7

בקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום, ולחלופין להצהיר כי ההמצאה למבקש לא בוצעה כדין.

התביעה

1. התביעה הכספית בסך 16 מיליון ₪ שהגישו המשיבות נגד המבקש נסמכת על הסכם שנערך ונחתם באשדוד ביום 18.4.12 בבית הרב פינטו, ולפיו ירכוש המבקש את אחזקותיהן של המשיבות בחברה אמריקאית שבבעלותה מלון בארה"ב תמורת 4.5 מיליון דולר.

המשיבות טוענות כי המבקש הפר את ההסכם.

הבקשה וטענות הצדדים

2. בבקשה למתן היתר ההמצאה טענו התובעות כי תביעתן מבוססת ומנומקת, וכי מתקיימים תנאי תקנה 500(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). שכן עסקינן בחוזה אשר נחתם בישראל. עוד נטען כי ישראל הינה הפורום הנאות משום שהנתבע הינו תושב ישראל, בעל אזרחות ישראלית, ההסכם נערך בשפה העברית בין אזרחים השולטים בשפה העברית, וכן נסיבות הפרת ההסכם קשורות למדינת ישראל.

3. המבקש טען בבקשת הביטול כי מרכז חייו ב-20 השנה האחרונות הינו בארה"ב, שם הוא מתגורר עם משפחתו ושם הוא מנהל את עסקיו, וכי אין לו כל רכוש בישראל. הוא מחזיק דרכון אמריקאי ומגיע לישראל לעיתים רחוקות, ובנסיבות משפחתיות בלבד. עוד טוען המבקש כי הסכסוך עם המשיבות הוא מלאכותי ואין לו בסיס עובדתי. המבקש אינו בר יריבות עם החברות התובעות, שכן כל עסקיו היו עם מי שהשתמשו בחברות ככסות לפעולותיהם העסקיות (ניסים ביטון ומיכאל אבידן). הכספים הנתבעים על ידי המשיבות אינן שלהן מלכתחילה, ולא ניתנו למבקש מעולם. התובעות אמנם התאגדו בישראל, אך מטרת ההתאגדות הייתה מתן כסות לביטון ולאבידן לנהל עסקים מחוץ לישראל.

לטענת המבקש, בסיס הסכסוך בין הצדדים ותביעת המשיבות הוא בהסכם מחודש אוגוסט 2008 בו רכשו ביטון ואבידן זכויות בחברה אמריקאית שרכשה מלון בניו יורק (להלן: "הסכם רכישת הזכויות"), וכי כספם הובא על ידם מבריטניה לארה"ב. המו"מ לגבי הסכם רכישת הזכויות הנ"ל התקיים בארה"ב ובאנגלית בלבד. ההסכם מנוסח באנגלית, הסכומים נקובים בו בדולרים, ונקבע כי יחולו לגביו חוקי מדינת ניו יורק.

גם מו"מ נוסף שנערך לאור מחלוקות בין הצדדים התנהל כולו בארהב, ובעקבותיו נחתם בפברואר 2009 הסכם הבנות.

המסמך שנחתם בישראל על ידי המבקש נחתם באילוץ, באמצעים בלתי כשרים, בתואנות שווא, ובלחצים המגיעים כדי עושק ואילוץ. בנוסף, המסמך שנחתם בישראל קשור קשר בל יינתק להסכם רכישת הזכויות, ולכן הוא בעל זיקה וקשר מהותי לדין האמריקאי. גם במסמך זה הסכומים נקובים בדולרים, שמות התובעות מופיעים באנגלית, ומצוין מספר זהותו האמריקאי של המבקש. לקראת הפגישה בישראל היה קשר רציף בין עורכי הדין האמריקאיים של הצדדים והוחלפו ביניהם מסמכים רבים.

נוכח האמור לעיל, ישראל איננה הפורום הנאות לדון בתביעה משום שאינו עונה על שלושת תתי המבחנים אשר נקבעו לבחינת נאותות הפורום (גישת מירב הזיקות, ציפיות הצדדים וכן שיקולי צדק ויעילות).

