1. זוהי תביעה של קבלן משנה נגד קבלן ראשי, לתשלום בגין עבודות שבוצעו בפרויקט בניה לפי הסכם בין הצדדים.

העובדות וההליכים

1. התובעת הייתה במועדים הרלבנטיים לתביעה זו חברה שעסקה בתחום עבודות הבניין. כיום נמצאת התובעת בהליכי פירוק, ותביעה זו מנוהלת במימונה של חברת דיפו גלוב בע"מ, שהינה נושה של התובעת לפי פסק דין שניתן לטובתה.
2. הנתבעת הינה חברה השייכת לקבוצת החברות "אלקו" ו"אלקטרה", העוסקת בעבודות קבלניות בתחומים שונים.
3. ביום 3.12.07 התקשרה הנתבעת עם חברת אסותא מרכזים רפואיים בע"מ (להלן: "אסותא" או "המזמינה") בהסכם לביצוע עבודות בינוי, גמר ומערכות אלקטרו מכניות בשלוחה של מרכז רפואי אסותא בבאר שבע, הכולל הקמת חדרי ניתוח, חדרי התאוששות, חדרי אשפוז ועוד (להלן: "הפרויקט").
4. ביום 27.2.08 התקשרו התובעת והנתבעת בהסכם שלפיו תבצע התובעת חלק מעבודות הבניה בפרויקט, כקבלן משנה של הנתבעת. בהסכם נקבעה תמורה פאושלית עבור כל העבודות שפורטו בכתב הכמויות שצורף לו. בהסכם נקבע כי כתב הכמויות אינו למדידה, אלא מהווה מחירי יחידה בלבד לצורך עבודות חריגות, אם יהיו.
5. התובעת ביצעה את העבודות באמצעות קבלן משנה, שעמו התקשרה לצורך ביצוע העבודות - "רז עבודות גמר", עסק שבבעלות אושרי מורגן (להלן: "רז").
6. התובעת הגישה מעת לעת לנתבעת חשבונות חלקיים עבור העבודות שביצעה, וזו בדקה את החשבונות ושילמה לתובעת תמורתם. החשבונות כללו הן תשלום עבור העבודה הפאושלית, והן תשלום עבור עבודות נוספות שביצעה התובעת.
7. בחודש אוגוסט 2008 הפסיקה התובעת לעבוד בפרויקט. בין הצדדים מחלוקת באשר לנסיבות הפסקת העבודות – התובעת טוענת כי הנתבעת סילקה אותה מהאתר, ואילו הנתבעת טוענת כי התובעת עזבה את האתר.
8. ביום 3.9.08 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב שבו נטען שהתובעת הפסיקה את העבודות ובכך הפרה את ההסכם בין הצדדים. במכתב צוין כי אם לא תחזור התובעת לעבודה מלאה וסדירה, תופסק עבודתה באתר תוך שבעה ימים.

התובעת לא שבה לעבוד באתר.

1. הנתבעת פעלה להשלמת העבודות בפרויקט, כשלצורך כך התקשרה במישרין עם חלק מספקי התובעת ומקבלני המשנה שלה, לרבות רז.
2. ביום 24.12.09 הגישה התובעת תביעתה.

ביום 24.3.11 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן, לאחר שנעתרתי לבקשתה לתיקון כתב התביעה (ראה: פרוטוקול הדיון מיום 24.2.11).

ביום 5.6.11 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן נוסף, בעקבות פגמים שנפלו בכתב התביעה המתוקן הראשון (ראה: החלטה מיום 19.5.11).

1. ביום 13.7.11 הוגש כתב הגנה מתוקן.
2. במשך כשנה וחצי הגישו הצדדים בקשות לגילוי מסמכים ולעיון בהם, וניתנו החלטות. הדברים אף הגיעו לפתחו של בית המשפט המחוזי בשתי בקשות רשות ערעור שהוגשו על החלטותיי. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשות. השתלשלות העניינים נסקרה בהרחבה בפסק דיני מיום 1.1.13, שבו הוריתי על מחיקת התביעה מאחר שהתובעת לא קיימה צווים לגילוי מסמכים.
3. התובעת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 31429-02-13). במהלך הדיון בערעור, שהתקיים ביום 13.6.11, הגיעו הצדדים להסדר, אשר קיבל תוקף של פסק דין, כדלקמן:

"1. המערערת מגבילה את תביעתה לסכום המשוערך של שתי החשבוניות הנתבעות, בצירוף הפרש רווח קבלני, לו היא תטען בבית משפט השלום על פי סעיפים 18 ב' ו-ג' לכתב התביעה, ללא צורך בתיקונו. התיקון המובא כאן ישמש חלק בלתי נפרד מכתב התביעה הקיים.

מעבר לכך לא יהיו לתובעת תביעות נוספות כלפי הנתבעת או מי מטעמה, בגין האירועים נשוא התביעה.

2. המערערת תהיה רשאית לטעון בפני המומחה ובית משפט השלום, כי היא זכאית לאובדן רווח בגין התשלומים ששילמה המשיבה לקבלני המשנה, שהחליפו את המערערת לאחר הפסקת עבודתה באתר.

בכך מתייתר גם הסעד המבוקש בסעיף 18 א' לכתב התביעה.

3. המשיבה תעמיד לעיון המומחה שימונה והמערערת את מסמכי ההתקשרות וההתחשבנות בינה לבין קבלני המשנה האמורים. הצגת המסמכים הנ"ל למערערת תיעשה בתוך 30 ימים מהיום. המומחה ימונה בתוך 30 ימים.

4. בית משפט השלום ימנה מומחה הנדסי, שיבדוק את כל טענות מי מהצדדים, וזכות המערערת לקבלת הסעדים דלעיל.

5. אין באמור כדי להוות הודאה מצד המשיבה בזכותה של המערערת בטענות ובסכומים הנטענים על ידה. בפרט מובהר כי הצדדים שומרים על טענותיהם לעניין נסיבות סיום עבודתה של המערערת באתר".

