מבוא

1. בפניי בקשה, שהוגשה על ידי מר זאב ביגלאייזן (להלן: "המבקש"), להורות על ביטול החלטה שניתנה ביום 16/02/12, לפיה נעתר בית משפט לבקשת הנאמן לפירוק השיתוף בדירת מגורים, הידועה כגוש 11590, חלקה 151, תת חלקה 4, המצויה ברחוב התבור 1 בקריית ביאליק.

לחילופין וככל שלא ייעתר בית משפט למבוקש לעיל, עתר המבקש, כי יוצהר שהמבקש יהא לדייר של בעל הדירה החדש או חוכרו לאחר מכירת הדירה, וזאת בהתאם להוראת סעיף 33(ד) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר").

טענות הצדדים בתמצית

2. המבקש מנמק את הבקשה בכך שהינו בן 68, אחיו של החייב, נסיבות חייו הינן טראגיות והינו מצוי בשכבה סוציואקונומית נמוכה.

לטענתו, לאחר החלטת בית משפט מיום 16/02/12 פעל ללא הרף למציאת קורת גג לעצמו, תוך סיוע ברשויות השונות, ואולם פניותיו לא הועילו.

המבקש מוסיף ומציין, כי לאחר בדיקת תביעות החוב, אשר עמדו על סך של 2,622,144 ₪, אושרו תביעות חוב בסך כולל של 975,617 ₪ בלבד, ומאחר ומדובר בהפחתה משמעותית של חובות החייב, אין מקום לממש מתוך נכסי החייב את דירת המגורים בה מתגורר המבקש.

לטענת המבקש, מימוש דירת המגורים של החייב וכן מימוש הנכס המסחרי די בהם כדי לכסות את חובותיו של החייב לנושים.

המבקש טוען, כי תוצאה, לפיה החייב מצוי בהליך פש"ר, ממשיך להתגורר בדירת מגוריו ואילו הוא, שאין לו נגיעה לחובות של החייב, נזרק בערוב ימיו מדירתו לרחוב, הינה תוצאה אבסורדית, שלא ניתן להצדיקה ועל כן על בית משפט להורות לנאמן לפעול תחילה למימוש זכויותיו של החייב בדירת מגוריו ורק לאחר מכן לאפשר את פירוק השיתוף ומימוש זכויותיו של החייב בדירה שבה מתגורר המבקש.

לחילופין טוען המבקש, כי הינו דייר מוגן מכוח סעיף 33(ד) לחוק הגנת הדייר, שכן הוא מתגורר בדירה למעלה מ-25 שנה ועודנו מחזיק בה, מכוח היותו בעלים של חלק מהנכס.

לדבריו, משהמשיבים נתנו הסכמתם במשך 25 שנה למגורי המבקש בדירה ולא דרשו תמורה בגין הסכמתם, הרי לא יכול להיות ספק כי הינו בבחינת דייר מוגן.

3. הבקשה הועברה לתגובת כל הצדדים שכנגד וכן נקבעה לדיון ליום 03/03/13.

4. מעיון בתגובות שהוגשו על ידי הצדדים ובפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 03/03/13 עולה, כי החייב, מר צבי ביגלאייזן (להלן: "המשיב") והנאמן מתנגדים לבקשת המבקש.

5. החייב ציין בתגובתו, כי הוא מצטרף לעמדת הנאמן, לפיה יש להורות על דחיית הבקשה. לטענתו, נקט המבקש בהליך לא נכון, שכן הדרך הראויה להשיג על החלטת בית המשפט הייתה בהגשת ערעור.

החייב הוסיף וציין, כי אין בסיס לטענת המבקש לדיור מוגן, ובנוסף המבקש אף אינו משלם לקופת פשיטת הרגל כספים בגין דמי שימוש ראויים, כפי שנקבע בהחלטה מיום 30/06/11.

עוד ציין החייב, כי המבקש לא גילה לבית המשפט כי למעשה תמך החייב במבקש לכל אורך השנים ואף נתן בידי הוריו את הכספים, שאפשרו את רכישת הדירה.

לטענת החייב, אין ממש בטענת המבקש, כי לאחר מכירת הדירה יימצא המבקש ללא קורת גג, שכן לאחר מכירת הדירה יקבל המבקש את חלקו במכירה, מכוח חוק הירושה, ויוכל לממן לעצמו דיור סביר.

