונות בנק של חברות off shore זרות, בהתאם להוראות שקיבל מסימנס, מבלי לדעת מי הם הבעלים של חברות זרות אלה). דניאל נגרר לפרשת השוחד במִרמה ובכחש מצד סימנס, כאשר הוא פעל בתום לב ומבלי לדעת את העובדות האמיתיות, שהוסתרו ממנו, וכתוצאה מהפרשה הנדונה נגרמו לו נזקים כבדים.
5. באופן דומה, בכתב הגנתו לתביעת חברת החשמל טען דניאל, בין היתר, כי סימנס השתמשה בו כ"צינור" להעברת הכספים, מבלי לגלות לו מה מטרת הכספים ומי הם מוטבי הכספים ותוך הצגת מצגים שקריים ומטעים כלפיו בדבר מטרת הכספים שהיא ביקשה להעביר באמצעותו. דניאל לא ידע מה מטרת הכספים ומי הנעברים / המוטבים האמיתיים של אותם כספים (מרבית הכספים הועברו על ידי דניאל לחברות off-shore זרות, בהתאם להוראות שקיבל מסימנס או מי מטעמה). דניאל פעל בתום לב על פי מצגי סימנס והוראותיה והעובדה שכספים אלה נועדו לפחות בחלקם למטרת שוחד, במסגרת המכרזים של חברת החשמל, נודעה לדניאל רק בדיעבד, נפלה עליו כרעם ביום בהיר ומוטטה עליו את עולמו. עוד טען, כי לא נותרו בידיו כספים של סימנס וממילא גם לא למעלה משמונה מיליון אירו.
6. דניאל הגיש הודעות נגד צדדים שלישיים בכל אחת מהתביעות – הן של סימנס והן של חברת החשמל, ביניהם גם נגד בני הזוג דלין, בהן טען כי אם הוא יחויב בתשלום לטובת התובעות, הרי שהוא זכאי לפיצוי או שיפוי מהצדדים השלישיים בגין כל סכום בו יחויב (להלן: "ההודעות").
   בהודעה לצדדים שלישיים שהוגשה במסגרת תביעת חברת החשמל, טען דניאל שחברת החשמל טענה בתביעתה, כי אנטון דלין הוא איש עסקים ישראלי שעסק בניהול השקעות מט"ח באמצעות חברה בלונדון בשם Forex Advisors (להלן: "פורקס") וכי אהרונסון פנה לדלין וביקש ממנו לצבור סכומי כסף גדולים במזומן בחו"ל.
   בהודעתו טען דניאל, כי על פי הוראות מפורשות של סימנס באמצעות גונטר וייס (מנכ"ל חברת סימנס ישראל במועדים הרלבנטיים לתובענה, להלן: "וייס") או אהרונסון, דניאל העביר לחשבונות פורקס כספים בסכום כולל של 1,295,000 דולר וסכום נוסף בסך 1,680,000 דולר לחשבון אחר שלמיטב ידיעת דניאל, הוא שייך לאנטון דלין, הכל מתוך הכספים שהועברו על ידי סימנס לדניאל. על פי הנטען בתביעת חברת החשמל, אנטון דלין העביר כספים כנ"ל מחשבונות פורקס לחשבונותיו הפרטיים בלונדון והשתמש לפחות בחלקם לצורך תשלומים לדוד קון – נתבע 2 בתביעת חברת החשמל – שבהתאם לאמור בתביעה, כיהן כסמנכ"ל ייצור והולכה וכמשנה למנכ"ל חברת החשמל ובמסגרת תפקידו, שימש גם כיו"ר ועדת המכרזים לרכישות ציוד לפרויקטים של חברת החשמל (להלן גם: "דוד קון").
   לפיכך, טען דניאל בהודעתו, כי אם הוא יחויב לשלם לחברת החשמל סכום כלשהו מתוך אותם כספים שהעביר לאנטון דלין, בין באמצעות פורקס ובין לחשבון אחר ששייך לאנטון דלין, בסכום כולל של 2,975,000 דולר, אזי דלין חייב לשפות או לפצות את דניאל בגינו, בין השאר מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, או מכוח דיני הנזיקין.
