1. א. התביעה החלה דרכה כתביעה כספית של ספקית בטון לתשלום יתרת תמורה בסכום קרן של 16,921 ₪ (מתוך 45,000 ₪). הנתבעים הנם אחים. הנתבע 2 הקים בית בכפר כנא. הנתבע 1 טיפל עבורו בבניה, והזמין הבטון מן התובעת עבור הבית. הוזמן בבטן מסוג ב-30. הנתבע 2 ערב לחיוב אחיו להסכם ההזמנה, בחתימתו על ההסכם.

ב. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד על סך 480,000 ₪. בבסיס התביעה שכנגד הטענה שבדיקת מעבדה לבטון מצאה שחוזק הבטון אינו מתאים לדרישות התקן. נטען שכתולדה, סירבה הועדה המקומית לתן אישור אכלוס (טופס 4), והבית עומד כאבן שאין לה הופכין, כאשר את התקרה שנוצקה יש לחזק או להרוס בעלויות ניכרות.

ג. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של מר שאול מלול ומר משה בן הרוש וכן חוות דעת מומחה של המהנדס מר שאול דיטל. כל אחד מן הנתבעים הגיש תצהיר (תצהירים זהים תכנית). כמו כן הגישו הנתבעים חוות דעת של הנדסאי הבניין מר איאד חטיב.

ד. יודגש: שאלת חוזק הבטון אינה שאלה עצמאית, כך גם השאלה אם החוזק עומד בדרישות התקן. ברי כי אם עומד הוא בדרישות התקן, היינו סופק מה שהוזמן, ניתן לעצור כאן, לקבל התביעה עיקרית ולדחות התביעה שכנגד. אולם גם בהנחה שחוזק הבטון נופל ממה שהוזמן על פי דרישות התקן, לא תם המסע שכן אז יש להשיב לשאלה האם, גם אז, דרושות אכן פעולות להריסה או חיזוק התקרה, ואם כן, מה עלותן. זו כבר הופכת להיות שאלה שבמומחיות קונסטרוקטיבית.

ה. ואכן בשלב הדיוני הקודם הסכימו הצדדים למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. מונה אינג' מנחם המר שהנו בעל מומחיות קונסטרוקטיבית. המומחה נחקר לבקשת ב"כ הנתבעים, ולאור חוות דעתו דחיתי התביעה שכנגד בפסק דין שניתן אור ליום 04/11/13 משבאתי לכלל מסקנה כי אין צורך בכל פעולות חיזוק (ולבטח הריסה) של התקרה, כתולדת הבטון שסיפקה התובעת. דחיתי אף התביעה העיקרית בנסיבות.

ו. פסה"ד בוטל בערעור והתיק הושב להמשך בירור לצורך מינוי מומחה נוסף, מטעם שיבואר. יחד עם זאת אצטט להלן פסה"ד שניתן, שכן יש בו כדי לבאר המחלוקת והרקע, לרבות המחלוקת שבמומחיות, בגדרה נחקר מומחה ביהמ"ש שמונה (אינג' המר). אשלים כמובן לאחר מכן בהתפתחויות שבאו בהמשך הדרך. להלן אפוא הציטוט – מסע' 2 ואילך של פסה"ד (חלק מן ההדגשות – לא במקור):

"2. תביעת התובעת נסמכת על הסכם ההזמנה וכרטסת שצורפה, ובה כאמור פירוט התמורה ששולמה עד כה, והיתרה שלא סולקה ונתבעת כאן. ביחס לדיוק החישוב לא באה למעשה כל טענה של ממש בתצהירי הנתבעים, למעט טענה סתמית בסעיף 26 לתצהירים לפיה מכחישים הנתבעים כל יתרת חוב אולם נושא ההתחשבנות לא הושלם, נוכח גילוי הליקוי בבטון.

כמובן שנושא הליקוי בבטון ומשמעותו הוא לב לבה של המחלוקת בתיק זה, אולם להבדיל, ככל שנפלה טעות בחישובי התובעת או בכרטסת שלה, לא טרחו הנתבעים להפנות לחישוב הנכון או להמחישו. התיק לא פוצל דיונית ואת מכלול טענותיהם היה על התובעים להמחיש בראיות שהגישו. לפיכך, אני קובע שלא נסתר חישוב התובעת, ולפיו עומדת יתרת התמורה שלא שולמה על סך קרן של 16,921 ₪ נכון ליום 15.6.10."

לאור נתון זה, אפתח בגרסת הנתבעים בה ביקשו לבאר מדוע לא זו בלבד שאין להשלים התמורה המוסכמת, אלא שיש לפצותם בסך של לא פחות מ- 480,000 ₪.

גרסת הנתבעים:

3. הנתבעים מפנים לסעיף 1 להוראות הסכם ההזמנה שבין הצדדים בו התחייבה התובעת לכך "שהבטון כפי שהוא מסופק על ידה מתאים למפורט בהצעת ובתעודת המשלוח, לפי תנאי בקרה טובים כהגדרתם בתקן הישראלי אולם אין השותפות אחראית לכך שהבטון כפי שהוגדר בהצעה וסופק לאתר, אמנם תואם את צרכי המזמין".

כאמור הוזמן וסופק בטון ב-30 עם סיבים. לאחר יציקת תקרת גג הבטון, בוצעו בדיקות התאמת חוזק הבטון לדרישות תקן ישראלי 118, על ידי מעבדת איזוטופ. תוצאת הבדיקה (נספח 1 לתצהיר הנתבע 2) הייתה שחוזק הבטון לא מתאים לדרישות אותו תקן, ביחס לבטון ב-30. בטופס התוצאות צוין כי החוזק הנדרש לבטון מסוג ב-30 בגיל 28 יום לא יקטן מ- 33 מגפ"ס לממוצע ומ- 27 מגפ"ס לדגימה.

המעבדה נטלה 5 דגימות כאשר התוצאות בגיל 28 יום ממועד היציקה, היו כדלקמן, במגה-פסקל (מגפ"ס): 23.5, 25, 26.5, 26.5, ו 28. ממוצע התוצאות היה 26 מגפ"ס.

הנתבעים פנו אל התובעת לאור ממצאי בדיקת מעבדת איזוטופ. האחרונה הזמינה אף היא בדיקת מעבדה לחוזק הבטון שנוצק בגג הבניין, והתאמתו לת"י 118. הבדיקה בוצעה במעבדה של המבדקה לבניין ותשתית בע"מ. תוצאת הבדיקה צורפה כנספח ב' לתצהיר הנתבע 2. אף היא קבעה כי חוזק הבטון באלמנט הנבדק לא מתאים לדרישות ת"י 118 לסוג בטון ב-30. אולם יש פער בין בדיקת איזוטופ בחלוף 28 יום מיום היציקה, לבין בדיקה זו שבוצעה 62 יום מיום היציקה. אתייחס אליו בהמשך.

4. לטענת הנתבעים כישלון הבדיקות מונע קבלת טופס 4 ואכלוס ככל שלא יימצא פתרון שיאושר על ידי רשויות התכנון.

5. על פי חוות דעת ההנדסית שצרפו הנתבעים, משמעות אותה סטייה מן התקן הינה החלשה וסיכון התקרה במפתחים הגדולים (המרחק בין הקורות והעמודים). אותה חוות דעת הציעה שני פתרונות חלופיים:

א. הריסת התקרה הקיימת והחלפתה בתקרה חדשה עם בטון תקין. כאשר עלות פתרון זה הוערך ב 476600 ₪ (כולל מע"מ) , והוא הסכום עליו נסמכת התביעה שכנגד.

ב. חיזוק התקרה על ידי פרופילים מברזל, קורות ועמודים. מומחה הנתבעים ציין כי פתרון זה מותנה בהסכמת הקונסטרוקטור, האדריכל והנתבע 2, כדי לא לפגוע בתפקוד הפונקציונלי והאדריכלי, כאשר פתרון זה יגרום להנמכת תקרה וידרוש כיסוי פרופילים בצדדים כחלק מעיצוב מחדש של החלל הפנימי בין שתי הדירות שבבניין הנבנה. עלות פתרון זה הוערכה בסך של 140,127 ₪ כולל מע"מ.

6. התובעים צרפו מכתב הועדה המקומית מ- 10/11/10 בו הודע בעקבות ממצאי איזוטופ, כי הועדה שוקלת לפעול לביטול ההיתר והגשת תביעה משפטית בגין בנייה בלא היתר (נספח ח'1).

גרסת התובעת:

7. התובעת אינה מתכחשת לכך שיש אכן סטייה מן התקן ביחס לחוזק בטון ב-30 אולם מדובר בסטייה מזערית שאינה מעלה ואינה מורידה ולא גרמה כל נזק לנתבעים.

8. התובעים מצרפים כאמור את הכרטסת לפיה נותר הנתבע 1 חייב סך של 16,921 ₪, כאשר על חשבון חוב זה הפקיד הנתבע 1 שיק על סך 5,000 ₪ אך אותו שיק חזר לא מסיבת ביטול, אלא מסיבת "אין כיסוי מספיק" (צורף כנספח ח' לתצהיר שאול מלול).

9. הנתבעים סירבו לפרוע יתרת החוב לאור טענתם בדבר אי עמידה בחוזק הבטון הנדרש. התובעת הפנתה כאמור הנושא לבדיקת מעבדה בה התברר כי חוזק הבטון עמד על 32.5 מגפ"ס חוזק ממוצע. מדובר בהפרש של 0.5 מגפ"ס בסה"כ מממוצע החוזק הנדרש בתקן, ההפרש זניח והבטון במבנה אף ממשיך להתחזק עם הזמן.

מר בן הרוש פנה למהנדס מטעם הנתבעים בבקשה להמציא לו תכניות קונסטרוקציה של המבנה כדי לבדוק אם נדרש פתרון, אך לא נענה עד היום.

