11 ינואר 2018

1. לפנינו תביעת התובעים (השאירים) להכיר בקשר סיבתי בין תנאי עבודתו וסביבת עבודתו של המנוח ד"ר שאול דז'אלובסקי ז"ל לבין מחלת המזותליומה בה לקה, הן בעילה של מחלת מקצוע או כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותם בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק").
2. המל"ל דחה את תביעת התובעים להכיר באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 24.9.2008.

מכאן, התביעה שלפנינו.

1. לאחר הגשת תצהירים ודיון הוכחות שהתקיים ביום 30.6.2010 הגיעו הצדדים להסכמה לעניין העובדות הרלוונטיות ולעניין מינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית, כפי שיפורט להלן.

הערעורים השונים שהוגשו בתיק וחוות הדעת השונות:

1. ביום 21.8.13 ניתן פסק דין הדוחה את התביעה וזאת על בסיס חוות דעתה של ד"ר אורלי תיבון-פישר, רופאה תעסוקתית אשר מונתה לשמש מומחית יועצת רפואית מטעם בית הדין אשר שללה את הקשר הסיבתי בין עבודת המנוח לבין מחלתו. נציין, כי ד"ר אורלי תיבון-פישר נתנה 3 חוות דעת.
2. התובעים ערערו על פסק הדין (עב"ל 44434-08-13) וביום 16.4.15 ניתן פסק דין על ידי בית הדין הארצי, בו נקבע, כי לאור הנסיבות המיוחדות של תיק זה הוא מוחזר לבית הדין האזורי לצורך מינוי מומחה רפואי נוסף מתחום האונקולוגיה.
3. אשר על כן, ביום 21.4.15 מינינו את פרופ' רחמים בן יוסף, אונקולוג, כמומחה מטעם בית הדין.
4. פרופ' בן יוסף נתן 2 חוות דעת, כאשר מסקנתו הסופית היתה שאין קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לליקוי ממנו סבל לא על דרך המיקרוטראומה ולא "כמחלת מקצוע".
5. יצויין, כי לאחר שנמסרה חוות דעתו השניה של המומחה הגישו התובעים בר"ע לעניין שאלת הבהרה שבית הדין פסל (עב"ל 18787-03-16), ובהחלטת בית הדין הארצי מיום 27.11.16 ניתן תוקף להסדר מוסכם בין הצדדים להעביר למומחה שאלות הבהרה נוספות.
6. על כן הופנו למומחה שאלות הבהרה נוספות כאשר בחוות דעתו מיום 6.2.17 נשאר המומחה איתן בדעתו כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין המחלה ממנה נפטר.
7. בעקבות חוות דעתו השלישית של המומחה הגישו התובעים בקשה למינוי מומחה אחר ולאחר שבית הדין דחה את הבקשה ערערו על החלטה זו (עב"ל 60584-05-17) כאשר בית הדין הארצי דחה את הערעור בעניין זה.
8. לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין הארצי הוגשו סיכומים מטעם הצדדים.

להלן העובדות המוסכמות בהתאם להודעת הצדדים מיום 13.9.2010:

1. המנוח נולד בישראל ביום 10.2.1954.
2. המנוח, תושב כמון, עבד משנת 1993 עד שנת 2007 כרופא משפחה מטעם קופת חולים מכבי במרפאה ברח' ש"י עגנון 38 נהריה שבסוף שנת 04-05 הועתקה לרח' ש"י עגנון 36, נהריה.

המרחק שבין המרפאה שהייתה בש"י עגנון 38 למרפאה ש"י עגנון 36 הוא שלושה צעדים. כמו כן, המרחק בין החניה למרפאה אף הוא שלושה צעדים.

1. המנוח עבד 6 ימים בשבוע כ-10 שעות ביום במרפאה ובנוסף לכך בהפסקה שהייתה לו שארכה כשעתיים לעיתים נשאר במרפאה ולעיתים יצא לביקורי בית בנהריה עם רכבו.
2. במהלך השנים בעת עבודתו של המנוח במרפאה בש"י עגנון 38 עד שנת 2005 חנה רכבו של המנוח בחניה שגגה היה מחופה בפלטות אסבסט. הגג היה עם חתיכות אסבסט, והפלטות לא היו שלמות. הפלטות נשברו מבלאי. הכל התפורר. ליד החניה הייתה גדר עם רשת. ליד הגדר של הרשת היו הרבה חתיכות קטנות שבורות של האסבסט. כמו כן, במרחק של שלושה צעדים מהחניה ו/או מהמרפאה קיים מחסן עם קירות אסבסט וגם קיר זה התפורר. על קיר המחסן היו חתיכות אסבסט.
3. בשנת 2005 הוחלף הגג של החניה לגג מתכת.
4. החל משנת 2005 לאחר שהמנוח עבר למרפאה ברח' ש"י עגנון 36 חנה רכבו ברחוב בחוץ אבל בסמוך לש"י עגנון 38 ולמחסן שתואר לעיל.
5. המנוח עבד במרפאה כאשר חלונותיה (בחדרו ובחדר ההמתנה) פתוחים וכן גם מזגן פועל.
6. המנוח סבל מיתר לחץ דם, אסטמה, סוכרת ומחלה פובליציסטית של הכליות בגינה עבר השתלת כליה 7 שנים לפני פטירתו.
7. בשנת 2007 התגלה אצל המנוח גידול בבטן ובזמן אשפוזו בחודש 12/2007 לאחר ביופסיה אובחנה מחלת מזותליומתה.
8. המנוח נפטר ביום 29.1.2008 כתוצאה ממחלת מזותליומתה.

