1. מונחות לפני 2 בקשות; האחת, בקשת בן הפנדי בע"מ (להלן: "התובעת") למנות כונס נכסים מן היושר לביצוע פסק הדין שניתן בהליך זה בדבר מימוש אופציה לרכישת נכס מקרקעין והשנייה, בקשת א.ג.י. השרון אחזקות והשקעות בע"מ וא.כ.ב. השקעות ואחזקות בע"מ (להלן: "הנתבעות") לעכב את ההחלטה בבקשה למינוי כונס הנכסים מן היושר עד להכרעה בתביעה נפרדת שהגישו הנתבעות לאחר סיום הדיון בבקשה למנות כונס נכסים מן היושר להצהיר כי האופציה פקעה (ת.א. 39885-12-16).

רקע

ההליך דנן

1. התביעה בהליך זה הוגשה בחודש דצמבר 2011 על ידי התובעת.
2. ביום 30.5.2016 נתתי פסק דין שבמסגרתו הוריתי על אכיפת חוזה אופציה מיום 26.7.2011 ותוספת לחוזה מיום 25.9.2011 לרכישת נכס מקרקעין הידוע כחלק מחלקה 49 וחלקה 68 בגוש 8235 להלן: "הנכס") הנמצא באזור התעשייה הישן בנתניה, שבו מספר מבנים המושכרים ע"י הנתבעות לגורמים שונים.

בפסק הדין קבעתי כי אכיפת התוספת לחוזה האופציה מותנית בתשלום תמורת מימוש האופציה בסך של 2,580,000$ בתוספת מע"מ וכן סך של 4,000,000 ₪ (כולל מע"מ) וזאת תוך 60 ימים ממועד פסק הדין. לא קבעתי תשלומים נוספים שעל התובעת לשלמם כתנאי למימוש ואכיפת חוזה האופציה.

הערעור על פסק הדין והפקדת תמורת מימוש האופציה בקופת בית המשפט העליון

1. הנתבעות הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 5480/16) וכן הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.
2. ביום 10.7.2016 נתן בית המשפט העליון צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין (עיכוב ביצוע מימוש האופציה), ובכך עצר את מניין הימים למימוש האופציה.
3. ביום 25.9.2016 דחה בית המשפט העליון את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. עם זאת, נתן צו מניעה האוסר על התובעת לבצע דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בערעור.

נקבע כך:

"סיכומם של דברים – הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית בעיקרה. צו עיכוב הביצוע הארעי שניתן בהחלטתי מיום 10.7.2016, מבוטל בזאת. ניתן בזה סעד זמני, לפיו תימנע המשיבה (התובעת – ר.ש.) מביצוע כל שינויים במקרקעין מושא בקשה זו, ומהעברת הזכויות בנכס לצד ג' בדרך של מכירתו, או בכל דרך אחרת, עד להכרעה בערעור דנן, מבלי שקיבלה אישור לכך מאת בית משפט זה".

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר שניתן הצו הארעי, שבהמשך בוטל, המועד האחרון למימוש האופציה חל ביום 14.10.2016.
2. ביום 26.9.2016 הגישו הנתבעות בקשת הבהרה לבית המשפט העליון כי צו המניעה הזמני שנתן בית המשפט העליון כאמור, יכלול גם איסור חתימה על הסכמי שכירות עם שוכרים לתקופה של מעל שנתיים, הריסה או בנייה של מבנים ואיסור על העברת מניות התובעת, שיעבודן או עשיית כל דיספוזיציה בהן. בנוסף ביקשו הנתבעות מבית המשפט למנות את בא כוחן כנאמן לקבלת כספי התמורה בהתאם לחוזה במקום עו"ד שניצר שכן אין כל אפשרות שעו"ד שניצר ישמש נאמן על כספי התמורה.
3. ביום 27.9.2016 הגישה התובעת תגובה ראשונית לבקשת ההבהרה וביום 10.10.2016 הגישה תגובה מלאה ובקשה להורות להפקיד את תמורת מימוש האופציה בקופת בית המשפט העליון או בחשבון נאמנות אצל בעל תפקיד שימונה לצורך כך. בשתי התגובות עתרה התובעת להאריך את המועד למימוש האופציה בנימוק כי עד מתן הבהרת בית המשפט העליון לא ניתן לממש את האופציה כאשר לא נקבעה זהות הנאמן שבידיו יופקדו כספי תמורת מימוש האופציה, ועו"ד שניצר התפטר מתפקידו (התובעת התנגדה לבקשת הנתבעות להורות להפקיד את הכספים בידי בא כוחן).
4. ביום 13.10.2016 הופקד סך של 16,000,000 ₪ בחשבון נאמנות של ב"כ התובעת. לטענת התובעת מדובר בהפקדה בנאמנות של כספי התמורה בגין מימוש האופציה, לנוכח העובדה שבית המשפט העליון טרם הורה בידי מי יש להפקיד את התמורה.
5. ביום שישי, 14.10.2016, הוא מועד פקיעת האופציה נתן בית המשפט העליון את החלטתו בבקשת ההבהרה. להחלטה זו התייחסו הנתבעות בהרחבה בבקשה לעיכוב הליכים:

"4. לאחר שעיינתי בבקשת ההבהרה, ובתגובת המשיבה לבקשה, הריני מבהיר כי הסעד הזמני, כאמור בהחלטתי מיום 25.9.2016, ניתן על מנת להבטיח, כי: המשיבה תמנע מביצוע שינויים במקרקעין, לרבות הריסה ו/או בנייה של מבנים במקרקעין עד להכרעה בערעור; המשיבה תמנע מהעברת זכויותיה, לרבות מניותיה, על-פי הסכם האופציה לידי צד ג' עד להכרעה בערעור; וכי המשיבה תמנע מלהשכיר את המבנים במקרקעין לתקופת שכירות של למעלה מחמש שנים.

5. בכל הנוגע לתמורה בגין הסכם האופציה, הנני מורה על הפקדתה על-ידי המשיבה בקופת בית משפט זה, עד להכרעה בערעור".

1. באותו יום שישי, שבו כאמור, חל המועד האחרון למימוש האופציה שלחה התובעת לנתבעות הודעה בדבר מימוש האופציה בציינה כי היא אינה מצרפת להודעתה שיק בנקאי לנוכח החלטת בית המשפט העליון שבמסגרתה הורה להפקיד את כספי התמורה בקופת בית המשפט.
2. בבקשתה למנות כונס נכסים מן היושר פירטה התובעת את הפעולות שביצעה כדי לקיים את החלטת בית המשפט העליון בדבר הפקדת הכספים בקופת בית המשפט בהקדם האפשרי. ביום ראשון 16.10.2016, ערב חג סוכות, פנה משרד בא כוחה בכתב למזכירות בית המשפט העליון לצורך פתיחת שורת חיוב לצורך הפקדת התשלום לקופת בית המשפט. במהלך פגרת חול המועד סוכות, בימים 18, 19 לאוקטובר, פעלה התובעת מול מזכירות בית המשפט בניסיון לברר ולקדם פתיחת שורת החיוב לצורך העברת התשלום בהקדם. נמסר לה כי הדבר יתאפשר רק לאחר קביעה שיפוטית בדבר סכום ההפקדה המדויק (בהתחשב בכך שחלק מהסכום הוא דולרי).
3. ביום 18.10.2016 שעבדה התובעת את כלל נכסיה, חשבון נאמנות על שמה והון המניות שלה לטובת נכסי הפלדה בע"מ בגין הלוואה שנתנה לה האחרונה, ככל הנראה במסגרת גיוס כספים לצורך הפקדת התמורה. עובדה זו התגלתה לאחר הדיון בבקשה למינוי כונס נכסים מן היושר ונטענה בבקשת הנתבעות לעיכוב הליכים. הצדדים חלוקים ביניהם אם פעולות אלו הפרו את צו המניעה שניתן על ידי בית המשפט העליון, אם לאו.
4. ביום 19.10.2016 הודיעו הנתבעות לתובעת על פקיעת האופציה בנימוק כי התובעת לא שילמה ולא הפקידה בקופת בית המשפט העליון את תמורת מימוש האופציה ו-4 סכומים נוספים שלטענתן היה עליה לשלמם כדי לממש את האופציה:

• 438,000$ בגין משכנתא לבנק לאומי.
• 1,100,000 ₪ בגין הלוואת דיסטקס.
• 170,512 ₪ בגין שכר טרחה של משרד עו"ד שניצר, גוטליב, שערך החוזה והיה אמור לשמש נאמן לביצועו.
• 240,000 ₪ בגין המחלוקת מול חברת אמות השקעות.