1. ואולם בכך לא תמו המחלוקות בעניין גילוי המסמכים, ונדרשתי לבקשות בנושא זה גם לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי (ראה: החלטה מיום 29.8.13 בבקשות 40+41+42 והחלטה מיום 3.11.13 בבקשה מס' 43).
2. בהתאם להסדר ולפסק הדין של בית המשפט המחוזי, מיניתי את המהנדס צבי רון כמומחה מטעם בית המשפט (ראה: החלטה מיום 29.8.13).
3. בחוות דעתו מיום 22.6.15 קבע המומחה כי התובעת זכאית לתשלום נוסף עבור העבודות שביצעה, בסך 164,406.04 ₪, והותיר סכום נוסף בסך 53,405.68 ₪ לשיקול דעת בית המשפט. עוד קבע כי הפסד הרווח הקבלני לתובעת בשל הפסקת העבודות הינו בסך 20,400 ₪.

באשר לטענת הקיזוז של הנתבעת קבע המומחה, כי הנתבעת שילמה לקבלני משנה ולספקים של התובעת סך של 275,413 ₪ שאותו היא זכאית לקזז, והותיר לשיקול דעת בית המשפט סכום נוסף של 151,600 ₪.

דיון והכרעה

מסגרת הדיון

1. בפתח הדברים ראוי להגדיר את מסגרת הדיון, שכן התובעת בסיכומיה מתעלמת לחלוטין מפסק דינו של בית המשפט מחוזי ומחוות דעת המומחה שמונה בהתאם לאותו פסק דין, שנתן תוקף להסדר בין הצדדים. התובעת אף מבקשת להרחיב את היריעה מעבר לראשי הנזק שתבעה בכתב התביעה.
2. בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגבלה תביעת התובעת לשני החשבונות שצורפו כנספחים ב1-ב2 לכתב התביעה המתוקן, בצירוף רווח קבלני. מדובר בחשבון חלקי מס' 6 ובחשבון חלקי מס' 7, שניהם מתאריך 11.9.08 (בחשבונות נכתב תאריך שגוי - "11.9.07") (להלן: "שני החשבונות"). כפי שיפורט להלן, מחלוקת זו צומצמה בהסכמת הצדדים במהלך הדיונים שהתקיימו אצל המומחה. חרף זאת טוענת התובעת כי יש לפסוק לה סכום של 1,446,304 ₪, שהוא ההפרש בין הסכום שבכתב הכמויות שצורף למכרז על העבודות (כתב הכמויות שלפני חתימת הצדדים על ההסכם), לבין הסכום שמודה התובעת שקיבלה מהנתבעת. לא זו בלבד שמדובר בסכום העולה על סכום התביעה, אלא שבכתב התביעה לא הועלתה כלל טענה כזו. התובעת, שמודעת לכך, מציינת כי היא "מוכנה" להעמיד את סכום התביעה על סכום שני החשבונות (852,894 ₪) בצירוף הפרש רווח קבלני, אלא שלכך היא מצרפת דרישה חדשה, שעולה לראשונה בסיכומיה – לקבל את סכום העכבון שנותר בידי הנתבעת מהחשבונות שקדמו לשני החשבונות, בסך 110,316 ₪. כבר בשלב זה אני דוחה דרישה זו, שלא זו בלבד שהיא מנוגדת לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אלא שלא עלתה אפילו בכתב התביעה.
3. בית המשפט המחוזי הגביל את התביעה לסכומי שני החשבונות, בתוספת רווח קבלני. בהתאם לכך אף קבעתי בהחלטה על מינוי המומחה את הסוגיות שנמסרו לבחינתו. ואולם בישיבה שהתקיימה אצל המומחה ביום 28.1.14 הסכימו הצדדים שהסעיפים שעליו לבחון הינם על פי חשבון סופי מתאריך 6.11.07 החל מסעיף 99.1.040 לרבות סעיפי משנה 99.2.
4. התובעת טוענת כי התנהלותה של הנתבעת משמיטה את הקרקע מתחת להסכמה זו. לטענתה, הסכמת הצדדים לפטור את המומחה מבדיקת חלק מהסעיפים התבססה על אישור ותשלום חשבון מס' 5 לתובעת, בתמהיל שבין הפאושלי לחריגים כפי שהוגש לנתבעת ואושר על ידיה. השינוי בתמהיל זה שבוצע מאוחר יותר על ידי הנתבעת, מבלי שיידעה את התובעת ומבלי שהתייעצה עמה, תוך העברת סעיפים מעבודות החריגים לפאושלי, משמיט את הקרקע תחת הסכמה זו.
5. אני דוחה טענה זו, שאין לה כל תימוכין בחומר הראיות, ושנטענה לראשונה בסיכומי התובעת. אציין כי חשבון חלקי מס' 5 שולם לתובעת על ידי הנתבעת ביום 15.8.08 או בסמוך לאחר מכן. אם היו לתובעת טענות ביחס לסכום ששולם או להרכב התשלום, היה עליה להעלותן בתביעה. ואולם במסגרת ההסדר, שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי, צמצמה התובעת טענותיה רק לשני החשבונות, דהיינו חשבונות חלקיים מס' 6 ו-7, ומכאן שהיא מנועה מלהעלות כיום טענות נגד תשלומו של חשבון חלקי מס' 5.
6. טענה נוספת שמעלה התובעת במטרה לאיין את חוות דעת המומחה הינה כי כל הסכמה ששימשה כבסיס לעבודת המומחה אינה רלבנטית, הואיל והנתבעת לא המציאה למומחה מסמכים שהיו ברשותה, ולכן הכשילה את בדיקתו. אני דוחה גם טענה זו. אפתח ואדגיש כי בעל דין הוא שחייב להמציא למומחה את המסמכים התומכים בטענותיו, וזאת בין שמדובר במסמכים שלו ובין שמדובר במסמכים שקיבל במסגרת הליכי גילוי המסמכים מהצד שכנגד. במקרה זה ביקש המומחה מהצדדים להעביר אליו מסמכים נוספים. חלק מהמסמכים הועברו לידיו, וחלק לא. התובעת הגישה בקשה להורות לנתבעת להמציא למומחה מסמכים שביקש (בקשה מס' 58). בהחלטה מיום 16.11.14 דחיתי את הבקשה, הואיל והנתבעת הגישה תגובה שנתמכה בתצהיר שממנה עלה כי המסמכים אינם ברשותה, וכי ניסיונותיה לאתרם לא צלחו. עוד קבעתי, כי אם סבורה התובעת שהמסמכים נמצאים בידי צד שלישי, היא רשאית לבקש לזמנו לצורך המצאת מסמכים כאשר יקבע התיק להוכחות, וכי אם יתגלו מסמכים חדשים בעתיד ניתן יהיה להעבירם למומחה על מנת שישלים חוות דעתו. בנוסף הוריתי למומחה להשלים את חוות דעתו, ו"ככל שמסמך כזה או אחר שלא הומצא לו עשוי להשליך על האמור בחוות הדעת, יציין המומחה את הדבר בחוות הדעת".
7. המומחה פעל לפי הנחיה זו. הוא ציין בחוות דעתו כי הצדדים לא תמכו טענותיהם באופן מלא במסמכים המעידים על תשלום בפועל (עמ' 7 סעיף 10 לחוות הדעת). בנוסף לציון הדבר באופן כללי, ציין המומחה את החוסר במסמכים גם בהקשרים ספציפיים בחוות הדעת. אתייחס לדברים להלן, כאשר אדון בחוות הדעת לגופה. בשלב זה אציין רק כי לא מצאתי כי אי המצאת מסמכים הינה עילה לפסילת חוות דעת המומחה, שכן ברבות מהסוגיות שהובאו לפתחו מצא המומחה בסיס מספיק להכרעה, ובהקשרים שבהם חסרו מסמכים ציין זאת, וההשלכות שיש לכך באותם הקשרים ספציפיים יבחנו להלן.
8. התובעת מציינת באופן ספציפי כי הנתבעת נמנעה מלהציג למומחה מפה לתחילת העבודות ומפה מצבית בסיומן, ולכן יש לבטל את ההסכמות שבבסיס חוות דעת המומחה. דא עקא שמעדותו של אריה צפריר, שלא נסתרה, עולה כי המפות אינן ברשות הנתבעת, שכן נמסרו למזמינה (ראה עדותו בעמ' 77 שו' 24-29).

