1. לפנינו תביעת התובעים (השאירים) להכיר בקשר סיבתי בין תנאי עבודתו וסביבת עבודתו של המנוח ד"ר שאול דז'אלובסקי ז"ל, לבין מחלת המזותליומה בה לקה הן בעילה של מיקרוטראומה והן בעילה של מחלת מקצוע כ "פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק").
2. המל"ל דחה את תביעת התובעים להכיר באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 24.9.2008.

מכאן, התביעה שלפנינו.

1. לאחר הגשת תצהירים ודיון הוכחות שהתקיים ביום 30.6.2010 הגיעו הצדדים להסכמה לעניין העובדות הרלוונטיות ולעניין מינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית.

להלן העובדות המוסכמות בהתאם להודעת הצדדים מיום 13.9.2010:

1. המנוח נולד בישראל ביום 10.2.1954.
2. המנוח, תושב כמון, עבד משנת 1993 עד שנת 2007 כרופא משפחה מטעם קופת חולים מכבי במרפאה ברח' ש"י עגנון 38 נהריה שבסוף שנת 04-05 הועתקה לרח' ש"י עגנון 36, נהריה.

המרחק שבין המרפאה שהייתה בש"י עגנון 38 למרפאה ש"י עגנון 36 הוא שלושה צעדים. כמו כן, המרחק בין החניה למרפאה אף הוא שלושה צעדים.

1. המנוח עבד 6 ימים בשבוע כ-10 שעות ביום במרפאה ובנוסף לכך בהפסקה שהייתה לו שערכה כשעתיים לעיתים נשאר במרפאה ולעיתים יצא לביקורי בית בנהריה עם רכבו.
2. במהלך השנים בעת עבודתו של המנוח במרפאה בש"י עגנון 38 עד שנת 2005 חנה רכבו של המנוח בחניה שגגה היה מחופה בפלטות אסבסט. הגג היה עם חתיכות אסבסט, והפלטות לא היו שלמות. הפלטות נשברו מבלאי. הכל התפורר. ליד החניה הייתה גדר עם רשת. ליד הגדר של הרשת היו הרבה חתיכות קטנות שבורות של האסבסט. כמו כן, במרחק של שלושה צעדים מהחניה ו/או מהמרפאה קיים מחסן עם קירות אסבסט וגם קיר זה התפורר. על קיר המחסן היו חתיכות אסבסט.
3. בשנת 2005 הוחלף הגג של החניה לגג מתכת.
4. החל משנת 2005 לאחר שהמנוח עבר למרפאה ברח' ש"י עגנון 36 חנה רכבו ברחוב בחוץ אבל בסמוך לש"י עגנון 38 ולמחסן שתואר לעיל.
5. המנוח עבד במרפאה כאשר חלונותיה (בחדרו ובחדר ההמתנה) פתוחים וכן גם מזגן פועל.
6. המנוח סבל מיתר לחץ דם, אסטמה, סוכרת ומחלה פובליציסטית של הכליות בגינה עבר השתלת כליה 7 שנים לפני פטירתו.
7. בשנת 2007 התגלה אצל המנוח גידול בבטן ובזמן אשפוזו בחודש 12/2007 לאחר ביופסיה אובחנה מחלת מזותליומתה.
8. המנוח נפטר ביום 29.1.2008.

מינוי מומחית רפואית וחוות דעתה

1. בהחלטתנו מיום 15.9.2010 מונתה ד"ר אורלי תיבון-פישר, רופאה תעסוקתית לשמש מומחית יועצת רפואית (להלן: "המומחית"), לשם מתן חוות דעת רפואית בעניין הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח ובין מחלתו.
2. בתאריך 17.10.2010 התקבלה בבית הדין חוות דעתה של המומחית - חוות דעת מיום 10.10.2010. בחוות הדעת פירטה המומחית בהרחבה את תולדות המקרה של המנוח , ערכה סקירה מקיפה לעניין מחלת המזותליומה והקשר שלה לחשיפה לאסבסט, המומחית פירטה לעניין חשיפת המנוח לאסבסט ולבסוף סיכמה בחוות דעתה כי המנוח נפטר על רקע מחלתו מזותליומה ממאירה, פריתונאלית עם פיזור לאומנטום ולכבד.
3. לשאלה האם יש קשר סיבתי בין פטירתו של המנוח לבין תנאי עבודתו השיבה כי היא סבורה שאין קשר סיבתי וזאת לאור העובדה שנראה שרמת החשיפה של המנוח לאסבסט הייתה נמוכה מאוד וגם סוג האסבסט אליו היה עלול להיחשף היה כזה שאינו נחשב גורם סיכון משמעותי למזותליומה ממאירה, פריתונאלית, וכן לאור "לוח זמנים בלתי סביר של 14 שנים מתחילת חשיפה סביבתית לאסבסט ועד לאבחנת מזותליומה ממאירה".
4. לעניין השאלה האם פטירתו של המנוח נגרמה לו כתוצאה מתהליך תחלואתי שאינו קשור בתנאי עבודתו השיבה:-