יצוין כי לטענת התובעת המכתב נמסר לידיה ביום 20.10.2016.

1. ביום 20.10.2016, במהלך פגרת סוכות איפשרה מזכירות בית המשפט העליון להפקיד את התמורה והודיעה את סכום ההפקדה. באותו יום הופקד סך של 15,528,033 ₪ בקופת בית המשפט העליון.
2. באותו יום הגישו הנתבעות לבית המשפט העליון בקשה למחיקת הערעור בנימוק כי האופציה פקעה ממילא. בתגובתה לבקשה טענה התובעת כי לא ניתן למנוע מהנתבעת לחזור בה מהערעור ובכך להפוך את פסק הדין לחלוט, עם זאת ביקשה שבית המשפט העליון יקבע כי האופציה מומשה שכן המימוש נעשה תחת קורתו.
3. ביום 30.10.2016 נעתר בית המשפט העליון לבקשת הנתבעות והורה על מחיקת הערעור ללא צו להוצאות, מבלי להביע את עמדתו ביחס למימוש האופציה במסגרת הליך הערעור. בכך הפך פסק הדין שהורה על מימוש האופציה לחלוט.
4. ביום 2.11.2016 הגישו הנתבעות בקשה למחיקת צו המניעה שניתן בהליך זה שבמסגרתו נאסר עליהן לבצע דיספוזיציה בנכס (הנתבעות חזרו בהן מהבקשה בדיון בבקשה למינוי כונס נכסים מן היושר).
5. ביום 10.11.2016 הגישה התובעת בקשה למינוי כונס נכסים מן היושר למימוש פסק הדין. בבקשתה טענה התובעת כי הנתבעות פועלות בחוסר תום לב לסכל את ביצוע פסק הדין ובין היתר כי מחיקת הערעור נעשתה בחוסר תום לב, כי הנתבעות בכוונת מכוון לא מחקו הערות ממרשם הנכס שהיה באפשרותן למחוק בהתאם להסכם הפשרה שהושג עם ליאור אברהם שבגינו חויבה התובעת בפסק הדין להוסיף ולשלם 4,000,000 ₪ לתמורת המכר, וכי הנתבעת 2 לא השלימה את רישום הזכויות על שמה.
6. המחלוקת המרכזית בין הצדדים כעולה מהבקשות האמורות היא האם כטענתה, מימשה התובעת את האופציה בהתאם לפסק הדין והחוזה בכך שהפקידה את הכספים תחילה אצל עורך דינה ולאחר מכן בקופת בית המשפט העליון, או שמא, כטענת הנתבעות, התובעת לא מימשה את האופציה כאמור, בין בשל מועד ההפקדה, אופן ההפקדה או סכומה.

בנוסף, קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי השאלה אם הליך של מינוי כונס נכסים מן היושר הוא ההליך המתאים לאכיפת פסק הדין, או שמא על התובעת לפנות להליכי הוצאה לפועל כרגיל וכמקובל וכן האם מוסמך בית המשפט לברר את שאלת מימוש האופציה או פקיעתה במסגרת הליך זה או שמא יש לבררה בהליך נפרד.

1. ביום 13.12.2016 התקיים דיון בבקשה למינוי כונס נכסים. בסיום הדיון, לבקשת ב"כ הנתבעות, ניתנה לו ארכה עד יום 15.12.2016 לבדוק בתיק בית המשפט העליון קיומם של 2 מסמכים שב"כ התובעת התייחס אליהם בדיון וכן להודיע אם הנתבעות עומדות על טענתן בדבר פקיעת האופציה.
2. ביום 15.12.2016 הגישו הנתבעות בקשה לארכה בת 7 ימים למתן ההודעה בנימוק כי הדבר נדרש לצורך העיון בתיק בית משפט העליון. לאחר המצאת תגובת התובעת נעתרתי לבקשה חלקית והארכתי את המועד למתן ההודעה עד יום 20.12.2016.
3. ביום 19.12.2016 הגישו הנתבעות בקשה לעיכוב הליכים בבקשה למנות כונס נכסים מן היושר וזאת לאחר שהגישו את התביעה האמורה למתן סעד הצהרתי כי האופציה פקעה (ת"א 39985-12-16 הנ"ל שבינתיים הועבר לטיפולי).

תמצית טענות הצדדים בבקשה למינוי כונס נכסים

בקשת התובעת

1. מדובר ביישום ואכיפה של חוזה מורכב בעל חזיתות ורבדים רבים, אשר הוא מורכב מדי עבור הליך אכיפה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל.
2. חלק מובנה מהחוזה שיש ליישם אמור להתבצע באמצעות נאמן אשר מונה על פי חוזה האופציה ואמור להיות כתובת להחזקת כספי התמורה ולשימוש בהם תוך כדי "ניקוי" הנכס מזכויות צד שלישי והסדרת רישום הנכס על שם התובעת, הנאמן התפטר וכונס הנכסים ימלא גם את תפקידו.
3. הנתבעות גילו את דעתן כי הן אינן משלימות עם פסק הדין שניתן וכי בכוונתן לסכלו. בהתאם, הודיעו הנתבעות כי האופציה פקעה למרות שמומשה בהתאם להוראות בית המשפט העליון.

הנתבעות נמנעות מביצוע פעולות בסיסיות הנוגעות להסדרת הנכס לקראת המכירה. הנתבעות אינן ממציאות את המסמכים הנדרשים לרישום הערת אזהרה. בהתאם לחוזה עליהן להעביר את הנכס כשהוא נקי מהערות, עיקולים ושעבודים. הנתבעות הותירו על כנם שעבודים ועיקולים הרשומים על הנכס גם כאלה שהיה באפשרותן להסירם זה מכבר – כדי לסכל ולהקשות על ביצוע החוזה בהתאם לפסק הדין. הנתבעות נמנעות מלהמציא לתובעת מכתבי כוונות מבנק לאומי לישראל בע"מ וחב' דיסטקס ישראל (2003) בע"מ, למרות שבהתאם להצהרות הנתבעות המחלוקות עם ליאור אברהם וקיבלאנק הוסדרו באופן מלא בהסכם פשרה שנחתם עמם ולמרות שמבדיקת התובעת עלה כי הסכם הפשרה בוצע לשביעות רצונם המלא של הצדדים ונקבע בו כי השעבודים הרשומים לטובת אברהם וקיבלאנק יימחקו.

העלאת הטענות שלפיהן על התובעת לשלם את סכומי החוב כפי שהיו בעבר ללא קשר ליתרות ההלוואות העדכניות ולמפורט במכתבי הכוונות שאותם נדרשות הנתבעות למסור, נועדו להכשיל את ביצוע פסק הדין.