10. התובעת מציינת כי אף על פי המפרט הכללי למרחבים מוגנים של משרד הביטחון הדן בין היתר בבניית ממ"דים דירתיים, בטון ב-30 שחוזקו הממוצע בין 30 ל- 32.9 מגפ"ס הינו תקין. המפרט צורף בחלקו. באותו חלק שצורף, צוין כי בטון שחוזק הלחיצה הממוצע בו הוא בין 30 ל- 33 מגפ"ס ינכה המפקח ממחיר היחידה 1 אחוז מהמחיר ועד כל 1 אחוז החסר עד החוזק הנדרש. בטון שחוזק הלחיצה הממוצע הוא פחות מ- 27.5 מגפ"ס – ייהרס הרכיב ויוצק מחדש או שהדבר יובא להחלטת מפקדת פיקוד העורף. בטון שחוזק הלחיצה הממוצע שלו הוא בין 27.5 ל- 29.9 – יוסיפו לרכיב יציקת בטון אם אישר זאת המפקח או מפקדת פיקוד העורף.

11. בביקור שנערך בבניין התברר כי עבודות הבנייה לא רק שלא הופסקו, אלא הוחל אף בעבודות טיח פנים וחיפוי אבן על קירות הבית.

12. התובעת מפנה לכך שבהתאם להסכם בין הצדדים חובות הצדדים אינם ניתנים לקיזוז (סעיף 21 להסכם). לפיכך על הנתבעים לשלם לתובעת את מלוא היתרה.

13. המומחה מטעם התובעת התייחס לחווה"ד מטעם הנתבעים ולתוצאות הבדיקה של חב' איזוטופ. הוא ציין שמומחה הנתבעים שוגה שכן בדיקות הבטון מבוצעות על פי ת"י 118 בשלושה שלבים:

שלב 1 – בדיקת קוביות דגימה בגיל 7 יום.

שלב 2 – בדיקת קוביות דגימה בגיל 28 יום.

שלב 3 – בדיקת גלילים שמבוצעת אך ורק אם בדיקות שלב 1 ו- 2 כשלו. בדיקות שלב 1 ו- 2 מייצגות תוצאה של בטון בערבל כפי שנלקחה ביום היציקה, ובדיקת הגלילים מתארת מצב בטון באלמנט הנבדק במצב סופי (כלומר לאחר יציקה). לכן בדיקת שלב 3 מבטאת למעשה את המצב הקיים בשטח ומבטלת את תוצאות הבדיקה בשלב 1 ו- 2. תוצאת בדיקת שלב 3 שנערכה נמצאת בסטייה של 1.5% ביחס לתוצאה הנדרשת, היינו 32.5 מגפ"ס בממוצע, במקום 33.

המומחה דיטל מציין כי משרד הביטחון נוהג לאשר כל תוצאה של בטון ב-30 מעל 30 מגפ"ס על פי המפרט הכללי למרחבים מוגנים, וכי מקובל שבעבודת תכנון הנדסי בבניין תהא סטייה בתוצאות ובערכים עד 5%. לכן, הסטייה של 1.5% קרי 32.5 ממוצע חוזק במקום 33 מגפ"ס, אינה מורידה כהוא זה מרמת התכנון או הביצוע של המבנה, ולא נגרם נזק לבעליו.

דיון

14. הנתון של חוזק ממוצע 32.5 מגפ"ס, מתייחס כאמור לבדיקת המעבדה אליה שלחה התובעת – המבדקה לבנין ותשתית. ולא לבדיקת איזוטופ, שם כאמור נמצא 26 מגפ"ס חוזק ממוצע. עם זאת בדיקת איזוטופ הייתה בגיל 28 יום ממועד היציקה, ואילו בדיקת המבדקה לבניין ותשתית הייתה מאוחרת יותר, בגיל 62 יום. בנתונים אלה יש לקבל שהבטון אכן הוסיף להתקשות ויש להעדיף התוצאה המאוחרת יותר כמשקפת המצב הקיים. התקן אמנם קובע מועד בדיקה של 28 יום ממועד יציקה, כפי שביצעה איזוטופ. אולם באין נתון אחר שלא הוצב ולא הומחש, יש להניח כי מועד זה נקבע לאור ההנחה כי בשלב זה כבר הסתיים שלב התקשות והתמצקות הבטון. הנחה, שכפי שהומחש כאן, אינה נכונה תמיד. אין להתעלם מן הנתון המאוחר בזמן לפיו, בחלוף 62 יום ממועד היציקה עמד חוזק הבטון הממוצע בגג על 32 מגפ"ס. שתי הבדיקות שנערכו אינן של "מומחים מטעם" שנתנו חוות דעת לצדדים, אלא של מעבדות המתמחות בבדיקת בטון. ואף התוצאה של המבדקה לבנין ותשתית לא התיימרה לטעון שחוזק הבטון מתאים לת"י 118, אלא גם לפיה לא עומד חוזק הבטון הממוצע בתקן זה. כלומר נתוני הבדיקה המאוחרת בזמן של המבדקה לבנין ותשתית נחזים כאמינים, ויש לקבל כאמור תוצאותיהם כמשקפים המצב העדכני.

אלא מה?: יש משמעות לשוני בנתונים, שכן הסטייה מן התקן, על פי התוצאות המאוחרות, היא מזערית. וכפי שהומחש בהליך זה, לא הייתה אמורה להסב לנתבעים כל נזק לו פעלו בסבירות.

15. בישיבת קדם המשפט הסכימו הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט. מונה המהנדס מר מנחם המר. חוות דעתו תומכת למעשה בעמדת התובעת. בהחלטת המינוי ציינתי כי המומחה יוכל להתייחס לכל מה שרלוונטי בעיניו, אולם לכל הפחות עליו להתייחס לשאלה האם לאור תוצאות המעבדה במועדים השונים לגבי חוזק הבטון, יש מקום לאשר הבטון שסופק כעומד בדרישות התקן, אם לא – מה הפתרון ומה עלותו.

16. המומחה ציין כי התקרה נשוא המחלוקת הינה הגג העליון בבניין דירות בן 3 קומות, כאשר בביקורו בתוך הדירה, התקרה כבר הייתה מטויחת ונתמכה באמצעות רגליים, נמצאו סדקים נימיים במקומות שונים ובאופן אקראי (6 במספר) וכן סדקי הפרדה בין המחיצות לבין התקרה בחלק קטן מן המחיצות. על גג המבנה נוצקה שכבת בטון מוחלקת, ככל הנראה כשכבת הגנה על איטום הגג.

המומחה אישר (ולמעשה הדבר לא שנוי במחלוקת ונובע כאמור אף מחוות דעת הנתבעים), כי דרישות התקן היא לחוזק ממוצע של 33 מגפ"ס, וחוזק מינימלי של דגימה בודדת שלא יקטן מ- 27 מגפ"ס. כאמור, לקביעתי יש להיזקק לתוצאות בדיקות המעבדה המאוחרות יותר שנלקחו 62 יום לאחר היציקה. על פי אותן תוצאות מאוחרות, חוזק הבטון הממוצע היה 32.5 מגפ"ס והחוזק המינימלי של דגימה בודדת היה 27 מגפ"ס. כלומר הבטון כן עמד בדרישת התקן לחוזק מינימלי לדגימה בודדת, אך סטה סטייה מזערית מן התקן, כפי שאישר אף מומחה ביהמ"ש, מדרישת החוזק הממוצע (32.5 מגפ"ס במקום 33).

המומחה ציין כי החישוב הסטטי על פי חוקת הבטון (תקן 466) מביא בחשבון מקדמי בטחון באופן שכאשר חוזק הבטון המחושב ללחיצה הוא 30 מגפ"ס, דורש התקן שחוזק הלחיצה הממוצע יהא 33 מגפ"ס. מקדם הבטחון הינו כאן בשיעור 10 אחוז. לדבריו, מקדם הביטחון הכללי הוא מעל 50 אחוז (מכפיל 1.6). זאת בהינתן מקדמי בטחון המגדירים תוספת של מכפיל 1.4 לעומסים קבועים, ומכפיל 1.6 לעומסים שימושיים, בנוסף למקדמי בטחון נוספים הקשורים למצבי עמיסה, אופן השענה של אלמנט קונסטרוקטיבי ועוד.

לדברי המומחה, במידה והקונסטרוקטור של הנתבעים תכנן נכון את המבנה, הרי ברור שסטייה של פחות משני אחוז בחוזק בטון תקני לעומת חוזק בטון שהתקבל, לא מצדיקה כל פעולה לתמיכת התקרה, ובוודאי לא מצדיקה את הריסתה. אין כל ספק שאין סכנה ליציבות התקרה.

17. כהערה שלי אציין כי אין אכן לנתבעים כל טענה לפיה נפל פגם או ליקוי בתכנון הקונסטרוקטיבי של המבנה. אני מציין הדבר, שכן המומחה נשאל בעמ' 5 לחקירתו על ידי ב"כ הנתבעת, ואישר, שלא בדק אם תכניות הקונסטרוקציה של הבניין הינן טובות או לא.

אלא שאם יש בעיה בעניין זה, עליה "התלבשה" הבעיה של חריגה מזערית של 0.5 מגפ"ס מתקן חוזק הבדיקה הממוצע, הרי הנתבעים הם אלה שהיו צריכים להמחיש הבעיה הקונסטרוקטיבית. באין טענה, ההנחה צריכה להיות שאכן אין בעיה קונסטרוקטיבית והתכנון הקונסטרוקטיבי תקין.

