מבוא

1. בפני בקשה שהוגשה על ידי מר ביגלאייזן אריה (להלן: "החייב") לפיה יורה בית המשפט לעכב את ביצוע מימושו של נכס תעשייתי המצוי ברחוב החרושת 6/10 קרית ביאליק המהווה יחידת בניה בגוש 134 חלקה 12581 (להלן: "הנכס") המצוי בבעלות החייב ואחיו מר צבי ביגלאייזן וכן להורות לנאמן שלא לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לסילוק ידו של החייב מהנכס.

החייב מנמק בקשתו בטענה כי נפלו פגמים מהותיים בהליך פשיטת הרגל, קרי בבדיקת תביעות החוב על ידי הנאמן, אשר לטענת החייב לא קיבל את תגובתו העניינית של החייב לתביעות החוב והכרעתו ניתנה בלא הנמקה.

עוד ציין החייב, כי הנכס מהווה את מקור פרנסתו היחיד של החייב, שהינו בן 66 ומתקרב לגיל הפנסיה, והינו מבצע עבודות מסגרות ארעיות וקטנות מהנכס.

2. הנאמן מתנגד לבקשה. לעמדתו אין מקום לעכב את מימוש הנכס שכן עוד ביום 17/1/12 ניתנה החלטה חלוטה במסגרת הליך זה. הנאמן ציין בתגובתו כי החייב היה צד להליך ולא התנגד כלל לבקשת הנאמן לפירוק השיתוף בנכס.

עוד ציין הנאמן כי אחיו של החייב שהינו שותף בנכס, פינה את הנכס על פי החלטת בית המשפט מיום 17/1/12 ועותר למימוש המכירה.

הנאמן ציין בתגובתו כי החייב לא נקט בהליך נכון, לא הגיש ערעור על הכרעות הנאמן בתביעות החוב וטענותיו ביחס לקביעות הנאמן נטולות בסיס עובדתי ומשפטי, ואין כל הצדקה להפחתה, ובוודאי לא להפחתה משמעותית משיעור תביעות החוב שאושרו.

בשולי תגובתו ציין הנאמן כי יש להורות לחייב להודיע לכלל נושיו על הליכי הכינוס, שעה שהתברר כי החייב לא מסר הודעות לנושים כפי שנצטווה בצו הכינוס.

3. ב"כ הכנ"ר הצטרפה לעמדתו של הנאמן והוסיפה וציינה כי המדובר בחייב אשר לא מקיים ולו אחת מחובותיו בהליך פשיטת הרגל, ואין לו להלין אלא על התנהלותו בהליך.

4. בדיון שהתקיים ביום 2/12/12 חזרו הצדדים על עמדותיהם ואף ניתנה לחייב, לבקשתו, האפשרות לטעון את דבריו באריכות. החייב אישר בין היתר כי אינו משלם תשלומים חודשיים במסגרת ההליך. מדברי החייב וב"כ עלה כי החייב טוען כי אין באפשרותו להפקיד כספים בקופת הפש"ר בגובה של 30% מתביעות החוב. החייב מעוניין לטענתו להגיש הצעת הסדר שבה יוכל לקבל חלק קטן מתוך הנכס על מנת שיוכל להתפרנס לפחות עד גיל הפנסיה.

רקע עובדתי

5. ביום 14/10/10 ניתן כנגד החייב צו כינוס והושת על החייב תשלום חודשי בסך של 1,000 ₪.

6. ביום 10/11/11 הוכרז החייב כפושט רגל ועו"ד ליאור מזור מונה כנאמן לנכסי החייב.

7. החייב לא הגיש דו"ח מצב נכסים כפי שנדרש במסגרת צו הכינוס ואינו משלם מראשית ההליך את התשלום החודשי שהושת עליו בסך של 1,000 ₪. כך צבר החייב חוב פיגורים בסך של 21,000 ₪. החייב לא ריפא מחדלו גם לאחר שורה של החלטות שניתנו לרבות החלטה מיום 14/4/11.

בנוסף, אין החייב מגיש באופן שיטתי דוחות בדבר הכנסות והוצאות ובפועל לא הגיש החייב ולו דוח אחד.

8. בניגוד לטענת החייב לפיה לא נתבקש ולא ניתנה לו האפשרות ליתן תגובתו לתביעות החוב במסגרת בדיקתו על ידי הנאמן, לא כך הם פני הדברים. הנאמן ציין בתגובתו כי בוצעה לחייב פנייה בכתב עוד ביום 19/2/12 לשם מתן התייחסותו לתביעות החוב וזאת עוד טרם החלה בדיקתו.

