1. בפניי בקשות הדדיות של הצדדים: הנתבעת עותרת כי התביעה תמחק מחמת אי קיום צווים לעיון במסמכים על ידי התובעת, ואילו התובעת עותרת למחיקת כתב ההגנה מחמת אי קיום צו לעיון במסמכים על ידי הנתבעת.
2. הואיל ובקשות הצדדים נוגעות להליכי גילוי המסמכים והעיון בהם, אסקור להלן, בקצרה, את ההליכים הרבים שהתקיימו בעניין זה עד היום, הן בפניי והן בבית המשפט המחוזי במסגרת בקשות רשות ערעור שהגישו הצדדים על החלטותיי.
3. ביום 24.12.09 הגישה התובעת תביעה זו לתשלום בגין עבודות בניה שביצעה עבור הנתבעת בפרויקט בניה במרכז "אסותא" בבאר שבע.
4. בהחלטתי מיום 11.11.10 הוריתי לצדדים להשלים את כל ההליכים המקדמיים לפי פרק ט' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
5. ביום 24.2.11 התקיימה ישיבת קדם המשפט הראשונה, שבה התרתי לתובעת לתקן תביעתה.
6. ביום 24.3.11 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן. בעקבות פגמים בכתב התביעה המתוקן הוגש ביום 5.6.11 כתב תביעה מתוקן נוסף.

כתב הגנה מתוקן הוגש ביום 13.7.11.

1. ביום 20.12.11 הגישה התובעת "בקשה למתן צו גילוי ועיון במסמכים וצו למתן תשובות לשאלון" (בקשה מס' 15). בישיבת קדם המשפט שהתקיימה באותו יום הוריתי לנתבעת להעביר לתובעת תשובות לבקשתה. כן קבעתי כי אם לאחר קבלת תשובת הנתבעת יוותרו מחלוקות בין הצדדים בעניין גילוי המסמכים, תגיש התובעת בקשה חדשה.
2. ביום 20.2.12 הגישה התובעת "בקשה לעיון במסמכים ומתן תשובות לשאלון" (בקשה מס' 18). לאחר קבלת תגובה ותשובה ניתנה ביום 1.4.12 החלטתי בבקשה זו, שבה קבעתי, בין היתר, כדלקמן:

"1. השאלון ששלחה התובעת לא נשלח במסגרת תביעה זו, אלא במסגרת תביעה אחרת שנמחקה. השאלון נשלח ב- 1.4.09, ותביעה זו הוגשה כשמונה חודשים לאחר מכן. לא מצאתי בסיס לדרישת התובעת כי הנתבעת תשיב לשאלון במסגרת תביעה זו. הבקשה בנושא זה נדחית, איפוא.

2. לא מצאתי כל בסיס לבקשת התובעת כי הנתבעת תעביר תצהיר גילוי מסמכים חדש, לאחר שכבר ניתן תצהיר גילוי מסמכים במסגרת תביעה זו. הבקשה בנושא זה נדחית.

3. הנתבעת הבהירה כי שלחה לתובעת עותק מהמסמכים הנזכרים בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה. למען הסר ספק אבהיר כי על הנתבעת להעביר לתובעת גם עותק מהמסמכים הנזכרים בסעיפים 2.4, 2.7 ו-2.13 לתצהיר גילוי המסמכים שלה, שכן מדובר במסמכים הרלבנטים לתביעה הכספית, ללא קשר לתביעה למתן חשבונות".

על החלטה זו הגישה הנתבעת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה (רע"א 20751-05-12). בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור בקובעו כי אין מקום להתערב בקביעה שגילוי המסמכים והעיון בהם דרושים לצורך התביעה העיקרית, שאינה תביעה למתן חשבונות.