6. בתגובה שהגיש המשיב ציין המשיב, כי הוא מתנגד באופן נחרץ לביטול ההחלטה שניתנה ביום 16/02/12. לטענתו, לכל אחד משלושת האחים יש חלק זהה בדירה ויש למכור את הדירה ולחלק את התמורה בין האחים.

לטענת המשיב, לא רכש המבקש זכויות של דיירות מוגנת, ובכל מקרה כל עיכוב במכירה של הנכס מגדיל את חובותיו של הנכס, שעה שהמבקש אינו משלם את חשבון הארנונה ויתר המסים המוטלים על הנכס על ידי העירייה.

עוד ציין המשיב, כי אין מחלוקת כי מימוש הנכס המסחרי ברחוב החרושת, לאחר תשלום מס שבח ותשלומים למנהל מקרקעי ישראל, לא יהיה בו כדי לכסות את מלוא חובותיו של החייב.

המשיב הוסיף וציין, כי כיבד את בקשת הנאמן, פינה את הנכס המסחרי ואת הדירה, על מנת לאפשר את מימושם, ועל כן מן הראוי שאף המבקש יכבד ויפנה את הדירה, באופן שהמשיב יזכה לחלקו בדירה, ובפרט לנוכח מצבו הרפואי הקשה.

7. הנאמן מתנגד אף הוא לבקשת המבקש. לטעמו, יש מקום לדחות את הבקשה, הן מנימוקים דיוניים והן לגופו של עניין.

לטענת הנאמן, נקט המבקש בהליך לא נכון, שכן במהותה הבקשה הינה ניסיון מצדו של המבקש לתקוף ולהשיג על החלטת בית משפט, שניתנה ביום 16/02/12, אשר הינה החלטה חלוטה, שכן לא הוגש עליה ערעור.

בנוסף טוען הנאמן, כי המבקש היה צד לכל ההליכים שהתנהלו בקשר עם הבקשה לפירוק שיתוף הדירה, הבקשה הומצאה לידיו, הוגשה מטעמו תגובה מפורטת ואף היה נוכח בדיון שהתקיים ביום 09/01/12, בשעה שהיה מיוצג.

הנאמן מציין, כי בפועל המבקש ממחזר את אותן טענות שנטענו על ידו במסגרת התגובה, לרבות לעניין הטענה באשר לזכויות לדיירות מוגנת, ומשניתן למבקש יומו בכל הקשור להליכי פירוק השיתוף בדירה וטענותיו נדונו במסגרת הדיון, מנוע המבקש מלהעלות טענות ביחס למימוש הדירה ומכירתה פעם נוספת.

הנאמן מציין, כי המבקש אמנם טען בבקשתו כי קיים שינוי נסיבות מהותי, המצדיק את הגשת הבקשה, ואולם עיון בבקשה מעלה כי לא חל שינוי מהותי בנסיבות, אשר הצדיק את הגשת הבקשה.

גם לאחר צמצום החובות כתוצאה מבדיקתן, אין באמור לשנות כהוא זה לעניין הבקשה. בצמצום שיעור החובות אין כדי לשנות את שיקול דעתו של בעל התפקיד לגבי אופן וסדר מימוש הנכסים, ובפועל פועל הנאמן למימוש הנכס המסחרי, אשר יאפשר, אם בכלל, פירעון חלקי של החובות המאושרים, ועל כן לשם פירעון החובות נדרשו הליכי מימוש זכויות החייב בדירה.

עוד טען הנאמן, כי הטענה למימוש מיידי של זכויות החייב בדירת המגורים של החייב ורעייתו בקריית ביאליק נטענה בהתעלם ממצבה המשפטי של הדירה, מהעובדה שלחייב 50% בלבד מזכויות הבעלות בדירה ומהאמור בהחלטת בית משפט מיום 16/02/12.

הנאמן הוסיף וטען, כי טענת המבקש, לפיה זכאי הוא למכירת הדירה בכפוף לזכויותיו כדייר מוגן, אינה מעוגנת בדין ונשללה בהחלטת בית משפט, ועל כן ראוי אף לדחות את בקשתו החילופית של המבקש.