התובעת יכולה הייתה להזמין לעדות, לצורך המצאת מסמכים, נציג של המזמינה. הדבר אף צוין מפורשות בהחלטתי מיום 16.11.14, שבה אף ציינתי כי אם בעקבות הזמנת צד שלישי להמצאת מסמכים יתגלו מסמכים נוספים, ניתן יהיה להורות למומחה להשלים חוות דעתו. אלא שהתובעת לא הזמינה לעדות נציג של המזמינה.

1. לנוכח האמור לעיל אני דוחה את טענות התובעת כי יש לבטל את הסכמות הצדדים שעל בסיסן נערכה חוות הדעת.

חוות דעת המומחה

1. מחלוקת מרכזית שהביאו הצדדים בפני המומחה, היא שאלת סיווגן של עבודות שהתובעת טוענת שביצעה: בעוד שהתובעת טענה שמדובר בעבודות נוספות, שתמורתן אינה כלולה בתמורה הפאושלית שנקבעה בהסכם בין הצדדים, טענה הנתבעת שמדובר בעבודות חוזיות, הכלולות בתמורה הפאושלית. התובעת טענה בפני המומחה כי עבור העבודות הנוספות היא זכאית לתשלום בסך 456,720 ₪.
2. בחוות דעתו קבע המומחה, כי מעיון בכתבי הכמויות למכרז ולהסכם שבין התובעת לנתבעת עולה שבוצעו שינויים רבים בין כתב הכמויות למכרז, אשר תאם בסעיפים הרלבנטיים ובכמויות לכתב הכמויות החוזי שבין הנתבעת לאסותא, לבין כתב הכמויות החוזי שבין התובעת לנתבעת. שינויים אלה באו לידי ביטוי בהקטנת הכמויות החוזיות ובביטול סעיפים רבים, ועל כן קיימים מצבים רבים בהם עבודה ספציפית אינה מהווה עבודה נוספת/חריגה בין הנתבעת לבין המזמינה, ולכן לא אושרה ככזו על ידי המזמינה. ואולם בהתאם להסכם ההתקשרות בין התובעת לנתבעת אותה עבודה מהווה עבודה נוספת/חריגה, ועל כן התובעת זכאית לתשלום בגין עבודות אלו.

המומחה הוסיף כי כתב הכמויות שצורף להסכם בין הצדדים קובע כמויות אחרות, שונות מההסכם בין הנתבעת לבין המזמינה, ולכן סעיף 3ב להסכם בין הצדדים, שמחיל את תנאי ההסכם בין הנתבעת לבין המזמינה, אינו חל במקרה זה.