למרות שהתובעת הפקידה בקופת בית המשפט העליון סכום העולה על 15,500,000 ₪ הנתבעות נמנעות מלמסור לה את החזקה בנכס וממשיכות לגבות את דמי השכירות הנאמדים להערכתה בסכום של לפחות 200,000 ₪ לחודש.

1. התובעת הבהירה כי הבקשה מוגשת ללא תובענה ראשית בצדה, שכן היא מגלמת את הסעד העיקרי המבוקש, כפי שמאפשרת תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א").

תגובת הנתבעות

1. בפתח תגובתן לבקשה למנות כונס נכסים מן היושר ביקשו הנתבעות לקיים בירור עובדתי מלא, לרבות חקירת המצהירים.
2. לטענת הנתבעות, האופציה פקעה לאחר שבית המשפט סיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין. לא ניתן כעת להשיב את העניין לדיון בפני בית המשפט במסגרת בקשה שלאחר פסק הדין. בית המשפט אינו מוסמך לבדוק האם פסק הדין קוים אם לאו. הסמכות לקיים בדיקה זו נתונה להוצאה לפועל או שעליה להתברר בהליך משפטי נפרד.
3. לטענת הנתבעות, עד מועד זה פסק הדין לא קוים והאופציה לא מומשה, שכן לא שולם כל תשלום ולא הועברו כספים כלשהם.
4. לטענת הנתבעות, הטענה כי עו"ד שניצר התפטר שקרית ובכל מקרה, מדובר בטענה כבושה שהועלתה בשלב מאוחר. גם אם תתקבל הטענה האמורה, היה על התובעת לפנות לבית המשפט מבעוד מועד לבקש ממנו למנות נאמן.
5. הנתבעות טוענות כי בכל מקרה, בהתאם לחוזה האופציה, היה על התובעת להפקיד בידי הנאמן את הסכום של 2,580,000 דולר בלבד ולא את הסכום הנוסף של 4,000,000 ₪ שנקבע בפסק הדין, שאינו כלול בחוזה המכר ואשר אותו היה על התובעת להעביר ישירות לנתבעות – דבר שלא נעשה ולכן פקעה האופציה.
6. הנתבעות סבורות כי הפקדת הסך של 16,000,000 ₪ בחשבון הנאמנות של ב"כ התובעת אינה הפקדה אצל הנאמן כפי שנקבע בחוזה בין הצדדים. בנוסף טוענות הנתבעות כי אין כל הוכחה כי מדובר בחשבון נאמנות או מי הוא הנהנה בחשבון הנאמנות.
7. התובעת הגישה את הבקשה להפקדת הכספים בקופת בית המשפט רק ביום 10.10.2016 מבלי שביקשה להאריך את המועד להפקדת הכספים. לכן הפקדת הכספים בקופת בית המשפט ביום 20.10.2016, לאחר קבלת הודעת הנתבעות בדבר פקיעת האופציה, הייתה בחלוף המועד למימוש האופציה ולפיכך אינה מהווה מימוש של האופציה.
8. כל עוד לא מומשה האופציה, התובעת אינה זכאית לרשום הערת אזהרה והנתבעות אינן נדרשות לפעול למחיקת ההערות והשעבודים הרשומים על הנכס. הזכות לרישום הערת אזהרה מותנית במימוש תקין של האופציה. בכל מקרה, אם היתה האופציה ממומשת היתה הסרת ההערות באחריות הנתבעות.
9. בהתאם לחוזה המכר על התובעת לשאת בתשלום סכומים שונים מעבר לתמורת מימוש האופציה. התובעת לא שילמה את הסכומים האמורים; 438,000$ משכנתא לבנק לאומי, סכום ההלוואה של חברת דיסטקס (1,100,000 ₪), שכר טרחתו של משרד עורכי דין שניצר גוטליב (170,512 ₪), תשלום בגין המחלוקת מול חברת אמות השקעות (140,000 ₪). כל פרשנות סבירה מחייבת את המסקנה כי על התובעת לשלם את סכומי ההלוואות מלאומי ודיסטקס כפי שהיו במועד החתימה על חוזה האופציה ולא בהתאם ליתרתן המעודכנת כיום.
10. מינוי של כונס נכסים הוא אמצעי קיצוני ופוגעני אשר נפסק כי השימוש בו יעשה רק באותם מקרים חריגים באופן מיוחד שבהם לא ניתן לעשות שימוש בהליך הוצאה לפועל.
11. מינוי כונס נכסים יביא לשינוי מהותי של פסק הדין וחוזה האופציה, שלפי הם יש להפקיד את כספי התמורה בידי נאמן.
12. מינוי כונס נכסים יביא לפגיעה בלתי נדרשת ובלתי סבירה בעסקי הנתבעות, ויגרום להן נזקים חמורים כגון, אי עמידה בתשלומי משכנתא, תשלומים שוטפים ופגיעה בניהול השוטף של השוכרים והנכס.
13. מינוי כונס נכסים יצריך התערבות אקטיבית של בית המשפט כמעט ברמה היום יומית בעניינים הקשורים לניהול הנכס.
14. ככל שנדרש מינוי כונס נכסים יש לעשות זאת במסגרת ההוצאה לפועל ואין הצדקה לעשות זאת במסגרת בית המשפט.
15. החוזה אינו מורכב לאכיפה ואין מניעה לפעול לאכיפתו בדרכים המקובלות. כנגד הפקדת כספי התמורה בידי הנאמן יפעלו הנתבעות להסרת העיקולים. ככל שלא יעשו כן, לא יקבלו את התמורה.
16. אין מניעה למנות נאמן חלופי ככל שנדרש ואין צורך למנות כונס נכסים.

