1. המבקש הגיש בקשה לפירוק השיתוף בנכס המקרקעין הנמצא בזכרון יעקב וידוע כחלקה 61 בגוש 11372, וביום 25.10.13 הוריתי שהחלוקה תהיה בהתאם לתשריט שהוכן על ידי מודד שפעל על פי הנחיות עו"ד הגב' י' שגיא, שבשעתו מונתה להיות מנהלת מיוחדת לצורך ביצוע הפעולות הכרוכות בפירוק השיתוף ("המנהלת המיוחדת"). באותה החלטה העליתי את האפשרות שפירוק השיתוף יהיה כרוך בתשלומי איזון, כאמור בסעיף 39(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 ("חוק המקרקעין"), והוריתי לצדדים להגיש טיעון בשאלה אם יש להורות על תשלומי איזון, ואם כן – מה תהיינה אמות המידה שעל פיהן יונחה השמאי שימונה על מנת להעריך סכומים אלה. ביום 18.5.14 קבעתי שיש מקום להורות על ביצוע תשלומי האיזון, ובקשר לכך גם קבעתי את העקרונות שעל פיהם על השמאי לנהוג בעת שהוא מעריך את תשלומי האיזון.
2. מלכתחילה מונה השמאי ב' ברזילי ("ברזילי") להיות השמאי שיסייע בידי המנהלת המיוחדת במילוי תפקידה, אלא שעל רקע הסתייגויות המבקש (שאליהן עוד אתייחס) ביטלתי ביום 19.2.14 את המינוי, והוריתי כי ימונה שמאי אחר על פי המלצת המנהלת המיוחדת ולאחר שזו תבוא בדברים עם הצדדים. המנהלת המיוחדת הגישה ביום 31.3.14 בקשה בעניין זה שבה היא ציינה שמינויו המוצע של הלר הובא בפני הצדדים וכי מקצתם הסכימו ומקצתם האחרת לא הביע התנגדות. בעקבות כך מיניתי ביום 7.5.14 את השמאי ר' הלר ("הלר"), וביום 26.6.14 הגישה המנהלת המיוחדת בקשה למתן הוראות (מס' 57), כשבין השאר היא התייחסה לחוות הדעת שהכין הלר בנושא תשלומי האיזון. בקשר לכך ציינה המנהלת המיוחדת את העובדה שחוות דעתו של הלר נערכה לאחר שביום 26.5.14 התקיים דיון עם הלר בהשתתפות כל הצדדים ובאי כוחם כשבו הם הביאו בפניו את כל טענותיהם והגישו לו את המסמכים שלדעתם הם רלוונטיים לחוות הדעת. ביום 2.7.14 ביקשתי את תגובת הצדדים לתוכן חוות הדעת ועוד קודם לכן, ביום 30.6.14, הגיש המבקש בקשה (מס' 58) שבה הוא עתר לכך שבית המשפט יורה על תיקון חוות הדעת בנימוק שנפלו בה, לטענתו, טעויות של דין ועובדה. ביום 8.7.14 דחיתי בקשה זו והצעתי למבקש להגיש את תגובתו לתוכן חוות הדעת, כפי שנקבע בהחלטתי מיום 2.7.14.
