בפניי שש תביעות כספיות שהדיון בהן אוחד בשל עניינן המשותף ובשל זהות הצדדים העיקריים בהן. מדובר בתביעות כספיות על סכומים קטנים שהוגשו ונתבררו בסדר דין מהיר בגין הפרשי נזקי רכוש שנגרמו לרכבי התובעת בתאונות דרכים מושא התביעות. התביעות מעוררות מחלוקת עיקרית אחת בשאלה הבאה: האם, עפ"י דיני הנזיקין, התובעת זכאית לפיצוי בגין מלוא הנזק הישיר (הוצאות תיקון רכביה במוסכים) הנקוב בחוות דעת השמאים מטעם התובעת שצורפו לכתבי התביעה, או שמא שיעור הנזק הישיר בר-הפיצוי הינו נמוך יותר, בשים לב למה שהוכח בפניי בכל הנוגע לשיעור ולמרכיבי הוצאות התיקון בפועל ובכל הנוגע לאופן שבו נקבע שיעור הנזק הישיר בחוות דעת השמאים.

בשל היקפו ואורכו של פס"ד זה וכדי להקל את הקריאה ואת ההתמצאות על קוראיו, אציג מיד את כותרות הנושאים והעניינים השונים שיידונו בפסה"ד:

• רקע כללי
• הצגת פרטי שש התביעות הנדונות
• הצגת ההליכים העיקריים בדיון המאוחד בתביעות
• הצגת הראיות שהוגשו ע"י הצדדים
• דיון ומסקנות
• טענות חדשות ושוליות בסיכומי הצדדים שיש להסירן מהדרך
• המסגרת הנורמטיבית של הדיון (לפי נושאי משנה)
• קיומה של חובת פיצוי בנזיקין בגין נזק שנגרם באירוע מזיק
• מטרת הענקת פיצויים - עיקרון השבת מצב הניזוק לקדמותו
• נטל הקטנת הנזק
• מה צריך ניזוק להוכיח לגבי הנזק – זיהוי הנזק ושומתו
• כיצד צריך ניזוק להוכיח נזק שנגרם לו באירוע מזיק - שמאות רכב
• פסיקה שעסקה בשאלת היקף הנזק בר-הפיצוי לרכבי חברות השכרת רכב
• מן הכלל אל הפרט – הכרעה
• מסקנותיי העיקריות מהדיון בתביעות הן אלה:
• השוני בין המקרה הטיפוסי שבו עסקה הפסיקה בעבר לבין המקרה שלנו
• השיטה החדשה לפיה פועלת אלבר – שיטת המוסך המרכז
• מה בין החשבוניות של ג'י 8 לבין ההוצאות הנלוות ולבין רווחיו של מוסך ג'י 8
• אופן ותכני ההתקשרות של אלבר עם מוסך ג'י 8
• הנחות שניתנות לאלבר במחירי תיקון רכביה (עבודות וחלפים)
• הסדרי סילוק הכוללים הנחות מוסכמות בין אלבר לבין גופים שונים
• חוות דעת שמאיי הרכב מטעם אלבר
• התנהלותה של הראל מול מוסכי ההסדר שלה
• סיכום

רקע כללי

אחזור על דברים רלוונטיים שכתבתי בהחלטתי מיום 20.12.13 בתא"מ 43314-04-12:

בבית משפט זה וכנראה גם בבתי משפט שלום נוספים הגישה אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ (להלן – "אלבר") נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן – "הראל") ונגד מבוטחי הראל ו/או נגד נהגי הרכבים המבוטחים בהראל, במהלך השנים 2012 ו-2013, מאות תביעות כספיות-נזיקיות נפרדות, על סכומים קטנים עד קטנים מאוד, שבהן אלבר, כבעלת רכבים (שמשמשים כרכבי השכרה או ליסינג), תובעת פיצוי כספי בגין נזקים שנגרמו לרכביה בתאונות דרכים. בכל אותן תביעות אין חולק כי נהגי הרכבים המבוטחים בהראל אשמים באופן בלעדי לקרות התאונות, ובכל אותן תביעות הראל, כמבטחת הנהגים המזיקים, מכירה בחבותה הביטוחית לפצות את אלבר בגין מלוא הנזקים שנגרמו לאלבר. זאת ועוד, בכל אותם תיקי תביעות הראל כבר שילמה בפועל לאלבר, עוד בטרם הגשת התביעות המשפטיות, פיצוי כספי בסכום לא שנוי במחלוקת (סכום המשקף לדעת הראל את הנזק הממשי או המרבי שנגרם לאלבר). סכומה של תביעה מתביעות אלו מבטא אפוא את ההפרש בין סכום הנזק המלא שנגרם לשיטת אלבר, לבין סכום הפיצוי הלא שנוי במחלוקת ששולם לאלבר ע"י הראל, סכום שמבטא את הערכתה של הראל לגבי שיעור הנזק הממשי או האמיתי שנגרם לאלבר.

יובהר מייד: למרות שסכומי התביעות קטנים, כאמור, ניכר כי אלבר והראל מתייחסות ברצינות גמורה לתביעות אלו וכי שתיהן רואות במחלוקות המתעוררות בתביעות אלו כמחלוקות עקרוניות וחשובות, שדורשות הכרעה זהירה ומוקפדת. ובשל היותן של חברות אלו גורמים גדולים ומשמעותיים בשוק הרכב והביטוח בישראל – וכבר נקבע שחברות ביטוח ולצורך העניין גם חברת השכרת רכב גדולה כמו אלבר (שמנהלת את צי רכביה בניהול עצמי שכמוהו כמעין "ביטוח עצמי") משמשות כסוכנויות חברתיות - הרי שלתביעות ולמחלוקות אלו יש גם היבט ציבורי שראוי לתת עליו את הדעת.

אלבר והראל ניסו דרכים שונות ליישב את הסכסוך ביניהן, לרבות הליך של גישור, אך עד כה ולמרות הזמן הרב יחסית שבו מתנהל סכסוך זה, דרכים אלו לא הובילו את הצדדים לכל פיתרון מוסכם וגם לא לכל הכרעה מוסכמת.

מאחר שבתביעות שבנדון מתעוררות מחלוקות טיפוסיות זהות למעשה ומתוך כוונה לסייע לצדדים להגיע להכרעה יעילה ומהירה בתביעות (רק בפניי תלויות ועומדות עשרות תביעות מהסוג הנדון), זימנתי את ב"כ הצדדים וכן גורמים בכירים באלבר ובהראל לדיון מיוחד בפניי ביום 12.11.13 (במסגרת תיק תא"מ 23586-11-12 הנדון בפניי). בדיון מיוחד זה הציגו ב"כ הצדדים ונציגי הצדדים הבכירים את הדברים, כל אחד כפי הבנתו והשקפתו. בדיון זה גם נעשה ניסיון להביא את הצדדים להסכים על מתווה דיוני כולל, שלפיו תיעשה מעין הכרעה "ייצוגית" בכמה תיקים מובילים שתחייב את הצדדים בכל יתר התיקים הדומים, ושלפיו ייקבע מועד דיון הוכחות מיוחד ומרוכז ותוסכם המסגרת הדיונית והראייתית שבה ייערך אותו דיון. בסופו של הדיון ביום 12.11.13 לא הושג מתווה דיוני כזה, אך הוסכם שהראל תגיש הצעה להסדר דיוני שלפיו יידונו ויוכרעו תחילה מס' תיקים מייצגים קונקרטיים שבהם מתעוררת המחלוקת הקשה והטעונה ביותר מבין המחלוקות הטיפוסיות שמתעוררות בתביעות שבנדון (המחלוקת בשאלה מהו הנזק הישיר האמיתי שנגרם לרכבי אלבר ושבגינו היא זכאית לפיצוי בנזיקין, בשים לב לחובת הקטנת הנזק המוטלת עליה כניזוקה ובשים לב להנחות להן זכאית אלבר במחיר תיקוני נזקי רכביה – להלן: "שאלת הנזק הישיר"), והוסכם שאלבר תבחן את הצעתה הנ"ל של הראל ותציע מס' תיקים מייצגים קונקרטיים משלה.

יש להבהיר, כי ניתוח התביעות מהסוג הנדון מלמד, שבתביעות מתעוררות מס' מחלוקות זהות, אם כי לא בכל אחת מהתביעות מתעוררות כל המחלוקות, ובחלק מהתביעות מתעוררות רק מחלוקת אחת או חלק מהמחלוקות.

עפ"י בקשת והסכמת הצדדים ומשהדבר נראה גם לי יעיל וראוי, אוחד דיון בשש תביעות שאלבר והראל בחרו ושבכולן באה לידי ביטוי אך ורק המחלוקת בשאלת הנזק הישיר (הראל בחרה ראשונה את שלוש התביעות הבאות: בתא"מ 43314-04-12; בתא"מ 23782-11-12; בתא"מ 43186-04-12; ואלבר בחרה שנייה את שלוש התביעות הבאות: בתא"מ 58337-01-13; בתא"מ 58400-01-13; ו בתא"מ 23810-11-12). את הדיון וההכרעה בשאר התביעות הדומות התלויות ועומדות בפניי השהיתי, עד להכרעה בשש התביעות שבנדון, למרות שהצדדים לא הסכימו לראות בהכרעה משום "הכרעה ייצוגית" ומתוך הבנה והנחה שאפשר בהחלט שההכרעה בשש התביעות שבנדון תייתר, אולי, את הצורך לדון ולהכריע גם בכל יתר התביעות הרבות הדומות התלויות ועומדות.

וכך הגדרתי את המחלוקת בשאלת הנזק הישיר בהחלטתי מיום 20.12.13 בתא"מ 43314-04-12:

מחלוקת בשאלת הנזק הישיר. במסגרת מחלוקת זו מעלה הראל טענה מרכזית, לפיה אלבר אינה יוצאת ידי חובת הקטנת הנזק המוטלת עליה כניזוקה ואף מנסה להתעשר שלא כדין על חשבון הראל, בשל כך שאלבר תובעת בתביעות סכומי פיצוי העולים על הסכומים האמיתיים שאלבר משלמת (או יכולה לשלם) בפועל לשם תיקוני נזקי רכביה, בשים לב להנחות הגדולות אותן אלבר (כחברת השכרה וליסינג גדולה) מקבלת או יכולה לקבל במחירי תיקוני נזקי רכביה. הראל הפחיתה מהפיצוי אותו שילמה לאלבר בגין הנזק הישיר סך של 15% מסכום הנזק הישיר עפ"י חוות דעת שמאי הרכב מטעם אלבר, כאשר יש לציין שהסכום בחוות הדעת לוקח כבר בחשבון הנחה כללית בשיעור זהה של 15% בעבודות ובחלקים לפי חשבוניות התיקון המצורפות לכתבי התביעה, כך שיוצא שלגישת הראל אלבר זכאית להנחה בשיעור כולל של 30% (כפול משיעור ההנחה הנזכר במסמכי אלבר).

יובהר כי אלבר הודיעה כי היא מסכימה לוותר במסגרת שש התביעות שבנדון על רכיבי נזק נוספים שתבעה פיצוי בגינם (רכב חליפי והפרשי שכ"ט שמאי), וזאת לצורך התמקדות במחלוקת העקרונית האחת והיחידה בשאלת הנזק הישיר. מסיבה זו, לא אדון בפס"ד זה כלל באותם רכיבי נזק נוספים.

הצגת פרטי שש התביעות הנדונות

התביעה בתא"מ 43314-04-12

• ביום 29.4.12 הוגשה תביעה ע"ס 1,195 ₪ ע"י אלבר נגד הראל ואח', בגין תאונה מיום 27.11.11 עם רכב פרטי ניזוק של אלבר מתוצרת קיה ריאו ש.י. 2011 מ.ר. 3066272.
• אלבר טוענת לנזק כולל של 10,273 ₪ (נזק ישיר עפ"י חוות דעת שמאי בסך 7,597 ₪ + שכ"ט שמאי בסך 250 ₪ + ירידת ערך עפ"י חוות דעת שמאי בסך 2,426 ₪), והראל שילמה בטרם הגשת התביעה וכסכום פיצוי לא שנוי במחלוקת סך כולל של 9,078 ₪ (בגין נזק ישיר 6,457 ₪, בגין שכ"ט שמאי 243 ₪ ובגין ירידת ערך 2,378 ₪). המסקנה היא כי המחלוקת היחידה למעשה הינה בגין הפרש הנזק הישיר בסך 1,140 ₪ המהווה 15% מסכום הנזק הישיר עפ"י חוות הדעת.
  • לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה של שמאי הרכב אלי עבוד מיום 17.12.11.
    • בחוות הדעת רשום "מוסך מתקן רם – עפולה".
    • בחוות הדעת רשום שהשמאי בדק את הרכב ביום 29.11.11 במוסך "רם – עפולה".
    • לגבי פירוט הסכומים של החלקים והעבודות הרשומים בחוות הדעת:
      • החלפים רשומים בחוות הדעת בהלימה מדויקת לזו המפורטת בחשבונית (מבחינת שם וסכום החלפים), כאשר מחיר החלפים הרשום בחוות הדעת לגבי כל אחד מהחלפים הינו לאחר ההנחה הכללית של 15% הנקובה בחשבונית.
      • אין הלימה בין פירוט העבודות בחוות הדעת לבין זה שבחשבונית. בחוות הדעת יש הרבה יותר פריטי עבודות מאשר בחשבונית, ולמרות שבשורה התחתונה הסכום הכולל של העבודות בחוות הדעת זהה לסכום הכולל בחשבונית (סכום גם כן לאחר הנחה כללית של 15% הנקובה בחשבונית), החישוב בחוות הדעת לא ברור, ובפירוט בחוות הדעת נכתבו "תוספות" כלליות (לא בזיקה לעבודה ספציפית כלשהי) של עבודות פירוק והרכבה וצבע, כנראה כדי שמבחינה חשבונאית תצא בחוות הדעת שורה תחתונה זהה לזו שבחשבונית.
  • לכתב התביעה צורפה חשבונית מס מיום 30.11.11 בגין הוצאות תיקון הרכב (עבודות וחלפים) ע"ס 8,813 ₪ (כולל מע"מ) וע"ס 7,597 ₪ (לא כולל מע"מ) של ג'י 8 מוסכים בע"מ (להלן – "ג'י 8") המופנית לאלבר, כאשר בחשבונית זו כלולה ורשומה הנחה לעבודות ולחלקים בשיעור של 15%, ושני הסכומים הנ"ל הינם לאחר אותה הנחה. בחשבונית רשום גם "סוג כרטיס: צד ג".
  • לכתב התביעה צורף גם מסמך של אלבר שלפיו אלבר ביצעה לכאורה תשלום של סכום החשבונית הנ"ל (8,813 ₪) ל-ג'י 8.
  • אלבר גילתה והגישה מסמכים לפיהם הרכב שלה מושא התביעה הושכר בליסינג.
• ביום 11.11.12 הוגש כתב הגנה.
• ביום 17.9.13 ביקשו הנתבעים מהתובעת לגלות שני מסמכים ספציפיים (העתק הסכם שכירות + העתק חשבון גביית תשלום השתתפות עצמית משוכר הרכב) וביום 13.10.13 הגישה אלבר מסמכים כנדרש בבקשת הגילוי הנ"ל.

התביעה בתא"מ 23782-11-12

ביום 12.11.12 הוגשה תביעה ע"ס 1,116 ₪ ע"י אלבר נגד הראל ואח', בגין תאונה מיום 10.4.12 עם רכב פרטי של אלבר מתוצרת מזדה ש.י. 2011 מ.ר. 6707471.

• אלבר טוענת לנזק כולל של 4,855 ₪ (נזק ישיר עפ"י חוות דעת שמאי בסך 3,184 ₪ + שכ"ט שמאי בסך 250 ₪ + ירידת ערך עפ"י חוות דעת שמאי בסך 821 ₪ + רכב חליפי בגין שני ימי תיקון בסך 600 ש"ח), והראל שילמה בטרם הגשת התביעה וכסכום פיצוי לא שנוי במחלוקת סך כולל של 3,740 ₪ (בגין נזק ישיר 2,706 ₪, בגין שכ"ט שמאי 243 ₪ ובגין ירידת ערך 791 ₪). יצוין כי אלבר לא דרשה מהראל פיצוי בגין רכב חליפי בטרם הגשת התביעה המשפטית. המחלוקת היחידה למעשה (בנטרול רכיב הרכב החליפי והפרש שכ"ט שמאי עליה ויתרה כאמור אלבר) הינה בגין הפרש הנזק הישיר בסך 478 ₪ המהווה 15% מסכום הנזק הישיר עפ"י חוות הדעת.
  • לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה של שמאי הרכב אלי עבוד מיום 11.5.12.
    • בחוות הדעת רשום "מוסך מתקן רם – עפולה".
    • בחוות הדעת רשום שהשמאי בדק את הרכב ביום 15.4.12 במוסך "רם – עפולה".
    • לגבי פירוט הסכומים של החלקים והעבודות הרשומים בחוות הדעת:
      • החלפים רשומים בחוות הדעת בהלימה מדויקת לזו המפורטת בחשבונית (מבחינת שם וסכום החלפים), כאשר מחיר החלפים הרשום בחוות הדעת לגבי כל אחד מהחלפים הינו לאחר ההנחה הכללית של 15% הנקובה בחשבונית.
      • אין הלימה בין פירוט העבודות בחוות הדעת לבין זה שבחשבונית. בחוות הדעת יש הרבה יותר פריטי עבודות מאשר בחשבונית, ולמרות שבשורה התחתונה הסכום הכולל של העבודות בחוות הדעת זהה לסכום הכולל בחשבונית (סכום גם כן לאחר הנחה כללית של 15% הנקובה בחשבונית), החישוב בחוות הדעת לא ברור, ובפירוט בחוות הדעת נכתבו "תוספות" כלליות (לא בזיקה לעבודה ספציפית כלשהי) של עבודות פירוק והרכבה וצבע, כנראה כדי שמבחינה חשבונאית תצא בחוות הדעת שורה תחתונה זהה לזו שבחשבונית.
  • לכתב התביעה צורפה חשבונית מס מיום 30.4.12 בגין הוצאות תיקון הרכב (עבודות וחלפים) ע"ס 3,694 ₪ (כולל מע"מ) וע"ס 3,184 ₪ (לא כולל מע"מ) של ג'י 8 המופנית לאלבר, כאשר בחשבונית זו כלולה ורשומה הנחה לעבודות ולחלקים בשיעור של 15%, ושני הסכומים הנ"ל הינם לאחר אותה הנחה. בחשבונית רשום גם "סוג כרטיס: צד ג".
  • לכתב התביעה צורף גם מסמך של אלבר שלפיו אלבר ביצעה לכאורה תשלום של סכום החשבונית הנ"ל (3,694 ₪) ל-ג'י 8.
  • אלבר גילתה והגישה מסמכים לפיהם הרכב שלה מושא התביעה הושכר בליסינג.
• ביום 17.12.12 הוגש כתב הגנה.
• ביום 9.9.13 ביקשו הנתבעים מהתובעת לגלות שני מסמכים ספציפיים (העתק הסכם שכירות + העתק חשבון גביית תשלום השתתפות עצמית משוכר הרכב) וביום 31.10.13 הגישה אלבר מסמכים כנדרש בבקשת הגילוי הנ"ל.

התביעה בתא"מ 43186-04-12

• ביום 29.4.12 הוגשה תביעה ע"ס 1,763 ₪ ע"י אלבר נגד הראל ואח', בגין תאונה מיום 3.4.11 עם רכב פרטי של אלבר מתוצרת יונדאי (אקסנט) ש.י. 2010 מ.ר. 6115772.
• מכתב התביעה (בשים לב לכך שהוסכם בין הצדדים על הפחתת רשלנות תורמת) לא ברור בגין מה בדיוק שולם הפיצוי הלא שנוי במחלוקת, אך גם כאן נראה ממכתב הסילוק של הראל שצורף לכתב התביעה שהמחלוקת היא על הנזק הישיר בנטרול רכיב שכ"ט השמאי עליו ויתרה כאמור אלבר: הנזק הישיר לפי חוות הדעת מטעם אלבר הוא 12,563 ₪ והראל שילמה (הכירה) בטרם הגשת התביעה בגינו סך של 10,677 ₪, כך שההפרש מהווה 15% מסכום הנזק הישיר עפ"י חוות הדעת .
  • לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה של שמאי הרכב אשר כהן (ושמאי רכב מאשר קלמן רוזנברג) מיום 22.5.11.
    • בחוות הדעת רשום "מוסך מתקן די אנד איי מוטורס (גיא מוסכים)".
    • בחוות הדעת רשום שהשמאי בדק את הרכב ביום 4.4.11 במוסך.
    • לגבי פירוט הסכומים של החלקים והעבודות הרשומים בחוות הדעת:
      • אין הלימה מלאה בין מחיר החלפים הרשומים בחוות הדעת לבין מחיר החלפים הרשומים בחשבונית: בחוות הדעת סה"כ הרשום הוא 7,231.74 ₪ ואילו בחשבונית סה"כ הרשום הוא 7,284.79 ₪, כאשר מחיר החלפים הרשום בחוות הדעת לגבי כל אחד מהחלפים הינו מחיר מלא (לפני הנחה) ובגוף חוות הדעת נרשם סכום ההנחה הכללית (בשיעור 15%) לגבי כל החלפים במרוכז.
      • אין הלימה בין פירוט העבודות בחוות הדעת לבין זה שבחשבונית. בחוות הדעת יש הרבה יותר פריטי עבודות מאשר בחשבונית, וגם השורה התחתונה של הסכום הכולל של העבודות בחוות הדעת לא זהה לסכום הכולל בחשבונית (סכום גם כן לאחר הנחה כללית של 15% הנקובה בחשבונית): סה"כ בחוות הדעת 5,330.80 ₪ ואילו סה"כ בחשבונית 5,276.80 ₪ (כלומר בחוות הדעת אושר סכום גדול יותר מזה שבגינו חויבה אלבר בחשבונית). בנוסף, החישוב בחוות הדעת לא ברור, ובפירוט בחוות רשומים פריטים רבים הרבה יותר מאלו הרשומים בחשבונית.
  • לכתב התביעה צורפה חשבונית מס מיום 26.5.11 בגין הוצאות תיקון הרכב (עבודות וחלפים) ע"ס 14,572 ₪ (כולל מע"מ) וע"ס 12,562 ₪ (לא כולל מע"מ) של ג'י 8 המופנית לאלבר, כאשר בחשבונית זו כלולה ורשומה הנחה לעבודות ולחלקים בשיעור של 15%, ושני הסכומים הנ"ל הינם לאחר אותה הנחה. בחשבונית רשום גם "סוג כרטיס: צד ג".
  • לכתב התביעה צורף גם מסמך של אלבר שלפיו אלבר ביצעה לכאורה תשלום של סכום החשבונית הנ"ל (14,572 ₪) ל-ג'י 8.
  • בתיק זה אלבר לא נדרשה לגלות מסמכים ספציפיים ולא גילתה אותם.
• ביום 11.11.12 הוגש כתב הגנה.