   כלפי דבורה דלין – טען דניאל בהודעתו, כי על פי הוראות מפורשות של סימנס באמצעות אהרונסון, דניאל נתן המחאות עבור דבורה דלין בסכום כולל של 550 אלף דולר, מתוך הכספים שהועברו על ידי סימנס לדניאל (דניאל ציין, כי לטענת סימנס, הועבר לדבורה דלין סכום שבין 550 ל – 850 אלף אירו). לפיכך טען, כי אם הוא יחויב לשלם לחברת החשמל סכום כלשהו מתוך אותם כספים שהוא העביר לדבורה דלין, אזי היא חייבת לשפות או לפצות את דניאל בגינו, בין השאר מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, או מכוח דיני הנזיקין.
7. בהודעה שהתייחסה לתביעת סימנס, טען דניאל כי אנטון דלין הוצג על ידי אהרונסון כחברו הטוב ועל פי הוראות מפורשות של סימנס, דניאל העביר לאנטון דלין באמצעות פורקס, כספים בסכום מצטבר של 1,295,000 דולר וסכום נוסף בסך של 1,680,000 דולר הועבר על ידי דניאל, על פי הוראות סימנס, לחשבון אחר שלמיטב ידיעתו של דניאל הוא שייך לאנטון דלין והכל מתוך הכספים שהועברו על ידי סימנס לדניאל.
   לפיכך, טען דניאל בהודעתו, כי אם הוא יחויב להשיב לסימנס סכום כלשהו מתוך הכספים הנ"ל, אזי אנטון דלין חייב ביחד ולחוד עם סימנס, לשפות את דניאל בגין מלוא הסכום שיחויב לשלם, בין השאר מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, או מכוח דיני הנזיקין, או בגין אחריותו האישית לכספים שהועברו באמצעות פורקס, לרבות מכח דיני הרמת מסך.
   כלפי דבורה דלין – טען דניאל בהודעתו, כי על פי הוראות מפורשות של סימנס, באמצעות אהרונסון, דניאל נתן המחאות עבור דבורה דלין, בסכום כולל של 550 אלף דולר מתוך הכספים שהועברו לדניאל על ידי סימנס (דניאל ציין, כי לטענת סימנס הועבר לדבורה דלין סך של בין 550 ל – 850 אלף אירו).
   לפיכך טען, כי אם הוא יחויב לשלם לסימנס סכום כלשהו מאותם כספים שהוא העביר לדבורה דלין על פי הוראות סימנס, אזי דבורה דלין חייבת לשפות או לפצות את דניאל בגינו, בין השאר מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט או מכוח דיני הנזיקין.
8. בכתבי הגנתם שהוגשו במענה לאותן הודעות, טענו המבקשים כי אנטון דלין שימש כיועץ השקעות בחברת פורקס וכי אהרונסון פנה אליו וביקש ממנו לצבור סכומי כסף במזומן בחשבונותיו בחו"ל לצרכיו הפרטיים של אהרונסון ומעולם לא נאמר לו שכספים אלו נועדו לצורך מנגנון שוחד, או ביצוע עבירה כלשהי.
   עוד נטען, כי התשלום בסך של 550,000 דולר שהועבר לחשבונה של דבורה דלין, היווה פיצוי מטעם אהרונסון עבור ההפסדים או הנזקים הרבים שנגרמו לאנטון דלין בעקבות ההשפעה ההרסנית על פעילותה של חברת פורקס, כתוצאה מהחרמת כספים שצבר אנטון לטובת אהרונסון, על ידי הרשויות באנגליה.
9. בני הזוג דלין הגישו בקשות לסילוק על הסף את ההודעות שהגיש נגדם דניאל, במסגרתן טענו כי יש לסלקן על הסף מחמת התיישנות, העדר עילה והעדר יריבות ומחמת הכלל לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה".
10. בהחלטתי בדיון שהתקיים בפניי ביום 3.12.2017 (עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 8 - 11) הוריתי לב"כ דניאל להודיע האם הוא מוכן למחוק את ההודעות כלפי בני הזוג דלין, לאור הצהרתו והסכמתו של בא כוחם "שאם בעתיד יסתבר שנשארו כספים אצל משפחת דלין, יוכלו שולחי הודעת צד השלישי לחזור אליו.".
    ביום 11.12.2017 הודיע ב"כ דניאל, כי דניאל מתנגד למחיקת ההודעות נגד בני הזוג דלין.
    לאור זאת, כעת אדון ואכריע בבקשות בני הזוג דלין לסילוק ההודעות על הסף.
    