קביעות המומחים השונים

1. כפי שפורט לעיל שני המומחים קבעו שלא קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין מחלתו.

נציין, כי בהתחלה וכפי שפורט לעיל, מונתה מומחית בתחום הרפואה התעסוקתית, ד"ר אורלי תיבון-פישר. כן יצוין, כי השאלות שהופנו למומחית היו תחילה שאלות כלליות, מבלי שהייתה התייחסות ספיציפית למיקרוטראומה או למחלת מקצוע אלא היא נשאלה על סיבת פטירתו של המנוח; במסגרת שאלות ההבהרה שהופנו אליה, המומחית נשאלה האם המחלה ממנה נפטר המנוח קבועה כמחלת מקצוע כאשר כלל לא הופנו אליה שאלות לגבי מיקרוטראומה.

1. המומחית התעסוקתית ד"ר תיבון-פישר קבעה, כי השפעת תנאי עבודתו של המנוח, כפי שפורטו בעובדות המוסכמות, על הופעת מחלתו ועל פטירתו, היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים; המומחית הסתמכה בחוות דעתה ובמסקנותיה על מדריך של ה- IARC.
2. כשנשאלה ד"ר תיבון-פישר מהי הסיבה לפטירתו של המנוח היא השיבה כי "המנוח נפטר במצב של הדרדרות כללית, דלדול שרירים ואי-ספיקה נשימתית חדה על רקע מחלתו, מזותליומה ממאירה פריתונאלית עם פיזור לאומנטום ולכבד".
3. המומחית בחנה את אפשרות קיומה של מחלת מקצוע בעניינו של המנוח וזאת לפי הקריטריונים שנקבעו על ידי האיחוד האירופאי:

"לפי הכללים האבחנתיים שנקבעו במדריך לאבחנת מחלות מקצוע, שפורסם לאחרונה על ידי האיחוד האירופי, הכרה במזתליומה ממאירה כמחלת מקצוע מותנית בתיעוד ודאי של חשיפה לאסבסט, עם פירוט רב ככל האפשר של תנאי החשיפה ומידתה, משך חשיפה מינימלי שלא יפחת מ- 3 חודשים ובדרך כלל יארך מספר שנים, ותקופת חביון ממושכת מ- 20 שנה. רק במקרים נדירים של חשיפה לרמות גבוהות במיוחד של אסבסט ניתן לבחון קשר לחשיפה נוכח תקופות חביון קצרות".

ד"ר תיבון-פישר סברה, כי בהסתמך על העובדות המוסכמות בתיק, רמת חשיפתו של התובע לאסבסט וגם סוג האסבסט אליו נחשף (כאשר נדרש תיעוד של חשיפה לאסבסט מסוג קרסידוליט) אינם מהווים גורם סיכון משמעותי למזותליומה פריתונאלית, כפי שמפורט בחוות דעתה כלהלן:

במסגרת שאלות ההבהרה שהופנו אליה, צורפה להתייחסותה חוות דעתו של ד"ר אבי וינר, בה צוינו מקורות המציינים כי אסבסט צמנט שיוצר במפעל "ישאסבסט" בנהריה כולל גם אסבסט מסוג קרוסידוליט. ד"ר תיבון-פישר ציינה, כי מקור זה מעיד כי סוג האסבסט בשימוש מפעל ישאסבסט בנהריה היה בעיקר (90%) קריזוטיל, אך מיעוטו (10%) היה קרוסידוליט, שנחשב גורם סיכון משמעותי למזותליומה ממאירה פריטונאלית. המומחית קבעה, כי מבין שלושת הקריטריונים האבחנתיים, כפי שפורט לעיל, שלא נענו במקרה זה נותרו רק שניים: לא קיים תיעוד של נסיבות חשיפה המאופיינות ברמות חשיפה גבוהות, ולא התקיימה תקופה ממושכת של כ- 40 שנה בין תחילת החשיפה הסביבתית במקום העבודה ובין אבחנה של מזותליומה פריטונאלית.