התביעה בתא"מ 58337-01-13

• ביום 29.1.13 הוגשה תביעה ע"ס 2,402 ₪ ע"י אלבר נגד הראל ואח', בגין תאונה מיום 18.8.12 עם רכב פרטי של אלבר מתוצרת טויוטה (קורולה) ש.י. 2011 מ.ר. 4504674.
• אלבר טוענת לנזק כולל של 13,016 ₪ (נזק ישיר עפ"י חוות דעת שמאי בסך 9,886 ₪ + שכ"ט שמאי בסך 800 ₪ + ירידת ערך עפ"י חוות דעת שמאי בסך 2,330 ₪), והראל שילמה בטרם הגשת התביעה וכסכום פיצוי לא שנוי במחלוקת סך כולל של 10,975 ₪ (בגין נזק ישיר 8,402 ₪, בגין שכ"ט שמאי 243 ₪ ובגין ירידת ערך 2,330 ₪). המסקנה היא כי המחלוקת היחידה למעשה (בנטרול הפרש שכ"ט השמאי עליו ויתרה כאמור אלבר) הינה בגין הפרש הנזק הישיר בסך 1,484 ₪ המהווה 15% מסכום הנזק הישיר עפ"י חוות הדעת.
  • לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה של שמאי הרכב שמעון שטרית (ושמאי רכב מאשר קלמן רוזנברג) מיום 2.9.12.
    • בחוות הדעת רשום "מוסך מתקן ג'.8 מוסכים – פ"ת".
    • בחוות הדעת רשום שהשמאי בדק את הרכב ביום 20.8.12 במוסך.
    • לגבי פירוט הסכומים של החלקים והעבודות הרשומים בחוות הדעת:
      • החלפים רשומים בחוות הדעת בהלימה מדויקת לזו המפורטת בחשבונית (מבחינת שם וסכום החלפים), כאשר מחיר החלפים הרשום בחוות הדעת הינו לאחר ההנחה הכללית של 15% הנקובה בחשבונית (סכומה הכולל של ההנחה רשום בגוף חוות הדעת).
      • אין הלימה בין פירוט העבודות בחוות הדעת לבין זה שבחשבונית. בחוות הדעת יש הרבה יותר פריטי עבודות מאשר בחשבונית, ולמרות שבשורה התחתונה הסכום הכולל של העבודות בחוות הדעת קרוב מאוד לסכום הכולל בחשבונית (סכום גם כן לאחר הנחה כללית של 15% הנקובה בחשבונית), החישוב בחוות הדעת לא ברור, ובפירוט בחוות הדעת נכתבה "תוספת" כללית (לא בזיקה לעבודה ספציפית כלשהי) של עבודות צבע, כנראה כדי שמבחינה חשבונאית תצא בחוות הדעת שורה תחתונה זהה לזו שבחשבונית.
  • לתצהיר עד התובעת צורפה חשבונית מס מיום 23.8.12 בגין הוצאות תיקון הרכב (עבודות וחלפים) ע"ס 11,468 ₪ (כולל מע"מ) וע"ס 9,886 ₪ (לא כולל מע"מ) של ג'י 8 המופנית לאלבר, כאשר בחשבונית זו כלולה ורשומה הנחה לעבודות ולחלקים בשיעור של 15%, ושני הסכומים הנ"ל הינם לאחר אותה הנחה. בחשבונית רשום גם "סוג כרטיס: צד ג".
  • לתצהיר עד התובעת צורפה אסמכתא על תשלום סכום החשבונית הנ"ל (11,468 ₪) ע"י אלבר לג'י 8.
• ביום 28.11.13 הוגש כתב הגנה.

התביעה בתא"מ 58400-01-13

• ביום 29.1.13 הוגשה תביעה ע"ס 584 ₪ ע"י אלבר נגד הראל ואח', בגין תאונה מיום 5.7.12 עם רכב פרטי של אלבר מתוצרת יונדאי (אקסנט) ש.י. 2010 מ.ר. 1523074.
• אלבר טוענת לנזק כולל של 2,956 ₪ (נזק ישיר עפ"י חוות דעת שמאי בסך 2,506 ₪ + שכ"ט שמאי בסך 450 ₪), והראל שילמה בטרם הגשת התביעה וכסכום פיצוי לא שנוי במחלוקת סך כולל של 2,372 ₪ (בגין נזק ישיר 2,129 ₪ ובגין שכ"ט שמאי 243 ₪). המסקנה היא כי המחלוקת היחידה למעשה (בנטרול רכיב שכ"ט השמאי עליו ויתרה כאמור אלבר) הינה בגין הפרש הנזק הישיר בסך 377 ₪ המהווה 15% מסכום הנזק הישיר עפ"י חוות הדעת.
  • לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה של שמאי הרכב שמעון שטרית (ושמאי רכב מאשר קלמן רוזנברג) מיום 5.8.12.
    • בחוות הדעת רשום "מוסך מתקן ג'.8 מוסכים – פ"ת".
    • בחוות הדעת רשום שהשמאי בדק את הרכב במוסך בימים 9.7.12 וכן 10.7.12.
    • לגבי פירוט הסכומים של החלקים והעבודות הרשומים בחוות הדעת:
      • החלפים רשומים בחוות הדעת בהלימה מדויקת לזו המפורטת בחשבונית (מבחינת שם וסכום החלפים), כאשר מחיר החלפים הרשום בחוות הדעת הינו לאחר ההנחה הכללית של 15% הנקובה בחשבונית (סכומה הכולל של ההנחה רשום בגוף חוות הדעת).
      • אין הלימה בין פירוט העבודות בחוות הדעת לבין זה שבחשבונית. בחוות הדעת יש הרבה יותר פריטי עבודות מאשר בחשבונית, ולמרות שבשורה התחתונה הסכום הכולל של העבודות בחוות הדעת זהה לסכום הכולל בחשבונית (סכום גם כן לאחר הנחה כללית של 15% הנקובה בחשבונית), החישוב בחוות הדעת לא ברור, ובפירוט בחוות הדעת נכתבה "תוספת" כללית (לא בזיקה לעבודה ספציפית כלשהי) של עבודות צבע, כנראה כדי שמבחינה חשבונאית תצא בחוות הדעת שורה תחתונה זהה לזו שבחשבונית.
  • לכתב התביעה צורפה חשבונית מס מיום 25.7.12 בגין הוצאות תיקון הרכב (עבודות וחלפים) ע"ס 2,906 ₪ (כולל מע"מ) וע"ס 2,505 ₪ (לא כולל מע"מ) של ג'י 8 המופנית לאלבר, כאשר בחשבונית זו כלולה ורשומה הנחה לעבודות ולחלקים בשיעור של 15%, ושני הסכומים הנ"ל הינם לאחר אותה הנחה. בחשבונית רשום גם "סוג כרטיס: צד ג".
  • לכתב התביעה צורפה אסמכתא על תשלום סכום החשבונית הנ"ל (2,906 ₪) ע"י אלבר לג'י 8.
• ביום 28.11.13 הוגש כתב הגנה.

התביעה בתא"מ 23810-11-12

• ביום 12.11.12 הוגשה תביעה ע"ס 2,518 ₪ ע"י אלבר נגד הראל ואח', בגין תאונה מיום 27.3.12 עם רכב פרטי של אלבר מתוצרת סיטרואן ש.י. 2010 מ.ר. 4670373.
• אלבר טוענת לנזק כולל של 2,517 ₪ (נזק ישיר עפ"י חוות דעת שמאי בסך 9,732 ₪ + שכ"ט שמאי בסך 700 ₪ + ירידת ערך עפ"י חוות דעת שמאי בסך 3,989 ₪ + רכב חליפי בגין שני ימי תיקון בסך 600 ש"ח), והראל שילמה בטרם הגשת התביעה וכסכום פיצוי לא שנוי במחלוקת סך כולל של 12,504 ₪ (בגין נזק ישיר 8,272 ₪, בגין שכ"ט שמאי 243 ₪ ובגין ירידת ערך 3,989 ₪). יצוין כי אלבר לא דרשה מהראל פיצוי בגין רכב חליפי בטרם הגשת התביעה המשפטית. המסקנה היא כי המחלוקת היחידה למעשה (בנטרול רכיב הרכב החליפי ורכיב שכ"ט השמאי עליהם ויתרה כאמור אלבר) הינה בגין הפרש הנזק הישיר בסך 1,460 ₪ המהווה 15% מסכום הנזק הישיר עפ"י חוות הדעת.
  • לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה של שמאי הרכב קלמן רוזנברג מיום 30.4.12.
    • בחוות הדעת רשום "מוסך ג'8 מוסכים – פ"ת".
    • בחוות הדעת רשום שהשמאי בדק את הרכב ביום 5.4.12 במוסך.
    • לגבי פירוט הסכומים של החלקים והעבודות הרשומים בחוות הדעת:
      • החלפים רשומים בחוות הדעת בהלימה מדויקת לזו המפורטת בחשבונית (מבחינת שם וסכום החלפים), כאשר מחיר החלפים הרשום בחוות הדעת הינו לאחר ההנחה הכללית של 15% הנקובה בחשבונית (סכומה הכולל של ההנחה רשום בגוף חוות הדעת).
      • אין הלימה בין פירוט העבודות בחוות הדעת לבין זה שבחשבונית. בחוות הדעת יש הרבה יותר פריטי עבודות מאשר בחשבונית, ולמרות שבשורה התחתונה הסכום הכולל של העבודות בחוות הדעת זהה לסכום הכולל בחשבונית (סכום גם כן לאחר הנחה כללית של 15% הנקובה בחשבונית), החישוב בחוות הדעת לא ברור, ובפירוט בחוות הדעת נכתבו "תוספות" כלליות (לא בזיקה לעבודה ספציפית כלשהי) של עבודות פירוק והרכבה וצבע, כנראה כדי שמבחינה חשבונאית תצא בחוות הדעת שורה תחתונה זהה לזו שבחשבונית.
  • לכתב התביעה צורפה חשבונית מס מיום 23.4.12 בגין הוצאות תיקון הרכב (עבודות וחלפים) ע"ס 11,288 ₪ (כולל מע"מ) וע"ס 9,731 ₪ (לא כולל מע"מ) של ג'י 8 המופנית לאלבר, כאשר בחשבונית זו כלולה ורשומה הנחה לעבודות ולחלקים בשיעור של 15%, ושני הסכומים הנ"ל הינם לאחר אותה הנחה.
  • לכתב התביעה צורפה אסמכתא (שונה בצורתה מזו שצורפה בחמש התביעות האחרות) לגבי תשלום סכום החשבונית לג'י 8 בתביעה זו.
• ביום 15.9.13 ביקשו הנתבעים מהתובעת לגלות שני מסמכים ספציפיים (העתק הסכם שכירות + העתק חשבון גביית תשלום השתתפות עצמית משוכר הרכב) וביום 14.10.13 הגישה אלבר מסמכים כנדרש בבקשת הגילוי הנ"ל (מדובר בשוכרת בליסינג).

הצגת ההליכים העיקריים בדיון המאוחד בתביעות

בהחלטתי הנ"ל מיום 20.12.13 הוריתי על איחוד הדיון בשש התביעות הנ"ל, וקבעתי שבדיון המאוחד תתברר המחלוקת בשאלת הנזק הישיר בלבד (מבין כל המחלוקות הטיפוסיות שמתעוררות בתביעות בין הצדדים ושהוצגו באותה החלטה). קבעתי ישיבת הוכחות מיוחדת בפניי והוריתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעם כל עדיהם וכן בקשות מתאימות לפטור מהגשת תצהירים לעדים שאינם בשליטת הצדדים.

ביום 20.1.14 נערכה בפניי ישיבת הוכחות ראשונה בדיון המאוחד. הישיבה הייתה ממושכת מאוד והוקלטה כולה, כאשר פרוטוקול הישיבה (המחזיק כ- 300 עמודים) הינו תמלול ההקלטה (מילה במילה). פרטי העדים שהעידו באותה ישיבה יוצגו להלן ביחד עם הצגת מכלול הראיות שהוגשו ונשמעו.

ביום 3.2.14 נערכה בפניי ישיבת הוכחות שנייה בדיון המאוחד. גם ישיבה זו הייתה ממושכת מאוד והוקלטה כולה, כאשר פרוטוקול הישיבה (המחזיק כ- 200 עמודים) הינו תמלול ההקלטה (מילה במילה). הצורך בקיום ישיבה נוספת זו נבע מכך שלא כל העדים שהוזמנו התייצבו לישיבה הראשונה ביום 20.1.14 ומכך שהראל ביקשה הזדמנות נוספת לזמן עד מטעמה (מר רם דנינו), שלא הצליחה למסור לו זימון לישיבה הראשונה. גם פרטי העדים שהעידו בישיבה שנייה זו יוצגו להלן ביחד עם הצגת מכלול הראיות שהוגשו ונשמעו.

ביום 23.2.14 הוגשו הסיכומים העיקריים של אלבר.

ביום 5.3.14 הוגשו הסיכומים של הראל.

ביום 13.3.14 הוגשו סיכומי התשובה של אלבר.

הצגת הראיות שהוגשו ע"י הצדדים

ראיות מטעם אלבר

• עדותו של מר ינון עמית, מנכ"ל אלבר
  • עד זה הגיש שישה תצהירי עדות ראשית מטעם אלבר (תצהיר לכל אחד מששת התיקים שבנדון), והעד נחקר ממושכות בישיבת יום 20.1.14 (ראו עמ' 12 עד 29 לפרוטוקול ואח"כ עמ' 33 עד 89 לפרוטוקול).
  • מאחר שהחלק הכללי בכל ששת התצהירים הינו בעל נוסח זהה, ולצורכי נוחות, קבעתי במהלך הישיבה (בעמ' 13 לפרוטוקול) כי התצהיר המוביל יהיה התצהיר הנוגע לתביעה בתא"מ 43186-04-12.
• עדותו של מר שגיא יוגב, משנה למנכ"ל הראל
  • מאחר שהראל בחרה שלא להעיד עד זה מטעמה, אלבר היא זו שזימנה אותו לעדות והעידה אותו כעד מטעמה. העד נחקר ממושכות בחקירה נגדית, הן ע"י אלבר והן ע"י הראל, בישיבת יום 20.1.14 (ראו עמ' 94 עד 170 לפרוטוקול).
• עדותו של עו"ד יובל דגני, היועץ המשפטי של אלבר
  • עד זה לא הגיש תצהיר עדות ולא הוזמן ע"י מי מהצדדים להעיד, אך בשל כך שהוא נכח בישיבת יום 20.1.14 ובשל כך שבמהלך עדותו של מר ינון עמית ייחס האחרון לעו"ד יובל דגני ידיעה בנושא רלוונטי וחשוב, מצאתי, שלצורכי הוצאת האמת לאור כמו גם לצורך בחינת מהימנות עדותו של מר ינון עמית (עד מרכזי מטעם אלבר), ראוי שאפנה אליו שאלות ספורות, וכך עשיתי באותה ישיבה (ראו עמ' 29 עד 32 לפרוטוקול).
• עדותו של שמאי הרכב קלמן רוזנברג
  • עד זה, שהכין כמפורט מעלה חוות דעת מומחה רלוונטית (כשמאי בודק) מטעם אלבר ואף חתום כשמאי מאשר על שתי חוות דעת רלוונטיות נוספות כמפורט מעלה, הוזמן והתייצב לישיבת יום 20.1.14 לחקירה על חוות הדעת שלו. בישיבה זו נחקר העד ממושכות (ראו עמ' 181 עד 224 לפרוטוקול).
• עדותו של שמאי הרכב אשר כהן
  • עד זה, שהכין כמפורט מעלה חוות דעת מומחה רלוונטית מטעם אלבר, הוזמן והתייצב לישיבת יום 20.1.14 לחקירה על חוות הדעת שלו. בישיבה זו נחקר העד (ראו עמ' 225 עד 232 לפרוטוקול).
• עדותו של שמאי הרכב אלי עבוד
  • עד זה, שהכין כמפורט מעלה שתי חוות דעת מומחה רלוונטיות מטעם אלבר, הוזמן לישיבת יום 20.1.14 לחקירה על חוות הדעת שלו, אך מסיבות בריאותיות הוא לא התייצב לאותה ישיבה, ולכן הוזמן והתייצב לישיבה השנייה ביום 3.2.14. בישיבה זו נחקר העד ממושכות (ראו עמ' 316 עד 409 לפרוטוקול).

ראיות מטעם הראל

• עדותו של מר רוברט ג'בהרי, מנכ"ל חברת אי.בי.סי אוטומטיב בע"מ
  • עד זה הגיש תצהיר עדות ראשית. עד זה נחקר ממושכות בישיבה ביום 20.1.14 (ראו עמ' 237 עד 269 לפרוטוקול).
• עדותו של מר שלמה דרעי, עובד הראל בתפקיד של מסלק תביעות
  • עד זה הגיש תצהיר עדות ראשית. עד זה נחקר ממושכות בישיבה ביום 20.1.14 (ראו עמ' 270 עד 294 לפרוטוקול).
• עדותו של מר אוסמה חילו, מנהל "מוסך רם עפולה בע"מ"
  • עד זה לא הגיש תצהיר עדות ראשית, מאחר שאינו בשליטת הראל. עד זה הינו בעל זיקה למוסך בו תוקנו שניים מתוך ששת הרכבים מושאי התביעות שבנדון, כמפורט מעלה. עד זה הוזמן לישיבת יום 20.1.14 אך לא התייצב אליה ולכן הוצא נגדו צו הבאה (שבוצע) לקראת ישיבת יום 3.2.14, אליה כן התייצב. העד ציין כי לא התייצב לישיבה הקודמת מסיבות רפואיות. העד נחקר ממושכות בישיבת יום 3.2.14 (ראו עמ' 410 עד 475 לפרוטוקול).
• עדותו של מר יניב לוזון, שליח
  • עד זה העיד בישיבת יום 3.2.14 (ראו עמ' 481 עד 484 לפרוטוקול). מדובר בשליח שניסה למסור לעד רם דנינו את הזימון לישיבת יום 20.1.14, אך לא מצא אותו בכתובת אליה הופנה, ולכן לא מסר לו הזימון.
• עדותו של דוד פרטוק, חוקר פרטי במשרד חקירות
  • עד זה העיד בישיבת 3.2.14 (ראו עמ' 484 עד 493 לפרוטוקול). עד זה ניסה לאתר את העד רם דנינו ולמסור לו את הזימון לקראת הישיבה השנייה ביום 3.2.14, אך למרות שעד זה יצר מגע עם רם דנינו, הזימון לא נמסר לרם דנינו.

עדויות שלא נשמעו

• אלבר ויתרה על העדתו של מר ניר שמריהו, סמנכ"ל ומנהל אגף תביעות רכב בהראל
  • הראל בחרה שלא להעיד עד זה מטעמה, ולכן אלבר היא זו שהזמינה עד זה כעד מטעם אלבר, מבלי להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. העד התייצב לישיבת יום 20.1.14 אך אלבר ויתרה על העדתו (ראו החלטה בעמ' 172 לפרוטוקול). ויתורה של אלבר נעשה בעיקר משום שהעד האחר, מר שגיא יוגב, מסר מידע מספיק מבחינת אלבר.
• הראל ויתרה על העדתו של מר רונן אגסי, מנהל כספים בהראל
  • מר רונן אגסי הגיש תצהיר עדות ראשית (קצר) מטעם הראל, ובמהלך ישיבת יום 20.1.14 ויתרה הראל על חקירתו והעדתו, ובהסכמת אלבר לכך הוחלט על משיכת תצהירו מהתיק ועל אי-העדתו (ראו החלטה בעמ' 177 לפרוטוקול).
• הראל ויתרה על העדתה של גב' אירית פרנקו, סמנכ"לית הכספים של אלבר.
  • גב' אירית פרנקו לא הגישה תצהיר עדות ראשית, ומאחר שאלבר בחרה שלא להעידה מטעמה, הראל היא זו שביקשה להעיד אותה מטעם הראל. אך בסופו של דבר ונוכח הסתפקותה של הראל בעדותו של מנכ"ל אלבר (שבשל כך אפשרתי הארכתה של חקירת מנכ"ל אלבר), גב' פרנקו לא העידה (ראו החלטת הביניים בעמ' 61 לפרוטוקול ישיבת יום 20.1.14).
• הראל ויתרה על עדותו של מר אלוני ניר, מנהל מוסך "די אנד איי מוטורס – גיא מוסכים" (אחד המוסכים המתקנים של רכבי אלבר כמפורט מעלה)
  • הויתור נעשה במהלך ישיבת יום 20.1.14 (ראו דברי ב"כ הראל בעמ' 91 לפרוטוקול), מהטעם הנטען שמוסך זה פשט את הרגל.
• הראל ויתרה על חקירתו של שמאי הרכב שמעון שטרית, שמסר חוות דעת מומחה מטעם אלבר כמפורט מעלה
  • במהלך ישיבת יום 20.1.14 (ראו דברי ב"כ הראל בעמ' 232 לפרוטוקול) ויתרה הראל על חקירתו של שמאי זה שהתייצב (לבקשת הראל) והמתין ממושכות לצורך חקירתו.
• מר אלון חיים, נהג באחד מרכבי אלבר מושאי התביעות שבנדון
  • הראל הזמינה עד זה לישיבת יום 20.1.14 והעד התייצב לישיבה. נוכח התמשכות הדיון ומשהתברר שעד זה לא יוכל להעיד באותה ישיבה, שוחרר העד מבלי למסור עדות (ראו החלטה בעמ' 174 בפרוטוקול). אף אחד מהצדדים לא הזמין עד זה גם לישיבה השנייה ביום 3.2.14, ולכן העד לא התייצב לישיבה השנייה ועדותו לא נשמעה. בפועל אפוא יש לראות את הראל כמי שויתרה על עדותו של עד זה.
• מר סבטי יעקב, נהג באחד מרכבי אלבר מושאי התביעות שבנדון
  • הראל הזמינה עד זה לישיבת יום 20.1.14 והעד התייצב לישיבה. נוכח התמשכות הדיון ומשהתברר שעד זה לא יוכל להעיד באותה ישיבה, שוחרר העד מבלי למסור עדות (ראו החלטה בעמ' 174 בפרוטוקול). אף אחד מהצדדים לא הזמין עד זה גם לישיבה השנייה ביום 3.2.14, ולכן העד לא התייצב לישיבה השנייה ועדותו לא נשמעה. בפועל אפוא יש לראות את הראל כמי שויתרה על עדותו של עד זה.
• מר אוריאל לוי, נהג באחד מרכבי אלבר מושאי התביעות שבנדון
  • הראל הזמינה עד זה לישיבת יום 20.1.14 והעד התייצב לישיבה. נוכח התמשכות הדיון ומשהתברר שעד זה לא יכול להמתין עוד לצורך מסירת עדותו, שוחרר העד מבלי למסור עדות (ראו החלטה בעמ' 174 בפרוטוקול). אף אחד מהצדדים לא הזמין עד זה גם לישיבה השנייה ביום 3.2.14, ולכן העד לא התייצב לישיבה השנייה ועדותו לא נשמעה. בפועל אפוא יש לראות את הראל כמי שויתרה על עדותו של עד זה.
• שמאי הרכב זיו גולדשטיין, שנתן חוות דעת מומחה מטעם הראל
  • הראל הגישה מטעמה את חוות דעתו של שמאי זה מיום 12.1.14. השמאי התייצב לישיבת יום 20.1.14 אך בהחלטתי במהלך הישיבה (ראו עמ' 300 לפרוטוקול) קבעתי שאין לחקור את השמאי, משכל תוכן חוות דעתו בלתי רלוונטי למחלוקת בשאלת הנזק הישיר בתביעות שבנדון, ולכן השמאי לא נחקר ולא העיד.
• מר רם דנינו, מנהל מוסך וחב' ג'י 8
  • הראל היא זו שביקשה להעיד מטעמה את מר רם דנינו, אך הראל לא הצליחה (או שמא לא השכילה) למסור למר דנינו זימון לעדות, לא לישיבת יום 20.1.14 וגם לא לישיבת יום 3.2.14, למרות שישיבת יום 3.2.14 נקבעה, בין היתר, נוכח בקשתה של הראל לנסות שוב לזמן ולהעיד בה את מר רם דנינו. לקראת תום ישיבת 3.2.14 הודיע ב"כ הראל כי בנסיבות הוא מוותר על עדותו של מר רם דנינו (ראו עמ' 476 לפרוטוקול).