1. בהתאם להסכמת הצדדים, המומחה בחן את סעיפי החשבון הסופי מתאריך 6.11.07 (נראה כי מדובר בטעות, והתאריך הנכון הוא הוא 6.11.08) החל מסעיף 99.1.04 ואילך. המומחה קבע כי התובעת זכאית לתשלום נוסף עבור העבודות שביצעה, בסך 164,406.04 ₪, והותיר סכום נוסף בסך 53,405.68 ₪ לשיקול דעת בית המשפט. עוד קבע כי הפסד הרווח הקבלני לתובעת בשל הפסקת העבודות הינו בסך 20,400 ₪.
2. המומחה בחן גם את טענת הקיזוז של הנתבעת בגין תשלומים שנטען כי שילמה לקבלני משנה של התובעת ולספקים שלה. המומחה קבע כי הנתבעת שילמה לקבלני משנה ולספקים של התובעת סך של 275,413 ₪, והותיר לשיקול דעת בית המשפט סכום נוסף של 151,600 ₪.
3. הסכומים שקבע המומחה בחוות דעתו אינם כוללים מע"מ.
4. לא אחת נפסק כי חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט נהנית ממעמד מיוחד ועדיף, מאחר שבית המשפט נוטה בדרך כלל שלא לסטות ממנה, ועל כן חוות דעת זו "קובעת ומעצבת בדרך כלל את מסכת העובדות הרלבנטית והמסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה" (ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל חנן ואח', פ"ד נב(4) 563 (1998) והאסמכתאות המוזכרות שם; וראה גם: ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון המנוח אבראהים חסן מסארווה (23.2.14) בפסקה 14 לפסק הדין; ת"א (מחוזי ת"א) 1618/97 גורביץ מיכאל ואח' נ' קוט אזור יזמים בע"מ ואח' (30.10.06)). הסמכות לקבוע את מעמדה ומשקלה של חוות הדעת הינה של בית המשפט, ואולם ההלכה הפסוקה הדגישה כי בית המשפט יסטה מחוות דעת מומחה שמינה רק כאשר קיים טעם מבורר לעשות כן. הטעם לכך מובן – מדובר בחוות דעת של גורם אובייקטיבי וחסר פניות.
5. למרות זאת טוענת התובעת כי יש לדחות את קביעות המומחה בנושא הריצוף ובנושא הקיזוז המגיע לנתבעת.
6. ואילו הנתבעת טוענת שיש לאמץ את חוות דעת המומחה, שהינה מפורטת ומנומקת. זאת על אף שבחוות הדעת הקל המומחה עם התובעת בשני נושאים: האחד - כמעט שליש מהסכום שבו זיכה המומחה את התובעת עבור עבודות שביצעה לא התבסס על ראיות שהציגה בפניו התובעת, אלא על אומדן והערכה שלו (ראה: סעיף 53 לסיכומי הנתבעת). השני – על אף שהתובעת הודתה שיש לקזז מהסכום המגיע לה סך של 240,000 ₪ בגין תשלום לקבלן המשנה רז, הכיר המומחה בקיזוז של 170,000 ₪ בלבד (ראה: סעיף 56 לסיכומי הנתבעת).
7. המומחה קיים חמש ישיבות עם נציגי הצדדים, קיבל לידיו מסמכים רבים, תמך קביעותיו בראיות, ובמקומות שבהם לא הכריע הציג את טענות שני הצדדים והותיר את ההכרעה לבית המשפט. חוות דעת המומחה הינה מפורטת, מקיפה ויסודית. אציין כבר כאן כי לא מצאתי טעם המצדיק לדחות את קביעות המומחה, אף לא באופן חלקי. בעניין אחד בלבד, הוא עניין הריצוף, מצאתי כי יש מקום לסטות ממסקנת המומחה ולאמץ את טענת התובעת, וזאת אך ורק מאחר שהתובעת הביאה בפניי ראיות התומכות בטענתה, שאותן לא הביאה בפני המומחה.
8. להלן אדרש באופן פרטני לנושאים שלגביהם מבקשת התובעת לדחות את מסקנות המומחה, ולנושאים שהשאיר המומחה לשיקול דעת בית המשפט.

עבודות הריצוף

1. התובעת טענה בפני המומחה כי היא זכאית לתשלום סכום של 50,560 ₪ עבור חיפוי באריחי גרניט פורצלן, ולתשלום סכום של 19,061 ₪ בגין שילוב פסים דקורטיביים, עבודות שהן תוספת לעבודות החוזה.
2. המומחה קבע בחוות דעתו (ראה: סעיפים 99.02.014 ו-99.02.015 בעמ' 53 לחוות הדעת), כי התובעת אינה זכאית לתשלום בגין סעיפים אלה, מאחר שלא תמכה את טענותיה בגין ביצוע עבודות אלה בפועל. הקטנת הכמויות שבין כתב הכמויות למכרז לבין כתב הכמויות בחוזה אינה מזכה את התובעת בתשלום בגין מלוא העבודה. לטענת הנתבעת הקטנת הכמויות בין המכרז לחוזה בוצעה עקב החלטת המזמינה לביצוע ריצוף יריעות P.V.C וחיפוי אפוקסי. הנתבעת תמכה טענה זו באמצעות קבלות חלקיות בגין ביצוע העבודות. מעיון בכתב הכמויות החוזי שבין הנתבעת למזמינה עולה כי קיימת חלופה אשר במסגרתה יבוצע מחצית משטח הריצוף באמצעות אריחי קרמיקה ומחצית באמצעות יריעות P.V.C.
3. במסגרת שאלות ההבהרה נשאל המומחה אם הפריט ניתן למדידה או לחילופין ניתן לקבל מהנתבעת טופס הזמנת אריחים, תעודת משלוח של הספק וחשבונית לתשלום (שאלה 1 בת/6). המומחה השיב כי מדידה אפשרית, אך בשל חלוף הזמן, גם אם בוצע חיפוי באופן מלא אין הדבר מעיד באופן מובהק כי בוצע על ידי התובעת במסגרת העבודות הנטענות. הוא הוסיף כי בהתאם להסכמת הצדדים לא ביקר במקום. על דברים אלה חזר המומחה בחקירתו הנגדית (עמ' 33 שו' 23-32).
4. התובעת טוענת כי אין לקבל את מסקנת המומחה, שכן היה עליו לבקר במקום או לבקש אסמכתאות. התובעת מפנה לחשבוניות של נגב קרמיקה שיווק (1982) בע"מ (להלן: "נגב קרמיקה") שצורפו לתצהיר עוזי כץ, שמוכיחות את טענתה.
5. התובעת הזמינה לעדות מטעמה את יהודה חזן, עובד נגב קרמיקה. העד מסר בעדותו כי על פי החשבוניות ותעודת המשלוח שהוצגו לו (נספח ב' לתצהיר עוזי כץ), כל כמות הריצוף (כ-500 מ"ר על פי תעודות המשלוח) סופקה לאתר אסותא בבאר שבע. העד מסר כי קיימת התאמה בין החשבוניות לבין תעודות המשלוח.
6. אני דוחה את טענותיה של התובעת בכל הנוגע להתנהלות המומחה. אין חולק שהצדדים הסכימו שהמומחה לא יבקר בנכס (ראה: עמ' 5 לחוות דעת המומחה). מדובר בהסדר דיוני, שהינו הסכם בין הצדדים. אין לקבל טענה של בעל דין שאינו שבע רצון ממסקנות חוות הדעת, כי יש לדחות את חוות הדעת הואיל והמומחה לא ביקר במקום.
7. יחד עם זאת אני סבורה כי התובעת הביאה בפניי די ראיות שיש בהן כדי להוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, כי ביצעה את עבודות הריצוף הנטענות. כוונתי לעדות יהודה חזן, לחשבוניות ולתעודות המשלוח, אשר לא הוצגו למומחה. איני מוצאת ממש בטענת הנתבעת כי אין לקבל את החשבוניות ואת תעודות המשלוח, שכן מקורן בתובעת ולא בחברת נגב קרמיקה. איני סבורה גם שיש חשיבות לשאלה אם שילמה התובעת לנגב קרמיקה את סכום החשבוניות אם לאו. ההתחשבנות בין נגב קרמיקה לבין התובעת אינה נוגעת ליחסים שבין הנתבעת לבין התובעת.
8. לפיכך אני מקבלת את טענת התובעת כי היא זכאית לסכום של 69,621 ₪ עבור עבודות הריצוף.

