1. לפני בקשת א.ג.י. השרון אחזקות והשקעות בע"מ וא.כ.ב. השקעות ואחזקות בע"מ (להלן: "הנתבעות") לעכב את ביצוע החלטתי מיום 24.1.2017 שבמסגרתה מיניתי כונס נכסים מן היושר לביצוע פסק דין מיום 30.5.2016 שניתן בהליך זה וזאת עד להחלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור שבכוונתן להגיש על ההחלטה האמורה.
2. בבקשתן הבהירו הנתבעות כי אין הן מבקשות לעכב את כלל הפעולות שבהן מוסמך כונס הנכסים לנקוט, ובין היתר לצורך "ניקוי" הנכס מהערות הרשומות לגביו בלשכת רישום המקרקעין אלא פעולות שיביאו בפועל להעברת הנכס מידי הנתבעות לידי התובעת – פעולה בלתי הפיכה שאותה ערכאת הערעור לא תוכל להשיב אם תצלחנה הנתבעות בבקשת הרשות לערער.
3. לחילופין ביקשו הנתבעות לעכב את ביצוע ההחלטה באופן ארעי עד להכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע שתוגש לבית המשפט העליון.
4. לחילופי חילופין, ביקשו הנתבעות לתת צווים האוסרים כל דיספוזיציה בנכס לרבות מכירתו או השכרתו או שעבודו עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.
5. התביעה בהליך זה הוגשה על ידי התובעת בחודש דצמבר 2011.
6. ביום 30.5.2016 נתתי פסק דין שבמסגרתו הוריתי על אכיפת חוזה אופציה מיום 26.7.2011 ותוספת לחוזה מיום 25.9.2011 לרכישת נכס מקרקעין הידוע כחלק מחלקה 49 וחלקה 68 בגוש 8235 להלן: "הנכס") הנמצא באזור התעשייה הישן בנתניה, שבו מספר מבנים מסחריים המושכרים ע"י הנתבעות לגורמים שונים.

בפסק הדין קבעתי כי אכיפת התוספת לחוזה האופציה מותנית בתשלום תמורת מימוש האופציה בסך של 2,580,000$ בתוספת מע"מ וכן סך של 4,000,000 ₪ (כולל מע"מ) וזאת תוך 60 ימים ממועד פסק הדין.

1. הנתבעות הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין (ע"א 5480/16). בהמשך ביקשו הנתבעות למחוק את הערעור ובית המשפט העליון נעתר לבקשתן.
2. לאחר מחיקת הערעור הגישה התובעת בקשה למנות כונס נכסים מן היושר לביצוע פסק הדין. לאחר שהוגשו תגובה ותשובה והתקיים דיון במעמד הצדדים, בהחלטה מיום 24.1.2017 נעתרתי כאמור לבקשה ומיניתי כונס נכסים.
3. השתלשלות הדברים בהליך הערעור על פסק הדין שהגישו הנתבעות לבית המשפט העליון לרבות בקשר להפקדת תמורת מימוש האופציה בקופת בית המשפט העליון פורטה בהרחבה בהחלטתי מיום 24.1.2017 ואין צורך לשוב לפרטה בהחלטה זו.

טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע

הנתבעות

1. בעניין סיכויי הערעור הפנו הנתבעות לפסיקה המצביעה על הבעייתיות שבבחינת סיכויי הערעור על ידי המותב שנתן את ההחלטה וכי יש לשים דגש על שיקול מאזן הנוחות.
2. הנתבעות חזרו על הטענות שטענו בבקשה למינוי כונס נכסים מן היושר ובהן כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בבקשה העוסקת באירועים לאחר מתן פסק הדין, כי המועד למימוש האופציה חלף, כי הפקדת הכספים לצורך מימוש האופציה נעשתה שלא בהתאם להסכם וכי הדרך המתאימה להכריע במחלוקת בין הצדדים היא בתביעה העצמאית שהגישו הנתבעות (ת"א 39885-12-16) ולא במסגרת בקשה למינוי כונס נכסים, שבמסגרתה לא התאפשר להן בירור עובדתי מלא. עוד הפנו הנתבעות לטענתן כי התובעת הפרה את צו המניעה של בית המשפט העליון במסגרת הליך הערעור על פסק הדין.
3. בעניין מאזן הנוחות טענו הנתבעות כי הואיל ומדובר בהעברת זכויות בנכס מקרקעין ופעולתו של כונס הנכסים להעברת הנכס למשיבות היא בלתי הפיכה, די בסיכויי ערעור קלושים כדי להביא לעיכוב ההחלטה שכן אם הנכס יועבר למשיבה יהיה בידיה להעבירו לצדדים שלישיים או לשעבדו או לשנות את דרכי ההנאה ממנו.
4. הנכס מופעל במתווה השכרה מסוים. מתווה זה מתאפשר הודות לתשתית עסקית טובה המסתמכת על תמהיל שוכרים מסוים בשים לב להוראות תכנוניות שונות ובשים לב למבנים שבנכס. הריסה של מבנים או שינוי המציאות התכנונית או שינוי תמהיל השוכרים עלול לטרוף את התשתית העסקית שעל בסיסה פועל הנכס כיום.
5. לנוכח העובדה שפסק הדין הורה על אכיפת חוזה אופציה משנת 2011, עיכוב קל נוסף לא יעלה ולא יוריד לתובעת. אם תידחנה טענות הנתבעות בבקשת רשות הערעור תוכל התובעת להיפרע בגין כל נזק שיגרם לה מהעיכוב.
6. לטענת הנתבעות בקשתן עולה בקנה אחד עם החלטת בית המשפט העליון בהליך הערעור על פסק הדין שבמסגרתו ניתן צו שאסר ביצוע שינויים בנכס.