בהמשך, ולאחר שהחייב לא נענה לפניות הנאמן ביצע הנאמן בדיקה של 6 תביעות החוב שהוגשו על ידי המרכז לגביית קנסות, המוסד לביטוח לאומי, מע"מ עכו, מר זאב ביגלאייזן, עיריית חיפה ועיריית קרית ביאליק ואשר סכומן המצטבר עמד על 2,622,144 ₪. במסגרת בדיקת הנאמן אושר חוב כולל של 935,617 ₪ מתוכו 9,048 ₪ בדין קדימה לנושה – המוסד לביטוח לאומי.

מעיון בנתונים אלה עולה כי בניגוד לנטען בבקשת החייב, בוצעה על ידי הנאמן בדיקה מעמיקה ועניינית ואשר במסגרתה עולה כי בפועל אישר הנאמן שיעור של 35% בלבד ממכלול תביעות החוב שהוגשו.

בדיקת רוב תביעות החוב הושלמה ביום 22/3/12 ותביעת החוב האחרונה בדיקתה הושלמה והכרעה בה ניתנה ביום 22/7/12. מן האמור עולה איפוא כי הכרעות הנאמן בתביעות החוב הפכו לחלוטות לנוכח העובדה שהחייב והנישום לא הגישו עליהם ערעורים כלשהם, תוך המועדים הקבועים בדין.

9. במסגרת הצעדים שננקטו על ידי הנאמן בהליך זה הוגשו על ידי הנאמן 2 בקשות לפירוק שיתוף. החייב היה צד להליכים אלה, העתקי הבקשות הרלבנטיות הומצאו לחייב והוא אף נכח בדיון שהתקיים ביום 9/1/12 בהתייחס לבקשה הראשונה שהוגשה על ידי הנאמן ולא העלה כל הסתייגות.

הבקשה הראשונה לפירוק שיתוף שהוגשה על ידי הנאמן התייחסה לנכס נשוא הבקשה אשר בו לחייב 60% מזכויות החכירה בעוד שאחיו מר צבי ביגלאייזן, רשום כבעלים של היתרה.

במסגרת בקשה זו ניתנה ביום 17/1/12 החלטה המורה על פירוק השיתוף במקרקעין, עליה לא השיג החייב והינה חלוטה.

הנאמן הגיש כאמור בקשה נוספת לפירוק השיתוף בנכס המצוי ברחוב התבור 1 בקרית ביאליק, הידוע כגוש 11590 חלקה 151/4 (להלן: "הדירה") בו לחייב 1/3 מהזכויות הרשומות, לצד שני אחיו, מר צבי ביגלאייזן ומר זאב ביגלאייזן.

בקשת הנאמן לפירוק השיתוף נעתרה בהחלטה שניתנה ביום 16/2/12 ואולם במסגרת החלטה זו נקבע, לשם הזהירות, כי המשך נקיטת הליכי פירוק השיתוף בנכס הנ"ל תיעשה לאחר בדיקת תביעות החוב על ידי הנאמן.

10. יצוין כי הנאמן בחר, מתוך התחשבות ראויה לציון, שלא לנקוט בטרם מוצו ההליכים ביחס לנכסים נשוא הבקשות לפירוק השיתוף, בהליך כלשהו ביחס לדירת המגורים של החייב ואשתו, דירה בת 5 חדרים, אשר עליה לא רובצת כל משכנתא, המצויה ברחוב האלונים 3/25 בקרית ביאליק, והידועה כגוש 11554 חלקה 239/26, בשטח של 120 מ"ר.

11. בהמשך להחלטות שניתנו בעניין בקשות הנאמן לפירוק השיתוף, פעל הנאמן למימוש הנכסים הללו ופתח תיקי הוצאה לפועל למימוש הנכסים. יצוין כי בהתייחס לנכס נשוא הבקשות קיימת החלטה חלוטה בדבר פירוק השיתוף וכן הסכמה חד משמעית מצד השותף לנכס, מר צבי ביגלאייזן לפירוק השיתוף ובפועל פעל מר צבי ביגלאייזן על-פי ההחלטה שניתנה ביום 17/1/12 ופינה את חלקו בנכס.