תשלומים עבור עבודות שהושארו לשיקול דעת בית המשפט

1. המומחה הותיר לשיקול דעת בית המשפט חלק מדרישות התובעת לתשלום עבור עבודות שלטענתה ביצעה. הנתבעת טוענת כי אין לפסוק לתובעת תשלום בגין סעיפים אלה, הואיל והתובעת לא הגישה במסגרת ראיותיה כל אסמכתא נוספת לתמיכה בטענותיה. התובעת אינה מתייחסת לסעיפים אלה בסיכומיה, ומכאן שזנחה טענותיה בנושאים אלה.
2. מעבר לכך, גם בחינה לגופו של עניין מלמדת כי אין התובעת זכאית לתשלום בסעיפים אלה. המומחה הסביר בחקירתו הנגדית כי בהעדר אסמכתאות לא יכול היה להכריע, ועל כן הותיר את הדברים להכרעת בית המשפט על פי העדויות שיובאו בפניו (ראה: עמ' 29 שו' 24-26). הואיל ומדובר בעובדות שהנטל להוכיחן רובץ על התובעת, הרי משלא הביאה התובעת ראיות להוכחתן, אין מקום לפסוק לה את הסכומים שדרשה.

ניכוי רווח קבלני שהושאר לשיקול דעת בית המשפט

1. בהתאם להסכם בין הצדדים היה על הנתבעת לדרוש מהמזמינה, בגין עבודות נוספות שביצעה התובעת, את הסכום שדרשה התובעת בצירוף 20% רווח קבלני לנתבעת. במספר סעיפים בחוות הדעת מצא המומחה שהנתבעת דרשה מהמזמינה רווח קבלני בשיעור נמוך מ-20%. לכן קבע המומחה כי מהסכומים שאישרה המזמינה עבור אותם סעיפים אין לנכות רווח קבלני בשיעור 20%, אלא בשיעורים קטנים יותר, בהתאם לשיעורים שדרשה הנתבעת מהמזמינה. בכך קיבל המומחה את עמדת התובעת כי היא זכאית לקבל את הסכום שאישרה המזמינה תוך ניכוי רווח קבלני בשיעור מוקטן לזכות הנתבעת. עם זאת, המומחה ערך בחוות הדעת חישוב של ההפרש אילו היה מחושב רווח קבלני בשיעור 20%, והותיר הפרש זה לשיקול דעת בית המשפט.
2. הנתבעת אינה משיגה על קביעת המומחה, ואני מאמצת אותה.

טענת הקיזוז

1. המומחה קבע כי הנתבעת זכאית לקזז סכום של 275,413 ₪ בגין תשלומים ששילמה לספקי התובעת ולקבלני משנה שלה. סכום נוסף, בסך 151,600 ₪, הותיר המומחה לשיקול דעת בית המשפט.
2. התובעת טוענת כי המומחה לא דרש לקבל מסמכים חשובים לבחינת טענת הקיזוז המצויים בידיה, וכי קביעותיו בנושא זה נשענות על העדר מסמכים. לפיכך לא ניתן להסתמך על קביעותיו בסעיפים 2-4 לפרק הקיזוז בחוות דעתו. עוד חולקת התובעת על קביעתו של המומחה בנוגע לקבלן המשנה רז.
3. ואילו הנתבעת טוענת כי קביעת המומחה דווקא מיטיבה עם התובעת, שהודתה כי לגבי רז יש לקזז סכום של 240,000 ₪, אך המומחה הכיר בקיזוז של 170,000 ₪ בלבד.
4. אני דוחה את טענת התובעת שעניינה אי דרישת מסמכים על ידי המומחה. בעל דין הוא שחייב לתמוך טענותיו במסמכים, ואין זה מתפקידו של המומחה לדרוש זאת ממנו, אלא ליתן חוות דעת על סמך החומר שמומצא לו. זאת ועוד: אם יש ברשות התובעת מסמכים נוספים המשליכים על הזכאות לקיזוז, יכולה הייתה להגישם לבית המשפט (כפי שעשתה בעניין הריצוף). דא עקא שגם לבית המשפט לא הגישה התובעת מסמכים כאלה.
5. אבחן, איפוא, את טענת הקיזוז ביחס לכל אחד מהספקים ומקבלני המשנה.