התובעת

1. התובעת מתנגדת לעיכוב ביצוע ההחלטה תוך הסתמכות על הכלל כי צד שזכה בדין רשאי ליהנות מפרי זכייתו. לטענתה מדובר בניסיון נוסף לסכל או לעכב את ביצוע פסק הדין שהורה על מכירת הנכס. מדובר בבקשה שלישית לעיכוב ביצוע לאחר שהבקשות הקודמות נדחו.
2. בקשת הנתבעות לעיכוב ביצוע שנדונה בבית המשפט העליון ובה התבקש עיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה עוד בטרם הפך פסק הדין חלוט. כעת משהפך פסק הדין לחלוט לאחר מחיקת הערעור מובן כי אין להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע.
3. סיכויי הערעור קלושים היות והוא נסוב על החלטה שמורה על ביצוע פסק דין חלוט, לאחר שהערעור שהגישו הנתבעות נמחק לבקשתן.
4. מדובר בפסק דין האוכף הסכם לרכישת נכס מסחרי בתמורה מלאה שכבר הופקדה בקופת בית המשפט. אין מדובר בפסק דין לביצוע מכר של דירת מגורים. במצב דברים זה לא ניתן לטעון כי יגרם לנתבעות נזק בלתי הפיך מביצוע פסק הדין, כאשר כל נזק שיגרם ניתן לפיצוי בכסף.
5. הבקשה אינה עומדת בתנאי סף בסיסיים, היא אינה כוללת התחייבות עצמית כנדרש בתקנה 364 במסגרת בקשה לסעד זמני.
6. מדובר בסיבוב שני של ניסיון לקרוא תיגר על פסק הדין שהפך חלוט. ההליך עוסק באופן ביצוע פסק הדין וזאת בלבד. סיכויי הערעור נמוכים כאשר ההחלטה מבוססת על ממצאים עובדתיים ולאחר שהאופציה מומשה תחת קורת גג בית המשפט העליון.
7. מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת התובעת. התובעת הפקידה את תמורת מימוש האופציה ומדובר במקרקעין המשמשים למטרות מסחר כאשר נקודת המוצא היא שהעברתם אינה בלתי הפיכה ומגלמת בחובה נזק כספי הניתן לפיצוי. מדובר במקרה דומה לדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין כספי שככלל אינו מעוכב גם במקרה של הגשת ערעור.
8. אין בסיס לחשש שהעלו הנתבעות כי התובעת תחבל במקרקעין, חזקה עליה שתבצע פעולות שיקדמו תשואה של הנכס שרכשה ולא תפעל לפגוע בו.
9. התובעת שילמה את מלוא התמורה בגין מימוש האופציה והיא זכאית ליהנות מהמקרקעין.