3. לאחר כשנה, ביום 7.6.15, הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית (מס' 70), שבה הוא עתר לפסול את הלר ואת חוות דעתו. טענתו העיקרית של המבקש, ואוסיף כבר כאן שאף שיש לה הסתעפויות מהסתעפויות שונות זו בעצם טענתו היחידה, היא שהלר ערך את חוות דעתו בהיותו נתון להשפעה בלתי הוגנת. וכל כך למה? מפני שלדבריו של המבקש, בהזדמנויות שונות פעל הלר עבור אחד, נ' ברדוגו ("ברדוגו"), המשמש כמזכיר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה שומרון ("הוועדה המקומית"), המעורבת לטענתו במחלוקת שבין הצדדים בתיק זה. עוד טוען המבקש, שבתפקידו הקודם בוועדה המקומית אישר ברדוגו למשיב 1 ("מרטינס") כי הבית שבנה נבנה ללא חריגות בנייה, וכי בהזדמנות אחרת, בשנת 2008, גרם ברדוגו לכך שיוחזרו למרטינס מכתבי שיפוי שהוא נתן לוועדה המקומית בקשר לבנייה. עוד טוען המבקש, כי במילוי תפקידו אצל הוועדה המקומית פעל ברדוגו ונקט עמדות לטובתו של מרטינס ולרעתו של המבקש. על רקע כל אלה עותר המבקש לאמץ את המסקנה שאת חוות דעתו של הלר, המוטית לטובתו של מרטינס, ניתן להסביר רק בכך שהלר פעל בהיותו נתון להשפעה בלתי הוגנת בשל הקשר המיוחס לו עם ברדוגו. ביקשתי את תגובת הצדדים לטענות המבקש, ומרטינס והלר הגישו את תשובותיהם לבקשה. הלר טען שקודם שקיבל על עצמו את הכנת חוות הדעת הוא הביא לידיעת הצדדים את כל העובדות הרלוונטיות, ובכלל זה את העובדה שמשרדו קשור בקשרי עבודה עם משרד התיווך שבו משמש המשיב 4 ("ויזל") כאחד המנהלים והשותפים. הוא הוסיף כי בחוות דעתו נזכרה העובדה שאחד הלקוחות העיקריים של משרדו היא הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מנשה–אלונה, והעובדה שהוועדה המקומית לא נזכרה בחוות הדעת נעוצה בכך שלמעט בשני מקרים בעבר, אין קשר בינו לבין הוועדה המקומית וזו אינה נמנית עם לקוחותיו ולא היה מקום להזכירה. אשר לברדוגו, הלר טען כי בשנת 2008 הוא ערך עבורו חוות דעת שמאית לצורך תביעה כספית נגד מינהל מקרקעי ישראל, ומעבר לכך ברדוגו אינו לקוח שלו ולכן לא הוזכר בתצהיר שצורף לחוות הדעת. מרטינס מצדו טען שאין כל בסיס עובדתי או משפטי לטענות המבקש. לדבריו, המבקש מפריז במידה רבה במשקל שיש לייחס למעורבותה של הוועדה המקומית בהליכי פירוק השיתוף המתנהלים בתיק זה, וכי מכל מקום לא ניתן לייחס לנסיבות המתוארות בבקשה כל קשר לחוות הדעת ולמסקנותיו של הלר המובעות בה. מרטינס טען גם שהיה על המבקש להעלות את טענותיו כלפי הלר בסמוך למינויו ולא הייתה מניעה מלעשות כן, והוא הוסיף וטען כי את נימוקי הבקשה ניתן להסביר רק על רקע העובדה שהלר היה בדעה שיש לחייב את המבקש בתשלומי איזון בסכומים ניכרים.
4. ביום 14.12.15 הגיש המבקש בקשה להוספת אסמכתאות וראיות חדשות. בגדר אלה הפנה המבקש לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 4839/15 מושקוביץ נ' מנורה מבטחים בע"מ (1.12.15)("עניין מנורה"), וכן לפסק הדין שניתן בת"א 6569-01-09 ברדוגו נ' מדינת ישראל (17.11.15) שבו התקבלה תביעתו של ברדוגו נגד המדינה, ולטענת המבקש הלר נתן באותו עניין חוות דעת בתמיכה לטענותיו של ברדוגו. המבקש הצביע גם על נסיבות שמהן ניתן להסיק שקיימים קשרי עבודה בין הלר לבין המועצה המקומית זיכרון יעקב, המסייעת בידי הלר לקדם מיזמי נדל"ן שיש לו עניין בהם, ולפי הטענה הדבר מצביע על מערכת יחסים הדוקה בין הלר לבין המועצה המקומית והוועדה המקומית ועל תלותו בהן לצורך ענייניו.