"בשונה ממרבית מיקרי הסרטן, המתרחשים ללא סיבה ידועה, מזותליומה היא מקרה פרטי נדיר של מחלה ממארת שהגורם לה ידוע במרבית המיקרים – חשיפה לאסבסט. עם זאת, משקלו היחסי של הגורם התעסוקתי סביבתי יורד עם השנים, ומעולם לא היה בלעדי: ידועים מיקרים של מזותליומה ממאירה, במיוחד פריתונאלית כזו בה חלה המנוח, ללא כל חשיפה תעסוקתית או סביבתית לאסבסט. יתכן גם כי חשיפה לאסבסט התקיימה בחיי המנוח קודם לעבודתו במרפאה בנהריה – לא נמסר לי כל מידע על עבודתו לפני 1993, ועל סביבת מגוריו, אורחות חייו, או אפילו מצבו הרפואי לפני שנת 2002. כיום ניתנת חשיבות גוברת לרקע הגנטי להתפתחות סרטן. המנוח גם טופל בתרופות נגד דחייה של הכליה, המעלות סיכון לסוגי סרטן שונים. עם זאת, לא ניתן לקבוע מה סיבת המחלה ממנה נפטר המנוח, אלא רק שלא נמצאה הצדקה לקשור את מחלתו ופטירתו לתנאי עבודתו".

1. המומחית סיימה בכך שלדעתה השפעת תנאי עבודתו של המנוח על הופעת מחלתו ופטירתו הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
2. בתאריך 17.10.2010 ניתנה על ידנו החלטה לפיה צד מן הצדדים המבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה, יגיש בקשה בעניין.
3. ב"כ התובעים ביקש להפנות שאלות הבהרה וביום 3.2.2011 הועברו למומחית שאלות הבהרה על מנת שתשיב להן.
4. ביום 6.3.2011 שלחה המומחית מסמך לבית הדין בו רשמה כדלקמן:-

"

1. בית הדין הורה בהחלטתו מיום 7.3.2011 לב"כ התובעים להגיב להודעת המומחית וב"כ התובעים הודיע ביום 14.3.2011 כי הוא יפנה לקבל תיעוד ו/או אינפורמציה בהתאם לבקשת המומחית.
2. ביום 4.7.2011 העביר ב"כ התובעים את המקורות המבוקשים לבית הדין ולמחרת היפנה בית הדין את המקורות למומחית על מנת שתשלים את חוות דעתה.
3. ביום 25.8.2011 נתקבלה חוות דעתה של המומחית.

בחוות הדעת מבהירה המומחית, כי לאחר שקיבלה את המקורות השונים ולאחר שבדקה שוב הספרות הרי שהמידע החדש שהתקבל "אמנם משנה חלקית את תשובתי כמפורט לעיל, אך לא עד כדי שינוי בדעתי כי לא קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח ובין מחלתו".

1. לאחר קבלת חוות הדעת השנייה הגישו התובעים בקשה למינוי מומחה אחר/נוסף וזאת במיוחד בשל כך שהמומחית לא ענתה על כל שאלות ההבהרה אשר נשאלה וכן בקשה לצירוף מסמכים.
2. בית הדין הכריע בבקשה וקבע, כי אין למנות מומחה אחר בשלב זה, אלא יש להפנות למומחית פעם נוספת את שאלות ההבהרה שהופנו אליה בעבר.

בית הדין דחה את בקשת התובעים להגשת המסמכים שכן מקור המסמכים לא היה ברור וכן לא היה ברור האם מדובר במסמכים רפואיים ומדעיים.

1. לאחר שבית הדין הורה למומחית בהחלטתו מיוןם 12.1.2012 לענות על שאלות ההבהרה שהיא לא ענתה עליהן, ביום 13.3.2012 התקבלה חוות דעתה הנוספת של המומחית, אשר נרשם עליה תאריך 3.3.2011. קריאת חוות הדעת מלמדת על כך כי מדובר באותה חוות דעת שלפי מכתב המומחית מיום 6.3.2011 אשר צוטט לעיל - "תשובתי לשאלות ההבהרה – מוכנות למשלוח".