4. באשר להיות ההמצאה שלא כדין טען המבקש כי כתב התביעה והבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום לא נמסרו לידיו או לידי בני משפחתו, המסירה לא נעשה באמצעות חברה שעיסוקה מסירת מסמכים, כפי שנקבע, וכי קיום כתב התביעה והבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום הובאו לידיעת המבקש רק לקראת מחצית חודש יולי 2013.

5. המשיבות הגיבו לבקשה.

המשיבות טענו, בין היתר, כי כל הצדדים לתיק הם בעלי זיקה לישראל. כי שתי התובעות הן חברות הרשומות בישראל, וכי בעלי המניות אבידן וביטון הם תושבי ואזרחי ישראל ואין להם אזרחות אמריקאית. אף שלטענת התובעות אין רלבנטיות מאין מגיעים כספי התובעות, הרי מקור הכספים ששימשו לרכישת הזכויות בחברה האמריקאית היה מעסקים שנעשו כדין בישראל.

כן נטען כי הגם שהמבקש מתגורר דרך קבע בניו יורק, הרי מדובר באזרח ישראלי, בעל דרכון ישראלי ות.ז. ישראלית, שמשפחתו מתגוררת בישראל והוא מגיע מדי פעם לביקורים

בארץ.

עוד נטען כי כל העדים המרכזיים בתיק מתגוררים דרך קבע בישראל. כך יוסי עמוס, עוזרו האישי של הרב פינטו שתיאם את הפגישה בה נחתם המסמך נשוא התביעה, עו"ד צחי אבו שערך את המסמך ואימת את חתימות הצדדים עליו, ואילו הרב פינטו מגיע לישראל בתדירות גבוהה ויש לו בית מגורים בישראל.

המסמך נשוא התביעה נערך ונחתם בביתו של הרב פינטו בישראל, בישיבה שתואמה מראש, הוא נערך בשפה העברית שהיא שפת האם של כל הצדדים הנוגעים להסכם (גם מסמך ההבנות שהוזכר על ידי המבקש נערך בשפה העברית). נטען גם כי מסמך זה מאיין את ההסכמים הקודמים שאין להם משמעות בעת קביעת הפורום המתאים שידון בסכסוך.

לכן הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בסכסוך.

עוד טענו המשיבות כי המבקש לא פירט את טענת האילוץ והכפיה שנטענה על ידו, וכי לא התכחש למסמך נשוא התביעה ולחתימתו עליו, ולא ביקש אף פעם לבטלו, למרות שהמסמך נשמר בנאמנות אצל עו"ד אבו כשנה שלמה.

6. לגבי המסירה, פירטו המשיבות את המסירות שבוצעו, וכן טענו כי המבקש הודה בקבלת החומר.

7. המבקש הגיש תשובה לתגובה ובה טען כי ההסכם הנטען על ידי המשיבות אינו הסכם והצדדים לא התכוונו להתייחס אליו כאל הסכם. נקבע בו כי לא ייעשה בו שום שימוש שכן הוא חוסה בצילו של הסכם רכישת הזכויות, אשר זיקתו לפורום האמריקאי ולא לפורום הישראלי היא ברורה. נטען גם כי זיקת העדים המרכזיים היא לפורום האמריקאי.

עוד נטען כי אין מקום לדון בנושא האופן בו הומצאו המסמכים למבקש, שכן לבאי כוחו של המבקש יפוי כוח מוגבל לייצגו בעניין ביטול היתר ההמצאה בלבד, אך מכל מקום המסירה למבקש לא הייתה מסירה כדין.

דיון והכרעה

8. מתן היתר המצאה מחוץ לתחום כפוף בראש ובראשונה להתקיימות שני תנאים מצטברים: קיום עילת המצאה הקבועה באחת החלופות של תקנה 500, והוכחת קיומה של "תביעה הראויה לטיעון" המעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה". בעניין אחרון זה, מדובר ברמת הוכחה נמוכה יותר מהנדרש במסגרת ההליך עצמו, שכן שאלה זו נועדה אך לוודא כי אין מדובר בתובענת סרק או בתובענה טורדנית [ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electronics Ltd (פורסם בנבו, 4.9.07)].

