1. בתיק שלפניי התנהלו הליכים ממושכים מאז שנת 2010 בפני כב' השופט א.קיסרי, שעניינם פירוק השיתוף במקרקעין הידועים כחלקה 61, בגוש 11372 (להלן - "החלקה"), והתיק הועבר לטיפולי בשנת 2018, לאחר שכב' השופט קיסרי פרש לגמלאות.

2. במסגרת הליכי פירוק השיתוף, מינה כב' השופט קיסרי את עו"ד יעל שגיא כמנהלת מיוחדת (להלן - "המנהלת המיוחדת") והקנה לה את הסמכויות הנדרשות על מנת להכין תשריט חלוקה של החלקה שירשם בלשכת רישום המקרקעין.

3. כהערה מקדימה יצוין כי המורכבות הקיימת בתיק נובעת בעיקרה מאי התאמה בין החלוקה הקניינית של הזכויות בחלקה, לבין החלוקה התכנונית של החלקה, הקיימת בתכנית המתאר.

4. כפי שצוין בהחלטת כב' השופט קיסרי מיום 25.9.16, בעוד שעל פי החלוקה הקניינית, המבקש בהמרצת הפתיחה, רילוב איתן ז"ל (להלן - "רילוב") אשר הלך לעולמו במהלך ההליכים בתיק, המשיב 1, אברהם מרטינס (להלן - "מרטינס"), וה"ה יפת ואלינור שרעבי (להלן - "שרעבי"), וה"ה יוסף ושלומית ויזל (להלן - "ויזל"), הינם כל אחד הבעלים של 1/4 מהזכויות בחלקה, הרי שמבחינה תכנונית, החלקה נכללת בתכנית מתאר ש/215 (להלן - "תכנית המתאר"), אותה יזמה רשות מקרקעי ישראל (מנהל מקרקעי ישראל כתוארה אז) עוד בשנת 1982, ותכנית המתאר כללה תשריט חלוקה של החלקה, שאינו תואם את החלוקה הקניינית, ועל פיו חולקה החלקה ל- 5 מגרשים שאינם שווים בגודלם, 4 מהם הינם מגרשי מגורים ואילו החלקה החמישית מיועדת למעברים משותפים לכל בעלי הזכויות בחלקה.

5. כמפורט בהחלטה מיום 25.9.16, בשל אי ההתאמה האמורה היה קיים צורך לאזן בין המציאות שנוצרה עקב העובדה שבעבר ניתנו היתרי בנייה ונבנו בתים בשלושה מתוך 4 מגרשים המרכיבים את החלקה, ובין הצורך לערוך חלוקה קניינית של רבע מהזכויות בחלקה לכל אחד מהבעלים לעיל.

6. לאחר דין ודברים ממושך של המנהלת המיוחדת עם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה השומרון (להלן - "הוועדה המקומית"), במסגרתו ניסתה המנהלת המיוחדת, ללא הצלחה, לקבל את הסכמת הוועדה המקומית לתשריט שהוכן על ידה על פי הנחיות בית המשפט, ניתנה ביום 25.10.13 החלטה של בית המשפט, אשר הורתה על הכנת תשריט חלוקה מתוקן (להלן - "התשריט המתוקן"), שעל פיו חולקה החלקה ל-4 חלקים שאינם שווים בגודלם, ולחלק חמישי שיהיה בבעלות משותפת של 4 הבעלים של החלקה, ובהמשך, מאחר והחלוקה האמורה חייבה ביצוע תשלומי איזון, הורה בית המשפט ביום 7.9.14 (בקשה מס' 57) על ביצוע תשלומי איזון בהתאם לחוות דעתו של השמאי ר' הלר (להלן - "השמאי").

על ההחלטה האמורה הגיש מרטינס בקשה לרשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 8033/13 ) שבה בסקירת הרקע העובדתי צוין כי כב' השופט קיסרי סבר שהחלוקה שנקבעה על ידו "אף שהיא סוטה במעט מתשריט החלוקה , אינה סותרת את תכנית המתאר או את הוראות חוק התכנון והבנייה".

מכל מקום, בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור תוך שהוא מציין כי "החלטת בית המשפט המחוזי אינה יוצרת מצב בלתי הפיך,שלא ניתן יהיה לתקנו במסגרת ערעור על פסק הדין , לכשינתן, אם יוגש ערעור וימצא מוצדק . האפשרות להתנות את חלוקת הבעלות במקרקעין בתשלומי איזון , עשויה ליתר הדיון והכרעה במחלוקת שהמבקש עותר להכריע בה כעת . אין זה מן הנמנע כי תשלומי איזון בשיעור הולם יניחו את דעתו "(פסקה 5).

7. מכל מקום,בהחלטתו מיום 25.9.16 התייחס בית המשפט לעמדת הוועדה המקומית, אשר סירבה לאשר את רישום התשריט המתוקן, וטענה כי נדרשת הגשת תכנית נקודתית שתהווה תיקון לתכנית המתאר לצורך אישור התשריט המתוקן, ובית המשפט קבע כי "שבתי ונתתי דעתי להוראות חוק המקרקעין וחוק התכנון, והגעתי למסקנה שלצורך רישום חלוקת החלקה אין הכרח באישור הוועדה המקומית, וגם אם דעתי בעבר הייתה שונה, אין הדבר מונע מלהחליט כעת אחרת" (פסקה 15 להחלטה).

8. לאור עמדתו זו, הורה בית המשפט למנהלת המיוחדת לערוך תיקון לתשריט החלוקה שצורף להודעתה מיום 11.7.16 בכל הנוגע למעבר התשתיות מהחלקה שבבעלות המשותפת, ונקבע כי לאחר תיקון התשריט יהיה על המנהלת המיוחדת להגיש את תשריט החלוקה לרשם המקרקעין לרישום, על מנת שזה ירשום אותו "כמתחייב מתקנה 31 לתקנות הרישום" (סעיף 24 להחלטה), וכמו כן, הורה בית המשפט להימנע מנקיטת כל פעולה נוספת לתיקון תכנית המתאר כפי דרישת הוועדה המקומית.עוד יצוין, כי במסגרת ההחלטה ניתנו על ידי בית המשפט הוראות בעניין תוואי הגבול בין חלקת מרטינס לחלקת ויזל (סעיף 26 להחלטה).

9. ביום 15.1.17 ניתנה החלטה נוספת ע"י בית המשפט, ובה נתקבלה בקשה שהוגשה על ידי מרטינס ביחס לתוואי הגבול בינו ובין חלקת ויזל (בקשה 83), ובית המשפט הורה על תיקון תשריט החלוקה, וכן על תיקון, במידת הצורך, של תשלומי האיזון .

10. בנוסף, קיבל בית המשפט בקשה של רילוב להסטת מיקום המעבר לצרכי תשתיות ציבורית, שנקבע בתוך חלקתו (בקשה 84), ובית המשפט הורה להעביר את החלטתו לשמאי, על מנת שהלה יחווה דעתו האם, לאור החלטות בית המשפט, יש מקום לשינוי תשלומי האיזון שנקבעו בהחלטת בית המשפט מיום 7.9.14 (בקשה 57).

גם על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור (רע"א 6452/14 ) והפעם על ידי רילוב , וגם בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון מהטעם שהבקשה אינה מסוג הבקשות המתאימות לרשות ערעור ולמרות שחוות הדעת השמאית מטילה חובת תשלום משמעותית על רילוב , אין מדובר בתשלום היוצר מצב בלתי הפיך ולפיכך כל טענותיו של רילוב צריכות להיות נידונות בערעור שיוגש ככל שיוגש לכשינתן פסק דין סופי בהליך.