לשון אחר – להבנת בית הדין מדובר בחוות הדעת שהיה בכוונת המומחית לשלוח בתשובה לשאלות ההבהרה מתאריך 3.2.2011. בפועל, המומחית ככל הנראה שכחה לשלוח חוות דעת זו ורק לאחר קבלת החלטת בית הדין מיום 12.1.2012 אשר היפנתה לשאלות ההבהרה שלא נענו בהתאם להחלטה מיום 3.2.2011 – אז שלחה המומחית את חוות הדעת שהוכנה כשנה לפני כן, כאשר המומחית השאירה את התאריך בו כתבה את חוות הדעת בפועל ולא שינתה לתאריך שבו שלחה את חוות הדעת.

בפועל, יש להתייחס לשתי חוות הדעת האחרונות של המומחית כתשובה לשאלות ההבהרה שנשלחו אליה בתאריך 3.2.2011.

1. בכל מקרה, בחוות הדעת מיום 3.3.2011 הבהירה המומחית כי לאור ריבוי הדעות בשאלות לעניין משך זמן החשיפה לאסבסט אשר גורם למחלת המזותליומה "החליטו בנציבות האירופית, הרשות הביצוע של מדינות האיחוד האירופי לפרסם את המדריך לאבחנה מחלות מקצוע", ועל כן היא מסתמכת בחוות דעתה ובמסקנותיה על מדריך זה של ה- IARC.
2. נציין, כי שליחת חוות הדעת ממרץ 2011 לבית הדין במרץ 2012 גרם לבלבול בבית הדין ועל כן התקיים דיון ביום 9.7.2012 בפני העוזרת המשפטית הגב' תמר בן דוד בניסיון להכניס סדר לתיק.
3. לאחר מספר ארכות ולאחר שהתובעים החליפו ייצוג – הגישו התובעים סיכומים מטעמם ביום 26.2.2013 וביום 20.6.2013 הוגשו סיכומי הנתבע.
4. סיכומי התובעים חרגו באופן משמעותי מהאורך שהוקצב להם בהחלטת בית הדין ועל כן בית הדין הורה לב"כ התובעים לקצר הסיכומים וסיכומים מקוצרים הוגשו ביום 30.7.2013.

ב"כ התובעים קיצר את סיכומיו תוך מחאה ותוך חזרה על בקשתו למנות מומחה אחר.

טענות הצדדים בסיכומיהם לאחר קבלת חוות דעת המומחה

1. לטענת התובעים – חוות הדעת של ד"ר וינר מטעם התובעים לא הופיעה ברשימת המסמכים אשר הועברו למומחית במסגרת החלטת המינוי ואילו חוות הדעת היתה עומדת בפני המומחית, מן סתם היא היתה זוכה להתייחסות ראויה, לרבות דבריו של ד"ר וינר לעניין התפתחות מזותליומה לאחר חשיפה קצרה יחסית לאסבסט.

חשוב לבית הדין לציין בשלב זה, כי לא היה מקום לטעון טענה זו וחבל שנטענה. חוות דעתו של ד"ר וינר הועברה למומחית במסגרת שאלות ההבהרה בהחלטת בית הדין מיום 3.2.2011 והיא התייחסה אליה בפירוט רב.

