1. התובעת הגישה תביעה כספית על יתרת תמורה שלא שולמה בגין בטון שסיפקה לנתבעים לבנית בית. הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בטענה שבדיעבד, לאחר שנוצק השלד והתקרה, נערכו בדיקות מעבדה לחוזק הבטון, שהזמינו התובעים ממעבדת איזוטופ, והתברר כי הבטון שסופק אינו תואם את ההזמנה (הוזמן בטון ב-30, והטענה היא שהבטון שסופק נפל בחוזקו מדרישות התקן). לפיכך לא אישרה הועדה המקומית אכלוס ונטען שהמבנה עומד כאבן שאין לה הופכין. התביעה שכנגד הייתה אפוא תביעת נזיקין שהתבססה על עלויות הריסה ובניה מחדש של התקרה תוך חיזוקים. גם התובעת פנתה למעבדה (אחרת) בה ניתנו תוצאות שונות לענין חוזק הבטון.

2. הצדדים הסכימו למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. מונה המהנדס מנחם המר . לא היתה מחלוקת כי הבטון שסופק נפל מדרישות התקן, אולם השאלה היתה מה הפתרון והאם המצב אכן מסוכן קונסטרוקטיבית ומחייב הריסה וקימום מחדש כשיטת הנתבעים. מומחה ביהמ"ש גרס שלא, שכן פערי החוזק ביחס לתקן זניחים, ואף ניתן בפעולה סבירה מול רשויות התכנון לקבל היתר איכלוס. המומחה נחקר, הצדדים הגישו סיכומים וניתן פסק דין. פסה"ד בוטל בערעור, שכן ערכאת הערעור גרסה שהמקרה מצדיק מינוי מומחה נוסף מטעם ביהמ"ש; מאחר וסברה שנותרה אי בהירות ביחס למשמעות שיש לייחס לפיזור ערכי תוצאות הבדיקות, ולפער בין התוצאה הטובה יותר לתוצאה החלשה ביותר (מבחינת חוזק הבטון).

3. מונה אפוא מומחה נוסף. המומחה קבע שיש לבצע 4 קידוחים בגג המבנה, על פי מיקום שהוסכם מול הצדדים, כדי לקחת דגימות גלילי בטון לצורך בדיקת החוזק. המעבדה אליה פנה המומחה לביצוע הבדיקות באותן נקודות דיגום היתה מעבדת איזוטופ.

לאחר שנקבעו נקודות הדיגום בין המומחה לצדדים, ובטרם ביצעה איזוטופ בדיקותיה, החליטו הנתבעים לבצע בדיקה עצמאית של חוזק הבטון על ידי מעבדה אחרת אליה פנו – מכון העמקים. בבקשה מצוין כי 3 מקידוחי גלילי הבטון של מכון העמקים הנן מאותן נקודות שקבע מומחה ביהמ"ש, ושנלקחו מאוחר יותר על ידי מעבדת איזוטופ. לדברי הנתבעים פעלו כך שכן חששו מקשרים שבין מעבדות בדיקת הבטון לבין התובעת, לאור העובדה שהמעבדות עובדות מול התובעת על בסיס שוטף, כיצרנית בטון.

בין תוצאות המעבדות נתגלעו פערים. ארבעת הדוגמאות של מכון העמקים הניבו חוזק לחיצה (מגפ"ס) בארבעת נקודות הדיגום של 27.5, 30.5 32 ו 45.5 . תוצאות איזוטופ ביו 46.5, 47, 48.5 ו 49.5. חוזק הלחיצה הממוצע במכון העמקים היה 34, ובבדיקת איזוטופ – 48.

4. הנתבעים מדגישים כי אין להם כל טענה ביחס ליושרתו של מומחה ביהמ"ש אולם הפערים מלמדים על חשש ממשי שתוצאות הבדיקה של איזוטופ כוזבות ונועדו להטעות המומחה. וחששם מתחזק מכך שביקשו להיות נוכחים בבדיקה ונענו על ידי איזוטופ בשלילה.

5. הבקשה אפוא היא להורות על פסילה לאלתר שלתוצאות בדיקת איזוטופ , ומינוי מעבדה אחרת על ידי ביהמ"ש שתוצאות הבדיקות שלה באותן נקודות דיגום הן שתשמשנה את המומחה, ולהורות כי הבדיקות תבוצענה בנוכחות התובעים. וככל שהתוצאות תלמדנה כי אכן הבדיקות החדשות אינן תואמות את תוצאות איזוטופ אף להורות על פתיחת חקירת משטרה בחשד לשיבוש הליכים.

6. א. התובעת בתגובתה מציינת כי גם על פי תוצאות מעבדת מכון העמקים, חוזק הבטון מתאים לדרישות התקן. זאת כמופיע בהערה על תוצאות הבדיקה לפיה ביחס לבטון ב-30 חוזק הלחיצה של בדיקה בודדה לא יקטן מ 27 מגפ"ס, והחוזק הממוצע לא יקטן מ 33 מגפ"ס.

ב. התובעת מדגישה כי מומחה ביהמש הוא שבחר מעבדת איזוטופ, וחזקה שעשתה עבודתה נאמנה. בעוד שמעבדת מכון העמקים נבחרה על ידי הנתבעים.

7. הנתבעים מגיבים כי התוצאות הנזכרות בתקן כתקינות ללחיצה בודדת ובממוצע הנן לבטון בגיל 30 יום , ולכן אם לא עבר הבטון התקשות מאסיבית מהלך שלוש שנים והתוצאות הנן כפי בדיקת מכון העמקים הרי שמדובר בבטון פגום. אני מזכיר כי השאלה בכל מקרה (כפי שהוגדרה גם על ידי ערכאת הערעור) אינה רק חוזק הבטון. זו שאלה שהתשובה לה נדרשת כאמצעי עזר לשאלה אחרת והיא האם נדרשת או לא נדרשת פעולה כלשהי כדי שניתן יהא לעשות שימוש בתקרה ללא חשש בטיחותי ממשי.