1. ביום 28.2.12 הגישה הנתבעת "בקשה לחיוב התובעת במסירת תצהיר גילוי מסמכים ותשובות לשאלון" (בקשה מס' 19). לאחר קבלת תגובה ותשובה ניתנה ביום 1.4.12 החלטתי בבקשה זו. בהחלטתי קבעתי כי מכתבו של ב"כ התובעת לנתבעת מיום 24.1.11 אינו מהווה תצהיר גילוי מסמכים כדין ואף לא תצהיר תשובות לשאלון כדין. על כן הוריתי לתובעת להעביר לנתבעת תצהיר גילוי מסמכים כדין ותצהיר תשובות לשאלון כדין עד יום 1.5.12, וקבעתי כי אם לא תקיים התובעת החלטתי זו, אורה על מחיקת התביעה.
2. ביום 4.4.12 הגישה התובעת בקשה להורות על הגשת תצהירי עדות ראשית בתיק ולקבוע מועד לישיבת קדם משפט נוספת (בקשה מס' 21). בהחלטתי שניתנה באותו יום קבעתי כי החלטה אודות הגשת תצהירי עדות ראשית תינתן לאחר שיושלמו ההליכים המקדמיים כפי שנקבע בהחלטתי בבקשה מס' 19.
3. ביום 24.4.12 הגישה התובעת בקשה שכותרתה: "הגשת כתב גילוי מסמכים ותשובות לשאלון ובקשה לפעול עפ"י תקנה 122 לסד"א" (בקשה מס' 22). לבקשה צרפה התובעת תצהיר גילוי מסמכים ותשובות לשאלון. התובעת עתרה כי אורה על מחיקת כתב ההגנה בשל אי קיום החלטתי בבקשה מס' 18 בעניין העברת עותק מהמסמכים הנזכרים בסעיפים 2.4, 2.7 ו-2.13 לתצהיר גילוי המסמכים של הנתבעת.
4. ביום 3.5.12 הגישה הנתבעת "בקשה בענין הפרת החלטת ביהמ"ש הנכבד על ידי התובעת" (בקשה מס' 23). בבקשה זו עתרה הנתבעת כי אורה לתובעת להעמיד לעיונה מסמכים שלטענתה מעוכבים על צדדים שלישיים - רואה החשבון של התובעת וקבלן המשנה שלה, אושרי מורגן (להלן: "רואה החשבון" ו"מורגן" בהתאמה), למסור לה תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין, ולגלות את המסמכים שברשותה המעידים על מערכת יחסיה עם חברת דיפו גלוב בע"מ.
5. לאחר קבלת תגובות ותשובות לבקשות, ניתנה ביום 19.6.12 החלטתי בבקשותיהם ההדדיות של הצדדים. באותה החלטה נקבע, בין היתר, כדלקמן:
6. הנתבעת תעביר לתובעת עותק מן המסמכים שהוריתי לה להעביר בהחלטתי מיום 1.4.12 בבקשה מס' 18, וזאת עד יום 10.9.12.
7. התובעת תעביר לנתבעת תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין עד יום 10.9.12. התצהיר ינוסח כתצהיר של התובעת ולא של בא כוחה, ויכללו בו כל המסמכים ולא רק דוגמאות.
8. נתתי לתובעת שהות עד יום 10.9.12 לפעול כדין לשחרור המסמכים המעוכבים על ידי רואה החשבון ועל ידי מורגן.
9. קבעתי כי על התובעת להודיע עד יום 12.9.12 אם העבירה לנתבעת תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין, וכן באיזה צעדים נקטה לשחרור המסמכים מן העכבון ומה תוצאת פעולותיה, וכי לאחר קבלת ההודעה תינתן החלטה אם יש מקום להמשיך בניהול התביעה, ואז אורה לתובעת להעביר לעיוני את המסמכים אודות יחסיה עם חברת דיפו גלוב בע"מ, או שמא יש מקום למחוק את התביעה.
10. ביום 1.7.12 הגישה התובעת "בקשה דחופה להורות על העברת מסמכים לעיון" (בקשה מס' 28). בהחלטתי מאותו יום דחיתי את בקשת התובעת על כל ראשיה.
11. ביום 6.9.12 הגישה התובעת הודעה לבית המשפט (בקשה מס' 29), שבה ציינה כי פנתה לב"כ רז עבודות לצורך קבלת המסמכים המעוכבים בידי שולחתו, וזה התנתה את שחרור המסמכים במסירת תצהירים מטעם התובעת בהליך משפטי שמתנהל בין הנתבעת לבין רז עבודות, תנאי לו התובעת אינה יכולה להסכים. עוד הודיעה התובעת כי הגישה בקשת רשות ערעור על חלקים מהחלטתי מיום 19.6.12 לבית המשפט המחוזי בחיפה (להלן: "ההודעה הראשונה").
12. בהחלטה מיום 6.9.12 הוריתי על דחיית מועד התזכורת הפנימית שנקבעה בהחלטתי מיום 19.6.12, ליום 1.1.13 לנוכח הגשת בקשת רשות הערעור.
13. ביום 11.9.12 הגישה התובעת בקשה נוספת שכותרתה "בקשה לפי תקנה 122 לסד"א" (בקשה מס' 30), שבה עתרה למחיקת כתב הגנתה של הנתבעת בשל אי מילוי הוראת בית המשפט בהחלטתו מיום 1.4.12 בדבר העברת מסמכים לעיון התובעת.