12. עובר להגשת הבקשה פנה החייב באמצעות ב"כ לנאמן והעלה טענות כלליות באשר לאופן בדיקת תביעות החוב. מתגובת הנאמן עולה כי הנאמן מסר לב"כ החייב את הכרעותיו בתביעות החוב, עיכב במספר ימים את הליכי הביצוע ואף ביקש מהחייב כי ימציא תיעוד ספציפי לביסוס טענותיו, ואולם החייב לא פעל כאמור והגיש את הבקשה לבית המשפט.

דיון

13. לאחר ששבתי ושקלתי את טענות החייב סבורני כי דין הבקשה להידחות.

14. מעיון בבקשת החייב עולה כי החייב לא נקוט בהליך הראוי לבירור טענותיו והעלה השגותיו שלא תוך המועדים הקבועים בדין.

ההחלטה אשר הורתה על פירוק השיתוף בנכס ניתנה עוד ביום 17/1/12 וככל שהיו לחייב טענות כנגדה היה עליו להשיג על ההחלטה בפני הערכאה המתאימה, או לכל הפחות לעתור להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט מיום 17/1/12 תוך הגשת בקשה לעיכוב ההליכים.

בנסיבות ענייננו כאשר החייב לא השיג על ההחלטה מיום 17/1/12 המורה על פירוק השיתוף בנכס וזו הפכה לחלוטה אין יסוד או בסיס לבקשת החייב למתן סעד של עיכוב ביצוע של ההחלטה ובוודאי לא בחלוף 9 חודשים ממועד הינתנה.

15. זאת ועוד, ככל שהיו לחייב טענות המבססות את התנגדותו לפירוק השיתוף ולפינוי הנכס, היה על החייב להעלות טענותיו במסגרת הבקשה לפירוק שיתוף שהוגשה על ידי הנאמן באמצעות הגשת תגובה או ולכל הפחות, בהעלאת טענותיו בדיון שהתקיים ביום 9/1/12 בנוכחותו. לא ניתן להעלות על הדעת התנהלות לפיה בעל דין נוכח בהליך, אינו מעלה השגות כלשהן, ובחלוף 9 חודשים ממתן ההחלטה ולאחר שההחלטה הפכה לחלוטה, מתיימר לפתוח בהליך מחדש, באמצעות הגשת בקשה לעיכוב ביצוע.

16. ככל שהיו לחייב טענות ביחס לתביעות החוב שהוגשו היה לחייב אינטרס ממשי לשתף, ולו הפעם, פעולה עם הנאמן ולהעביר הסתייגויותיו לתביעות החוב טרם בדיקתן וגם לנוכח פניות הנאמן. ואולם, החייב עקבי בהתנהלותו בהליך הפש"ר, לא שיתף פעולה עם הנאמן, לא שעה לפניות הנאמן ולא העביר הסתייגויותיו טרם בדיקת תביעות החוב.

זאת ועוד, החייב אף לא פעל עלפי הוראת תקנה 95 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 בקשר להכרעות הנאמן בתביעות החוב. תחת זאת ומטעמים השמורים עימו, הגיש החייב בקשה לעיכוב ביצוע הנעדרת עיגון משפטי.

17. במסגרת הבקשה והדיון שהתקיים ביום 2/12/12 טען החייב כי מימוש הנכס יגדע את מטה לחמו. לא ניתן להתרשם מטענה זו של החייב אשר לאורך כל ההליך, אינו משלם את התשלום החודשי על פי ההחלטה שניתנה במסגרת צו הכינוס וטוען כי ידו אינה משגת לשלם ולו את התשלום המינימלי בהיעדר הכנסה.

יתר על כן, לנוכח האופן שבו מציג החייב את היקף עבודתו, אין החייב נדרש ובוודאי שאין תועלת כלכלית מכך שהחייב מתעקש להחזיק נכס מסחרי בשטח העולה על 350 מ"ר ואשר לטענת החייב עצמו אינו מניב הכנסות ולא כל שכן הכנסות המאפשרות לטענתו ביצוע תשלום חודשי מינימלי לקופת הפש"ר.

גם טענת החייב לפיה הינו מעונין לשמור לעצמו שטח קטן בנכס, אינה ראלית לנוכח העובדה שהחייב לא המציא ראיות כלשהן שיש בהן כדי לבסס אפשרות לפיצול הנכס לתתי חלקות.