דיון ומסקנות

אקדים מסקנה לניתוח: דין התביעות שבנדון להידחות.

טענות חדשות ושוליות בסיכומי הצדדים שיש להסירן מהדרך

טענת אלבר לגבי השתקה של הראל מלטעון טענות הגנות הגנה

אלבר העלתה בסיכומיה, בחצי פה, טענה לפיה אין לאפשר להראל לטעון כל טענת הגנה כלפי תביעות אלבר שבנדון, מאחר שהראל לא נימקה את מכתבי הסילוק/העמדה ששלחה לאלבר בטרם הוגשו התביעות המשפטיות. טענה זו של אלבר נסמכת על הנחיות המפקח על הביטוח ועל הפסיקה הקיימת שאימצה אותן, לפיה על חברת ביטוח להציג, כבר בהזדמנות הראשונה הנקרית בדרכה (במקרה שלנו – במכתבים שבהם הגיבה הראל על מכתבי הדרישה של אלבר), את מלוא עמדתה ונימוקיה (כאשר היא אינה מכירה בחבות או כאשר היא מכירה בחבות חלקית, כמו במקרים שלנו), שאחרת תהיה אותה חברת ביטוח מושתקת מלטעון טענות ונימוקים אותם לא הציגה באותה הזדמנות ראשונה. הפסיקה הנ"ל אכן מוכרת ומיושמת [ראו דוגמה מהזמן האחרון בת"א (מחוזי מרכז) 38631-04-13 אייש נ' אליהו חב' לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 23.2.14)], אך אלבר לא העלתה עד שלב סיכומיה טענה זו, ולכן חוששני שהיא עצמה מושתקת מלהעלות טענת השתק זו. מדובר בטענה שראוי שמי שמעוניין להעלותה יעלה אותה הוא עצמו בהזדמנות הראשונה, מאחר שמדובר בטענת סף מובהקת. במקרה שלנו אלבר לא העלתה כאמור בכל שלבי הדיון הרלוונטיים טענה זו, והציגה מצג ברור לפיו הראל רשאית לטעון את טענותיה בשאלה שבמחלוקת בתיקים שבנדון – שאלת היקף הנזק הישיר. דין טענת אלבר זו להידחות אפוא על הסף. מעבר לצורך נראה לי כי קיים ספק אם בנסיבות שלנו, ובשים לב לכך שהיה ברור לשני הצדדים לאורך כל הדרך על מה המחלוקת ומדוע הראל הפחיתה מדרישות הפיצוי את מה שהפחיתה ולכך שמדובר במחלוקת במישור נזק, שברגיל הוא תמיד מוחזק להיות שנוי במחלוקת (ראו גם תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984), ובכן בנסיבות שלנו ובשים לב לנ"ל קיים לדעתי ספק אם כלל יכול לחול אותו השתק כללי בנסיבות שאלנו ובשאלה שבמחלוקת בתביעות שבנדון.

טענת הראל לפיה דין התביעות להידחות מאחר שאלבר לא צירפה את פוליסות הביטוח של הראל

הראל טענה בסיכומיה טענה חדשה, לפיה דין תביעות אלבר להידחות מאחר שאלבר לא צירפה את פוליסות הביטוח הרלוונטיות שהוציאה הראל. דין הטענה להידחות על הסף: ראשית, מדובר בהרחבת חזית אסורה; שנית, תמוה מדוע הראל סבורה שבידי אלבר דווקא אמורים להיות מסמכי פוליסות הראל, כאשר הראל עצמה לא טרחה לגלותם ולצרפם לכתבי טענותיה ולתצהיריה (ועפ"י הדין ומאחר שעסקינן בתביעות בסדר דין מהיר, ככל שהראל סברה שהפוליסות רלוונטיות, מחובתה היה לגלותן ולצרפן בעצמה וביוזמתה לכתבי הגנתה, דבר שלא עשתה); שלישית, כפי שהראל עצמה טוענת בסיכומיה, הפוליסות עצמן לא נחוצות כנראה, מאחר שממילא מדובר על נוסח אחיד ומחייב של פוליסות, עפ"י הפוליסה התקנית שצורתה ותכניה מוכתבים בתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), תשמ"ו – 1986; רביעית, הראל הכירה בחבותה הביטוחית העקרונית המלאה כלפי אלבר (הדבר אף נקבע בהחלטותיי ולא היה שנוי במחלוקת), כך שטענת הסף שבנדון, החותרת תחת הודאתה של הראל בחבותה הנ"ל כלפי אלבר, היא טענה בלתי קבילה בשלב דיוני זה.

המסגרת הנורמטיבית של הדיון (לפי נושאי משנה)

בטרם אנתח את טענות הצדדים שהוצגו (בשאלה שבמחלוקת בדבר היקף הנזק הישיר) ואת ראיות הצדדים שהוגשו, מן הראוי להציג את המסגרת הנורמטיבית של הדיון. בשורות הבאות ימצא אפוא הקורא הצגה של הנורמות המשפטיות הרלוונטיות לשאלה שבמחלוקת ולטענות ולראיות הצדדים, והכל לפי נושאי משנה רלוונטיים. בהצגת הדברים מצאתי להרחיב ולפרט, מאחר שעסקינן בנושא עקרוני ובעל חשיבות החורגת מעניינן של שש התביעות קטנות הסכומים שבנדון, שראוי להציג את היבטיו המשפטיים באופן הברור והמפורט ביותר.

קיומה של חובת פיצוי בנזיקין בגין נזק שנגרם באירוע מזיק

במקרה שלנו אין חולק כי הנהגים ברכבים המבוטחים אצל הראל אחראים בנזיקין לקרות תאונות הדרכים מושאות התביעות שבנדון, מן הסתם גם עפ"י עוולת הרשלנות שלפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לפיכך, אין צורך לפרט את יסודות ואת רכיבי עוולת הרשלנות, וההנחה היא שכולם מתקיימים במקרה שלנו. רק יוזכר כי אחד מיסודות העוולה הוא קיומו של נזק שנגרם עקב האירוע המזיק.

עפ"י סעיף 64 לפקודת הנזיקין נדרש גם קיומו של קשר סיבתי בין העוולה (האירוע המזיק) לבין הנזק שבגינו נתבע פיצוי. נראה כי הצדדים בפניי גם לא חלוקים על קיומו של קשר סיבתי זה.

ראוי להביא כלשונו את סעיף 76 לפקודת הנזיקין, שהוא הסעיף היחיד למעשה בפקודת הנזיקין שעוסק בתוכן ובגבולות הפיצויים המגיעים:

"פיצויים"

76. פיצויים אפשר שיינתנו הם בלבד או בנוסף על ציווי או במקומו; אלא שאם -

פיצויים

(1) סבל התובע נזק, יינתנו פיצויים רק בשל אותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע;

(2) סבל התובע נזק ממון, לא יינתנו לו פיצויים בשל הנזק אלא אם מסר פרטים עליו בכתב התביעה או בצירוף לו.

ואלו הגדרות הביטויים "נזק" ו"נזק ממון" הנזכרות בסעיף 76 הנ"ל, מתוך סעיף 1 לפקודת הנזיקין:

"נזק" - אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה;

"נזק ממון" - הפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף ואפשר למסור עליהם פרטים;

מאחר, שכאמור, במקרה שלנו אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומם של נזקי רכוש ברי-פיצוי בנזיקין לרכבי התובעת ובדבר שייכות הנזקים המפורטים בכתבי התביעה של אלבר לתאונות מושא התביעות, אין צורך להתעכב על סעיפים והגדרות אלו של פקודת הנזיקין.

מטרת הענקת פיצויים - עיקרון השבת מצב הניזוק לקדמותו

מטרת העל של הענקת פיצויים עפ"י דיני הנזיקין היא תרופתית: העמדת הניזוק, ככל האפשר, במצב בו היה נתון בעת האירוע המזיק, אלמלא התרחש האירוע המזיק. התרופה נועדה אפוא לשלול או לאיין (באמצעות סעד נזיקי, כספי בדרך כלל) את התוצאה המזיקה של האירוע המזיק. השבת מצבו של הניזוק לקדמותו נעשית בדרך של השוואת מצבו עובר לאירוע המזיק עם מצבו לאחר ובעקבות האירוע, תוך מתן פיצוי כספי שאמור לבטל, במידת האפשר, את השינוי לרעה שנגרם לניזוק במעבר בין שני מצבים אלו [ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו (3) 762 (1982); ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו, 28.6.12); ע"א 2720/08 ז'אן נ' ליבמן (פורסם בנבו, 23.8.12)].

השבת המצב לקדמותו אין משמעותה הענשת המזיק או מתן ביטוי לרגשי אהדה כלפי הניזוק. בהשבת המצב לקדמותו גם לא מתחשבים במידת יכולתו וחוסנו של המזיק ומאידך לא במידת מסכנותו של הניזוק. הבחינה היא עניינית ובה נבחן הנזק האינדיווידואלי שנרם לניזוק, במטרה להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו, אלמלא האירוע המזיק [ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו (3) 762, בעמ' 775 (1982)].

לפיצוי הניתן עפ"י עיקרון ההשבה לקדמות יש גבולות: ראשית, אין הניזוק רשאי להיטיב את מצבו על חשבון המזיק; שנית, כאשר הפיצוי מתבטא בתשלום בגין הוצאות, הרי שעל הוצאות אלו להיות, הן נחוצות באופן סביר לשם החזרת המצב לקדמותו והן צריכות להיות הן בשיעור סביר. "בקביעת סבירותה של ההוצאה מתמזגת הערכת הנזק עם העיקרון, כי על הניזוק מוטל הנטל להקטין את נזקו" [ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו (3) 762, בעמ' 777 (1982)]. במסגרת סבירות ההוצאה וכאשר ישנן שתי דרכים חלופיות (של תיקון/טיפול זהים באיכותם) שמובילות להשבה לקדמות, האחת גורמת מעמסה כספית נוספת למזיק והאחרת עשויה להקל עליו, יש לבחור באותה דרך שעשויה להקל על המזיק [ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו (3) 762, בעמ' 778 (1982)]. ובמקום אחר נאמר כי "אין להטיל על המזיק סכומי פיצויים גבוהים אשר אין בהם כדי להיטיב את מצבו של הניזוק אלא בצורה שולית וספקולטיבית" [ע"א 2934/93 סורוקה נ' הבאבו, פ"ד נ (1) 675, בעמ' 695 (1996)].

כאשר לפנינו מקרה גבול שמעורר ספק אם יש ללכת בדרך של פיצוי שתוביל לפיצוי חסר של הניזוק (למשל כאשר נכס ישן ניזוק באופן טוטאלי ואין בנמצא נכס חלופי שווה ערך לו, כך שפיצוי כספי של שווה ערך הנכס לא יאפשר לניזוק לרכוש נכס חלופי), או בדרך של פיצוי שתוביל לפיצוי יתר (הענקת נכס חדש במקום ישן במקרה הנ"ל), הרי שעל הספק לפעול בדיני הנזיקין לטובת הניזוק ויש להעניק לו בדוגמה הנ"ל פיצוי יתר [רע"א 2672/96 מדינת ישראל נ' קיבוץ חפץ חיים, פ"ד נב (2) 24, בעמ' 258-259 (1998)].

בפסיקת ביהמ"ש העליון נדון מקרה שבו יושם עיקרון ההשבה לקדמות על נזק רכוש שנגרם למכונית בתאונת דרכים, ונפסק כי הניזוק באותו מקרה זכאי לכך שמכוניתו תוחזר לאותו מצב שבו הייתה לפני אירוע התאונה, אך מכיוון שמדובר היה במכונית משומשת והחלקים שניזוקו בה היו בלויים, הרי שהניזוק זכאי אך להחלפת החלקים הבלויים שניזוקו בחלקים משומשים תקינים, ואינו זכאי להחלפתם בחלקים חדשים דווקא, אלא אם יוכיח הניזוק בראיות מתאימות שלא קיימים חלקים חלופיים [ע"א 646/77 לוי נ' עמיאל, פ"ד לב (3) 589, בעמ' 591 (1978)].

ולגבי מקרה שכיח של פיצוי בגין נזק שנגרם למכונית בתאונה נפסק באופן מפורט כך:

"הכלל המנחה נעוץ בעיקרון של "החזרת המצב לקדמותו" (restitutio in integrum), היינו, שמצבו של הניזוק ביחס לרכוש שנפגע יושווה, במידת אפשר, למצב, בו היה נתון לפני מעשה העוולה, שיהיה מצבו לא גרוע מזה, אך גם לא עדיף מזה.

מעשית, לא כל כך קל להבטיח תוצאה זו, ובמיוחד כאשר המדובר ברכוש, מטלטלין או מקרקעין, אשר ערכו בעת ביצוע העוולה כבר הופחת עקב נזק קיים או עקב שימוש רב או בשל גילו.

קביעת הפיצוי הינה, בדרך כלל, קלה יותר, כאשר נגרם אבדן טוטאלי של הרכוש עקב מעשה העוולה, מאשר במקרים בהם הנזק הוא חלקי בלבד.

ניקח לדוגמא את המקרה השכיח של מכונית, הנפגעת עקב תאונה שנגרמה ברשלנות. אם הנזק שנגרם למכונית הוא חמור, עד כדי כך שלא ניתן לתקנו, אזי הפיצוי, המגיע לניזוק, שווה למחיר, שעל הניזוק לשלם כדי לרכוש מכונית מאותו סוג ומאותו מודל. אם הייתה זו מכונית משומשת ישנה,לא יעלה על הדעת, כי יוטל על הנתבע לשלם לתובע סכום, אשר יאפשר לו רכישת מכונית חדשה, שערכה עולה בהרבה על ערך המכונית שנפגעה.

מאידך גיסא, אם הנזק שנגרם למכונית הוא קל יחסית, וניתן לתקן את הרכב על-ידי החלפת חלקים מסוימים בו, ולא ניתן להשתמש לשם כך בחלקי חילוף ישנים ומשומשים, אזי מן הדין הוא לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות התיקון במלואן, אפילו אם ישיג הניזוק על-ידי כך את היתרון של החלפת אותם חלקים ישנים במכוניתו בחדשים.

...............

...............

הנכון הוא, שיש להחליט בכל מקרה על-פי נסיבותיו, ויש להשתדל להגיע לתוצאה, אשר אינה פוגעת בנתבע באופן בלתי פרופורציונאלי ואשר אינה מאפשרת התעשרות בלתי סבירה של התובע. אולם, נראה לי, כי אם צריך מישהו לסבול כתוצאה מן הנזק שאירע, סביר יותר שהנזק ייפול על שכם הנתבע, האחראי למעשה העוולה, מאשר על התובע, קרבן העוולה, לדעתי, אין זה הגיוני לומר לתובע: "רכושך עלה בערכו עקב התיקון. על-כן עליך לשאת באותו הפרש, על-ידי הפחתת סכום הפיצויים". אין במקרה זה מענה לתשובת התובע: "לא התכוונתי לבצע שום תיקונים ושום שיפורים ברכושי. למה לאלץ אותי להוציא את כספי למטרה זו, בניגוד לרצוני, רק מפני שהנתבע הסב נזק לרכושי על-ידי רשלנותו?" כמובן, כל זה בתנאי, שאין התובע מנצל את המצב לרעה על-ידי ניפוח הוצאות השיפוצים, ובתנאי שבית המשפט משתכנע, כי בנסיבות המקרה לא היה מנוס מלהשתמש בחומרים ובחלקי חילוף חדשים.

..............

בסופו של דבר המדובר בהפעלת כללי ההיגיון והשכל הישר, כדי להגיע בכל מקרה למרב הסבירות והצדק" [ע"א 273/80 מדינה נ' כהן, פ"ד לז (2) 29, בעמ' 45 ואילך (1983)]. (ההדגשה בגוף הציטוט היא שלי – א.כ.).

נטל הקטנת הנזק

קיימת זיקה בין עיקרון השבת מצב הניזוק לקדמותו לבין נטל הקטנת הנזק המוטל על הניזוק. הזיקה מתבטאת בדרישה שהוצאות תיקון הנזק (לשם השבה לקדמות) יהיו סבירות, כך שהוצאות גדולות ומנופחות החורגות מהסביר אינן הולמות, הן את עיקרון ההשבה לקדמות והן את נטל הקטנת הנזק, ולכן ניזוק לא זכאי לפיצוי בגין הוצאות כאלה [ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו (3) 762, בעמ' 777 (1982)].

נטל הקטנת הנזק בנזיקין אינו מעוגן בהוראות חיקוק כלשהו אלא מדובר בהלכה פסוקה שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון. זאת בשונה מנטל הקטנת הנזק בחוזים בכלל [הנשלט ע"י הוראת סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970] ומנטל הקטנת הנזק בחוזי ביטוח בפרט [המוסדר בסעיף 61(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981] [ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' בורבה, פ"ד מט (2) 257 (1995)].

מדובר בנטל שמוטל על הניזוק ומדובר בנטל שנכנס לפעולה לאחר שהאירוע המזיק התרחש כבר, כלומר מדובר בהקטנת היקף ושיעור הנזק שכבר נגרם באירוע המזיק ולא במניעת הנזק שטרם נגרם. משמעותו של נטל זה היא, שלאחר התרחשות האירוע המזיק, על הניזוק לעשות כמיטב יכולתו להקטנת הנזק וההפסד שנגרמו לניזוק באירוע המזיק, והניזוק לא יהיה זכאי לפיצוי בגין כל רכיב של נזק שהניזוק יכול היה למונעו ע"י נקיטה באמצעים סבירים. המבחן שעל-פיו נקבע אם הניזוק עמד בנטל הקטנת הנזק המוטל עליו הוא מבחן אובייקטיבי של האדם הסביר והזהיר [ע"א 592/66 "הקודחים" נתניה בע"מ נ' ביטון, פ"ד כא (1) 281 (1967)].

בפסיקה הוגבל היקף האמצעים הסבירים בהם על הניזוק לנקוט כדי להיחשב כמי שעמד בנטל הקטנת הנזק, במילים הבאות: "איננו סבורים כי הניזק חייב לצאת מגדרו בנסותו למלא את החובה המוטלת עליו להקטין את נזקו. אמנם צריך הוא לעשות את אשר סביר לעשות באותן נסיבות – ובדרישה זו עמד המשיב לפי קביעתו של בית-המשפט המחוזי – אך אין לדרוש ממנו כי יעשה הרבה מעבר לכך" [ע"א 531/71 לכוביצר נ' רודה, פ"ד כו (2) 113, בעמ' 118 (1972)]. ועוד נפסק: "שאלה היא, כמובן, מתי ייחשבו מעשיו או מחדליו של ניזוק כסבירים ומתי לאו. המבחן לכך אינו רצונו או החלטתו של הניזוק עצמו, אלא מבחן הקשור בנסיבות המקרה השייכות לעניין, מבחן של האדם הסביר שהיה נקלע למצבו של הניזוק" [ע"א 320/87 גנדך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (1) 91, בעמ' 746-747 (1991)]. (ההדגשה בציטוט היא שלי – א.כ.).

נטל ההוכחה בכל הנוגע לנטל הקטנת הנזק מוטל על המזיק, כלומר על המזיק, ראשית, לטעון כי הניזוק התובע לא עמד בנטל הקטנת הנזק, ושנית, להוכיח שהניזוק לא עמד בנטל הקטנת הנזק, כאשר השאלה מהם האמצעים הסבירים בנסיבות המקרה שעל הניזוק היה להקטין באמצעותם את נזקו היא שאלה של עובדה, שחובת הוכחתה מוטלת כאמור על המזיק [ע"א 592/66 "הקודחים" נתניה בע"מ נ' ביטון, פ"ד כא (1) 281 (1967); רע"א 6628/12 חיים נתנאל בע"מ נ' special metals wiggin limited (פורסם בנבו, 12.9.12)].