1. קיימת סתירה פנימית בחוות דעתה הראשונה של המומחית. מצד אחד - היא טוענת כי המנוח נפטר עקב מחלתו ומצד שני – כי לא ניתן לדעת מהי סיבת המחלה ממנה נפטר.
2. כן קיימת סתירה בכך שהמומחית טוענת כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודת המנוח לבין פטירתו ובכך שהיא טוענת שהמחלה עלולה להתפתח גם בחשיפה לרמות נמוכות של אסבסט ולמשך זמן קצר של חשיפה.
3. במסגרת הסיכומים מתווכח ב"כ התובעים עם חוות הדעת של המומחית, ומזכיר את חוות הדעת של ד"ר וינר מטעם התובעים, ספרו של ד"ר ליאון ז"ל, החלטת הוועדה הארצית לאבק מזיק, אשר הכירה בחשיפה לסיבי אסבסט כקשורה למחלת מזותליומה לכל צורותיה ואף הוגדרה כמחלת מקצוע. ב"כ התובעים טוען, שאין זה משנה האם המנוח נחשף לאסבסט לבן או כחול וכי לא היה על המומחית להיזקק לעניין זה.
4. לדעת ב"כ התובעים, המומחית לא התייחסה לכל השאלות שהופנו לה.
5. כדי לקבוע קשר סיבתי די בכך שהייתה תרומה משנית של התנאים הקשורים לעבודה על המחלה. קיום קשר סיבתי אין פרושו סיבה בלעדית.
6. על בית הדין להסתמך על חוות הדעת של פרופ' ריכטר ועל הספר שחובר על ידי ד"ר ליאון ופרופ' רובין, ולא על חוות דעתה של המומחית.
7. בית הדין מתבקש לא להסתמך על הסטנדרטיים האירופאיים עליהם הסתמכה המומחית ׁ(IARC), אלא להתייחס לסטנדרטים אלה כאל עדות שמיעה גרידא וזאת במיוחד היות ומדובר בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי.
8. דרישת המומחית, כי המנוח ייחשף לאסבסט כמינרל ולא כשהוא מעורב עם צמנט, הינה בניגוד לחוק החומרים המסוכנים.
9. מאחר ומחלותיו האחרות של המנוח אינן מוכרות כסיבה להתפתחות מזותליומה, ברי שהוא נפטר ממחלה זו עקב חשיפה לאסבסט.
10. קיימת סתירה בקביעת המומחית לעניין הקשר בין מחלת המזותליומה לחשיפה לאסבסט. בחוות דעתה השניה קבעה המומחית, כי רק במחצית המקרים מחלת המזותליומה נגרמת כתוצאה מחשיפה לאסבסט, ובחוות הדעת הראשונה היא קבעה, כי בתקופתנו 80%-90% ממקרי המזותליומיה מיוחסים לחשיפה לאסבסט. בכל מקרה ומבלי לגרוע מהסתירה - די בכך שקיים קשר של 50% כדי להרים את הנטל ולבסס את הקשר הסיבתי הנדרש, שכן על פי הפסיקה מספיק קשר של 20%.
11. מפתיע ותמוה כי המומחית אינה יודעת לקבוע את סיבת המחלה ממנה נפטר המנוח ולפיכך יש למנות מומחה רפואי נוסף.
12. חוות דעתה של המומחית דוגלת באסכולה מחמירה עם התובעים בהשוואה לאסכולה אחרת מקלה יותר.
13. בחוות הדעת נפלו פגמים גלויים לעין ובלתי סבירות וקיימות סתירות שאינן מתיישבות האחת עם השנייה.
14. על פי הפסיקה - בית הדין הוא זה אשר פוסק את הקשר הסיבתי ולא המומחה.
15. ב"כ התובעים מפנה לפסיקה שונה אשר תומכת לגרסתו בטענותיו השונות.
16. על פי חזקת הסיבתיות של סעיף 83 לחוק ביטוח לאומי, קיים קשר בין תנאי עבודתו של המנוח לבין מחלתו.
17. חוק המל"ל הינו חוק בעל יעדים סוציאליים מובהקים.
18. לטענת הנתבע – המומחית קובעת, כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין הופעת מחלתו ופטירתו.
19. על פי ההלכה – בית הדין לא יטה לסטות מחוות דעת של מומחה שמונה אלא אם קיימת הצדקה יוצאת דופן כאשר בעניינו אין הצדקה לסטות מחוות הדעת המנומקת.
20. המומחית התייחסה באופן מפורט ומנומק לחוות דעתו של ד"ר וינר, אשר הינה חוות דעת מטעם התובעים, כאשר יש להעדיף את חוות דעת המומחית על חוות הדעת מטעם התובעים, שכן חוות דעת המומחית הינה חוות דעת אובייקטיבית.
21. התובעים מבלבלים בסיכומיהם בין קביעת קשר סיבתי בין המחלה והפטירה לבין תנאי עבודת המנוח לבין סוגיה אחרת שונה לחלוטין ואשר אותה בוחנים אך ורק במידה וישנו קשר סיבתי כנ"ל והיא – האם במקרה שיש קשר סיבתי – השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים או לא.

על מנת לבסס קשר סיבתי בין תנאי עבודה לפגימה הנטענת – נדרש שתוכח השפעה של העבודה במידת וודאות של למעלה מ-50% על גרימת/החמרת הפגיעה.

רק לאחר שמתגברים על משוכה זו, יש לבדוק האם השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעה הגורם התחלואתי הטבעי ממנו סובל המבוטח ובעניין זה די בהשפעה של 20%.

מאחר ובענייננו המומחית שללה כל קשר סיבתי בין העבודה לבין פטירת המנוח, אין מקום לדון בתנאי השני.