בהחלטתי מיום 11.9.12 ציינתי כי ההליך מעוכב עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור שהגישה התובעת לבית המשפט המחוזי, וכי אם אז תהא הבקשה רלבנטית – אדון בה.

בעקבות בקשה נוספת שהגישה התובעת ביום 13.9.12 (בקשה מס' 31), ניתנה החלטה נוספת שבה חזרתי על הדברים.

1. ביום 12.11.12 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור שהגישה התובעת על החלטותיי מיום 19.6.12 ומיום 1.7.12 (רע"א 14639-09-12). בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור. בהחלטתו קבע, בין היתר, כדלקמן:

"עיקר הבקשה היא בקשת המשיבה שנענתה לכפות על המבקשת עיון במסמכים המעוכבים על ידי צד שלישי – רואה חשבון המבקשת וקבלן משנה של המבקשת. ...

אין חולק שהמסמכים המבוקשים הם רלבנטיים לדיון בתביעת המבקשת נגד המשיבה. משפירטה המבקשת מסמכים אלה בגילוי המסמכים מטעמה, אות ועדות הם שאלו מסמכים רלבנטיים. ...

המבקשת טענה בפני הערכאה הדיונית שרואה החשבון מעכב את המסמכים שבידו מכוח עכבון. היא לא חזרה על כך בבקשתה בפני. מסקנתי היא שאם היתה בעיה בהשגת המסמכים מרואה החשבון, כנראה שכיום היא אינה קיימת (ההדגשה אינה במקור)".

עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי אף אילו הייתה המבקשת מוכיחה שהמסמכים מעוכבים, אין מקום להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית אשר שקלה בהקשר זה את השיקולים הרלבנטיים.

1. ביום 13.11.12 הגישה הנתבעת בקשה שבה עתרה, לנוכח דחיית בקשת רשות הערעור, כי אקצוב לתובעת שהות קצרה נוספת לקיום החלטתי מיום 19.6.12, שאם לא כן תמחק התביעה בהתאם לאותה החלטה (בקשה מס' 32).

בהחלטתי מיום 13.11.12 הארכתי את המועד לקיום ההחלטה מיום 19.6.12 על ידי התובעת עד יום 14.12.12, ואף הוריתי לנתבעת להגיש תגובתה לבקשת התובעת מיום 11.9.12 למחיקת כתב ההגנה.

1. ביום 21.11.12 הגישה התובעת "בקשה למתן החלטות" שבה עתרה להורות על מחיקת כתב ההגנה ולחילופין על השלמת העיון במסמכי הנתבעת, וכן עתרה כי לנוכח האמור בהודעה הראשונה אקבע כי התובעת מילאה את חובתה לגילוי ועיון במסמכים (בקשה מס' 33). כאן המקום לציין, כי הבקשה לקבוע כי התובעת מילאה חובתה בעניין העיון במסמכים בהסתמך על האמור בהודעה הראשונה, הוגשה חרף העובדה שהודעה זו הייתה בפני בית המשפט המחוזי, אשר למרות האמור בה החליט לדחות את בקשת רשות הערעור שהגישה התובעת.