בכל מקרה אין מניעה שהחייב ישכור לעצמו ולצורך עבודתו שטח מסחרי המגלם את צרכיו של החייב, היקף עבודתו ולא יחזיק בבעלותו נכס שאינו דרוש לו וימנע בכך את תשלום חובותיו לנושים.

18. למעלה מן הצורך אתייחס אף לטענות החייב בקשר להכרעות הנאמן בתביעות החוב לגופן. אקדים ואציין כי החייב העלה טענות חלקיות, לא מפורטות ואשר אינן נתמכות במסמכים ובראיות.

19. באשר לתביעת החוב שהוגשה על ידי עיריית חיפה, יצוין כי תביעת חוב זו נוגעת לחוב בגין חוב ארנונה עבור עסק בו פעל החייב כדייר מוגן בשדרות ההסתדרות 233/2 במפרץ חיפה.

בניגוד לטענת החייב, תביעת החוב נוגעת לתקופה שעד למתן צו הכינוס בלבד ולא משתרעת עד לשנת 2011. באשר לתביעת חוב זו עולה מבקשת החייב כי לחייב שתי השגות עיקריות. האחת, נוגעת למועד בו הפסיק החייב את השימוש בנכס לטענתו. והשניה, נוגעת לשטח ששכר בפועל, אשר לטענת החייב עמד על 80 מ"ר ולא 275 מ"ר.

החייב מבסס את טענתו ביחס למועד בו הפסיק החייב את השימוש בנכס על פסק דין שניתן כביכול ביום 3/4/06. ואולם צודק הנאמן כי טענתו זו של החייב אינה נכונה עובדתית, וזאת על דרך ההמעטה. הנאמן צירף לתגובתו את פסק דינו של כב' השופט לבנוני בת.א. 15973/05 מיום 8/3/2010, ממנו עולה כי פסק הדין שניתן ביום 3/4/06 בוטל ולמעשה המערכה המשפטית בין החייב לבין הבעלים של הנכס, חברת יחזקאל קורן ובניו בע"מ נמשכה משך שנים לאחר מכן, כאשר רק בפסק הדין מיום 8/3/10 ניתן צו פינוי כנגד החייב מהנכס. יצוין כי לכל אורך ההליך, ולכל הפחות עד למועד מתן פסק הדין, טען החייב כי מעולם לא נטש את העסק. המסקנה הבלתי נמנעת מפסק הדין הינה, כי החייב הוסיף להחזיק בנכס לפחות באופן פורמאלי עד ליום 8/3/10 ומכאן שניטל הבסיס מטענת החייב שאין לחייבו בתשלום ארנונה בגין הנכס הנ"ל החל משנת 2006 כאשר עולה מפסק הדין שניתן ביום 8/3/10 כי לכל אורך ההליך שהתנהל בבית משפט השלום, החייב נאחז בנכס עד למתן פסק הדין.

זאת ועוד, הנאמן מציין בתגובתו כי מבירור שערך עם החייב עלה כי החייב לא נתן מעולם הודעה כמתחייב וכנדרש מסעיף 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות"), בדבר הפסקת השימוש בנכס, לא טרם מתן פסק הדין ולא לאחר מכן.

מי שרשום כמחזיק בנכס או בעלים, אשר אינו מוסר הודעה על פי הוראת סעיף 325 לפקודת העיריות ואינו מקיים את חובתו לדווח על כך, באופן שנמנעת מהעירייה האפשרות לפעול לחיובו של "המחזיק האמיתי" לא יוכל לזכות בפטור מחיובי מיסי עיריה בגין התקופה האמורה. כל תוצאה אחרת תבוא לכך שהעירייה תיאלץ לשאת בתוצאות הנובעות ממחדלו של החייב בתקופה שבטרם ניתן צו הכינוס ועל כן אין בסיס להשגתו של החיוב לעניין משך חיובו בתשלומי הארנונה, ומובן שלא ניתן להתבסס על טענתו הנסמכת על פסק דין שניתן ביום 3/4/06 ואשר בוטל.

החייב טען במסגרת בקשתו כנגד חיובו בתשלום ארנונה בגין מלוא שטח הנכס וטען כי עשה שימוש רק ברבע ממנו. סבורני כי צדק הנאמן בחיובו של החייב בדמי הארנונה בגין כלל שטח הנכס וטענתו של החייב בהקשר זה אינה נתמכת עובדתית ואף משוללת היגיון.

