1. בעקבות החלטתי מיום 25.9.16 (בקשה מס' 75) ("ההחלטה") הוגשו שתי בקשות למתן הוראות. בקשה אחת של המשיב 1 בהליך העיקרי ("מרטינס") (בקשה 83) ובקשת המבקש בהליך העיקרי ("רילוב") (בקשה 84). הדיון בשתי הבקשות התקיים ביום 1.11.16, ובהחלטה שניתנה בסיומו קיבלתי את בקשת בעלי הדין הנוגעים בדבר וקבעתי שיתקיים ביקור במקום והוא נערך ביום 15.11.16. במהלך הביקור יכולתי להתרשם בצורה בלתי אמצעית ממכלול הנתונים הרלוונטיים לחלוקת החלקה, ושמעתי הסברים מפי בעלי הדין והמנהלת המיוחדת. על פי החלטתי בעת הביקור במקום, המנהלת המיוחדת העלתה את עיקרי הדברים על הכתב (והם הוגשו לבית המשפט ביום 21.11.16), ובא כוחו של מרטינס הגיש ביום 20.11.16 הודעה, שאליה צורף תקליטור המכיל את מפת המדידה העדכנית שהכינו המודדים שעמם התקשרה בשעתו המנהלת המיוחדת. ההחלטות שלהלן ניתנות על יסוד הנטען בבקשות ובתשובות, הטיעונים שהושמעו במהלך הדיון והדברים ששמעתי במהלך הביקור, כמו גם התרשמותי ממראה עיניי.

בקשת מרטינס (בקשה 83)

1. עניינה של בקשה זו הוא מחלוקת שהתגלעה בין מרטינס לבין המשיבים 4 ו-5 בהליך העיקרי (ביחד, "ויזל") בנוגע לתוואי הגבול בין חלקת מרטינס לחלקת ויזל. בסעיף 26 של ההחלטה התייחסתי לנושא זה וקבעתי, על יסוד החלופות שהציעה המנהלת המיוחדת בבקשתה למתן הוראות, כי:

"[ש]בנסיבות העניין יש להעדיף את החלופה שבסעיף 12.3 של הבקשה למתן הוראות. במילים אחרות, גבול המגרש שבין חלקת ויזל לחלקת מרטינס יוחזר למצבו (לתוואי) הקיים כיום, אולם תירשם לטובת חלקת מרטינס זיקת הנאה בדבר זכות מעבר שתוגבל לשימושו בקומה השנייה של ביתו. במילים אחרות, זכות המעבר לא תחול לגבי פני הקרקע כי אם רק לגבי הקומה השנייה של ביתו של מרטינס, שכמסתבר נבנתה כך שהיא בולטת ומצויה מעל רצועת קרקע הכלולה בחלקתו של ויזל. המנהלת המיוחדת תבוא בדברים עם ויזל ועם מרטינס על מנת לנסח את זיקת ההנאה, ובמידת הצורך תגיש בקשה למתן הוראות בעניין זה."