11. בהמשך להחלטה זו, הוגשה חוות דעת משלימה של השמאי, והוא אף נחקר עליה בבית המשפט, ולאחר הגשת טיעונים משלימים, קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 13.6.17 כי הוא דוחה את כל טענות רילוב כנגד חוות הדעת המשלימה, וכי הוא "מותיר על כנה את חוות הדעת המשלימה שהשמאי הגיש ביום 26.2.17" (להלן - "חוות הדעת המשלימה").

בקשת רשות ערעור שהגיש רילוב על החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט העליון ביום 27.8.17 (רע"א 5592/17), אך זאת לא לגופו של עניין, אלא מהטעם שהחלטת בית המשפט המחוזי בסך הכל "מותירה על כנה את חוות הדעת המשלימה שהגיש השמאי, הא ותו לא, אין בה קביעה אופרטיבית לגבי פירוק השיתוף גופו, אף לא אימוץ של חוות הדעת המשלימה הלכה למעשה. על המבקש להתאזר אפוא בסבלנות עד לסיום ההליך בבית המשפט המחוזי. בבוא העת, ככל שיחפוץ בכך, יוכל המבקש להעלות את טענותיו השונות בגדר ערעור על פסק הדין שיינתן" (פסקה 3).

12. במקביל לאמור, הוגשה ביום 15.3.17 על ידי המנהלת המיוחדת בקשה למתן הוראות (בקשה 97), ובה התבקש בית המשפט להורות למנהל המרכז למיפוי ישראל (מפ"י) מחוז חיפה (להלן - "מפ"י"), לפעול לקידום אישור התשריט המתוקן שהוכן לצרכי רישום בדרך של תצ"ר (להלן-"התצ"ר"), לרבות פתיחת תיק מתאים ועריכת ביקורת מדידות, וכן להורות לרשם המקרקעין לרשום את החלקות החדשות, כפי שנקבעו בתצ"ר, בהתאם להודעת הרישום ותיאור הקרקע שיתקבלו ממפ"י.

13. ביום 9.4.17 אישר בית המשפט, לאחר שבחן את עמדות הצדדים, את בקשת המנהלת המיוחדת, ונתן צו כפי שהתבקש בסעיף 8 לבקשה, דהיינו "צו המורה למנהל מפ"י ולרשם המקרקעין לבצע את כל הפעולות הנדרשות על מנת לפתוח תיק ביקורת תצ"ר, להכין תיאור קרקע, הודעת רישום המופנית לרשם המקרקעין, ולרשום את חלוקת החלקה בפנקסי המקרקעין, ללא אישור הוועדה המקומית לחלוקה המתוארת בתצ"ר" (דגש במקור - ש'.מ'), זאת בכפוף להסתייגות בדבר תשלומי אגרות או אישורי מסים נדרשים שצוינה בהחלטה.

14. ביום 17.1.18 הוגשה על ידי המנהלת המיוחדת בקשה נוספת למתן הוראות, ובה התבקש בית המשפט להורות למפ"י "לבצע באופן מיידי ומחוץ לתור הרגיל את ביקורת התצ"ר, להכין תיאור קרקע והודעת רישום המופנית לרשם המקרקעין, שתאפשר לח"מ (המנהלת המיוחדת - ש'.מ') לרשום את חלוקת החלקה בפנקסי המקרקעין בכפוף לתנאים האמורים בהחלטת בית המשפט", ואולם בקשה זו נדחתה על ידי ס. הנשיא י' כהן בהחלטתו מיום 18.1.18.

בקשה 107

15. ביום 28.6.18 הוגשה הבקשה שלפניי (בקשה 107) למתן הוראות ואישור שכר טרחה.

16. בבקשה עדכנה המנהלת המיוחדת כי עלה בידה לקבל ממפ"י תשריט לצרכי רישום (תצ"ר) חתום ומאושר והודעת רישום מאת מפ"י המופנית לרשם המקרקעין, ובהתאם התבקש בית המשפט "ליתן הוראות לקראת הפקדת התיק לרישום בפנקסי המקרקעין".

17. במסגרת ההוראות המבוקשות, נדרש בית המשפט לקבוע מועד לתשלומי האיזון כפי שנקבעו בחוות דעתו המשלימה של השמאי, ובאופן ספציפי התבקש בית המשפט להורות "האם תשלום דמי האיזון הוא תנאי לביצוע רישום החלוקה, או שמא ניתן לבצע את הרישום ללא קשר למועד התשלום בפועל, תוך קציבת מועד לתשלום ו/או קביעת הסדרים להבטחתו?" (סעיף 5.1.5 לבקשה).

18. כמו כן, התבקש בית המשפט לאשרר את התצ"ר והודעת הרישום, וליתן הוראות מתאימות לרשם המקרקעין, מכוח סמכותו על פי סעיפים 38(ב), 123ב(2), 130 ו-145 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן - "חוק המקרקעין"), לרשום את חלוקת החלקה העולה מהתצ"ר ללא צורך באישור הוועדה המקומית, וכמו כן, התבקש להורות לרשם המקרקעין לרשום את חלקת משנה בחלקה 5 (מספר ארעי), כחלקה בבעלות משותפת של כלל הבעלים בחלקה, בכפוף לרישום הערה לפי סעיף 130 לחוק המקרקעין על תקנון ניהול החלקה, זאת בהתאם להנחיות שניתנו על ידי בית המשפט בהחלטות קודמות מיום 2.1.12 (עמ' 3, פסקה 4), ואושרו בהחלטות מיום 25.10.13 ו-10.12.13.

19. בנוסף, התבקש בית המשפט לאשר למנהלת המיוחדת לחתום על כל מסמך שיידרש לצורך ביצוע הרישום, וכן לאשר את חשבון שכר טרחתה של המנהלת המיוחדת ולהורות על תשלומו בידי הצדדים.

20. בתגובה לבקשה האמורה הוגשו "שלל" בקשות ותגובות אותן אסקור בתמצית.

21. ביום 29.6.18 הוגשה תגובה מטעם מרטינס, ובה התבקש בית המשפט להורות על תשלומי האיזון שנקבעו בחוות הדעת המשלימה, כאשר יודגש כי על פיה רילוב נדרש לשלם סך של 350,000 ש"ח כתשלומי איזון ושרעבי 4,000 ש"ח, ועיקר הסכום, 327,400 ש"ח, ישולם למרטינס, והיתרה בסך 27,100 ש"ח לויזל.

כמו כן, התבקש בית המשפט להורות באופן מפורש כי רק לאחר שישולמו תשלומי האיזון ניתן יהיה לפעול לרישום התצ"ר, ובעניין זה הפנה ב"כ מרטינס להחלטת בית המשפט מיום 25.9.16, בה נקבע בסעיף 25 כי "...בכל מקרה, תנאי לרישום החלוקה יהיה תשלום דמי האיזון בהתאם לחוות דעת השמאי, כפי שנקבע בהחלטה מיום 7.9.14 (בקשה 57)". בנוסף, התבקש להורות למנהלת המיוחדת לפעול לרישום זיקת הנאה לטובת מרטינס, בהתאם לסעיף 26 להחלטה מיום 25.9.16, מיד לאחר שיושלם רישום החלוקה החדשה.

22. ביום 1.7.18 הוגשה תשובת רילוב לבקשה 107, ובה נטען כי רילוב שוקד על הכנת עתירה שבה יתבקש בית המשפט המינהלי להורות על ביטול התצ"ר שבו נרשמה הערה בסעיף 9: "התכנית הוכנה בהתאם לתכניות המאושרות הבאות: ש/215".