מתגובת הנאמן עולה כי עובר להחזקת החייב בנכס, ביום 3/1/64 נקשר הסכם שכירות בתנאי דיירות מוגנת בין אביו, של החייב ובין חברת יחזקאל קורן ובניו בע"מ. זכויותיו של החייב בנכס, הינן פועל יוצא של זכויות אביו, כפי שנקבע בפסק דינו של כב' הש' לבנוני בת.א. 15973/05. אין חולק כי ממועד חתימת הסכם השכירות המוגנת ועד מתן פסק דין הפינוי של החייב מהנכס ביום 8/3/10 חלפו 46 שנים בהם החזיקו אביו של החייב והחייב בנכס.

הגם שהחייב טוען כי למעשה מלכתחילה וכבר משנת 1964 שכר אביו רק חלק קטן מהנכס, הן אביו של החייב והן החייב עצמו, חוייבו באופן רצוף בתשלומי הארנונה בגין כלל הנכס, חיובים הגבוהים פי ארבע לערך מאלה, שאמורים היו אביו של החייב להיות מחויבים בהם, לנוכח טענת החייב. חרף זאת לא הציג החייב ולא הודעה אחת במסגרתה טענו אביו של החייב והחייב כנגד חיובי הארנונה ושטח המושכר.

זאת ועוד, מתגובת הנאמן עולה כי חיוב אביו של החייב והחייב עצמו בוצעו על ידי עיריית חיפה על פי העתק מהסכם השכירות המוגנת שנקשר בין אביו של החייב וחברת יחזקאל קורן ובניו בע"מ וחזקה כי עיריית חיפה פעלה בהתאם לאמור בהסכם.

אם אמנם שכר החייב רק חלק מהנכס וחויב בגין כולו, ניתן היה לצפות כי החייב ו/או אביו היו מוצאים במשך 46 שנים שהות לברר את חיוביהם, ולהשיג עליהם. בכל מקרה, מוטלת הייתה על החייב ואביו החובה להודיע על כך לעיריית חיפה, ואולם למרות קבלתם השוטפת של חיובי העירייה, לא השיגו החייב ואביו על החיובים ולא הגישו הודעה לעיריית חיפה בהתאם להוראת סעיף 325 לפקודת העירייה. מכאן, שהחייב אינו יכול עוד להישמע בטענה כלשהי ביחס לחובות הארנונה בגין שטח הנכס. אם לא די בכל האמור, והחייב סבור היה כי חויב בחיובי יתר בגין שטחים שאינם בחזקתו, ניתן היה לצפות כי במסגרת התביעה שהתנהלה כנגדו בת.א. 15973/05 על ידי חברת יחזקאל קורן ובניו בע"מ, שהינה הבעלים של הנכס, היה החייב מעלה טענה לעניין חיובו, והיה טוען לקיומו של חוב לזכותו מצד חברת יחזקאל קורן ובניו בע"מ.

עיון בפסק הדין בת.א. 15973/05 מעלה כי החייב העלה טענות רבות כנגד חברת יחזקאל קורן ובניו בע"מ אשר נדחו כולן, ואולם לא טען לגבי חיובו ביתר, בתשלומי ארנונה. משהחייב לא העלה איפוא במהלך שנים רבות וארוכות טענות כלשהן ביחס לחיובו ביתר בגין תשלומי ארנונה בפני עיריית חיפה ו/או בפני הבעלים של הנכס, חברת יחזקאל קורן ובניו בע"מ, התנהלותו זו של החייב מלמדת על המשקל שניתן לייחס לטענותיו, ובכל מקרה ועל רקע מחדלו המתמשך והעובדה שהחייב נמנע מליתן הודעה על פי הוראת סעיף 325 לפקודת העיריות, חזקה שטענתו אף לא הייתה מתקבלת. מכאן שאין כל ממש בטענות החייב ביחס להכרעת הנאמן בתביעת החוב של עיריית חיפה.

22. תביעת החוב שהוגשה על ידי עיריית קרית ביאליק מושתתת על חיובי ארנונה, מים, אגרות והיטלים בגין 2 נכסים; בית המגורים של החייב ברחוב האלונים 3/25 ובגין הנכס נשוא הבקשה – המסגריה.