טענות בני הזוג דלין בבקשות לסילוק על הסף את ההודעות שהגיש נגדם דניאל

יש לסלק על הסף את ההודעות מהנימוקים הבאים:

1. התיישנות – המועד בו נולדה עילת התביעה בהודעות, הינו בעת העברת הכספים שלטענת דניאל הועברו על ידו לדלין במסגרת מנגנון השוחד. כל האירועים בנוגע לכלל המעורבים בפרשה התרחשו בין השנים 1999 – 2005, לפני למעלה מ – 12 שנים. אם הייתה עילת תביעה בגין מסירת הכספים, זו התיישנה לכל המאוחר בשנת 2012.
   בענייננו, לא מתקיים החריג לכלל ההתיישנות לפיו העילה להשתתפות נולדת רק עם חיובו בדין של המעוול הנתבע באחריות לנזק, היות והמבקשים לא עיוולו נגד סימנס בפרט ולא במשותף עם דניאל ואין רלבנטיות לסעיף 84(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
   בהודעת צד שלישי (שלא בין מעוולים במשותף) העילה נולדת, לכל המאוחר, במועד הגשת התביעה נגד הנתבע והיות וסימנס הגישה תביעה נגד דניאל עוד בשנת 2008, משהוגשה ההודעה בחלוף כתשע שנים, היא התיישנה.
2. שיהוי – ההודעות לוקות בשיהוי ניכר וקיצוני, העולה כדי חוסר תום לב, אשר גרם למבקשים נזק ראייתי של ממש.
3. היעדר עילה והיעדר יריבות – דניאל טוען בסתמיות ובאופן לאקוני כי המבקשים חייבים מכוח דיני עשיית עושר או מכוח דיני הנזיקין או אחריות אישית לכספים מכוח דיני הרמת מסך.
   לא מתקיימים יסודות עוולת עשיית עושר; לא מתקיים היסוד המחייב התעשרות של אדם – דניאל עצמו מודה, כי אנטון דלין שימש כ"צינור" בלבד להעברת הכספים שהועברו (לפחות בחלקם) לידי דוד קון. כלומר, דניאל עצמו כופר בקיומו של התנאי היסודי לצורך העילה – העדר התעשרות, שכן אם אנטון דלין שימש לשיטתו "צינור" להעברת הכספים, ממילא אלו לא נותרו ברשותו. לא מתקיים היסוד המחייב כי ההתעשרות הגיעה מדניאל – דניאל עצמו טוען, כי הכספים הנתבעים אינם שלו אלא כספים שהועברו אליו מסימנס, לפיכך אין לו זכות קניינית בהם ולא יכולה להיות לו דרך לתבוע אותם מכוח דיני עשיית עושר, שכן הזכייה הנטענת של דלין לא נעשתה על חשבון דניאל. לדניאל אין יריבות משפטית עם המבקשים שכן, לשיטתו של דניאל, הכספים לא נותרו בחזקתם ועליו לפנות ל"תחנת הקצה" – קרי, מי שקיבל בסופו של דבר את הכספים, לשיטתו, לרבות סימנס או אהרונסון. בכל מקרה, מתקיים הפטור מהשבה, שעה שלא מדובר בכספיו של דניאל, אלא בכספים של סימנס וממילא הזכייה הנטענת של המבקשים בכספים, לא הייתה תלויה בחסרון מצד דניאל.
   לדניאל לא עומדת עילה מכוח דיני הנזיקין – היות ולא נגרם לו כל נזק ביחס לכספים שלא שייכים לו. גם אם נגרם לדניאל נזק, לאור חלקו בהעברת הכספים או לקיחת הכספים על ידי דוד קון, מתנתק הקשר הסיבתי בין ההתנהלות הנטענת ביחס למבקשים ובין הנזק הנטען. דניאל נושא באשם מכריע לקרות הנזק ואין לו כל עילה לשיפוי מאת המבקשים.
   
   אין תחולה לעילה מכוח דיני הרמת מסך – דניאל לא פירט את התשתית העובדתית לטענה זו ולא הצביע על כל טעם המצדיק הרמת מסך, שהוא צעד קיצוני ומרחיק לכת.
   כספים בסל של 550,000 דולר נשלחו לחשבון דבורה דלין, שלא הייתה מודעת לכך כלל, אך ורק בשל סגירת החשבון של חברת פורקס ושל אנטון דלין. זה הקשר היחיד שלה לסיפור וברור שאין לה כל יריבות מול דניאל.
4. קיומו של הכלל לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" – יש לדחות את ההודעות, שעה שדניאל עצמו מנסה להיבנות ממעשיו הבלתי כשרים. דניאל מבקש לקבוע כי הוא זכאי להשבה או השתתפות מצד המבקשים בגין מעשיו הפליליים והתנהלותו הבלתי מוסרית. דניאל נטל חלק פעיל ביותר במנגנון השוחד והוא העביר בפועל את תשלומי השוחד לגורמים השונים בחברת החשמל ולגורמים נוספים והתנהלותו נגועה במידת פליליות, בחוסר מוסריות בדרגה חמורה ביותר.
   

טענות דניאל בתגובה לבקשות לסילוק על הסף

יש לדחות את הבקשות מהטעמים הבאים;

1. ההודעות לא התיישנו – מטבען, ההודעות הינן תובענות מותנות לשיפוי, באם דניאל יחויב לשלם כספים לסימנס, אזי חייבים המבקשים לשפותו. העילה בהודעות אינה השבת הכספים שדניאל העביר לדלין, אלא שיפוי באם דניאל יחויב לשלם לסימנס את הכספים שהעביר לדלין. עילת התביעה נולדה במועד בו יחויב דניאל לשלם את הכספים לסימנס ולא במועד העברת הכספים על ידי דניאל לדלין. עילת התביעה נולדת במועד מתן פסק הדין נגד מי שתובע דמי השתתפות. מאותם נימוקים, יש לדחות גם את טענת המבקשים לשיהוי.
2. עילת השיפוי המותנית של דניאל פורטה היטב בהודעות. לדניאל אין מושג מה דלין עשה בכספים שקיבל ודניאל לא הודה שהם הועברו בחלקם לדוד קון. הטענה כי הכספים הועברו בחלקם לדוד קון, נטענה על ידי חברת החשמל ובמרומז גם על ידי סימנס במסגרת כתבי התביעה המתוקנים. גם אם הטענה נכונה, היא אינה מקימה לאנטון דלין עילת שיפוי לטובתו נגד דוד קון וממילא, היא אינה פוטרת את אנטון דלין לגבי החלק של הכספים שלא הועבר לדוד קון ואינה פוטרת את דבורה דלין.
3. ביחס לטענת המבקשים כי לדניאל אין זכות קניינית בכספי סימנס - דניאל אינו טוען לזכות עצמאית שלו להשבת הכספים מדלין, אלא לזכותו לשיפוי מדלין, אם הוא יחויב לשלם את הכספים לסימנס.
4. לעניין הטענה ביחס להרמת מסך נגד אנטון דלין – סימנס וחברת החשמל טענו בכתבי התביעה המתוקנים, כי אנטון דלין השתמש בחברת פורקס כדי לקבל דרכה כספים לחשבונות ועסקים פרטיים שלו (ללא ידיעתו של דניאל, שהעביר כספים לחברת פורקס לפי הוראות אהרונסון). עובדות אלו מצדיקות הרמת מסך בין חברת פורקס לבין אנטון דלין, כדי לחייב את אנטון דלין בחובת השיפוי כלפי דניאל.
5. הטענה כי עילתו של דניאל כלפי המבקשים היא "עילה בת עוולה" שנויה במחלוקת עובדתית ולא ניתן לבסס עליה סילוק על הסף של ההודעות. כפי שפירט דניאל בהודעות ובכתב ההגנה מטעמו, הוא הוכנס על ידי סימנס במרמה למערך תשלומי השוחד של סימנס, תוך הצגת מצגים כוזבים כלפיו והסתרת המטרה האמיתית של הכספים שהועברו על ידו מסימנס למקבלי הכספים. דניאל טען, כי לא ידע בזמן אמת שמדובר בכספי שוחד.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשות, בתשובות דניאל לבקשות ובתגובות בני הזוג דלין לתשובות, אני סבור כי יש לדחות את הבקשות מהטעמים הבאים;