18. גם מומחה ביהמ"ש התייחס למפרט הבין משרדי של משרד הביטחון, מקום בו לא עמד הבטון בדרישות התקן (החלק הרלוונטי צורף לחוות דעתו). כמובן שאותו מפרט אינו מחייב, אך ניתן להתייחס אליו באנאלוגיה, כפי שנעשה, כמשקף סטנדרט מקובל בנושא משמעות סטייה מתקן חוזק הבטון. במקרה של אי עמידה (הנדרשת כמובן) בדרישות תקן הבדיקות (ת"י 118) ניתנת סמכות למפקח לקבל את הבטון הלקוי כפוף לתנאים המפורטים בסעיף 020933 למפרט. ס"ק א' בסעיף הנ"ל דן במקרה שהמפקח מחליט לקבל בטון לקוי כאשר ממוצע חוזק הלחיצה (במקרה שלנו 32.5 מגפ"ס – הן לקביעתי, והן לקביעת המומחה) גדול מהחוזק האופייני (במקרה שלנו 30 מגפ"ס).

ההפחתה במחיר על פי אותו מפרט, בנתוני המקרה שלנו, תעמוד לפי הנוסחה שצירף המומחה על 1.67 אחוז. אף מתוך חישוב זה (למרות שהוא מתייחס לתמחור בלבד), עולה אכן, כדברי המומחה, שהמפרט של משרד הביטחון לא מייחס חשיבות רבה להפחתה של 0.5 מגפ"ס מחוזק הבדיקה הממוצעת הנדרש. המומחה ציין זאת כתימוכין עקיפין למסקנתו שאין צורך במקרה שלנו בכל פעולת חיזוק.

19. מומחה ביהמ"ש נחקר על ידי ב"כ הנתבעת (הצדדים ויתרו על חקירות המצהירים).

א. המומחה שלל בחקירתו התיזה שמקדמי הביטחון בתקן המתייחס לבטון מביאים כבר בחשבון אפשרות לכשלים תכנוניים או אחרים. לפי תשובתו בעמ' 4 לפרוטוקול, שיטת החישוב בחתכי בטון נועדה למצב גבולי של הרס. אם כי בתוך אותם מקדמים יש איזה שהוא אלמנט של מקדם בטחון גם למצב של שהות. התקן לא מגדיר מהו החלק במקדם למצב של שהות ומה החלק למצב של הרס.

ב. המומחה הופנה לסעיף 020931 במפרט של משרד הביטחון אותו צירף. באותו חלק מצוין שאם לא עמד הבטון באחת מדרישות החוזק בגיל 28 יום (המועד בו נערכה בדיקת איזוטופ) לפי ת"י 118 רשאי המפקח לאחר ביצוע בדיקת גלילים לפעול באחת משתי דרכים: להורות על הריסת אותו חלק מבנה העשוי מן הבטון הפסול ויציקתו מחדש או לחלופין לקבל את הבטון הלקוי בכפיפות לתנאים המוגדרים (תוך ניכוי מחיר). המומחה הבהיר בתשובתו בעמ' 6 לפרוטוקול כי חלופות אלה אינן שרירותיות, ואין להתייחס לשיקול הדעת שנותר למפקח באופן שיביא לאבסורדים. שכן, אחרת יווצר אבסורד, וכל פעם שחסר חצי מגפ"ס בבדיקה יהא המפקח חייב להורות על הריסת תקרה. תשובה זו הגיונית לגופה ומקובלת עלי.

ג. המומחה עומת גם עם מכתב הועדה המקומית מ- 11/10 שתוכנו צוין לעיל ובו התריעה הועדה שתפעל לביטול ההיתר, ותגיש אז תביעה על בנייה בלא היתר. המומחה השיב שמדובר במכתב סטנדרטי של הועדה המקומית שכנראה נשלח כל אימת שיש סטייה כלשהי מחוזק הבטון. המומחה ציין כי מניסיונו בעבודה מול ועדות מקומיות, במצב בו נמצא שהבטון לא עומד בתקן , לא אחת נדרש הקונסטרוקטור של המבנה לאשר שהוא מאשר המבנה מבחינת הקריטריונים של חישובי העומסים שלו. ואז אם ניתן האישור, זוכר הדבר לאישור הועדה. וגם כאן לדברי המומחה, לאור העובדה שאין כל סיכון ולא נדרשת פעולת חיזוק נוספת, כל שנדרש הקונסטרוקטור לעשות הנו פשוט להוציא מכתב שלפיו סטייה של חצי מגפ"ס מהתקן הינה שולית, והוועדה תאשר זאת (עמ' 7 למטה).

ד. כאן יש לומר כי מאז 10/11/10 ועד היום, ולמצער עד שהגישו הנתבעים סיכומיהם, לא צורף כל מסמך שיש בו כדי ללמד כי הועדה המקומית אכן מימשה ההתראה לפיה תפעל לביטול ההיתר שנתנה לאור תוצאות בדיקות הבטון.

אין ספק כי לו נקטה הועדה בצעד כזה, היו הנתבעים פועלים כדי לעדכן את בית המשפט. טענת הנתבעים הנה כי הם עומדים בפני מצב קפקאי בו לא ניתן להם היתר אכלוס (טופס 4) והקומה עומדת בשיממונה. אך גם בהקשר זה דומה שנכון היה לעדכן מה נעשה מאז ועד היום אם בכלל מול הרשות המקומית או הועדה המקומית, כדי לזכות בהיתר אכלוס. ואם לא ניתן טופס 4, האם הגורם היחיד לכך הינו נושא הבטון. אי ההתייחסות של הנתבעים לעניין כה מרכזי אומרת דרשני. ודברי מומחה ביהמ"ש בעמ' 7 שורות 20 עד 26 רק מחזקים הדבר. קשה להלום שהנתבעים ישבו בחוסר מעש במה שקשור לסטייה כה מזערית שעל פי חוות הדעת של מומחה בית המשפט, המתמחה גם בקונסטרוקציה, אינה מעלה ואינה מורידה ולא אמור להיות כל קושי מעשי להכשירה בוועדה. הנתבעים לא עשו דבר וחצי דבר מול הועדה המקומית כדי להביא לאישור המבנה והיתר אכלוס, ביחס לסטייה כה מזערית, שמסקנת המומחה הייתה שאף אינה מצריכה כל פעולת חיזוק נוספת (ולו תוספת של יציקת בטון).

למומחה הוצגה השאלה מה יאמר, אם הקונסטרוקטור של הבנין לא מוכן להוציא מכתב לוועדה על מנת להכשיר הסטייה, שכן הוא סבור שזה בכלל לא דבר שולי אלא קרדינלי. אלא שאותו קונסטרוקטור לא הובא לעדות כדי להמחיש שהוא אכן לא נכון לפעול מול הועדה בעניין זה. מכל מקום, תשובת מומחה ביהמ"ש הייתה שאם אכן התכנון הקונסטרוקטיבי תקין, הרי לא יכול להיות מצב בעולם שחסר של חצי מגפ"ס הינו קריטי. וכאמור הנתבעים שבידם הנתונים, והם גם בעלי העניין במתן היתר האכלוס, לא המחישו שנפל ליקוי כלשהו בתכנון הקונסטרוקטיבי. לא על התובעת הנטל "להמציא את הגלגל" ולהמחיש שנפל כשל כלשהו בתכנון הקונסטרוקטיבי של הנתבעים, על מקדמי הביטחון הנדרשים בו, אלא נטל הראיה בעניין זה על הנתבעים, ככל שאכן יש כשל שלאורו מקבלת משנה משמעות אותה סטייה מזערית של חצי מגפ"ס מחוזק ממוצע נדרש של 33 מגפ"ס.

ה. בעמ' 8 לפרוטוקול הסכים המומחה שיש "שטח אפור" אך במקרה זה מדובר בחצי מגפ"ס המהווה סטייה של 1.67% בסה"כ מן התקן.

ו. אין ממש בטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו כי מומחה ביהמ"ש לא חלק על מומחה הנתבעים ביחס לדרך תיקון הליקוי, ככל שיקבע שיש לתקן הבטון. הרי מומחה ביהמ"ש קבע כי אין כל ליקוי הנצרך לתיקון, אף לא תוספת חיזוק או יציקת שכבת בטון נוספת, וכי אין בעיה מעשית גם להכשיר הדבר בוועדה המקומית. בנתונים אלה עבר הנטל אל הנתבעים להמחיש מה עשו וכיצד פעלו מול הועדה מעבר למשלוח מכתב בא כוח. אם אכן אין הקונסטרוקטור של הנתבעים מוכן לפעול מול הוועדה יכולים היו הנתבעים לבקש שינוי הזהות המהנדס האחראי על השלד שייתן אישור תקינות. גם לא הומחש כאמור שהקונסטרוקטור הקיים לא מוכן לתן אישור תקינות לוועדה במצב הקיים, והעניין נותר בגדר שאלה שהוצגה למומחה ותו לא, בגדרה התיימרו להציג לו עמדת אותו קונסטרוקטור.

נחזה אפוא כי הנתבעים השלימו הבניה ובחרו לשבת בחוסר מעש, תוך שהם נתלים במכתב הועדה מ- 2011, לכל הפחות עד שיסתיים הליך זה, לצורך תביעתם הנגדית (במה שקשור לקיזוז – אכן אין להידרש לטענת קיזוז לאור סע' 21 להסכם בו התנו הצדדים על זכות קיזוז).

ז. חרף השגות ב"כ הנתבעים בסיכומיו, לא נמצא לי טעם טוב לסטות ממסקנות מומחה ביהמ"ש, ואני מבכר חוות דעתו, ההגיונית לגופה, על פני חוות הדעת מטעם הנתבעים, שאינה הגיונית לגופה מבחינת תוצאתה, לפיה סטייה כה מזערית במה שקשור לבטון ב-30 מסכנת , לא פחות, עמידות התקרה במפתחים הגדולים; ומצריכה לא פחות מהריסה כל התקרה או חלופה של עבודת חיזוק ב- 140,000 ש"ח. אותה חוות דעת של הנתבעים אינה מציעה כל הסבר הגיוני בפן הקונסטרוקטיבי הכיצד סטייה כל מזערית מביאה לתוצאה כה מוקצנת הדורשת חיזוק כל מפתח מעל 4 מטר. אותה מסקנה שלא התקבלה על ידי מומחה ביהמ"ש, מתיימרת להשתית יהבה על "חישובים סטטיים שנעשו". היכן חישובים ומה היו, סתם מומחה הנתבעים ולא פירש.