בתשובת רילוב פורטו טיעוניו כנגד החלטת בית המשפט אשר הורתה על רישום התצ"ר ללא צורך באישור הוועדה המקומית, ונטען כי ההערה המופיעה בתצ"ר שלפיה הוא תואם את תכנית המתאר היא הערה חסרת בסיס ורילוב בתגובתו פירט החלטות של הוועדה המקומית, שבהן סירבה הועדה המקומית לאשר את התצ"ר, תוך שהיא קובעת באופן מפורש כי "תשריט החלוקה אינו תואם את תשריט התכנית ש/215, החלה על השטח" (לדוגמא, החלטה מיום 3.2.15 של הוועדה המקומית), ובנוסף נטען כי ככל שהעתירה תתקבל והתצ"ר יבוטל, תידרש הכנת תשריט חלוקה חדש, שבמסגרתו יידרשו קרוב לוודאי תשלומי איזון אחרים, ו"במצב כזה, תשלום של תשלומי איזון ע"י רילוב של יותר מ-350 אלף ש"ח, היא למעשה עיקול כספו של רילוב למשך זמן בלתי ידוע ללא התרופות וההגנות הניתנות בהליך עיקול תקין" (סעיף 10 לתגובה).

בנוסף, נטען כי קיימת הזדמנות לתקן את העוול שנגרם בשל תשריט החלוקה הלא שוויוני, שנערך על בסיס החלוקה הלא שוויונית התכנונית של תכנית ש/215, וזאת למרות שמספר פסקי דין קבעו כי יש לערוך חלוקה קניינית ל-4 חלקים שווים בין הצדדים.

23. ביום 19.7.18 הוגשה תגובת מרטינס, בה נטען בתמצית כי החלטות בית המשפט, הן בעניין היעדר הצורך באישור הוועדה המקומית והן בעניין תשלומי האיזון, הינן החלטות חלוטות, שאין למותב הנוכחי של בית המשפט סמכות לעכבן, והופניתי, בין היתר, להחלטת כב' השופט קיסרי מיום 25.10.13, אשר סבר כי החלוקה שהוצעה על ידו ושעל בסיסה נערך התצ"ר שמבוקש אישורו "אינה סותרת את התכנית את תכנית המתאר או את הוראות חוק התכנון ומהווה פתרון מיטבי של הסתירה בין העיקרון הקבוע בסעיף 39(א) לחוק המקרקעין של פירוק שיתוף בדרך של חלוקה בעין לבין המציאות שנוצרה בשטח, על יסוד תשריט החלוקה, שאינה עולה בקנה אחד עם המצב המשפטי הנתון".

24. ביום 24.7.18 הוגשה הודעת רילוב, אליה צורף העתק עתירה מינהלית שהוגשה על ידו, שבה התבקש בית המשפט לעניינים מינהליים לבטל את החלטת מפ"י לאשר לרישום את התצ"ר, וכן תשובה לתגובת מרטינס מיום 19.7.18. כמו כן, הוגשו תגובות לבקשה 107 ע"י יתר המשיבים, וכן תשובה של המנהלת המיוחדת.

25. ביום 12.9.18 הוגשה ע"י רילוב בקשה נוספת (בקשה 112) לתיקון תשלומי האיזון שאושרו בתיק, ובה נטען לטעות מהותית בחוות דעתו של השמאי אשר אושרה ע"י כב' השופט קיסרי, בכך שהשמאי קבע את תשלומי האיזון על בסיס הפער הקיים בין חלוקת החלקה הקיימת בתכנית המתאר ש/215, בעוד שהיה עליו לקבוע את תשלומי האיזון על בסיס הפער בין שווי המגרשים עפ"י החלוקה שנקבעה בתצ"ר, לבין שווי מגרשים של כל אחד מהצדדים על בסיס חלוקה של החלקה ל-4 חלקים שווים.

26. בבקשה סקר רילוב את כל ההליכים הקודמים שבהם לטענתו נדחו כל טענות מרטינס, שביקש לשנות את החלוקה הקניינית בחלקה, ושבהם נקבע באופן ברור כי חלוקת הזכויות בחלקה היא 1/4 לכל אחד מהצדדים, ובהתאם נטען כי לא השמאי ולא המותב הקודם בתיק (כב' השופט קיסרי), רשאים לשנות מהוראות פסקי הדין וההחלטות החלוטות שהתקבלו, ושבהם נקבעה, כאמור, חלוקה שווה של הזכויות הקנייניות בחלקה.

27. ביום 2.10.20 הוגשה תגובת מרטינס (המכילה, כולל נספחים, 122 עמ'!!), ובה נטען כי הבקשה נועדה לשנות החלטות חלוטות וכי היא מהווה שימוש לרעה בהליכים משפטיים ע"י רילוב.

28. בתמצית, נטען בתגובה כי אמנם נכון הוא כי קיימות החלטות חלוטות של בית המשפט העליון, לפיהן לא ניתן כיום לשנות את רישום חלוקת הבעלות הקניינית בחלקה של 1/4 לכל אחד מהצדדים, ואולם בצד קביעה זו נקבע גם כי מדובר היה ברישום מוטעה וכי במקור, כל אחד מהצדדים רכש מגרש בחלקה בגודל שונה, והופניתי, בין היתר, להחלטת בית המשפט העליון מיום 12.12.13 שניתנה ברע"א 8033/13 אברהם מרטינס נ' איתן רילוב, שם הועלתה האפשרות שלפיה ניתן יהיה לקבוע תשלומי איזון חלף תיקון החלוקה הקניינית בחלקה.

29. לאחר מכן סקר ב"כ מרטינס את שורת ההחלטות שניתנו בעניין השמאות והשמאות המשלימה, וטען כי כל טענות רילוב בעניין זה כבר נדחו ע"י בית המשפט, ובהתאם רילוב מושתק מלבקש דיון נוסף בטענות אלו.

30. ביום 9.10.18 התקיים דיון ראשון בפניי לאחר שהתיק הועבר לטיפולי בחודש אוגוסט 2018, ולאחר ששמעתי את הצדדים קבעתי כי לאחר שהתרשמתי ששאלת הצורך באישור הוועדה המקומית לתצ"ר לצורך רישומו היא שאלה משפטית שיש מקום שתיבחן ע"י בית המשפט לעניינים מינהליים, אני סבור כי אין מקום שאתן החלטה בתיק בטרם יתקיים, לכל הפחות, הדיון הראשון בעתירה המינהלית שהוגשה, כאמור, ע"י רילוב.

31. ביום 26.10.18 הוגשה הודעת המנהלת המיוחדת, לפיה העתירה המינהלית נדחתה, ויצוין כי עיון בפסק הדין שניתן בעתירה מעלה כי העתירה נדחתה מחמת שיהוי, חוסר תום לב והיעדר סמכות, ומבלי שנקבעה קביעה כלשהי לגוף טענות רילוב ביחס לתצ"ר.

32. ביום 30.12.18 הוגשה הודעה מטעם רילוב ובה הועלו פעם נוספת טענותיו כנגד רישום התצ"ר, ונטען על ידו כי יש מקום לשינוי החלטות הביניים הקודמות שניתנו ע"י כב' השופט קיסרי אף ללא שינוי נסיבות, ולחילופין התבקשתי ליתן פסק דין אשר יבהיר כי ההחלטות הניתנות על ידי מסיימות את הליך פירוק השיתוף בערכאה זו.

33. כמו כן, הוגשה ביום 10.1.19 בקשת רילוב לצירוף ראיה נוספת, היא תשובת המדינה בשם רשם המקרקעין בעתירה המינהלית, ורילוב ציטט מתוך התשובה מספר פסקאות, מהן עולה כי רשם המקרקעין לא אישר כי ניתן לרשום את התצ"ר גם ללא הסכמת הוועדה המקומית.