ולסיכום מסקנותיה ד"ר תיבון-פישר ציינה בחוות דעתה מיום 15.8.2011, כלהלן:

1. כמו כן ד"ר תיבון-פישר הבהירה, כי על פי העובדות שביסוד חוות דעתה, המנוח רופא במקצועו, לא נחשב מעולם עובד באסבסט, אלא עבד במשך כ- 14 שנים בסמיכות למקורות סביבתיים של חשיפה לאבק אסבסט. והיא הוסיפה, כי "כל עוד לוח אסבסט-צמנט שלם לגמרי, סיבי האסבסט משולבים בתוך הצמנט ואינם משתחררים לאוויר, אך בעובדות המוסכמות תוארו לוחות שבורים ומתפוררים של אסבסט, מהם עלולים להשתחרר סיבים. סיבי האסבסט אומנם שוקעים, אבל עלולים לנוע ממקומם כשיש סביבם תנועה ורוח. קיים וויכוח בשאלה עד כמה סיבים שמקורם באסבסט נייח עלולים להגיע לדרכי הנשימה של המצוי בקרבתם. המנוח לא עבד בפירוק תקרות וקירות אסבסט צמנט, אלא רק שהה בסביבתם. חשיפתו לסיבי אסבסט, מעט ככל שהיתה, צומצמה עוד יותר מאחר והתקיימה באוויר הפתוח, בו נמהל ריכוז הסיבים במידה רבה."
2. כאמור וכפי שפורט לעיל, לאחר שניתן פסק הדין של בית הדין הארצי מיום 16.4.15 מנינו מומחה נוסף בתיק בתחום האונקולוגיה, פרופ' רחמים בן יוסף.
3. האונקולוג פרופ' בן יוסף קבע, כי המנוח סבל ממזתליומה בחלל הבטן (פריטונאלית) וקבע כי אין קשר סיבתי בין עבודתו של המנוח, כרופא במרפאה הסמוכה למבנה המורכב מאסבסט, לליקוי ממנו סבל המנוח ונפטר.

פרופ' בן יוסף ציין כי לא ניתן לקבוע מהי הרמה המינימלית של חשיפה לסיבי אסבסט על מנת שמחלה זו תופיע, וכי עם כל זאת מחלה זו שכיחה יותר באלו העובדים ביצור האזבסט ובשיעור פחות יותר באלו העובדים עם סיבי האזבסט כמו חשמלאים/נגרים או בבני משפחותיהם.

בחוות דעתו השנייה, המומחה המשיך והבהיר כי עצם העובדה שאין בבירור קשר כמותי בין רמת חשיפה לאסבסט ולהופעת המזתליומה אינו מחייב שחשיפה בכל רמה שהיא לאזבסט תגרום למזתליומה.

1. כמו כן, המומחה שלל קיומו של קשר סיבתי מעל 50% בין תנאי עבודתו של המנוח לבין המחלה:

1. בהחלטתנו מיום 29.11.2016, שניתנה בעקבות הבר"ע שהוגשה כמפורט לעיל, הורינו על הפנית שאלות הבהרה למומחה בהתאם לאמור בפסק דינו של בית הדין הארצי והופנתה למומחה השאלה שלהלן:

יש לראות במנוח עובד החשוף לאבק סיבי אסבסט באופן ובמינון המפורט בתשתית העובדתית. האם ניתן לקבוע שאין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח על פי המתואר בתשתית העובדתית לבין מחלת המזותליומה (המוגדרת כמחלת מקצוע) ממנה נפטר?

הוא השיב:

1. כמו כן, המומחה השיב בחיוב בחוות דעתו השלישית לשאלה אם הוועדה הרפואית הארצית, החליטה להכיר במזותליומה לכל צורותיה, סרטן הריאות וסרטן הלרינקס כקשורים לחשיפה לסיבי אסבסט. אולם, בחוות דעתו השניה מיום 31.3.2016, המומחה השיב בשלילה כי מזתליומה ממאירה הינה מחלה ייחודית לחשיפה לאסבסט וציין כי ייתכנו גורמים נוספים האחראים לגרימת מזתליומה.

להלן יובאו תשובות המומחה בהתייחס לעניין זה:

כלומר המומחה מבהיר, כי מרבית מקרי המזתליומה הינם כתוצאה מחשיפה לאסבסט, אולם לא כולם.

1. בנוסף, המומחה נשאל האם עצם העובדה שלא נקבעה תקופת חביון מינימאלית למחלת המזתליומה, להבדיל ממחלת סרטן הריאה וסרטן הלרינקס לגביהם נקבע כי הם יוכרו כמחלת מקצוע, בתנאי חשיפה לאבק סיבי אסבסט הייתה לפחות 10 שנים לפני אבחון המחלה, יש כדי להשפיע על תשובתו בעניין הקשר הסיבתי. המומחה השיב:

1. המומחה סיים בחוות דעתו השלישית בכך, כי בהסתמך על הדו"ח הוועדה הרפואית הארצית לאבק מזיק יש לקבוע כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח על פי המתואר בתשתית העובדתית לבין מחלת המזותליומה ממנה נפטר.