1. מן הבקשה הנוכחית מסתבר שלשאלת הגבול יש היבט נוסף, מעבר לנושא הבליטה שבקומה השנייה בביתו של מרטינס לכיוון חלקתם של ויזל. היבט זה נוגע לשטח "המשולש" המסומן בספרה 1 בתשריט המובא בעמוד 18 לחוות דעתו של השמאי ר' הלר ("השמאי") (נספח א' לתשובת ויזל בבקשה זו). בבקשה טען מרטינס שמשמעות הדברים שנאמרו בסעיף 26 של ההחלטה, ומצוטטים לעיל, היא שיש להחזיר את תוואי הגבול בין חלקת מרטינס לחלקת ויזל לגבולות הקבועים בתוכנית מתאר ש/215 ("התוכנית"), שכן לדבריו, מן האופן שבו הוצגו הדברים בבקשה למתן הוראות שהגישה המנהלת המיוחדת (בקשה 75) ושאליהם התייחסתי, לא תיתכן כוונה אחרת. בדיון שהתקיים ביום 1.11.16 הבהירה המנהלת המיוחדת, שחלק זה של בקשתה למתן הוראות התייחס אך ורק לנושא הבליטה הזיזית שבקומה השנייה של ביתו של מרטינס, והחלופות שהיא הציגה בסעיף 12 של הבקשה למתן הוראות לא נגעו כלל לנושא שטח "המשולש".
2. לאחר ששקלתי את טענות מרטינס וויזל ואת דברי המנהלת המיוחדת, ולאחר שכאמור יכולתי להתרשם ממצב הדברים בעת ביקורי בחלקה ואני מחליט לקבל את בקשתו של מרטינס.
3. לפי תשריט החלוקה שהוגש כבר בשלבים המוקדמים של ההליך, קו הגבול בין חלקת מרטינס לחלקת ויזל הוסט וכתוצאה מכך נוצר "המשולש" וכפי שציין השמאי (בעמוד 19 של חוות דעתו), הדבר גרם להגדלת שטח חלקת ויזל ב-57 מ"ר. עם זאת, עניינה של הבקשה הנוכחית איננו בשאלת הגדלת שטח חלקת ויזל על חשבון חלקת מרטינס אלא בהשלכות הנובעות מעצם שינוי תוואי קו הגבול. לטענת מרטינס – שאותה הכחישו ויזל –תוואי קו הגבול המוצע עובר בסמוך לחלון חדר המגורים של מרטינס והדבר פוגע, בין השאר, בפרטיותו ובפרטיות בני ביתו. ויזל מצדם טוענים שתוואי החלוקה המוצע הוא היחיד המאפשר להם מבט לנוף לכיוון הים, דבר שלא יקרה אם תתקבל בקשתו של מרטינס.
4. בקשתו הנוכחית של מרטינס משקפת אפוא עימות בין חוסר הנוחות שעל פי הטענה נגרם לכל אחד מן הצדדים הנוגעים לבקשה זו, היינו מרטינס מצד אחד וויזל מן הצד האחר. חוסר נוחות הוא מושג חמקמק שאין דרך אחת להגדיר אותו ואין אמת מידה אחת המאפשרת למדוד אותו, ונוחותו של האחד היא חוסר הנוחות של האחר. לכן, בסופו של דבר ההכרעה צריכה ליפול על יסוד שיקולים נורמטיביים, שבענייננו מקורם בתכליתו של ההליך, היינו פירוק השיתוף במקרקעין וייחוד החלקים לבעלי הזכויות בחלקה. משנקבע שהחלוקה הקניינית צריכה להיות לארבעה חלקים (ע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב (25.11.12)), יש לשאוף להגיע לתוצאה התואמת ככל האפשר חלוקה כזו, וסטייה ממנה תהיה מוצדקת רק כאשר אילוצים פיזיים (כגון מבנים שכבר נבנו) מונעים זאת.
5. במחלוקת הנוכחית הגעתי למסקנה שיש יסוד לבקשתו של מרטינס, ובהתאם לכך יש לבטל את הסטת תוואי הגבול בין חלקתו לבין חלקת ויזל. במהלך הביקור בחלקה נוכחתי שיש ממש בדבריו של מרטינס בנוגע לאפשרות הפגיעה בפרטיותו ובפרטיות בני ביתו אם יוסט קו הגבול כפי שהוצע בתשריט המדידה. כפי שתואר בעמוד 3 של תרשומת הביקור בחלקה וכמודגם בתמונה 5 באותה תרשומת, הגבול המוצע על פי התשריט – בצירוף הפרשי הגובה בין חלקת ויזל לחלקת מרטינס – יוצרים מצב שבו קיימת תצפית ישירה לחדר המגורים של מרטינס. לדעתי, תוצאה זו היא בלתי רצויה, ובמכלול השיקולים זהו חוסר נוחות במידה המצדיקה את מניעתו, ובהתאם לכך יש לשוב ולתקן את תשריט המדידה ולקבוע את הגבול בין החלקות בתוואי המקורי. תשריט החלוקה יתוקן בהתאם למה שנקבע בסיפא הדברים בהחלטה בבקשה מס' 84, ובמידת הצורך תתוקן גם חוות דעת השמאי בנוגע לתשלומי האיזון.