כמו כן טען רשם המקרקעין בתגובתו כי "קונסטרוקציה נורמטיבית שתאפשר ותורה על רישום "תצ"ר שיפוטי", שלא על פי מקורות הסמכות הקבועים בחוק ומצריכים ברגיל את פועלה של רשות שלטונית מוסמכת איננה מוכרת למשיבים 1-11...".

34. מרטינס התנגדו לצירוף הראיה, ובהמשך הוגשה הודעה מטעם רילוב שלפיה הוגש על ידו ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין שניתן בעתירה המינהלית (עע"מ 609/19) ובמקביל נקבע על ידי מועד לדיון נוסף, לקראתו הוגשה עמדת ויזל, התומכים בבקשת המנהלת המיוחדת (בקשה 107).

35. ביום 24.3.19 התקיים דיון נוסף בפניי, ובו חזר רילוב, באמצעות בת זוגו, גב' סגל-רילוב אופיר (להלן-"סגל-רילוב"), על טענותיהם כנגד החלטות כב' השופט קיסרי, וכן נטען על ידם כי גם אם יושלם רישום התצ"ר עפ"י החלטות אלו, לא יהיה לרישום תוקף והחלוקה לפי תכנית המתאר תיוותר על כנה.

36. גב' סגל העלתה בדיון שתי דרכי פעולה אופרטיביות, לפיהן יבוטל התצ"ר שאושר, ולאחר מכן תפעל המנהלת המיוחדת באחת משתי דרכי פעולה אפשריות: האחת, התצ"ר יוגש כתכנון מחודש ויקבל את אישור הוועדה המקומית, ובעניין זה ביקשה סגל-רילוב לשמור על כל טענותיהם כנגד תשלומי האיזון שנקבעו, וכן הוצעה דרך שנייה, מהירה יותר, לפיה יוכן תצ"ר התואם את תשריט החלוקה הקבוע בתכנית המתאר, זאת במקביל לשינוי תשלומי האיזון, אשר, כאמור לעיל, חייבים להיות מבוססים, לטענת רילוב, על חלוקה שווה של הזכויות הקנייניות בחלקה.

37. באשר לכל הטענות לפיהן רילוב מבקש לשנות החלטות חלוטות, הופניתי לקביעת בית המשפט העליון, שלפיה לא ניתנה לו רשות ערעור מאחר ומדובר בהחלטת ביניים, והודגש בהחלטות בהן נדחו בקשות רשות הערעור כי שמורה לרילוב הזכות להגיש ערעור לאחר שיינתן פסק הדין בהליך.

38. מרטינס התנגד לכל הצעות רילוב, וחזר וטען כי רילוב מנוע ומושתק מלתקוף את החלטות כב' השופט קיסרי, כי החלטת המותב הקודם מיום 9.4.17 היוותה למעשה פסק דין, ולדבריו: "...ברגע שניתנה החלטה של השופט קיסרי לאמץ תשריט חלוקה ספציפי, זו החלוקה למעשה/זה פסה"ד. נותר רק לבצע פעולות טכניות של אישור מפ"י שניתן" (עמ' 51 לפר', ש' 12-13).

39. כמו כן, נטען כי רילוב כבר מכר את זכויותיו בחלקה, ולפיכך לא ברור מדוע רילוב ממשיך לנהל את הליכי פירוק השיתוף במקרקעין, זאת כאשר משפחת בביש, שלה נמכרו הזכויות ואשר בנתה את ביתה במגרש שהיה שייך לרילוב, אינה מתייצבת כלל לדיונים.

בעניין זה, יצוין כי נטען ע"י רילוב שנשאר להם שטח של 120 מ"ר בחלקה, אך טענה זו הוכחשה ע"י ב"כ מרטינס, אשר הפנה להסכם המכר בין רילוב לבביש.

40. כמו כן, טען ב"כ מרטינס כי בניגוד לטענות גב' סגל, לפיהן עפ"י התצ"ר קיימות חלקות הכוללות ייעוד מעורב, בפועל אין הדבר כך, ובהתאם אין כל מניעה בהיבט זה לרשום את התצ"ר.

41. המנהלת המיוחדת התייחסה להצעות שהועלו ע"י גב' סגל, וטענה כי יש להשלים תחילה את הליך פירוק השיתוף בדרך של רישום התצ"ר, ואין כל מניעה לאחר מכן להשלים הליך תכנוני של אישור תב"ע נקודתית בפני הוועדה המחוזית, אך לא כחלק מהליך פירוק השיתוף.

42. עוד טענה המנהלת המיוחדת כי יש להשלים את הליך הרישום ולאפשר לרילוב לערער על כל הדרוש ערעור בהיבט של פירוק השיתוף, ובהקשר התכנוני ניתן יהיה לפנות לאחר מכן עם תב"ע נקודתית, תחילה לוועדה המקומית ולאחר מכן לוועדה המחוזית, ואין כל מניעה שהוועדה המחוזית תאשר את התב"ע הנקודתית.

43. כמו כן, אישרה המנהלת המיוחדת את דברי ב"כ מרטינס, לפיהם הבנייה שכבר בוצעה בפועל בחלקה תואמת את תכנית המתאר, והובהר כי ייחודה של תכנית המתאר הינו בכך שזכויות הבנייה על פיה אינן מחושבות עפ"י שטח המגרש אלא קיימות הגבלה על שטח הבנייה המקסימלי ללא קשר לגודל המגרש, ובהתאם אין נפקות תכנונית לשטח הרשום, והמנהלת המיוחדת אף טענה כי גם לעניין האפשרות לבקש הקלות בשטחי הבנייה, עפ"י הידוע לה, כל צד שביקש הקלה בפועל נבחנה בקשתו על בסיס ההנחה שלרשותו 1/4 מהבעלות בחלקה ולא על בסיס שטח המגרש שנקבע בתכנית המתאר, ובהתאם גם לעניין ההקלה אין משמעות לשטח הרשום של כל מגרש, אך שרעבי חלק על טענה זו של המנהלת המיוחדת.

44. כמו כן, אישרה המנהלת המיוחדת כי אין מקרה נוסף בפסיקה שבו אישר בית המשפט במקרקעין מוסדרים רישום של תשריט חלוקה ללא אישור הוועדה המקומית במסגרת הליך פירוק שיתוף, וכי מדובר במקרה מיוחד.

45. כמו כן, טענה המנהלת המיוחדת כי לבית המשפט יש סמכות כמו זו הקיימת לרשם המקרקעין לפטור מהצורך בהגשת מסמך מסוים במסגרת הליך רישום בתצ"ר, ובמקרה שבפנינו מהצורך באישור הוועדה המקומית.

46. לאחר הדיון הוגשה בקשה נוספת ע"י רילוב לקבלת רשות להשלמת טיעון מטעם רילוב כנגד המתווה המבוקש ע"י המנהלת המיוחדת של רישום תצ"ר הכולל חלוקה של החלקה השונה מהחלוקה הקיימת בתכנית המתאר, וזאת לטענת רילוב מבלי שבוצע שינוי כדין של הוראות תכנית המתאר.

בבקשתו חזר רילוב על כל טענותיו כנגד חלוקת החלקה הקבועה בתצ"ר, ופורטו הכשלים החוקיים שיווצרו לטענתו באם יושלם הרישום עפ"י התצ"ר, ובסיכומו של דבר חזר רילוב על הצעתו שלפיה בשלב זה יאושר רישום תצ"ר שיהיה זהה לחלוקה הקבועה בתכנית המתאר, ואשר בהתאם אינו כרוך בתשלומי איזון כלשהם.