סיכומי הצדדים -

1. התובעים סבורים כי לבית הדין יש שיקול דעת לדחות את מסקנות המומחה שהינו יועץ רפואי ותו לא. כעקרון סבורים התובעים כי חוות הדעת של היועצים הרפואיים אשר מונו בתיק זה שגויות בבסיסן מן הטעם שבסיס ההנחיות של בית הדין הנכבד אליהם שגוי והוא נבע בהנחה משפטית שגויה לפי עסקינן במיקרוטראומה ולא כך הוא. יש לבחון את הסוגיה של הקשר הסיבתי באספקלריה של מחלת מקצוע לגביו נטל ההוכחה מושת על שכמו של הנתבע להראות שהמחלה בה לקה המנוח וממנה הוא נפטר אינה קשורה לתנאי עבודתו.
2. המומחה האונקולוג שלל כי מדובר במחלת מקצוע – דבר העומד בניגוד לקביעת בית הדין הארצי כאמור בפסק דינה של כב' השופטת גליקסמן.
3. המומחה נשאל לעניין קשר סיבתי מעל 50% בין חשיפת המנוח לאסבסט לבין מחלתו וזאת אף כי מדובר בחזקה של מחלת מקצוע שבה נטל הראיה מוטל על שכמו של המל"ל.
4. על אף שהתקיימו במקרה זה כמעט כל העילות למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף נדחתה בקשת התובעים למינוי מומחה אחר.
5. על אף חוות דעת המומחים יש לקבל את התביעה לנוכח היפוך נטל השכנוע במקרה של מחלת מקצוע כאשר על המל"ל להוכיח כי לא קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה.
6. נכון שהתובעים ויתרו בשלב ההסכמה על העובדות המוסמכות על טענתם בדבר סיכון כללי לתושבי נהריה בשל החשיפה לאסבסט, אך אין זו סיבה מוצדקת להענישם ואין מקום להתעלם מהפרסומים שהוצגו לבית הדין כי הסיכון הכללי לתושבי נהריה ללקות במחלות סרטן הקשורות לחשיפה לאסבסט עולה בשיעור ניכר ביחס לשאר הארץ .
7. גם המומחה קבע שאם נקבל את הגישה שעל המחלה להיות מוכרת כמחלת מקצוע לכל תושבי הגליל המערבי, יש לקבוע תרומה של 20% ומעלה להופעת המחלה, ומכאן שיש קשר סיבתי של למעלה מ 20% בין חשיפת המנוח לאבק סיבי אסבסט לבין מחלתו.

1. ב"כ התובעים מפנה לפסיקה שונה לרבות תיק אזרחי 158281/02, שם מונה מומחה פרופ' עמיחי רובין, וב"כ התובעים מפנה לחוות דעת שהוא נתן, כי כל המקרים של המזותליומה ממאירה קשורים לחשיפה לאסבסט גם בכמות קטנה.
2. קביעת המומחה, כי הוא מעריך ששיעור סיבי האסבסט שלהם נחשף המנוח היה נמוך מהסף שנרשם בדוח הוועדה הרפואית הארצית, אינה מבוססת ואינה נשענת על ראיות כלשהן, שכן בזמן אמת לא נערכה בדיקת ניטור סביבתי על ידי גורמים מקצועיים, ועל כן מדובר בספקולציה ותו לא.
3. המומחה אף סתר את חוות דעתו עצמו, שכן הוא מתייחס לסף ביחס למספר סיבי האסבסט שנרשם בדוח וועדה הרפואית הארצית, וזה אינו מסתדר עם קביעתו, כי לא ניתן לקבוע מהי הרמה המינימלית של חשיפה לסיבי אסבסט על מנת שהמחלה תופיע.
4. המומחה דוגל באסכולה מחמירה. יצוין, כי ב"כ התובעים מנסה להוכיח אסכולה מקלה על ידי כך שמפנה לקביעות בפסקי דין שונים המתייחסות לסרטן ריאות.
5. המומחה חרג מהעובדות שנקבעו על ידי בית הדין בכך שהוא קבע שברירת המחדל היא שהרמה הייתה נמוכה מכפי שקבעה הוועדה, ולכן החשיפה לא גרמה להופעת המחלה. ב"כ התובעים טוען שאין בסיס עובדתי ומשפטי לקביעת ברירת מחדל שכזו. מה גם שלא מדובר בעובדה אשר הוזכרה ברשימת העובדות המוסכמות אלא באימפרוביזציה של המומחה.
6. המומחה לא התייחס כדבעי לשאלה 3.2 להחלטה מיום 1/1/17 ולא נימק את תשובתו. מכאן שהמומחה אינו עומד בחובת ההנמקה הנדרשת.
7. המומחה מתחפר ונעול בחוות דעתו ואף נותן פרשנות פתלתלה ושגויה בשונה מכוונתם הברורה של המחוקק ושל הוועדה הרפואית הארצית לאבק מזיק ושל הפסיקה מתחום הביטחון הסוציאלי.
8. היה על המומחה ללמוד מה הן על הלאו, אם ביחס לסרטן הריאה לסרטן הלרינקס נקבעה תקופת חביון של לפחות 10 שנים עקב חשיפה לאסבסט, ומשלא נקבע תקופת חביון למזותליומה כוונת המחוקק הייתה שתהא תקופת חביון דומה.
9. חוות הדעת מבוססת על הנחות משפטיות שגויות, שכן בפסק הדין של בית הדין הארצי נקבע, כי המנוח חלה במחלת מקצוע ועל המל"ל להוכיח העדר קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה למחלה. מחוות דעת המומחה עולה, כי הוא אינו מכיר בקביעה זו ואינו מתייחס למנוח כמי שחלה במחלת מקצוע, אלא הוא בודק את הסיטואציה לפי העדשות של המיקרוטראומה.
10. המומחה אינו מאמץ את קביעת הוועדה הרפואית הארצית כפי שהוא נדרש לעשות עפ"י דין.
11. ב"כ התובעים סבר כי בית הדין יראה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת וראוי בתחום הרפואה התעסוקתית. אמנם ניתנה חוות דעת בתיק על ידי רופאה תעסוקתית ד"ר אורלי תיבון-פישר ואולם חוות דעתה הייתה על בסיס הנחה משפטית ו/או עובדתית שגויה לפיה מדובר במיקרוטראומה ולא במחלת מקצוע.