התשלום לקבלן המשנה רז:

1. בחוות דעתו קבע המומחה כי בהתאם לסעיף 7 לכתב התגובה מטעם התובעת מיום 7.9.14 לתגובת הנתבעת מיום 18.8.14, מסכימה התובעת שיש לקזז את התשלום ששילמה הנתבעת לרז. מחשבונית מס' 0428 מיום 20.5.13 עולה כי הסכום ששילמה הנתבעת לרז, בהתאם לפסק הדין בת.א. 22256-11-09, הינו 170,000 ₪ בתוספת מע"מ. המומחה קבע כי למרות שהתובעת הסכימה שיש לקזז סכום של 240,000 ₪ בגין התשלום לרז, הוא סבור שיש להתאים את הסכום לסכום הפשרה ששולם לרז, ולכן קבע כי הנתבעת זכאית לקזז סכום של 170,000 ₪ בגין התשלום לרז.
2. התובעת טוענת כי המומחה נתפס לכלל טעות בקובעו את סכום הקיזוז על פי סכום פסק הדין שניתן בהסדר פשרה בתביעתו של רז כנגד הנתבעת. לטענתה סכום זה אינו מבחין בין העבודות שביצע רז להשלמת התחייבויות התובעת, לבין עבודות אחרות שלגביהן התקשר רז במישרין עם הנתבעת.
3. לא ברורה לי טרונייתה של התובעת בעניין זה. התובעת עצמה טענה בפני המומחה שיש לקזז סכום של 240,000 ₪. למרות זאת קיזז המומחה סכום של 170,000 ₪ בלבד, בהתאם לסכום ששילמה הנתבעת לרז על פי הסכם הפשרה. סכום זה בוודאי שאינו מקפח את התובעת. המומחה אף הסביר בעדותו כי אילו היה מבסס את הסכום לקיזוז על היקף העבודות ולא על סכום הפשרה, היה הסכום עולה על הסכום שקבע (ראה עדותו בעמ' 33 שו' 1-2).

התשלום לחברת דורטק:

1. המומחה קבע בחוות דעתו, על סמך חשבוניות שהציגה הנתבעת, כי סכום הקיזוז בגין התשלום לחברת דורטק הינו 110,000 ₪. המומחה הותיר סכום זה לשיקול דעת בית המשפט, מאחר שלא הוצגה לו ראיה אם תשלום זה נעשה כנגד התשלומים שהיה על התובעת לשלם לדורטק.
2. הנטל להוכיח זכות קיזוז מוטל על הטוען לקיומה של הזכות. הואיל ולא הובאה כל ראיה המוכיחה שהתשלום ששילמה הנתבעת לדורטק היה על חשבון חוב של התובעת, לא הוכיחה הנתבעת זכאותה לקיזוז סכום זה.

התשלום לחברת פלרז הנדסה בע"מ:

1. המומחה קבע בחוות דעתו כי סכום הקיזוז בגין התשלום לחברת פלרז הינו 41,600 ₪. המומחה הותיר סכום זה לשיקול דעת בית המשפט, הואיל ולא הוצגו בפניו מסמכים שמהם יכול היה ללמוד אם התשלום נעשה כנגד התשלומים שהיה על התובעת לשלם לפלרז.
2. הנתבעת לא הביאה כל ראיה המלמדת שהסכום ששילמה לפלרז הינו עבור חוב של התובעת. לכן אין היא זכאית לקיזוז סכום זה.

התשלום לרהיטי בית אלפא אגש"ח בע"מ:

1. המומחה קבע כי הנתבעת זכאית לקיזוז סכום של 105,413 ₪ בגין תשלום ששילמה לרהיטי בית אלפא אגש"ח בע"מ (להלן: "בית אלפא"). המומחה ציין כי התובעת לא הציגה אסמכתאות לתשלום בפועל לספק. התובעת טענה כי סכום העבודה החוזית הינו 316,241 ₪ בשלושה תשלומים. היא שילמה את שני התשלומים הראשונים, ואילו את התשלום השלישי, בסך 105,413 ₪, לא שילמה. המומחה הוסיף כי הנתבעת לא הציגה בפניו ראיות לכך שהסכומים ששילמה לבית אלפא שולמו במקום התובעת ולא בגין עבודות אחרות שבוצעו בפרויקט. ואולם לנוכח הודאת התובעת כי לא שילמה לבית אלפא סך של 105,413 ₪, קבע המומחה כי הנתבעת זכאית לקיזוז סכום זה.
2. מטעם הנתבעת העידה בטי גבאי, שהייתה מנהלת חשבונות בבית אלפא בשנים 2008-2009. העדה מסרה בתצהירה כי ביום 24.4.08 נעשתה הזמנת עבודה בין התובעת לרהיטי בית אלפא לצורך ביצוע עבודות ריהוט שונות בבית חולים אסותא בבאר שבע. סכום העבודות היה 316,241 ₪ ומע"מ. בהזמנה נקבעו סוגי הריהוט והכמויות שבית אלפא התחייבה לייצר ולספק. זמן האספקה המשוער נקבע לתאריכים 15.6.08-15.7.08, ובהתאם לכך נקבעו מועדי התשלום. בהזמנה נקבע כי התובעת תמציא לבית אלפא ערבות של הנתבעת לתשלומים, וזו הומצאה במכתב של הנתבעת (נספח 2 לתצהיר העדה).

ביום 24.4.08 הנפיקה העדה לתובעת חשבונית בסך 173,528 ₪ ומע"מ. התובעת שילמה את הסכום, והייצור המשיך.

לאחר זמן מה התברר כי התובעת עזבה את אתר העבודות. בית אלפא השהתה את המשך האספקה עד שיתברר מי ישלם עבורה. בעקבות זאת נוהלו מגעים בין בית אלפא לבין הנתבעת, ובהם סוכם כי הנתבעת תמשיך את ההתקשרות במקום התובעת, ובית אלפא תספק ישירות לנתבעת ותקבל ממנה ישירות את התמורה. בעקבות זאת שילמה הנתבעת לבית אלפא סכום של 241,538 ₪ ומע"מ, שכלל גם את חובה של התובעת וגם עבודות נוספות שהזמינה הנתבעת מבית אלפא.