47. ביום 31.3.19 הוגשה התנגדות מרטינס למתן רשות להשלמת טיעון מטעם רילוב.

48. ביום 7.4.19 הוגשה הודעת רילוב לפיה הדיון בערעור שהוגש ע"י רילוב כנגד פסק הדין שניתן בעתירה המנהלית נקבע ליום 8.1.20.

49. בהמשך הוגשו מספר בקשות ע"י מרטינס למתן החלטה, וכנגדם התנגדות רילוב אשר טען כי הערעור שהוגש על ידו עומד על יסודות עובדתיים ומשפטיים איתנים, וכי הצלחה של רילוב בערעור תביא לביטול החלטת מפ"י לאשר לרישום התצ"ר, ובהתאם כל פסק דין שינתן עכשיו ואשר יורה על רישום זכויות בחלקה עפ"י התצ"ר יהיה חסר תוקף באם יבוטל התצ"ר בבית המשפט העליון.

50. עוד טען רילוב כי העיכוב בהשלמת פירוק השיתוף אינו גורם נזק כלשהו למרטינס אלא ההיפך הוא הנכון זאת מאחר וכל הערכאות שדנו בתביעות שהגיש מרטינס לשינוי חלוקת הבעלות בחלקה קבעו כי מרטינס רכש ¼ חלקה (719.50 מ"ר) ואילו בפועל מרטינס מחזיק ומשתמש בלעדית באמצעות בתים שנבנו על ידו בשטח של 789 מ"ר ובנוסף מחזיק ומשתמש לא בלעדית בחלקה החמישית עפ"י תכנית המתאר המיועדת למעבר פרטי שגודלה 490 מ"ר, זאת מבלי שמרטינס נדרש לשלם תשלום כלשהו על השטח העודף שמוחזק על ידו.

51. לעומת זאת מתן הוראה לרשום את התצ"ר וכפועל יוצא מכך חיוב של רילוב בתשלום תשלומי האיזון שנקבעו בשמאות המשלימה תגרום לרילוב נזקים כלכליים בלתי הפיכים, ומכל הנימוקים האמורים טען רילוב כי אין מקום למתן ההחלטה, ובנוסף נטען כנגד דרישת מרטינס לתשלום תוספת הפרשי ריבית והצמדה לתשלומי האיזון, זאת מהטעם שטרם ניתן פסק דין בהליך, וכן נטען כי דווקא מרטינס הוא שאחראי לעיכובים שנגרמו בהליך לאחר שנקט במשך שנים בהליכים שנדחו ב- 3 ערכאות שונות.

52. ביום 19.9.19 הוגשה הודעת ויזל אשר ביקשו אף הם כי תינתן החלטה ובמסגרת הודעתם ציינו ויזל כי זכויותיהם בחלקה כבר נמכרו וכי הם נתנו הודעה בענין לבית המשפט וליתר הצדדים.

53. ביום 31.12.19 הוגשה הודעה מטעם מרטינס על פטירתו של רילוב, ובית המשפט התבקש פעם נוספת ליתן החלטה, ולאור החלטה שניתנה על ידי הוגשו מספר הודעות ובקשות נוספות בהן הודיעה סגל-רילוב כי זכויות רילוב בחלקה הועברו אליה, וכי היא עומדת על המשך ההליכים ובהמשך הודיעה סגל-רילוב כי הדיון בבית המשפט העליון קבוע ליום 21.10.20.

54. ביום 10.8.20 הוגשה בקשה נוספת ע"י מרטינס ובה צוין בין היתר כי ביום 6.8.20 ניתן פסק דין בת"א 4085-12-14 (שלום חיפה) ובו נדחתה במלואה תביעה שהוגשה ע"י רילוב כנגד מרטינס ואח', "ובו קביעות הדוחות מן היסוד את טענות רילוב ביחס לגבולות החלקה לשיטתו" ובנוסף התבקש בית המשפט ליתן החלטה.

55. גם לבקשה זו התנגדה סגל-רילוב אשר טענה כי מתן החלטה תוביל להגשת בקשה מתאימה לעיכוב ביצוע לבית המשפט העליון, וכן חזרה סגל-רילוב על טענותיה כנגד התצ"ר ומפ"י, ולאור כל האמור לעיל עלי ליתן החלטה.

דיון והכרעה

56. אקדים ואדגיש כי כפי שכבר קבעתי בהחלטתי מיום 9.10.18 מלכתחילה סברתי, כי החלטתו של כב' השופט קיסרי להורות למפ"י ולאחר מכן לרשם המקרקעין להשלים אישור ורישום של התצ"ר ללא צורך באישור הועדה המקומית היא החלטה המעוררת על פניה שאלה משפטית הראויה לבחינה, ובהתאם סברתי כי יש מקום להמתין עם השלמת הליך רישום התצ"ר עד לגמר הליכי העתירה המנהלית אשר כוונה כנגד החלטת מפ"י לאשר לרישום את התצ"ר.

57. דא עקא שכאמור לעיל בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את עתירת רילוב על הסף ומבלי שנדרש כלל לטיעוני העתירה לגופם, ובהתאם הטעם אשר היווה בסיס לעיכוב במתן ההחלטה בבקשה למתן הוראות של המנהלת המיוחדת (בקשה 107), אינו עומד יותר.

58. בהמשך סברתי כי יש מקום להמתין עם מתן ההחלטה, עד לאחר גמר הדיון בהליכי הערעור המתקיימים בבית המשפט העליון, נוכח השפעתם האפשרית על רישום התצ"ר ותשלומי האיזון, אלא שכאמור לעיל הדיון בערעור נדחה מספר פעמים, ולא נשמע עד היום.

59. יותר מכך, בעיון מחודש במכלול הבקשות ,ההודעות והתגובות שהוגשו בתיק ובהתחשב "בשלל" ההחלטות ופסקי הדין שניתנו ביחס למחלוקת נשוא החלטתי זו בערכאות השונות,ובשים לב למשך הזמן הרב שחלף מאז הוגשה בקשת המנהלת המיוחדת, אני סבור כי יש מקום לשינוי עמדתי הקודמת ובהתאם יש מקום למתן החלטה ויותר מכך למתן פסק דין בתיק, אשר סביר להניח כי יועמד לבחינתו של בית המשפט העליון במסגרת כוונת סגל–רילוב לערער על ההחלטות שניתנו על ידי המותב הקודם בתיק זה כפי שעלה מבקשות רשות הערעור שכבר הוגשו על ידי רילוב לבית המשפט העליון.

קיום דיון מחודש בהחלטות המותב הקודם

60. אקדים ואדגיש כי לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים אינני מוצא מקום להתערב בהחלטות קודמות אשר ניתנו ע"י כב' השופט קיסרי ובהתאם אין בכוונתי לעיין עיון חוזר בהחלטתו של כב' השופט קיסרי לפיה ניתן יהיה להשלים את הליכי רישום התצ"ר במקרה שלפנינו ללא צורך בהסכמת הועדה המקומית, וכן החלטותיו בדבר ביצוע תשלומי איזון, ואישור השמאות והשמאות המשלימה בהן נקבעו תשלומי האיזון.

61. מצויים אנו בגדרה של תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 לפיה:

"נמנע משופט, מכל סיבה שהיא, לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדות שנרשמה בפרוטוקול הדיון או שצורפה אליו כאילו הוא עצמו שמע או רשם את העדות, ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו".