תשובת התובעת לתגובה

1. בית המשפט מוסמך למנות כונס נכסים מן היושר. מדובר בסמכות מקבילה לסמכות לשכת ההוצאה לפועל לאכוף את ביצוע פסק הדין או לחילופין לדון בטענת פרעתי. בקשה לפי תקנה 388 יכולה להיות גם הליך עיקרי – קרי מהווה תובענה בפני עצמה. למעשה הבקשה למינוי כונס נכסים מן היושר מונחת בפני בית המשפט כהליך ראשי או כתובענה חדשה, העוסקת במינוי כונס נכסים מן היושר לשם אכיפת פסק הדין. מותב זה הוא המותב הטבעי והמוסמך להבהיר שאלות הנוגעות לאופן שבו יש ליישם את פסק דינו.
2. השאלה אם האופציה מומשה היא שאלה משפטית קלה להכרעה שאינה כרוכה בבירור עובדתי מורכב, במיוחד כאשר הדבר נעשה תחת קורת הגג של בית המשפט העליון. לכן המחלוקת מתאימה לבירור במסגרת בקשה למינוי כונס נכסים ולא נדרש לברר אותה במסגרת הליך עצמאי.
3. הליכי האכיפה של פסק הדין מורכבים ומצדיקים מינוי של כונס נכסים מן היושר, וזאת לאור מורכבות המצב הרישומי של הנכס הכולל זכויות של צדדים שלישיים, הערמת הקשיים מצד הנתבעות, והצורך לאייש נאמן חדש לביצוע החוזה. הסעד של מינוי כונס נכסים במקרה זה אינו שונה בהרבה ממינוי נאמן לביצוע החוזה בהתאם להוראות החוזה. הדבר לא יביא לפגיעה בזכויות הקנייניות של הנתבעות שהרי כבר ניתן פסק דין המזכה את התובעת במימוש האופציה וכנגד כך הופקד סכום העולה על 15,500,000 ₪ בקופת בית המשפט העליון. במצב זה המשך גביית דמי השכירות על ידי הנתבעות בסכום העולה על 200,000 ₪ מידי חודש היא שלא כדין.
4. יש לדחות את טענת הנתבעות כי יש להבחין בין הסכום של 2,580,000 דולר אשר צריך היה להיות מופקד בידי הנאמן לבין הסכום של 4,000,000 ₪ שהיה על התובעת לשלם ישירות לנתבעות. פסק הדין לא הבחין בין שני הסכומים. שניהם מהווים את תמורת המכר שיש להפקיד בידי הנאמן. בכל מקרה, הסכום הופקד בהתאם להוראות בית המשפט העליון, ולפיכך אין לטעון כנגדו. גם הנתבעות לא הבחינו בין סכומים אלה בבקשתן להבהרה.
5. הטענות בדבר סכומים נוספים שיש לשלם עומדות בסתירה לפסק הדין בהליך זה ולהוראות בית המשפט העליון. הסכומים הנטענים אינם סכומים שיש לשלם עבור מימוש האופציה אלא סכומים שיש לשלם לאחר מימוש האופציה במסגרת קיום החוזה, בהתאם לנסיבות משתנות ובכפוף לביצוע פעולות פוזיטיביות מצד הנתבעות כפי שנקבע בחוזה. הצורך לבצע תשלומים כנגד פעולות אקטיביות למימוש החוזה, מלמד על הצורך במינוי כונס נכסים אשר יפקח על הפעולות הנדרשות, יחזיק וישלם כספים בהתאם לצורך.
6. התובעת פירטה וביססה את טענתה לגבי מימוש האופציה במועד ובהזדמנות הראשונה האפשרית בהתאם להוראות בית המשפט העליון. בהעדר אפשרות להפקיד את הכספים בידי עו"ד שניצר, בוצעה ההפקדה בהתאם להוראות החוזה הקובעות כי בהעדר יכולת לקיים הוראה מהוראות החוזה, החוזה יקויים קרוב ככל שניתן להוראותיו המקוריות.
7. לתשובה לתגובה צורף מכתבו של עו"ד שניצר מיום 4.7.2016 שבו הובהר כי אין בכוונתו לשמש נאמן על פי החוזה.

תמצית טענות הצדדים בבקשה לעיכוב הליכים

1. כאמור לעיל, ביום 19.12.2016 הגישו הנתבעות בקשה לעיכוב הליכים בבקשה למנות כונס נכסים מן היושר והליך נפרד למתן סעד הצהרתי שלפיו האופציה פקעה.
2. לטענת הנתבעות הליך חדש ומלא הוא הדרך המתאימה לבירור המחלוקת בין הצדדים.
3. בבקשתן טוענות הנתבעות כי במסגרת ההליך החדש ניתן יהיה לקיים הליכי גילוי מסמכים, זימון עדים ושמיעת ראיות.
4. עוד ציינו הנתבעות כי במקביל הן יפעלו לבטל את כל הערות האזהרה הרשומות על הנכס ויציגו מכתבי כוונות מהחברות המלוות וכי הדבר יושלם עם סיום בירור ההליך החדש.

הנתבעות טוענות כי הליך חדש הוא הדרך המתאימה לברר מחלוקות עובדתיות חדשות אשר נוצרו לאחר מתן פסק הדין.

בנוסף טענו כי התובעת הפרה את החלטת בית המשפט העליון בדבר איסור דיספוזיציה בכך שביצעה שינוי בבעלות במניותיה על דרך השעבוד.

התגובה לבקשה לעיכוב הליכים

1. לטענת התובעת פתיחת ההליך החדש נעשתה למטרה זרה של עיכוב וסיכול מימוש האופציה כאשר התובעת הפקידה סך של כ- 15,500,000 ₪ בקופת בית המשפט העליון אך הנתבעות נמנעות מלמסור את החזקה בנכס וגובות מאות אלפי ₪ בגין דמי שכירות מידי חודש.
2. מדובר בניסיון בלתי ראוי להחליף את שיקול דעת בית המשפט ולהכתיב את החלטתו באמצעות קביעת עובדות בשטח – כאשר הנתבעות מכתיבות מהו ההליך שיש לנקוט לבירור שאלת מימוש האופציה, ואינן מותירות את העניין להכרעה במסגרת הבקשה למינוי כונס נכסים.
3. הבקשה למינוי כונס נכסים כוללת בחובה את המחלוקת בשאלה אם האופציה מומשה כדין. לפיכך, אין מקום לדון בעניין בהליך נפרד. בנוסף, התביעה הוגשה בשלב מאוחר, לאחר שהצדדים פירטו כבר את כל טענותיהם בעניין זה במסגרת הבקשה למינוי כונס נכסים. לכן, אם יש לעכב הליכים, יש לעכב את התביעה החדשה ולא את ההכרעה בבקשה למנות כונס נכסים.
4. הדיון בתביעה למינוי כונס נכסים הסתיים והצדדים ממתינים להכרעה בה, לאחר שהצדדים הצהירו לפרוטוקול כי אין להם צורך בחקירות. מכאן עולה כי מדובר במסכת עובדתית פשוטה המונחת כבר על שולחנו של בית המשפט.
5. הבקשה למינוי כונס נכסים היא הדרך הנכונה ולא הגשת תביעה חדשה לאחר שב"כ הנתבעות הבהיר בדיון כי הנתבעות פועלות לסיכול פסק הדין. ב"כ הנתבעות הודה כי אין מחלוקת עובדתית אמיתית.
6. אשר לטענות בדבר הפרת החלטת בית המשפט העליון שאסרה על התובעת לבצע דיספוזיציה במקרקעין או להעביר את מניותיה, התובעת טוענת כי משנמחק ההליך בבית המשפט העליון, האיסור האמור אינו חל עוד אלא פסק הדין של בית משפט זה בלבד. בנוסף, פעולות התובעת לא הפרו את ההחלטה אלא בוצעו כדי לקיימה. המימון גויס באופן שכל עוד הערעור היה תלוי ועומד מעמד הכספים היה כהלוואה, שלא הייתה מונעת את השבת המקרקעין במקרה של קבלת הערעור. בנוסף, ההחלטה לא אסרה את שעבוד מניות התובעת.

תשובה לתגובה בבקשה לעיכוב הליכים

1. מדובר בעובדות חדשות שאירעו לאחר פסק הדין ולפיכך, הדרך המתאימה לבירור המחלוקת היא בהליך נפרד.
2. הויתור על חקירות במסגרת הדיון בבקשה למינוי כונס נכסים אינו מעיד על העדר מחלוקת עובדתית, כאשר נדרש בירור עובדתי רחב יותר המתאים להליך מלא ולא למסגרת של בקשה למינוי כונס נכסים. הויתור על החקירות היה בהתחשב בכך שהטענה העיקרית של הנתבעות הייתה היעדר סמכות לבית המשפט להכריע בשאלת מימוש האופציה שהתעוררה לאחר מתן פסק הדין. גם לגבי הטענות האחרות, כגון נסיבות התפטרותו של עו"ד שניצר, נדרש בירור עובדתי.
3. נדרש בירור עובדתי במסגרת ההליך החדש לגבי הפרת צו המניעה על ידי התובעת ושעבוד מניותיה ונכסיה. נראה כי עובדה זו היא שהביאה לעיכוב בהפקדת התמורה ולא קשיי מזכירות.
4. אין הצדקה שהתובעת תוכל להסתמך על הפקדה שנעשתה בחטא – מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה, קל וחומר שלא תצמח זכות למינוי כונס נכסים מן הצדק.
5. התובעת אינה יכולה להסתמך על הכספים המופקדים בקופת בית המשפט העליון. משנמחק הערעור, הכספים אינם מופקדים עוד מכוח החלטה כלשהי והיא חסרת כל משמעות נורמטיבית. התובעת יכולה לשחרר את הכספים כל אימת שתרצה בכך.
6. ההצעה של הנתבעות לנקות את רישום הנכס נועדה רק כדי להפיס את הדעת בדבר העדר צורך במינוי כונס נכסים.