בהחלטה שניתנה ביום 21.11.12 דחיתי את בקשת התובעת. אביא החלטה זו כלשונה:

"פעם אחר פעם מגישה התובעת בקשות למחיקת כתב ההגנה, וזאת חרף העובדה שהיא עצמה לא קיימה את החלטות בית משפט זה ובית המשפט המחוזי, וטרם פעלה לקבל לידיה מסמכים שלה אשר הינם רלבנטיים לתביעה ולהעבירם לעיון הנתבעת.

כפי שנקבע בהחלטותיי הקודמות (ראה: החלטה מיום 1.7.12 בבקשה מס' 28, החלטה מיום 11.9.12 בבקשה מס' 30, החלטה מיום 13.9.12 בבקשה מס' 31), אין מקום להורות על מחיקת כתב ההגנה כל עוד התובעת לא קיימה חובותיה.

התנהלות התובעת אינה ראויה: היא עצמה לא קיימה החלטות בית המשפט בעניין גילוי המסמכים, והמועד שנקבע לקיומן חלף. למרות זאת לא פנתה הנתבעת בבקשה להורות על מחיקת התביעה, אלא ביקשה לקצוב לתובעת מועד חדש לקיום ההחלטות (בקשה מס' 32).

לפיכך, וכפי שנקבע בהחלטותיי הקודמות המפורטות לעיל, החלטתי בכל הבקשות הפתוחות תינתן בחלוף המועד האחרון שנקבע לקיום צווי גילוי המסמכים ולהגשת תגובות לבקשות הפתוחות על ידי שני הצדדים.

הבקשה למחוק את כתב ההגנה בשלב זה נדחית.

בקשת התובעת לקבוע כי מילאה את חובותיה בעניין גילוי המסמכים והעיון בהם נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו בערעור שהגישה התובעת על החלטותיי. מאז ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי לא השתנה דבר, ולא היה מקום להגשת בקשה חוזרת על ידי התובעת.

מובהר לתובעת כי ככל שתשוב ותגיש בקשות זהות לבקשות שהגישה בעבר וניתנה בהן החלטה על ידי בית משפט זה או על ידי בית המשפט המחוזי מבלי שתהיה לכך הצדקה, היא תחויב בהוצאות בין לטובת הנתבעת ובין לטובת אוצר המדינה (ההדגשה אינה במקור)".

1. ביום 5.12.12 הגישה התובעת "הודעה ובקשה לקציבת מועדים" (בקשה מס' 34). בהודעתה ציינה התובעת כי המסמכים שעוכבו בידי רז עבודות גמר/אושרי מורגן הועברו לתובעת. עוד הודיעה כי בימים אלה נשלח כתב גילוי מסמכים מתוקן לנתבעת

ביום 5.12.12 ניתנה החלטה שבה הוריתי כדלקמן:

"ב"כ הנתבעת וב"כ התובעת יתאמו מועד להעתקת המסמכים על ידי הנתבעת תוך 14 יום מהיום. לאחר קבלת המסמכים ותצהיר גילוי המסמכים החדש מטעם התובעת רשאית הנתבעת להגיב לאמור בהודעה זו, וזאת תוך 28 יום מהיום.

אי קבלת תגובה מטעם הנתבעת תחשב כהודאה מטעמה על קבלת מלוא המסמכים שהעיון בהם נדרש ותצהיר גילוי מסמכים כדין".

1. ביום 19.12.12 הגישה הנתבעת "הודעה ובקשה למחיקת התביעה" (בקשה מס' 35), שבה עתרה למחיקת כתב התביעה מחמת אי קיום החלטת בית המשפט מיום 19.6.12, אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי. הנתבעת טענה בבקשתה, כי לא זו בלבד שהתובעת לא שחררה את המסמכים המעוכבים, לטענתה, על ידי רואה החשבון, אלא שעל מנת להסתיר מחדל זה היא מחקה מתצהיר גילוי המסמכים מטעמה את הסעיפים המתייחסים למסמכים אלה.