קרוב לוודאי, כי אילו המומחית הייתה מופנית לכך שמדובר במחלת מקצוע – ללא ספק שאלת הקשר הסיבתי הייתה נענית על ידה בחיוב.

1. משבית הדין הארצי דחה את הבקשה למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף, מן הראוי שבית דין זה יפסוק את פסקו בהתחשב בליקויים או בפגמים המשפטיים והעובדתיים המהותיים שנפלו הן בהחלטה על העובדות המוסכמות והן בחוות הדעת, שכן שאלת הקשר הסיבתי היא שאלה משפטית עפ"י הפסיקה.
2. חוק הביטוח הלאומי הוא חוק בעל יעדים סוציאליים מובהקים, והעוול על דחיית תביעת המבקשת גדול שבעתיים מהעוול העלול להיגרם למשיב עקב קבלת התביעה.

סיכומי הנתבע

1. בית הדין מינה את ד"ר אורלי תיבון-פישר כמומחית יועצת רפואית בתחום התעסוקתי. המומחית קבעה כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין פטירתו.
2. המומחית התייחסה לכך שרמת חשיפה של המנוח לאסבסט הייתה נמוכה מאוד וגם סוג האסבסט אליו היה חשוף היה כזה שאינו נחשב כגורם סיכון משמעותי לסוג המסוים של מחלת המזותליומה שבה חלה המנוח, וכן לכך שתקופת החביון הייתה קצרה יחסית, שכן במזותליומה תקופת חביון הינה חריגה וממושכת (35 עד 40 שנה).
3. המומחית הוסיפה, כי השפעת תנאי עבודתו של המנוח הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.
4. בית הדין דחה את התביעה על יסוד חוות דעתה של המומחית והתובעים ערערו לבית הדין הארצי, אשר הפנו שאלות הבהרה למומחית במסגרת הליך הערעור.
5. ביום 16/4/15 ניתן פסק דין מוסכם על ידי בית הדין הארצי, על פיו בנסיבות המיוחדות של התיק, יוחזר התיק לבית הדין קמא לצורך מינוי מומחה רפואי נוסף בתחום האונקולוגיה ובית הדין מינה את פרופ' רחמים בן יוסף, אונקולוג, כמומחה מטעמו. המומחה נתן חוות דעת מפורטת ומנומקת ובה קבע ברחל בתך הקטנה, כי אין קשר בין עבודתו של המנוח כרופא, לליקוי ממנו הוא סבל וגם מתשובות ההבהרה חזר וקבע המומחה, כי אין קשר סיבתי בין עבודת המנוח במרפאה הסמוכה למבנה המורכב מאסבסט לליקוי ממנו הוא סבל ונפטר.
6. למומחה הופנו גם שאלות הבהרה על ידי בית הדין הארצי ובתשובותיו חזר המומחה על חוות דעתו העיקבית, כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודת המנוח לליקוי בו לקה וממנו נפטר.
7. בקשת התובעים למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף נדחתה, לרבות על ידי בית הדין הארצי.
8. בהתאם להלכה, בשאלות שברפואה בית הדין לא יסטה מחוות הדעת של המומחה שהובא מטעמו אלא אם כן קיימת הצדקה יוצאת דופן. כאשר בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחים מטעמו בשל היותם אובייקטיביים ובענייננו אין מקום לסטות מההלכה.
9. בסיכומיהם חוזרים התובעים על טענות אשר נטענו בעבר ונדחו במסגרת הבקשה למינוי מומחה אחר, לרבות בבר"ע שהוגשה לבית הדין הארצי, ולא השתנה דבר מאז, ודין טענות חוזרות אלו להידחות על הסף.
10. טענת התובעים לעניין הסיכון הכללי לתושבי נהריה הינה טענה שעלתה בעבר והתובעים ויתרו עליה בשלב העובדות המוסכמות, ואין מקום לדון בטענה שהם עצמם זנחו, ואשר לא נכללה במסגרת העובדות המוסכמות בין הצדדים, מה גם שמדובר בטענה מופרכת ותמוהה. לא מדובר בהסכמה שניתנה מחוסר ידיעה, אלא ניתנה לאחר שהתקיימה שיחה בעניין זה בדיון, ולאחר שבית הדין המליץ לצדדים ולאחר שב"כ התובעים יצא להפסקה על מנת להתייעץ עם התובעים, ולאחר מכן הודיע, כי הוא מוותר על הטענה.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנו את חוות הדעת של המומחים מטעם בית הדין בתחום הרפואה התעסוקתית והאונקולוגית, הננו סבורים כי קביעותיהם הרפואיות של המומחים עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ואין כל הצדקה משפטית או עובדתית אשר יש בה כדי להביא לפסילת חוות הדעת או כדי לסטות מהמסקנות העומדות בבסיסן.
2. בעניין זה נפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין בוארון^[1] ויוסף חיון^[2], שם חזר בית הדין הארצי על ההלכה, כי ככל שלא מתגלים פגמים גלויים לעין בחוות דעת המומחה ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילת חוות הדעת:

"מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסוימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין" (עב"ל 1035/04 דינה ביקל נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 6/6/05)."

1. כפי שפורט לעיל התובעים טוענים, כי חוות הדעת של המומחים שגויות בבסיסן מן הטעם שבסיס ההנחיות של בית הדין למומחים שגוי שכן הוא נבע מהנחה משפטית שגויה לפיה עסקינן במיקרוטראומה. לפי התובעים יש מקום לבחון את הקשר הסיבתי לפי המבחנים של מחלת מקצוע בין המחלה לבין תנאי העבודה, כאשר הנטל מוטל על שכמו של הנתבע להוכיח היעדרו של קשר סיבתי.

ראשית נציין, כי במסגרת ההודעה על העובדות המוסכמות שהוגשה לבית הדין ביום 13.9.2010, הצדדים הודיעו על הסכמתם למינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין מחלת המזתליומה בה לקה הן בעילה של מיקרוטראומה והן בעילה של מחלת מקצוע.

כלומר, בית הדין לא היה כבול אך ורק לעילה של מחלת מקצוע.

עם זאת וכפי שפורט לעיל, השאלות שהופנו לד"ר תיבון–פישר בהתחלת היו שאלות כלליות כאשר במסגרת שאלות ההבהרה שהופנו אליה הייתה התייחסות למחלת מקצוע והיא לא נשאלה כלל לענין מיקרוטראומה או על קשר סיבתי מעל ל- 50% בין תנאי עבודתו של המנוח לבין המחלה. להלן ציטוט לשאלה שהופנתה למומחית במסגרת שאלות ההבהרה:

1. נציין, כי בחוות דעתה התייחסה המומחית ספציפית לעניין מחלת מקצוע. מכאן, אין מקום לטענה של התובעים שחוות דעתה של ד"ר תיבון-פישר מבוססת על הנחה משפטית שגויה כי מדובר במיקרוטראומה ולא במחלת מקצוע.

יתרה מכך, מפרוטוקול הדיון שהתקיים בבית הדין הארצי במסגרת הערעור על פסק הדין שניתן על ידינו בתאריך 21.8.2013, החליט בית הדין למנות מומחה נוסף מתחום האונקולוגיה לאור הנסיבות המיוחדות של תיק זה ולא מאחר ובית הדין סבר כי יש לפסול את חוות הדעת של הרופאה התעסוקתית אשר היו מאוד מפורטות ומנומקות.

1. באשר לחוות הדעת של פרופ' בן יוסף, הרי שהוא נשאל ספציפית לעניין מחלת מקצוע כאשר השאלה על מיקרוטראומה הייתה חילופית. בחוות דעתו הראשונה הופנתה למומחה שאלה האם עבודתו של המנוח נגרמה לו כ- "מחלת מקצוע" כמוגדר בסעיף 79 לחוק ביטוח לאומי ותשובתו הייתה כי עבודתו של המנוח, כרופא משפחה, אינה עונה על דרישת מחלת מקצוע.

אומנם אנו ערים לכך כי השאלה בעניין הוכחת קיומו של קשר סיבתי מעל 50% לא הייתה מדויקת, אולם אין בכך כדי לפסול את חוות הדעת. מה גם שלאור הערעור שהוגש לבית הדין הארצי, הופנו שוב למומחה שאלות הבהרה בעניין "מחלת מקצוע" כפי שהתוו בהחלטת בית הדין הארצי, והמומחה שוב דחה את הקשר הסיבתי.

לאור כל המפורט לעיל, איננו מקבלים טענות התובעים בעניין זה.

טענות התובעים לעניין חוות הדעת של פרופ' בן יוסף

1. התובעים מעלים שוב במסגרת סיכומיהם את הטענות שהועלו בבקשתם למינוי מומחה אחר או נוסף. בהחלטתנו מיום 11.5.2017 דחינו את בקשתם של התובעים והתייחסנו בהרחבה לטענות השונות; על החלטה זו הגישו התובעים בקשת רשות ערעור שאף היא נדחתה על ידי בית הדין הארצי.