הכרעה

הבקשה למינוי כונס נכסים

1. תקנה 388 לתקסד"א קובעת:

(א) הוגשה בקשה למינוי כונס נכסים, רשאי בית המשפט, או רשם שהוא שופט, אם הדבר נראה לו צודק ונוח, לעשות, לפי טופס 45, את הדברים האלה:

(1) למנות כונס נכסים לכל רכוש, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו;

(2) לסלק כל אדם מהחזקת הרכוש או ממשמורתו;

(3) להעמיד את הרכוש להחזקתו, למשמורתו או לניהולו של כונס הנכסים;

(4) להעניק לכונס הנכסים את הסמכויות שבידי בעל הרכוש, כולן או מקצתן, כפי שייראה לבית המשפט או לרשם כאמור, בכל הנוגע להגשת תובענות והתגוננות בהן, מימוש הרכוש, ניהולו, שמירתו, שימורו והשבחתו, גביית דמי שכירות ורווחים מן הרכוש ואופן השימוש בהם וחתימה על כל המסמכים.

(ב) בית המשפט או הרשם הדן בבקשה יביא בחשבון את סכום החוב שהמבקש תובע, את הסכום שכונס הנכסים יכול להשיג לפי המשוער ואת ההוצאות המשוערות הכרוכות במינויו, ורשאי הוא, אם נראה לו הדבר, להורות על עריכת חקירה בענינים אלה או בענינים אחרים לפני המינוי.

1. בפסק הדין ע"א 447/92 הנרי רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט (2) 102 (1995) קבע בית המשפט כי ניתן לעשות שימוש בתקנה האמורה לצורך הוצאת פסק הדין מן הכוח אל הפועל באמצעות מינוי כונס נכסים, גם מבלי שנעשו ניסיונות קודמים לבצע את פסק הדין בדרכים חלופיות:

"תקנה זו, אשר מקורה בדיני היושר, שלובה בפרק הסעדים הזמניים שבתקנות. אולם למרות מיקומה של התקנה כחלק מהליכי הביניים, מוסמך בית המשפט מכוח תקנה 388 למנות כונס נכסים גם כסעד קבוע לאחר מתן פסק הדין (388(א)(1) ). תפקידיו של כונס זה שונים בתכלית מתפקידי חברו אשר מונה לתפקיד זמני אגב הדיון; בעוד שתכלית מינויו של הכונס הזמני לנקוט אמצעים לשמירה ולניהול של רכוש עד לבירור המחלוקת בין בעלי הדין (רע"א 7/89 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' חברת נשר סוכנות לביטוח בע"מ ואח' [6]), הרי ייעודו של הכונס, הממונה לאחר מתן פסק הדין, לשמש אלטרנטיבה להליכי הוצאה לפועל. הליך זה נהוג לכנותו הוצאה לפועל מן היושר (equitable execution), ושורשיו בהליך האנגלי אשר הקנה הגנה בידי אדם אשר לא הצליח לממש זכותו כלפי החייב בהליכים רגילים במשפט המקובל (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 585)".

1. עם זאת, הובהר שם כי דרך המלך להוציא פסק דין מן הכוח אל הפועל היא באמצעות לשכת ההוצאה לפועל ואילו רק במקרה שהליכי הוצאה לפועל עשויים להביא למבוי סתום יש לעשות שימוש בתקנה 388 למינוי כונס נכסים מן היושר.
2. בית המשפט מנה שם את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בדיון בבקשה למנות כונס נכסים מן היושר:

"(1) פרק הזמן שלגביו ניתן צו הכינוס: מן הראוי כי מינוים של כונסי נכסים על דרך הוצאה לפועל מן היושר ייעשה לפרק זמן קצוב ומוגדר ולתקופה לא ארוכה. במהלך פרק זמן זה יבצעו הכונסים את כל אשר לאל ידם כדי לאתר את הנכסים ולבחון את סיכויי מימושם...

(2) כונס הנכסים מן היושר, במובחן מכונס לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] או פקודת החברות [נוסח חדש], אינו כונס של הגוף המשפטי (החייב) אלא של נכסיו. הכונס בהוצאה לפועל מן היושר אינו שולל מן החייב את כושרו לבצע פעולות משפטיות. בהקשר זה יש לתת את הדעת להשפעת הכינוס על המשך ניהולם של עסקי החייב. הכונס תפקידו לסייע לאכוף את פסק הדין, באשר לצורך זה הוענקו לו סמכויותיו. הוא אינו הופך למנהל עסקי החייב. אם אין נכסים הניתנים לתפיסה, ובמקרה שבית המשפט נוכח כי הסיכוי לתפיסת נכסים הינו נמוך, יש להפנות את הצדדים להליכי פשיטת רגל או ללשכות ההוצאה לפועל.

(3) העומס על בתי המשפט הינו בהחלט שיקול רלוואנטי, ועל בית המשפט להביאו בחשבון במסגרת השיקולים עובר להפעלת סמכויות המינוי; ההליך יהא בלתי צודק או בלתי נוח אם פעולותיו של הכונס כשלעצמן תדרושנה התערבותו הנרחבת מאוד של בית המשפט. מאידך גיסא, ייתכן גם כי שליחת החייב ללשכות ההוצאה לפועל לא תועיל

...

לאור האמור לעיל דומה כי הקנייתן של סמכויות לכונס לביצוע משימות מוגדרות ולזמן שאינו ממושך עשויה שלא להטיל על בית המשפט עומס שאינו מוצדק בנסיבות העניין.

קשת המקרים שבהם ניתן להעניק סעד הינה מצומצמת ביותר, שכן ביצוע פסק הדין אינו מתפקידיו השיפוטיים של בית המשפט. לשם כך הוקמה ההוצאה לפועל, והדברים מובנים. על-כן, רק במקרים שהצטברות הנסיבות מצביעה על כך שהליך זה הינו הכרחי למימוש פסק הדין, ובהתחשב בגורמים שנזכרו לעיל, ייטה בית המשפט להעניק את הסעד".

1. בע"א 4111/97 שם טוב נ' מורטזה פ"ד נג(2) 616, 623 (1999) קבע בית המשפט כי השיקול העיקרי שעל בית המשפט לשקול בבקשה למנות כונס נכסים הוא האפקטיביות של הליכי ההוצאה לפועל בביצוע פסק הדין:

"החשש לחוסר האפקטיביות של הליכי ההוצאה לפועל, שלא יהיה בהם להביא לאכיפת פסק-הדין, מהווה את השיקול הבולט והמכריע למינוי כאמור. בית-המשפט ישקול, בין השאר, את היקף החיובים ואת טיבם; את הצורך לכנס את נכסי החייב; את הפגיעה הכלכלית בנושה אם לא ימונה כונס נכסים ואת הפגיעה הכלכלית בחייב אם ימונה כזה; את שוֹוי הנכס שעליו אמור להתמנות כונס הנכסים לעומת גובה החיוב ועוד שיקולים משיקולים שונים. על בית-המשפט גם לתת את הדעת למידת ההכבדה שצו כינוס נכסים יסב לבית-המשפט העמוס בעבודה שיפוטית ולמידת ההתערבות הנדרשת מטעם בית-המשפט לאכיפת פסק-הדין על-ידי כונס הנכסים שמונה".