1. כפי שציינתי בהחלטה קודמת בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה בתובענות שבפניי (מיום 27.9.2017) וכפי שאף ציינו בני הזוג דלין ברישת בקשותיהם, כי: "סילוק תביעה על הסף איננו דבר שבשגרה", הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן (רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סלמאן פרג' (26.4.2006); רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ (1.9.2005); ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (9.10.2003)). על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין, אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת. בסופו של יום, אם מתברר בדיעבד כי אכן היה מקום לסילוק על הסף, ניתן לפצות על זאת - במידה רבה למצער - בהשתת הוצאות.

בנוסף, מקום בו נדרש בירור עובדתי של טענות, לא יעשה בית המשפט שימוש בסמכותו לסלק תביעה על הסף (ע"א 35/83, 36 לאה חסין ו-2 אח' נ' רחל פלדמן ו-2 אח', פ"ד לז(4), 721, עמ' 724-725).
כללים אלו חלים גם בבקשות לסילוק על הסף של הודעות לצדדים שלישיים (רע"א 1665/15 משה אטיאס נ' דניאל רוסו (פורסם בנבו, 26.8.2015); ת"א (נצ') 3512-08-12 י.ש.ר.ש. תחנות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה אצבע הגליל (פורסם בנבו, 6.12.2013)).

עוד יש לזכור כי, מטרתה העיקרית של הודעה לצד שלישי היא לרכז בתובענה אחת את כל ההליכים המשפטיים בעניין מסוים, ולחסוך בכך התדיינויות נוספות, בין הנתבע לבין הצד השלישי (ת"א (נצ') 23068-07-12 אדהם כנעאן נ' מרכז רפואי העמק (פורסם בנבו, 27.2.2014), להלן: "עניין כנעאן").

1. לאחר עיון בטענות הצדדים, כמו גם בכתבי הבי – דין שהוגשו עד כה בתובענות העיקריות, אני סבור כי המקרה שלפניי, אינו עונה על המקרים הקיצוניים ויוצאי הדופן בהם ברור כי יש לסלק את ההודעות לצדדים שלישיים על הסף, ללא עריכת בירור לגוף התובענה כולה.
   בשלב המוקדם בו מצוי ההליך, לאחר שהוגש כתבי טענות מתוקנים מטעם הצדדים ובטרם הוגשו ראיות הצדדים, לא ניתן לקבוע האם יש מקום לסלק על הסף את ההודעות לצדדים שלישיים לאור הטענות העולות בבקשות, היות וקודם להכרעה בבקשה לסילוק על הסף יש לבדוק ולהכריע במספר טענות עובדתיות שטענו הצדדים במסגרת הבקשות, כמו גם בכתבי הבי-דין שהגישו וכן יש לבדוק ולהכריע בחלקו של כל אחד מהם בפרשת השוחד.
2. על הקשר בין הצדדים לבקשות שבפניי, ניתן ללמוד גם מהטענות כפי שטענו חברת החשמל וסימנס בתובענות העיקריות.

באותן תובענות, מיוחסות לבני הזוג דלין טענות ביחס לחלקם בפרשה בנוגע לתשלומי השוחד ששולמו לדוד קון, בהתאם להרשעתו בהליך הפלילי.