5. לאחר שעיינתי בחומר שהוגש, ולאחר ששקלתי את הדברים, ובכלל זה גם את טענות המבקש בבקשה להבאת ראיות נוספות, אני מחליט לדחות את הבקשה לפסול את חוות דעתו של הלר.
6. בפתח הדברים אציין כי לבקשת המבקש יש שני היבטים. האחד הוא השאלה העקרונית אם בנסיבות העניין יש מקום לקבוע שישולמו דמי איזון, ואם כן – מי ישלמם, והאחר הוא שיעורם של תשלומי איזון אלה. ההיבט הראשון אינו נושא לדיון בבקשה זו, מפני שקביעתי, על יסוד הסמכות הנתונה לי בסעיף 39(ב) לחוק המקרקעין, שיש להורות על תשלומים כאלה, יכולה לשמש נושא לערעור שיוגש, אם יוגש, לבית המשפט העליון, אולם אינה יכולה לשמש נושא לדיון חוזר או עיון מחודש בה. מעבר לכך, גם המבקש אינו חולק על כך שיש מקום להורות על תשלומי איזון, אלא שלדעתו מי שצריך לשאת בתשלומים אלה הוא דווקא מרטינס (ראו את טענות המבקש בבקשה מס' 57). נמצא, שהדיון יכול להתקיים רק בהיבט השני של הבקשה, היינו שיעורם של תשלומי האיזון, כפי שאלה נקבעו בחוות דעתו של הלר. מכיוון שהלר העריך את סכום תשלומי האיזון המגיעים מרילוב ב-580,000 ש"ח, ומכיוון שדעתו של רילוב אינה נוחה מהערכה זו, הוא מבקש את פסילת חוות הדעת בשל הדופי שהוא מצא בהלר, כמוסבר לעיל.
7. הלר מונה לתפקיד שמאי מטעמו של בית המשפט לאחר שניתנה לכך הסכמה, מפורשת או משתמעת, של הצדדים. ההלכה היא שרק במקרים חריגים יתערב בית משפט בחוות דעתו, וכפי שנפסק בע"א 1168/07 יפה נוף – תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' מאיר הפלר, עו"ד ( 1.12.09):

"ככלל, עילות ההתערבות בחוות דעת מקצועית אותה ערך שמאי או מעריך מצומצמות למקרים חריגים בהם פעל השמאי או המעריך בניגוד לכללי הצדק הטבעי כגון תחת השפעה בלתי הוגנת או עקב תרמית או כאשר פעל בחוסר תום לב [ראו: ע"א 609/93 מרום שירותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה, פ"ד מח(5) 381, 391 (1994)]. פרט למקרים כאמור, אין מקום להתיר לצדדים להשיג על שיקול דעתו המקצועי של שמאי או מעריך על מנת להגיע לתוצאות הרצויות להם. בע"א 66/67 גלובוס למזרח, תעשייני עטים וצרכי משרד בע"מ נ' רולקס בע"מ, פ"ד כא(2) 146 (1967) נדרש כבוד השופט (כתוארו אז) מ' לנדוי לשאלה זו וקבע בנוגע למעריך, נשוא דיונו, כי:

"... במידה שמסקנותיו נוגעות לענינים שבשיקול דעת, אין להרשות ויכוח על כך אם שיקול דעתו היה פגום, ואף טעות שהוא טעה בתום לב בענין שבשיקול דעת אין בה כדי להצדיק את שינוי מסקנותיו. הטעם לדבר הוא שבענינים אלה התכוונו הצדדים לסמוך ללא ערעור על הכשרתו המקצועית של האיש שנבחר על-ידם".