20. יש לזכור כי תביעתם הנגדית של הנתבעים הנה בגין מעשה נזק שהסבה להם התובעת כביכול. ואותו נזק נטען הנו אי היכולת לקבל היתר אכלוס, ולבנות בעתיד על גג הבניין .

ביחס לנזק השני הנטען – ממילא לא הומחש שניתן לעשות כן, היינו לבנות על הגג, מבחינת ניצול אחוזי בניה. והיתר הבניה הקיים מדבר בשתי קומות מעל קומת עמודים – כפי שנבנה בפועל. כלומר נזק ממן אי יכולת לבנות על הגג בעתיד לא הומחש, אפילו הייתה מתקבלת עמדת המומחה מטעם הנתבעים, שאיני מקבלה.

21. מאידך, אני בהחלט מקבל כי הבטון שסיפקה התובעת היה אמור לעמוד בת"י 118, וכי אי קבלת היתר אכלוס מהווה נזק. אלא שנשתכח כי כנגד נזק, קמה חובת הקטנת הנזק.

חובה אחרונה זו קמה הן בחוזים והן בנזיקין. אין הנתבע יכול לשבת בחוסר מעש, "לדגור" על נזקו ולטפחו בחמימות (או למצער להנציחו) עד אשר יסתיים ההליך בעניינו. אכן חובה זו אינה מניחה שעל הנתבע לפעול בכל דרך חוקית על מנת להקטין הנזק, לטובת עניינו של המזיק. עליו לפעול בסבירות להקטנת נזקו, ולא מעבר.

אולם מחקירתו של מומחה ביהמ"ש, עולה כי אכן יכולים היו הנתבעים בפעולה לא מאומצת ולא יקרה לפעול מול רשות התכנון ולהכשיר תכנונית אותה סטייה מזערית מת"י 118, שאין בה כל סיכון קונסטרוקטיבי ושום נזק מעשי. הנתבעים, שבידם הנתונים, לא המחישו מה עשו וכיצד פעלו. ואף זמנם היה בידם לפעול, ואף להמחיש כיצד פעלו.

לכל המאוחר חייבים היו להיות מודעים לצורך בהמחשת פעולה סבירה מצדם לקבלת היתר אכלוס, עת שניתנה חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש. גם אם חלקו עליה. ומאז שניתנה ועד מועד ההוכחות חלפו 13 חודש – זמן שדי בו כדי לפעול ולבקש להשלים הראיות על דרך המחשת הפעולה.

22. הסיכום: הנתבעים לא המחישו שהתכנון הקונסטרוקטיבי מטעמם היה פגום, באופן בו סטייה של חצי מגפ"ס מחוזק ממוצע נדרש יש בה משמעות כלשהי. בנתונים אלה, לדברי מומחה ביהמ"ש, שלא נסתרו, לא זו בלבד שלא נדרש כל חיזוק נוסף ואין משמעות לסטייה המזערית, גם לא היה אמור להיות כל קושי בהכשרת הבניה הקיימת, ושינוי עמדת הועדה במכתבה הראשוני לפיו תפעל לביטול ההיתר. הנתבעים לא המחישו כי פעלו בסבירות ובכלל לשם שינוי עמדת הועדה וקבלת היתר אכלוס. ענין זה אומר דרשני, ואף יכול שיעלה תהיה שמא היו גורמים נוספים או אחרים עד היום, בגינם לא ניתן היתר אכלוס. אם כי די בכך שהומחש במצטבר שקמה חובה להקטין הנזק, החובה לא קוימה, ולו קוימה לא היה נזק.

לו נדרשו הנתבעים לעלויות סבירות נוספות בפעולה מול הועדה והרשות המקומית כדי לקבל היתר אכלוס על פי המצב הקיים, היינו הגג כפי שנוצק, יכולים היו לטעון להשבת עלויות אלה בתביעתם הנגדית. משלא פעלו או לכל הפחות לא הומחש שפעלו, ממילא אין להכיר בעלויות אלה שאף לא הומחשו.

במקרה זה אפוא דין התביעה שכנגד להידחות במלואה בשל אי קיום חובת הקטנת הנזק.

23. מדחיית התביעה שכנגד מתחייבת לכאורה קבלת התביעה העיקרית. לכאורה אמרתי, שכן אין בכוונתי להורות על קבלתה. גם מימוש זכות חוזית כפוף לעקרון תום הלב. אין חולק כי היה על הממכר – הבטון לעמוד בת"י 118. בשל אי ההתאמה , למרות שהסטייה הייתה מזערית, הוציאה הועדה המקומית מכתב ולפיו תפעל לביטול היתר שניתן, היתר עליו הסתמכו הנתבעים ובנו הבניין.

הנתבעים מצדם שלמו כאמור שני שליש בקירוב מן התמורה. גם אם מדובר בדרך פעולה רוטינית של הועדה כל אימת שמתגלה סטייה כלשהי, וגם אם יכולים היו הנתבעים לפעול על מנת לפתור הבעיה שנוצרה – הרי בהגשת תביעת התובעת על יתרת התמורה הלא משולמת (שליש לערך), בנסיבות אלה, יש למצער משום טעם רע וליקוי מאורות צרכני. ראוי היה להימנע מהגשת התביעה בנסיבות שנוצרו, ולמצער ניתן לראות בתביעה לתשלום יתרת התמורה, משום מימוש זכות חוזית שלא בתום לב. אכן ברגיל עצם העמידה על זכות חוזית , במקרה זה השלמת תמורה, בוודאי שאינו בגדר חוסר תום לב, נהפוך הוא.

אולם יש ונוצרות נסיבות חריגות בהן אומרים לו לבעל הדין שזכות חוזית לחוד, ומימושה לחוד, שכן גם מימוש זכויות להן זכאי בעל הדין על פי החוזה, צריך שיהא בתום לב. נפקות ההפרה של חובת תום הלב בביצוע הסכם – יכול ותתבטא במנעד רחב של תוצאות.

סוכמו הדברים כך 27-29 בסע' לפסה"ד שבע"א 9447/06 דניאל פוקס נ' משה אלבז:

" ...בית משפט זה השמיע זה מכבר את הדעה כי הפרת חובת תום הלב עשויה לפעול "במישור הסעדים", כלומר להביא לכך שאף אם פלוני זכאי לכאורה לסעד מסוים, הרי הפרת חובת תום הלב מטעמו, עשויה לשלול את זכותו זו או לגרוע ממנה. בפסק הדין הידוע בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828 (1980) ציין כבוד השופט ברק (כתוארו אז), בעמ' 838:

"היעדר הוראה באשר לתוצאות הנובעות מאי-קיום החובה האמורה בסעיף 39 לחוק החוזים, מקורו בעובדה, שתוצאות אלה אינן אחידות, אלא הן משתנות על-פי ההקשר בו מתעוררת השאלה. לעתים תוצאת אי-קיום החובה היא בתשלום פיצויים או במתן אכיפה. לעתים התוצאה היא בשלילת פיצויים או אכיפה מהצד המפר. לעתים תוצאת ההפרה היא במתן כוח לבעל החוזה האחר לפעול פעולות מסוימות בתחום החוזה, שאחרת היו נחשבות להפרה, או שלילת כוח, הנתון לבעל החוזה המפר על-פי הוראות החוזה. לעתים התוצאה אינה אלא זו, שהפעולה, שבוצעה תוך הפרת החובה, אינה משתכללת ואינה תופסת."

יפים לעניין זה גם הדברים שנאמרו על ידי כבוד השופט ברק (כתוארו אז) בבג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מז(4) 702, 708 (1993):

"אכן, הוראת סעיף 39 לחוק החוזים היא הוראה 'מלכותית' רבת פנים. יש שהיא מטילה חובות שזכרן לא בא במפורש בחוזה שבין הצדדים יש שהיא מעניקה סעדים חדשים הדרושים להגשמתה... יש שהיא פועלת כחרב, יש והיא מהווה אך מגן, יש שהיא פועלת במישור הזכויות, יש שהיא פועלת במישור הסעדים."

וראו גם דברי כבוד הנשיא שמגר, בעניין EXIMIN, עמ' 80:

"אמנם, בית המשפט נוטה לייחס נפקויות חד-משמעיות ומוחלטות להיעדר תום-לב. כך יש בהיעדר תום-לב של צד לחוזה כדי לשלול ממנו תרופה או כדי להעניק תרופה לצד שכנגד."

בית המשפט הלך צעד נוסף בעניין EXIMIN, וקבע כי כאשר שני הצדדים אחראים, במעשיהם או במחדליהם, להפרת חוזה או הפרת חובת תום הלב, הרי שהתוצאה הצודקת, במקרים מסוימים, תהא חלוקת האחריות ביניהם. שם, עמ' 82:

"ככל חוזה או התקשרות, גם בבסיס עסקת המכר עומד רצון לשיתוף פעולה של הצדדים, מתוך הנחה, כמובן, ששיתוף הפעולה יועיל לכל אחד מהם, ולשניהם במשולב... "שיתוף הפעולה" במקרה כזה יתבטא בחלוקת האחריות לנזק בין השניים - חלוקה בדיעבד, שיהיה בה למעשה לעודד שיתוף פעולה מבראשית." [ההדגשה אינה במקור - י.ד.]