מה צריך ניזוק להוכיח לגבי הנזק – זיהוי הנזק ושומתו

עפ"י ההלכה הפסוקה, על ניזוק להוכיח שני רכיבים נפרדים של נזק: רכיב של זיהוי היקף הנזק ורכיב של שומת הנזק המזוהה. וכך באו הדברים לידי ביטוי בפסיקה: "עוולת הרשלנות כוללת, כאחד מיסודות האחריות, קיומו של נזק. יסוד זה מעורר שתי שאלות עקרוניות: האחת, קביעת היקפו ומידתו של הנזק שבגין התרחשותו אחראי המזיק. זוהי שאלה של תיחום הנזק, אשר במסגרתה מאתרים את הנזקים שנגרמו על-ידי ההתרשלות תוך ייחוד אותם נזקים שבגינם מוטלת אחריות ברשלנות. השנייה, קביעת שיעור הפיצויים שהניזוק זכאי לו בגין הנזק שנגרם לו. זוהי שאלה של כימות ושומה, אשר במסגרתה יש לתרגם את הנזק לסכומי כסף שיש בהם כדי לפצות את הניזוק (ראו: ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ [20], בעמ' 807; ע"א 6643/95 כהן נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית לעובדים בארץ ישראל [21], בעמ' 694)." [ע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז (4) 289 (2003)]. (ההדגשות שלי – א.כ.).

"הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט.

.............................

שאלה אחרת היא, מהי מידת הוודאות והדיוק, המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי. האם עליו להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן לקבוע את מידת הנזק ואת שיעור הפיצוי במידת ודאות ודיוק מוחלטים, או שמא ניתן להקל עליו בעניין זה? ידועים מקרים, שבהם אין כל אפשרות להעריך את הפיצוי והנזק במידת ודאות מרובה. האם יש בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע ? הגישה המקובלת היא, כי מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי-האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים" (ע"א 525/79 [6] בעמ' 285). "מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעורו במדוייק אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק (ע"א 525/79 [6], בעמ' 285). תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתמטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה (reasonable certainty), כלומר, באותה מידת ודאות, המתבקשת מנסיבות העניין............ על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראה: ע"א 711/72 [2], בעמ' 400; ע"א 304/68 [7], בעמ' 371)." [ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) 800, בעמ' 808-809 (1981)] (ההדגשה בציטוט היא שלי – א.כ.).

אם לתרגם את הדברים לתביעה בגין נזקי רכב (שתוקן) מסוג התביעות שבנדון, הרי שעל תובע בתביעה כזו להוכיח, הן מהם המוקדים והחלקים של רכב התובע שניזוקו בתאונה והן כמה כסף בדיוק שילם התובע כדי לתקן את הפגיעות הללו.

כיצד צריך ניזוק להוכיח נזק שנגרם לו באירוע מזיק - שמאות רכב

מאחר שזיהוי מוקדי וחלקי רכב שניזוקו בתאונה, כמו גם שומתם הכספית, הם עניינים מקצועיים בתחום המקצועי בו עוסקים שמאיי רכב, נהוג ומקובל (ואין חולק על כך בפניי) כי את העניינים המקצועיים הללו על הניזוק להוכיח באמצעות חוות דעת מומחה של שמאי רכב (ראו גם תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984).

סעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 קובע הוראות לגבי קבילותה של חוות דעת מומחה בכתב בשאלה מקצועית, ואילו תקנה 214ג. לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, העוסקת במסמכים אותם חייבים בעלי דין לצרף לכתבי טענותיהם במסגרת תביעה ב"סדר דין מהיר" כבענייננו, קובעת שיש לצרף לכתבי הטענות גם חוות דעת מומחה מטעם בעל הדין (כמובן במידה שהוא מעוניין להגיש כזו). ראוי להזכיר גם את תקנה 134א. לתקנות, לפיה לחוות דעת מומחה יש לצרף "רשימת האסמכתאות אשר המומחה הסתמך עליהן בחוות דעתו; אסמכתאות אשר לא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת".

מאחר שעניין לנו בחוות דעת של מומחים מתחום שמאות הרכב, אסקור להלן את ההוראות הרלוונטיות שמסדירות את עבודתם ואת פעולתם של שמאיי הרכב:

• בפקודת התעבורה [נוסח חדש] ובתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 אין הסדרה של תחום שמאות הרכב, כאשר בתקנה 266 לתקנות התעבורה מופיעה הגדרה של "שמאי רכב" כך: "מי שבידו תעודה בת-תוקף כמשמעותה בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב), התש"ם – 1980".
• צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב), תש"ם – 1980 הוא למעשה החיקוק היחיד הקיים היום שמסדיר את דרך פעולתם של שמאיי הרכב. צו זה לא כולל הסדרים רבים, ולענייננו יוזכרו מס' הוראות בלבד מהצו:
  • "שמאי רכב" מוגדר בסעיף 1 לצו כ"מי שרשום בפנקס השמאים" (בסעיף 4 לצו קבועים התנאים שצריכים להתקיים באדם כדי שהוא יירשם כך).
  • הוראה שבסעיף 5(ד) לצו, לפיה שר התחבורה ימנה מועצה מייעצת שתייעץ לרשות (מנהל האגף לרכב ולשירותי תחזוקה במשרד התחבורה או למי שהאחרון אצל לו סמכויותיו לפי הצו) בעניין "כללי התנהגות, אתיקה מקצועית והנחיות מקצועיות לשמאים ולמתמחים".
  • הוראה בסעיף 10.(ב) לצו לפיה שמאי רכב לא ייתן חוות דעת על רכב אלא על סמך בדיקתו או לאחר שפיקח על מתמחה שנתן אותה.
  • הוראה בסעיף 11 לצו לפיה "שמאי ינהל רשומות ופנקסים לפי פרטים שקבעה הרשות בהתיעצות עם המועצה".
  • הוראה בסעיף 12 לצו בדבר חובת נאמנות, לפיה "במילוי תפקידו יפעל השמאי כלפי לקוחו וכלפי המבטח במהימנות, בנאמנות וביושר.."
• הרשות הנ"ל עפ"י צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שמאי רכב), תש"ם – 1980 הנ"ל הוציאה במהלך השנים מספר חוזרים והוראות נוהל (שמפורסמים באתרי האינטרנט הפומביים והחינמיים של משרד התחבורה ושל איגוד שמאי הביטוח בישראל), ולהלן אציג את הרלוונטיים מביניהם שאיתרתי:
  • חוזר מס' 2 מיום 1.6.83 "בנושא פרטים שיש לכלול אותם בחוות דעת השמאי". בין יתר הפרטים על שמאי לציין בחוות דעתו "רשימת החלפים הדרושים החלפה ומחירם" וכן "פירוט מחירי העבודה לפי מקצוע (פחחות, צבע, מכונאות, חשמל וכו')".
  • בחוזר מיום 7.10.97 שנושאו "כללי התנהגות" מובאת רשימת עיסוקים שאסור לשמאי לעסוק בהם, וביניהם "עיסקי ביטוח" ו"תיווך כל רכב".
  • הוצאו מס' חוזרים נפרדים (ביניהם חוזר מס' 11 מיום 24.9.89, חוזר מס' 17 מיום 24.3.98 וחוזר מס' 21 מחודש ינואר 2010) שעוסקים כולם בתופעה חוזרת לפיה שמאיי רכב השפיעו, בדרך כזו או אחרת, על בעלי מוסכים לרכוש חלפים ממקור מסוים, ונקבע בחוזרים איסור על שמאים להשפיע כך. נאמר כי על השמאי לבסס "את אומדן הנזק על בסיס חלקי חילוף, מתאימים ובטיחותיים בלבד" (מתוך חוזר מס' 21 הנ"ל).
  • החלטות (במסמך אחד) מחודש מרץ 2004, לפיהן, בין היתר: "על השמאי: חלה חובה לערוך שומה, אשר תשקף באופן אובייקטיבי, אמין ומקצועי את הנזקים שנגרמו לכלי הרכב, בעקבות התאונה" (ההדגשה לא במקור – א.כ.) וכן "לתמחר את מחיר/י חלקי החילוף ללא כל תחשיבי, הנחות, עמלות (ההדגשה במקור – א.כ.), באופן ריאלי, בר השגה, תואם למחיר/ים בשוק החופשי, התמחור יהיה מחיר סופי בלבד".
  • בהחלטה מיום 25.12.06 נקבע כי "אין חובה לרשום מספרים קטלוגיים בחוות דעת של שמאי רכב במידה ולא מזוהה חלק החלוף. בכל מקרה יש לציין ולתאר את החלק: מקורי, תחליפי, משופץ, משומש וכן במידת האפשר, שם היצרן, ארץ ייצור, שם היבואן ושם הספק".
• יצוין כי בימים אלה מונחת על שולחנה של ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת הצעת חוק רישוי שירותים לרכב, התשע"ג – 2013 (הצעת חוק ממשלתית), שמטרתה להסדיר את מכלול העניינים והשירותים הרלוונטיים לרכבים בישראל, כאשר בהצעה ישנו פרק י"א המוקדש ל"שמאות רכב". בפתיח של דברי ההסבר לאותו פרק בהצעת החוק נרשם כך: "כללי – שמאות רכב משמעה הערכת הנזק אשר נגרם לרכב בתאונה באמצעות שומה או חוות דעת הכוללת את פירוט התיקון הנדרש כדי להחזיר את מצב הרכב לקדמותו והערכת שווי התיקון. תפקידו של השמאי הוא לאתר את כל הנזקים שנגרמו לרכב בתאונה וכן לקבוע אם ניתן לתקן את הרכב בשל הנזקים שנגרמו לרכב בתאונה והיקפם".

להשלמת התמונה אציג גם הוראות רלוונטיות משני חיקוקים קיימים נוספים, שמסדירים את תחום פעולתם של מוסכי רכב ושל ייצור וסחר בחלקי חילוף לרכב ושמדגישים את חשיבותה של חשבונית שמוציא מוסך בגין תיקון רכב ובגין החלפת חלקים ברכב:

• סעיף 23(ב) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מוסכים ומפעלים לכלי רכב), תש"ל – 1970 עוסק בחובת מוסך לתת חשבונית, וזו לשונו: "בעל מפעל חייב לתת למקבל השירות או לשמאי רכב חשבונית שבה מצויין שם עושה שירות, מספר רשיון המפעל, שם מקבל השירות, מחיר מוצרי תעבורה, סוג השירות ומחיר העבודה; מחיר העבודה יצויין בעמודה נפרדת תוך פירוט המחיר בעד כל שירות בנפרד, ומחיר מוצרי התעבורה יצויין בעמודה נפרדת כלהלן – שם מוצר התעבורה, מספרו הקטלוגי ומחירו לצרכן, כאמור בסעיף 16 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם), התשמ"ג – 1983".
• סעיף 16(א)(1) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם), תשמ"ג – 1983 קובע: "לא יעביר עוסק (לרבות מוסך מתקן – א.כ.) את הבעלות או החזקה במוצר תעבורה לידי קונה אלא אם נתן לו, בעת העברתו, חשבונית שבה צויין שמו של מוצר התעבורה, מספרו הקטלוגי ומחירו לצרכן". ובסעיף 16(א)(2) לצו נרשם: "המחיר לצרכן יירשם בחשבונית, בעמוד ה"מחיר לצרכן" בנפרד מתשלומים אחרים, אם ישנם; לא ציין המוכר בחשבונית את המחיר לצרכן בנפרד כאמור, ייחשב המחיר הנקוב בחשבונית כמחיר לצרכן של מוצר התעבורה".

ומן הפסיקה מצאתי שראוי להביא את הקביעות הכלליות הבאות לגבי ההסדרה הנורמטיבית של עבודת שמאיי רכב ולגבי חשיבות תפקידם:

• בבג"ץ 6259/08 ירסקי נ' הרשות – מנהל האגף לרכב ולשירותי תחזוקה במשרד התחבורה (פורסם בנבו, 28.10.10) נקבע כך:
  • נקבע שקיים חסר בהסדרה חקיקתית בכל הקשור לעבודתם של שמאיי רכב (בעיקר בתחום הפיקוח המשמעתי), וזאת בהשוואה לבעלי מקצוע אחרים (עורכי-דין, רופאים, מתווכים, ועוד).
  • מחובת שמאי רכב, בעת שהוא נעזר בתוכנה דוגמת "דטה-קאר" לאיתור חלפים ולקביעת מחירי חלפים, להפעיל שיקול דעת עצמאי, ולא להסתמך על נתוני התוכנה בלבד ללא כל הפעלת שיקול דעת של השמאי, שאחרת יהיה בהסתמכות שכזו כדי לרוקן "את תפקיד המומחה מכל משמעות".
  • לתחום שמאות הרכב "נודעת חשיבות ציבורית, ולו מבחינת בטיחות בדרכים".
• בעפ"ג (מחוזי ת"א) 7834/09 מדינת ישראל נ' זכאי (פורסם באתרים משפטיים, 18.10.10) נאמר כך לגבי שמאיי רכב: "השמאי חב, לאור אופי מקצועו, חובות של יושר והגינות כלפי הכלל, שכן הרשויות, כולל מערכת בתי המשפט, נוטות לייחס אמון לחוות-דעת המוגשות על-ידי שמאים, ואלו מתמנים לעיתים קרובות כמומחים מטעם בית-משפט. גם חברות הביטוח מייחסות משקל ממשי לאמור בחוות-דעת של שמאי מוסמך, מתוך הנחה בסיסית כי לשמאי אין כל עניין ממשי בתביעה לגביה נתן את חוות הדעת, בדומה לרופא המנפיק תעודת מחלה, כי הוא נטול אינטרסים וכי שכרו מתבטא רק בתעריף מקובל, ללא קשר לתוכן חוות הדעת או לאמור בה. לא בכדי שילמו חברות הביטוח תגמולי-ביטוח בגין מרבית תביעות הכזב שהוגשו להן, שהרי אלו, כאמור, נתמכו בחוות-דעת שמאי, אשר לא העלתה כל סימני-חשד". (ההדגשה בציטוט היא שלי – א.כ.).

פסיקה שעסקה בשאלת היקף הנזק בר-הפיצוי לרכבי חברות השכרת רכב

מזה מספר שנים מעסיקה את בתי המשפט אותה שאלה שלמעשה עומדת גם במוקד פס"ד זה – השאלה האם חברת השכרת רכב זכאית לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבה בתאונה (ותוקן) בשיעור שנקבע בחוות דעת שמאי רכב שבדק ושם את נזקי הרכב מטעם החברה, או שמא קביעות השמאי בחוות דעתו הן בלתי מספיקות ויש לוודא גם שחברת ההשכרה אכן שילמה בפועל את סכומי התיקון שנרשמו בחוות דעת השמאי, ולא סכומים נמוכים מכך, בעיקר בשל הנחות ידועות שניתנות לחברה במחירי התיקון.

מטבע הדברים ומאחר שתביעות נזקי רכב מצויות, לאור סכומי הנזק הקטנים יחסית בהן, בתחום סמכותו העניינית של בית משפט השלום, רובה המכריע של הפסיקה הקיימת הינו פסיקה של בתי משפט השלום השונים, פסיקה, שאמנם וכידוע, אינה מחייבת ואף אינה מנחה (ראו סעיף 20 לחוק-יסוד: השפיטה), אך פסיקה, שבשל היותה כמעט היחידה הנמצאת בפועל (גם מאחר שכמעט שלא מוגשים ברגיל בתביעות נזקי רכב ערעורים לערכאות גבוהות יותר, כנראה בשל עלותם הגבוהה יחסית), מהווה השראה ואף הדרכה של ממש לכל העוסקים בתביעות רכב, לרבות חברות השכרת רכב ולרבות בתי המשפט עצמם. אציג אפוא דוגמות נבחרות מפסיקת בתי משפט השלום שניתנה במהלך השנים, כאשר סדר ההצגה יהיה כרונולוגי:

• ת"א (שלום ירושלים) 5479/07 ניו בסט חב' לרכב בע"מ נ' ישיר – אי.די.איי. חב' לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 3.12.07). בפס"ד זה נדחתה תביעתה של חברת השכרת רכב להשלמת פיצוי עפ"י חוות דעת שמאי מטעמה (הנתבעת שילמה לתובעת בטרם הגשת התביעה סכום פיצוי לא שנוי במחלוקת על יסוד הערכת נזק לפי חלפים משומשים ולא לפי חלפים מקוריים כפי שקבע שמאי התובעת), בין היתר, בשל כך שחברת ההשכרה לא הציגה קבלות וחשבוניות שמוכיחות את טענתה לפיה רכבה תוקן בחלפים מקוריים ולא משומשים ובשל כך שהוכח שתיקון הרכב בוצע במוסך שעלויות התיקון בו נמוכות מאלו אותן העריך שמאי התובעת בחוות דעתו.
• ת"א (שלום ת"א) 39329/07 גלי ליסינג בע"מ נ' גולן (פורסם בנבו, 27.11.08). בפס"ד זה נדחתה תביעתה של חברת השכרת רכב להשלמת פיצוי עפ"י חוות דעת שמאי מטעמה (הנתבעת שילמה לתובעת בטרם הגשת התביעה סכום פיצוי לא שנוי במחלוקת, כאשר הפחתת הפיצוי שבוצעה ע"י הנתבעת התבססה על הנחה לפיה התובעת קיבלה הנחות במחירי עבודות וחלפים בעת תיקון רכבה, בהשוואה למחירים הגבוהים יותר שנרשמו בחוות דעת השמאי). נפסקו אלו:
  • חוות דעת שמאי רכב מהווה אמצעי הוכחה מספיק, רק במקרה בו הנזק ברכב לא תוקן בפועל, כאשר עלות התיקון המוערכת במקרה כזה מהווה אידיקציה לסכום התיקון שיידרש הניזוק התובע לשלם כדי להשיב את מצב הרכב לקדמותו.
  • חוות דעת שמאי רכב לא מהווה אמצעי הוכחה מספיק, במקרה בו הנזק לרכבה של חברת ההשכרה תוקן. במקרה כזה ולאור ההנחה לפיה חברות השכרה נהנות מהנחות משמעותיות בכל הנוגע לעלויות תיקון רכביהן, נחוצות ראיות נוספות על חוות הדעת: נחוצות חשבוניות תיקון וכן קבלות על תשלום עלות התיקון להוכחה כי חברת ההשכרה אכן שילמה את מחירי התיקון שנרשמו בחוות הדעת.
  • כאשר מזיק נתבע טוען כי אין להסתפק בחוות דעת שמאי מטעם חברת ההשכרה בשל אותן הנחות, על חברת ההשכרה התובעת להוכיח כי שילמה בפועל סכום זהה לסכום הנקוב בחוות דעת השמאי מטעמה.
• תא"מ (שלום הרצליה) 3860-05-08 מ. פינס בע"מ נ' מגדיש (פורסם בנבו, 3.5.09). נפסקו אלו:
  • ביהמ"ש מאמץ את הקביעות הנ"ל בת"א (שלום ת"א) 39329/07.
  • ביהמ"ש קובע כך: "על אף שכאמור ידע שהרכב תוקן, העיד שמאי התובעת כי בחוות דעתו קבע את ערך חלקי החילוף לפי תכנה שמאית ולא לפי ערכם בפועל. לגרסתו, בעניין הנחות שקיבלה התובעת, "אין לי מושג וזה לא מעניין אותי. אני צריך להעריך את שווי החלק עצמו... יש לי מערכת שמאית שאני מקליד מס' קטלוגי וזה נותן לי מחיר" (ר' שם, עמ' 3 שורה 15 ואילך). אך בניגוד לסברתו של שמאי התובעת, מלאכת שמאות רכב אינה מתמצית בהקלדת מספרים קטלוגיים לתכנה. תפקידו של שמאי הוא להעריך את הנזק שנגרם במקרה קונקרטי נתון, אותו הוא מתבקש לשום. לפיכך, כאשר שמאי רכב יודע בפועל – כפי שידע שמאי התובעת – שהרכב נשוא חוות דעתו תוקן, חובתו המקצועית היא לציין עובדה זו בחוות דעתו, כמו גם את הידוע לו אודות עלות התיקון בפועל של הרכב. אכן, בדיוק כפי שחובתו המקצועית של שמאי רכב היא שלא לכלול מע"מ בחוות דעת של ניזוק, שהשמאי יודע שהוא עוסק המורשה בקיזוז מע"מ, כך חובתו המקצועית של השמאי היא, ככל שהדברים ידועים לו, לציין את עובדת תיקון הרכב ועלותו." (ההדגשה בציטוט היא שלי – א.כ.).
  • ביהמ"ש קובע כי ניזוק לא רשאי לתבוע תשלום סכום מופרז בגין ראש נזק אחד (במקרה זה ראש נזק של חלפים לצורך תיקון הרכב, שאין חולק שעלותם עבור התובעת נמוכה מן העלות הגבוהה יותר שצוינה בחוות דעת השמאי), ובכך לאזן ולשקלל למעשה פיצוי בגין ראשי נזק אחרים כגון עגמת נפש והשבתת רכב בגינם לא הוגשה תביעה.
• ת"א (שלום ת"א) 32179/08 ניו קופל רכב בע"מ נ' אטסלביץ (פורסם בנבו, 14.6.09). ביהמ"ש קובע: "משמתוקן הרכב יש להמציא אסמכתאות להוצאה בפועל ולא להסתפק בחוות דעת שמאי ובחשבונית מס, בפרט כשמדובר בחברה להשכרת רכבים אשר מן הסתם נהנית מהנחות כאלה ואחרות".
• תא"מ (שלום ת"א) 176377-09 אמפא קפיטל קאר ליס בע"מ נ' אברישמי (פורסם בנבו, 15.12.09). ביהמ"ש הולך למעשה בעקבות הקביעות הנ"ל ודוחה תביעה של חב' השכרת רכב בנימוק לפיו חוות דעת שמאי רכב לבדה אינה מספיקה להוכחת נזק ברכב של חברת ההשכרה שתוקן, בין היתר, מאחר שהחברה זכאית להנחות במחירי התיקון שלא קיבלו ביטוי בחוות הדעת.
• ת"א (שלום ירושלים) 8573/09 בסט קאר חב' לשרותי רכב בע"מ נ' מנורה חב' לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 27.1.10). ביהמ"ש כאן מיישם את הפסיקה הנ"ל בת"א (שלום ת"א) 39329/07 ובת"א (שלום ירושלים) 5479/07, ודוחה תביעה של חברת השכרת רכב, בין היתר, משלא צירפה קבלות להוכחת תשלום הוצאות תיקון הרכב, לצד צירוף חוות דעת שמאי וכן חשבונית.
• תא"מ (שלום ת"א) 162060/09 ניו קופל בע"מ נ' איפרגן (פורסם בנבו, 7.6.10). ביהמ"ש עומד על הפרקטיקה הפסולה לה נחשף בתביעות נזקי רכב של חברות השכרה, פרקטיקה לפיה חוות דעת שמאי ואף חשבונית חיוב אינן משקפות באופן אמיתי ומדויק את מחיר החלפים הנזכרים בהן, מאחר שלפי אותה פרקטיקה מחיר זה הינו נמוך יותר בפועל (עקב הנחות גדולות אותן מקבלות חברות ההשכרה) ולפי אותה פרקטיקה יוצאת בשלב מאוחר יותר חשבונית זיכוי שמוסתרת מעיני המזיק וביהמ"ש. ביהמ"ש מסביר שבמצב דברים זה המסמך היחיד שמניח את דעתו הוא קבלה שתראה שחברת ההשכרה אכן שילמה בפועל את סכום הנזק הרשום בחוות הדעת ובחשבונית.
• תא"מ (שלום ת"א) 24152-08-10 ש. שלמה רכב בע"מ נ' מחאמיד (פורסם בנבו, 23.9.11). במקרה זה היה מדובר בחברת השכרה שתיקנה את צי רכביה באמצעות מוסך "הסדר", כאשר התיקון בפועל של הרכבים לא נעשה ע"י אותו מוסך הסדר כי אם ע"י מוסך אחר אליו היפנה מוסך ההסדר, וכאשר חשבונית המס שצורפה לכתב התביעה כאסמכתא לעלות התיקון הוצאה ע"י מוסך ההסדר ולא ע"י המוסך שתיקן בפועל. באותו מקרה הוברר כי החברה בעלת מוסך ההסדר וחברת ההשכרה התובעת הינן חברות קשורות (בבעלות משותפת). עוד הוברר עובדתית באותו מקרה כי מחיר העבודות שננקב בחשבונית התיקון שהוצאה ע"י מוסך ההסדר לחברת ההשכרה גבוה בכ-50% ממחיר העבודות שצוין בחשבונית התיקון שהוציא המוסך המתקן בפועל למוסך ההסדר. ביהמ"ש פסק כך:
  • לא קיים פסול בסידור הנ"ל של תיקון רכבי חברת ההשכרה באמצעות מוסך הסדר שנותן לחברה מענה מקיף וכולל לגבי תיקון רכביה, וסידור זה לא מצדיק הרמת מסך ההתאגדות בין חברת ההשכרה לבין החברה בעל מוסך ההסדר, למרות הזיקה התאגידית בין שתי החברות.
  • אין בעובדה שהוכחה, לפיה מחיר התיקון במוסך המתקן בפועל נמוך יותר ממחיר התיקון הנקוב בחשבונית שהוציא מוסך ההסדר, כדי לבסס מסקנה לפיה על המזיק הנתבע לשלם את המחיר הנמוך יותר. יש לציין כי טענת המזיקה הנתבעת המרכזית באותו מקרה הייתה, שחברת ההשכרה לא נשאה בפועל ובסופו של יום במחיר הגבוה שצוין בחשבונית מוסך ההסדר, אלא במחיר הנמוך יותר שגבה המוסך המתקן, וזאת בשל הזיקה התאגידית הנ"ל בין חברת ההשכרה לבין מוסך ההסדר (עפ"י הטענה חברת ההשכרה והחברה בעלת מוסך ההסדר, שהינן חברות קשורות, נהנות שתיהן ככאלה בסופו של יום מהפרש עלות התיקונים הנ"ל, על חשבון המזיק שנדרש לשלם יותר מהעלות הממשית). ועוד יש לציין, כי, לפי הכתוב בפסה"ד, לא הוצגו לביהמ"ש קבלות בגין התשלום בו נשאה חברת ההשכרה, אלא הוצגו חוות דעת שמאי וחשבוניות בלבד.
  • באשר לעלות החלפים: במקרה זה הוכח שמוסך ההסדר בעצמו רכש חלפים, והמוסך המתקן בפועל לא רכש אותם אלא קיבלם לאחר שנרכשו ע"י מוסך ההסדר. למעשה, לא הוכח מהו המחיר ששולם בפועל ע"י מוסך ההסדר בעת רכישת החלפים, אך ביהמ"ש היה נכון לצאת מתוך הנחה (בעקבות טענת המזיק הנתבע) שהמחיר ששילם מוסך ההסדר נמוכים מאלה שננקבו בחשבונית שהוציא מוסך ההסדר לחברת ההשכרה (וזאת נוכח ההנחות להן זוכה מוסך ההסדר בשל כוח הקנייה שלו). למרות זאת, מצא ביהמ"ש לקבוע שאין בפער מחירים זה כדי להפחית מסכום הנזק בר-הפיצוי לו זכאית חברת ההשכרה, וזאת "כל עוד המחירים שבהם מחוייב הלקוח (חברת ההשכרה – א.כ.) עבור חלקי החילוף, הינו במסגרת הקבוע בחוו"ד השמאי ובמסגרת המחירים המקובלים עבור חלקי חילוף מסוג זה".
• תא"מ (שלום הרצליה) 1225-11-11 אלבר שרותי מימונית בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 24.10.13). בפס"ד זה נדון מקרה בו הנתבעת שילמה לתובעת בטרם הגשת התביעה פיצוי בסכום לא שנוי במחלוקת, שבבסיסו הפחתה בשיעור של15% מסכום הפיצוי הנתבע (וזאת מעבר להנחה בשיעור זהה של 15% שגולמה בחשבונית התיקון שהוצגה), בנימוק לפיו התובעת זכאית להנחת חלפים שלא גולמה במסמכי התביעה (חוות דעת שמאי וחשבונית תיקון). ביהמ"ש קיבל את התביעה ודחה את טענת הנתבעת הנ"ל, משהנתבעת לא הוכיחה בראיות את טענתה להנחה נוספת שלא גולמה בנתוני ובמסמכי התביעה.
• תא"מ (שלום רמלה) 56401-01-13 פזע נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 31.10.13). בפס"ד זה נדון מקרה של אדם פרטי (ולא של חברת השכרה), שתיקן את רכבו אך לא נשתמרו בידיו חשבונית תיקון ואסמכתא על תשלום בפועל בגין התיקון, והראייה היחידה שהגיש בגין עלות התיקון היא חוות דעת שמאי רכב מטעמו. ביהמ"ש פוסק כך:
  • לאור ההלכה הפסוקה שלפיה ניזוק זכאי לפיצוי בגין נזקו גם מבלי לתקן את נזקו, אין הניזוק חייב להראות אסמכתות על עלות התיקון בפועל, גם אם בחר כן לתקנו בפועל.
  • די לתובע בנזיקין לצרף חוות דעת שמאי לכתב התביעה כדי להוכיח את כל הדרוש לגבי הנזק (זיהוי הנזק ושומתו), ואם הנתבע חולק על קביעות השמאי, מחובת הנתבע לחקור את השמאי ו/או להציג חוות דעת שמאי נגדית, שאחרת תתקבל חוות הדעת מטעם התובע כמספיקה להוכחת כל הדרוש בעניין הנזק.