כך, בכתב התביעה המתוקן, טענה חברת החשמל, כי:
"48. במועד שאינו ידוע לחברת החשמל, קון דרש מאהרונסון והירש [עובד נוסף של סימנס – י.ש.] כי הכספים [הכוונה לכספי השוחד – י.ש.] יועברו אליו במזומן. במועד שאינו ידוע לחברת החשמל לאחר דרישה זו, פנה אהרונסון לאנטון דלין... איש עסקים ישראלי שעסק בניהול השקעות מט"ח באמצעות חברה בלונדון בשם Forex Advisors... וביקש ממנו לסייע לו לצבור סכומי כסף גדולים במזומן, במקום בטוח בחוץ לארץ. על מנת לצבור את סכומי הכסף, הורה אהרונסון לדניאל להעביר סכומים מתוך הכספים בחשבונות של אוקפילד שיועדו על ידי סימנס לתשלום שוחד, לחשבונות פורקס באי ג'רזי, משם היה מעביר דלין את הכספים לחשבונותיו הפרטיים בלונדון (להלן: "חשבונות דלין"). מעת לעת היה נוסע דלין ללונדון, מושך את הכספים במזומן ומפקיד אותם בכספת ייעודית שפתח לטובת צבירת הכספים. עד לחודש נובמבר 2002 הועברו לחשבונות דלין 900,000 דולר (ארבע העברות של 225,000 דולר...). מתוך סכום זה, עד לנובמבר 2002 העביר דלין לכספת בלונדון סכום כסף עבור קון, שגובהו המדויק אינו ידוע, אך על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה קון, מדובר בלא פחות מ- 500,000 דולרים.
49. בנובמבר 2002 נפגשו קון והירש בלונדון על מנת שקון ייקח את כספי השוחד שהופקדו עבורו בכספת. השניים נפגשו בבית הכספות. במסגרת פגישה זו ניתנה לנאשם קון גישה לכספים שהוחזקו בכספת ולבקשתו הומחתה לטובתו הכספת ונרשמה על שמו...". (ההדגשה הוספה – י.ש.).

בכתב הגנתו (סעיף 77א.) במענה לתביעת חברת החשמל, לא הכחיש דניאל את העברת הכספים לחשבונות של אנטון דלין או פורקס (שפורטו בסעיף 48 לכתב התביעה), אך טען כי הללו נעשו לפי הוראות סימנס באמצעות וייס או אהרונסון.

גם בני הזוג דלין לא הכחישו בכתב הגנתם (סעיפים 60 – 61) כי אהרונסון פנה לאנטון דלין וביקש ממנו לצבור סכומי כסף במזומן בחשבונותיו בחו"ל, אולם טענו כי מטרת הצבירה הייתה לצרכיו הפרטיים של אהרונסון ומעולם לא נאמר לאנטון דלין שכספים אלו נועדו לצורך מנגנון שוחד או ביצוע עבירה כלשהיא.

1. בכתב התביעה המתוקן, טענה סימנס, בין היתר, כי התביעה עוסקת בכספי סימנס שהועברו לדניאל שנותרו שלא כדין בחזקתם של אהרונסון ודניאל. בין כספים אלו, נטען כי (סעיפים 15(ג) – (ד) לכתב התביעה המתוקן): "(ג) סך של כ – 3 מיליון דולר מכספי סימנס הועבר מדניאל לחשבונות פרטיים של אהרונסון ואביו, אפרים אהרונסון, בחברת השקעות בלונדון – Forex Advisors – אשר נוהל על ידי מי שהוצג על ידי אהרונסון כחברו הטוב, אנטון דלין... בחשבונות אלה, ניהל דלין השקעות פרטיות עבור אהרונסון ואביו. על פי טענת אהרונסון, כמה מאות אלפי דולרים מתוך סכום זה שולמו לעובד בכיר בחברת החשמל.
   (ד) סך של בין 550 ל-850 אלף אירו מכספי סימנס הועבר מדניאל לרעייתו של דלין, גב' דבורה דלין.". (ההדגשה הוספה – י.ש.).
   
2. בכתב הגנתו (סעיפים 30 ד. - 30ה.) במענה לתביעת סימנס, לא הכחיש דניאל כי הוא העביר סכום של 1,295,000 דולר לחשבונות פורקס וסכום נוסף של 1,680,000 דולר לחשבון שלמיטב ידיעתו שייך לאנטון דלין, הכל לפי הוראות סימנס באמצעות וייס או אהרונסון. כן לא הכחיש דניאל, כי לפי הוראות סימנס, באמצעות וייס או אהרונסון, הוא נתן המחאות לפקודת דבורה דלין, בסכום כולל של 550 אלף דולר.

גם בני הזוג דלין לא הכחישו בכתב הגנתם (סעיפים 58, 60) כי אהרונסון פנה לאנטון דלין וביקש ממנו לצבור סכומי כסף במזומן בחשבונותיו בחו"ל, אולם טענו כי מטרת הצבירה הייתה לצרכיו הפרטיים של אהרונסון ומעולם לא נאמר לאנטון דלין שכספים אלו נועדו לצורך מנגנון שוחד או ביצוע עבירה כלשהיא. כמו כן, לא הכחישו כי הועבר תשלום בסך של 550 אלף דולר לחשבונה של דבורה דלין, אולם טענו כי מדובר היה בפיצוי מטעם אהרונסון עבור ההפסדים הרבים שנגרמו לאנטון דלין בעקבות ההשפעה ההרסנית על פעילותה של חברת פורקס כתוצאה מהחרמת כספים שצבר אנטון דלין לטובת אהרונסון, על ידי הרשויות באנגליה.