בהחלטתי מיום 19.12.12 הוריתי על קבלת תגובה ותשובה לבקשה זו.

דיון והכרעה

1. בשלב זה, לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור שהגישה התובעת על החלטתי מיום 19.6.12, ובחלוף המועד המוארך שקבעתי לקיומה, השאלה העומדת לדיון היא אם קיימו הצדדים את הוראות אותה החלטה. לאחר עיון בבקשות, בתגובות ובהודעות שהגישו הצדדים, כמפורט לעיל, מצאתי כי התובעת לא קיימה את הוראות אותה החלטה, שכאמור אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, ולכן דין התביעה להימחק.
2. כפי שצוין לעיל, בהחלטתי מיום 19.6.12 הוריתי לתובעת, בין היתר, לפעול כדין לשחרור מסמכים אשר לטענתה מעוכבים בידי רואה החשבון, ולהודיע לבית המשפט באיזה צעדים נקטה ומה היו תוצאותיהם.

במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור לא חזרה התובעת על הטענה כי המסמכים מעוכבים בידיו של רואה החשבון, ובית המשפט המחוזי קבע כי "אם הייתה בעיה בהשגת המסמכים מרואה החשבון, כנראה שכיום היא אינה קיימת". בית המשפט המחוזי אף קבע בהחלטתו כי מסמכים אלה רלבנטיים לדיון בתביעה.

1. אלא שבמקום לקיים את החלטות שתי הערכאות, שקבעו כי על התובעת להעביר מסמכים אלה לנתבעת, העבירה התובעת לנתבעת תצהיר גילוי מסמכים חדש שבו הושמט אזכורם של מסמכים אלה!

בסעיף 7 לתגובתה מיום 27.12.12 מסבירה התובעת מהלכה זה בכך שהמסמכים הפכו לא רלבנטיים. דין הטענה להידחות. לבעל דין שנתן תצהיר גילוי מסמכים אין זכות להחליט על דעת עצמו למסור תצהיר גילוי חדש תוך השמטת מסמכים שנכללו בתצהיר הגילוי המקורי, בוודאי במצב שבו לא נשתנה דבר ולא הוגשו כתבי טענות מתוקנים. מקל וחומר שזכות כזו לא קיימת לאחר ששתי ערכאות הורו לבעל הדין להעביר את אותם מסמכים לעיון הצד שכנגד.

התנהלות זו של התובעת מהווה זלזול בהחלטות בית המשפט ובהליך המשפטי. בית משפט זה ובית המשפט שלערעור אמרו דברם, ואילו התובעת נוהגת ככל העולה על רוחה, תוך התעלמות מוחלטת מהחלטות אלה. אף ניסיונה של התובעת לתרץ את שעשתה בכך שבהחלטתי מיום 19.6.12 הוריתי לה להעביר תצהיר גילוי מסמכים חדש דינו להידחות. כפי שפורט באותה החלטה, תצהיר הגילוי החדש שהתובעת הייתה אמורה להעביר הוא תצהיר מפורט שיקיף את כל המסמכים שבידיה, ולא רק דוגמאות, וינוסח מפיו של המצהיר, ולא מפיו של ב"כ התובעת. בוודאי שאין בהוראה זו משום מתן היתר לתובעת להשמיט מסמכים שנכללו בתצהיר הגילוי המקורי, ובמיוחד מסמכים שלגביהם הוחלט ספציפית באותה החלטה שעל התובעת לפעול להעברתם לעיון הנתבעת, החלטה שאושרה על ידי ערכאת הערעור.

1. המסקנה היא כי חרף ההזדמנויות והארכות שניתנו לתובעת, היא לא קיימה את החלטתי מיום 19.6.12, שאף אושרה על ידי בית המשפט המחוזי, בדבר עיון במסמכים, ולכן דין התביעה להימחק. בנסיבות אלה מתייתר הצורך לדון בבקשה למחיקת כתב ההגנה.
2. אשר על כן הנני מורה על מחיקת התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאותיה בתביעה זו בסך 9,360 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
3. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ג, 01 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.