"בסיטואציה כמו זו שלפנינו, שבה מדובר, למעשה, בשני צדדים שתרמו לנזק בהתנהגותם, חלוקת האחריות היא התוצאה המתבקשת. התובע, שוב, אינו יכול לטעון, כי זכאי הוא להסתמך על הביצוע של הצד שכנגד, שכן לנתבע זכות לומר זאת באותה מידה. כך גם אין התובע יכול להיבנות מטענות שעניינן הפן המוסרי של קיום הבטחות... המוצא הנאות בנסיבות כגון אלה הוא חלוקת האחריות בין הצדדים." [ההדגשות אינן במקור - י.ד.]

על דברים דומים חזר כבוד השופט טירקל ברע"א 9488/02 חן שחר נ' עטיה גד ([פורסם בנבו], 23.3.2005), בסעיף 14 לפסק דינו:

"במצבים הראויים לכך, מביאה חלוקת האחריות לתוצאה צודקת ומוסרית יותר מהכרעה המטילה את מלוא האחריות על צד אחד, ופוטרת את הצד האחר מכל וכל.

יש לזכור כי בחינת התנהגותם של בעלי הדין במערכת היחסים הספציפית, מגלה לא פעם כי זהויות ה'מפר' וה'נפגע' אינן חד משמעיות, וכי יישום הולם של עקרון תום הלב הוא מוצדק במקרים שבהם תרמה התנהגותו של הניזוק לאי קיום החוזה על ידי המזיק."

כפי שעולה מהאמור לעיל, המקרה דנן הינו אחד מהמקרים בו חטאו שני הצדדים כאחד בהפרת חובת תום הלב, הפרה שהחלה בשלב המשא ומתן והמשיכה עד לשלב כריתת החוזה וקיומו. אילו היו המשיבים המפרים היחידים של הפרת חובת תום הלב, ייתכן והיה מקום להיעתר לסעד המבוקש על ידי המערערים, קרי, מתן הצהרה על ביטולו של הסכם הפירוד. אולם, משעה שמצאנו כי המערערים אף הם חטאו בהפרת חובת תום הלב, הרי שבנסיבות העניין, התוצאה הצודקת והראויה הינה אי הענקת הסעד של ביטול ההסכם, והותרת הסכם הפירוד על כנו. על האפשרות לשלול סעד של ביטול הסכם במידה ונעשה בזכות זו שימוש לרעה, ניתן ללמוד גם מדבריה של כבוד השופטת פרוקצ'יה בע"א 5393/03 אברהם פרג' נ' יעל מיטל, פ"ד נט(5) 337, 366 (2005):

"היכולת לממש את זכות הביטול החוזית אינה מושפעת מכך שחלו תנודות בערך הנכס שיש להחזירו, כל עוד נעשה שימוש בברירת הביטול תוך זמן סביר, ולא נעשה שימוש לרעה בברירה זו"

24. א. היישום לענייננו: ב"כ הנתבעים הפנה לכך כי הסטייה מת"י 118 עולה כדי אי התאמה. הדין עמו לפחות בחלופות של סע' 11(2) 11(4) ו 11(5) של חוק המכר. כך גם לאור סע' 1 של ההסכם בין הצדדים בו מתחייבת התובעת לכך שהבטון המסופק יעמוד בתנאי בקרה טובים כהגדרתם בתקן הישראלי. ת"י 118 עניינו בתנאי בקרה כאלה, ואף אלמלא אותה תניה שבהסכם ברור שהיה על הבטון לעמוד בתנאי התקן. לפיכך הפרה התובעת חיוביה על פה ההסכם הן על פי הוראותיו הן לפי הרישא לסע' 11 של חוק המכר. אולם אף עשיית שימוש בזכות הביטול החוזית לנפגע, כפי שעולה מאותו קטע שצוטט, כפופה לחובת תום הלב.

ב. ראשית, הנתבעים לא עשו שימוש בזכות הביטול, ותביעתם הנגדית הנה תביעת נזק שנגרם בגין ההפרה. בפן החוזי יש לראות בה משום תביעת אכיפה כספית שנועדה להעמיד הנפגע החוזי במצבו אלמלא ההפרה, ובנסיבות חופפת תביעה זו הסעד בעילה הנזיקית של תשלום הנזק הכספי שהנו עלות תיקון הליקוי.

מדובר כאמור על עלות תיקון נדרש באחת משתי חלופות לאור אי התאמת הבטון לתקן. לנושא הנזק שנגרם כבר התייחסתי ודחיתי התביעה לתשלום שוויו הנטען בשל אי קיום חובת הקטנת הנזק, החלה הן בנזיקין והן בחוזים.

מעבר לכך – לא ייתן ביהמ"ש סעד שלא נתבע. אין בכתב התביעה שכנגד סעד של ביטול והשבה. הסעד הנתבע כולו נוגע לפיצוי על הנזק שנטען שנגרם בשל ההפרה. הטורח יחפש לשווא בתביעה שכנגד סעד של ביטול והשבה. והסכום הנתבע הנו לפי החלופה הגבוהה שבחוות דעת הנתבעים.

שנית, יש לומר כי אף לו נתבעו במפורש סעד של ביטול והשבת הסכומים החלקיים שהשתלמו לתובעת מכוח ההסכם, לא הייתה הכף נוטה להיעתר לאותם סעדים במלואם. שכן כאמור גם זכות הביטול כפופה לזכות מימושה בתום לב. לאור צירוף הקביעות לפיהן מדובר היה בסטייה מזערית מן התקן שאין לה כל נפקות קונסטרוקטיבית ולא הסבה כל נזק למבנה, וכי הנזק שכן נגרם לתובעים בדמות אי מתן אישור אכלוס ניתן היה לפתרון מלא לו מימשו הנתבעים חובת הקטנת הנזק – ראוי היה להכיר בחובת השבה לא מלאה אלא חלקית. דומה שניתן היה להגיע לפתרון זה בנסיבות, מכוח צירוף סע' 7(ג) ו 9(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).

ג. עם זאת אין לשכוח כי ההפרה הראשונית רובצת לפתחה של התובעת , וכי אותה הפרה אכן גרמה נזק – גם אם יכלו הנתבעים להביא לו מזור מלא, בפעולה לא מאומצת. בנסיבות אלה התוצאה הצודקת, גם בענייננו שלנו, הנה לשקלל התנהגות שני הצדדים במימוש המטרה החוזית המשותפת, ולא להגיע לתוצאה ממן הכול או לא כלום. אלא להגיע לתוצאה מעשית המחלקת תוצאי ההפרה בין הצדדים. לתובעת שולם שני שליש לערך מתמורת הבטון. בנסיבות, שנוצרו (וגם אם הייתי רואה בבטון שסיפקה משום "ביצוע בקירוב"), ראוי היה שתסתפק באותה תמורה. בנסיבות אף בעמידה שלה על תשלום מלוא היתרה יש משום מימוש זכות האכיפה שלא בתום לב. הותרת התובעת עם תמורה חלקית כפי שהשתלמה הנה התוצאה הצודקת בנסיבות. לכאורה יש בה משום שרירות מסוימת שכן מדוע להסתפק בשליש לא משולם ולא בחצי למשל, או רבע, רק משום שהנתבעים פרעו בקרוב שני שליש מן התמורה ואז חדלו. אולם לאשורה אין מדובר במתמטיקה מדויקת.

דיינו בכך שהתוצאה לפיה "סופגת" התובעת שליש (בקירוב) מסך תמורת הבטון בעטיה של הפרתה, אינה מותירה תחושה של חוסר צדק. זו ממילא התוצאה המחויבת שכן אין כאמור סעד של השבת הסכומים ששלמו הנתבעים בכתב התביעה שכנגד. אך אוסיף שלו נתבע סעד של ביטול והשבה מלאה, גם קביעה לפיה ראוי שתסתפק התובעת במחצית התמורה הכוללת ששלמו לה הנתבעים הייתה נחזית בעיני צודקת .

25. אני מורה אפוא על דחיית התביעה והתביעה שכנגד – במלואן.

26. לא אתעלם עם זאת מפער הסכומים שבתביעות ההדדיות: בעוד הנתבעים היו חשופים לתביעה בסכום של 18710 ₪, הייתה התובעת חשופה לתביעה בסכום של 480,000 ₪. לאור דחיית שתי התביעות, דומה שפער סכומים זה ראוי שימצא ביטויו בפסיקת הוצאות משפט לטובת התובעת. לאור קביעותי שראוי היה בנסיבות, ולו בפן הצרכני, לשקול מעיקרא ההצדקה להגשת התביעה, אעשה צו מתון להוצאות, ולא אזקק גם לתעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין. הנתבעים ישיבו לתובעת שכר טרחת המומחה מטעמה, וכן חלקה של התובעת בשכרו של מומחה ביהמ"ש, כשהם נושאי הפרשי הצמדה וריבית מן היום בו שולמו על ידי התובעת. כמו כן יישאו הנתבעים בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 6000 ₪. אין צו להוצאות נוספות, וחיובי האגרה על פי דין.

27. עד כאן לציטוט פסה"ד בגלגול הקודם.

א. בערעור שהוגש בוטל פסה"ד. טעם הדבר היה שלמרות שערכאת הערעור הכירה בכך שלא על נקלה יסטה ביהמ"ש מקביעת מומחה שמינה, לטעמה נותרה במקרה זה אי בהירות ביחס למשמעות שיש לייחס לפיזור תוצאות הבדיקות, ולפער בין הבדיקה הטובה ביותר לזו החלשה ביותר באותו גג. אשר על כן הושב התיק על מנת שימונה מומחה נוסף שיחווה אף הוא דעתו בסוגיה, האם יש מקום לעשות פעולה כלשהי על מנת שניתן יהא לעשות שימוש בתקרה ללא חשש בטיחותי של ממש. לא נקבע שיש לפסול חווה"ד של מומחה ביהמ"ש; נקבע כי לאחר מתן חווה"ד של המומחה שימונה, אפסוק בשנית בתביעה ובתביעה שכנגד.