בקשת רילוב (בקשה מס' 84)

1. בבקשה זו עותר רילוב למתן הוראות בדבר מיקום המעבר בחלקתו ושינוי של תשלומי האיזון שנקבעו בהחלטה מיום 7.9.14 (בקשה מס' 57). בנוגע לשינוי מיקום המעבר טוען רילוב, שבתוכניות שהגישה המנהלת המיוחדת בגדר בקשה 75 ממוקם המעבר באמצע השטח שיועד לרילוב (חלקה 17/1), ומכיוון שמדובר במעבר לצורכי תשתיות ציבוריות, התוצאה היא שחלקת רילוב תחולק לשלושה חלקים מנותקים זה מזה. על רק זה עתר רילוב להסיט את מיקום המעבר מן התוואי שהוצע על ידי המנהלת המיוחדת לתוואי גובל בחלקתו של מרטינס, כך שתימנע התוצאה של חלוקת חלקתו של רילוב, וכפועל יוצא נוסף, כך טוען רילוב, יהיה צורך לתקן את שומת תשלומי האיזון שהשמאי ערך בשעתו. מרטינס מתנגד לבקשה, ולטענתו המניע העיקרי להגשת הבקשה הוא נושא תשלומי האיזון, שכן – כך טוען מרטינס – רילוב מכר את חלקתו לה"ה בביש, והעובדה שבהסכם אתם הוא שימר לעצמו זכויות מסוימות בקשר לחלקה (עובדה שנתתי לה גושפנקה בהחלטה מיום 14.8.16 (בקשה מס' 79)) מעידה שעניינו של רילוב מוגבל לשיקולים כספיים ולא לשיקולי השימוש בשטח המשותף לכל החלקות.
2. לאחר ששקלתי את טענותיהם של רילוב ושל מרטינס, אני מחליט לקבל את הבקשה בנוגע למיקום המעבר ומורה שהוא ימוקם כפי המוצע על ידי רילוב בבקשתו, היינו בצמוד לגבול חלקתו של מרטינס, כמתואר בתשריט שבסעיף 4 של הבקשה. בקשר לכך אדגיש כי התשריט האמור הוא הצגה רעיונית של מיקום המעבר, ובתוכנית המדידה הסופית יהיה צורך לתת ביטוי למיקום המעבר בהתאם להחלטה זו.
3. אשר לתיקון השומה בעקבות החלטה זו, אין בכוונתי לשקול את טענות רילוב בנושא זה ואת מענות מרטינס לטענות אלה. עניין זה מסור לשיקול דעתו של השמאי, ויהיה עליו לחוות דעה אם – ועד כמה – יש להסטת מיקום המעבר בהתאם להחלטה זו השלכות על השומה בנוגע לחלקיהם של רילוב ומרטינס.
4. מכיוון שקיימת אפשרות שגם ההחלטה בבקשה 83 כרוכה בשינוי מסוים של חוות דעתו של השמאי, ממילא יהיה צורך לקבל את חוות דעתו בשני נושאים אלה. ההחלטה בשתי הבקשות (83 ו-84) תובא לידיעת השמאי, על מנת שיחווה את דעתו אם ועד כמה יש מקום לשנות את חוות דעתו המקורית מיום 23.6.14. חוות הדעת המשלימה תוגש עד יום 31.1.17.
5. כיוון שהחלטה זו נוגעת רק לעניינם של רילוב, מרטינס וויזל, אין מקום להעמיס גם על ה"ה שרעבי את עלות חוות הדעת הנוספת, ורילוב, מרטינס וויזל יישאו בעלות זו בחלקים שווים.

ניתנה היום, י"ז טבת תשע"ז, 15 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.