1. לאור זאת, טענות דניאל כלפי בני הזוג דלין, נובעות ממסכת עובדתית אחת של אחת מפרשיות השוחד הקשות והסבוכות שהתגלו בישראל, ולגביה יש מחלוקת עובדתית בייחוד לגבי שאלת מעורבותם של כל אלו שנטלו חלק באותה מסכת העברות ותשלומים. לפיכך, אני סבור, כי יש להעניק לדניאל את האפשרות לכרוך את בני הזוג דלין לתוצאות הדיון המתנהל בין חברת החשמל וסימנס לבינו, כך שאם יחויב דניאל בתשלום סכום כלשהו לתובעות, לא יצטרך להתדיין מחדש עם בני הזוג דלין (ראה: עניין כנעאן שאוזכר לעיל).
2. ביחס לטענת ההתיישנות שהעלו בני הזוג דלין בבקשותיהם ובמסגרת הצורך להכריע מהו המועד בו נולדה עילת התביעה יש להכריע, בין היתר, בעובדות הבאות – מתי בדיוק התרחשו האירועים נשוא הפרשה, מתי בדיוק הועברו הכספים בין דניאל לבין כל אחד מבני הזוג דלין, מה הייתה מערכת היחסים בין הצדדים המעורבים, מה ידע ומתי ידע, כל אחד מהצדדים אודות המטרה לשמה הועברו אליו הכספים.

בנוסף, כפי שעולה מהמחלוקת בין הצדדים בהקשר זה, על מנת להכריע בטענת ההתיישנות יש גם לקבוע תחילה מה הייתה חלוקת האחריות בין הצדדים לפרשה והאם הם פעלו כ"מעוולים במשותף".

לצורך זאת, יש להכריע בין היתר תחילה, מבחינה עובדתית, האם דניאל ובני הזוג דלין הכירו זה את זה והאם הם שיתפו פעולה אחד אם השני ואם הייתה להם מודעות למטרת העברת הכספים.
כמו כן, יש לבחון תחילה מה היה הקשר של דבורה דלין לפרשה, כמה כספים הועברו לה ומה הייתה מטרת העברתם, האם היא הייתה מודעת לכך שהכספים הועברו לחשבונה, מדוע נסגר חשבון פורקס ומדוע הוחרמו על ידי הרשויות באנגליה הכספים שצבר אנטון דלין לטובת אהרונסון (כנטען בכתבי ההגנה מטעם בני הזוג דלין במענה להודעות) ובמסגרת איזה הליך בדיוק.

בהקשר זה מן הראוי לציין, כי החשיבות לבחינת האמור לעיל, עולה גם לאור טענות אהרונסון בהודעה לצדדים שלישיים שהגיש בתביעת חברת החשמל (סעיף 48) כי למיטב ידיעתו: "במהלך שנת 2004, הכספים שהוחזקו כאמור [אצל אנטון דלין – י.ש.], בסך של כ-3 מיליון יורו, ושהיו אמורים להיות משולמים כשוחד לגורמים בחברת חשמל, נתפסו וחולטו על ידי הרשויות באנגליה.".

1. בנוגע לטענה של העדר עילה / העדר יריבות שהעלו בני הזוג דלין בבקשותיהם, ובין היתר לעניין הטענה לעשיית עושר ולא במשפט, גם כאן יש לקבוע תחילה מבחינה עובדתית מה בדיוק היה תפקידו של כל אחד מהם בפרשה, האם שימש "צינור" בלבד להעברת הכספים, ושוב - מה ידע כל אחד מהם לגבי המטרה לשמה הועברו אליו הכספים, מה בדיוק עשה כל אחד מהם בכספים שקיבל, האם כל הכספים הועברו בסופו של דבר ל"תחנת קצה" (כדוגמת, דון קון) ולא נותרו בחזקתו של כל אחד מהם, או שמא רק חלק מהכספים הועבר והיתרה נותרה אצל מי מהצדדים.
   בהקשר זה יש להדגיש, כי בני הזוג דלין טענו, כי: "המודיע עצמו מודה כי אנטון שימש כ"צינור" בלבד להעברת הכספים אשר הועברו (לפחות בחלקם) לידי... דוד קון..." ומכאן מסקנתם שאם לטענת דניאל, אנטון שימש רק "צינור" להעברת הכספים, משמע הוא לא התעשר היות והכספים ממילא לא נותרו ברשותו.

אולם, בניגוד לכך, דניאל טוען כי אין ולא היה לו מושג מה עשה אנטון דלין בכספים שקיבל והוא לא הודה כי הכספים הועברו בחלקם לדוד קון והטענה כי הכספים הועברו לו כאמור, נטענה על ידי חברת החשמל בכתב תביעתה המתוקן.