(וכן ראו בעניין השיקולים השונים רע"א 4462/12 בן ציון לנגנטל, עו"ד נ' יהד יזמות ובניין בע"מ ואח' (2012)).

האם במסגרת הבקשה למנות כונס נכסים מן היושר מוסמך בית משפט זה לדון בטענת הנתבעות כי לאחר מתן פסק הדין פקעה האופציה?

1. מינוי כונס נכסים מן היושר הוא הליך מקביל להליך הוצאה לפועל שמטרתו דומה – להוציא את פסק הדין מן הכוח אל הפועל.
2. הנתבעות טענו כי התובעת רשאית הייתה לנקוט הליך הוצאה לפועל שבמסגרתו תתברר טענת "פרעתי" שלפיה האופציה פקעה.
3. גם אם ניתן לברר טענה זו במסגרת הליך הוצאה לפועל, אין מניעה לבררה במסגרת בקשה למינוי כונס נכסים מן היושר שמטרתו דומה, ובלבד שהבירור העובדתי והשאלות הטעונות הכרעה אינן מורכבות או דורשות במהותן הליך ממושך לצורך הכרעה.
4. סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, קובע:

"הובא עניין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור העניין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו עניין אף אם העניין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר".

1. כך, בית המשפט מוסמך לדון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט – שנועדה גם היא להביא לאכיפת החלטות ופסקי דין - לאחר מתן פסק דין למרות שסיים מלאכתו ובלבד שהדבר אינו דורש בירור והכרעה במחלוקת עובדתית רחבה (רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק פ"ד נג(3) 337, פיסקה 10 (1999), בש"א (מחוזי חיפה) 5961/01 אשכנזי נ' שיזף שווק יזום פרוייקטים בע"מ, פיסקה 6 (2001)).
2. בענייננו, אין מחלוקת לגבי המועד האחרון שבו זכאית ורשאית הייתה התובעת לממש את האופציה. ככל שמדובר בבירור משפטי מורכב או במערכת עובדות סבוכה או שנויה במחלוקת רחבה אכן נכון יהיה לברר את הדברים בהליך משפטי נפרד ושלם, אך לא כל בירור עובדתי מחייב זאת.
3. יש לבחון את היקף המחלוקת העובדתית בכל מקרה לפי נסיבותיו.
4. בדיון בבקשה למינוי כונס נכסים הסכים ב"כ הנתבעות כי החקירות במקרה דנן מינוריות ומצומצמות (עמ' 297 ש' 13, עמ' 303 ש' 33). ב"כ הצדדים הסכימו כי העובדות באשר לביצוע תשלום תמורת מימוש האופציה ולוח הזמנים כפי שפורט בתצהירי הצדדים אינן שנויות במחלוקת. בעקבות כך ויתרו ב"כ הצדדים על חקירות המצהירים. המחלוקת העובדתית בענייננו מצומצמת ונותר להכריע במשמעות המשפטית של אותן עובדות – האם האופציה מומשה בהתאם לחוזה, במועד, אם לאו. בנסיבות אלו דעתי היא כי בית משפט זה מוסמך להכריע במחלוקת שבין הצדדים במסגרת הבקשה למינוי כונס נכסים בהתאם לתקנה 388 לתקסד"א. אין צורך ואין לחייב הכרעה בהליך נפרד.

לא התעלמתי מדברי ב"כ הנתבעות בדיון כי למרות הסכמתו שאין צורך בחקירת מצהירים אין הוא מסכים כי אין צורך בבירור עובדתי (עמ' 300 ש' 8) – ומהפנייתו למחלוקת בדבר מסמך ספציפי, לא התרשמתי כי מדובר במחלוקת עובדתית מהותית או רחבה הנדרשת להכרעה.

1. התובעת המתינה כ-4.5 שנים לקבלת פסק דין שיאכוף את חוזה האופציה. בנסיבות אלו יהיה זה בלתי צודק לחייבה לנהל הליך נפרד בפרק זמן ממושך נוסף, כאשר הצדדים ויתרו על חקירת מצהירים בעניין מימוש האופציה.

האם האופציה מומשה בהתאם לפסק הדין?

1. החלק האופרטיבי של פסק הדין קובע כך:

"לאור כל האמור אני מורה על אכיפת התוספת לחוזה האופציה מיום 26.7.2011 וזאת בכפוף לתשלום סך של 2,580,000$ (לאחר ניכוי תמורת האופציה) בתוספת מע"מ כחוק ובנוסף סך של 4,000,000 ₪ (הסכום כולל מע"מ) וזאת תוך 60 ימים מהיום".

1. הנתבעות העלו מספר נימוקים שבגינם לטענתן יש לקבוע כי האופציה לא מומשה במועד.
2. טענה לגבי הסכומים שצריך היה להפקיד בהתאם לפסק הדין והוראות חוזה המכר כתמורת האופציה;

פסק הדין קבע את הסכומים שיש לשלם כתנאי ולצורך מימוש האופציה. בהתאם לכך, לאחר שנמחק הערעור, אין להוסיף או להפחית סכומים מהסכומים שנקבעו בפסק הדין. אין מחלוקת כי הסכומים המפורטים בפסק הדין 2,580,000$ בתוספת מע"מ וכן 4,000,000 ₪ הופקדו בקופת בית המשפט העליון. לפיכך, אני דוחה את טענות הנתבעות כי לא הופקד הסכום המתאים.

1. במסגרת החלטה זו איני נדרשת להכריע במחלוקת שהתעוררה בין הצדדים לגבי תשלום סכומים נוספים בהתאם לחוזה שכן היא אינה רלוונטית להכרעה בשאלת מימוש האופציה בהתאם לפסק הדין, אם לאו. ככל שהמחלוקת תיוותר בעינה, יגיש כונס הנכסים בקשה מתאימה שתיבחן לגופה.
2. איני מקבלת את טענת הנתבעות כי את הסכום של 4,000,000 ₪ היה על התובעת להפקיד בידיהן ולא בידי הנאמן או בקופת בית המשפט. פסק הדין לא הבחין בין הסכומים השונים. דין הסכום האמור כדין סכום תמורת החוזה. בהתאם, נדרשה התובעת להפקיד את הסכום האמור בקופת בית המשפט העליון ולא נפל כל פגם באי הפקדתו בידי הנתבעות.
3. טענה באשר לאי הפקדת הכספים בידי הנאמן – עו"ד שניצר;

במסגרת ההליכים בבית המשפט העליון היה ברור ומובן לשני הצדדים כי עו"ד שניצר אינו מתאים או אינו מוכן לשמש נאמן בהתאם לחוזה המכר. בהתאם, לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי יש להפקיד את כספי התמורה בידי גורם אחר. הנתבעות ביקשו כי הכספים יופקדו בידי בא כוחן במקום בידי עורך דין שניצר. בסופו של דבר החליט בית המשפט העליון כי הכספים יופקדו בקופת בית המשפט העליון. בנסיבות אלה ולאחר שהתובעת הציגה את מכתבו של עו"ד שניצר שלפיו הוא אינו מסכים לשמש נאמן, דעתי היא כי לא נפל פגם ואין לזקוף לחובת התובעת את העובדה שהכספים לא הופקדו בידי עו"ד שניצר.

1. טענה ביחס למועד הפקדת תמורת מימוש האופציה;

כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי המועד האחרון למימוש האופציה חל ביום 14.10.2016.