ב. משכך, בהחלטה מיום 26/07/14 קבעתי כי ניתן לשלוח למומחה הנוסף אותו מיניתי, אינג' יוסף שולץ (שאף מומחיותו קונסטרוקטיבית), גם את חווה"ד של אינג' המר ככלי עזר נוסף לעיון והערכה, כמו בכל מקרה בו מתמנה מומחה נוסף מטעם ביהמ"ש, כאמצעי עזר נוסף להכרעה. ציינתי כי ניתן לשלוח למומחה גם פרוטוקול חקירתו של אינג' המר, מסמכים, כתבי טענות, חוו"ד הצדדים, תצהירים וחקירות הצדדים.

28. המומחה נפגש עם הצדדים ותיאם איתם את המקומות מהם תילקחנה דגימות בטון נוספות מן הגג. המומחה בחר להשתמש שוב במעבדת "איזוטופ". איש מן הצדדים לא הלין על בחירה זו, כאשר המומחה בחקירתו בתשובה לשאלתי (ראה בהמשך) השיב כי מדובר בחברה הגדולה ביותר, או השנייה בגודלה בארץ, לבדיקת בטון. כלומר מדובר בחברה רצינית. זאת ועוד, אזכיר כבר בשלב זה כי אותה חברה עצמה, היינו איזוטופ, היא שדגמה את חוזק הבטון בגילאים 7 ו- 28 יום. אותן בדיקות של איזוטופ של חוזק הבטון בגיל 28 יום, הן אלו עליהן משתיתים הנתבעים עצמם את תביעתם שכנגד.

29. איזוטופ נטלה אפוא ארבעה גלילים מן הגג, וזאת ביום 15/01/15, אותם בדקה ב- 19/01/15. מידות הדוגמא פורטו בדף תוצאות הבדיקה. דוגמא 1 – הניבה חוזק לחיצה של 46.5 מגפ"ס; דוגמא 2 – 48.5 מגפ"ס; דוגמא 3 – 49.5 מגפ"ס; דוגמא 4 – 47 מגפ"ס, והממוצע – 48 מגפ"ס. כזכור וכמפורט גם בדף תוצאות הבדיקה, החוזק הממוצע הנדרש מבחינת התקן לבטון ב-30 לא יקטן מ- 33 מגפ"ס, וחוזק דוגמא בודדת לא יקטן מ- 27 מגפ"ס. תוצאות אלה אפוא מעלות כי הבטון הוסיף להתקשות במרוצת הזמן, וכיום עולה הוא ואף בצורה ניכרת בחוזקו על דרישות התקן. דרישות שהן עצמן כזכור מניחות מקדמי ביטחון.

30. ב- 17/02/15 ניתנה חוו"ד המומחה. להלן עיקריה:

א. העובי הכולל של התקרה הוא 26 ס"מ. המומחה ביקש לקבל את תכנית הקונסטרוקציה של הגג העליון, אולם הנתבעים טענו שהתכנית אינה בנמצא.

לפיכך התקבלה רק תכנית חלקית של הגג, עליה סומן ע"י המומחה מיקום הקידוחים לאחר תיאום עם הצדדים. הצדדים הסכימו, לאור המלצת המומחה, להסתפק בארבעה קידוחים כדי למזער הנזק לגג.

ב. בתקרת הצלעות של הגג, יש סדקים נימיים ישרים, במספר מקומות, שנמצאו גם בחלק התחתון של התקרה וגם בחלק העליון שלה (פני הגג). סדקים אלו נוצרו כנראה במפגש שבין צלעות הבטון לגופי המילוי, והם אופייניים לתקרות מסוג זה, בגלל השפעות תרמיות. לו בוצעה הלבנה של הגג, ייתכן וניתן היה לצמצם היקף הסדיקה.

ג. לא נמצאו בגג סימנים כלשהם המעידים על כשל באלמנטי הבטון, המרכיבים את הגג.

ד. כזכור חוזק הבטון הממוצע בגיל 28 יום עמד על 26 מגפ"ס, וחוזק הבטון הממוצע לגלילים עמד על 32.5 מגפ"ס, כאשר הדגימה הבודדה עמדה על 27 מגפ"ס (בדיקת איזוטופ).

ה. בהתייחס לתוצאות העבר (חוזק הבטון בגיל 28 יום): התקן הישראלי דורש חוזק של 33 מגפ"ס לבטון ב-30 (כלומר בעל חוזק לחיצה של 30 מגפ"ס), כאשר דרישה זו מגלמת כבר אפוא מקדם ביטחון של 10% נוספים. לפיכך גם המומחה הנוסף שמונה, כמו המומחה הקודם, גרס שהתוצאות שהתקבלו לא מחייבות כל פעולה הנדסית, לא של תמיכה ולא של חיזוק הגג, ואין צורך בהריסת הגג. מדובר בסטייה של 2% בלבד מהתוצאות הנדרשות בתקן, כאשר סטייה זו נמוכה ממקדם הביטחון של 10%.

ו. כך, בהתייחס לתוצאות הבדיקה בגיל 28 יום בהנחה שהן נכונות: במועד זה חוזק הבטון מוגדר בתקן כחוזק של 100%. אלא שבפועל הבטון ממשיך להתחזק במשך הזמן, ויכול להגיע עד ל- 130% מחוזקו בגיל 28 יום. תוצאות הבדיקה העדכנית של איזוטופ מ- 15/01/15, מעלות שהחוזק הממוצע עומד על 48 מגפ"ס, והמדגם הנמוך ביותר על 46.5 מגפ"ס (מה שמעלה כי הבטון הוסיף להתחזק באופן שהביא לעלייה של מעל 130%, מן החוזק בגיל 28 יום – הערה שלי י.פ).

אם נחלק את התוצאות במקדם 1.3 כדי לקבל את החוזק המשוער בגיל 28 יום, נקבל חוזק ממוצע של 37 מגפ"ס וחוזק למדגם הנמוך ביותר של 36 מגפ"ס, ומכאן יוצא שהבטון עומד בדרישה לבטון ב-30.

ז. התקנים השונים מחייבים מקדמי בטיחות כאלה או אחרים ביחס לעומסים ומצבי העמסה. מקדמי הביטחון הללו גדולים עשרות מונים מן הסטייה שהתקבלה בבדיקה המקורית, בגיל 28 יום (סטייה של כ- 2%). המומחה מציין כי מעולם כמתכנן ויועץ לא נתקל הוא בסיטואציה בה ננקטו צעדים הנדסיים כלשהם, כאשר תוצאות החוזק היו בסטייה של כ- 2% מן הנדרש בתקן.

ח. המומחה מסכם כי חוזק הבטון על פי דוח הבדיקה של איזוטופ מ- 15/01/15 מעיד שהבטון עומד בדרישות התקן לבטון ב-30.

בנוסף מבחינת חוזק הבטון, אין סיכון בטיחותי כלשהו בתקרה הקיימת וניתן לעשות בה שימוש תקין ללא כל חשש בטיחותי. זו כזכור הייתה השאלה שנצרכה למענה, כאשר עמידה בתקן הינה אך נתון עזר נדרש שאינו עומד בבדידותו.

31. שוב לא נחה דעת הנתבעים – זו הפעם מתוצאות בדיקות איזוטופ העדכניות מ- 15/01/15 והם מעלים טענה חמורה כנגד המעבדה, כי התוצאות זויפו. בבקשה שהגישו אור ליום 25/01/15 הדגישו כי אין להם טענה לגבי יושרתו של מומחה ביהמ"ש, אך ביקשו הם לפסול את תוצאות הבדיקה של איזוטופ עליה הסתמך המומחה; ולמנות מעבדה אחרת שתוצאות הבדיקה שלה, הן שתשמשנה את המומחה ולהורות כי הבדיקות תבוצענה בנוכחות התובעים. וככל שהתוצאות תלמדנה כי אכן הבדיקות החדשות אינן תואמות את תוצאות איזוטופ, אף להורות על פתיחת חקירת משטרה כנגד איזוטופ בחשש לשיבוש הליכים.

הבקשה נסמכה על כך שלאחר שנקבעו נקודות הדיגום בין המומחה שולץ לבין הצדדים ובטרם ביצעה איזוטופ בדיקותיה, החליטו הנתבעים לבצע בדיקה עצמאית משל עצמם של חוזק הבטון ע"י מעבדה אחרת אליה פנו – מכון העמקים. הנתבעים ציינו כי שלושה מבין ארבעת קידוחי גלילי הבטון שביצעה המעבדה אליה פנו, הינן מאותן נקודות שקבע המומחה ושנלקחו אח"כ ע"י איזוטופ. הנתבעים פעלו כך, לדבריהם, שכן חששו מקשרים שבין מעבדות בדיקת הבטון לבין התובעת, לאור העובדה שהמעבדות עובדות מול התובעת על בסיס שוטף כיצרנית בטון (יבואר כי טיעון זה אינו נקי מספיקות, שכן מטבע הדברים מזמיני הבדיקות של המעבדות אינם יצרני הבטון בחלק נכבד של המקרים, אלא קבלנים או יזמים או מי שבונה ביתו. הללו זקוקים לתוצאות הבדיקה על מנת לוודא תקינות הבטון).

תוצאות הבדיקה של המכון אליו פנו התובעים (מכון העמקים) בארבעת נקודות הדיגום, היו 27.5 מגפ"ס, 30.5 מגפ"ס, 32 מגפ"ס ו- 45.5 מגפ"ס; עם חוזק לחיצה ממוצע של 34 מגפ"ס (שגם הוא עולה על דרישת התקן בערכים נומינליים. אף כי כמובן אם נחלק אותו במקדם ביטחון 1.3, נקבל ערך נמוך מדרישת התקן – הערה שלי י.פ).