1. לא מצאתי ממש בטענות שמעלה התובעת בסיכומיה בעניין עדות העדה. אומנם מעדות העדה עולה כי לא הציגה כרטסת הנמצאת ברשותה, אך לא מצאתי כי החוסר בכרטסת משליך על המסקנה העולה מעדותה, אשר נתמכת בחשבונית שאת סכומה שילמה התובעת.
2. בהתאם לעדות העדה הסכום שלא שילמה התובעת הינו 142,713 ₪ ומע"מ (שהוא ההפרש בין סכום ההזמנה – 316,241 ₪, לבין הסכום ששילמה התובעת – 173,528 ₪). סכום זה עולה על סכום הקיזוז שקבע המומחה. העדה אף העידה כי חלק מהסכום ששילמה הנתבעת – 241,538 ₪, שולם עבור חוב של התובעת.
3. בנסיבות אלה, קביעת המומחה להכיר בקיזוז סכום של 105,413 ₪, כגובה הסכום שהתובעת הודתה שלא שילמה לבית אלפא, בוודאי שאינו מקפח את התובעת.

טענת הקיזוז – סיכום:

1. לפיכך אני קובעת כי הנתבעת זכאית לקיזוז סך של 275,413 ₪.

הפסד רווח קבלני

1. המומחה קבע בחוות דעתו כי מעיון במסמכים שהוצגו בפניו עולה כי סכום העבודות שנותר לבצע בעת הפסקת עבודתה של התובעת באתר הוא 170,000 ₪. הסכום נקבע לפי הסכם הפשרה בין הנתבעת לבין רז, שהשלימה את העבודות. מחירון דקל מגדיר רווח קבלני בגבולות של 12%. לפיכך הפסד הרווח הקבלני שנגרם לתובעת עקב הפסקת העבודה הינו לכל היותר 170,000* 12% = 20,400 ₪.
2. בחקירתו הנגדית של המומחה הובהר כי אילו היה לוקח כבסיס לחישוביו סכום של 410,000 ₪ (כסכום שתבעה רז מן הנתבעת), היה מקום להגדיל גם את הקיזוז שבו זיכה את הנתבעת, חישוב שתוצאתו הייתה מרעה את מצבה של התובעת בכ-200,000 ₪ (ראה עדותו בעמ' 35 שו' 30 – עמ' 36 שו' 14).
3. איני מוצאת פגם באופן שבו חושב הפסד הרווח הקבלני על ידי המומחה. אציין כי בכתב התביעה נקבה התובעת בשני סכומים שונים עבור ראש נזק זה (250,000 ₪ בסעיף 7, ו-238,750 ₪ בסעיף 18ג), מבלי שהסבירה מהו הבסיס לסכומים הנתבעים (ראה בעניין זה גם חקירתו הנגדית של עוזי כץ, אשר לא ידע להסביר כיצד חושב הסכום, בעמ' 29 שו' 27-30). גם בפני המומחה טענה התובעת להפסד רווח קבלני של 250,000 ₪.
4. לפיכך אני קובעת כי אם זכאית התובעת לפיצוי בגין הפסד רווח קבלני, הסכום שלו היא זכאית הוא הסכום שקבע המומחה. אלא שהשאלה אם זכאית התובעת לפיצוי אם לאו מצריכה הכרעה במחלוקת בין הצדדים ביחס להפסקת עבודתה של התובעת – אם סולקה התובעת מהאתר על ידי הנתבעת, או שנטשה אותו.

נסיבות הפסקת עבודת התובעת

1. עוזי כץ, מנהל התובעת ובעל המניות בה (להלן: "עוזי"), מסר בתצהירו כי הנתבעת לא שילמה את התשלום עבור חשבון מס' 6 במועד (15.8.16). השיקים של התובעת כבר היו אצל הספקים, ואלה לא היו מוכנים להמתין. קבלן המשנה רז דרש תשלום לעובדיו. מצבה של התובעת לא אפשר לה לעמוד בתשלום כה גבוה, וזו הייתה נקודת השבירה שלה. הבעלים של רז הפעיל נגדו איומים והוא נאלץ "לרדת למחתרת". רז הפיץ שמועות כאילו התובעת פשטה את הרגל, והנתבעת, במקום לבדוק את הטענה, העדיפה לעקוף אותו ולהתחבר אל רז ישירות.

לאחר ה-15.8.08 הוא הגיע לאתר, וידא כי העבודות נמשכות כסדרן, ואז שלח לנתבעת את חשבון מס' 7.

בתחילת ספטמבר 2008 הוא נועד עם אריה צפריר, האחראי מטעם הנתבעת לביצוע העבודה (להלן: "צפריר"). רק אז נודע לו כי הנתבעת בחרה לעקוף אותו ולהתקשר ישירות עם רז (ראה: סעיפים 13-18 לתצהירו).

1. צביקה שדה, שהיה איש הקשר מטעם התובעת והממונה על הפרויקט (להלן: "שדה"), מסר בתצהירו כי במהלך חודש אוגוסט 2008 סולקה התובעת מהאתר. לדבריו הם קיבלו הודעה שלא להתייצב עוד באתר (ראה: סעיף 8 לתצהירו).

בחקירתו הנגדית מסר כי עוזי הודיע לו על קבלת המכתב שדרש שלא יתייצבו עוד לעבודה (עמ' 44 שו' 32 – עמ' 45 שו' 2).

1. ואילו צפריר, שהעיד מטעם הנתבעת, מסר בתצהירו כי התובעת לא סולקה מהאתר, אלא נטשה אותו על דעת עצמה וללא כל התראה. עוזי ניתק קשר עם הנתבעת, וגם ספקיה של התובעת התנערו ממנה, הואיל ושיקים שקיבלו ממנה חזרו (ראה: סעיפים 26-27 לתצהירו).