לגבי בית המגורים תבעה העירייה יתרות חוב ארנונה, מים וארנונה בגין השנים 1997 ועד למועד צו הכינוס. עיריית קרית ביאליק המציאה על פי דרישת הנאמן פירוט מלא וממצה של דוחות מצב חשבון עבור כל שנה רלבנטית ולאחר שהנאמן שיערך וערך התאמה של הריבית על החיובים אישר לעיריית קרית ביאליק, סך של 114,364.64 ₪ בגין חובו של החייב עבור בית המגורים. החייב לא הציג כל מסמך ואף לא טען טענה כלשהי ביחס להכרעת החוב ככל שהיא מתייחסת לחובו בגין בית המגורים. מעצם כך, אין ספק כי חוב זה אינו נתון כלל במחלוקת.

באשר לחוב החייב בגין חיובי עיריית קרית ביאליק בכל הנוגע למסגריה הבהיר הנאמן כי פנה לעיריית קרית ביאליק על מנת שזו תמציא דוחות חשבון פרטניים ביחס לנכס. עיריית קרית ביאליק המציאה לנאמן דוחות מצב חשבון פרטניים עבור השנים 1996 ועד למתן צו הכינוס.

לנוכח האמור, אישר הנאמן יתרת חוב ארנונה ביחס לחובו של החייב משנת 1996 ולא אישר חובות קודמים משנת 1996 ואשר לגביהם לא המציאה עיריית קרית ביאליק דוחות חשבון פרטניים. סך כל החוב שאושר לעיריית קרית ביאליק בגין הנכס נשוא הבקשה עמד על 174,100.4 ₪.

ביחס להכרעת החוב של הנאמן לגבי הנכס נשוא הבקשה העלה החייב שלוש טענות עיקריות.

החייב טוען כי חלק מהחוב הנתבע בסך של 54,871 ₪ התיישן תוך שהוא נסמך על טענה שהעלה החייב בהליך אחר, בבש"א 20826/04, ואשר לטענתו עולה מהחלטת בית המשפט מיום 23/2/05 כי עיריית קרית ביאליק אישרה את טענתו.

עוד טוען החייב כי ניתן רק להניח כי החוב הנתבע כולל חיובים לפני שנת 1990, אשר לגביהם על עיריית קרית ביאליק לתבוע גם את אחיו של החייב.

לבסוף טוען החייב, בשפה רפה ובלא פירוט כי הנכס הוחזק על ידי אחיו מר זאב ביגלאייזן עד לשנת 2002 ובלא שהבהיר משמעות טענה זו באשר לחיובי עיריית קרית ביאליק.

בהתייחס לטענת החייב לפיה חלק מהחוב הנתבע על ידי עיריית קרית ביאליק ובסך של 54,871 ₪ התיישן, ציין הנאמן כי החייב נסמך בכך על טענה, שהעלה ואשר אף בהחלטת בית המשפט במסגרת בש"א 20826/01 צוין, כי למעשה אין בטענת החייב התייחסות למסמכים או לתיעוד של עיריית קרית ביאליק לגבי קרן החוב נכון ליום 10/9/91.

עוד ציין הנאמן בתגובתו כי ספק אם ניתן ככלל לקבל את טענת החיוב לעניין ההתיישנות, שכן עיריית קרית ביאליק נקטה כנגד החייב בהליכי גבייה עוד משנות ה-90 המוקדמות של המאה הקודמת. לבסוף טען הנאמן, שגם אם ניתן לקבל את טענת החיוב לגבי התיישנות הסך של 54,871 ₪, הרי שיתרת חוב זו נבלעת לחלוטין ביתרה שלא אושרה על ידי הנאמן כמפורט בהכרעתו.

בהיעדר התייחסות למסמכים או ביחס לקביעת קרן החוב של עיריית קרית ביאליק, כעולה מטיעוני החייב, קשה לעמוד על נכונות טענתו. עם זאת, ולאחר שהנאמן לא אישר ממילא את יתרת חוב הארנונה בגין התקופה שקדמה לשנת 1996 ניתן לקבל את עמדת הנאמן כי יתרת חוב הנטענת על ידי החייב בסך של 54,871 ₪ ואשר התיישנה לטענת החייב, נבלעה לחלוטין ביתרת החוב אשר לא אושרה על ידי הנאמן ולמעשה בשלב זה אין ממש בטענות החייב לעניין הכרעת הנאמן.

למעלה מן הצורך אציין כי גם אם צודק החייב בטענותיו לגבי הסך של 54,871 אין בגריעת הסכום הנ"ל מסך החובות שאושרו על ידי הנאמן כדי להצדיק את עיכובו של הליך מימוש פירוק השיתוף, שכן המדובר בסכום העומד בשיעור על כ-5% מסך תביעות החוב שאושרו על ידי הנאמן ואף החייב הצהיר במפורש במהלך הדיון שאין באפשרותו להעמיד תשלום בסדר גודל של 30% מתביעות החוב שאושרו.