פסה"ד היחיד הידוע שניתן עד היום ע"י ערכאה גבוהה יותר מבית משפט השלום בשאלת היקף הנזק בר-הפיצוי לחברת השכרה בשים לב להנחות במחירי התיקון, הוא פסה"ד ב-ע"א (מחוזי ת"א) 30102-11-09 מנצור נ' פרי ירוחם השכרת רכב בע"מ (פורסם בנבו, 31.10.10). בפסה"ד בערעור מאשר ביהמ"ש המחוזי את פסק דינו של בית משפט השלום [תא"מ (שלום ת"א) 52861/08], שקיבל תביעה של חברת השכרת רכב וקבע כי אין לדחות את התביעה רק משום כך שחוות דעת השמאי מטעם התובעת לא מתייחסת להנחת החלפים שקיבלה בפועל התובעת. יצוין כי באותו מקרה הוכח למעשה במהלך המשפט מהו שיעור הנחת החלפים לה זכתה התובעת והתובעת הודיעה שהיא מפחיתה את סכום הפיצוי הנתבע בשיעור הנחה זו, כאשר הנתבעת מצידה ויתרה על עדות מטעמה שנועדה להוכיח את שיעור ההנחה, כך שבסופו של יום חויבה הנתבעת בפיצוי בסכום נמוך יותר (בגובה שיעור הנחת החלפים שהוכח למעשה) מזה שננקב בחוות דעת השמאי. שתי הערכאות באותו מקרה קבעו, כי בנסיבות היה זה מחובתה של המזיקה הנתבעת להוכיח בראיות ממשיות (ולא רק בהעלאת טענה תיאורטית נעדרת בסיס ראייתי) את טענותיה כי סכום הנזק הרשום בחוות דעת השמאי מטעם התובעת גבוה מסכום הנזק הממשי בו נשאה התובעת. יצוין כי בפסק דינו של בימ"ש השלום, מושא הערעור, נקבע שתפקיד שמאי הרכב הוא לקבוע את עלות התיקונים עפ"י מחירי שוק מקובלים, ועליו להתעלם מהנחות ומהסדרים ספציפיים כלשהם הכרוכים בפועל בתיקון הרכב, ועל מי שטוען שקביעות חוות הדעת בלתי נכונות הנטל להוכיח זאת. בפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי לא מצאתי התייחסות לקביעה כללית זו באשר לתפקיד השמאי.

ראוי לציין עוד, כי בעבר נעשו שני ניסיונות נפרדים להשיג הכרעה במסגרת תובענה ייצוגית בשאלה דומה לזו המעסיקה אותנו – שאלת היקף הנזק בר-הפיצוי לו זכאיות חברות השכרה בשים לב להנחות אותן הן מקבלות במחירי תיקון רכביהן. מאחר שהצדדים בפניי לא התייחסו לאותם ניסיונות ומאחר שאותם ניסיונות לא הסתיימו בהכרעה של ממש לכאן או לכאן, לא אתעכב על הדברים, ורק אזכיר בקצרה את האופן הפומבי שבו הסתיימו אותם הליכים:

• בהחלטה מיום 16.6.11 בת"צ (מחוזי ת"א) 567-01-11 לדאני נ' ניו קופל החזקות בע"מ (פורסם בנבו, 16.6.11) אישר ביהמ"ש הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית של נתבע בתביעת נזקי רכב שהגישה נגדו חברת השכרת רכב, בין היתר, נוכח היעדר התייחסות מספקת מצד המבקש לטענתה המשפטית של המשיבה לפיה למבקש כמזיק אין כל מעמד ביחס להנחות הכמות שניתנות למשיבה כניזוקה ע"י צדדים שלישיים, ולפיה המבקש לא זכאי לכך שהמשיבה תגלגל הנחות אלו לטובתו.
• בפס"ד מיום 25.9.11 בת"א (מחוזי ת"א) 2302/08 אפרתי נ' דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ (פורסם בנבו, 25.9.11) אישר ביהמ"ש הסתלקות (מוסכמת) מבקשה לאישור תובענה ייצוגית של נתבעים בתביעות נזקי רכב שהגישה נגדם חברת השכרת רכב. טענת הנתבעים שם הייתה שבתביעות נתבע פיצוי העולה בשיעורו על סכומי הוצאות התיקון ששילמה התובעת בפועל. ביהמ"ש קובע שם במפורש כי הטענה הנ"ל שהועלתה ע"י הנתבעים הינה טענה כבדת משקל שהינה בעלת השלכות ציבוריות אפשריות על הציבור כולו. יצוין כי ביהמ"ש מפרט בפסה"ד טענה מפי הנתבעים, לפיה עצם הגשת התובענה "השיגה הישגים בלתי מבוטלים ובהם שינוי התנהגות בשוק הליסינג בכללו" ולפיה עצם הגשת התובענה הביאה להחמרת הדרישה לראיות מהימנות שעל חברות ליסינג להציג לשם הוכחת נזקי רכביהן.

מן הכלל אל הפרט – הכרעה

כאמור מעלה, הכרעתי היא שדין התביעות שבנדון להידחות.

בטרם אסביר ואנמק הכרעה זו, אני מבקש לציין מס' דברים:

• אני מוצא להעריך ולשבח את באי-כוח שני הצדדים על טרחתם הרבה ועל המאמץ הניכר שעשו, בשם ולטובת שולחיהם, במסגרת ההתדיינות בתיקים שבנדון, התדיינות שהייתה אינטנסיבית ולעיתים ואולי מטבע הדברים רוויית מתח. מדובר בסכסוך משפטי, שברור וניכר כי שני הצדדים (אלבר והראל) ראו בו ציון דרך חשוב ומשמעותי ביחסיהם, ועסקינן בשני "שחקנים חוזרים" גדולים שעוד "ישחקו" רבות במגרש זה של תביעות נזקי הרכב.
• דווקא לאור החשיבות הרבה של תוצאת הדיון בסכסוך זה עבור שני הצדדים, ובמחשבה לאפשר לצדדים להגיע להסכמות ולהבנות ברוח טובה של שיתוף פעולה ולא בדרך של כפייה שיפוטית (שמטבעה האדוורסרי מובילה לניצחון של צד אחד בלבד), הופנו הצדדים, שוב ושוב (גם בתום ישיבת ההוכחות השנייה, כמתועד בפרוטוקול), לאפיק של גישור והידברות ושל ניסיון להשיג הסכמה מחוץ לכתלי ביהמ"ש, אך כל הניסיונות וההידברויות שנעשו לא הועילו ולא הסתיימו בכל הסכם או הבנה שיש בהם כדי לייתר את הצורך במתן פס"ד זה, ובאה השעה שבה על בית המשפט לומר את דברו, על-פי הדין ועל-פיו בלבד.

מסקנותיי העיקריות מהדיון בתביעות הן אלה:

• אלבר ביקשה בתביעותיה לחרוג מעיקרון ההשבה לקדמות ולא עמדה בהן בנטל הקטנת הנזק, במובן זה שהיא תבעה בהן פיצוי בגין נזק ישיר לרכביה העולה בשיעורו על השיעור הממשי של הנזק הישיר לרכביה, ובמובן זה שהפיצוי שנתבע כולל רכיב סמוי של נזק נוסף מסוג של הוצאות נלוות (לנזק הישיר הנ"ל) ורכיב סמוי נוסף של רווח תפעולי שמפיק המוסך שמרכז את הטיפול ברכבי אלבר. וחשוב כאן לחזור ולהדגיש ולהבהיר, כי הדיבור נזק ישיר בפס"ד זה וכפי שהועמד לדיון ולהכרעה בתביעות שבנדון משמעותו אך ורק הוצאות התיקון של רכבי אלבר במוסכים, כלומר אך ורק מחירי עבודות שבוצעו במוסכים שתיקנו את רכבי אלבר ומחירי חלפים שתוקנו או שהוחלפו בעת התיקון במוסכים, כפי שגם מפורט בכל חוות דעת השמאים מטעם אלבר שהתיימרו להציג את שומתו של אותו נזק ישיר בהגדרתו הזו.
• לא הוכח בפניי מהו השיעור הממשי של הנזק הישיר שנגרם לרכבי אלבר, ולכן, מאחר שנטל הוכחת שיעור הנזק הממשי מוטל על אלבר, מאחר שאלבר, בניגוד לחובתה, לא חשפה בפניי נתונים ומסמכים רלוונטיים מלאים ומספיקים לצורך כימותו ושומתו של הנזק הישיר הממשי, ומאחר שהראל שילמה כבר לאלבר את רוב סכום הנזק הישיר שנתבע (הפחיתה שיעור של 15% בלבד משיעור הפיצוי שנתבע ע"י אלבר), אני מוצא לדחות את תביעותיה שבנדון של אלבר בגין הפרש הפיצוי.
• הוכח כי אלבר, כפי טענתה, אכן שילמה בפועל לג'י 8 את סכומי חשבוניות התיקון שצורפו לכתבי התביעה ולחוות דעת השמאים מטעם אלבר, ולא הוכח כי החשבוניות ותשלומן לא ממצים את ההתחשבנות הכספית בין אלבר לבין ג'י 8 בכל הנוגע לעלויות הכוללות בהן נשאה בפועל אלבר עצמה (הראל לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי אלבר לא שילמה בפועל לג'י 8 את מה שאלבר טוענת ששילמה לג'י 8). אך יחד עם זאת הוכח, כי אותן חשבוניות כמו גם אותן חוות דעת לא מספרות את כל הסיפור של אופן ושל עלות התיקון הממשיים של רכבי אלבר, להבדיל מהעלות בפועל בה נשאה כאמור אלבר, ועוד הוכח כי עלות התיקון הממשית נמוכה מזו הרשומה בחשבוניות ובחוות הדעת. יוצא אפוא כי לא די באותן חשבוניות וחוות דעת וקבלות אותן הציגה אלבר כדי לבסס מסקנה שאלבר הוכיחה את שיעור נזקה הישיר הנכון והמדויק. לסיכום נקודה זו ובפשטות אציין כי הוכח, מחד גיסא, שאלבר לא מתעשרת כתוצאה מהמעבר לשיטת המוסך המרכז (אלא רק מבקשת לעצמה פיצוי מלא גם בגין ההוצאות הנלוות), אך מאידך גיסא, שאלבר בחרה בשיטה לא שקופה, שמטרתה להעניק לאלבר פיצוי מלא גם בגין הוצאות נלוות בכסות פורמאלית ומטעה של נזק ישיר, כסות שנועדה להציג מצג שווא מטעה שימנע ממזיקים וממבטחותיהם דוגמת הראל את האפשרות לדעת על קיומן ועל שיעורן של ההוצאות הנלוות ולהתנגד לתשלומן.

השוני בין המקרה הטיפוסי שבו עסקה הפסיקה בעבר לבין המקרה שלנו

כפי שהצגתי בסקירת הפסיקה מעלה, התפתחה במהלך השנים בפסיקת בתי משפט השלום ברחבי הארץ גישה חשדנית מאוד ביחס לנכונות סכומי תביעות נזקי רכב של חברות השכרת רכב, במקרים בהם הנזקים תוקנו בפועל (וברוב הגדול של המקרים מדובר בנזקים שמתוקנים בפועל). גישה זו הינה תולדה של ניסיון מצטבר שחשף תופעה, לפיה חלק מחברות ההשכרה ניפחו נזקים ולמעשה עשו שימוש לרעה בהליך המשפטי כדי לתבוע בו פיצוי בנזיקין העולה בשיעורו על השיעור הממשי של הנזק שנגרם בפועל לאותן חברות, תוך התעשרות שלא כדין על גבם של המזיקים ושל המבטחות של המזיקים. תופעה פסולה זו התאפשרה בשל כך שאותן תביעות גובו בחוות דעת מומחים של שמאיי רכב, שנחזות ונתפסות ברגיל כבעלות תוקף אובייקטיבי ומקצועי וכמשקפות את מצב הדברים לאשורו, בכל הנוגע לשומת הנזקים המפורטים בחוות הדעת. אך הניסיון המצטבר הראה, כי במקרים מסוימים ואצל חברות השכרה מסוימות היה פער (לעיתים משמעותי) בין שיעור הנזק הרשום בחוות הדעת והנתבע בתביעה לבין השיעור הנמוך יותר בו נשאה חברת ההשכרה התובעת בפועל. ההסבר העיקרי לפער זה נעוץ בכוח המיקוח והקנייה הגדול של חברות ההשכרה, שיכולות להשיג לעצמן בעת תיקון רכביהן מחירי תיקון (של עבודות ושל חלפים) נמוכים בהרבה ממחירי השוק הרגילים, כאשר מחירי התיקון אותם נוהגים שמאי רכב לרשום בחוות דעתם הם מחירי תיקון רגילים המקובלים בשוק (ללא כל הנחה או הפחתה שחברת ההשכרה מקבלת בפועל). הנה כי כן, התברר שלא די לעיין בחוות דעת שמאי כדי ללמוד מהו שיעור הנזק הממשי שנגרם לחברת השכרה, ולכן דרשה הפסיקה מחברות ההשכרה להציג גם חשבונית תיקון שהוצאה לחברת ההשכרה בגין התיקון בפועל, ומאוחר יותר ומשהתברר כי לעיתים לא די גם בחשבוניות חיוב של תיקון (משום שניתן להוציא בהמשך חשבוניות זיכוי ובכך לאיין למעשה את חשבוניות החיוב), דרשה הפסיקה מחברות ההשכרה להציג גם קבלות על תשלום בפועל של חשבוניות החיוב, כראייה הטובה ביותר שבנמצא לכך שקיימת הלימה בין סכום הנזק (התיקון) הרשום בחשבוניות החיוב לבין הסכום שאותו שילמה בפועל חברת ההשכרה בגין אותו נזק.

המקרה שלנו שונה בעובדותיו ולכן מחייב שינוי והתאמה של האופן בו מוחל הדין הכללי הנ"ל של עיקרון ההשבה לקדמות ושל נטל הקטנת הנזק. אלבר, שמן הסתם ביקשה "ליישר קו" עם דרישות הפסיקה הנ"ל (וראו גם סעיף 15 לתצהירו המוביל – בתיק תא"מ 43186-04-12 - של מר ינון עמית, שבו מוצהר בהדגשה שאלבר לא קיבלה ו/או לא תקבל בגין חשבוניות התיקון שצורפו לכתבי התביעה וששולמו במלואן ע"י אלבר חשבוניות זיכוי), צירפה לכל תביעותיה הן חוות דעת שמאי, הן חשבונית תיקון והן קבלה על תשלום בפועל של החשבונית. בכך, לכאורה, אלבר מילאה אחר כל הדרישות המחמירות של הפסיקה ולכן, לכאורה, היה די בכך כדי לקבוע כי אלבר הוכיחה את הנזק הנתבע המגיע לה וכי לא ראוי לחשוד בכשרות טענתה של אלבר לגבי שיעור הנזק הישיר שנגרם לה, בשל כך שהוא מגובה כאמור בכל המסמכים "הנכונים" הדרושים. אך במקרה שלנו התברר שאותם מסמכים "נכונים" שהוצגו ע"י אלבר לא מספרים את כל הסיפור. התברר כי כל חשבוניות התיקון שצירפה אלבר לכל תביעותיה הוצאו ע"י גורם אחד ויחיד (ג'י 8), שבמקרים רבים כלל אינו הגורם שתיקן בפועל את רכבי אלבר (אלה המקרים בשלוש מתוך שש התביעות שבנדון: בתא"מ 43314-04-12; בתא"מ 23782-11-12; בתא"מ 43186-04-12) ושבכל המקרים, כנראה, מחירי התיקון הרשומים בחשבוניות התיקון שצורפו (כמו גם בחוות דעת השמאי שצורפו) גבוהים מהמחירים של התיקון בפועל שנגבו ע"י המוסכים שתיקנו בפועל את רכבי אלבר.