נטל הוכחת התנאים הנזכרים לעיל מוטל על מבקש היתר ההמצאה, שכן הגם שבקשתו נעתרה במעמד צד אחד, אם מתבקש ביטולה של ההחלטה, מתקיים הדיון בבקשה מלכתחילה [רע"א 2939/13 פלדמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 19.5.13)].

9. בענייננו, לא מצאתי כי קיימת בעייתיות מבחינת התקיימות שני התנאים הנזכרים לעיל.

10. עילת ההמצאה קבועה בתקנת משנה 500(4)(א) לתקנות וזו לשונה:

"500. רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה:

(4)   התובענה היא לאכוף חוזה, לבטלו, להפקיעו או לפסלו או לעשות בו על דרך אחרת, או לקבל דמי נזק או סעד אחר בשל הפרתו, באחד המקרים האלה:

(א)   החוזה נעשה בתחום המדינה";

החוזה עליו נסמכת התביעה נערך אכן בישראל, ועניין זה אינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, ובתובענה מבוקש לאכוף את ההסכם ולחייב את המבקש לשלם את הסכומים שהתחייב לשלמם לפי אותו הסכם, כך שהתקיים התנאי הנקוב בסעיף 500(4)(א) לתקנות.

11. התנאי של הוכחת קיומה של "תביעה הראויה לטיעון" המעוררת "שאלה רצינית שיש לדון בה", אף הוא מתקיים בענייננו, שכן עיון בהסכם אשר צורף כנספח "ג" לכתב התביעה, אותו הסכם שנערך בישראל, מגלה כי מדובר במסמך הנושא כותרת "הסכם" וגם תוכנו מעיד על הסכם בין הצדדים, למכירת מניות המוחזקות על ידי המשיבות למבקש תמורת 4.5 מיליון דולר, ואף נקבעו מועדי תשלום והוראות שונות נוספות, לרבות לגבי מצב של אי ביצוע התשלום.

בסיום ההסכם ומתחת לחתימות הצדדים נכתב כי "הסכם זה יוותר בידיו הנאמנות של עו"ד אבו צחי ולא יעשה בו שום שימוש". אין מקום לקבוע בשלב זה של הדיון כי התוספת הנזכרת לעיל שוללת את תוקף ההסכם או את יכולת מי מהצדדים לתבוע על פיו, ויהא צורך לשמוע ראיות בעניין זה. מכל מקום, אין בתוספת זו כדי לגרוע מכך, שתביעת המשיבות היא תביעה ראויה לטיעון, המעוררות שאלות רציניות שיש לדון בהן.

טענות המבקש כי ההסכם נחתם באילוץ ובאמצעים בלתי כשרים נטענו אכן ללא פירוט, ומכל מקום, טעונות הן בירור שייעשה בעת בירור התיק לגופו, ואין הן יכולות להוות טענות הגורעות מעילת התביעה ומהיותה ראויה לבירור.

12. גם לאחר שהתקיימו התנאים הדרושים למתן היתר להמצאה מחוץ לתחום השיפוט, מסור לבית המשפט שיקול דעת האם להיעתר לבקשה, כאשר אחד השיקולים המרכזיים הוא האם בית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות לדיון בתובענה [אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) עמ' 731; רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The lockformer co., פ"ד נב (1) 109, 114-115 (1998)].

13. שאלה זו של נאותות הפורום, תוכרע על יסוד מכלול הנסיבות, לרבות מירב הזיקות – שהן העובדות האובייקטיביות המעידות על קשריהם של אירועים ובעלי הדין לכל אחד מן הפורומים המתחרים – ותוך התחשבות בציפיות הסבירות של הצדדים. לכך יש להוסיף גם שיקולים ציבוריים, והעיקרי שבהם הוא מהו הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה [ר' רע"א 9141/00 Lang נ' מרכס, פ"ד נו(1) 118 (2001); ע"א 300/84 אבו-עטיה נ' ערבטיסי, פ"ד לט(1) 365, (386-384) (1985); רע"א 2737/08 ארבל, נ' TUI AG, (פורסם בנבו, 29.1.09); רע"א 9328/12 נירימליק בע"מ נ' חברה באחריות מוגבלת סובורובה, (פורסם בנבו, 21.4.13)].

14. עם זאת נראה כי חל פיחות במשקלה של הטענה בדבר פורום לא נאות – שמקורה בקשיים הכרוכים בבירור תביעה נגד נתבע זר – על רקע ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום התקשורת, המאפשרות לקיים קשר בין מדינות בלא צורך לטלטל עדים ממדינה למדינה [ר' רע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס, פ"ד נב(1) 817, 821 (1998)]. במציאות החיים המודרנית ירד המשקל שיש לייחס לנוחות הצדדים עת מחליט בית המשפט שלא להפעיל את סמכותו [ר' רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' SAUDE S/C LTDA, תק-על 2003(2) 3342, 3345; רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' ,The Lockformer Co.פ"ד נב(1) 109, 114-115) (1998)].

15. עדיין אין מדובר בדוקטרינה שאבד עליה הכלח ונקבע כי מקום שבו מתבקש אחד הפורומים המתחרים להרחיב את סמכותו ולהחילה על נתבע שאינו נמצא בישראל, מן הראוי לגלות יתר נכונות להטות אוזן לטענות המועלות על ידי הנתבע בעניין נאותות הפורום, כאשר הנטל מוטל על התובע להוכיח את נאותות הפורום [ע"א 3908/08 תיקו בע"מ נ' ForemBagco INC. סעיף 17 לפסק הדין (פורסם בנבו, 26.08.10)].

16. עוד יש לזכור כי מהטעמים של הארכת זרועו של בית המשפט אל מעבר לגבולותיו הטבעיים והקניית סמכות לבית המשפט לדון בתביעה שבדרך הכלל אין לו סמכות לדון בה, וכן כי מתן היתר ההמצאה עלול להוביל להתנגשות סמכויות בין ערכאות השיפוט במדינות השונות ולפגיעה בכללי נימוס בינלאומיים, על בית המשפט לנקוט גישת זהירות וצמצום בדונו בבקשה להתיר המצאה מחוץ לתחום שיפוט (ע"א 387/87 הוידה נ' הינדי, פ"ד מד(4) 545, 550 (1990); רע"א 7102/10 רואים עולם החברה להגנת הטבע בע"מ נ' פרלמוטר, סעיף 3 (פורסם בנבו, 12.4.2012); רע"א 8042/12 רייפמן נ' Dr. Marc Richter סעיף 5 (פורסם בנבו, 15.1.13)].

17. ואכן, השאלה התופסת מקום מרכזי בטענות הצדדים היא טענת נאותות הפורום הישראלי לדון בתובענה.

18. בענייננו, איני סבור כי מדובר בשאלה קשה להכרעה.

הטעם העיקרי לאמור לעיל הוא כי השאלה המרכזית אשר מצטייר כי שנויה במחלוקת בין הצדדים היא תקפותו של ההסכם מיום 18.4.12 אשר נערך ונחתם בעיר אשדוד. גם אם קיים קשר בין הסכם זה להסכם רכישת הזכויות בחברה האמריקאית שנערך ונחתם בחודש אוגוסט 2008, הרי מרכז הכובד של התובענה אינו, כפי שמצטייר, באותו הסכם רכישת זכויות, אלא בהסכם שנחתם בישראל בחודש אפריל 2012, שהרי בהסכם זה נמכרו למבקש זכויות המשיבות בחברה האמריקאית ובתמורה הנזכרת שם. גם טענותיו של המבקש מתמקדות באותו הסכם שנערך בישראל, קשורות בנסיבות בהן נערך אותו הסכם בישראל, וראויות לבירור בפני הפורום הישראלי. יצוין גם כי מדובר בהסכם פשוט יחסית וקצר בן 2 עמודים שנכתב בכתב יד.

מקובל עלי גם כי מדובר בהסכם שנערך על ידי עו"ד ישראלי, נכתב בעברית, ונחתם על ידי צדדים שהשפה העברית היא שפת אימם.