כאמור ומשהתייחסנו במפורט לטענות התובעים, איננו רואים מקום להכביר מילים ולחזור שוב על אשר נפסק ואנו מפנים את הצדדים להחלטות הנ"ל.

אולם נשוב ונציין, כי חוות דעתו של פרופ' בן יוסף מנומקת, מפורטת מאוד ומבוססת על ספרות מקצועית, כאשר המומחה התייחס ברצינות לשאלות שהופנו אליו ובמקרים בהם המומחה לא מצא ספרות מקצועית, כגון למשל לגבי תקופת החביון לגבי מזתליומה, הוא ענה על השאלות בהתאם למיטב ניסיונו ומקצועיותו. בנוסף, השערות המומחה בוצעו על פי ניסיונו ותחום התמחותו, וזאת על מנת שיוכל לחוות דעתו באשר לשאלות שהוא נשאל, ואיננו רואים חריגה כלשהי מהעובדות.

1. כמו כן, התובעים מפנים בסיכומיהם, לפסיקה שונה לרבות תיק אזרחי 158281/02 שם מונה מומחה פרופ' עמיחי רובין, וב"כ התובעים מפנה לחוות דעתו שהוא נתן לפיה כל המקרים של מזתליומה ממאירה קשורים לחשיפה לאסבסט גם בכמות קטנה.
2. בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה^[3] הוגדרה אסכולה רפואית ביחס לחוות דעת רפואיות כדלקמן:

"הדעה המקובלת שנקבעה כמבוססת במרכזים רפואיים חשובים, והינה על דעת מומחים מוכרים בעולם, והיא מוצגת כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד, ומבוססת על מחקרים מדעיים רציניים המצביעים באופן משכנע על הופעת קשר סיבתי כאמור, להבדיל מהשערות ואפילו השערות שלא הופרכו ע"י מחקרים. גם דעה רפואית המופיעה כמקובלת בעיתונים הרפואיים הראשיים ובאתרי המידע הרפואיים המקוונים העיקריים, הכוללים הצלבות בין מספר גדול של מאמרים ומחקרים רפואיים רציניים המצביעים באופן משכנע על קיומו של קשר סיבתי, עשויה להיחשב כאסכולה עדכנית".

מכאן, חוות הדעת שניתנו על ידי רופאים שונים, גם רופאים אשר הגישו חוות דעת כמומחים מטעם בית הדין, אינם מהווים אסכולה מקלה בהתאם לפסיקה, ואין די בהפניה לחוות דעת של מומחים אחרים כדי ללמד כי המומחה שמונה על ידינו דוגל באסכולה מחמירה.

על כן, המקורות אליהם מפנים התובעים בסיכומיהם אינם מהווים הוכחה על קיומה של אסכולה מקלה כדרישת הפסיקה.

1. יתרה מכך ולמעלה מן הצריך נציין, כי פרופ' בן יוסף הסביר את קביעתו בהתבסס על ספרות מקצועית, כי מרבית מקרי המזתליומה הינם כתוצאה מחשיפה לאסבסט, אולם לא כולם, כי עצם העובדה שאין בבירור קשר כמותי בין רמת חשיפה לאסבסט ולהופעת המזתליומה אינו מחייב שחשיפה בכל רמה שהיא לאזבסט תגרום למזתליומה וכי מחלה זו שכיחה יותר באלו העובדים ביצור האזבסט...(ראו לעיל בפרק הקביעות של המומחים).

לאור כל המפורט לעיל, דינן של הטענות המופנות כנגד חוות דעתו של פרופ' בן יוסף להידחות כאשר המסקנה שלנו עומדת בעינה, לפיה לא נפלו בחוות הדעת פגמים המצדיקים מינוי מומחה אחר/נוסף או כדי לסטות מהאמור בחוות הדעת.

ולגופו של עניין

1. במסגרת התביעה שלפנינו, התובעים עותרים להכיר בקשר סיבתי בין תנאי עבודתו וסביבת עבודתו של המנוח ד"ר שאול דז'אלובסקי ז"ל, לבין מחלת המזותליומה בה לקה הן בעילה של מחלת מקצוע או כ- "פגיעה בעבודה" כמשמעותם בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק"), כאשר בהודעה לבית הדין מיום 13.09.2010, הצדדים הסכימו כי המומחה שיתמנה יחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הן בעילה של "מיקרוטראומה" והן בעילה של "מחלת מקצוע".

להלן נדון בכל עילה בנפרד:

באשר לעילה של מחלת מקצוע

1. התובעים טוענים, כי על אף חוות הדעת של המומחים יש מקום לקבל את התביעה לנוכח היפוך נטל השכנוע במקרה של מחלת מקצוע, כאשר על הנתבע להוכיח כי לא קיים קשר סיבתי.

המסגרת הנורמטיבית

1. "מחלת מקצוע" מוגדרת בס' 79 לחוק – מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי ס' 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ובעובד עצמאי עקב עיסוקו ומשלח ידו.