בשולי הדברים הוסיף הנאמן וציין, כי המשך ישיבתו של המבקש בדירה פוגמת וגורעת משוויה וזכויות קופת הכינוס, זאת מחמת שהמבקש אינו משלם כסדרם או בכלל את תשלומי המסים בגין הדירה ובכך מוסיף ליצור חובות, אשר הינם במעמד הוצאות כינוס ואשר עתידות להיגרע מכל תמורה אשר תתקבל בעתיד עבור הדירה אצל השותפים בה, ובכלל זה קופת הכינוס.

8. הכנ"ר הצטרף לעמדת הנאמן וסבר, כי יש לדחות את בקשת המבקש.

9. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 03/03/13 חזרו הצדדים על טענותיהם ואף ניתנה למבקש לבקשתו שהות לנהל משא ומתן עם החייב והמשיב, על מנת להציע פתרון שיהיה בו כדי לייתר את מימוש הדירה.

10. מהודעה שהוגשה על ידי המבקש ביום 18/03/13 עולה, כי המבקש אינו מציע במסגרת הודעתו פתרון כלשהו, אלא חוזר על עמדותיו, כפי שבאו לידי ביטוי במסגרת הבקשה, ועל כן אין מנוס מליתן החלטה בבקשה.

דיון

11. לאחר ששבתי ושקלתי את טענות המבקש ואת תגובות המשיב והנאמן, הן בכתב והן במסגרת הדיון שהתקיים ביום 03/03/13, סבורני, כי מלכתחילה לא היה מקום להגיש את הבקשה ודינה להידחות.

12. במסגרת הליכי פשיטת הרגל המתנהלים כנגד החייב עתר הנאמן לפירוק השיתוף בדירה, אשר המבקש, החייב והמשיב ירשו בחלקים שווים, על פי צווי ירושה שניתנו ביום 23/05/11 אחר הוריהם המנוחים, כאשר למן פטירת האם, הגב' מליה ביגלאייזן ז"ל, בשנת 2007 עושה המבקש שימוש ייחודי בדירה.

13. בחוות דעת שמאית, אשר נערכה על ידי השמאי בנטל-בירמן לבקשת הנאמן, הוערכה הדירה בסך של 470,000 ₪ במכירה ממוכר מרצון לקונה מרצון.

14. לנוכח השימוש הייחודי שעושה המבקש בנכס, שעה שמוקנים לחייב 1/3 מהזכויות בנכס, חויב המבקש, על פי החלטה שניתנה ביום 30/06/11, לשלם לקופת פשיטת הרגל דמי שימוש ראויים בסך של 583 ₪ לחודש, בגין שימושו בדירה למן יום מתן צו הכינוס ביום 14/10/10. מדברי הצדדים עולה, כי בפועל המבקש יושב כל העת בדירה, אינו משלם את דמי השימוש הראויים וכן אינו משלם כלל את המסים החלים על הנכס.

15. בגדר הבקשה לפירוק השיתוף בדירה, אשר הוגשה על ידי הנאמן עוד ביום 14/11/11, הגיש המבקש תגובה באמצעות בא כוחו דאז, ובדיון שהתקיים ביום 09/01/12 בנוכחות המבקש ובא כוחו אף ניתנה למבקש הזדמנות נוספת לשטוח את מלוא טענותיו.

בהחלטה שניתנה ביום 16/02/12 נדחו טענות המבקש אחת לאחת והתקבלה בקשת הנאמן לפירוק השיתוף. המבקש לא השיג על החלטה זו כלל וזו הפכה לחלוטה.

בשולי ההחלטה ועל מנת שלא יינקטו צעדים בלתי הפיכים, נקבע, כי הנאמן ישלים את בדיקת תביעות החוב שהוגשו כנגד החייב.

16. בדיקת תביעות החוב כנגד החייב הושלמה על ידי הנאמן ביום 22/07/12 או בסמוך לכך והנאמן אישר תביעות חוב על סך כולל של 935,617 ₪, מהן 9,048 ₪ בדין קדימה. מטבע הדברים ולנוכח הזמן שחלף, הכרעות הנאמן בתביעות החוב הפכו אף הן לחלוטות.

17. עיון בבקשת המבקש, בטיעוניו בבית המשפט ובהודעתו מיום 18/03/13 מעלה, כי הבקשה מתמצה כולה במחזור של טענות, אשר הועלו על ידי המבקש במסגרת הדיון בבקשת הנאמן לפירוק השיתוף ונדחו.