1. בענייננו מייחס המבקש להלר משוא פנים ופעולה במצב של ניגוד עניינים, ואם היה ממש בטענות אלה ייתכן שהיה מקום לשקול את בקשתו, אלא שכפי שיוסבר, טענותיו של המבקש אינן מקימות, אפילו לכאורה, תשתית שניתן לבסס עליה מסקנה המצדיקה את פסילתה של חוות הדעת שערך הלר. בעניין זה נפסק כי "על הטוען לפסלות בורר להוכיח בהתבסס על ראיות אובייקטיביות, קיומו של חשש ממשי למשוא פנים" (רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (5.12.10))("עניין ליברמן"). ועוד נפסק כי "כדי לפסול מומחה מטעם הבורר נדרש להוכיח קיומו של חשש ממשי, שקשריו המקצועיים של המומחה עם מי מבעלי הדין יפגע בזכויותיו של בעל הדין האחר" (רע"א 8005/08 קבוצת גיאות בע"מ (לשעבר פאפאגאיו שירותי מזון בע"מ) נ' תפעול בע"מ (8.3.09)).
2. הקשרים המקצועיים והאחרים שהמבקש מייחס להלר אינם עם מי מבעלי הדין בתיק זה כי אם עם ברדוגו, שכנטען ממלא תפקיד בוועדה המקומית וזו, כך לטענת העותר, מעורבת במחלוקת שעליה נסב תיק זה. לטענה זו אין יסוד מספיק ואני דוחה אותה. דומה כי תיאור המשקף אל נכון את טענותיו של העותר, ומצדיק את דחייתן, ניתן ברע"א 7088/11 אלרוב נדל"ן מלונאות בע"מ נ' Hilton International Co (13.12.11) ("עניין אלרוב"), שם אמר בית המשפט:

"אכן, כזכור, הבורר בענייננו לא העניק שירות להילטון: הקשר בין הבורר לבין הילטון היה עקיף ביותר ועבר בין גורמים שונים. שותף במשרדו של הבורר העניק שירותים של רישום שעבודים על נכסי הילטון לצד שלישי שסיפק מימון בעסקת הרכישה של רשת הילטון הבינלאומית. קשר זה להילטון הוא רחוק, וצדק בית המשפט כשקבע כי אינו מקים בנסיבות חשש ממשי למשוא פנים. באופן כללי, כדי לקשר בין כל שני אנשים אקראיים בעולם, אין נדרשים אלא מספר מתווכים ספורים, ויש להניח כי מספר זה יורד בהדרגה ככל שהעולם בו אנו חיים הופך יותר ויותר גלובלי (ראו את המחקרים העוסקים ב"תופעת העולם הקטן" אותה הגה סטנלי מילגרם ואשר פורסמה לראשונה במאמר Stanley Milgram “The Small World Problem” 2 Psychology Today 60 (1967), וכן ראו Peter Sheridan Dodds et al. “An Experimental Study of Search in Global Social Networks” 301 Science 827 (2003); כן ראו רע"א 4501/05Deluxe Laboratories Inc נ' דה לקס הוליווד / ישראל-פילם אנד וידאו פרוססינג בע"מ, פסקה ב(4)). דברים אלה נכונים במיוחד במדינה קטנה כמו ישראל בה יתכנו היכרויות רבות בין אישיות ובין עסקיות, ועל אחת כמה וכמה כאשר מעורבים משרדי עורכי דין גדולים המונים מאות עורכי דין וחברות עסקיות גדולות בעלות היקף פעילות רחב".