השיטה החדשה לפיה פועלת אלבר – שיטת המוסך המרכז

בדיון בפניי נחשפה שיטת העבודה הנהוגה כיום אצל אלבר לגבי תיקון נזקי רכבי אלבר שנגרמים בתאונות דרכים (להלן – "שיטת המוסך המרכז"), אך כדי להבין את תכליתה ואת מנגנוניה של שיטה זו חיוני להכיר תחילה את השיטה שקדמה לה. במהלך הדיון בפניי התברר, כי בתחילת שנת 2011 שינתה אלבר את השיטה בה טיפלה בנזקי רכביה שנגרמו בתאונות דרכים. עד אותו מועד נהגה אלבר עפ"י השיטה הישנה (להלן – "השיטה הישנה"), שלפיה אלבר הייתה מפנה בעצמה את רכביה למוסכים שונים עמם עבדה ולפיה הפעילה אלבר בעצמה "מערך שלם של קניינים, ספקים, הוצאות הובלה ושינוע, הוצאות בגין רכב חליפי ללקוח ועוד" (להלן – "ההוצאות הנלוות") (ראו סעיף 10 לתצהיר המוביל של מר ינון עמית). אלבר טוענת, כי כאשר היא נהגה לפי השיטה הישנה, סירבו צדדי ג' מזיקים, ביניהם הראל, לשאת בהוצאות הנלוות הנ"ל שנגרמו לאלבר, ולכן אלבר נאלצה לספוג את ההוצאות הנלוות בעצמה ולא קיבלה פיצוי בגינן מן המזיקים השונים, ולכן נותרה בחיסרון כיס ומצבה כניזוקה לא הושב לקדמותו (ראו סעיפים 10+11 לתצהירו המוביל של מר ינון עמית). אלה היו הרקע והסיבה לשינוי אותו החליטה אלבר לעשות בשיטת פעולתה בתחילת שנת 2011 ולמעבר לשיטת המוסך המרכז. לפי שיטה חדשה זו, הפקידה אלבר את כל הכרוך בתיקון נזקי רכביה בידי מוסך מרכז אחד ובלעדי (מוסך וחב' ג' 8 – להלן "מוסך ג'י 8"), ומוסך זה הוא זה אשר מבצע (בעצמו ו/או ע"י גורמים אחרים, לרבות מוסכים מתקנים הפזורים ברחבי הארץ, עמם הוא עובד) את כל הכרוך בתיקון רכבי אלבר, לרבות רכישת חלפים ולרבות שינוע והובלה של הרכבים, תוך מתן פיקוח ואחריות על כל הכרוך בתיקון הרכבים (ראו סעיפים 22 עד 32 לתצהיר המוביל של מר ינון עמית). אלבר טוענת כי היא מרוצה מאוד משיטת המוסך המרכז, שחוסכת לאלבר את כל ההוצאות הנלוות (ראו סעיפים 23 + 26 לתצהירו המוביל של מר ינון עמית וכן ראו עדותו של מר ינון עמית בשורות 15+16 בעמ' 41 לפרוטוקול, לפיה כל ההוצאות הנלוות שהיו לאלבר בעבר, לפי השיטה הישנה, לגבי רכבים שניזוקו בתאונות מסוג התאונות מושא התביעות שבנדון, נעלמו במסגרת שיטת המוסך המרכז).

יצוין כי לפי עדותו של מר שגיא יוגב (עמ' 134 לפרוטוקול), המוטיבציה של אלבר במעבר לשיטת המוסך המרכז היא לעקוף את החרגת הנזקים התוצאתיים (שהינם חלק מההוצאות הנלוות הנ"ל) עפ"י פוליסות הביטוח התקנית. במילים אחרות, מר שגיא יוגב מייחס לאלבר ידיעה על כך שחלק מההוצאות הנלוות לא מכוסות בפוליסות הביטוח של הראל ושל חברות ביטוח אחרות ורצון לעקוף היעדר כיסוי זה, בכך שההוצאות יוסוו כחלק מהנזק הישיר. מוטיבציה ספציפית שכזו לא הוכחה בפניי ונותרה בגדר השערה בלתי מבוססת, אך אין לבוא בטענות למר שגיא יוגב על השערתו, שמצא עצמו מול שיטה מתוחכמת שנולדה על רקע התנגדותו לשאת באותן הוצאות נלוות של אלבר.

עוד יצוין כי מעדותו של מר אוסמה חילו, מנהל "מוסך רם עפולה בע"מ", המוסך אצלו תוקנו שניים מתוך ששת הרכבים מושא התביעות שבנדון, עולים סימני שאלה לא מבוטלים לגבי נכונות גרסתה של אלבר, לפיה מוסך ג'י 8 הוא זה שאחראי על מכלול פעולות התיקון של הרכבים והפיקוח על התיקון. כך, למשל, מעדותו של מר אוסמה חילו התברר כי עובד אלבר מגיע אל המוסך באופן קבוע פעמיים בשבוע לבדיקת כל הרכבים שתוקנו (עמ' 427 עד 429 לפרוטוקול); וכך גם, למשל, מעדותו של מר אוסמה חילו התברר כי עובדי אלבר משנעים רכבים לתיקון למוסך שלו (עמ' 446 עד 448 לפרוטוקול); וכך גם, למשל, מעדותו של מר אוסמה חילו התברר כי ממש לא ידוע ולא ברור לעד מה תפקידו של מוסך ג'י 8 במערך של תיקון רכבי אלבר, כאשר העד אף חשב שג'י 8 הוא חלק מאלבר (עמ' 455 עד 457 לפרוטוקול). יצוין כי התרשמתי מכנותו של העד, שהעיד בפשטות, ללא כל תחכום ואף ללא כל תכנון מוקדם, משום שהוא כלל לא ידע עד תום עדותו על מה הדיון למעשה.

יש לציין, כי במהלך עדותו של מר ינון עמית בפניי (הוא לא כתב זאת בתצהיריו) התברר, כי אלבר סיימה בינתיים (כנראה בסוף שנת 2012) את התקשרותה העסקית עם מוסך ג'י 8 (מאחר שלדברי אלבר ההתקשרות הזו הייתה הפסדית מבחינת מוסך ג'י 8) ועברה כיום (משנת 2013 ואילך) להתקשרות חלופית דומה עפ"י אותה שיטת המוסך המרכז, עם מוסכי חברת מ.מ.ס.י., שעפ"י עדותו של מר ינון עמית הינה חברה בת של חברת אלבר, ועם מוסכים אחרים, ביניהם מוסך "משב גן עדן", שהבעלות בו קשורה לבעל השליטה באלבר (ראו עמ' 15 עד 26 לפרוטוקול). מר ינון עמית נשאל על-ידי במהלך עדותו מדוע לא ציין עובדות אלו בתצהיריו (כאשר מנוסח סעיף 30 לתצהיר המוביל ניתן בהחלט להבין שההתקשרות בין אלבר לבין מוסך ג'י 8 עדיין בתוקף ומתקיימת בימים אלה), והשיב כי לא ציין זאת משום שזה לא רלוונטי (עמ' 24 לפרוטוקול). קשה לקבל הסבר זה, במיוחד לאור הנוסח המטעה משהו הנ"ל של סעיף 30 לתצהיר המוביל ונוכח החשיבות של ההצגה המלאה של דרכי פעולתה של אלבר בעבר ובהווה בכל הנוגע לתיקון נזקי רכביה, אך לא אתעכב על כך עוד, משלצרכים של התביעות שבנדון די בהתקשרות העבר של אלבר עם מוסך ג'י 8.

מה בין החשבוניות של ג'י 8 לבין ההוצאות הנלוות ולבין רווחיו של מוסך ג'י 8

מר ינון עמית בתצהיריו לא מפרט (בניגוד למצופה) מה בדיוק כולל תוכן ההתקשרות העסקית בין אלבר לבין מוסך ג'י 8 בכל הנוגע להתחשבנות הכספית בין אלבר לבין מוסך ג'י 8 ובכל הנוגע לתמחור עלויות התיקון הנגבות מאלבר ע"י מוסך ג'י 8, וכאמור אלבר בחרה שלא להעיד מטעמה את מוציאת החשבוניות (ג'י 8) ומנגד הראל לא הצליחה (באופן תמוה שעוד ארחיב עליו את הדיבור) לזמנה כעדה מטעמה היא. אך אין חולק כי בכל חשבוניות התיקון שהוצאו ע"י ג'י 8 לאלבר ושצורפו לתביעות שבנדון ננקב שיעור הנחה אחד, יחיד וקבוע של 15%, הן ממחיר העבודות והן ממחיר החלפים, וגם אין חולק כי אלבר שילמה לג'י 8 את סכומי החשבוניות הללו במלואם. ואם לצרף לכך את העובדה הנוספת עליה מדווחת אלבר, לפיה בשיטת המוסך המרכז נחסך מאלבר הצורך להוציא את ההוצאות הנלוות וממילא גם הכורח לספוג אותן בשל סירוב המזיקים לשאת בהן (ראו סעיפים 23 + 26 לתצהירו המוביל של מר ינון עמית), הרי שהמסקנה המתבקשת היא, שהמחיר המיוחד שאלבר משלמת למוסך ג'י 8 כרשום בחשבוניות הנ"ל מגלם גם את עלות ההוצאות הנלוות, למרות שההוצאות הנלוות לא נזכרות כלל בחשבוניות ולמרות שהחשבוניות מתיימרות לבטא מחיר של תיקון נטו בלבד, כלומר של נזק ישיר כפי שהוגדר מעלה (עלות שעות עבודה במוסך ועלות חלפים שהוחלפו במוסך). למעשה, מנכ"ל אלבר מאשר בפה מלא במסגרת עדותו כי מחיר התיקון הנקוב בחשבוניות של מוסך ג'י 8 מגלם וכולל גם את ההוצאות הנלוות, ולכן, ממשיך מנכ"ל אלבר ומסביר, מחיר התיקון נטו במוסך המתקן בפועל נמוך ממחיר התיקון הנקוב בחשבונית של מוסך ג'י 8 (עמ' 50 לפרוטוקול). לאור המסקנה הנ"ל לא ניתן לקבל את דבריו של מר ינון עמית בסעיף 23 לתצהירו המוביל לפיהם ההוצאות הנלוות "אינן משתקפות בחשבונית החלפים והעבודה", אלא אם כוונת דבריו אלה הייתה להבהיר שבחשבוניות לא רשום (פיסית) כל נושא ההוצאות הנלוות, מה שנכון (להבדיל מהגילום המהותי של ההוצאות הנלוות במחירים הנקובים בחשבוניות). וניתן להפנות כתמיכה למסקנתי הנ"ל גם לדברי אלבר בסיכומיה העיקריים לפיהם בשיטת המוסך המרכז הסכים מוסך ג'י 8 לשאת בהוצאות הנלוות הרבות "במקום התובעת" (שורה 3 בעמ' 8 לסיכומים העיקריים) וגם מנכ"ל אלבר בעדותו אישר שמוסך ג'י 8 נושא בהוצאות הנלוות שנחסכו מאלבר (שורות 1+2 בעמ' 50 לפרוטוקול), למרות שבסעיף 7.ג. לסיכומי התשובה של אלבר נאמר כך: "הטענה כי החשבונית שהוצאה ע"י מוסך ג'י8 כוללת בהחבא נזקים תוצאתיים לרבות העמסת עלויות תקורה של התובעת, עלויות שכר והוצאות שונות שלא קשורות לנזק הישיר לרכב התובעת, הינה טענה שלא הוכחה כלל ועיקר", ובהמשך בסעיף 7.ו. לסיכומי התשובה נאמר כך: "יתרה מכך הוכח שהחשבונית מורכבת מחלפים ועבודות בלבד....העובדה שהתובעת חסכה בהוצאות נילוות שנגרמו לה עובר לשיטת העבודה מול ג'י8, אינה אומרת שאותן הוצאות שהתובעת חסכה במעבר למוסך מרכז, מגולמות בחשבוניות של המוסך...". בכל הכבוד, לא ניתן לקבל דברים אלו שאומרת אלבר בסיכומי התשובה. שהרי כל הצדקת הקיום של שיטת המוסך המרכז היא מניעת המצב הקודם שבו אלבר נאלצה לספוג בעצמה את ההוצאות הנלוות. שיטת המוסך המרכז יוצרת עבור אלבר מצב חדש ורצוי, שבו מתאפשר לאלבר לגבות (ולמצער לדרוש) מהמזיקים גם את ההוצאות הנלוות אותן אלבר לא הצליחה לגבות מהם בעבר, והדבר מתאפשר בזכות הכסות הפורמאלית החדשה (והמטעה) של אותן חשבוניות שמתיימרות לכלול מחירי תיקון בלבד. ההוצאות הנלוות לא נעלמו מאליהן עם המעבר לשיטת המוסך המרכז (ולדברי אלבר עצמה, כאמור, הנשיאה בהוצאות הנלוות עברה מכתפי אלבר אל כתפי מוסך ג'י 8), הן ממשיכות להתקיים (גם בזמן שיטת המוסך המרכז נדרשים שינוע של הרכבים, העמדת רכבים חליפיים, התקשרות עם ספקי וקבלני משנה ועוד), אלא שבמקום שאלבר תישא בהן, מוסך ג'י 8 נושא בהן ואחראי להן, ועפ"י ההבנות וההסכמים בין אלבר לבין מוסך ג'י 8, אותן הוצאות נלוות בהן נושא כעת מוסך ג'י 8, כמו גם הרווחים שמפיק מוסך ג'י 8 מכל המנגנון המיוחד הזה, מגולמים, מן הסתם ובהכרח, במחירי "התיקון" המנופחים למעשה הנקובים בחשבוניות שמוציא מוסך ג'י 8 לאלבר.

כדי לסבר את האוזן ניתן להצביע על נתון אחד שמזדקר מיד מכל חשבוניות התיקון: בכל החשבוניות כלולה ורשומה הנחה בשיעור אחד וקבוע וזהה של 15% ממחיר העבודות והחלפים. נתון תמים למראה זה אמור לפעול לכאורה לטובת הראל (שכן אלבר "מזכה" את הראל בהנחה זו שעלה בידה של אלבר להשיגה). אך היה זה לא אחר מאשר מנכ"ל אלבר עצמה, מר ינון עמית, שכתב בתצהירו המוביל, ובהדגשה, כי לא ניתן לדבר כלל בשוק תיקון נזקי הרכב על הנחת חלפים בשיעור אחיד וקבוע (משום שהשיעור משתנה בהתאם לפרמטרים שונים, ביניהם דגם הרכב) וכי מי שמדבר על הנחה בשיעור כזה מטעה את בית המשפט, ממש כך (ראו סעיף 8 וכן סעיפים 16 עד 19 לתצהירו המוביל של מר ינון עמית). אם מקבלים כנכונים וכרציניים את דבריו אלו של מר ינון עמית, מוכרחים להסיק שההנחה האחידה והקבועה של מחירי החלפים הרשומה בכל חשבוניות התיקון שהוצאו לאלבר ע"י מוסך ג'י 8 אינה נכונה ואינה אפשרית, ולכן ומן הסתם, הרשום בחשבוניות הללו לא יכול בעליל לשקף ולבטא את המחירים הנכונים והמדויקים של החלפים שבהם נעשה שימוש בעת תיקון נזקי רכבי אלבר. מכאן ובפשטות, שאלבר עצמה קוראת להטלת ספק בחשבוניות עליהן היא משתיתה את תביעותיה, כראייה לאמיתות תוכן החשבוניות. מר ינון עמית נשאל על כך בחקירתו, והשיב כי להבנתו הנחת החלפים הגורפת בשיעור אחיד של 15% הנקובה בחשבוניות ובחוות דעת השמאים היא הגיונית, מכיוון שהנחה זו מעוגנת בהסכם עם מוסך ג'י 8, מכיוון שהיא "נוחה וסבירה" לאלבר ולג'י 8 ומושתתת על ממוצעים (ובכך מנכל אלבר מאשר למעשה שחשבונית תיקון של מוסך ג'י 8 מסוג זה לא מבטאת את ההנחה הספציפית שניתנה לרכב ספציפי לגבי תיקון ספציפי, אלא מדובר בשיעור ממוצע/סטטיסטי של הנחה) ומכיוון שהנחה קבועה כזו נהוגה בהסדרים דומים בין גופים גדולים שמחזיקים צי רכבים לבין מוסכים מרכזים דוגמת ג'י 8 (עמ' 43 עד 44 לפרוטוקול).

מר ינון עמית אישר והסביר בעדותו, כי בחשבוניות של מוסך ג'י 8 מגולמים, לא רק ההוצאות הנלוות כמפורט מעלה, אלא אף הרווח של מוסך ג'י 8 מהתקשרותה העסקית עם אלבר (עמ' 52 + 53 לפרוטוקול). הנה כי כן, הוכח כי החשבוניות מגלמות, הן הוצאות נלוות והן רווח של מוסך ג'י 8, והכל מבלי לציין זאת בחשבוניות ותוך הצגת מצג שווא ומטעה לפיו החשבוניות עוסקות בנזק הישיר בלבד (בהוצאות התיקון במוסך המתקן, של עבודות במוסך ושל עלות חלפים).

יצוין כי גם בשלוש מהתביעות (מתוך שש התביעות שבנדון) שבהן רכבי אלבר תוקנו במוסך ג'י 8 הוצאו חשבוניות עם הנחה בשיעור זהה לזה שננקב בחשבוניות שהוצאו כאשר רכבי אלבר תוקנו במוסכים אחרים שאינם מוסך ג'י 8, כך שברור לגמרי שגם החשבוניות הראשונות, למרות שהן הוצאו ע"י המוסך המתקן, מגלמות הוצאות נלוות ורווחי מוסך ג'י 8 (במסגרת שיטת המוסך המרכז) ואינן משקפות את שיעור הנזק הישיר הנכון והמדויק. לכן, לא ניתן לערוך הבחנה עניינית (לטובת אלבר) בין תביעות שבהן רכבי אלבר תוקנו במוסכים שאינם מוסך ג'י 8 לבין תביעות שבהן רכבי אלבר כן תוקנו במוסך ג'י 8. באלה ובאלה גם יחד הוצגו ע"י אלבר חשבוניות זהות במתכונתן, כלומר חשבוניות שאינן משקפות את הנזק הישיר הנכון.

לסיום נושא זה אציין, כי דומה שאלבר וכל שותפיה לשיטת המוסך המרכז לא מכבדים מספיק את כוונת מחוקק המשנה בחיקוקים שהובאו מעלה בנוגע לחשיבותה של חשבונית שמוציא מוסך בגין תיקון רכב ובגין החלפת חלפים ברכב. עפ"י אותם חיקוקים, יש ערך רב לחשבונית המקורית שמוציא המוסך המתקן דווקא, כאשר במסגרת שיטת המוסך המרכז מופקות חשבוניות סופיות שנחזות להיות כאלו שהוצאו ע"י מוסך מתקן, בעוד שבפועל ובאופן סמוי המוסך שהוציא את החשבוניות כלל לא תיקן את הרכב (כך בהרבה מקרים לפחות ובמחצית מהתביעות שבנדון). זאת ועוד, גם המחירים הנקובים בחשבוניות של מוסך ג'י 8 אינם מחירי התיקון הממשי, אלא מחירים מנופחים. בפועל אפוא, המעיין בחשבוניות של מוסך ג'י 8 לא יכול לקבל תמונה מלאה ונכונה על אודות המוסך שתיקן בפועל את הרכב ועל אודות מחירי התיקון לאשורם. בכך, דומני, מוחמצת כוונת מחוק המשנה באותם חיקוקים.