המבקש טען אמנם לשינוי נסיבות מהותי, אשר מצדיק את הגשת הבקשה, ובהקשר זה הפנה לצמצום מצבת תביעות החוב לאחר בדיקתן לכדי סך של 935,617 ₪.

עצם צמצום מצבת תביעות החוב לאחר בדיקתן והעמדתן על סך של כ-1 מיליון ₪ בקירוב, אינו מהווה שינוי נסיבות, לא כל שכן שינוי נסיבות מהותי, המצדיק את ביטול ההחלטה הנוגעת לפירוק השיתוף של הדירה, או להצדיק בחינה מחודשת של שיקול דעתו של הנאמן, בכל הנוגע למימוש נכסי החייב ו/או סדר מימושם.

כידוע, פעל הנאמן במסגרת הליכי הגבייה ראשית למימוש הנכס המסחרי שברחוב החרושת 6/10, בשים לב לעובדה כי לחייב 60% מהזכויות בנכס ולהערכת השווי ביחס לנכס זה, שעמדה על כ-800,000 ₪. מימוש הנכס המסחרי יניב, אם בכלל, פירעון חלקי של כ-40% מהחובות המאושרים, גם לאחר צמצומם, ולא מעבר לכך. משכך, אך סביר, כי הנאמן ימשיך ויפעל בפעולות גבייה, על מנת לאפשר את פירעון חובות החייב, ושעה שלחייב זכויות שונות במקרקעין.

לא ניתן לקבל את עמדת המבקש, לפיה על הנאמן להקדים ולממש את דירת המגורים של החייב ורעייתו ברחוב אלונים 25/3 בקריית ביאליק, הן לנוכח זכויות האישה בדירה והן לנוכח הוראות פסק הדין, שניתן ברע"א 8233/08, מרגלית כובשי נ' עו"ד אייל שוורץ (פרסום נבו), 10/18/10 (להלן: "פסק דין כובשי"), אשר מחייבות בנסיבות המקרה דנן את מכירת הדירה כתפוסה והמשליכות ממילא על גובה התמורה שיניב מימושה של דירת המגורים של החייב ורעייתו.

הגם שאינני סבורה כי בנסיבות אלה יש מקום להתערב בשיקול דעתו של הנאמן, ביחס לסדר מימוש נכסי החייב, על פניו נראה, כי אף לאחר מימושן של זכויות החייב ורעייתו בנכס, לא יהיה בתמורה שתתקבל לפרוע את מלוא חובותיו של החייב ו/או לסלק מקצת מהוצאות ההליך, וממילא שלא יתייתר הליך פירוק השיתוף של הדירה. וכאמור עולה, כי מצבת החובות של החייב אף עלולה לגדול, שעה שהתברר כי קיימת נושה, חברת יחזקאל קום ובניו בע"מ, שהודעה על צו הכינוס לא נמסרה לה על ידי החייב ולא מן הנמנע כי תוגש מטעמה תביעת חוב בליווי בקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב.

18. טענתו החילופית של המבקש, לפיה זכאי הוא לזכויות של דייר מוגן, על כל נימוקיה, נדחתה בפירוט בהחלטה שניתנה ביום 16/02/12 ואין לי אלא להפנות להחלטה זו.

אשוב ואציין, כי המדובר בדירה, אשר הזכויות (1/3) בה מוקנות למבקש ולכל אחד מאחיו: החייב והמשיב, בחלקים שווים, מכוח ירושה על פי דין, ולא בדירה שנרכשה על ידי החייב עם המבקש ו/או שאותה חלקו.

הוראת סעיף 108 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"), מטילה על היורש המתגורר בדירה לפנות את הדירה בתוך 6 חודשים, לכל היותר, לאחר מות המוריש, ומכאן שהיה על המבקש לפנות את הדירה עוד בחודש אפריל 2008 או בסמוך לכך. ישיבתו של המבקש בדירה מאותו מועד ואילך נעשית שלא מכוח זכות שבדין.

הוראת סעיף 108 לחוק הירושה אף אינה מקימה למבקש זכות כלשהי לדיור חלוף כנגד מגוריו בדירה, אשר מלכתחילה אינם מעוגנים בדין, ככל שהדבר נוגע ב-2/3 מחלקי הדירה.