גם ביתר טענות החייב באשר לאישור תביעת החוב של עיריית קרית ביאליק, ביחס לחוב הארנונה בגין עם הנכס נשוא הבקשה אין כל ממש.

הטענה השניה הנוגעת לחיובים, שבוצעו עבור התקופה לפני שנת 1990 נשללה כאמור מיסודה, לאור העובדה שהנאמן אישר את יתרות החוב משנת 1996 ואילך בלבד.

הטענה הנוספת לפיה אחיו של החייב מר זאב ביגלאייזן תפס חזקה בנכס לפני שנת 2002 לא רק שאינה מפורטת ואינה נסמכת על ראיות, הרי שהיה על החייב למסור הודעה לעיריית קרית ביאליק, במועד הרלבנטי לפי הוראת סעיף 325 לפקודת העיריות והחייב לא פעל כאמור. יתר על כן, החייב נרשם במרשמים השונים לרבות במסמכי העירייה כבעלים של 60% מזכויות החכירה בנכס, בהתאם להוראת פסק הבוררות שניתן על ידי עו"ד מ. ריבק. מן המכלול עולה איפוא כי טענות החייב ביחס לאישור תביעת החוב של עיריית קרית ביאליק, נטולות בסיס ולא נפל כל דופי בהכרעת הנאמן.

22. החייב מעלה טענות אף ביחס להארכת המועד שניתנה לאחיו של החייב מר זאב ביגלאייזן, בקשר לתביעת החוב, שהוגשה על ידו באיחור של מספר חודשים והנסמכת על פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר עו"ד מ. ריבק בשנת 1987. על פי פסק הבוררות חוייב החייב לשלם לאחיו מר זאב ביגלאייזן סך של 12,000 $ כנגד זכויותיו במסגריה, סכום שאין חולק כי החייב לא שילם מעולם.

תביעת החוב של אחיו של החייב אמנם הוגשה באיחור. עם זאת אין חולק כי החוב אינו שנוי במחלוקת, נסיבותיו האישיות של אחיו של החייב, לרבות מצבו הרפואי והמנטלי ידועים, נכון למועד הגשת תביעת החוב לא נתגבשה מצבת הנשייה, לא הועמדה הצעת הסדר לנושים ואף לא נצטברו כספים בקופת הכינוס.

יתר על כן החייב אף לא טרח להמציא הודעה מסודרת בדבר צו הכינוס לנושים, לרבות לאחיו, כפי שמחוייב היה לעשות לפי צו הכינוס. על כן צדק הנאמן משהאריך לנושה את המועד להגשת תביעת החוב. החלטתו של הנאמן מתיישבת אף עם פסיקתו של בית המשפט העליון כפי שעולה מבר"ע 98020/8 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ' א.ר.מלונות רותם (1994) בע"מ בפירוק, (פרסו נבו) 21/8/12.

הטענות שמעלה החייב ביחס לנזקים שגרם אחיו של החייב מר זאב ביגלאייזן אף בהן אין ממש. מעבר לעובדה כי החייב לא הניח תשתית עובדתית הולמת לטענה, לא ניתן להתעלם מן העובדה שטענות דומות, שהעלה החייב במסגרת ת.א. 15973/05 ביחס לנכס אחר נדחו כולן, ובכל מקרה החייב שתק מזה למעלה מ-10 שנים ולא טרח למצות זכויותיו בדרך כלשהי.

אם בכלל יש ממש בטענות החייב ביחס לנזקים שגרם אחיו של החייב מר זאב ביגלאייזן, אין בטענות אלה כדי לאיין את הכרעת הנאמן בתביעת החוב, ולכל היותר, רשאי החייב לעתור להגשת תביעה בערכאה מתאימה, לאחר נטילת רשות מבית משפט של פשיטת הרגל.

לאור האמור לא ראיתי כי נפל דופי כלשהו בהחלטת הנאמן לאשר את תביעת החוב של הנושה, מר זאב ביגלאייזן.