אופן ותכני ההתקשרות של אלבר עם מוסך ג'י 8

יש להדגיש, כי אלבר בחרה שלא לחשוף את תכניי ההתקשרות העסקית בינה לבין מוסך ג'י 8 בכל הנוגע להתחשבנות הכספית בינה לבין מוסך ג'י 8 ובכל הנוגע לתמחור עלויות התיקון הנגבות מאלבר ע"י מוסך ג'י 8, כך שניתן לומר שאלבר מנעה את האפשרות לבחון ולדעת מדוע וכיצד בדיוק נקבעו וחושבו המחירים הנקובים בחשבוניות, וכבר למדנו, כאמור לעיל, שהחשבוניות מגלמות גם הוצאות נלוות (בשיעור לא ידוע) וגם רווח של מוסך ג'י 8 (בשיעור לא ידוע גם הוא). באופן תמוה, יש לומר, טענה אלבר שאין בנמצא כל חוזה בכתב בינה לבין מוסך ג'י 8 המסדיר התקשרות זו. אמנם, הראל לא הצליחה לסתור באופן ממשי (בראיות נוגדות) את טענת אלבר בדבר היעדר חוזה בכתב כזה (ונראה כי לו הראל הייתה משכילה לזמן את מנהל מוסך ג'י 8, מר רם דנינו, לדיונים, היה בעדותו כדי לשפוך אור משמעותי גם בנושא זה) אך עדיין ראוי לטעמי להטיל ספק בכך שלא קיים בנמצא כל מסמך המעגן את עצם ואת תוכן ההתקשרות העסקית המיוחדת בין אלבר לבין מוסך ג'י 8. ויודגש, מדובר בהתקשרות רחבת היקף, למתן מכלול גדול של שירותים ומוצרים ע"י מוסך ג'י 8 לאלפים רבים של כלי רכב של אלבר בכל שנה ובמחזורים של מיליוני ₪ בשנה. אלבר הינה אחת החברות הגדולות בשוק הליסינג וההשכרה בישראל ובסיכומיה העיקריים היא מעידה על עצמה שהינה "חברת אג"ח כהגדרתה בחוק החברות ותאגיד מדווח כהגדרתו בחוק ניירות ערך". הדעת נותנת כי בנסיבות כאלה חברה שכזו לא תתקשר עסקית בעסקה כה משמעותית ורחבת היקף ללא כל עיגון בכתב. מן הראוי להתעכב על הראיות שהציגה אלבר בשאלת קיומו של חוזה בכתב בינה לבין מוסך ג'י 8:

• בסעיף 26 לתצהיר המוביל של מר ינון עמית נאמר באופן אגבי ועקיף משהו, כי לא קיים הסכם בכתב בין אלבר לבין מוסך ג'י 8 כמוסך מרכז. גם בחקירתו על כך בעדותו נשמע מר ינון עמית מהוסס משהו לגבי הטענה כי לא נחתם חוזה בכתב עם מוסך ג'י 8: מר ינון עמית חזר והשתמש בביטוי הזהיר "ככל שידוע לי" ואף פירט כי הוא עצמו לא חתם על חוזה כזה וכי בדק עם כל יתר מורשי החתימה באלבר והם אמרו לו כי גם הם לא חתמו על חוזה כזה (ראו עמ' 33 לפרוטוקול). התרשמתי כי לגבי חלק מהנושאים האחרים עליהם נשאל מר ינון עמית הוא השיב בנחרצות ובפסקנות רבות יותר, ותמוה מדוע בעניין זה דווקא של שאלת קיומו של חוזה בכתב אחד ומסוים (גם אם חשוב מאוד) מצא העד להיזהר ולהסתייג כאמור. שהרי הדעת נותנת כי לו היה קיים חוזה בכתב כזה, מנכ"ל אלבר חייב היה לדעת עליו ואף להיות שותף לו, ולכן ציפיתי שמנכ"ל אלבר יכחיש באופן נחרץ ופסקני קיומו של חוזה בכתב ויאמר בפשטות: לא קיים חוזה בכתב כזה, לו אכן זה אינו קיים. מנכ"ל אלבר גם העיד שהוא שוחח אישית עם מי מטעם מוסך ג'י 8 ערב ההתקשרות עימו לגבי המוסך המרכז במסגרת הליכי המכרז שקיימה אלבר לבחירת מוסך מרכז (ראו עמ' 35 לפרוטוקול), כך שברור שמר ינון עמית היה שותף למגעים המתקדמים ביותר שקדמו להתקשרות עם מוסך ג'י 8 ואמור היה לדעת בזמן אמת, לכן ומטבע הדברים, באיזה אופן עוגנה ההתקשרות בפועל, האם בעל-פה או בחוזה בכתב.
• מר ינון עמית הצהיר בסעיף 22 לתצהירו המוביל כי ההתקשרות בין אלבר לבין מוסך ג'י 8 לגבי המוסך המרכז נעשתה בסופו של מכרז שאלבר קיימה לשם כך. בתצהיר אין כל פירוט לגבי תוכן ולגבי מסמכי מכרז זה. בחקירתו של מר ינון עמית הוא נשאל על צורת ותוכן המכרז, והשיב כי לא מדובר במכרז המתנהל אצל גוף ממשלתי משאלבר אינה גוף כזה ואינה חייבת בקיום מכרז סטטוטורי, אלא "המושג שלנו למכרז הוא בקשה להצעות והתמחרות ומשא ומתן" (עמ' 35 לפרוטוקול). ובהמשך כשנשאל אם אלבר הזמינה בכתב הצעות במסגרת אותו מכרז או בע"פ, השיב "אינני יודע אם הרכש אפיין את הבקשה הזו בכתב או לא" (עמ' 35 לפרוטוקול). גם כאן מצאתי את תשובותיו של מנכ"ל אלבר מהוססות, חלקיות ובלתי חד-משמעיות, ותמוה שאינו יכול להעיד על צורת ועל דרך המכרז המסוים והחשוב הזה לו היה שותף בזמן אמת כאמור, כאשר יש להניח שמנכ"ל אלבר למד את כל הנושא גם לקראת עדותו ולכן זיכרונו בעת עדותו אמור להיות מרוענן. גם לא עולה על דעתי שאלבר תזמין הצעות במסגרת המכרז ללא כל עיגון בכתב לדבר. מדובר אחרי הכל במכרז שבו אלבר ביקשה לקדם התקשרות עסקית רבת תכנים, תנאים והשלכות, ולא סביר כלל שהדבר כולו נעשה בעל-פה ללא כל עיגון בכתב. סביר הרבה יותר שאלבר ביקשה להסתיר מעיני הראל ומעיני ביהמ"ש את מסמכי המכרז, שמן הסתם, גלומים בהם תכני ההתקשרות העתידית שנעשתה לבסוף בין אלבר לבין מוסך ג'י 8. מסקנה זו מתיישבת היטב גם עם העובדה שאלבר בחרה שלא להעיד ביוזמתה אף עד פרט למנכ"ל אלבר (שגם הוא בתצהירו לא נכנס לפרטי ההתקשרות הכספית ולגבי עלויות התמחור הרלוונטיות), כאשר ברור לגמרי שישנם עדים נוספים ורלוונטיים שבידיהם מידע, נתונים ומסמכים לגבי עצם ותוכן ההתקשרות שבין אלבר לבין מוסך ג'י 8.
• לתצהיריו של מר ינון עמית לא צורף כל מסמך הנוגע להתקשרות העסקית שבין אלבר לבין ג'י 8. צורפו כאמור חשבוניות פרטניות שמוסך ג'י 8 הוציא לאלבר וצורפו דפיי ריכוז תשלומים פנימיים של אלבר המעידים על תשלום החשבוניות, אך לא צורף דבר לגבי ההתקשרות עצמה, כאשר כבר ראינו שהחשבוניות מסתירות לחלוטין את כל נושא ההוצאות הנלוות ואת כל נושא הרווח של מוסך ג'י 8, שני נושאים שמוסדרים ולמצער נזכרים מן הסתם במסגרת ההתקשרות העסקית-חוזית בין אלבר לבין מוסך ג'י 8.
• מנכ"ל אלבר (מר ינון עמית) וגם היועץ המשפטי של אלבר (עו"ד יובל דגני) העידו בשאלת קיומו של חוזה בכתב עם מוסך מרכז אחר, מוסך משב גן עדן, עימו אלבר החלה לעבוד כאמור בשנת 2013 בשיטת המוסך המרכז. מר ינון עמית העיד שאינו יודע אם קיים חוזה בכתב כזה וכי מי שיודע הוא עו"ד יובל דגני, ולכן ביקשתי מעו"ד יובל דגני להעיד על הנושא, והוא העיד כי טרם נחתם חוזה בכתב עם מוסך משב גן עדן כאשר חתימה כזו חייבת מבחינה חוקית להיעשות עפ"י דיני ניירות ערך (להבדיל מהמצב לגבי ההתקשרות עם מוסך ג'י 8, שלגביה לא התייחס העד, הגם שלא נשאל לגביה) וכי הוחל כבר בהכנת טיוטה לחוזה כזה (ראו עמ' 26 עד 29 לפרוטוקול).
• היועץ המשפטי של אלבר (עו"ד יובל דגני) העיד כי הוא יעץ לאלבר שלא לחתום על חוזים בכתב עם מוסכים מרכזים (התכוון כנראה גם למוסך ג'י 8, מבלי להזכירו בשמו) מאחר שחוזים כאלו לא משרתים ברגיל את אלבר אלא את המוסכים, כאשר לאור שיטת העבודה בדבר משלוח הזמנת עבודה לביצוע תיקון כולל בכל רכב ולאור התעריפים המוסכמים בין אלבר לבין המוסך המרכז, לא נחוץ לאלבר חוזה בכתב דווקא, וביכולתה של אלבר פשוט לא לשלם בגין עבודת תיקון שנעשית שלא עפ"י המצופה והמוסכם (ראו עמ' 28 עד 31 לפרוטוקול).

מסקנתי בנושא זה הינה אפוא כי אלבר לא חשפה את כל המידע, הנתונים והמסמכים הרלוונטיים שבידיה ו/או שאמורים להיות נגישים לה לגבי תוכן התקשרותה העסקית עם מוסך ג'י 8, ולמצער, לא עשתה את המאמץ המתבקש לחשוף ולהציג בפני ביהמ"ש כל אלה, למרות שנטל ההוכחה מוטל עליה. בכך, מנעה אלבר למעשה את האפשרות לדעת כיצד בדיוק נקבעו וחושבו מחירי התיקון ושיעור ההנחה בחשבוניות ומהו שיעור גילום ההוצאות הנלוות ורווחי מוסך ג'י 8 בסכומי החשבוניות, כאשר כפי שכבר קבעתי, הוכח שמדובר במחירים מנופחים (המגלמים גם הוצאות נלוות וגם רווח של מוסך ג'י 8) והוכח ששיעור ההנחה האחיד והקבוע אינו ספציפי למקרה הנתון (אלא מבטא ממוצע סטטיסטי נטען כלשהו) ולכן אינו נכון ומדויק.

הנחות שניתנות לאלבר במחירי תיקון רכביה (עבודות וחלפים)

הצדדים השקיעו מרץ רב בנושא זה, אך נוכח מסקנותיי עד כאן וגם משממילא לא הוצגה בפניי תשתית ראיייתית רלוונטית מספקת, לא אקבע בפס"ד שיעורי הנחה כאלה ואחרים, שניתנו או שיכולים היו להינתן לאלבר. אומר רק, בתמצית, כי אין חולק בין הצדדים והדבר גם הגיוני וסביר מאוד, שאלבר כחברת ליסינג והשכרה בעלת צי רכב גדול הינה בעלת כוח קנייה והשפעה גדול וככזו אלבר בהחלט יכולה להשיג לעצמה ואף השיגה ומשיגה לעצמה בפועל הנחות רלוונטיות משמעותיות. לא הוצגו בפניי נתוני אמת לגבי העלות הממשית של תיקון הרכבים מושא התביעות שבנדון במוסכים המתקנים (פרט לחשבונית תיקון אותנטית אחת של מוסך רם עפולה, מוצג "ב" שהתקבלה במהלך עדותו של מר אוסמה חילו, בדבר מחיר עבודות בתיקון הרכב מושא התביעה בתא"מ 43186-04-12, ולפיה מחיר העבודות בחשבונית של מוסך ג'י 8, לאחר הנחה!, גבוה יותר ממחיר העבודות בחשבונית של מוסך רם עפולה בכ- 35%) וממילא לא הוצגו נתוני אמת לגבי שיעורי ההנחות הרלוונטיות אותן העניקו המוסכים המתקנים (להבדיל מהמוסך המרכז ג'י 8), ואלבר לא חשפה נתונים ומסמכים רלוונטיים אלה וביקשה לסמוך בעניין שיעור ההנחות רק על החשבוניות של מוסך ג'י 8 שהוצגו (מנכ"ל אלבר העיד כי אלבר לא יודעת מהו שיעור ההנחה אותו מקבל מוסך ג'י 8 מן המוסך המתקן, אך אישר כי שיעור ההנחה הנ"ל גבוה משיעור ההנחה האחיד של 15% הניתן לאלבר והנקוב בחשבוניות – עמ' 65 לפרוטוקול), אך כבר ראינו ולמדנו שחשבוניות אלו לא מספרות את כל הסיפור, ולמעשה, ראינו שהחשבוניות מגלמות רכיבים נסתרים של הוצאות נלוות ושל רווחי מוסך ג'י 8. מכאן, שהחשבוניות של מוסך ג'י 8 ודאי לא יכולות להוות ראייה מספיקה לשיעורי ההנחות הממשיים והמדויקים שניתנו לאלבר או למי מטעמה (ומוסך ג'י 8 צריך להיחשב כגורם מטעם אלבר בהקשר זה ובנסיבות) במחירי תיקון רכבי אלבר מושא התביעות.

הראל העידה מטעמה בנושא הנחת החלפים את מר רוברט ג'בהרי, מנכ"ל חברת אי.בי.סי אוטומטיב בע"מ, חברה שמספקת חלפים לרכבי מבוטחי הראל ושנמצאת בשליטה של הראל. עד זה הגיש תצהיר עדות ראשית שאני חייב לציין שהוא נערך באופן לא ראוי: אין בו סימון ברור ומסודר של נספחיו (צורפו 14 נספחים המחזיקים 91 עמודים) ואין בגוף התצהיר פירוט של אופן הסקת מסקנות העד ושל הפעולות אותן ביצע, ותחת זאת העד מפנה למסמכים הנספחים לתצהירו (מסקנותיו המהותיות נכתבו בנספחים ולא בגוף התצהיר), באופן אסור וגם לא ברור. בחקירת העד בדיון התברר כי בדיקותיו ומסקנותיו של העד אינן רציניות ואינן מקדמות באופן ממשי את הדיון. כך, למשל, העד מסתמך על חשבונית אחת של רכישת חלפים ע"י אלבר מחברת מ. פינס בע"מ, כאשר החשבונית הוצאה ביום 5.8.10, בעוד שהתאונות מושא התביעות שבנדון התרחשו בשנים 2011 ו-2012, וכאשר החשבונית עוסקת ברכב מתוצרת אחת בלבד ומדגם מסוים בלבד, כאשר כבר למדנו ואף סביר שהנחות חלפים משתנות עפ"י סוג ודגם ושנתון הרכבים. המסמך המהותי ביותר (לכאורה) שהעד צירף לתצהירו הוא טבלה שהכין ביום חתימתו על תצהירו (15.1.14) ובה נקב בשיעורי הנחה שאותם שאב מתוך חשבוניות מכירה שהחברה שלו (!) הוציאה ללקוח גדול שלה, כאשר את החשבוניות הללו עצמן לא טרח העד לפרט ולצרף לתצהירו. למעשה, העד לא הציג ואף לא פירט את בסיס הנתונים שמתוכו הוא הוציא את מסקנותיו. מעבר לכך, קיימת סתירה למעשה בין מסקנתו של העד המוסקת מהחשבונית היחידה הנ"ל (מסקנה כי לפי החשבונית אלבר משיגה הנחות בשיעור ממוצע של למעלה מ- 60%) לבין מסקנתו של העד המוסקת בטבלה שהכין (מסקנה כי אלבר יכולה להשיג הנחות בשיעור ממוצע של כ- 50%). לא מצאתי אפוא לסמוך על עדותו ועל מסקנותיו של עד זה, מה גם שמדובר בעד שאינו אובייקטיבי (חברתו נשלטת כאמור ע"י הראל).

היעדר הוכחת שיעורי ההנחות הנכונים והמדויקים פועל לרעת אלבר, משנטל ההוכחה (על נטל הבאת הראייה שבו) מוטל עליה כתובעת בנזיקין בתביעות שבנדון. בהקשר זה יצוין כי טענותיה המשתמעות של אלבר, לפיהן היה על הראל דווקא להוכיח פוזיטיבית בכל תביעה ותביעה מהו שיעור ההנחות המדויק כדי להצדיק את ההפחתה הגורפת הנ"ל שביצעה הראל בסכום הפיצוי ששילמה לאלבר, ובכן טענות אלו של אלבר דינן להידחות. אלבר היא התובעת בנזיקין ולכן עליה (ולא על הראל) מוטל נטל ההוכחה, כמפורט מעלה. מסיבה זו, לא מצאתי להתעכב על תוכן וממצאי החקירה הממושכת שנערכה למר שגיא יוגב, המשנה למנכ"ל הראל, בכל הקשור בסיבה שבגינה הראל הפחיתה מה שהפחיתה מסכומי התביעות של אלבר בעת סילוק התביעות בין השתיים. אומר רק כי מדברים שמסר מר שגיא יוגב בחקירתו נחה דעתי כי הראל פעלה באופן ענייני וסביר אל מול התופעה של הנזק הישיר המנופח והלא שקוף שאלבר הציגה להראל. הראל הינה חברת ביטוח ציבורית שרשאית ולמעשה חייבת לבדוק היטב כל תביעה שמוגשת לה, בטרם תשלומה. ובנסיבות שהוכחו בפניי לגבי מצג השווא בנתוני הנזק הישיר שהוצגו ע"י אלבר, צדקה הראל כשסירבה לשלם לאלבר את מלוא הנזק הישיר המנופח וגם כשסירבה לשתף פעולה עם שיטת ההנחות שאלבר ביקשה להכתיב לה. מר שגיא יוגב חזר לאורך כל עדותו, באופן עקבי ואותנטי, על הדרישה הבסיסית והסבירה של הראל לשקיפות בנתוני הנזק המוצגים להראל ע"י אלבר. הוא חזר וטען, באופן משכנע, כי הראל מבקשת לשלם לאלבר בדיוק את המגיע לאלבר, לא פחות ולא יותר, ולשם כך נחוצים להראל מסמכי ונתוני אמת לגבי הנזק הישיר, אותם הראל לא קיבלה מאלבר למרות שביקשה אותם, ולכן נאלצה הראל לבצע את אותה הפחתה בפיצוי, שבגינה הוגשו התביעות שבנדון. מר שגיא יוגב הסביר גם, באופן משכנע, כי כדי שהראל תשלם בדיוק את סכום הנזק הישיר שנגרם לאלבר (לא פחות ולא יותר), לא די בבדיקות חד-צדדיות של הראל לגבי מחירים מקובלים בשוק הרכב, וזאת מאחר שחיוני לדעת כמה אלבר בעצמה שילמה בפועל למוסכים המתקנים (תוך הפעלת כוח הקנייה המיוחד של אלבר), כאשר מר שגיא יוגב העיד שלא ידוע לו מהו הסדר ההנחות האמיתי והמדויק של אלבר מול המוסכים המתקנים ולא ידוע לו מהו כוח הקנייה המדויק של אלבר, נתונים שאכן מצויים בידיה של אלבר ונתונים שלא נחשפו ע"י אלבר.

הסדרי סילוק הכוללים הנחות מוסכמות בין אלבר לבין גופים שונים

מר ינון עמית העיד כי לאלבר יש הסדרי סילוק שונים מול גופים גדולים שונים (חברות ביטוח וחברות השכרה שהינן שחקניות חוזרות בתחום נזקי הרכב), כאשר לפי אותם הסדרים אלבר מעניקה הנחות בשיעורים קבועים לאותם גופים. לדברי מר ינון עמית, אלבר עשתה הסדרים אלו (הכוללים פשרה והנחה קבועות בעלות הנזק הישיר) מאחר שעבור אלבר קיימת חשיבות למהירות קבלת הפיצוי, כאשר אותם הסדרים מבטיחים לאלבר פיצוי מהיר, גם אם לא מלא (עמ' 67 + 68 לפרוטוקול). אני מתקשה לקבל דברים אלו כפשוטם. ההנחות שאלבר נותנת במסגרת אותם הסדרים הן משמעותיות ביותר (מדובר באלפי תביעות של אלבר בכל שנה), ומאחר שההנחות הללו ניתנות על בסיס קבוע ושוטף בכל התיקים עליהם חלים ההסדרים, סביר כי אלבר לא מוכנה לצאת נפסדת באופן קבוע ושוטף, וסביר הרבה יותר כי אלבר מוכנה להעניק הנחות אלו מאחר שמלכתחילה סכומי הנזק הישיר הרשומים בחשבוניות ובחוות הדעת הם סכומים מנופחים, המגלמים כאמור גם הוצאות נלוות בשיעור נסתר וגם את רווחי מוסך ג'י 8 בשיעור נסתר. המסקנה הינה אפוא כי סביר שדווקא קיומם של אותם הסדרים ודווקא נכונותה של אלבר להעניק "הנחות" בשיעורים כה גדולים יחסית, מלמדים שאלבר לא חותכת "בבשר החי" שלה (כלומר בהוצאות התיקון הממשיות) במסגרת אותם הסדרים, אלא בסכומים העודפים, ואפשר שאלבר ניפחה במכוון מלכתחילה את הנזק הישיר הנטען והוסיפה לו תוספות, כדי שיהיה אח"כ לאלבר ממה להוריד (מאותן תוספות) את ההנחות הנ"ל במסגרת ההסדרים הקבועים הנ"ל.

חוות דעת שמאיי הרכב מטעם אלבר

כל המנגנון המיוחד והמורכב שבנתה אלבר בשיטת המוסך המרכז לא יכול היה לעבוד, אלמלא חוות דעת שמאי הרכב מטעם אלבר, שנחזות ושנתפסות ברגיל כראייה רצינית ואובייקטיבית לכאורה על אמיתות תוכנן של חוות הדעת. שהרי על תובע בנזיקין דוגמת אלבר להוכיח נזקיו באמצעות חוות דעת מומחה דווקא. לחוות דעת אלה יש אפוא תפקיד ומשקל מכריעים בשיטה זו. ונשאלת מיד השאלה, כיצד התאפשרה שיטת המוסך המרכז, המושתתת כאמור על הצגת נתוני נזק מנופחים המסתירים את רכיבי ההוצאות הנלוות ורווחי מוסך ג'י 8, אם שמאי הרכב הינם אנשי מקצוע ניטרליים שאמונים על נתוני אמת מדויקים של הנזקים המוצגים בחוות הדעת שלהם? האם יתכן שהשמאים גויסו לטובת הצגת נתונים מסולפים כדי להכשיר את מצג השווא של השיטה (ויוזכר כי כל חוות הדעת נוקבות בדיוק באותן סכומי החשבוניות, שכבר קבענו כי הם סכומים מנופחים)? אלה כמובן שאלות קשות, שעצם העלתן על הכתב מעוררת תחושת אי-נוחות גדולה. אך דיון רציני ומעמיק בשיטת המוסך המרכז מחייב התמודדות גם עם אותן שאלות. בשורות הבאות אציג את תמצית עדויותיהם של שלושת השמאים שהעידו בפניי, ולאחר מכן אוציא מסקנות.