הנתבעות עצמן הגישו ביום 26.9.2016 בקשה לבית המשפט העליון שבמסגרתה ביקשו לקבוע כי תמורת מימוש האופציה תופקד אצל בא כוחן. התובעת הגישה תגובה ראשונית עוד ביום 27.9.2016 ובהמשך תגובה ובקשה מיום 10.10.2016 לקבוע כי תמורת מימוש האופציה תופקד בקופת בית המשפט העליון או בחשבון נאמנות אצל בעל תפקיד שימונה לצורך כך.

החלטת בית המשפט העליון שבמסגרתה הורה על הפקדת תמורת מימוש האופציה בקופת בית המשפט ניתנה ביום 14.10.2016, כאמור, המועד האחרון למימוש האופציה.

יום ראשון, 16.10.2016, היה ערב חג סוכות שבו נמצאים בתי המשפט בפגרה, ולפיכך היה קושי להפקיד את הכספים.

בנסיבות האמורות לאחר שכספי התמורה הופקדו בחשבון נאמנות אצל ב"כ התובעת ולאחר ששוכנעתי כי הכספים הופקדו בבית המשפט בהזדמנות הראשונה האפשרית ובהעדר כל אלטרנטיבה אחרת להפקדתם, דעתי היא כי יש לראות בהפקדתם כאמור ובהתאם להוראות בית המשפט העליון, כהפקדה בהתאם לפסק הדין.

הנתבעות ידעו כי התובעת ביקשה להפקיד את הכספים בקופת בית המשפט העליון וכי ההחלטה בעניין זה ניתנה רק ביום האחרון של תקופת מימוש האופציה, הוא יום שישי הסמוך לפגרת הסוכות ואף קיבלו הודעה בדבר מימוש האופציה במועד.

במצב דברים זה הנתבעות לא יכלו לסבור כי המועד למימוש האופציה פקע מבלי שמומש, וודאי שלא יכלו להסתמך על כך. במכלול הנסיבות דעתי היא כי יש לראות את הפקדת הכספים בהתאם להחלטת בית המשפט העליון כהפקדה במועד בהתאם לפסק הדין. מדובר בביצוע חוזה האופציה ופסק הדין בקירוב ככל האפשר. בנסיבות העניין לא ניתן היה לבצעו באופן מדויק יותר מה עוד שברור היה לשני הצדדים כי הנאמן אינו מתאים לשמש בתפקידו.

גם אם אין מדובר בהפקדה במועד, בנסיבות העניין, כאשר לא הייתה כל אלטרנטיבה להפקדת הכספים, היה בסיס להאריך את המועד להפקדתם עד למועד שבו הופקדו בפועל – כאשר מדובר במועד הראשון האפשרי להפקדתם בהתאם להוראות בית המשפט העליון.

האם בנסיבות העניין מוצדק למנות כונס נכסים מן היושר?

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי מורכבות אכיפת פסק הדין בנסיבות המקרה מצדיקה להיעתר לבקשת התובעת למנות כונס נכסים, כאשר קיים חשש של ממש כי הליכי ההוצאה לפועל לא יהיו אפקטיביים.
2. כאמור לעיל על הנכס רשומות הערות בדבר שעבודים ועיקולים לטובת צדדים שלישיים. הנתבעות לא דאגו למחיקת ההערות גם כאשר לא הייתה כל מניעה לעשות כן (הערות שנרשמו על ידי ליאור אברהם או חברות הקשורות עמו). יש יסוד לטענת התובעת כי הדבר נעשה בכוונת מכוון לסכל את העברת הנכס.
3. כפי שעלה מטענות הצדדים, אכיפת פסק הדין צפויה להיות מלווה במחלוקות שיצריכו הכרעה שיפוטית. כך לדוגמה, סכומים שיש לשלם בהתאם לחוזה המכר.
4. הצורך להזדקק להכרעות שיפוטיות בעקבות פעולות וטענות הצדדים הופך את אכיפת האופציה באמצעות ההוצאה לפועל למורכבת ובעייתית ויש בכך כדי לתמוך בבקשת התובעת למנות כונס נכסים מן היושר (גם מקרה של מחלוקת פרשנית לגבי פסק דין או חוזה עשויה לתמוך בבקשה למינוי כונס נכסים רע"א 5112/07 אלברט סיבוני נ' דידי יזרעאלי (2008)).
5. זאת ועוד, עד כה לא השלימה הנתבעת 2 את רישום הנכס על שמה באופן שיאפשר את העברת הזכויות ממנה לתובעת. יש צורך במינוי המבוקש גם כדי להשלים את ההעברה.

חשש לחוסר תום לב של הנתבעות המבקשות לסכל את ביצוע פסק הדין

1. הנתבעות פעלו למחיקת הערעור בבית המשפט העליון כשהן יודעות שהתובעת עומדת על טענתה כי האופציה מומשה וככל הנראה שהיא פועלת להפקדת התמורה בקופת בית המשפט העליון או שהתמורה הופקדה כבר.
2. הנתבעות הגישו את התביעה החדשה רק לאחר סיום בירור הבקשה למנות כונס נכסים. בדיון בבקשה האמורה ויתרו הנתבעות על חקירות המצהירים והסכימו כי בית המשפט יכריע בבקשה על סמך טענות וטיעוני הצדדים. בדיון בבקשה למינוי כונס נכסים ביקשו הנתבעות ארכה להודיע את עמדתן בנימוק כי עליהן לעיין בתיק הערעור בבית המשפט העליון מבלי לגלות כי הן פועלות להגשת תביעה חדשה ובקשה לעכב את ההכרעה. גם בבקשתן מיום 15.12.2016 להארכת מועד למסירת ההודעה לא גילו זאת.
3. הנתבעות ציינו בבקשתן כי בהליך החדש יידרשו הליכי גילוי מסמכים, זימון עדים וחקירות בעוד שבדיון שלפני הסכימו לוותר על חקירות כיוון שהמחלוקת העובדתית מצומצמת.
4. כאמור לעיל, הנתבעות לא דאגו למחיקת הערות הרשומות על הנכס אשר היה באפשרותן למחוק.
5. הנתבעת 2 לא השלימה את העברת הזכויות בנכס על שמה באופן שיאפשר העברתן לתובעת בהתאם לפסק הדין עם מימוש האופציה.
6. נסיבה זו יחד עם מכלול הנסיבות האמורות לעיל מחזקות את החשש כי הנתבעות פועלות שלא בתום לב כדי לסכל את ביצוע פסק הדין (בש"א (מחוזי י-ם) 7150/07 ס.א.ד.ר חברה לעבודות בניין בע"מ נ' ויקטור יונה, פס' 54 – 55 (2008)), באופן שיקשה אף הוא על ביצוע פסק הדין בהוצאה לפועל ומצדיק מינוי כונס נכסים.

מינוי כונס נכסים אינו צפוי לפגוע בזכויות הנתבעים באופן בלתי מידתי

1. נגד הנתבעות ניתן פסק דין שקיבל את תביעת התובעת לאכוף את חוזה האופציה
   לרכישת הנכס.
2. פסק הדין הפך חלוט לאחר שהנתבעות חזרו בהן מהערעור עליו.
3. לנוכח קביעתי כי האופציה מומשה בהתאם לפסק הדין, מינוי כונס נכסים אינו פוגע

בזכות קיימת של הנתבעות שכן הן נדרשות להעביר לתובעת את הזכויות בנכס כמתחייב

ממימוש האופציה.

1. בנסיבות האמורות, אין הצדקה לכך שהנתבעת תמשיך לנהל את הנכס ולגבות את דמי

השכירות לאחר מימוש האופציה ותשלום תמורת הנכס.

1. אין מדובר במינוי כונס נכסים לכלל נכסי הנתבעות.
2. לפיכך, דעתי היא כי לא מדובר בפגיעה בלתי מידתית בנתבעות.