62. כפי שנקבע בפסיקה, תקנה 177 הנ"ל עוסקת בקשת רחבה מאוד של מצבים שבהם מוחלף המותב שהחל לדון בתיק במותב אחר ("מכל סיבה שהיא",לשון התקנה) ובכל המקרים בהם מדובר והמקרה שלפנינו ודאי נכלל באותם מקרים, המותב החדש עפ"י שיקול דעתו בלבד, יכריע באשר להמשך ניהול התיק דהיינו האם להמשיך את ניהול ההליך מהנקודה אליה הגיע המותב הקודם או שמא לשמוע את כלל או חלק מהראיות בשנית (רע"א 963/16 גד ורקשטל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח' (19.6.16, פסקה 12) (להלן: "ענין ורקשטל").

63. בע"א 9099/96 ידיעות אחרונות בע"מ נ' פירסטנברג, פ"ד נג(5) 1, (1999), התייחס בית המשפט העליון באופן נרחב לשיקולים אותם צריך לשקול המותב החדש וקבע כי:

"כאן, כמו בצמתים רבים במשפט, נאבקים שיקולים של יעילות ושל צדק. שיקולים של יעילות תומכים, בדרך כלל, בגישה שיש לשמוע ולסיים את המשפט במהירות, בלי לחזור על שלבים שהתקיימו, לעומתם, תומכים שיקולים של צדק בגישה שלפיה יש למצות מיצוי מלא את חומר הראיות לפני שופט אחד, או מותב אחד, מתחילת המשפט ועד סופו" (עמ' 12, 13 לפסק הדין).

64. בהמשך קבע בית המשפט כי ככלל תינתן עדיפות לשיקולי צדק, ואולם כאשר לא ניתן להצביע על הכרעה ברורה בין שיקולי יעילות וצדק, יש לבחון את מכלול הראיות שכבר נשמעו ואת הצורך בשמיעתן המחודשת, ואת השפעתן על תוצאות ההליך, ובהתאם לבחינה זו ולשיקולים נוספים יכריע המותב החדש בדרך ניהול ההליך, והודגש כי: "... ההחלטה בענין זה מסורה כולה לשופט שאליו הועבר הדיון ואין בכוחו של השופט שדן בענין לפניו להורות לשופט שבא במקומו מה הדרך שבה ילך" (שם).

65. בנוסף הודגש בענין ורקשטל כי: "... לא ניתן ולא רצוי יהיה ליצור רשימה סגורה וממצה של קריטריונים שעל השופט להביא בחשבון בבואו להכריע כיצד לנהוג בעדות שנשמעה בפני השופט הקודם" (שם, פסקה 12).

66. במקרה שלפנינו נשמעו כבר בפני המותב הקודם כלל הראיות והטיעונים ובכלל זה חקירת השמאי, ואינני נדרש לראיות נוספות לצורך מתן פסק דין והחלטה בבקשה 107. יותר מכך, החלטותיו של כב' השופט קיסרי התוו באופן מלא את הדרך שבה ינוהל הליך פירוק השיתוף ובכלל זה עקרונות הכנת התצ"ר, וקבלת אישור מפ"י – שלבים שכבר הסתיימו, וכעת כל שנותר הוא השלב האחרון של רישום התצ"ר בלשכת רישום המקרקעין.

לצורך מתן החלטה בשאלה זו, לרבות בשאלת מועד ביצוע תשלומי האיזון,אינני נדרש להעריך ולבחון את הראיות שהובאו בפני המותב הקודם ובהתאם לקבל החלטה, אלא כל שנדרש ממני הוא להמשיך וליישם את המתווה שעקרונותיו כבר נקבעו ע"י המותב הקודם.

67. בהיבט זה שונה המקרה שלפנינו ממקרים דומים שנדונו בפסיקה, שבהם טרם ניתן פסק דין לאחר שמיעת ראיות, והמותב החדש נדרש ליתן פסק דין בשלמות על בסיס ראיות שנשמעו בפני מותב אחר.

במקרה שלפנינו ,אינני נדרש להכריע כיום הכרעה מהותית בסוגיות הרלבנטיות כגון: האם ניתן להורות לרשם המקרקעין לרשום את התצ"ר שאושר, ללא אישור הועדה המקומית נושא שבו כבר ניתנה כאמור הכרעת המותב הקודם, וכך הם פני הדברים גם ביחס לשאלת תשלומי האיזון שבה כל שנותר לי להכריע הוא בשאלת מועד ביצוע התשלומים, זאת לאחר שביתר השאלות המהותיות הנוגעות לתשלומי האיזון כבר הכריע המותב הקודם.

בנסיבות כאלו , שיקולי יעילות מכריעים לטובת המשך הדיון מהנקודה אליה הגיע המותב הקודם ובהתאם אין מקום לשמיעה מחודשת של ראיות או טיעונים, אך ורק בשל החלפת המותב.

עיון חוזר

68. שאלה שונה משאלת החלפת המותב, היא השאלה האם יש מקום כי אעיין עיון חוזר, בהחלטות אשר ניתנו על ידי כב' השופט קיסרי הן בשאלת הצורך באישור הועדה המקומית לצורך רישום התצ"ר והן בשאלת תשלומי האיזון, ובעניין זה טען רילוב כאמור לעיל וטוענת כיום סגל-רילוב, כי מדובר בהחלטות ביניים אשר ניתנות לעיון מחודש, גם ללא שינוי נסיבות במקרה בהם נפלה טעות בהחלטה הראשונית, ורילוב פירט כאמור את כל הטעויות שנפלו לעמדתו בהחלטות המותב הקודם.

70. אינני מקבל טענה זו וכבר נקבע לא אחת כי:

"... הליך העיון החוזר הוא יציר הפסיקה... וככלל ייטה בית המשפט להפעילו במשורה. כך מורנו גם השכל הישר, כדי שלא יהיו הכרעות שיפוטיות משולות לשבשבת; עיון חוזר מהותי הוא איפוא, נדיר. בפסיקת בית משפט זה הוכרו שתי עילות אשר בהתקיימן יתאפשר עיון חוזר. האחת, שאין עוררין כי אינה מתקיימת בנידון דידן, עניינה שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינה מחודשת של ההחלטה המקורית. השניה מתיחסת למצבים שבהם נתקבלה החלטה מחמת טעות, והעמדתו של בית המשפט על טעותו תגרום לשינוי ההחלטה... ודוק, אין המדובר בטעות שבשיקול דעת, המצריכה על דרך הכלל בירור בערכאת הערעור כי אם בטעות טכנית באופיה".

(רע"א 1687/17 קואופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ (7.3.17, פסקה י'))(דגש שלי ש.מ.).

71. במקרה שלפנינו ההחלטות בהן מבוקש עיון מחודש הינן החלטות מהותיות אשר ניתנו לאחר בחינה מעמיקה של המותב הקודם ובהתאם כל בחינה מחודשת של החלטות אלו מן הראוי שתערך ע"י ערכאת הערעור ולא על ידי כמותב החדש שאליו הועבר התיק, ולא למותר לציין כי אינני מוסמך לשמש כערכאת ערעור על המותב הקודם.

72. מבחינת למעלה מהדרוש, ומבלי לקבוע מסמרות, אני מוצא לנכון לציין כי טענות רילוב-סגל לפיהן קיימות טעויות ברורות וגלויות בהחלטות המותב הקודם, אינן נקיות מספקות, ובהתאם המקום לבירור טענות אלו הוא ערכאת הערעור שאליה קרוב לוודאי תפנה גב' סגל-רילוב, בין היתר בשים לב להחלטות בית המשפט העליון ברע"א 6452/14 ו- 5592/17.