32. בקשת התובעים נדחתה בהחלטה מיום 11/02/15. פורט כי הבקשה מטילה דופי חמור ביושרת מעבדת איזוטופ ומניחה הנחות שלא בוססו בשלב זה, כאשר לא ידוע מה המקור לפער בין תוצאות שתי המעבדות. כפי שלשיטת הנתבעים לא ניתן לסמוך על בדיקת המעבדה של איזוטופ, הרי מאידך טוענת התובעת כי אם כבר יש לייחס אמינות למעבדה שנבחרה בידי מומחה אובייקטיבי ולא נבחרה על ידי צד מעוניין (כמו המעבדה שעל תוצאותיה מבססים הנתבעים את הבקשה). היינו, הנחת העבודה הטמונה בבקשה לפיה מעצם הפער בין התוצאות נלמדת מסקנה אחת ואין בלתה של זיוף התוצאות ע"י מעבדת איזוטופ, הינה בבחינת חרף פיפיות. ציינתי שיכול ואפשרי גם הסבר נוסף לבד מהתנהלות לא תקינה ביודעין של אחת מן המעבדות – הסבר שנעוץ במתודולוגיית בדיקה שונה , שאפשר שהנה מדויקת ביותר באחת מן המעבדות.

עוד צוין כי הדבר יוליך לתוצאה לא הגיונית, שכן אם תתקבל הבקשה ותמונה מעבדה נוספת הרי שאם תהיינה התוצאות מקורבות לאלו של המעבדה בה בחרו הנתבעים, הרי הכל טוב ויפה מבחינת הנתבעים, אך אז יכול שדווקא לתובעת יהא פתחון פה ולא יהא לדבר קץ וגבול. ואם שוב יהא פער בין התוצאות, הרי ששוב יילמד מעצם הפער שאף הפעם יש הטיית התוצאה מסיבה לא כשרה כביכול, ולכן יש לפסול הבדיקה המחודשת כהילוכה של בקשת הנתבעים כעת. במצב דברים זה מדוע בכלל למנות מעבדה נוספת, כאשר כל תוצאה הסוטה מן התוצאות של המעבדה אליה פנו הנתבעים, חזקה לשיטתם שהינה שגויה. ברור שתוצאה דיונית מעין זו אינה מתקבלת על הדעת, שכן משמעותה הינה שהמומחה ראה לסמוך על מעבדה אותה בחר, שכמותו נהנית מחזקת אובייקטיביות, והנתבעים כופים תוצאות מעבדה שבחרו.

נימוק נוסף לאורו נדחתה הבקשה, היה ההתנהלות הדיונית של הנתבעים: דווקא על הרקע אותו מציינים הנתבעים שבחרו בבדיקה לאור חשדם להטיית התוצאות לטובת רדימיקס, ומלינים הם שלא ניתן להם להיות נוכחים בבדיקה, ניתן היה לצפות שיידעו את הצד שכנגד על כוונתם לטול דגימות מן הגג שלהם (מה שזכותם כמובן לעשות – מדובר בסופו של יום בגג שלהם), על מנת שאם תרצה התובעת להיות נוכחת בבדיקה, תוכל לעשות כן. הנתבעים ידעו הרי שאותן תוצאות של בדיקה פרטית אותה הזמינו, אמורות לשמש אותם רק במקרה של פער לרעתם מול התוצאות בבדיקת המעבדה של איזוטופ שבחר המומחה. במצב דברים זה ראוי היה ליידע מראש במהלך, על מנת לאפשר גם לצד השני להתרשם מדרך נטילת הדגימות, מיקומן, והבדיקות שנעשו ע"י המעבדה מטעם הנתבעים, למקרה של טענות עתידיות ביחס לאמינות הבדיקות מטעם המעבדה שבחר המומחה.

בר"ע שהגישו הנתבעים על ההחלטה, נדחתה בהחלטה מיום 03/03/15.

33. א. הנתבעים ביקשו לחקור את מומחה ביהמ"ש, ולאחר מכן להתקדם לפס"ד (זה המתווה שצוין כאמור גם בהחלטת ערכאת הערעור עת השיבה התיק). עם זאת, ולו לפנים משורת הדין, לאחר תום חקירתו של המומחה שולץ, אפשרתי לנתבעים (לבקשתם) – לשלוח שאלות לאיזוטופ בדבר קשרי העבודה שבין המעבדה לבין חברת רדימיקס. השאלות נועדו לחזק גרסת הנתבעים כי איזוטופ היטתה תוצאות הבדיקות מטעמים זרים. לא חייבתי איזוטופ לתן מענה אך הבהרתי שיכול ואם תענה איזוטופ – יכול שהדבר ייתר הדבר בקשה לזמן לעדות נציג מטעמה.

ב. לאחר שנשלחו השאלות הגישה איזוטופ התנגדות מנומקת למתן התשובות, כמו גם לזימון לעדות כדי להשיב על השאלות שנשאלה. התנגדותה נומקה בכך שהתשובות על שלוש השאלות שנשאלה הנה בגדר סוד מסחרי שלה , כצד שלישי שאינו בעל דין. גם כאשר בסוד מסחרי עסקינן – מדובר על חסיון יחסי שניתן להסירו באופן חלקי או מלא עם או בלי הנחיות משלימות שימתנו הפגיעה בבעל הסוד, או כמובן להורות כי יד החיסיון גוברת בנתוני המקרה ואין להורות על חישוף. האיזון הוא פרי שקלול הנתונים בכל מקרה לגופו.

ג. לאחר עיון בבקשת איזוטופ כמו גם בתגובת הנתבעים והתובעים ובתשובה שהוגשה, נתתי החלטה בבקשה, ב 9.5.16. מדובר בהחלטה מפורטת שהתייחסה לשיקולים המשחקים על הכף, ואזכיר רק החלק האופרטיבי שבה: ציינתי שבמידה ולאחר עיון בסיכומים אשתכנע שאם תוצאות הבדיקות בגיל 28 יום הן הנכונות, הרי שבמצב דברים זה יש להרוס הגג או לחזקו, כי אז יכול ואדרש בשנית לבקשה זו.

אולם בשלב זה, כאשר השאלה השלישית נחזתה סוד מסחרי מובהק, השאלה השניה נחזה שיש אפשרות סבירה שתחשוף סוד מסחרי, ואלו השאלה הראשונה אמנם לא נחזתה סוד מסחרי (לבטח לא כזה שחשיפתו תפגע פגיעה ממשית) אך אין בה שום תועלת בבדידותה; במצב דברים זה, בפרט כאשר מדובר בסודות מסחריים של צד שלישי שהאינטרס שלו לסודיות זוכה להתחשבות מוגברת, הרי שיש לייחס משקל לדרישת התשתית הראייתית התומכת - שהנה אחד מן התנאים המצטברים למתן צו לגילוי סוד מסחרי. ובעניין התשתית הראייתית לא ניתן להתעלם מכך ששני מומחים אובייקטיביים בעלי מומחיות קונסטרוקטיבית חיוו דעתם שגם אם תוצאות הבדיקות בגיל 28 יום הן הנכונות – גם אז אין צורך לחזק הגג, לא כל שכן שאין צורך להרסו.

ציינתי אפוא שעם נתון זה יש להתמודד בסיכומים, ואם אשתכנע כאמור שבהנתן הבדיקות בגיל 28 יום יש לחזק הגג או להרסו – יכול ואדרש מחדש לבקשה חרף השלב הדיוני המאוחר. אולם לאחר עיון במכלול הראיות, בהם חקירת מומחה ביהמ"ש לה אדרש כעת, לא שוכנעתי מסיכומי התובעת כי עלה בידי האחרונה להציב תשתית ראייתית שתשכנע (ולו ברף נמוך ממאזן ההסתברויות) כי יש לחזק הגג בשל חוזק הבטון, אפילו אם נתייחס לתוצאות הבדיקות בגיל 28 יום כתוצאות מדויקות.

34. חקירת המומחה, אינג' שולץ, נשמעה ב- 17/12/15. המומחה אישר כי השאיפה הינה שהתוצאות תהיינה עם פיזור קטן ככל האפשר, אולם בסופו של יום הדרישה היא שהממוצע יעמוד בדרישות התקן. לכן אם התוצאה הנמוכה ביותר עומדת בדרישות, התוצאה הגבוהה ביותר היא הרבה מעל התקן, ואף הממוצע עומד בדרישות התקן – אין שום בעיה (ראה בפרוטוקול: עמ' 14 למטה, עמ' 15 למעלה).

המומחה אישר כי לא אמורים להיות הפרשים ניכרים בדוגמא שהוצבה לו ביחס לחוזק הבטון בבדיקות שניטלו בסמיכות זמנים, אולם למרות שהדבר יכול לנבוע מתוצאה של בעיה בתהליך ייצור הבטון, הרי שברוב המקרים לא זו הבעיה; ברוב המקרים הדבר מעיד על כך שהבדיקה אולי אינה מייצגת. הסיבות יכולות להיות שונות – החל מזה שהטכנאי אולי לא עשה מלאכתו נאמנה, וכלה בכך שיש אולי חריג בחוזק הבטון באיזושהי נקודה לא מייצגת בגג.

35. המומחה נשאל על תוצאות בדיקת איזוטופ בגיל 28 יום, בהן התקבל אותו פיזור שכבר צוין.

המומחה השיב שמדובר בהשערות, אולם התקן אומר שאם תוצאות נראות חשודות – אז עושים בדיקה נוספת (הנתבעים כזכור דווקא לא הטילו דופי באמינות תוצאות הבדיקות של איזוטופ בגיל 28 יום, עליהן משתיתים הם תביעתם הנגדית – הערה שלי י.פ).

המומחה ציין כי בבדיקת 28 יום, לא מוּצאים גלילים אלא קוביות שנלקחות באופן מדגמי ע"י הטכנאי. יכולות להיות הרבה סיבות לפיזור התוצאות, כולל סיבות הנוגעות לאי תקינות של הבדיקה: בין היתר שהטכנאי לא הכניס את הבדיקות כמו שצריך לתבניות, או שלא עשה אשפרה כמו שצריך, או שההובלה למעבדה לא עמדה בתנאים הנדרשים.