בהקשר זה כבר נאמר בהחלטה מיום 16/02/12 כדלקמן:

"עצם העובדה, כי המשיב 1 המשיך להתגורר בדירה, בניגוד להוראת סעיף 108 לחוק הירושה, אינה מקימה למשיב 1 זכות למדור ואף אינה מקימה למשיב 1 זכות כלשהי לדיור חלוף, כנגד מגוריו בדירה, אשר מלכתחילה נעשו לפנים משורת הדין, ושעה שזכותו של המשיב 1 בדירה עמדה על שליש בלבד. כאשר המשיב 1 נמנה על יורשי עיזבון ההורים המנוחים, כמו גם שני אחיו, לא מוקנית למשיב 1 מכוח כך זכות לאכוף על יתר הנושים את המשך מגוריו בדירה ו/או לאכוף עליהם ביצוע תשלום, העולה על חלקו בדירה, וזאת להגשמת זכות המדור".

למעלה מן הצורך אציין, כי חכירתם של הוריו המנוחים של המבקש, כעולה מנסחי רישום המקרקעין, נרשמה בתאריך 28/03/74 לאחר תחילת הוראות חוק הגנת הדייר, ובנסיבות אלה אין ממילא תחולה להוראות חוק הגנת הדייר, לא כל שכן כאשר לא שולמו דמי מפתח ולנוכח הוראת סעיף 5 לחוק הגנת הדייר, ושעה שעסקינן בדירה הרשומה בבעלות מנהל מקרקעי ישראל, אשר בהתאם לחוזה הסטנדרטי של מנהל מקרקעי ישראל נשללה תחולת חוק הגנת הדייר על נכסים אלה.

זאת ועוד, גם הלכת פסק דין כובשי אינה חלה על נסיבות המקרה, שכן שם דובר בשאלת תחולתן של הוראות סעיף 40(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, והוראת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, אשר אף אחת מהן אינה חלה בנסיבות המקרה.

המבקש שב וטוען גם במסגרת בקשה זו באשר לזכות המדור של המבקש, אלא שלא עלה בידו של המבקש להצביע על עיגון בהוראת חוק, המקנה למבקש את הזכות לכפות על יתר היורשים זכות זו.

זאת ועוד, גם אם קיימת למבקש הזכות למדור, אין משמעה קבלת הזכות להתגורר בדירה או הזכות לקבל נכס חילופי או תשלום בגין מגורים לשארית החיים. בתי המשפט פירשו זכות זו על דרך הצמצום ומצאו לקבוע סידור חליף כתשלום, אשר יכסה עלויות שכירות לתקופות קצובות ואף סברו כי ככל שישתלמו כספים בגין חלקו של הטוען לדיור חלוף בגין מכירת חלקו בדירה, כספים עתידיים אלה יגשימו את זכות המדור. וראה: פש"ר (חיפה) 598/03, מלכה דאוי נ' עו"ד נפתלי נשר-הנאמן (פרסום נבו), 05/12/10.

משנשללו כל טענותיו של המבקש בדבר זכותו לדיירות מוגנת כבר בהחלטה שניתנה ביום 16/02/12, עליה לא השיג המבקש, לא ניתן לקבל את טענותיו של המבקש, לפיהן זכאי הוא לזכות דיירות מוגנת ולמכירת הדירה בכפוף לזכותו להתגורר בדירה לכל משך חייו.

19. בשולי הדברים לא ניתן אף להתעלם מן העובדה, שהמבקש אינו משלם דמי שימוש ראויים ואת המסים החלים על הדירה, ומכאן שהמשך מגוריו בדירה גורע משווי הדירה ומזכויות קופת הכינוס של החייב.

20. לנוכח כל האמור, ומשלא נעלם מעיני אף במועד מתן ההחלטה מיום 16/02/12 מצבו הסוציואקונומי הקשה של המבקש, פירוק השיתוף של הדירה הינו החלופה הסבירה היחידה העומדת בהוראות הדין והמאזנת גם בין זכויות המבקש, החייב והמשיב, ואין מנוס מלהורות על דחיית בקשת המבקש.

סוף דבר

21. בקשת המבקש נדחית בזאת.

22. לפנים משורת הדין, בהתייחס למצבו של המבקש והגם שהבקשה מהווה מחזור טענות שנטענו על ידי המבקש בהיותו מיוצג בבקשה לפירוק שיתוף, שהוגשה על ידי הנאמן ואשר הוכרעה בהחלטה מיום 16/02/12 והינה חלוטה, אינני עושה צו להוצאות.

23. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.