1. אין מקום למנות מומחה אחר או נוסף, שכן לא מתקיימים התנאים הקבועים בפסיקה בעניין זה.
2. חזקת סיבתיות שבסעיף 83 לחוק אינה עומדת למנוח שכן מדובר בפגיעה נטענת שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינו בחוות דעתה של המומחית, אנו סבורים כי קביעותיה הרפואיות של המומחית עומדות במבחן הסבירות וההיגיון וכי לא קיימת הצדקה עובדתית או משפטית לסטות ממסקנותיה.
2. בעניין זה נפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין בוארון^[1] ויוסף חיון^[2], שם חזר בית הדין הארצי על ההלכה, כי ככל שלא מתגלים פגמים גלויים לעין בחוות דעת המומחה ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילת חוות הדעת:

"מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6/6/05)."

1. בהתאם לאימרה – "מרוב עצים לא רואים את היער" - בסיכומי התובעים בוחן ב"כ התובעים כל "עץ" בחוות הדעת של המומחית בנפרד, אך לא רואה את "היער" דהיינו – את חוות הדעת בכללותה. לשון אחר – ב"כ התובעים מתעלם מכך שחוות הדעת של המומחית קובעת באופן חד משמעי וברור שאין קשר סיבתי רפואי בין מחלת המנוח לבין תנאי עבודתו, אלא הוא מתייחס בנפרד לתשובתיה לכל השאלות שהיא נשאלה והוא מנסה להוציא מחוות הדעת דברים שאין בה, ואף מתווכח עם המסקנות הרפואיות של המומחית.
2. נציין, כי בניגוד לטענתו של ב"כ התובעים – חוות הדעת מפורטת מאוד, מנומקת מאוד והמומחית התייחסה ברצינות רבה לכל המאמרים והשאלות שהיא נשאלה.

בית הדין לא מצא כי קיימות סתירות פנימיות בחוות הדעת, לא בכל חוות דעת בפני עצמה ולא בין חוות הדעת השונות.

1. באשר להתבססות המומחית על ה-IARC - הרי שגם בפסיקת בית הדין הארצי מתייחס בית הדין להחלטות גוף זה ואף בפסקי דין שונים הפנה בית הדין הארצי שאלות הבהרה למומחים בהתבסס על קביעת IARC^[3]. לאור האמור, לא ניתן לקבל את טענות ב"כ התובעים כי אין לייחס חשיבות לקביעות של גוף זה.
2. באשר למחלוקת שעלתה בין סיכומי התובעים לבין סיכומי הנתבע - האם יש צורך בקשר סיבתי של 50% או 20% בין תנאי העבודה למחלה - הרי שצודק ב"כ הנתבע שעל פי הפסיקה - קודם כל, על מנת לבסס קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגימה הנטענת, נדרש שיוכח במידת וודאות של למעלה מ-50%, כי תנאי העבודה השפיעו על גרימת או החמרת הפגימה. רק אם עוברים משוכה זו, יש לבדוק האם בהשוואה לכלל הגורמים אשר השפיעו על הפגימה – ההשפעה של תנאי העבודה היא לפחות בשיעור של 20%.

במקרה דנן, התובעים לא עמדו במשוכה הראשונה, לא הוכיחו כי יש מידת וודאות של למעלה מ-50% כי תנאי העבודה השפיעו על גרימת או החמרת הפגימה. ההיפך הוא הנכון, מחוות דעת המומחית עולה, כי אין קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין מחלתו של המנוח .

1. באשר לטענות התובעים לעניין כך שהמומחית משתייכת לאסכולה מחמירה– הרי שהתובעים לא עמדו בתנאים שנקבעו בפסיקה כדי להוכיח קיום של אסכולה ולא די בכך שהם סבורים שהמומחית דוגלת באסכולה מחמירה.
2. באשר לבקשה למינוי מומחה נוסף או אחר, הרי שגם בעניין זה אין מקום לקבל את הבקשה.

בהנחיות נשיא בית הדין הארצי לעבודה בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים נקבע:-

"בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן כל מענה לכל שהשאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין משהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו".

במקרה זה לא מתקיים אף אחד מהתנאים אשר מפורטים בהנחיות.

1. מכל המפורט לעיל, בנסיבות המפורטות ועל יסוד חוות דעתה של המומחית מטעם בית הדין – התביעה נדחית ואנו קובעים כי אין קשר בין תנאי עבודתו של המנוח לבין המחלה אשר גרמה לפטירתו.
2. אין צו להוצאות.
3. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ט"ו אלול תשע"ג, ‏21 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עב"ל 345/06 מרדכי בוארון נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 15/5/07. ↑

2. עב"ל 156/09 יוסף חיון נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 27/1/10. ↑

3. ראה למשל בר"ע 24524-02-13 דוד בן חמו נ' המל"ל פסק דין מיום 19.6.2013. ↑