73. כך ורק לשם הדוגמא, בבקשה לתיקון תשלומי האיזון שנקבעו ע"י המותב הקודם הוצגה ע"י רילוב תמונה עובדתית משפטית שלפיה נקבע באופן ברור בערכאות השונות ובכלל זה בבית המשפט העליון כי חלוקת הזכויות בחלקה הינה חלוקה שווה של ¼ לכל אחד מהמשיבים שפורטו לעיל, ולפיכך לא ניתן לטענתה להורות על הכנת תצ"ר שלא עפ"י החלוקה לעיל, (ראה לדוגמא טיעוני רילוב בסעיפים 3-4 לבקשה לתיקון תשלומי האיזון- סעיף 25 לעיל).

74. אלא שטענות אלו מתעלמות לחלוטין מקביעתו המפורשת של בית המשפט העליון בע"א 1445/11 אברהם מרטינז נ' איתן רילוב (26.12.12) שבו אמנם נדחה ערעורו של מרטינז, ונקבע כי אין לשנות את רישום חלוקת החלקה ל- 4 חלקים שווים כפי שרשום כיום בלשכת רישום המקרקעין אך בצד זו קבע בית המשפט העליון גם כי:

" ... ואולם לדעתי לא ברור, באופן חד משמעית, האם חולק שטחו של מגרש 17 (בנפרד ממגרש 34) היינו החלקה, לארבעה מגרשים השווים בגודלם, והאם החלוקה של מגרש 17 לתתי מגרשים, בהתאם לתכנית המתאר, בוטלה וזאת כפי שיובהר להלן" (פסקה 19).

ובהמשך (פסקה 20) "הנה כי כן ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, עולה ממסמכים אלו, לכאורה כי יש טעם בעמדת המערער (מרטינס, ש.מ.) לפיה תכנית המתאר עומדת בעינה, וכי החלוקה של החלקה (מגרש 17) אינה חלוקה לארבעה חלקים השווים בגודלם..."

להשלמת התמונה יצויין כי חלקה 17 הנזכרת בפסק הדין הנ"ל היא חלקה 61 נשוא ההליכים(ראו סעיף 7 לפסק הדין)

75. לאור קביעה זו, גם טענת רילוב לטעות ברורה בשמאות שנערכה, בכך שהיא התבססה על השוואת החלוקה לפי התצ"ר לחלוקה לפי תכנית המתאר, בעוד שקביעת תשלומי האיזון היתה צריכה להיות מבוססת על השוואת החלוקה לפי התצ"ר לחלוקה ל- 4 חלקים שווים לפי הרישום, אף היא אינה נקייה מספקות.

76. כך הם פני הדברים גם ביחס להחלטתו העקרונית של המותב הקודם לפיה ניתן יהיה להורות גם לרשם המקרקעין לרשום את התצ"ר אף ללא אישור הועדה המקומית.בעניין זה אכן מדובר בשאלה משפטית שההכרעה בה אינה פשוטה,ושבה יש ליתן משקל גם לנסיבותיו הייחודיות של המקרה שלפנינו שבו קיימת אי התאמה לכאורית בין רישום הזכויות הקנייני בחלקה, לבין חלוקת החלקה עפ"י תכנית המתאר, חלוקה אשר על פיה כבר נבנו כעקרון בתים ב- 4 מתוך 5 המגרשים שנקבעו בתכנית המתאר, ולכך יש להוסיף את קביעתו האמורה לעיל של בית המשפט העליון בדבר הספק בשאלה האם החלוקה השווה של הזכויות הקנייניות אינה נובעת מטעות ברישום ומכלול נסיבות ייחודיות אלו, הובילו את כב' השופט קיסרי לקבוע מתווה ייחודי לפירוק השיתוף בחלקה.

77. משנוכח המותב הקודם לדעת כי הוועדה המקומית מסכלת בפועל את יישום מתווה פירוק השיתוף שנקבע על ידו , ומשסבר המותב הקודם כי הועדה אינה פועלת כראוי ואף חורגת מסמכותה תוך שהיא גורמת לעיכוב ממושך בהליכי רישום התצ"ר,קבע כאמור המותב הקודם כי ניתן להשלים את הליך הרישום ללא צורך באישור הוועדה המקומית ,וגם החלטה זו נתקבלה לאחר שיקול דעת מעמיק ובהתבסס בין היתר על דבריו של בית המשפט העליון (כב' מ"מ הנשיא לנדוי) בע"א 348/11 הממונה על המרשם נ' ראיק ג'רג'ורה ואח' (29.4.79 , עמ' 498) לפיהם סעיף 38(א) לחוק המקרקעין התשכ"ט- 1969 (להלן-"חוק המקרקעין"), המחייב אישור המפקח כהגדרתו בחוק לפיו החלוקה תואמת את הוראות חוק התכנון והבניה "...מדבר רק בחלוקה בהסכם ולא בחלוקה על פי צו של בית המשפט, ואין בחוק הוראת תיאום דומה לגבי חלוקה המבוצעת באמצעות הליכים בבית המשפט. צו של בית המשפט, חייב הרשם לרשום בלי להרהר אחריו לפי סעיף 123(ב)(2) של חוק המקרקעין ולפי תקנות 31-33 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום) תש"ל – 1969 (בכפוף לסייג בדבר תשלום האגרות המגיעות הנובע מסעיף 151 לחוק) אין צריך לומר שרישום הקרקע בהתאם לצו של בית המשפט ו/או כל פקיד בהסדר אינו משחרר את בעל הקרקע מן הדרישות של חוק התכנון והבניה כאשר הוא בא לאחר מכן לבקש היתר לבנות על אדמתו".

78. לאור כל האמור לעיל, אין מקום לעיון חוזר שלי גם בהחלטה האמורה אשר התקבלה כאמור על פי שיקול דעתו של המותב הקודם , ובחינה מחודשת של ההחלטה האמורה צריכה להיעשות אם בכלל אך ורק על ידי בית המשפט העליון במסגרת ערעור ככל שיוגש.

עע"מ 609/19

79. בטרם אפנה לגוף הבקשה ולהשלמת התמונה, אתייחס לשאלת ההכרעה העשויה להתקבל בעע"מ 609/19 והשפעתה על ההליכים שלפנינו.

אין חולק על כך כי לבית המשפט העליון הסמכות ליתן כל החלטה וכל הוראה במסגרת הדיון בערעור האמור. עם זאת קיימת בעיני סבירות לא מבוטלת לאפשרות שלפיה גם במקרה של קבלת ערעור רילוב על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים לדחות על הסף את עתירתו, תוצאת קבלת הערעור תהיה השבת הדיון לבית המשפט לעניינים מינהליים, לצורך דיון בטענות שהועלו בעתירה לגופן, ובנסיבות אלו לאור ההתמשכות הצפויה של ההליכים , ובהעדר החלטה של בית המשפט העליון בדבר עיכוב ביצוע של אישור מפ"י לתצ"ר, יש מקום לכך שתינתן החלטה אשר תאפשר את השלמת הליך רישום התצ"ר.

בכל מקרה יצויין כי כפי שיפורט להלן , על פי לוח הזמנים שבכוונתי לקבוע לביצוע תשלומי האיזון , הדיון בעע"מ 609/19 הקבוע על פי הודעת סגל- רילוב לחודש אוקטובר 2020,אמור להתקיים עוד בטרם יחלוף המועד לביצוע תשלומי האיזון , ולפיכך ככל שתתקבל בערעור הנ"ל החלטה שיש בה כדי להשפיע על המשך הליך רישום התצ"ר , היא תהיה ניתנת ליישום מיידי , ללא צורך בשינוי ותיקון של פעולות רישום בלשכת רישום המקרקעין.