22. החייב מעלה טענות אף כנגד הכרעת הנאמן בתביעת החוב של מע"מ. תביעת החוב של מע"מ הוגשה בגין חיובים וקנסות שהוטלו על החייב בגין מחדל מתמשך של היעדר הגשת דוחות מע"מ. לא רק שהחייב לא פעל להסיר מחדלים אלה ו/או כדי ליישב את חובו למע"מ ו/או לצמצום הנשיה, הרי שמתגובת הנאמן עולה כי כנגד החייב מתנהל הליך פלילי מטעם מע"מ וזאת בת.פ. (שלום קריות) 17884-11-10 כאשר במסגרת הליך זה הורשע החייב ביום 22/3/11 על פי הודאתו בכל עובדות כתב האישום.

גם אם יעלה בידי החייב לצמצם נשייתו לטובת הנושה מע"מ, דבר שספק אם יעלה בידו, לנוכח ההליך הפלילי המתנהל, אין באמור כדי להשליך על המשך ניהול ההליכים בהליך פירוק השיתוף ואין בצמצום או ביטול נשיית מע"מ, שבכל מקרה אין סבירות רבה שתתרחש, כדי לייתר את מימוש הליכי פירוק השיתוף.

23. מעבר לצורך אציין כי החייב אף לא הניח את התשתית הראויה לטענתו לפיה עיריית ביאליק עושה דין לעצמה, עת שהגיעה להסדר חובות עם אחיו של החייב מר צבי ביגלאייזן. משהאחרון אינו חדל פירעון, אין מניעה כי עיריית קרית ביאליק תגיע עימו להסדר ביחס לחובותיו לעיריית קרית ביאליק.

סוף דבר

24. מכל המקובץ עולה איפוא כי החייב אינו משתף פעולה כלל בהליך ולצד העובדה שהחייב מפר את חובות צו הכינוס ממועד הינתנו ואינו מודיע לנושים על מתן צו הכינוס, אינו משלם תשלומים חודשיים, ואינו מגיש דוחות, אף נמנע החייב מלהציג הסתייגויותיו לגבי תביעות החוב שהוגשו כנגדו במועד וחרף פניית הנאמן.

החייב אף לא נקט בהליך הראוי על מנת להעמיד במבחן את הכרעות הנאמן בתביעות החוב ובפועל אף לא הסתייג מביצוע פירוק השיתוף בנכס, במועד הדיון ולאחריו, ובאופן שהמדובר בהחלטה חלוטה שאינה ניתנת עוד לתקיפה.

גם לאחר שנבחנו למעלה מן הצורך, השגות החייב כנגד תביעות החוב, עולה, כי אין כל ממש בטענותיו של החייב, ואין בהן כדי להכשיר את הסעד המבוקש. ובנוסף, אף עולה תמונה ברורה של חייב אשר מזה למעלה מ-10 שנים אינו משלם חובותיו לרשויות מס, עיריות ולבעלי חוב אחרים, הגם שהוא בעל זכויות ב-3 נכסי מקרקעין ובידו היה להסדיר את כל חובותיו.

מדיניות התשלומים הקלוקלת של החייב מוצאת ביטויה כאמור אף במסגרת ההליך, שעה שהחייב עומד במריו ואינו משלם ולו תשלומים חודשיים מינימליים לנושים, כפי שנקצבו בצו הכינוס.

25. לנוכח כל האמור, לא מתקיימת כל הצדקה לעיכוב הליכי מימוש פירוק השיתוף, זאת לנוכח ההחלטה החלוטה שניתנה ביום 17/1/12.

26. החייב תוך 15 יום מהיום אישור מסירה של המצאת צו הכינוס לחברת יחזקאל קורן ובניו בע"מ על מנת שתוכל לפעול להגשת תביעת חוב כנגד החייב.

27. משהתנהלותו של החייב בכל הנוגע להגשת בקשה זו מצביעה על חוסר ניקיון כפיים, הן על רקע העובדה שהחייב לא קיים את ההחלטה מיום 17/1/12 ומסרב לפנות את הנכס ולאור התיאור המגמתי והחסר של העובדות, ולאחר שהחייב אף מצא לעמוד על טענתו לפיה לא יפנה את המושכר בדיון שהתקיים ביום 2/12/12 וגרם לטרחה רבה לנאמן, אשר נדרש להזקק בתגובתו לכל טענותיו של החייב, הנני מחייבת את החייב בהוצאות הנאמן בגין בקשה זו ובסך של 5,000 ₪.

ככל שהחיב לא ישלם לנאמן את הסכום הנ"ל תוך 30 יום ישא הסכום הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

28. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ג, 11 דצמבר, בהעדר הצדדים.