בחקירתו הנגדית ציין כי ניסה להשיג את עוזי פעמים רבות, אך זה לא ענה לו, ובשלב מאוחר יותר, כאשר פגש אותו, סיפר לו עוזי שמאיימים על חייו (עמ' 76 שו' 28 – עמ' 77 שו' 2).

1. אני מעדיפה את גרסתו של צפריר על פני גרסתו של עוזי, שהסתבר שאינה מדויקת, בלשון המעטה. כך, בניגוד לאמור בתצהירו שהנתבעת לא שילמה את חשבון מס' 6 במועד, דהיינו ב-15.8.08, מסר בחקירתו הנגדית כי המועד לתשלומו של חשבון זה היה 15.9.16 (עמ' 55 שו' 6-7). מכאן שבאמצע חודש אוגוסט 2008 לא הייתה הנתבעת בפיגור בתשלומים. לפיכך אני דוחה את גרסתו של עוזי בתצהירו, כי הנתבעת אחרה בתשלום ובכך גרמה לקריסתה הכלכלית של התובעת.

בנוסף מסר עוזי בחקירתו הנגדית כי הבעלים של רז, אושרי מורגן, טען שהתובעת חייבת לו כסף (עמ' 55 שו' 2-3).

1. זאת ועוד: התובעת צרפה לכתב התביעה את מכתב הנתבעת מיום 3.9.08, שבו טענה הנתבעת כי התובעת הפרה את ההסכם בכך שהפסיקה את העבודות, ושיקים שמסרה לספקים ולקבלני משנה חזרו או בוטלו. הנתבעת דרשה שהתובעת תחזור לעבודה מלאה בהתאם להסכם, אחרת תופסק עבודתה תוך שבעה ימים. עוזי טען בתצהירו כי לא קיבל מהנתבעת הודעה או התראה על ביטול ההסכם (ראה סעיף 17 לתצהירו). בניגוד לכך, מסר שדה בחקירתו הנגדית, כי עוזי מסר לו שהתקבל מכתב מהנתבעת, שבו נדרשו שלא להתייצב עוד לעבודה.
2. המסקנה מן האמור לעיל היא שהתובעת נקלעה לקשיים כלכליים, מסיבות שאינן תלויות בהתנהלות הנתבעת. כתוצאה מכך נקלעה לסכסוך עם קבלני המשנה שלה ועם ספקיה, ובראשם רז. אזכיר כי התובעת לא ביצעה עבודות באתר בעצמה, אלא באמצעות רז כקבלן משנה שלה (ראה: סעיף 14 לתצהיר עוזי, וחקירת שדה בעמ' 41 שו' 15-16). עקב הסכסוך עם רז, וחזרת שיקים שמסרה התובעת לספקים, הופסקו העבודות באתר, עד שהנתבעת נטלה על עצמה את התחייבויותיה של התובעת מול הספקים ומול קבלני המשנה.
3. אציין כי ההסכם בין הנתבעת לבין רז, שלפיו רז ימשיך לבצע את העבודות, נחתם ביום 3.9.08, אותו יום שבו שלחה הנתבעת לתובעת את מכתב ההתראה. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הארכה שנתנה הנתבעת לתובעת באותו מכתב לשוב לעבודה תוך שבעה ימים. עם זאת, איני סבורה שיש בכך כדי לשנות ממסקנתי דלעיל. כאמור, בין התובעת לבין רז נתגלע סכסוך בשל חוסר יכולתה של התובעת לשלם לרז, דבר שהוביל להתקשרות בין הנתבעת לבין רז לצורך השלמת העבודות.
4. לפיכך אני דוחה את טענת התובעת, כי הנתבעת סילקה אותה מהאתר. התובעת לא עבדה באתר בעצמה, רק רז עבד בו כקבלן משנה שלה. התובעת נקלעה לקשיים כלכליים שמנעו ממנה לשלם לרז ולספקים, ולכן לא יכולה הייתה להשלים את העבודות. על כן היא אינה זכאית לפיצוי בגין הפסד רווח קבלני.

סיכום

1. התוצאה היא שהתובעת זכאית לסכום של 164,406.04 ₪, כקביעת המומחה, ולסכום נוסף של 69,621 ₪ עבור עבודות הריצוף. בסך הכל חייבת הנתבעת לשלם לתובעת סך של 234,027.04 ₪ (לא כולל מע"מ).
2. מסכום זה זכאית הנתבעת לקזז סך של 275,413 ₪ (לא כולל מע"מ).
3. מכאן שסכום הקיזוז עולה על סכום חובה של הנתבעת לתובעת.
4. כפי שקבעתי לעיל, התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין הפסד רווח קבלני, אך אף אילו קבעתי כי היא זכאית לפיצוי בגובה הסכום שקבע המומחה, 20,400 ₪, לא היה הדבר משנה את התוצאה.

סוף דבר

1. אשר על כן אני דוחה את התביעה.
2. נותר לפסוק את הוצאות המשפט. מדובר בתביעה בסך 1,250,000 ₪. התביעה התנהלה במשך שנים, שבמהלכן הוגשו קרוב למאה בקשות. לבית המשפט הוגש חומר ראיות בהיקף ניכר, הוגשו חוות דעת מומחים, ומונה מומחה מטעם בית המשפט שקיים חמש ישיבות עם הצדדים. בסופו של דבר נדחתה התביעה. ראוי להביא בחשבון עובדות אלה בפסיקת ההוצאות.
3. לפיכך תשלם התובעת לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
4. כמו כן תחזיר התובעת לנתבעת את הוצאות המשפט הבאות, בשערוך כדין: עלות חוות דעת המומחה מטעמה כנגד הצגת קבלה, עלות חלקה בחוות דעת מומחה בית המשפט ובשכר עדותו, ושכר העדה בטי גבאי.
5. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ד כסלו תשע"ז, 14 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.