תשובת הנתבעות

1. הנתבעות ביקשו להבהיר כי מדובר בבקשה ראשונה לעיכוב ביצוע ההחלטה למנות כונס נכסים מן היושר. טענותיהן של הנתבעות מתייחסות אך ורק לאירועים שאירעו לאחר מתן פסק הדין. ההחלטה אינה מסתמכת על ממצאים עובדתיים. לא התקיים דיון עובדתי ולא נשמעו ראיות בפני בית המשפט. הערעור עוסק בסוגיה עקרונית של סמכותו של בית המשפט לדון באירועים שאירעו לאחר פסק הדין, והצורך בתובענה נפרדת לבירורם.
2. לגבי מאזן הנוחות, אמנם לא מדובר בדירת מגורים אך גם לא במקרקעין פנויים אשר העברתם לצד שכנגד פשוטה. מדובר בנכס מסחרי, אשר דורש התעסקות וניהול יומיומיים. העברת הנכס לידי התובעת עלולה לטרוף ולשנות את כל המודל הכלכלי שלפיו הוא פועל, כאשר עניין זה לא ניתן יהיה להשבה.
3. יש לדחות את ניסיון התובעת להציג את הנתבעות כחסרות תום לב. הנתבעות פועלות למחיקת ההערות הרשומות על הנכס בלשכת רישום המקרקעין. הנתבעות עדכנו כי פעלו להסרת העיקולים הנובעים מההליכים מול ליאור אברהם ולרישום זכויות הנתבעת 2 בחלקות 49 ו-68, תוך צירוף אסמכתאות בגין המאמצים לניקוי מרשם הנכס באופן שיאפשר העברתו.
4. מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע ולא לסעד זמני. לכן, לא נדרשו הנתבעות לצרף התחייבות עצמית. בכל מקרה ככל שבית המשפט יורה על הפקדת התחייבות עצמית או כל ערובה אחרת לצורך עיכוב הביצוע, הנתבעות יפעלו בהתאם להחלטת בית המשפט.

הכרעה

1. הכלל הוא כי יש לבצע פסקי דין והחלטות של בית המשפט עם נתינתן ואין בהגשת ערעור (או בקשת רשות ערעור) כדי לעכב ביצועם. חריג לכלל האמור מתקיים במקרה שבו הוכח כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע, כך שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, ובסופו של יום יתקבל הערעור, הוא יתקל בקושי משמעותי להשיב את המצב לקדמותו.
2. אני מקבלת את עמדת הנתבעות כי לנוכח העובדה שמדובר בבקשה לעיכוב ביצוע החלטה שבמסגרתה הבעתי את דעתי לגבי הסוגיות השנויות במחלוקת לרבות סמכות בית משפט זה לדון במחלוקת בדבר מימוש האופציה בהתאם לפסק הדין, יש להתמקד בשיקול של מאזן הנוחות ולא בשיקול של סיכויי הערעור.
3. לגבי מאזן הנוחות, דעתי היא, כי הנתבעות לא ביססו את טענתן שלפיה רישום הנכס על שם התובעת יביא למצב בלתי הפיך המצדיק את עיכוב ביצוע ההחלטה. טענת הנתבעות כי העברת הזכויות צפויה "לטרוף את המודל הכלכלי" שלפיו מופעל הנכס, כללית, סתמית ומעורפלת. גם הצורך לטפל בנכס ברמה היום יומית אינו משכנע כאשר לא ברור מדוע שונה נכס זה מכל נדל"ן מניב אחר.
4. החשש מגרימת נזק בלתי הפיך בהכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע העברת זכויות בנכס מקרקעין קיים בעיקרו במקרה של העברת הבעלות והאחזקה בדירת מגורים של המבקש ולא בנכסים מסחריים:

"כאשר מדובר במקרקעין המשמשים למטרות מסחר, הנחת המוצא הינה שהעברתם בעין אינה בלתי הפיכה ומגלמת בחובה נזק כספי הניתן לפיצוי ולפיכך אין הצדקה, ככלל, להיענות לבקשת עיכוב ביצוע"

ע"א 46/12 ניסים אסייג, ייעוץ וניהול בע"מ נ' אבשלום אדרת (2012)

וכן:

"מנקודת מבטה של החברה, הדירה היא נכס מסחרי בלבד, בעל ערך כלכלי. ככל שיקבע בערעור כי כהן אינם זכאים לקבל לידיהם את הדירה בהתאם לקבוע בהסכם הנאמנות, הרי שזו תושב לבעלותה של החברה והנזק שיגרם לה כתוצאה מפרק הזמן שבו הדירה לא היתה ברשותה הוא נזק כספי בלבד, שניתן להשבה. לפיכך, לא הוכחה טענתה של החברה כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, יגרם לה נזק בלתי הפיך. הטענה לפגיעה במאזן הנוחות נשענה בעיקר על הפגיעה בשוכרי הדירה הנוכחיים, שכן כפועל יוצא מביצוע פסק הדין שוכרי הדירה יאלצו ככל הנראה להתפנות ממנה. אולם, הפגיעה בשוכרים, ככל שתתרחש, אינה יכולה להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין. השכירות בדירה היא מטבעה זמנית, ולפי נסיבות העניין נראה ברור כי השוכרים יודעים היטב כי הדירה מצויה בלבו של סכסוך משפטי, שתוצאותיו עשויות להיות העברת הבעלות בה לידי כהן. בנסיבות אלו אין די בפגיעה בשוכרים, שאינם צד להליך, על מנת לעכב את ביצועו של פסק הדין".

