ביום 25.10.13 הוריתי, בין השאר, שהצדדים יגישו טיעון בשאלה אם יש מקום להורות על ביצוע תשלומי איזון ואם כן – מה תהיינה אמות המידה שעל פיהן יונחה השמאי ומה יהיו השיקולים שעליו להביא בחשבון בקשר לכך.

מבין בעלי הדין רק המבקש (בהמרצת הפתיחה) ("רילוב") והמשיב 1 ("מרטינז") הגישו טיעון בעניין זה, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו אני סבור שיש מקום לכך שישולמו תשלומי איזון בקשר עם חלוקת חלקה 61 בגוש 11372 ("החלקה"), בהתאם לעקרונות שנקבעו בהחלטתי מיום 25.10.13 ("ההחלטה") היינו חלוקה לארבע חלקות משנה וחלקה חמישית שתהיה בבעלות משותפת של כל בעלי החלקות האחרות.

רילוב טוען שיש להורות על תשלומי האיזון, ובכך לדעתי הוא צודק, אלא שבניגוד לטענתו איני סבור שניתן מלכתחילה לקבוע שמרטינז, או כל משיב אחר, ישלם תשלומי איזון, לרילוב או למי מן המשיבים האחרים. בעוד אשר יש יסוד לטענותיו של רילוב, המסתמך על המחבר מ' דויטש, שהפרשנות הראויה של סעיף 39(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, הינה שתשלומי איזון משקפים הגנה ראויה על זכות הקניין, איני בטוח שבחינת כל השיקולים והנתונים הרלבנטיים תביא לתוצאה שלפיה יהיה על מרטינז או על משיב אחר, לשלם לרילוב תשלומי איזון ולשם כך יש להמתין עד אשר ישלים השמאי את חוות דעתו ויגיש אותה.

מסקנתי זו מושתתת על כך שבניגוד למקרה הרגיל, שבו בעת פירוק שיתוף במקרקעין, וכתוצאה מאילוצים שונים, מקבל אדם זכויות מעבר למגיע לו, ולכן מורה בית המשפט על תשלומי איזון, המקרה שבפנינו הוא בעל מאפיינים יוצאי דופן שמקורם בהיסטוריה של רכישת הזכויות בחלקה, על ידי בעלי הדין. בגדר החלטה זו איני רואה צורך לשוב ולהזכיר את טענות רילוב ומרטינז, שנפרשו בהרחבה רבה בגדר ההליך העיקרי. עניין זה, הוכרע בפסק הדין שניתן ביום 9.1.11 וערעור עליו נדחה על ידי בית המשפט העליון (ע"א 1445/11 (25.11.12)) אלא שבקשר לכך מצאתי כרלבנטית את טענתו של מרטינז, שבשעתו רכשו בעלי הדין את החלקות שהותוו בתוכנית המתאר ש/215 ("תוכנית המתאר"), ומלכתחילה היו שטחי חלקות אלה שונים זה מזה, ומעבר לכך, החלקות נרכשו במועדים שונים וכמתחייב מכך, גם בסכומי תמורה שונים.

כאמור, בהחלטה אישרתי את החלוקה העקרונית שהוצעה על ידי המנהלת המיוחדת, וחלוקה זו שונה מן החלוקה שנקבעה בתוכנית המתאר. על רקע זה, ובהינתן טענת מרטינז – שאותה אני רואה לקבל - אני סבור שלמועדי רכישת הזכויות ולסכומים ששולמו בקשר לכך, יש רלבנטיות להכרעה בשאלה אם חלוקה בהתאם להחלטה מיום מביאה לתוצאה שלפיה יש לשלם תשלומי איזון, ואם כן, על מי תחול חובת תשלום, מי יהיה זכאי לתשלום, ובאיזה סכומים מדובר.

סיכומו של דבר, חוות הדעת שיערוך השמאי תביא בחשבון הן את נתוני רכישת החלקות על ידי בעלי הדין, והן את החלקים המועברים מכוח ההחלטה, וכן כל נתון רלבנטי אחר שהשמאי, כחכמתו, יהיה סבור שיש להביא בחשבון.

בתוך כך, אני רואה לנכון להבהיר גם שהשמאי יוכל, אם ימצא זאת לנכון, לפנות בבקשות למתן הוראות, וכן כי השמאי לא ייוועד עם מי מן הצדדים ללא נוכחות הצדדים האחרים, אלא אם הייתה לכך הסכמה מפורשת מראש. כל תכתובת בין השמאי לבין מי מן הצדדים, או המנהלת המיוחדת, תיעשה כך שכל הצדדים האחרים יהיו מכותבים לה.

חוות הדעת תוגש תוך ששים ימים (ימי פגרה במניין).

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ד, 18 מאי 2014, בהעדר הצדדים.