1. כפי שהזכרתי, כבר בשלב מוקדם הסתייג המבקש ממינויו של ברזילי, על רקע העובדה שהוא מונה להיות שמאי של הוועדה המקומית. בהחלטתי מיום 19.2.14 הבעתי ספק אם יש בכך כדי לפסול את ברזילי, מפני שלא ראיתי את הקשר בין שני העניינים, אולם כדי למנוע לזות שפתיים נעניתי לבקשה וביטלתי את המינוי. אלא שעתה, אפילו קשר כזה אינו נטען כלפי הלר, אלא קשר בינו לבין ממלא תפקיד בוועדה המקומית, בעניין שאינו קשור לפעולתה של האחרונה. הרחבה כזו של מעגל האינטרסים המצדיקים מסקנה בדבר ניגוד עניינים נראית לי מרחיקת לכת ואין לה מקום. ברוח הדברים שנאמרו בעניין אלרוב, אם העולם הוא כפר גלובלי, אזי מדינת ישראל משולה לשכונה קטנה באותו כפר וניתן לשער שלעיתים קרובות יימצאו קשר או היכרות כאלה או אחרים בין שני אנשים והעניין שאותו יהיה צורך לבחון הוא השאלה מה טיבם של הקשר או ההיכרות, אם הם רלבנטיים לעניין העומד לדיון ואם יש בהם עילה לקיומו של חשש למשוא פנים. כאמור, כאשר הוועדה המקומית אינה בעלת דין בהליך שבפני וכאשר הקשר בין הלר לבין ברדוגו אינו על רקע מילוי תפקידו של ברדוגו בוועדה המקומית איני מקבל את טענות הלר לפגם בפעולתו של הלר בהכנת חוות הדעת בקשר לתשלומי האיזון.
2. כל אלה ועוד. בעניין ליברמן נקבעה גם חובת "הבדיקה הסבירה" המושתתת על עקרון תום הלב, ואשר משמעה הוא שעל בעל הדין "לבחון את סוגיית ניגוד העניינים של הבורר בהזדמנות הראשונה, קרי – עובר לתחילת הבוררות גופה..." (רע"א 7191/11 אורגד ח.ש.ן בע"מ נ' משב הנדסת קירור ומיזוג אוויר בע"מ (14.12.11)) (ההדגשה במקור, א"ק). בענייננו, מרבית הפגמים שמייחס המבקש להלר, היינו קשריו עם ברדוגו, הם כאלה שניתן היה לעמוד עליהם בעת שמועמדותו של הלר לשמש כשמאי מטעם בית המשפט עמדה על הפרק. המבקש טוען אמנם שבאותה עת הדברים לא היו ידועים לו, אולם בכך אין מענה לשאלה אם היה באפשרותו לברר את הדברים, או לפחות את חלקם. דומה שבימינו, כאשר בלחיצת מקלדת ותוך הסתייעות במנועי חיפוש ניתן לסרוק תוך פרק זמן קצר את רשת האינטרנט ואת מאגרי המידע השונים הנמצאים בה, לא היו הפגמים שהמבקש מייחס להלר נעלמים מעיניו לו עמד בחובתו לבדוק את הדברים. כמסתבר, הקשרים – הישירים והעקיפים – בין הלר לבין ברדוגו הם תוצאות חיפוש במאגרי מידע שונים, ובאין הסבר מדוע לא העלה זאת המבקש בעת שנשקלה מועמדותו של הלר, אין לקבל עתה את טענותיו בעניין זה. בקשר לכך לא מיותר להוסיף כי בקשותיו של המבקש, הן לתיקון חוות הדעת והן לפסילתה, הוגשו רק לאחר שהסתבר למבקש שלפי חוות הדעת הוא זה יישא בחלק הארי של תשלומי האיזון.
3. בשולי ההחלטה אוסיף כי עיינתי בפסק הדין בעניין מנורה והתקשיתי למצוא בו תמיכה לטענות המבקש. ראשית מפני שהתשתית העובדתית והנסיבות שבאותו עניין שונות בתכלית השינוי מן המקרה שבפנינו, בין השאר, בטיב ובעוצמת הקשר שהתברר, גם אם בדיעבד, בין הבורר לבין אחד הצדדים (וליתר דיוק אביה של אחת מבעלי הדין). בנוסף, דווקא בשל הנסיבות המיוחדות שתוארו בפסק הדין, אישר בית המשפט את ביטולו של פסק הבורר, הגם שעילת פסלות נודעה למבקשת הביטול, רק בדיעבד. בנסיבות ענייננו, אין כל דמיון לנסיבות שעמדו לדיון בעניין מנורה ודי בכך כדי לדחות גם טענה זו של המבקש.

הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למרטינס שכר טרחת עורכי דין בסכום של 5,000 ₪.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ו, 14 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.