המציאות מלמדת שבלא מעט פעמים התוצאות בגיל 28 יום נופלות מדרישות התקן ועדיין לא מחליטים שהבטון לא תקין, אלא שמגיעים למסקנה שהבדיקה הספציפית ותוצאותיה הינה בעייתית במובן זה שאינה משקפת נכונה את התוצאה.

במילים אחרות: בשונה מהילוכם של התובעים הגורסים שלא תיתכנה תוצאות שגויות או לא זהות, שכן מדובר בבדיקה טכנית – לא זה המצב (הערה שלי י.פ). ברור שבדגימות סמוכות פיסית הניטלות אותו זמן אין לצפות לפער של עשרות אחוזים; אולם כאשר יש פער כזה, אין הוא מלמד בהכרח על פגם בבטון; הבדיקה עצמה אמנם טכנית אך בשלבים שונים המקדימים אותה כהכנה, ובמהלך הבדיקה עצמה, יכול לפול כשל זה או אחר שיגרום לתוצאות שגויות המבארות הפער. המומחה אף ציין שיש חשיבות לציוד הבדיקה בו נעשה שימוש במעבדה וכמובן ציוד שאינו מכויל כהלכה, לא יניב תוצאות נכונות (בפרוטוקול עמ' 17 למטה). למרות שניתן היה לצפות שבבדיקת מעבדות שונות לא תהיינה תוצאות שונות, הרי שבפועל יש הבדלים; וכמו בכל תחום, יש כנראה מעבדות מיומנות יותר ופחות (עמ' 18 למעלה). ברור שהמעבדה שבחר המומחה, לאור תשובותיו, הינה מעבדה שהוא סומך עליה כמעבדה מיומנת ואמינה.

36. כמובן שתוצאות הבדיקות המאוחרת של מכון איזוטופ, הבדיקות העדכניות מ- 15/01/15, שהפיזור שלהן כמעט אחיד – מחזקות המסקנה כי אם כבר נפל כשל בבדיקה זו או אחרת, הרי היה זה בבדיקות המוקדמות שבהן היה פיזור ניכר שיכול (אולי) ללמד גם על אי תקינות הבדיקה עצמה. הכף נוטה לכך כי הבדיקה המאוחרת שבוצעה, לאור העובדה שלא נמצאה בה אחידות מלאה מחד, ומאידך פיזור שהינו כמעט אחיד, הינה הבדיקה האמינה יותר מבין השתיים שביצעה איזוטופ. חלוקה במקדם ביטחון של התקן, היינו 1.3, מלמדת על כך שהבטון כן עמד בדרישת התקן לבדיקה גם בגיל 28 יום.

37. עם זאת, אפילו הייתי יוצא מהנחה כפולה (שאינני מקבל) שהבדיקה הראשונית של איזוטופ בגיל 28 יום היא שהייתה הבדיקה האמינה והמדויקת, וגם שהבדיקה המאוחרת שלה מינואר 2015 אינה תקינה – הרי גם אז ברור ונהיר שהוסרו הספקות. אשוב ואדגיש כי השאלה אינה האם נפל הבטון מדרישת התקן, אלא האם, בהנחה שכך ארע, אותו שיעור שבו פחת מדרישת התקן, מצריך חיזוק התקרה או הריסתה.

התשובה שניתנה ע"י המומחה הנוכחי שמונה, ממש כמו ע"י המומחה הקודם, גם בהינתן תוצאות הפיזור של הבדיקה שנערכה בגיל 28 יום, הינה שהתקרה בטיחותית למהדרין ואינה מצריכה לא חיזוק ובוודאי לא הריסה. מדובר בסטייה מזערית, גם על פי תוצאות הבדיקה בגיל 28 יום בשיעור של 2% מדרישת התקן, כאשר התקן מניח מקדם ביטחון של 10%. אשוב ואזכיר כי המומחה הנוכחי, כמו הקודם, ציינו כי מעולם לא נתקלו בדרישה להרוס או לחזק תקרה שאלו שיעורי הסטייה בחוזק הבטון שנתגלעו בה.

38. אין מדובר בשאלה אקדמית או תיאורטית, וברור שתוצאות הבדיקה העדכנית עולות באופן ניכר על דרישת התקן ומלמדות על כך שאין שום סיכון בתקרה. לפחות לא סיכון הנובע מחוזק הבטון. כאמור הבטון מוסיף בפועל להתקשות גם לאחר 28 יום, ובמקרה דנן יכול שהתקשה אף מעבר ל- 130% אותם ציין המומחה בתורת הרף העליון הרגיל.

אך זה היה המצב, היינו שאין צורך לחזק או להרוס את התקרה, גם לו תוצאות הבדיקה בגיל 28 יום היו התוצאות היחידות הקיימות. לא ניתן אלא לשוב ולתמוה מדוע לא מבקשים הנתבעים להגיש חוו"ד קונסטרוקטור עדכנית מטעמם לוועדה המקומית, על מנת שתאשר חוזק התקרה הנדרש (אם אין הקונסטרוקטור מטעמם נכון לתת חוו"ד כזו).

39. תמיהה נוספת נובעת מהיעלמות תכניות הקונסטרוקציה שנערכו ע"י הקונסטרוקטור מטעם הנתבעים. המומחה ציין בחקירתו בתשובה לשאלת ביהמ"ש, כי תכניות כאלה (אותן כזכור ביקש לקבל) יש לשמור 7 שנים. אין חולק על כך ואך תמוה הכיצד נעלמו התכניות. עניין זה בוודאי שאינו יכול להיזקף לטובת הנתבעים, אלא פועל לחובתם בפן הראָיָתי.

40. לשם הבהירות – המומחה אישר שהדרישה בתקן לביצוע הבדיקה בגיל 28 יום ליציקת הבטון, אינה משום שלא ידוע שהבטון יוסיף להתקשות גם לאחר מכן. להפך, ידוע שהוא אמור להוסיף להתקשות. הדרישה נקבעה כדי שאם תתגלה בעיה קרדינלית, עדיין ניתן יהא לנקוט בצעדים. ביחס לשאלה של חריגה כביכול ממקדמי הביטחון, השיב המומחה שאין להחליף בין התקן שקובע כיצד בודקים בטון, לבין תקן 466 (חוקת הבטון) שקובע ההנחיות איך לחשב את הקונסטרוקציה בהתחשב בבטון. תקן 466 מניח מקדמי ביטחון גדולים, הרבה מעבר לאותם 10% שנזכרו. לא אוכל אלא לשוב ולציין כי החסר בתכניות עומד לרועץ מבחינת הנתבעים. בוודאי שאין הוא יכול להיזקף לחובת התובעת, שתכניות הקונסטרוקציה לא אמורות להיות כלל בחזקתה.

41. אם כן, גם אם אתייחס לתוצאות הבדיקה בגיל 28 יום – הוסרו הספקות ביחס לבטיחות התקרה כנגזרת של חוזק הבטון, ודין התביעה שכנגד לדחייה. לכל הפחות יש לומר כי אין בעיה קונסטרוקטיבית הנובעת מחוזק הבטון שסיפקה התובעת, גם בהינתן תוצאות אלה כתוצאות בלבדיות.

42. עם זאת קבעתי כאמור – בשים לב לחוות דעתו ובעיקר חקירתו של המומחה – כי סביר יותר לאור הפיזור שהתקבל, שהבדיקה האחרונה של איזוטופ הינה בדיקה אמינה. ממסקנה זו נובע כי לאשורה, גם אם בחוכמה שבדיעבד, עמד הבטון גם בדרישת התקן לגיל 28 יום (כפי שציין המומחה, כאשר מחלקים התוצאה המתקבל במקדם 1.3). מסקנה זו שאליה ניתן להגיע כמאזן ההסתברויות, גוזרת תוצאה שונה כמובן ביחס לתביעה העיקרית מזו שהתקבלה בגלגולו הראשון של ההליך. היות והבטון שהתקבל ענה על דרישת התקן, הרי שהתובעת סיפקה את שנדרש ממנה, ואין בבחינת מפרה חוזית, אף לא קיימת נגדה עילה לפי חוק המכר. המשמעות היא שדין התביעה העיקרית להתקבל במלואה.

43. בטרם סיום אשוב ואזכיר , אף כי לא כשיקול קונקלוסיבי (שכן יש די והותר על מנת להצדיק התוצאה) כי מה שמיוחס לאיזוטופ על ידי הנתבעים והתובעים שכנגד הנו הטיה של תוצאות הבדיקות המאוחרות, אלו שהוזמנו על ידי מומחה ביהמ"ש אינג' שולץ. וזאת מטעמים זרים של עבודה עם רדימיקס. יש לזכור כי הבדיקות שנערכו בגיל 28 יום ועליהן משתיתים התובעים שכנגד יהבם, נערכו על ידי לא אחרת מאשר חברת איזוטופ, ענין שמחליש הגיונית משקלו של הטיעון בדבר חוסר דיוק שיסודו בהטיה מכוונת.

44. סוף דבר: אני מקבל התביעה העיקרית שעניינה ביתרת התמורה הלא משולמת עבור הבטון, ודוחה התביעה שכנגד. אני מחייב הנתבעים לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 18,710 ₪ כשהוא נושא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (12/07/10).

45. הנתבעים יישאו בהוצאות משפט לטובת התובעת בתביעה ובתביעה שכנגד כדלקמן:

א. שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ (לאור סכום התביעה שכנגד, לו הייתה חשופה הנתבעת שכנגד).

ב. החזר חלקה של התובעת בשכ"ט שני מומחי ביהמ"ש, כאשר הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה מן היום בו שולמו ע"י התובעת.

ג. האגרה ששילמה התובעת, כשהיא נושאת הפרשי ריבית והצמדה מיום בו שולמה.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ו, 11 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.