1. ביחס לטענה של העדר עילה מכוח דיני הנזיקין, יש לבחון תחילה, בין היתר, האם לדניאל אכן נגרם נזק ביחס לכספים. עוד יש לבחון, האם דניאל נושא באשם תורם / מכריע לנזק הפוטר את בני הזוג דלין מעילת השיפוי.
2. ביחס לעילת הרמת מסך, יש לבדוק תחילה מבחינה עובדתית, בין היתר, האם, כנטען בכתבי התביעה המתוקנים של חברת החשמל (סעיף 48) ושל סימנס (סעיף 15(ג)), אנטון דלין השתמש בחברת פורקס כדי לקבל דרכה כספים לחשבונות ועסקים פרטיים שלו.
3. בנוסף, יש לדחות גם את טענת בני הזוג דלין לסילוק ההודעות על הסף מחמת הכלל לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" – ראשית, מן הראוי לציין כי, מעיון בכתבי הבי – דין שהוגשו עד כה, מדובר בטענה "פופולרית" בקרב בעלי הדין בהליך שבפניי ואיני יודע למי מהם "זכות היוצרים" בהליכים כאן לגבי טענה זו, אך יש לזכור ולהעיר שוב, כי לכאורה בהתבסס על טענות הצדדים עד כה, מדובר בגורמים שלכולם היה "יד ורגל" - מי פחות ומי יותר - בפרשיית שוחד מהגדולות שהיו בישראל ושפעילות העברת כספי השוחד נעשתה בדרכים מתוחכמות על מנת להסתיר אותן ככל האפשר, בכל רחבי העולם.

כך למשל, גם דניאל עצמו העלה את הטענה במסגרת כתב ההגנה המתוקן שהגיש בתביעת סימנס (סעיפים 1 – 6) וכאמור, טען כי הוא פעל בתום לב וכלל לא ידע מה מטרת הכספים שהועברו, שעה שסימנס היא זו שבעצם ששיחדה בעלי תפקידים בחברת החשמל.

1. כפי שקבעתי בהחלטה מיום 27.9.2017 במסגרת טענה דומה שהעלה אהרונסון לסילוק על הסף את התביעה שהגישה נגדו סימנס, גם בבקשות שבפניי במסגרת ניהול ההליך ובסיס ההכרעה בטענה זו, יש לברר ולהכריע תחילה במחלוקות העובדתית בין הצדדים ובראש ובראשונה בסוגיה מה היה גורל הכספים שכל אחד מהם קיבל לידיו, לאיזו מטרה הם שימשו ומה הייתה ידיעתם לגבי המטרה והשימוש של אותם כספים, זאת גם אם הצדדים שימשו (כטענתם) אך "צינור" להעברת אותם כספים.
2. לפיכך, לאור ההלכה השיפוטית, כפי שצוינה באותה החלטה (סעיף 8), לפיה גם למידת אשמו של הנתבע (ובמקרה שבפניי, הצדדים השלישיים) עשויה לשמש גורם התייחסות לצורך ההכרעה האם עילת התביעה פסולה מחמת אי חוקיות או אי מוסריות, לא ניתן להכריע בשלב זה של התובענה, בגורל הטענה, כל עוד לא הובאו ובטרם נדונו ראיות הצדדים בעניין.
3. לאור כל זאת, מאחר ועיון בטענות הצדדים, גם לעניין הדוקטרינה של עילה בת עוולה, מצביע על קיומה של מחלוקת עובדתית שעניינה מחייב בירור במעמד כל הצדדים המעורבים, אין בטענות בני הזוג דלין כדי להקים עילה לסילוק ההודעה על הסף. סילוק ההודעות על הסף מכלל הנימוקים שהועלו בבקשות בשלב זה, תהווה סעד דרסטי אשר אין זה המקום להפעילו, וממילא אם יתברר בסופו של יום כי אכן היה מקום לסילוק ההודעה על הסף, ניתן יהא לפצות על כך בהשתת הוצאות מתאימות.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, הבקשות לסילוק על הסף נדחות.
2. אני סבור כי דחיית הבקשות במקרה שבפניי מצדיק חיוב המבקשים (בני הזוג דלין) בהוצאות לטובת אוצר המדינה.
   ככלל, הצדדים בתובענות העיקריות, כמו גם חלק מהצדדים השלישיים, מרבים להגיש בקשות מקדמיות בהליכים הללו, ביניהן בין היתר, בקשות לסילוק על הסף.
   גם המבקשים עצמם הגישו זה מכבר מספר בקשות מקדמיות, זולת שתי הבקשות שבפניי (בקשת אנטון דלין לסילוק על הסף את ההודעה לצד שלישי שהגיש נגדו אהרונסון – מספר 151; בקשה להפקדת ערובה – מספר 172).
   חלק מהבקשות לסילוק על הסף שהגישו בעלי דין אחרים בהליך, כבר הוכרעו ונדחו בהחלטותיי הקודמות ובחלקן, כבר נדונו ונדחו טענות דומות לטענות שהעלו המבקשים בבקשות דנן.
   כך למשל, בהחלטה מיום 27.9.2017 דחיתי את הטענה בדבר "עילה בת עוולה", אמנם ביחס לצדדים אחרים בתיק (במסגרת בקשת אהרונסון לסילוק על הסף את תביעת סימנס), אולם די היה בנימוקים שצוינו באותה החלטה, כדי להבהיר למבקשים כי קרוב לוודאי שבשלב זה, הטענה תידחה גם ביחס אליהם.
   בנוסף, באותה החלטה קבעתי, כי בית המשפט לא ישתמש בסמכותו החריגה למחיקת כתבי טענות, כאשר הדבר מצריך בירור עובדתי ועוד קבעתי, כי בית המשפט ייעתר לבקשות לסילוק על הסף במקרים קיצוניים והמבקשים אף ציינו ברישת בקשותיהם כי: "אכן, סילוק על הסף איננו דבר שבשגרה".
   בנוסף, בהחלטה מיום 22.10.2017 (שדנה בבקשת דניאל לפסיקת הוצאות בגין תיקון כתבי התביעה) קבעתי כי: "בנסיבות העניין וכיוון שסברתי שהתוצאה אליה הגעתי, יכול היה גם המבקש להגיע, ללא צורך בהטרחת בית המשפט והצד שכנגד, שקלתי אם אין מקום להשית הוצאות על המבקש בגין בקשתו זו, לטובת אוצר המדינה או הצד שכנגד, אך החלטתי כי בנסיבות המיוחדות של המקרה...בשלב זה לא יושתו הוצאות על הצדדים...".
   אני סבור, כי לאור האמור לעיל, היה צפוי שהמבקשים יחזרו בהם מטענותיהם בבקשותיהם, לכל הפחות לשלב זה של ההליך (כפי שעשו לאחרונה צדדים אחרים בהליך) ולא יגרמו לבזבוז הזמן השיפוטי ללא צורך ממשי וקשה להשתחרר מהרושם, כי עמידת המבקשים על בקשותיהם נעשית מתוך טקטיקה מסוימת לניהול ההליך ולא מתוך הצורך לדון ולהכריע בטענות ענייניות.
3. בנסיבות אלו, יש להשית על המבקשים הוצאות לטובת אוצר המדינה. בהתאם לתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, לבתי המשפט נתונה הסמכות להשית על בעל דין שהאריך דיון שלא לצורך "על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת" הוצאות לטובת המדינה. תכלית פסיקת הוצאות לטובת אוצר המדינה כפולה: כיסוי העלויות שהביאה התנהלות זו והרתעה מפני נקיטת התנהגות המביאה לבזבוז זמן שיפוטי (בג"צ 2651/09 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 15.6.2011)).