שמאי הרכב מר קלמן רוזנברג:

• שמאי זה העיד בפתיחות.
• השמאי תיאר את כרוניקת עבודתו, מרגע הזמנת העבודה ממנו ועד רגע הכנת חוות הדעת המשפטית הסופית, ובמסגרת זו הסביר כיצד נוצר הסנכרון המלא בין חשבונית התיקון לבין חוות הדעת, ומהסבר זה ברור כי הסנכרון הזה אינו מקרי וכי גם השמאי וגם המוסך (שהוציא את חשבונית התיקון) מתואמים בזמן אמת, כאשר השמאי מדווח על היררכיה ברורה, לפיה השמאי הוא בעל הסמכות המכריעה לקבוע את היקף העבודות והחלפים המאושרים לתיקון ואת מחיריהם ואילו המוסך אמור לפעול בתיאום מול השמאי.
• ניכר מעדותו כי העדיף לכוון את דבריו להראל דווקא (והרבה פחות לאלבר), תוך שחזר וציין אותה כמי שפועלת בשיטות עבודה דומות מאוד לאלה בהן אלבר עובדת או לאלה עליהן נשאל בחקירתו. עד כדי כך, שהתחיל להיווצר אצלי רושם שהשמאי כאילו ביקש לצאת בעדותו כנגד הראל דווקא, באופן מכוון ומתוכנן מראש.
• שמאי זה הדגיש, כי מחובתו כשמאי להיצמד בחוות דעתו למחירי ברוטו הנהוגים בשוק (בנושא חלפים – לפי מחירי החלפים המלאים ברוטו כמופיע במאגרי הנתונים המקובלים המשמשים את כלל השמאים בארץ), ולכן כי מחובתו כשמאי להתעלם מהסכמים כאלו ואחרים שקיימים בין הלקוחות שהזמינו ממנו שמאות (אלבר בענייננו) לבין המוסכים המתקנים לגבי הנחות והסדרים, שנועדו לשנות (בד"כ בהנחות מוסכמות) ממחירי הברוטו להם חב השמאי נאמנות. השמאי הבהיר, כי בשל חובות אלו, המוטלות על כל שמאיי הרכב עפ"י הדין ועפ"י הוראות משרד התחבורה, כל שמאי רכב בישראל שנעזר באותם מאגרים ממוחשבים לאיתור חלפים ומחיריהם אמור להגיע לאותו מחיר חלפים בעת כתיבת חוות דעתו.
• ניכר מדברי השמאי כי הוא מודע להסכם הקיים שבין אלבר לבין המוסך המרכז ג'י 8 (ראו למשל שורות 10+11 בעמ' 184 לפרוטוקול, שם מסביר השמאי את מקור ההנחה הנקובה בחשבוניות שצורפו לחוות דעתו ובהמשך גם בשורות 1-3 בעמ' 204 לפרוטוקול), הגם שהשמאי לא נכנס לתוכן ולפרטי ההסכם ולא התעכב עליו, והתרשמותי הייתה שהשמאי מעדיף שלא לדבר על הסכם זה.
• כששאלתי את העד מדוע הוא ציין בחוות דעתו את ההנחה בשיעור 15% הרשומה בחשבוניות, אם הוא כשמאי מחויב לציין רק מחיר ברוטו מלא ולהתעלם מהסכמי הנחות, הוא השיב: "צריך בחוות הדעת לשקף את ההנחה שקיבל הלקוח" (שורה 5 בעמ' 199 לפרוטוקול) ובהמשך: "...אם יש הנחה אני משקף אותה. אחרת אם אני לא אכתוב את ההנחה אתה תשלם עוד 15 אחוז במקרה הזה וחבל. זה לא, אני צריך לשקף את המציאות.....את המציאות שאני מכיר" (שורות 11 עד 15 בעמ' 199 לפרוטוקול).
• העד אישר שהוא מודע לכך שחשבונית התיקון הוצאה (במקרה של חוות דעתו בתא"מ 43186-04-12) לא ע"י המוסך המתקן בפועל (גיא מוסכים) אלא ע"י מוסך ג'י 8, וטען כי מבחינתו כשמאי אין רלוונטיות כיצד הלקוח (אלבר) משלם, האם ישירות למוסך המתקן או דרך גוף אחר (מוסך ג'י 8). העד הוסיף והעיד כי לא הגיעה לידיו בתיק הנ"ל החשבונית שהוציא המוסך המתקן בפועל (גיא מוסכים) והוא גם לא ביקש לראות אותה ולא בירר אם קיימת חשבונית כזו, והסביר: "יצאה חשבונית עם ממוסך G8 בהתאם לאומדן שלי וזה מתאים לי וזה בסדר.." (שורה 7 בעמ' 207 לפרוטוקול).
• השמאי העיד כי לא מעניין אותו כשמאי והוא לא בודק אם הלקוח שלו (אלבר) שילם בפועל את סכומי השמאות שנרשמו בחוות הדעת שלו, ותפקידו כשמאי לנקוב במחירי תיקון ברוטו הנהוגים בשוק.
• השמאי נשאל על ידיעתו לגבי תפקידו של מוסך ג'י 8 במערך הטיפול בנזקי רכבי אלבר, והשיב, כי ידוע לו שמדובר במעין קבלן מרכז, שמרכז את מכלול הטיפול בתיקון נזקי רכבי אלבר בתאונות דרכים. העד הוסיף ואמר כי הוא מעריך (מהיכרותו ומניסיונו) שלקבלן המרכז הזה יש רווח שנוצר במערכת היחסים שבין אותו קבלן מרכז לבין קבלני וספקי המשנה עמם הוא עובד גם בהיבט של הנחה במחיר החלפים, אבל העד עמד על כך שאין זה מעניינו כשמאי לבדוק את נושא הרווח ונושא הנחות החלפים.
• כשהקשיתי על השמאי ושאלתי אותו כיצד עליו לנהוג במקרה היפוטתי שבו הוא מגיע לשומת נזק של 10,000 ₪ לפי מחירי ברוטו בשוק אך הלקוח שלו מראה לו חשבונית תיקון שלפיה הנזק תוקן בפועל בעלות של 3,000 ₪ בלבד, אמר השמאי כי במקרה כזה מחובתו כשמאי לתת ביטוי בחוות הדעת הסופית לפער הזה וכן לרשום בחוות הדעת את העלות הזולה יותר בפועל (3,000 ₪). אך השמאי הוסיף כי, מניסיונו, במציאות מקרה כזה לא יתרחש, ומה שכן יתרחש הוא שהלקוח יבקש מהשמאי להוציא חוות דעת מבלי לתקן את הנזק, ורק לאחר שחוות הדעת תצא ילך אותו לקוח לתקן את הנזק בעלות הנמוכה, אך יעשה שימוש בחוות הדעת עם השומה הגבוהה במסגרת תביעתו. מציאות זו מבטאת לדעת השמאי מצב של "הונאה קלה" (עמ' 210 לפרוטוקול). כשביקשתי מהשמאי להתייחס לשאלה מדוע המקרה הנ"ל שונה מהמקרה של אלבר, שגם בו נוצר מצב שבו לשמאי ידוע שתיקון הנזק במוסך המתקן היה במחיר נמוך יותר מזה שננקב בחשבונית של המוסך המרכז ומזה שננקב בחוות הדעת, אמר השמאי כי יש הבדל וכי אין זה מתפקידו לחקור בנבכי ההתקשרויות של אלבר ושל המוסך המרכז וכי כל השוק מתנהג ככה.

שמאי הרכב מר אשר כהן:

• שמאי זה נחקר קצרות בלבד, גם מאחר שהוא שימש כשמאי במשרד השמאות של השמאי קלמן רוזנברג, שנחקר ארוכות. בנסיבות ולאור ההיקף המוגבל מאוד של החקירה וגם משלהתרשמותי אין בתוכנה כדי להוסיף לדיון, לא אתעכב על עדות זו.

שמאי הרכב מר אלי עבוד:

• השמאי העיד כי הוא מבצע שמאות עבור אלבר רק במקרים שבהם אלבר צפויה לתבוע צד שלישי מזיק, להבדיל ממה שקרוי אצל אלבר "תאונה עצמית", שהיא תאונה בה מעורב רכב אלבר בלבד או תאונה בה מעורב גם רכב נוסף, אך נהג רכב אלבר הוא האשם בתאונה ואין כוונה לתבוע צד שלישי בגין התאונה. השמאי הסביר כי חלוקה זו נעשית בשים לב לכך שרק כאשר מדובר בתאונה שאינה עצמית נחוצה לאלבר בכל מקרה חוות דעת שמאי רכב (לצורך הגשת תביעה בנזיקין), בעוד שבתאונה עצמית ברגיל לא נחוצה חוות דעת כזו.
• השמאי העיד כי אין לו מושג וגם לא מעניין אותו מהו המחיר שגבה המוסך המתקן, להבדיל מהמחיר שננקב בחשבונית של המוסך המרכז ג'י 8. יחד עם זה העיד השמאי כי הוא מודע לכך שלגבי חלפים המחיר שהשמאי נוקב בחוות דעתו גבוהים יותר מהמחיר שהמוסך המתקן שילם בפועל.
• השמאי העיד כי תפקידו כשמאי הוא לתת שומה אובייקטיבית שאינה תלויה בשום גורם. הוא הוסיף כי לא מעניין אותו כשמאי אם ניתנו הנחות או אם ישנם רווח או הפסד, ואין זה מתפקידו להתייחס להנחות כאלו בחוות דעתו. וכשנשאל השמאי מדוע, אם כן, הוא כן מתייחס בחוות הדעת שלו להנחה שאלבר קיבלה בחשבוניות של המוסך המרכז ג'י 8, הוא אמר שבחוות הדעת הוא הבהיר מהו הנזק המלא וציין בנוסף את ההנחה, "כדי לא לרמות אף אחד" (עמ' 334 לפרוטוקול), ובהמשך אמר: "...בפועל ניתנה פה הנחה, אני לא יכול להתעלם ממנה" (שורה 23 בעמ' 389 לפרוטוקול) ועוד בהמשך הסביר כי מאחר שאותה הנחה רשומה בחשבונית התיקון הוא לא יכול להתעלם ממנה בחוות דעתו, כאשר הנחה שמעוגנת במסמכים אחרים אינה מעניינת אותו (עמ' 390 לפרוטוקול).
• השמאי העיד כי תפקידו כשמאי הוא גם להקטין את הנזק, והסביר כי אם הוא מעריך שניתן לאשר תיקון חלק בעלות זולה בהשוואה להחלפת החלק, הוא יאשר תיקון ולא החלפה.
• השמאי העיד כי מחובתו לציין בחוות דעתו מחירי ברוטו הנהוגים בשוק, וזאת בשל חובתו לעשות כך עפ"י הנחיות משרד התחבורה, והסביר שהרציונאל של הנחיות אלו הוא בטיחותי: מאחר שנזק גולמי משיעור של 60% ומעלה משווי הרכב מחייב השבתה של הרכב והכרתו כ"רכב באבדן גמור" (ראו הגדרות הביטוי "רכב באבדן גמור" ו-"נזק גולמי" בתקנה 266 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961), חיוני שמחירי תיקון הנזק יהיו מחירי ברוטו ללא כל הנחות, שאחרת יש סכנה שהתחשבות במחירים מוזלים לאחר הנחות יובילו לכך שרכבים שהיה מקום להשבתתם כן יתוקנו בפועל (הנזק הגולמי לא יגיע לרצפה הנ"ל של 60% משווי הרכב).
• השמאי העיד כי הוא מודע לכך שהחשבוניות אותן הוא צירף לחוות הדעת שלו הן לא של המוסך המתקן בפועל, "רם עפולה" (לדבריו הוא גם לא קיבל את חשבוניות התיקון של המוסך המתקן, ואמר שהוא לא יודע אם במידה שהיה מקבלן היה מתייחס אליהן בחוות הדעת שלו) אלא של מוסך מרכז ג'י 8. השמאי העיד כי הוא יודע מה תפקידו של מוסך ג'י 8, וכשהתחיל לעבוד עם אלבר הוסברה לו שיטת המוסך המרכז, לפיה הוא כשמאי יקבל ממוסך ג'י 8 חשבוניות תיקון, שבהתאם להן עליו להוציא את חוות דעת השמאי שלו (עמ' 335+336 לפרוטוקול).
• השמאי העיד כי תמיד קיימת הלימה בין נתוני ומחירי חשבוניות המוסך המרכז ג'י 8 לבין נתוני ומחירי התיקון אותם הוא רושם בחוות הדעת שלו.

מסקנותיי לגבי השמאים ולגבי חלקם בשיטת המוסך המרכז (מסקנותיי תקפות בעיקר לגבי השמאים מר קלמן רוזנברג ומר אלי עבוד, שהעידו ממושכות, להבדיל מהשמאי מר אשר כהן, שעדותו הייתה קצרה מאוד ולא מקיפה):

• כאמור לעיל, לחוות דעת השמאים יש תפקיד גדול מאוד בשיטה, מבחינת כולם למעשה.
• שוכנעתי כי השמאים מודעים היטב לפער שבין הנתונים והמחירים שהם רשמו בחוות הדעת שלהם לבין המחירים ששולמו בפועל למוסכים המתקנים.
• שוכנעתי כי השמאים מודעים היטב לשיטת המוסך המרכז ולתנאיה המיוחדים.
• שוכנעתי כי אלבר הכתיבה לשמאים להסתפק בחשבוניות התיקון של המוסך המרכז ג'י 8, ולא לראות את חשבוניות התיקון של המוסכים המתקנים ולא להתייחס לאחרונות בחוות הדעת שלהם. הדבר חמור גם מאחר שהתרשמתי שאילו חשבוניות התיקון של המוסכים המתקנים כן היו מוצגות לשמאים, הם היו רואים עצמם מחויבים כן לחשוף אותן בחוות הדעת שלהם וכן להתייחס אליהן בחוות הדעת.
• שוכנעתי כי השמאים מגלים נאמנות רבה לאלבר (עמה הם עובדים זמן ממושך) ומגוננים, למעשה, על אלבר ועל שיטת המוסך המרכז. הדבר התבטא, בין היתר, בכך שכמעט בכל פעם שבמהלך עדויותיהם הם נשאלו על אלבר או על הסידור המיוחד של אלבר עם מוסך ג'י 8, הם אמרו שזה בסדר ושזה מקובל ונפוץ לעבוד כך ולהרוויח בשיטות כאלה, ושזה לא מעניין אותם (הביטוי "לא מעניין" חזר והופיע מס' פעמים בעדויות).
• שוכנעתי, באופן כללי, כי יש מידה לא מבוטלת של עצימת עיניים של השמאים בחוות הדעת שלהם מלראות ומלתאר בחוות הדעת שלהם את מציאות הדברים המוכרת להם לגבי שיטת המוסך המרכז ולגבי מחירי התיקון בפועל.
• שוכנעתי כי קיים חוסר הלימה מובהק בין הצהרת השמאים לפיה אסור להם, עפ"י דין ועפ"י הנחיות משרד התחבורה, להתייחס להנחות במחירי תיקון בחוות הדעת שלהם (הדבר נכון לגבי מחירי חלפים לפי חוזר משרד התחבורה שהזכרתי מעלה), וכי לא מעניין אותם מה הוסכם בין אלבר לבין המוסך המרכז ג'י 8, לבין העובדה שהשמאים נתנו ביטוי מפורש ומוחלט להנחות הקבועות במחירי העבודות והחלפים שאלבר קיבלה מהמוסך המרכז, כמפורט גם בחשבוניות של מוסך ג'י 8 שצורפו לחוות הדעת. ההסברים שניתנו ע"י השמאים לסתירה זו לא שכנעו אותי שמדובר בהסברים רציניים שניתן לקבלם. למעשה, מאחר שהשמאים בחרו כן לתת ביטוי לאותן הנחות בחוות הדעת שלהם, מצופה היה מהם לפעול, באופן עקבי, ו"ללכת את כל הדרך" ולהתייחס בחוות הדעת שלהם גם לתכניי ההסכם בין אלבר לבין המוסך המרכז, ולמצער לחשבוניות של המוסכים המתקנים בפועל. ויודגש בהקשר זה, כי בכך שהשמאים ציינו בחוות הדעת שלהם את החשבונית של המוסך המרכז בלבד ובכך שהם צירפו לחוות הדעת שלהם רק אותה, הם יצרו מצג שלפיו זוהי חשבונית התיקון. וכאן אביא וידוי אישי: גם אני עצמי הופתעתי ונדהמתי לגלות לראשונה במהלך ישיבת יום 12.11.13 בתא"מ 23586-11-12 כי בחלק מהתביעות צורפו חשבוניות של המוסך המרכז הנחזות להיות חשבוניות תיקון, למרות שהמוסך המתקן בפועל הוא אחר, וזאת למרות שהתעמקתי בלימוד החומר לקראת אותה ישיבה. ואם אני פספסתי זאת (למרות הלימוד המעמיק הנ"ל), אני מרשה לעצמי להניח שישנם עוד כמה אנשים שפספסו זאת. מדובר לטעמי בסוג של הטעייה מכוונת.
• לסיכום: שוכנעתי כי השמאים, שלא בטובתם ואולי בעל כורכם אך באופן מודע, נתנו ידם לשיטת המוסך המרכז, שבמסגרתה חוות הדעת שלהם שימשו בפועל כסות פורמאלית להתנהלות בלתי שקופה שנועדה לאפשר לאלבר לדרוש ולגבות פיצוי מלא גם בגין הוצאות נלוות שתוכנן ושיעורן בלתי ידועים, תוך הצגת מצג שווא ומטעה לפיו נדרש פיצוי בגין נזק ישיר בלבד (הוצאות תיקון של עבודות וחלפים במוסכים המתקנים).

התנהלותה של הראל מול מוסכי ההסדר שלה

אלבר העלתה טענות שונות כנגד הראל, על התנהלותה של הראל עצמה בכל הנוגע לאופן בו מתוקנים רכבי מבוטחי הראל במוסכי ההסדר עמם עובדת הראל, אופן שיש בו כדי לנפח נזקים באופן מלאכותי ובלתי שקוף שמעשיר את קופתה של הראל על חשבון מזיקים אותם היא תובעת, שהם אותם נזקים שאח"כ מוצגים בחוות דעת שמאי רכב שמצורפות לתביעות השיבוב של הראל. טענות אלבר נטענו במסגרת ניסיון להציג את הראל כחסרת תום לב בעצם העלאת טענות דומות כנגד אלבר ובמסגרת הניסיון להציג את הראל כמי שלא מקיימת בעצמה את מה שהיא דורשת מאחרים.

טענות אלו נטענו בסעיפים 20 + 21 לתצהיר המוביל של מר ינון עמית. באותם סעיפים נטען גם כי הראל רוכשת את החלפים המשמשים לתיקון רכבי מבוטחיה אצל חברת אוטומוטיב הנמצאת בשליטתה החלקית של הראל, ולכן הראל שולטת למעשה על מחיר החלפים ובהמשך לכך גם על גובה הנזק הישיר שאח"כ מגולם בתביעות השיבוב שלה. בסעיפים הנ"ל נטען כי על רקע זה ובעניין זה הוגשה נגד הראל תביעה ע"י יבואני חלפים בעילות משפטיות שונות וכן נטען כי אלבר שוקדת על "הגשת תלונה למפקח על עיסקי הביטוח בדבר אופן התנהלות" הראל הנ"ל.

מאחר שעסקינן בתביעות של אלבר כנגד הראל, ולא ההיפך, וגם משעפ"י דברי אלבר הנ"ל ממילא צפויות כל טענות אלבר הנ"ל להתברר בקרוב ובאופן מסודר במסגרת הפורומים המתאימים ובעלי הסמכויות המתאימות לבירור הדברים, איני מוצא להתעכב בפס"ד על אותן טענות. אוסיף כי, ממילא, לא נפרשה בפניי תשתית ראייתית שלמה ומספיקה כדי לגזור ממנה מסקנות כאלו ואחרות (הגם שמעדותו של שגיא יוגב עולה תמונת התחשבנות כספית מיוחדת ולא מובנת מאליה בין הראל לבין מוסכי ההסדר שלה בכל הנוגע לעמלת חלפים המשולמת ע"י הראל למוסכים והמועמסת על סכומי תביעותיה של הראל). ועוד אוסיף, כי אם אמנם אלבר סבורה שדבק בתביעות השיבוב של הראל פגם כה קשה, סביר היה לצפות שאלבר תטען טענות אלו גם במסגרת כתבי הגנותיה מפני תביעות השיבוב של הראל, ולא הובא בפניי נתון על כך שהדבר נעשה בפועל עד היום.

מיותר לציין, שאם אמנם הראל נוהגת בפועל לנפח נזקים באופן פסול ו/או לא שקוף, הרי, שפרט לכך שהדבר מצביע על קיומו של אותו מום (אצל אלבר) שכנגדו זועקת הראל, הדבר בעייתי מבחינות שונות, ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור בפס"ד זה.

סיכום

שש התביעות שבנדון – נדחות.

בנסיבות העניין ובמיוחד נוכח מחדלה הקשה של הראל להזמין לשני דיוני ההוכחות את מר רם דנינו, מנהל מוסך ג'י 8 (עד חיוני ביותר שמן הסתם היה בעדותו כדי לשפוך אור גדול על ליבת הסוגיות שבמחלוקת ואולי אף כדי לחזק או להחליש את עדותו של עד המפתח מטעם אלבר, הלוא הוא מנכ"ל אלבר, ולו בשאלת קיומו של הסכם בכתב בנוגע לשיטת המוסך המרכז) – ושוכנעתי כי הראל לא ביצעה פעולות רציניות ומספיקות לשם איתור העד וזימונו לדיונים – איני עושה צו להוצאות, וכל צד יישא בכל הוצאותיו.

מס' מילים אחרונות, בטרם חתימה:

• ניתן בהחלט להבין את אלבר על רצונה להיחלץ מהמצב הקודם ששרר בתקופת השיטה הישנה ושבו אלבר לא פוצתה ע"י הראל ואחרים על מלוא נזקיה, והדברים אמורים לגבי ההוצאות הנלוות. אך השיטה בה בחרה אלבר להתמודדות עם מצב בעייתי זה אינה שיטה ראויה, וטוב תעשה אלבר אם תפעל למציאת שיטה אחרת, שקופה והוגנת יותר. לא נעלמו מאזני דבריו של מנכ"ל אלבר במהלך עדותו, לפיהם הוא קיבל ייעוץ משפטי לפיו לא ניתן עפ"י דיני הנזיקין לזכות בפיצוי בגין ההוצאות הנלוות של אלבר. אך, כפי שאמרתי לו במהלך הדיון, להבנתי ובכל הכבוד, אם ביכולתה של אלבר להוכיח בראיות קבילות ומספיקות את קיומן ואת שיעורן של אותן הוצאות נלוות (פרטנית בכל מקרה ומקרה כמובן) ואת זיקתן לתאונה במבחני דיני הנזיקין (עפ"י עיקרון ההשבה לקדמות ובכפוף לנטל הקטנת הנזק), הרי שהדרך לתביעת פיצוי בגינן כן אמורה להיות פתוחה. מכל מקום, הפיתרון שאומץ בצורת שיטת המוסך המרכז לא יכול להתקבל כפיתרון ראוי.
• ראוי וחשוב לשמור על מעמדם הניטרלי והמקצועי של שמאיי הרכב, לטובתם שלהם ולטובת הציבור כולו (שהבטיחות בדרכים שלו מופקדת במידה לא מבוטלת בידי השמאים), כאשר הדיון בתיקים שבנדון הראה שבכוחה של חברה גדולה כמו אלבר (ויש לשער שגם כמו חברות השכרה וביטוח אחרות) להביא, למעשה, לכרסום במעמד זה. טוב יעשו השמאים (אולי באמצעות האיגוד המקצועי שלהם) וטוב יעשה הרגולטור אם יפעלו להסדיר בחוק הסדרים רלוונטיים שישמרו על מעמד השמאים.

מזכירות ביהמ"ש מתבקשת לשלוח פס"ד זה לב"כ שני הצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר ב תשע"ד, 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.