שיקול העומס על בית המשפט

1. ככל שתתעוררנה מחלוקות בין הצדדים בדבר יישום הוראות החוזה, צפוי כי כונס הנכסים

שימונה ייאלץ להגיש לבית המשפט בקשות למתן הוראות.

לעת הזו איני סבורה כי הדבר יגרום הכבדה חריגה שתצדיק את דחיית הבקשה.

בכל מקרה, בית המשפט מוסמך לשקול מחדש את יעילות המינוי בחלוף תקופה ככל שיתברר

כי יש צורך בכך.

טענות להפרת צו המניעה של בית המשפט העליון

1. כאמור, לאחר סיום הדיון בבקשה למינוי כונס נכסים טענו הנתבעות כי התובעת הפרה את
   צו המניעה שנתן בית המשפט העליון בכך שהתעלמה מהוראותיו המפורשות אשר מנעו ממנה להעביר את זכויותיה, לרבות מניותיה ו/או חלקן, בין היתר על דרך מינוי דירקטורים ו/או העברה על דרך השעבוד.
2. כפי שצוטט לעייל, בהחלטתו מיום 25.9.2016 הורה בית המשפט העליון: "...ניתן בזה סעד זמני לפיו תימנע המשיבה מביצוע כל שינויים במקרקעין מושא בקשה זו, ומהעברת הזכויות בנכס לצד ג' בדרך של מכירתו, או בכל דרך אחרת, עד להכרעה בערעור..." בהחלטתו מיום 14.10.2016 הבהיר בית המשפט כי הסעד הזמני: " ניתן על מנת להבטיח, כי: המשיבה תמנע מביצוע שינויים במקרקעין, לרבות הריסה ו/או בנייה של מבנים במקרקעין עד להכרעה בערעור; המשיבה תמנע מהעברת זכויותיה, לרבות מניותיה, על פי הסכם האופציה לידי צד ג' עד להכרעה בערעור". מההחלטות האמורות עולה בבירור כי מטרתו של צו המניעה הייתה להבטיח את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו במקרה שבו לאחר ביצוע פסק הדין ומימוש חוזה האופציה, תזכינה הנתבעות בערעור. משנמחק הערעור הצו בוטל ואינו רלוונטי עוד.
3. ספק בעיני אם אכן מדובר בהפרה של הצו. יש לשים לב כי הנתבעות ביקשו צו שיאסור על התובעת להעביר את מניותיה או לשעבד אותן או לעשות בהן כל דיספוזיציה.
   בית המשפט הורה לתובעת להימנע מהעברת זכויותיה, לרבות מניותיה, על פי הסכם האופציה לידי צד ג'. בית המשפט לא אסר על שעבוד זכויות ומניות בופן גורף כפי שהתבקש. יצוין כי גם אם הצו הופר, וכאמור, לא שוכנעתי בכך, הדבר אינו רלוונטי לשאלה אם האופציה מומשה כדין.

הגשת תביעה חדשה על ידי הנתבעות להצהיר כי האופציה פקעה

1. בנסיבות המקרה דנן, אין הצדקה לעכב את ההכרעה בבקשה למינוי כונס נכסים בשל הגשת התביעה החדשה שהגישו הנתבעות שבה הן מבקשות להצהיר כי האופציה פקעה. כאמור לעיל, דעתי היא כי במסגרת הדיון בבקשה למינוי כונס נכסים מן היושר יש לבית משפט זה סמכות להכריע בטענת הנתבעת כי האופציה פקעה לאחר שלא מומשה בהתאם לפסק הדין.
2. המחלוקת העובדתית בין הצדדים מצומצמת ואינה דורשת הליך משפטי נפרד לבירורה.
3. הנתבעות לא מצאו לנכון לחקור את הצד שכנגד במסגרת הליך זה, ואין הצדקה לאפשר
   להן לעשות זאת בהליך נפרד.
4. ניתנה לנתבעות הזדמנות לטעון את כל טענותיהן בעניין זה במסגרת הבקשה למינוי כונס
   נכסים.
5. הנתבעות ביקשו לדחות את ההכרעה בבקשה למינוי כונס נכסים בנימוק כי הן זקוקות לשהות לעיין בתיק בית המשפט העליון מבלי לגלות כי הארכה נדרשת לצורך הגשת תביעה חדשה.
6. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי האופציה מומשה כדין, תחילה הופקדו כספי תמורת מימוש האופציה בחשבון הנאמנות של עורך הדין ומיד כשהתאפשר הדבר הועברו והופקדו בקופת בית המשפט העליון בהתאם להוראותיו. שני הצדדים סברו כי עו"ד שניצר אינו יכול לשמש נאמן כפי שנקבע מלכתחילה בחוזה. בנסיבות האמורות לא נפל כל פגם בכך שהתמורה לא הופקדה בידיו.
7. בנוסף, לא ניתן לשלול כי מטרת הגשת התביעה החדשה היא לדחות את מימוש האופציה תוך הארכת התקופה שבה נהנות הנתבעות מדמי השכירות בגין המתחם. מעבר לכך שניתן להכריע בטענות הנתבעות במסגרת הליך זה כאמור לעיל, המשך עיכוב ביצוע חוזה המכר גורם לתובעת נזק רב הגדל מידי חודש כאשר נמנעת מהתובעת האפשרות לנהוג בנכס מנהג בעלים ולגבות את דמי השכירות, למרות שהפקידה את מלוא תמורת מימוש האופציה בסך של כ- 15,500,000 ₪.

מינוי כונס הנכסים

1. התובעת ביקשה למנות את עו"ד גיא גיסין ככונס נכסים.

מבלי שיהיה בכך חלילה משום הטלת דופי בעורך הדין הנ"ל, דעתי היא כי בנסיבות העניין

נכון וראוי למנות לתפקיד צד שלישי שאינו קשור לצדדים.

1. לפיכך אני ממנה את עו"ד אברהם פרץ מרחוב סולד 21 רמת השרון טל' 052-8370039 ככונס
   נכסים לצורך פיקוח ואכיפת הפעולות הנובעות ממימוש האופציה, וזאת בכפוף להמצאת ערובה של כונס נכסים בסך של 250,000 ₪ בהתאם לתקנה 391 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, תוך 7 ימים מהיום.
2. כונס הנכסים יפעל להוצאה לפועל של פסק הדין ולביצוע חוזה האופציה וחוזה המכר נשוא פסק הדין, על פי הוראות חוזה האופציה וחוזה המכר. כונס הנכסים יקבל את מלוא התפקידים שהוקנו לנאמן על פי חוזה האופציה וחוזה המכר. כונס הנכסים יפעל בהתאם

להוראות הדין.

1. כונס הנכסים ידאג לרשום בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה בדבר מינויו.
2. כונס הנכסים מתבקש להודיע לבית המשפט תוך 5 ימים אם יש לו קשר עם מי מהצדדים
   ומהו.
3. הכספים שהופקדו על ידי התובעת בקופת בית המשפט העליון יועברו לחשבון נאמנות
   לביצוע החוזה שיפתח על ידי כונס הנכסים.
4. בשכר טרחת כונס הנכסים תשאנה הנתבעות. כדי להקל על הגביה ומבלי לגרוע מחובת

הנתבעות כאמור, ישולם שכר הכונס מכספי תמורת המכר שתועבר כאמור.

1. הכונס יגיש דו"ח ראשון תוך 60 ימים מיום כניסת המינוי לתוקף, עם הפקדת הערובה.
2. הנתבעות תשאנה בהוצאות התובעת ושכר טרחת עורכי דינה בסך של 25,000 ₪.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים ולעו"ד פרץ בדחיפות.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ז, 24 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.