כאמור, הבקשות לסילוק ההודעות לצדדים שלישיים על הסף הוגשו ונוצר צורך ליתן בהן החלטה, כאשר לא היה יסוד ממשי לטענות אלו, לאחר שבהחלטות קודמות דנתי ודחיתי חלק מהטענות שהעלו המבקשים בבקשות שבפניי. לאור זאת, קם בסיס לחיוב המבקשים בהוצאות בגין זאת (ראה: עת"מ (מחוזי י-ם) 55231-05-15 ניצן בן שושן נ' משרד הבריאות (פורסם בנבו, 19.7.2015)). כפי שנפסק ברע"א 4037/91 יוסף סולטן נ' ג'קי פימה (פורסם בנבו, 14.2.1992): "אמנם תפקידו של בית המשפט הוא לדון בבקשות המוגשות אליו, אך אין הוא חייב להישאר שווה נפש ל"תפיסת" זמן שיפוטי יקר על ידי העלאת טענות שכבר מלכתחילה היה צריך להיות ברור לטועניהן שאין בהן כל ממש." (כפי שאוזכר, בין היתר, גם בתמ"ש (טב') 22942-10-10 ס.ש נ' ה.ש (פורסם בנבו, 29.2.2012)).

1. באשר להוצאות לטובת דניאל, אני סבור שאין מקום בשלב זה, לזכות את דניאל בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בגין בקשות אלו של בני הזוג דלין, שנדחו.

גם לצורך בחינת שאלת פסיקת הוצאות, יש לחזור ולהעיר כי, כפי שעולה מטענות הצדדים בכתבי הבי – דין שהוגשו עד כה, דניאל היה חלק ממערך העברות כספי השוחד ששולמו לגורמים שונים בחברת חשמל, במועדים הרלבנטיים.

בפרשיה זו, רב הנסתר על הנגלה ומעת לעת מתגלות עובדות ומעורבים חדשים וכך גם לגבי מערכת היחסים ומערכת העברות הכספים, שבין דניאל לדלין או לפורקס.

במהלך שמיעת התיק יצטרך דניאל להסביר, בין היתר, מדוע מערכת יחסים זו שבינו לבין בני הזוג דלין או חברת פורקס, לא נזכרה בכתב ההגנה המקורי שלו ובלאו הכי מדוע כבר אז לא שלח הודעת צד ג'.

לאור האמור, בשלב זה של הדיון איני מוצא לזכות את דניאל בהוצאות.

מאידך, אם בסופו של יום תתבהר התמונה ולדניאל יהיו הסברים לתמיהות המתעוררות בקשר למערכת היחסים שבינו לבין דלין, יוכל דניאל במסגרת הסיכומים בתיק (בהודעת הצד השלישי ששלח לדלין) לעתור להוצאות גם בגין בקשות אלו של בני הזוג דלין שנדחו.

1. לפיכך, המבקשים (בני הזוג דלין) ישלמו ביחד ולחוד הוצאות אך ורק לטובת אוצר המדינה,

בסך כולל של 9,000 ₪.

ניתנה היום, ז' טבת תשע"ח, 25 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.