8. אמנם מדובר בתוצאות מעבדה המשמשות לבדיקת עזר ולא בחוה"ד של מומחה ביהמ"ש עצמו. אולם הבקשה מטילה דופי חמור ביושרת אותה מעבדה, ומניחה הנחות שלא בוססו, בודאי בשלב בו אנו מצויים. לו סברתי לאחר עיון בתגובה והתשובה שיש לשקול היעתרות לבקשה בשלב זה, הייתי מפנה ראשית הבקשה לתגובת המעבדה שאת בדיקותיה התבקש לפסול. אלא שאין בכוונתי להיעתר לבקשה. בשלב זה לא ידוע מה המקור לפער בין תוצאות שתי המעבדות. כפי שלשיטת המבקשים לא ניתן לסמוך על בדיקת המעבדה של איזוטופ כביכול לאור קשרים בינה לבין הנתבעת, הרי מאידך טוענת המשיבה כי אם כבר יש לייחס אמינות למעבדה שנבחרה בידי מומחה אובייקטיבי ולא הוזמנה על ידי צד מעוניין - כמו המעבדה שעל תוצאותיה מבססים הנתבעים את בקשתם. כלומר הנחת העבודה שבבסיס הבקשה לפיה מעצם הפער בין התוצאות נלמדת מסקנה אחת ואין בלתה היינו אי יושרה כביכול של מעבדת איזוטופ, היא בבחינת חרב פיפיות. ושמא אפשרי גם הסבר נוסף לבד מהתנהלות לא תקינה ביודעין של מי משתי המעבדות, הסבר הנעוץ במתודולוגיית בדיקה שונה, שאפשר שמדויקת היא יותר במעבדה אחת מבין השתיים.

8. הבקשה כאמור לפסול לאלתר את בדיקת איזוטופ, ולמנות מעבדה אחרת, רק בשל עצם הפער בין התוצאות. אך מה אז?: אם תהיינה התוצאות מקורבות לאלו של המעבדה מטעם הנתבעים הכל טוב ויפה מבחינתם, אך אז שמא יהא דוקא לתובעת פתחון פה ולא יהא לדבר קץ וגבול. ומה אם שוב יהא פער בין התוצאות בדומה למצב כעת? מדוע שאז לא יילמד שוב מעצם הפער , כפי שמבוקש לעשות כעת, כי אף הפעם יש כאן הטית תוצאה של מעבדה מסיבה לא כשרה ולכן יש לפסול גם הבדיקה המחודשת? הרי זה הילוכה של הבקשה כעת. ואם כך מדוע בכלל למנות מעבדה נוספת, אם כל תוצאה הסוטה מן התוצאות של המעבדה אליה פנו הנתבעים חזקה מראש שהנה שגויה ויש למנות עוד מעבדה? לשיטה "משורשרת" זו (המתחייבת הגיונית למעשה מעמדת הנתבעים), יש לאמץ מראש תוצאות המעבדה אליה פנו התובעים ואין בלתן, שכן כל מעבדה אחרת שתתן תוצאות אחרות – לא עשתה כביכול עבודתה נאמנה ויש למנות מעבדה אחרת תחתיה (עד שתתקבל תוצאה התואמת בקירוב אותן תוצאות מעבדה עליהן נסמכים הנתבעים, בתקוה שיש מספיק מעבדות).

ברור שתוצאה דיונית מעין זו אינה מתקבלת על הדעת, שכן משמעותה בפועל הנה שהמומחה ראה לסמוך על מעבדה אותה בחר, והנתבעים "כופים" תוצאות בדיקה של מעבדה שבחרו.

9. זאת ועוד, נאה דורש נאה מקיים: אם מלינים הנתבעים שלא ניתן להם להיות נוכחים בבדיקה, על ידי איזוטופ, ניתן היה לצפות על בסיס ההדדיות, ודווקא על רקע הטעם שניתן למהלך שננקט על ידי התובעים (חשד מראש שמא ואולי יטו מעבדות תוצאותיהן לטובת התובעת) כי התובעים יידעו מראש הצד שכנגד כי בכוונתם ליטול דגימות מן הגג שלהם, על ידי מעבדה אליה פנו, וכי אם ברצונה של התובעת להיות נוכחת בבדיקה , היא מוזמנת לעשות כן. הרי הנתבעים ידעו שאותן תוצאות של המעבדה אליה פנו, אמורות לשמש אותן רק במקרה של פער מול תוצאות המעבדה שיבחר מומחה ביהמ"ש (שכמותו נהנית מחזקת אובייקטיביות, שבשלב זה לא נסתרה). מדוע אפוא (בפרט כאשר ידוע שמונה מומחה מטעם ביהמ"ש, והוא שבחר המעבדה עליה הוא סומך), אין מיידעים מראש במהלך, על מנת לאפשר לצד השני להתרשם מדרך נטילת הדגימות, מיקומן (בהתאמה כביכול לדרישות המומחה) והבדיקות שנעשו להן על ידי המעבדה אליה פנו הנתבעים, למקרה של טענות עתידיות ביחס לאמינות הבדיקות מטעם אותה מעבדה שבחר המומחה?

10. הבקשה נדחית. הנתבעים ישאו בהוצאות התובעת בבקשה בסך כולל של 2500 ₪.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ה, 11 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.