ע"א 8104/16 רס. אא. יזמות והשקעות בע"מ נ' תמיר כהן (2016)

1. דברים דומים קבע בית המשפט העליון לגבי הנכס נושא המחלוקת בהליך זה בהחלטתו מיום 25.9.2016 שבמסגרתה דחה את בקשת הנתבעות לעיכוב ביצוע פסק הדין:

"הערעור מושא הבקשה שלפנינו נסוב סביב מימוש הסכם אופציה לרכישת נכס מקרקעין. כפי שציינתי, לא אחת, בהקשר לכך, החשש הקיים לנזק בלתי הפיך, הטמון בבקשות לעיכוב ביצוע שעניינן נכסי מקרקעין, מתעורר בנסיבות בהן המקרקעין האמורים משמשים למגוריו של המבקש; או כאשר קיימת אפשרות כי המקרקעין יימכרו לצדדים שלישיים, באופן שיאיין את האפשרות להשיב את המצב לקדמותו (ראו: ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי (‏13.4.2014); ע"א 1203/14 חוג'יראת נ' חוג'יראת (‏28.5.2014); ע"א 1204/15 איפרגן נ' ז'ררד (26.3.2015)). הטענה העיקרית, אשר העלו המבקשות במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, היא כי ככל שלא תעוכב אכיפתם של הסכם האופציה והתוספת לו, תקבל המשיבה בעלות על הנכס ו"תוכל לעשות בהם כרצונה, להרוס, לבנות...ואף אם תבחר בכך למכור את הנכס, כולו או חלקו לצד שלישי", ובכך ייווצר מצב בלתי הפיך, אשר יסכל מראש את תוצאות הערעור, ככל שיתקבל. בנסיבות המקרה שלפניי, והגם, שלטעמי, סיכויי ערעורן של המבקשות אינם מבטיחים במיוחד, סבורני כי יש מקום להורות על מתן סעד זמני, אשר יבטיח כי המשיבה, לא תעשה כל דיספוזיציה במקרקעין, באופן שהמשיבה תמנע מביצוע שינויים במקרקעין, ותמנע מהעברת הזכויות בנכס לצד ג', בדרך של מכירתו או בכל דרך אחרת, עד להכרעה בערעור".

ע"א 5480/16 א.ג.י השרון אחזקות והשקעות בע"מ נ' בן הפנדי בע"מ (2016)

1. דעתי היא כי גם בבקשה זו הנתבעות לא ביססו את טענתן לחשש מפני נזק בלתי הפיך המצדיק לעכב את ביצוע ההחלטה, למעט האפשרות של העברה לצדדים שלישיים או ביצוע שינוי יסודי במבנה הנכס (גם פעולות אלו ניתנות לפיצוי בכסף ואין מדובר בפעולות בלתי הפיכות). בדומה להחלטתו האמורה של בית המשפט העליון מיום 25.9.2016, אין להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה בדבר מינוי כונס נכסים לביצוע פסק הדין והעברת זכויות הבעלות בנכס על שם התובעת אלא על מתן צו המונע שינויים משמעותיים בנכס וזאת בלבד.

לסיכום:

1. אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטתי מיום 24.1.2017. כונס הנכסים רשאי להתחיל ולהמשיך בביצוע תפקידו בהתאם להחלטה האמורה.
2. אני מברכת על פעולות שנקטו הנתבעות למחיקת הערות הרשומות על הנכס באופן שיאפשר להן לעמוד בהתחייבויותיהן בהתאם להסכם האופציה ולפסק הדין. מצופה מהנתבעות לשתף פעולה עם הכונס בעניין זה ולחסוך בכך עלויות ומשאבים.
3. ניתן בזאת צו האוסר על התובעת לבצע כל דיספוזיציה בזכויותיה בנכס ובכלל זאת שעבוד הנכס, הריסה או בניה של מבנים בנכס או מחוברים למקרקעין, התובעת תימנע מלהשכיר נכסים בנכס לתקופה של יותר מ-5 שנים. הצו ימשיך לעמוד בתוקפו עד החלטה אחרת במסגרת הערעור על ההחלטה למנות כונס נכסים או במסגרת הליך זה.
4. בנסיבות העניין, לא מצאתי לחייב בהוצאות.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ז, 13 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה