1. בתיק זה ניתנו על ידי המומחה שתי חוות דעת. האחת ביום 21.6.2015 והשניה ביום 18.3.2016.
2. לאחר שניתנה על ידנו החלטה בתיק ביום 24.2.2016, הגיש ב"כ התובעים לבית הדין הארצי בר"ע ובפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 27.11.2016 הוחלט ראשית להפנות את תשומת ליבו של המומחה לכך:

"1. עיקר בקשת רשות הערעור מופנה כנגד השאלה שהפנה בית הדין האזורי בעניין הוכחת קיומו של קשר סיבתי של מעל 50% בין חשיפתו של המנוח לאסבסט לבין מחלתו.

• 1. בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד – 1954, נקבעה חזקת מחלת מקצוע כדלקמן:

46. מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לתוספת השנייה שחלה בה המבוטח שלגביו נקבעה אותה מחלת כמחלת מקצוע, בהיותו מועבד בעבודה במקצוע או בתהליך ייצור כמפורט לצידה בטור 2 בתוך שנה לאחר שחדל להיות מועבד כאמור היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו, אלא אם הוכח ההיפך".

• 1. נוכח האמור, עת מדובר במחלת מקצוע, לא מוטל על המבוטח (במקרה הנדון על שאיריו) להוכיח קשר סיבתי מעל 50% בין תנאי העבודה לבין המחלה, כבמקרה של תביעה להכרה בפגיעה בעבודה מכוח עילת המיקרוטראומה, אלא על המוסד לביטוח לאומי להוכיח כי לא קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה. במקרה הנדון – על המוסד להוכיח העדר קשר סיבתי בין החשיפה לאבק סיבי אסבסט לבין מחלת המזותליומה בה לקה המנוח. כפועל יוצא מכך, על פני הדברים, לא היה מקום להפנות למומחה הרפואי את השאלה בדבר קשר סיבתי מעל 50% בין חשיפתו של המנוח לבין המחלה, כי בשאלה זו טמונה הנחה כי על המבוטח (או שאיריו) מוטל הנטל להוכיח קשר סיבתי בשיעור העולה על 50%, הנחה שכאמור אינה נכונה עת מדובר בתביעה שעילתה היא מחלת מקצוע.
  2. קושי נוסף עולה מכך שמחוות דעתו הראשונה של המומחה הרפואי ניכר כי לגישתו לא התקיים התנאי העובדתי שבפרט 16 לתוספת, דהיינו היות המנוח עובד החשוף לאבק סיבי אסבסט. יש קושי גם בכך שהופנתה למומחה הרפואי שאלה בדבר קיומו של התנאי העובדתי בנסיבות עבודתו של המנוח (שאלה 9.8(א) להחלטה). על פני הדברים, השאלה אם המנוח הוא בגדר "עובד החשוף לאבק סיבי אסבסט" היא שאלה עובדתית, ומהודעתם של הצדדים לבית הדין האזורי מיום 13.9.2010 עולה כי הייתה הסכמה שהמנוח הוא בגדר עובד החשוף לאבק סיבי אסבסט, באופן ובמינון שפורטו בתשתית העובדתית המוסכמת, ונותרה להכרעה רק שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לבין מחלת המזותליומה שבה לקה המנוח. זאת, בעוד שהמבקשים ויתרו עוד קודם לכן על טענתם בדבר סיכון כללי לתושבי נהריה.
  3. נוכח האמור, מוצע כי תישלח למומחה הרפואי שאלת הבהרה, שבה יובהר המצב המשפטי והעובדתי, דהיינו כי יש לראות במנוח עובד החשוף לאבק סיבי אסבסט באופן ובמינון המפורט בתשתית העובדתית, וכי השאלה היא אם ניתן לקבוע שאין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח על פי המתואר בתשתית העובדתית לבין מחלת המזותליומה ממנה נפטר".

1. לאור האמור נקבע בפסק דינו של בית הדין הארצי, כי על המומחה לענות לשאלות הבאות:
   1. מובהר כי יש לראות במנוח עובד החשוף לאבק סיבי אסבסט באופן ובמינון המפורט בתשתית העובדתית. האם ניתן לקבוע שאין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח על פי המתואר בתשתית העובדתית לבין מחלת המזותליומה (המוגדרת כמחלת מקצוע) ממנה נפטר?
   2. האם נכון כי הוועדה הרפואית הארצית לאבק מזיק שהתכנסה באפריל 1994 ודנה בקשר שבין חשיפה לסיבי אסבסט וסוגי הסרטן השונים, החליטה להכיר בסוגי הסרטן הבאים כקשורים לחשיפה לסיבי אסבסט: מזותליומה לכל צורותיה וכן סרטן הריאות וסרטן הלרינקס (ראה ספר הדרכה מאת ד"ר ליאון יהודה נעים, מרכז רפואי רמב"ם, פרק ז' מאת עמיחי רובין וד"ר ליאון בע' 19)?
   3. האם העובדה שבנוגע למחלת סרטן הריאה וסרטן הלרינקס נקבע כי הן יוכרו כמחלת מקצוע בתנאי שהעבודה בתנאי חשיפה לאבק סיבי אסבסט הייתה לפחות 10 שנים לפני אבחון המחלה, ואילו לגבי מחלת המזותליומה לא נקבעה תקופת חביון מינימאלית, יש כדי להשפיע על תשובתך בעניין הקשר הסיבתי?"
2. המומחה מופנה למסמכים השונים בתיק הרפואי המצ"ב, לרבות לפסק הדין של בית הדין הארצי מיום 25.10.2016, וכן לספר ההדרכה מאת ד"ר ליאון יהודה נעים המצ"ב.
3. המומחה ישיב על השאלות, במידת האפשר, תוך 21 יום.
4. שכרו של המומחה ישולם מתקציב המדינה באמצעות קופת בית הדין, כמקובל.
5. לעיוני ביום 15.1.2017.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ז, 01 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.