תקנה 46 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד – 1954, קובעת חזקת מחלת מקצוע: "מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לתוספת השניה שחלה בה מבוטח שלגביו נקבעה אותה מחלה כמחלת מקצוע, בהיותו מועבד בעבודה, במקצוע או בתהליך ייצור כמפורט לצדה בטור 2 או בתוך שנה לאחר שחדל להיות מועבד כאמור, היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו, כל עוד לא הוכח ההיפך".

לפי פריט 16 לתוספת השניה לתקנות:

16) אזבסטוזיס (אמיינתית) עובדים החשופים לאבק סיבי אזבסט

לרבות מזותליומה

לעניינו

1. באשר לנסיבות עניינו, לאור חוות הדעת החד משמעיות שניתנו בתיק, הנתבע "הוכיח ההיפך" והפריך את החזקה לענין הקשר בין תנאי עבודתו של המנוח לבין המחלה ממנה נפטר.

הוכח בחוות הדעת של הרופאים המומחים, כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין המחלה ועל כן הנתבע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי החזקה אינה מתקיימת.

1. התובעים טוענים כי נכון שהם וויתרו בשלב ההסכמה על העובדות המוסכמות על טענתם בדבר סיכון כללי לתושבי נהריה בשל החשיפה לאסבסט, אך אין זו סיבה מוצדקת להענישם ואין מקום להתעלם מהפרסומים שהוצגו לבית הדין כי הסיכון הכללי לתושבי נהריה ללקות במחלת הסרטן עולה בשיעור ניכר ביחס לשאר הארץ.

נציין, כי במסגרת הדיון שהתקיים בפניניו בתאריך 30.6.2010 לפני כ- 7 שנים בערך, ב"כ התובע וויתר על טענה זו לאחר התייעצות עם התובעים, ודי בכך כדי לדחות את הטענה ואין בית הדין נדרש לדון בה. מה גם ולמעלה מן הצריך נבהיר, כי טענה כזו לא ניתן לטעון בעלמא, אלא מדובר בטענה עובדתית כבדת משקל הצריכה הוכחה כדבעי ומקומה בשלב העובדתי של ההליך.

מכל המפורט לעיל, דין התביעה בעילה של "מחלת מקצוע" להידחות.

באשר להכרה בתביעה בעילה של מיקרוטראומה

1. נקודות המוצא לקביעת פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרו-טראומה חודדו בפסק דינו של כב' השופט פליטמן, כדלקמן:

"כאשר מדובר בפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, לאחר שהונחה מסכת עובדתית מתאימה, יש לברר שלושה נושאים: האחד - קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי; השני - האם הפגיעה נעשית במנגנון המיקרוטראומה; השלישי - מידת ההשפעה של תנאי העבודה על הופעת הליקוי ביחס לגורמיו האחרים. למען הסר ספק הננו מבהירים כי לגבי הקשר הסיבתי, כאשר מדובר במיקרוטראומה, אזי חובת הוכחתו בסבירות העולה על 50% מוטלת על המבוטח. רק לאחר שנקבע הקשר הסיבתי כאמור, מתעוררת שאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים."^[4]

1. בעניינו, חוות הדעת של המומחים חזרו בצורה חד משמעית ועקבית על היעדרו של קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח "כרופא" לבין המחלה ממנה לקה, וכפי שהובא בפתח הדברים אנו לא מוצאים כל הצדקה משפטית או עובדתית לסטות מן האמור בהן.

אשר על כן, הננו סבורים כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לצורך ביסוס קיומו של קשר סיבתי בעילה של מיקרוטראומה, התובעים לא הצביעו על כל מקור אחר אשר יש בו לבסס את הקשר הסיבתי או כדי להפריך את האמור בחוות הדעת של המומחים.

מכל המפורט לעיל, דין התביעה בעילה של "מיקרוטראומה" להידחות.

סוף דבר

1. מכל המפורט לעיל, בנסיבות המפורטות ועל יסוד חוות הדעת של המומחים מטעם בית הדין – התביעה נדחית ואנו קובעים כי אין קשר בין תנאי עבודתו של המנוח לבין המחלה אשר גרמה לפטירתו, בין כמחלת מקצוע או בין כמיקרוטראומה.
2. אין צו להוצאות.
3. מאחר וכהונת נציגי הציבור אשר נתנו את פסק הדין המקורי בתיק הסתיימה בבית הדין ומאחר וממילא הצדדים הגיעו לעובדות מוסכמות בתיק ולא התקיים דיון הוכחות – מתמנים נציגי ציבור חדשים לתיק זה.
4. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ח, (11 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. עב"ל 345/06 מרדכי בוארון נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 15/5/07. ↑

2. עב"ל 156/09 יוסף חיון נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 27/1/10. ↑

3. עב"ל 208/09 יהושע לב נ' המוסד לביטוח לאומי, מתאריך 13/2/11. ↑

4. בר"ע 7293-06-13 המוסד לביטוח לאומי – יעקב סיטרוק, [פורסם בנבו] ניתן ביום 29.8.2013 (ההדגשה לא במקור, ע.ר). ↑