עוד מקובל עלי כי לכל בעלי הדין זיקה ברורה לישראל (המשיבות הן חברות ישראליות, והמבקש אזרח ישראלי). כמו כן, רוב העדים הרלבנטיים לעניין נסיבות חתימת ההסכם בישראל, הם תושבי ישראל המתגוררים בה (ה"ה ביטון ואבידן, מר עמוס ועו"ד אבו) בעוד עדים נוספים הם בעלי זיקה ברורה לישראל והכוונה היא למבקש, שהינו אזרח ישראלי ומגיע לעתים קרובות לישראל, והרב פינטו, שיש לו בית מגורים בישראל ואף הוא מגיע לישראל לעתים קרובות.

אני מסופק אם העדויות של עורכי הדין האמריקאיים שטיפלו בהסכם רכישת הזכויות יהיו נחוצות לעניין המחלוקות בעניין ההסכם "הישראלי", כטענת המבקש, אך גם אם כך הדבר, אין הדבר מטה את הכף לטובת הפורום האמריקאי, שהרי קיימים עדים רבים בעלי זיקה לישראל, שעדותם חיונית ונחוצה לצורך בירור המחלוקות בנוגע למסמך שנחתם בישראל, ועל בסיסו הוגשה התביעה.

19. איני סבור גם כי ההסכם שנערך ונחתם בישראל ייבחן לפי הדין האמריקאי. הדעת נותנת כי הדין שיחול לגביו לכאורה הוא דין מקום עריכתו, דהיינו הדין הישראלי.

20. טענות נוספות של המבקש, כגון לגבי מטרת התאגדותן של המשיבות ומקור הכספים שהשקיעו המשיבות בחברה האמריקאית, אינן משפיעות על שאלת נאותות הפורום.

21. איני סבור גם כי כלל הנסיבות הכרוכות בחתימת ההסכם מצביעות על כך כי ציפיית הצדדים הייתה שמחלוקות לגבי הסכם זה יידונו בפני פורום אמריקאי. שיקולי צדק ויעילות המבוססים על הנסיבות והנתונים שנזכרו לעיל, תומכים אף הם בכך שהדיון בתובענה זו יתקיים אכן בישראל, וכי הפורום שיש לו אכן עניין לדון בתובענה הוא הפורום הישראלי.

22. נוכח כל האמור לעיל, הוכיחו המשיבות כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בתובענה זו, ולפיכך נדחית בקשת המבקש לבטל את היתר ההמצאה מחוץ לתחום.

23. באשר לבקשתו החלופית של המבקש להצהיר כי ההמצאה למבקש לא בוצעה כדין, הרי בסעיף 24 לתשובת המבקש לתגובת המשיבות, הבהירו ב"כ המבקש כי הוסמכו לייצג את המבקש בבקשה לביטול היתר ההמצאה בלבד, ולפיכך לא ברור מדוע נתבקש בבקשה הסעד החלופי, ויש לדחותו ולו מטעם זה בלבד.

24. מעבר לאמור לעיל, ובלא שיהא צורך להיכבד לפירוט כל מסירה שבוצעה על ידי המשיבות למבקש, יש לציין כי המבקש לא פירט באיזה אופן הובא לידיעתו במחצית חודש יולי 2013 דבר קיומם של התביעה ושל הבקשה, ונראה כי נכון יהיה לקבוע לכאורה כי יש להחיל בענייננו את "כלל הידיעה" בנסיבות מקרה זה, לאור האופן בו בוצעו מסירות, וזאת ככל שלא בוצעה מסירה כדין למבקש (ר' לעניין זה רע"א 8402/03 Raytheon Company נ' אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ (פורסם בנבו, 30.9.03) והחלטות נוספות שניתנו בעקבותיו).

25. אני דוחה, אפוא, את בקשת המבקש ומחייבו לשלם למשיבות הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

26. אני מאריך את המועד להגשת בקשת רשות להגן על ידי המבקש (התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר), כך שתוגש תוך 30 יום.

ניתנה בסמכותי כרשם היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.