80. יותר מכך, החלטת מפ"י לאשר את רישום התצ"ר ללא קבלת אישור הועדה המקומית , ובחוסר התאמה לתכנית המתאר (כך לטענת סגל –רילוב המוכחשת על ידי מרטינס) אשר תידון בעע"מ 609/19, היא רק אחת הסוגיות שביחס אליהן הובעה כוונה מצד סגל-רילוב להביאן לבחינתו של בית המשפט העליון,וכאמור לעיל מרטינס ורילוב כבר הגישו בקשות רשות ערעור שהתייחסו להחלטות נוספות שניתנו על ידי המותב הקודם , וכל הבקשות האמורות נדחו מהטעם שיש להמתין למתן פסק דין סופי בהליך על מנת שכל הטענות יבחנו בהליך אחד.

לעמדתי , בשים לב לשלב בו מצויים ההליכים , שבו כל שנותר הוא לרשום את חלוקת החלקה בהתאם לתצ"ר שכבר קיבל את אישור מפ"י , יש מקום למתן פסק דין אשר יורה על השלמת הליך פירוק השיתוף בדרך של חלוקת החלקה על פי התצ"ר , ועל פסק דין זה יוכל מי מהצדדים המעוניין בכך להגיש ערעור אשר יכלול מטבע הדברים ערעור על כל החלטות הביניים שניתנו על ידי כב' השופט קיסרי ואשר הובילו לשלב בו אנו נמצאים כיום.

סיכום

81. לאור כל האמור לעיל ,ובהמשך לכל החלטותיו של כב' השופט א.קיסרי, ניתן בזאת צו בהתאם להוראות סעיפים 38 (ב) ו-39 לחוק המקרקעין , המורה על פירוק השיתוף בחלקה הידועה כחלקה 61 בגוש 11372 (להלן-"החלקה"),בדרך של חלוקה בעין של החלקה ל-5 חלקות משנה תוך ביצוע תשלומי איזון בין הבעלים המשותפים של החלקה .

82. חלוקת החלקה תהיה בהתאם למפורט בתכנית לצרכי רישום (להלן- "התצ"ר") ,שאושרה לרישום על ידי מפ"י , ואשר צורפה כנספח "א" לבקשת המנהלת המיוחדת מיום 28.6.18 (בקשה 107),ותשלומי האיזון ישולמו על פי חוות הדעת המשלימה של השמאי רענן הלר שהוגשה לתיק בית המשפט ביום 26.2.17 ואושררה על ידי כב' השופט קיסרי ביום 13.6.17.

83. לצורך השלמת ביצוע האמור לעיל ,ובהתאם להחלטותיו של כב' השופט קיסרי בין היתר מיום 7.9.14 ו-25.9.16 אני מחייב את גב' אופיר סגל-רילוב ואת שרעבי להפקיד בידיה הנאמנות של המנהלת המיוחדת , עד ליום 31.10.2020 סך של 354,000 ₪ על פי חלוקה כדלקמן:

סגל –רילוב -350,000 ₪

שרעבי-4,000 ₪.

84. לאור מורכבות ההליכים בתיק , והקושי בקביעת צד האחראי בלעדית להתמשכות ההליכים , אינני מוצא מקום להוספת הפרשי הצמדה וריבית לסכומי החיוב שנקבעו בחוות הדעת המשלימה של השמאי , ואולם ככל שהסכומים האמורים לא ישולמו עד למועד שנקבע על ידי הם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

85. לאחר הפקדת תשלומי האיזון לעיל, תהיה המנהלת המיוחדת רשאית להשלים את הליך הרישום של התצ"ר בלשכת רישום המקרקעין , ולצורך כך ובהתאם להוראות סעיפים 123(ב)(2) ,130 ו-145 לחוק המקרקעין ותקנה 31 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום ) תשע"ב- 2011 , אני נותן בזאת צו המורה לרשם המקרקעין לרשום את התצ"ר ואת חלוקת החלקה הנכללת בו ובהתאם לרשום את הבעלות ב-5 החלקות הארעיות הנוצרות עקב החלוקה על פי פירוט כדלקמן:

חלקה 1- (מספר ארעי )- תרשם בבעלות סגל-רילוב.

חלקה 2 –(מספר ארעי)- תרשם בבעלות ה"ה שרעבי בחלקים שווים.

חלקה 3 –(מספר ארעי)- תרשם בבעלות מרטינס.

חלקה 4 –(מספר ארעי)- תרשם בבעלות ה"ה ויזל בחלקים שווים .

חלקה 5-(מספר ארעי) תרשם בבעלות משותפת של הבעלים של חלקות ארעיות 1-4 לעיל ,כך שלכל בעלים של חלקה ארעית תיוחס 1/4 מהבעלות בחלקה 5 (מספר ארעי).

86. כמו כן אני מורה לרשם המקרקעין לרשום הערה על פי סעיף 130 לחוק המקרקעין ביחס לחלקה 5(מספר ארעי) בדבר קיומו של תקנון שיתוף, אשר יחייב את כל הבעלים בחלקה הנ"ל, ואשר תוכנו הינו בהתאם לתקנון אשר צורף כנספח "ד" לבקשת המנהלת המיוחדת (בקשה 107).

87. כל הערה ו/או צו ו/או משכנתא הרשומים לטובת צד ג' על זכויות מי הבעלים שפרטיהם בסעיף 85 לעיל,תיוחד ותרשם על זכות הבעלות שתרשם על שם אותם בעלים בחלקה ארעית וכן על חלקם היחסי בזכות הבעלות בחלקה ארעית 5, והכל כמפורט בסעיף 85 לעיל.

88. אני מסמיך את המנהלת המיוחדת לחתום על כל מסמך שידרש בשם כלל הבעלים המשותפים של החלקה לצורך השלמת רישום התצ"ר והבעלות בחלקות הארעיות לרבות שטר חלוקה ,אשר צורף לבקשת המנהלת המיוחדת (בכפוף לשינוי הנדרש עקב העברת הבעלות מרילוב ז"ל לסגל-רילוב).

89. בהתאם להחלטתו של כב' השופט א.קיסרי מיום 9.4.17 אני מורה לרשם המקרקעין להשלים את רישום התצ"ר וחלוקת החלקה בפנקסי המקרקעין, ללא צורך באישור הועדה המקומית לתצ"ר, אך בכפוף להמצאת כל אישורי המיסים הנדרשים לצורך ביצוע הרישום או כל אישור אחר הנדרש על פי דין ותשלום אגרות.

90. לא יאוחר מ-30 יום ממועד השלמת רישום החלוקה , המנהלת המיוחדת תגיש בקשה משלימה למתן הוראות לרישום זיקות ההנאה הנדרשות , כמפורט בסעיף 6 לבקשה 107.

כמו כן עם השלמת הרישום תהיה המנהלת המיוחדת רשאית להעביר את תשלומי האיזון לידי מרטינס- סך של 327,400 ₪ וויזל-27,100 ₪.

91. כמו כן אני מאשר את שכר המנהלת המיוחדת המבוקש בסך של 28,108 ₪ (כולל מע"מ) , ואני מורה לכל אחד מהמשיבים (סגל-רילוב,ה"ה שרעבי(ביחד ולחוד) , מרטינס ,ה"ה ויזל (ביחד ולחוד) ), לשלם למנהלת המיוחדת את חלקם בשכר טרחתה בסך של 7,027 ₪ כל אחד,לא יאוחר מיום 31.10.2020.

92. המנהלת המיוחדת תגיש לחתימתי פסיקתא מתוקנת , אליה יצורפו העתקי תקנון חלקה ארעית 5 ושטר חלוקה מתוקן , לא יאוחר מיום 31.10.2020.

93. שאלת הוצאות ההליכים בתיק זה תידון בנפרד לאחר גמר הליכי רישום התצ"ר.

ניתנה היום, כ"ה אלול תש"פ, 14 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.